עִנְיַן קְדֻשַּׁת בְּכוֹר שֶׁצְּרִיכִין לִתְּנוֹ לַכֹּהֵן - עַל־פִּי הַמַּאֲמָר 'וַיְהִי מִקֵּץ' הַמַּתְחִיל: 'כִּי צָרִיךְ לִשְׁמֹר אֶת הַזִכָּרוֹן' וְכוּ', עַיֵּן שָׁם (סִימָן נד).
וְעִקַּר הַזִכָּרוֹן הוּא לִזְכֹּר תָּמִיד בְּעָלְמָא דְּאָתֵי, בְּחִינַת הַגְדָּלַת הַדַּעַת, שֶׁזֶּהוּ בְּ חִינַת תְּפִלִּין וְכוּ', עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב.
וּבְסוֹף הַמַּאֲמָר מְבֹאָר שָׁם, שֶׁצָּרִיךְ לִשְׁמֹר הַמֹּחַ וְהַזִּכָּרוֹן מִכֹּחַ הַמְדַמֶּה שֶׁהוּא כֹּחַ הַבַּהֲמִיּוּת. וְעַל־יְדֵי לָשׁוֹן הָרָע שֶׁהוּא "מוֹצִא דִבָּה הוּא כְסִיל" (מִשְׁלֵי י, יח), הוּא נוֹפֵל מִדַּעַת וְאַהֲבָה דִּקְדֻשָּׁה לְאַהֲבַת הַבַּהֲמִיּוּת שֶׁהֵם אַהֲבַת הַמְדֻמִּיּוּת וְכוּ'. וְעִקַּר תִּקּוּנוֹ עַל־יְדֵי בְּחִינַת יָד, בְּחִינַת שִׂמְחָה, שֶׁהוּא מְבָרֵר הָרוּחַ טוֹבָה מִן הָרוּחַ רָעָה, מִבְּחִינַת עַצְבוּת רוּחַ, עַל־יְדֵי בְּחִינַת נִגּוּן וְכוּ', כִּי הַכְּלִי הִיא הִתְאַסְּפוּת הָרוּחַ וְכוּ'. וְעַל־כֵּן כְּשֶׁיֵּשׁ אֵיזֶה נֶקֶב בַּכְּלִי - אֵינוֹ יָכוֹל לְנַגֵּן, כִּי אֲזַי הוּא בִּבְחִינַת (מִשְׁלֵי כט, יא): "כָּל רוּחוֹ יוֹצִיא כְסִיל" וְכוּ', וַאֲזַי "תֵּצֵא רוּחוֹ יָשֻׁב לְאַדְמָתוֹ" וְכוּ' (תְּהִלִּים קמו, ד); עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב: