ו

וְעַל־כֵּן אָסוּר לֶאֱכֹל מֵהַבְּהֵמָה בַּחַיִּים, כִּי בְּחַיָּיו צָרִיךְ הַבַּעַל חַי לְקַבֵּל הַחִיּוּת בְּהַדְרָגָה כְּפִי מַדְרֵגָתוֹ, דְּהַיְנוּ הַחִיּוּת הַשַּׁיָּךְ לְבַעַל חַי, כִּי אִי אֶפְשָׁר לוֹ לְקַבֵּל חִיּוּת הַגָּבֹהַּ יוֹתֵר שֶׁהוּא חִיּוּת הָאָדָם, כִּי יִתְבַּטֵּל בַּמְּצִיאוּת. וְעַל־יְדֵי חִיּוּת הַזֶּה בְּעַצְמוֹ הַשַּׁיָּךְ לְמַדְרֵגָתוֹ - אִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהִתְבָּרֵר וּלְהִתְתַּקֵּן, אֲבָל עַל־יְדֵי הַשְּׁחִיטָה - מַעֲלִין הַבְּהֵמָה מֵחַי לִמְדַבֵּר. וְאָז מַעֲלִין הַחִיּוּת לְמַעְלָה מִמַּדְרֵגָתוֹ וְאָז אֶפְשָׁר לְתַקְּנוֹ. וְזֶה בְּחִינַת קָרְבָּנוֹת, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה מַעֲלִין מֵחַי לִמְדַבֵּר, וְכֵן הַצַּדִּיקִים וְכָל יִשְׂרָאֵל הַדְּבֵקִים אֲלֵיהֶם - מַעֲלִים בַּאֲכִילָתָן מֵחַי לִמְדַבֵּר.