ז

וְעַל־כֵּן עִקַּר הָאִסּוּר מִן הַתּוֹרָה הוּא דֶּרֶךְ בִּשּׁוּל דַּיְקָא, כִּי עִקַּר הַבִּשּׁוּל הוּא בְּחִינַת בֵּרוּר, שֶׁעַל־יְדֵי הָאֵשׁ נִתְבָּרֵר וְנִבְדָּל הָרַע מֵהַמַּאֲכָלִים, וְאָז דַּיְקָא רָאוּי לַאֲכִילַת אָדָם, כִּי הָאֵשׁ מְכַלָּה הַזֻּהֲמָא וְהָרַע הַנֶּאֱחָז בּוֹ, כִּי (יְחֶזְקֵאל טו, ז): "מֵהָאֵשׁ יָצָאוּ וְהָאֵשׁ תֹּאכְלֵם". וְעַל־כֵּן אָז בְּעֵת הַבִּשּׁוּל שֶׁעוֹסְקִין לְבָרֵר הַמַּאֲכָלִים, אָז עִקַּר הָאִסּוּר שֶׁל תַּעֲרֹבֶת בָּשָׂר בְּחָלָב, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּתְגַּבֵּר הַסִּטְרָא־אַחֲרָא עַל־יְדֵי תַּעֲרֹבֶת הָעַזּוּת וְהַבֹּשֶׁת, שֶׁמִּשָּׁם עִקַּר יְנִיקָתָם לַהֲפֹךְ הַסֵּדֶר, לְהַטְעוֹת אֶת הָאָדָם, חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁיִּהְיֶה לוֹ בֹּשֶׁת בְּמָקוֹם שֶׁצָּרִיךְ עַזּוּת אוֹ לְהֵפֶךְ, חַס וְשָׁלוֹם, וְכַנַּ"ל.