יז

וְכָל הַגָּלֻיּוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת הָיוּ מִבְּחִינַת הַקְּלִפּוֹת הַנֶּאֱחָזִין בְּמ"ט שַׁעֲרֵי טֻמְאָה שֶׁיֵּשׁ לָהֶם מִסְפָּר וָקֵץ. עַל־כֵּן הָיָה קֵץ וּזְמַן לְכָל הַגָּלֻיּוֹת, אֲבָל זֶה הַגָּלוּת הָאַחֲרוֹן נִסְתָּם קִצּוֹ וְהוּא קֵץ הַפְּלָאוֹת. כִּי מִתְגַּבֵּר, חַס וְשָׁלוֹם, הַשֶּׁקֶר, שֶׁנֶּאֱחָז מִבְּחִינַת שַׁעַר הַחֲמִשִּׁים שֶׁהוּא כִּמְעַט בְּלִי גְּבוּל, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת קְלִפַּת עֲמָלֵק שֶׁהוּא בְּחִינַת לָבָן הָאֲרַמִּי, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (בְּרֵאשִׁית לא, מא): "וַתַּחֲלֵף אֶת מַשְׂכֻּרְתִּי עֲשֶׂרֶת מֹנִים", שֶׁקָּשֶׁה מְאֹד לַעֲמֹד עַל רַמָּאוּתוֹ, שֶׁהוּא כִּמְעַט בְּלִי קֵץ כִּי־אִם מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ עֶצֶם הָאֱמֶת כְּמוֹ יַעֲקֹב אָבִינוּ, שֶׁהוּא בְּחִינַת אֱמֶת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (מִיכָה ז, כ): "תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב", שֶׁהוּא הָיָה יָכוֹל לֵידַע אֵיךְ לְהִתְנַהֵג עִמּוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (בַּבָּא בַּתְרָא קכג.): 'אָחִיו אֲנִי בְּרַמָּאוּת'. וְגַם יַעֲקֹב אָמַר, שֶׁאִם לֹא הָיָה הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ בְּעֶזְרוֹ לְעָזְרוֹ לְהִנָּצֵל מִמֶּנּוּ הָיָה מַה שֶּׁהָיָה, חַס וְשָׁלוֹם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בְּרֵאשִׁית לא, מב): "לוּלֵי אֱלֹקֵי אַבְרָהָם וּפַחַד יִצְחָק הָיָה לִי" וְכוּ'. וְעַל־כֵּן יַעֲקֹב כְּשֶׁרָאָה מַלְאֲכֵי אֱלֹקִים עוֹלִים וְיוֹרְדִים בַּסֻּלָּם, אָז רָאָה כָּל הַמַּלְכֻיּוֹת הַמִּשְׁתַּעְבְּדִים בְּיִשְׂרָאֵל עוֹלִים וְיוֹרְדִים. אֲבָל מַלְכוּת אֱדוֹם, שֶׁהוּא הַגָּלוּת הַזֶּה, רָאָה עוֹלֶה וְלֹא יוֹרֵד (כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּמִּדְרָשׁ, עַיֵן בְּרֵאשִׁית רַבָּה סח, יד)), כִּי אֲפִלּוּ יַעֲקֹב שֶׁהוּא עֶצֶם הָאֱמֶת לֹא הָיָה יָכֹל לַעֲמֹד עַל הַדָּבָר, אֵיךְ יִהְיֶה אֶפְשָׁר לָצֵאת מִזֶּה הַגָּלוּת לְבַטֵּל רִבּוּי הַשֶּׁקֶר וְהָרַמָּאוּת וְכוּ' הַמִּתְפַּשֵּׁט עַכְשָׁיו, עַד שֶׁהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ הִבְטִיחוֹ (בְּרֵאשִׁית כח, טו): "וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכָל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ, כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ", שֶׁמְּרַמֵּז עַד הַקֵּץ הָאַחֲרוֹן שֶׁהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ לֹא יַעֲזֹב אוֹתָנוּ לְעוֹלָם. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שְׁמוּאֵל־א' יב, כב): "כִּי לֹא יִטֹּשׁ ה' אֶת עַמּוֹ" וְכוּ'. וְהָבֵן הַדְּבָרִים הֵיטֵב, אִם תִּרְצֶה.