קכט

כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ אֱמוּנָה בִּשְׁלֵמוּת הוּא גוֹדֵל וְצוֹמֵחַ בַּעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ אֲפִלּוּ אִם יַעֲבֹר עָלָיו מָה: (לקו"ע על פס' ו)

א שִׁ֗יר הַֽמַּ֫עֲל֥וֹת, ֖רַבַּת צְרָר֣וּנִי מִנְּעוּרַ֑י, יֹֽאמַר־֜נָ֗א יִשְׂרָאֵֽל:

ב ֖רַבַּת צְרָר֣וּנִי מִנְּעוּרָ֑י, ֜גַּם לֹא־יָ֥כְלוּ לִֽי:

ג עַל־֖גַּבִּי חָרְשׁ֣וּ חֹרְשִׁ֑ים, ֜הֶאֱרִ֗יכוּ למַעֲנִיתָֽם לְמענותם:

ד יְהֹוָ֥ה צַדִּ֑יק, ֜קִצֵּ֗ץ עֲב֣וֹת רְשָׁעִֽים:

ה ֖יֵבֹשׁוּ וְיִסֹּ֣גוּ אָח֑וֹר, ֜כֹּ֗ל שֹׂנְאֵ֥י צִיּֽוֹן:

ו ֖יִהְיוּ כַּחֲצִ֣יר גַּגּ֑וֹת, שֶׁקַּדְמַ֖ת שָׁלַ֣ף יָבֵֽשׁ:

ז שֶׁלֹּ֤א מִלֵּ֖א כַפּ֥וֹ קוֹצֵ֗ר, וְחִצְנ֥וֹ מְעַמֵּֽר:

ח וְלֹ֤א אָמְר֨וּ | הָעֹבְרִ֗ים בִּרְכַּֽת־יְהֹוָ֥ה אֲלֵיכֶ֑ם, בֵּרַ֥כְנוּ ֜אֶתְכֶ֗ם בְּשֵׁ֣ם יְהֹוָֽה: