עקר השמחה שהוא החיות הוא על ידי נקדת האמת שבלב איש הישראלי, שנפשו יודעת מאד קדשת אמונת ישראל, שזה כל שמחתנו: (לקו"ה על פס' ז)
א למנצח על־מחלת, משכיל לדוד:
ב אמר נבל בלבו אין אלהים, השחיתו והתעיבו עול, אין עשה־טוב:
ג אלהים משמים השקיף על־בני־אדם, לראות היש משכיל דרש את־אלהים:
ד כלו סג יחדו נאלחו, אין עשה־טוב, אין גם־אחד:
ה הלא ידעו פעלי און, אכלי עמי אכלו לחם, אלהים לא קראו:
ו שם | פחדו־פחד, לא־היה פחד, כי־אלהים פזר עצמות חנך, הבישתה כי־אלהים מאסם:
ז מי יתן מציון ישעות ישראל, בשוב אלהים שבות עמו, יגל יעקב ישמח ישראל: