{אמר ליה קיסר} רומי [שהיה טרוד במלחמה עם הפרסים] {לרבי יהושע ברבי חנניא}: אתם היהודים {אמריתו} על עצמכם {דחכמיתו טובא. אימא לי מאי חזינא} [אראה] {בחלמאי?}
{אמר ליה} רבי יהושע: {חזית} בחלומך, {דמשחרי לך} [עובדים לפניך עבודת המלך] {פרסאי, וגרבי בך} [ושובים אותך], {ורעיי בך} {שקצי בחוטרא דדהבא} [מעמידים אותך לרעות שקצים במקל זהב].
{הרהר בה} הקיסר {כוליה יומא, ולאורתא חזא} כן בחלומו! וכמו שמצינו לעיל, שאין מראין לאדם אלא מהרהורי לבו. (1)
{אמר ליה שבור מלכא} [מלך פרס] {לשמואל: אמריתו דחכמיתו טובא. אימא לי, מאי חזינא בחלמאי?}
{אמר ליה: חזית} בחלומך, {דאתו רומאי ושבו לך} בשבי, {וטחנו בך קשייתא ברחייא דדהבא} [יכופו אותך לטחון גרעיני תמרים קשים בריחיים של זהב].
{הרהר בה כוליה יומא, ולאורתא חזא} כך בחלומו.
{בר הדיא, מפשר} [פותר] {חלמי הוה, מאן דיהיב ליה אגרא}, היה {מפשר ליה} את חלומו {למעליותא} [לטובה]. {ומאן דלא יהיב ליה אגרא}, היה {מפשר ליה} את חלומו {לגריעותא}. (2)
{אביי ורבא חזו} שניהם {חלמא} זהה, ובאו לבר הדיא שיפתור להם את חלומותיהם, (3) {אביי יהיב ליה} לבר הדיא {זוזא, ורבא לא יהיב ליה} דבר.
{אמרי ליה} אביי ורבא לבר הדיא: {אקרינן} [הקריאו לפנינו] {בחלמין} את הפסוק [דברים כח לא] {"שורך טבוח לעיניך} ולא תאכל ממנו"!
{לרבא אמר ליה}: פתרון חלומך הוא, כי ה"שור" מרמז על פרנסה, וכפי שראית אותו טבוח ומת, כך יהא {פסיד עסקך}, ותתקלקל פרקמטיא שלך לגמרי, {ולא אהני} [ינעם] {לך למיכל} שום מאכל {מ}רוב {עוצבא דלבך!} (4)
ואילו {לאביי אמר}: ה"שור" מרמז על פרנסה, וכפי ש"שור טבוח" הוא אוכל משביע, כך {מרווח עסקך, ולא אהני לך למיכל מ}רוב {חדוא} [שמחה] {דלבך!}
עוד {אמרי ליה} אביי ורבא לבר הדיא: {אקרינן} בחלומותינו את הפסוק [שם מא] {"בנים ובנות תוליד} ולא יהיו לך, כי ילכו בשבי".
{לרבא אמר ליה: כבישותיה!} יתקיים בך קרא כפשוטו, שהוא עתיד רע. (5)
{לאביי אמר ליה: בנך ובנתך} יהיו {נפישי, ומנסבא בנתך ל}אנשים מ{עלמא. ומדמיין באפך כ}אלו {דקא אזלן בשביה!}
עוד אמרו לו: {אקריין} בחלומותינו את הפסוק [שם לב] {"בניך ובנותיך נתונים לעם אח ר!"} {לאביי} (6) {אמר ליה: בנך ובנתך} יהיו {נפישין, את אמרת} להשיאם {לקריבך, ו}אילו {היא} [אשתך] {אמרה} להשיאם {לקריבה} [לקרוביה]. {ואכפה} [ותכפה] {לך} אשתך, {ויהבת להון} - את בניך ובנותיך - {לקריבה, דהוי} בעיניך {כ}" עם אחר".
{לרבא אמר ליה: דביתהו שכיבא} [תמות אשתך]. {ואתו בניה ובנתיה לידי אתתא אחריתי} שתשא לך לאשה אחריה. (7) וכ{דאמר רבא אמר רב ירמיה בר אבא אמר רב: מאי דכתיב "בניך ובנותיך נתונים לעם אחר" זו אשת האב,} שנשא לו לאחר מות אשתו הראשונה, ונמצא שבני הראשונה גדלים אצל אם חורגת, ואין רחמיה עליהם כמו אמם יולדתם.
