ב

וְעַל־כֵּן נָבָל שֶׁהוּא בְּחִינַת לָבָן הָאֲרַמִּי, כַּמּוּבָא (לִקּוּטֵי־תּוֹרָה לְהָאֲרִיזַ"ל, פָּרָשַׁת בָּלָק), בְּחִינַת הַלַּמְדָן שֶׁאֵינוֹ כָּשֵׁר, שֶׁהוּא מִתְנַגֵּד וְחוֹלֵק עַל הַצַּדִּיק, עַל־יְדֵי שֶׁנּוֹטֶה רַק לִשְׂמֹאל, שֶׁהוּא בְּחִינַת שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ, שֶׁמִּשָּׁם הָעֲשִׁירוּת וְכוּ', כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם, עַל־כֵּן מָרַד נָבָל וְחָלַק עַל דָּוִד הַמֶּלֶךְ בְּעֵת גִּזַּת הַצֹּאן דַּיְקָא, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שָׁם (שְׁמוּאֵל־א' כה, ב): "וַיְהִי גֹזְזִים לְנָבָל" וְכוּ'. וְאָז נַעֲשָׂה נָבָל מִתְנַגֵּד עַל דָּוִד, וְהוֹרָה בַּתּוֹרָה שֶׁלֹּא כַּהֲלָכָה וְאָמַר (שָׁם פָּסוּק י): "מִי דָּוִד וְכוּ', הַיּוֹם רַבּוּ הָעֲבָדִים הַמִּתְפָּרְצִים עַל אֲדוֹנֵיהֶם" וְכוּ'. שֶׁאָמַר שֶׁדָּוִד אֵינוֹ רָאוּי לָבֹא בַּקָּהָל, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (יְבָמוֹת עו:). וְכָל זֶה הָיָה בְּעֵת גִּזַּת הַצֹּאן דַּיְקָא, כִּי לֹא זָכָה לְבָרֵר הַגִּזָּה שֶׁהִיא בְּחִינַת הָעֲשִׁירוּת לְהַעֲלוֹתָהּ לְיָמִין, וְעַל־יְדֵי־זֶה נָטָה רַק לִשְׂמֹאל, וְגִלָּה פָּנִים בַּתּוֹרָה שֶׁלֹּא כַּהֲלָכָה, וְנַעֲשָׂה מִתְנַגֵּד וּמוֹרֵד עַל דָּוִד שֶׁהוּא הַתַּלְמִיד חָכָם הָאֲמִתִּי שֶׁלּוֹמֵד לִשְׁמָהּ, שֶׁמְּבָרֵר כָּל הַהֲלָכוֹת לַאֲמִתָּתָן, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (סַנְהֶדְרִין צג:) עַל פָּסוּק (בְּרֵאשִׁית לט, ו): "יְפֵה תֹאַר" וְכוּ' - 'שֶׁמַּרְאֶה פָּנִים בַּהֲלָכָה'. "וְה' עִמּוֹ" - 'שֶׁהֲלָכָה כְּמוֹתוֹ':