כא.

הַשִּׂמְחָה הִיא בְּחִינַת שִׁיר וְנִגּוּן, בְּחִינַת עֲשָׂרָה מִינֵי נְגִינָה. וְהִיא בִּבְחִינַת שִׁיר פָּשׁוּט, כָּפוּל, מְשֻׁלָּשׁ, מְרֻבָּע. כִּי בַּתְּחִלָּה צָרִיךְ לְשַׂמֵּחַ אֶת עַצְמוֹ בִּנְקֻדַּת הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה "שֶׁלֹּא עָשַׂנִי גּוֹי", שֶׁזֶּה בְּחִינַת שִׁיר פָּשׁוּט, שֶׁמְּשַׂמֵּחַ אֶת עַצְמוֹ בְּמַה שֶּׁהוּא מַאֲמִין בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁהוּא פָּשׁוּט בְּתַכְלִית הַפְּשִׁיטוּת. וְאַחַר־כָּךְ יוֹסִיף לְשַׂמֵּחַ אֶת עַצְמוֹ בְּמַה שֶּׁזָּכָה לְהִתְקָרֵב לְצַדִּיקֵי אֱמֶת, וְעַל־כָּל־פָּנִים לִבְלִי לִהְיוֹת חוֹלֵק עֲלֵיהֶם, וְזֶה בְּחִינַת שִׁיר כָּפוּל. וְאַחַר־כָּךְ צָרִיךְ לְהוֹסִיף לְשַׂמֵּחַ אֶת עַצְמוֹ בְּהַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת שֶׁמּוֹצֵא עֲדַיִן בְּעַצְמוֹ גַּם־כֵּן; כִּי אֵיךְ אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא עָשָׂה אֵיזֶה טוֹב מִיָּמָיו, וְזֶה בְּחִינַת שִׁיר מְשֻׁלָּשׁ. וְעַל־יְדֵי כָּל זֶה זוֹכֶה וּמִתְגַּבֵּר לַחֲטֹף גַּם עַתָּה אֵיזֶה טוֹב וּלְקַבֵּל עָלָיו עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם בְּשִׂמְחָה, וְזֶה בְּחִינַת שִׁיר מְרֻבָּע, וְעַל־יְדֵי־זֶה נִשְׁלָם שֵׁם הֲוָיָ"ה בָּרוּךְ הוּא, וְנִשְׁלָם הַשִּׂמְחָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת עֲשָׂרָה מִינֵי נְגִינָה. (שם הלכות תפלת־המנחה, הל' ז, אות נג)