עוד אמרו אביי ורבא לבר הדיא: {אקרינן בחלמין} את הפסוק [קהלת ט ז] {"לך אכול בשמחה לחמך!"}
{לאביי אמר ליה: מרווח עסקך, ואכלת ושתית וקרית פסוקא מחדווא דלבך!} {לרבא אמר ליה: פסיד עסקך, טבחת ולא אכלת ושתית} מרוב צערך {וקרית לפחוכי} [להפיג את] {פחדך.}
עוד אמרו אביי ורבא לבר הדיא: {אקרינן} בחלומותינו את הפסוק [דברים שם לח] {"זרע רב תוציא השדה"} [וסוף הפסוק הוא "ומעט תאסוף, כי יחסלנו הארבה"].
{לאביי אמר ליה}: פתרון חלומך {מרישיה} דקרא, והיינו ששדך יוציא זרע רב. (8)
{לרבא אמר ליה}: פתרון חלומך {מסיפיה} דקרא, והיינו שרוב הפירות שיגדלו בשדך לא ישארו בידך.
עוד אמרו אביי ורבא לבר הדיא: {אקרינן} בחלומותינו את הפסוק [שם מ] {"זיתים יהיו לך בכל גבולך"} [וסופו הוא "ושמן לא תסוך כי ישל זיתך"].
{לאביי אמר ליה}: פתרון חלומך {מרישיה} דקרא, וכפשוטו ש"זיתים יהיו לך".
ואילו {לרבא אמר ליה}: פתרון חלומך {מסיפיה} דקרא, והיינו שלא תהנה משמנן.
עוד אמרו אביי ורבא לבר הדיא: {אקרינן} בחלומותינו את הפסוק [שם י] {"וראו כל עמי הארץ} כי שם ה' נקרא עליך, ויראו ממך".
{לאביי אמר ליה: נפק לך שמא דריש מתיבתא הוית,} ומתוך כך {אימתך נפלת בעלמא!}
{לרבא אמר ליה: בדיינא דמלכא} [אוצר המלך, שרק הוא נכנס בו "בדד"] {אתבר} על ידי גנבים; ויחשדוך בכך, {ומתפסת ב}עוון {גנבי. ודייני כולי עלמא} ["כל עמי הארץ"] {קל וחומר מינך!} שאם רבא נחשד בכך, כל שכן שאנו עלולים להחשד. והיינו "ויראו ממך", כי מחמת תפיסתך יפול פחד על הבריות.
ואכן כפי שאמר כך קרה, {למחר אתבר בדיינא דמלכא. ואתו} שוטרי המלך ו{תפשי ליה לרבא.}
עוד {אמרי ליה} אביי ורבא לבר הדיא: {חזן חסא על פום דני} [ראינו בחלומותינו חזרת על פי חבית] ושניהם היו סוחרים ביין.
{לאביי אמר ליה: עיף} [כפול] יהא ריוח {עסקך, כחסא} שהיא רחבה וכפולה.
ואילו {לרבא אמר ליה: מריר} יהיה {עסקך כי חסא!} - יהיה מר ושנאוי על הכל, ולא יקנוהו.
עוד {אמרי ליה} אמרו אביי ורבא לבר הדיא: {חזן} בחלומותינו {בשרא על פום דני!}
{לאביי אמר ליה: בסים חמרך} [יינך יהיה משובח], {ואתו כולי עלמא למזבן בשרא וחמרא מינך!}
{לרבא אמר ליה: תקיף} [יחמיץ] {חמרך, ואתו כולי עלמא למזבן בשרא ולמיכל} את הבשר {ביה} [ביינך שנעשה חומץ], כי כן היה דרכם לטבל את הבשר בחומץ.
עוד {אמרי ליה} אביי ורבא לבר הדיא: {חזן} בחלומותינו {חביתא דתלי בדיקלא!}
{לאביי אמר ליה: מדלי} [יגביה] {עסקך כדיק לא!}
{לרבא אמר ליה: חלי} [ימתק] {עסקך כתמרי} של דקל! והיינו שתהיה סחורתך מתוקה אצל הקונים, משום שתמכרנה בזול. (9)
עוד {אמרי ליה} אביי ורבא לבר הדיא: {חזן רומנא} [עץ רמון] {דקדחי} [שגדל] {אפום דני}.
{לאביי אמר ליה: עשיק} [יתייקר] {עסקך כרומנא!} שתמכרנו ביוקר כרימונים.
{לרבא אמר ליה: קאוי} [לשון "קיהוי"] {עסקך כרומנא!} שתהיה סחורתך חמוצה כרימונים, והכל ישנאוה.
עוד {אמרי ליה} אביי ורבא לבר הדיא: {חזן חביתא דנפל לבירא.} {לאביי אמר ליה: מתבעי} [יתבקש] {עסקך} ויחזרו אחריו! {כדאמר}י אינשי {"נפל פיתא בבירא ולא אשתכח!"}, והיינו שיבוקש הרבה, ולא ימצא די ממנו לכל דורש.
{לרבא אמר ליה: פסיד עסקך} [תתקלקל סחורתך] {ושדיה ליה} [ותשליכנה] {לבירא!}
עוד {אמרי ליה} אביי ורבא לבר הדיא: {חזינן} בחלומותינו עייר {בר חמרא דקאי אאיסדן} [למראשותינו] {ונוער!}
{לאביי אמר ליה: מלכא} [ראש ישיבה] {הוית,} ותדרוש ברבים. {וקאי אמורא} [תורגמן] {עלך}, להשמיע את דרשתך לרבים בקול רם, כקול חמור הנוער!
{לרבא אמר ליה}: תיבות {"פטר חמור" גהיט} [ימחקו] {מ}הפרשיות שב{תפילך!}
{אמר ליה} רבא לבר הדיא: {לדידי חזי לי} לפרשיות התפילין שלי, {ואיתיה} לתיבות אלו ולא נמחקו!
{אמר ליה} בר הדיא: {וא"ו דפטר חמור ודאי גהיט מתפילך!} והיינו ש"פטר חמר" נכתב בכתיב חסר, בלא וא"ו. (10) ובתפילין של רבא היה כתוב בתחילה "חמור" בכתיב מלא, ואחר כך מחק הסופר את הוא"ו (11).
{לסוף אזל רבא לחודיה לגביה} בר הדיא; {אמר ליה} רבא: {חזאי} בחלומי {דשא ברייתא} [דלת החיצונית] שבביתי, {דנפל!}
{אמר ליה: אשתך שכבא} [מתה]! ונפילת הדלת מרמזת על כך, משום שהאשה היא השומרת את הבית כדלת.
עוד {אמר ליה} רבא: {חזיא ככי} [שינים הטוחנות] {ושני} [שיני], {דנתור} [שהן נופלות]
{אמר ליה: בנך ובנתך שכבן!}
עוד {אמר ליה} רבא: {חזאי} בחלומי {תרתי יוני דפרחן!} (12)
{אמר ליה: תרי נשי מגרשת!} שאשתו של אדם קרויה "יונה". כמו שנאמר [שיר השירים ה ב] "יונתי תמתי".
עוד {אמר ליה: חזאי תרי גרגלידי דליפתא} [ראשי לפת]!
{אמר ליה: תרין קולפי} [מכות ממקל עב כראש לפת] {בלעת} [תספוג]! {אזל רבא ההוא יומא, ויתיב בי מדרשא כוליה יומא, אשכח הנהו תרי סגי נהורי} [סומים], {דהוו קמנצו בהדי הדדי} [שנתקוטטו ביניהם]. {אזל רבא לפרוקינהו} [להפריד ביניהם], {ומחוהו} [הכוהו] {לרבא תרי} מכות, {דלו} [הגביהו] את המקל, כדי {למחוייה} עוד מכה {אחריתי, אמר} רבא: {מסתיי} [די לי] במה שכבר הכיתם אותי. שהרי רק {תרין} קולפי {חזאי} בחלמי, ולא יותר.
{לסוף אתא רבא} לבר הדיא, {ויהיב ליה אגרא} לפתרון חלומותיו, בכדי שיפתרם לטובה. {ואמר ליה חזאי אשיתא} [יסוד חומת ביתי] {דנפל!}
{אמר ליה} בר הדיא לרבא: {נכסים בלא מצרים קנית!} שנפילת חומת ביתך היא רמז שיהיו לך קרקעות רחבים ורבים בלא גבולות.
עוד {אמר ליה} רבא לבר הדיא: {חזאי אפדנא} [ביתו] {דאביי דנפל, וכסיין אבקיה} [כיסני העפר] שפרח ממפולת ביתו!
{אמר ליה} בר הדיא לרבא: {אביי שכיב} [ימות], {ומתיבתיה} ישיבתו של אביי {אתיא לגבך!} שאתה תהיה שם ראש הישיבה.
עוד {אמר ליה} רבא לבר הדיא: {חזאי אפדנא דידי דנפיל, ואתו כולי עלמא} ו{שקיל} מתוך המפולת {לבינתא לבינתא!}
{אמר ליה} בר הדיא: רמז הוא, ד{שמעתתך} {מבדרן} [מתפזרים ומתפרסמים] {בעלמא!}
עוד {אמר ליה} רבא לבר הדיא: {חזאי דאבקע רישי} [נבקע ראשי], {ונתר מוקרי} [ונשר המח] ממנו!
