ו

וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (בְּרָכוֹת ג:) שֶׁקָּשֶׁה לַעֲמֹד עַל נְקֻדַּת חֲצוֹת, כִּי זֶה אִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג, כִּי הִסְתַּלְּקוּת הַדַּעַת שֶׁמִּשָּׁם שֹׁרֶשׁ הַבְּחִירָה, כִּי מִשָּׁם נִמְשָׁךְ הַטָּעוּת שֶׁסּוֹבְרִין שֶׁיֵּשׁ זְמַן בָּעוֹלָם, שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁכִין כָּל טִרְדוֹת הַזְּמַן וַהֲבָלָיו - שֶׁמְּבַלְבֵּל אוֹתוֹ מִלַּחֲשֹׁב עַל אַחֲרִיתוֹ לְהָכִין צֵדָה לְדַרְכּוֹ הָרָחוֹק מְאֹד מְאֹד, שֶׁכָּל זֶה נִמְשָׁךְ מִתְּחִלַּת הַצִּמְצוּם שֶׁל חָלָל הַפָּנוּי, שֶׁהוּא בְּחִינַת הִסְתַּלְּקוּת הַחָכְמָה וְהַדַּעַת, כַּמּוּבָא בְּמָקוֹם אַחֵר (סִימָן סד), כָּל זֶה אִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג כִּי־אִם לְמֻבְחֲרֵי יְחִידֵי הַדּוֹרוֹת כְּמוֹ מֹשֶׁה וְדָוִד.

וְזֶה שֶׁאָמְרוּ שָׁם בִּבְרָכוֹת, שֶׁדָּוִד הָיָה קָם בַּחֲצוֹת וְעָסַק בַּתּוֹרָה, וּבַבֹּקֶר נִכְנְסוּ אֶצְלוֹ וְאָמְרוּ לוֹ: "עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל צְרִיכִין פַּרְנָסָה" וְכוּ'. וְלִכְאוֹרָה הוּא פְּלִיאָה – מָה עִנְיָן זֶה לָזֶה?! אַךְ בֶּאֱמֶת עִקַּר חֶסְרוֹן הַפַּרְנָסָה וְהָעֲנִיּוּת נִמְשָׁךְ מֵרִבּוּי הַשִּׁנּוּיִים שֶׁנִּתְרַבּוּ עַל־יְדֵי חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן, שֶׁמִּשָּׁם אֲחִיזַת הָרַע שֶׁמְּעַכֵּב הַשֶּׁפַע, שֶׁמִּשָּׁם הָעֲנִיּוּת, בְּחִינַת "בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה". וְעַל כֵּן עַל־יְדֵי חֲצוֹת, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה מְבַטְּלִין הַשִּׁנּוּיִים כַּנַּ"ל - עַל־יְדֵי־זֶה רָאוּי שֶׁיִּהְיֶה נִמְשָׁךְ שֶׁפַע וּפַרְנָסָה. וְעַל כֵּן דַּיְקָא אַחַר שֶׁקָּם דָּוִד בַּחֲצוֹת, נִכְנְסוּ אֵלָיו בַּבֹּקֶר וְשָׁאֲלוּ עַל פַּרְנָסָה, כִּי עַתָּה הָעֵת לִשְׁאוֹל פַּרְנָסָה, כִּי עַל־יְדֵי חֲצוֹת שֶׁהוּא בִּטּוּל הַשִּׁנּוּיִים נִמְשָׁךְ פַּרְנָסָה כַּנַּ"ל. וְעַל כֵּן הֵשִׁיב לָהֶם: 'לְכוּ וְהִתְפַּרְנְסוּ זֶה מִזֶּה' - דְּהַיְנוּ שֶׁהוּא אַהֲבָה וְשָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם, וְיִגְמְלוּ חֶסֶד זֶה עִם זֶה עַד שֶׁיִּתְפַּרְנְסוּ זֶה מִזֶּה, כִּי עִקַּר בִּטּוּל הַשִּׁנּוּיִים תָּלוּי בָּזֶה - שֶׁיִּהְיֶה אַהֲבָה וְשָׁלוֹם בֵּין יִשְׂרָאֵל וְיִגְמְלוּ חֶסֶד זֶה עִם זֶה, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה עִקַּר הַמְשָׁכַת הַשֶּׁפַע וְהַבְּרָכָה. וְעַל כֵּן בֶּאֱמֶת 'לֹא מָצָא הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא כְּלִי מַחֲזִיק בְּרָכָה לְיִשְׂרָאֵל אֶלָּא הַשָּׁלוֹם', כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (עֻקְצִין ג, יא), הַיְנוּ כִּי אַף־עַל־פִּי שֶׁקָּמִים בַּחֲצוֹת, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה מְבַטְּלִין הַשִּׁנּוּיִים וְהָיָה רָאוּי שֶׁיִּהְיֶה נִמְשָׁךְ פַּרְנָסָה עַל־יְדֵי־זֶה, אֲבָל עֲדַיִן צְרִיכִין לָזֶה שֶׁיִּהְיֶה שָׁלוֹם בֵּין יִשְׂרָאֵל, שֶׁזֶּה הָעִקַּר כַּנַּ"ל, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת 'לְכוּ וְהִתְפַּרְנְסוּ זֶה מִזֶּה' וְכַנַּ"ל. אָמְרוּ לוֹ: אֵין הַקֹּמֶץ מַשְׂבִּיעַ וְכוּ' וְאֵין הַבּוֹר מִתְמַלֵּא מֵחֻלְיָתוֹ - הַיְנוּ שֶׁכְּבָר נִתְבַּלְבֵּל הָעוֹלָם כָּל־כָּךְ עַל־יְדֵי חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן וְחֶטְאֵי הַדּוֹרוֹת, עַד שֶׁרֹב הַשֶּׁפַע אֵצֶל הָעַכּוּ"ם וְהָרְשָׁעִים וּבַעֲלֵי הַמַּחֲלֹקֶת. עַל כֵּן אֲפִלּוּ בִּימֵי דָּוִד הָיָה קָשֶׁה לְיִשְׂרָאֵל לְהִתְפַּרְנֵס זֶה מִזֶּה מֵחֲמַת רִבּוּי הַשֶּׁפַע שֶׁאֵצֶל הָעַכּוּ"ם וְהַחוֹלְקִים. אָמַר לָהֶם: לְכוּ וּפִשְׁטוּ יְדֵיכֶם בַּגְּדוּד - שֶׁצְּרִיכִים לִלְחֹם עִם הָעַכּוּ"ם וְהַשּׂוֹנְאִים שֶׁהֵם כְּנֶגֶד הַקְּדֻשָּׁה וּלְהוֹצִיא מֵהֶם הַשֶּׁפַע לַהֲשִׁיבָהּ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל הַכְּשֵׁרִים.