מט

גַּם אָז כְּשֶׁדִּבַּרְתִּי מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, סִפֵּר לִי אֶחָד מֵאַנְשֵׁי־שְׁלוֹמֵנוּ שֶׁהָיָה אֵצֶל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּעֵת שֶׁכְּבָר אָחַז בְּדֶרֶךְ נְסִיעָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה לִנְסֹעַ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְנִמְצָא אָז אִישׁ אֶחָד מֵאַנְשֵׁי־שְׁלוֹמֵנוּ שֶׁהָיָה אִישׁ עָשִׁיר קְצָת וּמְיֻחָס גָּדוֹל, וְנִתְאַוָּה מְאֹד לִנְסֹעַ עִם רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְהִרְבָּה רֵעִים עַל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לְבַקֵּשׁ עֲבוּרוֹ שֶׁיִּקַּח אוֹתוֹ עִמּוֹ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְנוֹדַע לְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה עִנְיָן זֶה. עָנָה וְאָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לְהָאִישׁ הַנַּ"ל אַתָּה חָפֵץ לִנְסֹעַ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, מִפְּנֵי מָה אֵין אַתָּה נוֹסֵעַ. הֵשִׁיב הָאִישׁ הַנַּ"ל אִם תִּקְחוּ אוֹתִי עִמָּכֶם אֶסַּע עִמָּכֶם מִיָּד. עָנָה רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה וְאָמַר לוֹ מַה טַּעַם יֵשׁ לְךָ שֶׁאַתָּה רוֹצֶה לִנְסֹעַ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, בְּוַדַּאי מֻכְרָח שֶׁיֵּשׁ לְךָ טַעַם כִּי הֲלֹא גַּם יִשְׁמְעֵאלִים וְעַרְבִיִּים נוֹסְעִים לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְכוּ'. וְהֵשִׁיב לוֹ מַה שֶּׁהֵשִׁיב.

וְהִנֵּה אֵינִי זוֹכֵר סִפּוּר הַדְּבָרִים הֵיטֵב אֲבָל הָעִקָּר מַה שֶּׁנִּצְרָךְ לָנוּ מִסִּפּוּר זֶה הוּא מַה שֶּׁשָּׁמַעְתִּי מֵהָאִישׁ הַנַּ"ל שֶׁאַחַר כָּךְ נִזְדַּעְזַע רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, וְהָפַךְ פָּנָיו מֵאִישׁ הַנַּ"ל וְדִבֵּר אֶל הָעוֹלָם בְּהִתְלַהֲבוּת גָּדוֹל. וְכָל דְּבָרָיו הָיוּ כְּגַחֲלֵי אֵשׁ כְּדַרְכּוֹ. וְעָנָה וְאָמַר כְּשֶׁרוֹצִים בֶּאֱמֶת לָבוֹא לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל יֹאמַר אִם אֶקַּח אוֹתוֹ יִסַּע, כָּךְ רוֹצִים לָבוֹא לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. הֲלֹא כְּשֶׁרוֹצִים לָבוֹא לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל צְרִיכִין לֵילֵךְ רַגְלִי כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אָמַר לְאַבְרָהָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וְכוּ' אֶל הָאָרֶץ. לֵךְ דַּיְקָא. שֶׁצְּרִיכִין לֵילֵךְ רַגְלִי מַמָּשׁ כְּדֵי לִזְכּוֹת לָבוֹא לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְאָמַר זֹאת בְּהִתְלַהֲבוּת גָּדוֹל מְאֹד.

וְהִנֵּה דִּבּוּרִים אֵלּוּ שֶׁזָּכִיתִי לִשְׁמֹעַ אָז חִזְּקוּ אֶת לִבִּי מְאֹד בְּעִנְיַן הַנְּסִיעָה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. כִּי בְּכָל פַּעַם וּפַעַם שֶׁאֲנִי זוֹכֶה לִשְׁמֹעַ אֵיזֶה דִּבּוּר בְּעָלְמָא שֶׁיָּצָא מִפִּי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מַה שֶּׁלֹּא שָׁמַעְתִּי עֲדַיִן, יָקָר בְּעֵינַי מְאֹד מִפָּז וּמִפְּנִינִים. מִכָּל־שֶׁכֵּן וְכָל־שֶׁכֵּן עַתָּה כְּשֶׁזָּכִיתִי לִשְׁמֹעַ דָּבָר חָדָשׁ בְּעִתּוֹ מַה טּוֹב וּמַה נָעִים. אַחַר כָּךְ יָשַׁבְנוּ שָׁם כָּל הַיּוֹם, וְגַם בִּסְעֻדָּה שְׁלִישִׁית. וְהַשּׁוֹחֲטִים הָיוּ אָז אֶצְלִי וְדִבַּרְתִּי אָז מֵהַתּוֹרָה 'דִּרְשׁוּ' (לִקּוּטֵי מוֹהֶרַ"ן ל"ז) שֶׁמְּדַבֵּר שָׁם מֵעִנְיַן שׁוֹחֲטִים. גַּם שָׁם מְדַבֵּר מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עַיֵּן שָׁם: