נח

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מֶלֶךְ רָם וְנִשָּׂא. רַחֵם עָלֵינוּ, וְעַל כָּל הַנְּפָשׁוֹת הַחֲלוּשׁוֹת מְאֹד, שֶׁכֻּלָּנוּ בִּבְחִינַת בֵּיצִים, וְעָלֵינוּ עִקַּר הִתְגַּבְּרוּת הַסִּטְרָא אַחֲרָא, קְלִפַּת עֲמָלֵק, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: “וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ”. אָנָּא הוֹשִׁיעֵנוּ, מַלְכֵּנוּ, שֶהַצַּדִיקֵי אֱמֶת יִהְיוּ עוֹסְקִים בְּכָל דּוֹר לְתַקֵּן גַּם נַפְשׁוֹתֵינוּ. וְאַתָּה הוֹדַעְתָּנוּ שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה עִקַּר אֲרִיכַת הַגָּלוּת, שֶׁהוּא בִּשְׁבִיל שֶיִּתְתַּקְּנוּ גַּם כָּל הַנְּפָשׁוֹת הַחֲלוּשׁוֹת. חָנֵּנוּ נָא וְזַכֵּנוּ, וְאֶת כָּל אֵלּוּ הַנְּפָשׁוֹת, שֶׁנִּזְכֶּה לָבוֹא לְצַדִּיקֵי אֱמֶת וּלְהַתְחִיל לְהִתְתַּקֵּן. וּבְרֹב חַסְדְּךָ תֶּן בָּנוּ כֹּחַ, כִּי בְּוַדַּאי צְרִיכִים שֶׁיַּעֲבֹר בָּזֶה יְגִיעוֹת וְיִסּוּרִים וּמְרִירוּת הַרְבֵּה מְאֹד, בְּגוּף וְנֶפֶשׁ וּמָמוֹן, בְּכַמָּה וְכַמָּה בְּחִינוֹת שׁוֹנוֹת, כַּאֲשֶׁר הוֹדַעְתָּנוּ עַל יְדֵי צַדִּיקֶיךָ:

חָזְקֵנוּ מַלְכֵּנוּ, וְזַכֵּנוּ לְעִקָּר טָהֳרָתֵנוּ, שֶׁנִּזְכֶּה לְהִתְחַזֵּק מְאֹד וְלֹא נִתְיָאֵשׁ בְּעַצְמֵנוּ לְעוֹלָם, רַק נְקַוֶּה תָּמִיד לִישׁוּעָתְךָ, כִּי “אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם”. אַתָּה לְבַדֶּךָ יוֹדֵעַ, אָבִינוּ, שֶׁבֶּאֱמֶת אִי אֶפְשָׁר לְשׁוּם אָדָם, בִּכְלָל וּבִפְרָט, לָבוֹא אֶל הַתִּקְוָה הַטּוֹבָה כִּי אִם עַל יְדֵי צַעַר וְיִסּוּרִין וּמְרִירוּת גָּדוֹל, שֶׁהוּא מַה שֶּׁצְּרִיכִין לִזְכּוֹת לְהִתְמַרְמֵר מְאֹד עַל חֻרְבָּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. וְהָעִקָּר - עַל שֶׁאָנוּ רְחוֹקִין כָּל כָּךְ בְּגָלוּתֵנוּ מִמְּךָ, אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם. וְאַתָּה יוֹדֵעַ, בּוֹרְאִי, כַּמָּה אֲנִי צָרִיךְ לְהִתְמַרְמֵר מְאֹד עַל גָּלוּת נַפְשִׁי שֶׁהִיא רְחוֹקָה כָּל כָּךְ מֵאִתְּךָ, אֲבִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם. וּבְכָל פַּעַם מִתְגַּבֵּר הָרַע בְּיוֹתֵר, שֶׁהָיִיתִי יָכוֹל לִטְעוֹת וְלוֹמַר, “אָבַד נִצְחִי וְתוֹחַלְתִּי מֵיְהֹוָה”, חַס וְשָׁלוֹם. אֲבָל בְּרַחֲמֶיךָ, זַכֵּנִי לְהִתְחַזֵּק מְאֹד וּלְנַחֵם אֶת עַצְמִי בְּכָל פַּעַם, וְלִהְיוֹת בִּכְלָל אֲסִירֵי הַתִּקְוָה שֶׁנֶּאֱמַר עֲלֵיהֶם: “שׁוּבוֹ לְבִצָּרוֹן אֲסִירֵי הַתִּקְוָה”. “אֲסִירֵי” דַּיְקָא. שֶׁאֶזְכֶּה בֶּאֱמֶת לִהְיוֹת נֶאֱסָר וְנִקְשָׁר בַּתִּקְוָה הָאֲמִתִּית בְּתַכְלִית הַהִתְקַשְּׁרוּת וְלֹא אַנִּיחַ אֶת תִּקְוָתִי לְעוֹלָם, “כִּי חַסְדֵי יְהֹוָה כִּי לֹא תַּמְנוּ”. וְאֶזְכֶּה לְהַאֲמִין שֶׁהַחֲסָדִים מִתְחַדְּשִׁים בְּכָל בֹּקֶר, עַל כֵּן “טוֹב וְיָחִיל וְדוּמָם לִתְשׁוּעַת יְהֹוָה”. וְאֵדַע בֶּאֱמֶת כִּי בְּוַדַּאי בְּהֶכְרֵחַ שֶׁיַּעֲבֹר עָלַי, וְעַל כָּל אֶחָד הָרוֹצֶה לְהִתְקָרֵב אֶל הַקְּדֻשָּׁה בֶּאֱמֶת, מְרִירוּת גָּדוֹל בְּלִי שִׁעוּר, רַק שֶׁהָעִקָּר הוּא שֶׁנִּזְכֶּה לִהְיוֹת תָּמִיד חֲזָקִים בַּתִּקְוָה דִּקְדֻשָּׁה:

הַמְּלַמֵּד לְאָדָם דַּעַת, אָנָּא לַמְּדֵנוּ לְהוֹצִיא וּלְהָבִין רְמָזִים אֲמִתִּיִּים בַּמֶּה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה עַל סִימָנֵי בֵּיצִים טְהוֹרִים, שֶׁאִם שְׁנֵי רָאשֵׁיהֶם כַּדִּים אוֹ חַדִּים בְּוַדַּאי טְמֵאִים. הַרְחִיקֵנוּ בֶּאֱמֶת מִדַּרְכֵי הַטֻּמְאָה. כִּי זוֹ דֶּרֶךְ הָרְשָׁעִים וְכָל הָרְחוֹקִים מִן הָאֱמֶת, שֶׁכְּשֶׁנּוֹפֵל עֲלֵיהֶם אֵיזֶה צַעַר וְיִסּוּרִים אֵינָם מְנַחֲמִים אֶת עַצְמָן כְּלָל. וְהֵם אֵינָם מְקַוִּים לְצֵאת מִשָּׁם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: “לֹא יַאֲמִין שׁוּב מִנִּי חֹשֶׁךְ”, וְנִשְׁאָרִים שְׁקוּעִים בִּדְאָגָה וּמָרָה שְׁחוֹרָה גְּדוֹלָה, וּמְיָאֲשִׁים אֶת עַצְמָם מֵאִתְּךָ, הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, לְגַמְרֵי. הוֹשִׁיעֵנוּ וְהַצִּילֵנוּ מִדְּרָכִים כָּאֵלּוּ. וְהַרְחִיקֵנִי מֵהַנְהָגָתָם שֶׁלִּפְעָמִים הוּא לְהֶפֶךְ, כְּשֶׁיֵּשׁ לָהֶם אֵיזֶה טוֹב אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וְכַיּוֹצֵא, אֲזַי מְמַלְּאִים פִּיהֶם שְׂחוֹק וְעוֹשִׂים כָּל יְמֵיהֶם כְּחַגִּים וְאֵינָם מְשִׂימִים לִבָּם כְּלָל אֶל הָאַחֲרִית. הַבְדִּילֵנוּ מִדַּרְכֵי הַטּוֹעִים שֶׁלֹּא נִהְיֶה בִּבְחִינַת: “שְׁנֵי רָאשֵׁיהֶם כַּדִּים”, שֶׁמְּרַמֵּז עַל הִתְגַּבְּרוּת הָעַצְבוּת וְהָאֲבֵלוּת שֶׁלָּהֶם שֶׁזֶּה בְּחִינַת כַּד, כְּמוֹ שֶׁלִּמְדוּנוּ צַדִּיקֶיךָ. וְגַם שֶׁלֹּא נִהְיֶה בְּחִינַת “שְׁנֵי רָאשֵׁיהֶם חַדִּים” שֶׁמְּרַמֵּז עַל הַשְּׂחוֹק וְהַשִּׂמְחָה שֶׁלָּהֶם, כְּאִלּוּ כָּל הַשִּׂמְחָה הִיא בְּזֶה הָעוֹלָם, חַס וְשָׁלוֹם. הַרְחִיקֵנוּ מִשִּׂמְחָה כָּזוֹ, שֶׁעָלֶיהָ נֶאֱמָר: “וּלְשִׂמְחָה מַה זֹּה עֹשָׂה”:

אָנָּא מַלְכֵּנוּ, זַכֵּנוּ וְחָנֵּנוּ לֵילֵךְ בְּדַרְכֵי הַכְּשֵׁרִים, שֶׁהֵם בִּבְחִינַת: “רֹאשׁוֹ אֶחָד כַּד וְאֶחָד חַד”. שֶׁיִּהְיֶה אֶצְלֵנוּ מְקֻשָּׁר הַצַּעַר וְהַיִּסּוּרִין עִם הַתִּקְוָה וְהַנֶּחָמָה, שֶׁנִּהְיֶה בִּכְלָל “אֲסִירֵי הַתִּקְוָה” בֶּאֱמֶת, וְנִזְכֶּה לֵידַע שֶׁאִי אֶפְשָׁר לָבוֹא לְתַכְלִית הַתִּקְוָה טוֹבָה כִּי אִם עַל יְדֵי יִסּוּרִים. וְכֵן בִּשְׁעַת הַיִּסּוּרִין נְחַזֵּק וּנְחַיֶּה אֶת עַצְמֵנוּ בַּתִּקְוָה, וְעַל יְדֵי זֶה תְּזַכֵּנוּ בֶּאֱמֶת לְאַחֲרִית טוֹב:

אַךְ אַתָּה הוֹדַעְתָּנוּ עַל יְדֵי חֲכָמֶיךָ, שֶׁאֲפִלּוּ אִם “רֹאשׁוֹ אֶחָד כַּד וְאֶחָד חַד”, גַּם כֵּן אֵין לִסְמֹךְ עַל זֶה לְבַד לְאָכְלָן. כִּי אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁלִּפְעָמִים נִמְצָא בְּאֹפֶן כָּזֶה גַּם אֵצֶל הָרְשָׁעִים, שֶׁסּוֹבְלִין צַעַר וּמְרִירוּת גָּדוֹל בִּשְׁבִיל אֵיזֶה תִּקְוָה לְתַאֲווֹת עוֹלָם הַזֶּה, לְהַשִּׂיג עַל יְדֵי זֶה מָמוֹן אוֹ כָבוֹד וְכַיּוֹצֵא. וּבִשְׁעַת הַיִּסּוּרִין הֵם מְּנַחֲמִין אֶת עַצְמָם בְּמַה שֶׁאַחַר כָּךְ יַשִּׂיג עַל יְדֵי זֶה תַּאֲוָתוֹ מֵעוֹלָם הַזֶּה. אָנָּא הַרְחֵק מֵאִתָּנוּ וּמִגְּבוּלֵנוּ דֵּעוֹת וּדְרָכִים מְשֻׁבָּשִׁים כָּאֵלּוּ, כִּי צַעַר כָּזֶה וְתִקְוָה כָּזֹאת הִיא בְּוַדַּאי לֹא טוֹבָה, מֵאַחַר שֶׁהַכֹּל בִּשְׁבִיל תַּאֲוַת עוֹלָם הַזֶּה. עַל כֵּן, רָמַזְתָּ לָנוּ בְּדִבְרֵי צַדִּיקֶיךָ שֶׁאֲפִלּוּ רֹאשׁוֹ אֶחָד כַּד וְאֶחָד חַד אֵין לְאָכְלָן, עַד שֶׁיֵּדַע שֶׁהוּא מִמִּין טָהוֹר. זַכֵּנוּ מַלְכֵּנוּ וְטַהֲרֵנוּ, שֶׁתָּמִיד יִמְצְאוּ בָּנוּ סִימָנֵי טָהֳרָה, שֶׁנִּזְכֶּה שֶׁהַצַּעַר וְהַתִּקְוָה יִהְיֶו רַק בִּשְׁבִיל תַּכְלִית הַנִּצְחִי. “יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ יְהֹוָה צוּרִי וְגֹאֲלִי”: