השמטה השייך לתורה ל״א אות יז

רבונו של עולם, זכנו להתקרב להצדיק הגדול והרב האמת שבדור שהוא דומה למלאך יהוה צבאות, היינו שהוא צדיק וחסיד גדול מאד בחסידות ומעשים טובים ולמדן גדול בתורה, ואזכה לשמוע דברי תורה מפיו הקדוש, ויהיו דברי תורה שלו נעשין אצלי סם חיים, שאזכה להתעורר על ידם לתשובה שלימה ולקבל מהם דרך ישרה לעבודת יהוה באמת, כפי שורש נשמתי וכפי בחינתי ומדרגתי וזכני להיות בבחינת "נכנס בשלום ויצא בשלום" בעניין ההתקרבות להצדיק. ושמרני שלא יתלהב ליבי יותר מהמדה על ידי האור שיאיר בי הצדיק. בכדי שלא אהיה חס ושלום בבחינת "הציץ ומת הציץ ונפגע" חס ושלום. ואזכה שלא אפריד לעולם בין מעלת למוד התורה ובין מעלת הצדקות והחסידות, רק אדע באמת כי "לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה, ותכלית תורה, תשובה ומעשים טובים". ובל אימת שאזכה לשמוע חדושי תורה מפי הצדיק האמת, לא אסתכל העיקר על החריפות שיש בדבריו, רק העיקר על אמיתת הפלגת הצדקות והחסידות וגודל היראת שמים שיש בכלל דבריו הקדושים, וכמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה, "יראת יהוה היא אוצרו, אי איכא יראת יהוה אין וכו'. וכל שיראת חטאו קודמת לחכמתו, חכמתו מתקימת". וזכני להרבות בלמוד התורה תמיד, וכל כונתי יהיה בשביל שאזכה על ידי זה לקיים כל מצוות התורה באהבה וביראה ובשלימות אמיתי כראוי לאיש הישראלי, ואפילו בשעת ירידה ממדרגתי חס ושלום, אזכה לחזק את עצמי ולהחיות את נפשי העיקר רק בהנקודה של יראת שמים הנשאר בי עדיין. ואזכה שיהיה כל למודי לעולם בבחינת סם חיים, עד שאזכה שעל ידי כל אותיות התורה היוצא מפי, יהיו נעשין פעולות טובות בעולם: