עז

מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ דַּעַת אֲמִתִּי מִתְרַחֵק מִמַּחֲלֹקֶת. כִּי עִקַּר הַמַּחֲלֹקֶת וְהַכַּעַס נוֹבְעִים מֵחֹסֶר דַּעַת. הַיְנוּ, הַמַּחֲלֹקֶת הַפּוֹרֶצֶת בֵּין בְּנֵי אָדָם, הִיא מֵחֲמַת דַּעְתָּם שֶׁאֵינָהּ כָּרָאוּי, שֶׁאֵינָם מְבִינִים זֶה אֶת זֶה, וּבִגְלַל זֶה יֵשׁ בִּלְבּוּלִים בֵּינֵיהֶם, וּבָאִים לָרִיב וּלְהִתְקוֹטֵט אֶחָד עִם חֲבֵרוֹ. אַךְ מִי שֶׁדַּעְתּוֹ רְחָבָה יוֹתֵר, מֵבִין וּמַרְגִּישׁ שֶּׁכָּעַס וּמַחֲלֹקֶת מְכֹעָרִים בְּיוֹתֵר שֶּׁאֵין רָאוּי לְבַר דַּעַת לְהִתְנַהֵג כָּךְ וּמִתְרַחֵק מֵהֶם מְאֹד. וּמְבֹאָר בְּ"לִקּוּטֵי הֲלָכוֹת" שֶׁכַּאֲשֶׁר יֵשׁ מַחֲלֹקֶת בֵּין בְּנֵי אָדָם, הֵן בִּגְלַל מָמוֹן, הֵן בִּגְלַל עִנְיָנִים אֲחֵרִים, צָרִיךְ לְוַתֵּר אִישׁ לַחֲבֵרוֹ חֶלְקוֹ הַמַּגִּיעַ לוֹ בֶּאֱמֶת, בִּכְדֵי לְהִנָּצֵל מִן הַכַּעַס וּמִן הַמַּחֲלֹקֶת. וְעַל יְדֵי עֵסֶק הַתּוֹרָה בֶּאֱמֶת זוֹכִים לְדַעַת אֲמִתִּית, כִּי הַתּוֹרָה מְבִיאָה דַּעַת לָאָדָם הָעוֹסֵק בָּהּ בֶּאֱמֶת, לָכֵן, עַל־יְדֵי עֵסֶק הַתּוֹרָה בֶּאֱמֶת, מִתְבַּטֶּלֶת הַמַּחֲלֹקֶת וּמִתְרַבֶּה הַשָּׁלוֹם, כַּמְּבֹאָר בְּ"לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן" חֵלֶק א' סִימָן נ"ו, "כִּי שָׁלוֹם תָּלוּי בַּדַּעַת", וּבְוַדַּאי מִתְכַּוֵּן אַדְמוֹ"ר ז"ל לְדַעַת אֲמִתִּית, דַּעַת תּוֹרָה. גַּם עַל יְדֵי טְבִילָה בְּמִקְוֵה נִמְשָׁךְ עַל הָאָדָם דַּעַת אֲמִתִּית, וְהוּא מִתְרַחֵק מִן הַמַּחֲלֹקֶת וְהַקְטַטוֹת: (שם, טו־טז.)