{אמר ליה} בר הדיא: {אודרא מבי סדיא נפיק} [מוכין יצאו מן הכר שלמראשותיך].
עוד {אמר ליה} רבא לבר הדיא: {אקריון} [הקראוני] {הללא מצראה} [הלל שאנו קורין בליל פסח על נס יציאת מצרים (13)] {בחלמא!}
{אמר ליה} בר הדיא: רמז הוא ש{ניסא מתרחשי לך!} שכן קורין הלל זה בניסן, ו"ניסן" קרוי על שם הנסים שארעו בו.
{הוה קא אזיל} בר הדיא {בהדיה} עם רבא {בארבא} [בספינה], {אמר} בר הדיא בלבו: {בהדי גברא} כרבא {דמתרחיש ליה ניסא, למה לי} להפליג? והרי יש לי לחשוש שמא עתה יארע לו אותו הנס שנתבשר עליו בחלום, ותטבע הספינה, ורק הוא ינצל ואני אטבע! (14)
{בהדי דקא סליק} [בשעה שעלה מהספינה], {נפל סיפרא מיניה, אשכחיה רבא} לאותו ספר, {וחזא דהוה כתיב ביה: "כל החלומות הולכין אחר הפה!".}
{אמר} רבא: {רשע, בדידך קיימא} ובפיך היו תלויים פתרון כל חלומותי. {וצערתן כולי האי!} שפתרת לי אותם לרעה, בשעה שיכולת לפותרם לטובה. (15)
{על כולהו} הפתרונות {מחילנא לך, בר} [חוץ] {מ}מה שפתרת לי שתמות אשתי, שהיא {ברתיה דרב חסדא!}
וקללו רבא ואמר: {יהא רעוא דלמסר ההוא גברא} [בר הדיא] {לידי דמלכותא, דלא מרחמו עליה!} (16)
{אמר} בר הדיא: {מאי אעביד} לינצל מקללת רבא? הא {גמירי "קללת חכם אפילו} אם נאמרה {בחנם,} הרי {היא באה} ומתקיימת, (17) {וכל שכן} בקללת {רבא, דבדינא קא לייט} לי, שהרי ציערתיו הרבה! {אמר: איקום ואגלי} אלך בגלות. {ד}הרי {אמר מר: "גלות מכפרת עון!}".
{קם} בר הדיא ו{גלי לבי רומאי, אזל יתיב אפתחא דריש טורזינא} [שומרי האוצר] {דמלכא.}
ואותו {ריש טורזינא חזא חלמא.}
{אמר ליה} ריש טורזינא לבר הדיא: {חזאי חלמא, דעייל מחטא באצבעתי!} {אמר ליה} בר הדיא: {הב לי זוזא} ואפתרנו לך!
{ולא יהב ליה} ריש טורזינא כלום, ולכן {לא אמר ליה} בר הדיא {ולא מידי.}
שוב {אמר ליה} ריש טורזינא לבר הדיא: {חזאי} בחלומי {דנפל תכלא} [תולעת] {בתרתין אצבעתי. אמר ליה} בר הדיא: {הב לי זוזא} ואפתור לך את החלום{! ולא יהב ליה, ו}לכן {לא אמר ליה} את פתרון החלום.
שוב {אמר ליה} ריש טורזינא לבר הדיא: {חזאי} בחלומי {דנפל תכלא} [תולעת] {בכולה ידא.}
{אמר ליה} בר הדיא: רמז הוא, ש{נפל תכלא בכולהו שיראי} [בגדים משי יקרים] {דמלכא!}
{שמעי בי מלכא} שהזיקה התולעת את השיראין, {ואתיוה לריש טורזינא} וכמעט {קא קטלי ליה}, על שלא השגיח על אוצר המלך כראוי.
{אמר להו} ריש טורזינא: {אנא, אמאי} מגיעה לי מיתה? {אייתו להאי} פותר חלומות, {דהוה ידע} בזמן שהתחיל נזק התולעת, כשאמרתי לו את חלומי שנפל תכלא בשתי אצבעותי. {ולא אמר} לי מה פתרונו, ואילו היה פותר לי אז בשעה שהתחיל הנזק, הרי אפשר היה להצילם. (18)
{אייתוהו לבר הדיא, אמרי ליה: אמטו זוזא דידך} [בגלל הזוז שדרשת],
ולא רצה ריש טורזינא ליתנו לך, ולכן לא הסכמת לפתור את החלום, ונמצא כי מחמת כן {חרבו} [נזוקו] {ע} {שיראי דמלכא!}