{ארץ זית שמן} - {אמר רבי יוסי ברבי חנינא: ארץ שכל שיעוריה כזיתים,} ששיעורי התורה הם תמיד בשיעור כזית.
מקשה הגמרא: וכי {כל שיעוריה סלקא דעתך} שמשערים בשיעור כזית, {והא איכא הנך} פירות {דאמרן} לעיל: חטה שעורה גפן תאנה ורמון שמשערים בהם?
מתרצת הגמרא: {אלא} כך יש לפרש: {ארץ שרוב שיעוריה} של תורה הם {כזיתים} - כגון אכילת חלב, דם, נותר ופיגול.
{דבש} האמור בתורה הוא דבש תמרים - שיעורי תורה נתלים בה - שכן משערים בה {ככותבת הגסה}, שהיא תמרה. להתחייב עליה משום אכילה {ביום הכפורים.}
מקשה הגמרא: {ואידך}, רבי יצחק שאמר לעיל שמפסוק זה אנו למדים דיני קדימה בברכות, ונחלק על רבי חנן, מנין לו כל השיעורים הללו?
מתרצת הגמרא: אין מזה קושיא לרבי יצחק. וכי {הני שיעורין בהדיא מי כתיבי} בקרא? {אלא מדרבנן} הם (2), {וקרא אסמכתא בעלמא.} ואם כן עיקרו של פסוק עדיין מתפרש שבא לשבח את ארץ ישראל בפירותיה החשובים ומנאם כפי סדר חשיבותם.
{רב חסדא ורב המנונא הוו יתבי בסעודתא. אייתו לקמייהו תמרי ורמוני, שקל רב המנונא בריך אתמרי ברישא} [נטל רב המנונא ובירך על התמרים תחלה] (3).
{אמר ליה רב חסדא} לרב המנונא, מדוע ברכת על התמרים בתחלה? האם {לא סבירא ליה למר להא דאמר רב יוסף, ואיתימא רבי יצחק: כל המוקדם בפסוק זה} - {קודם לברכה?!} והרי רמון כתוב בפסוק לפני דבש תמרים?
{אמר ליה} רב המנונא לרב חסדא: {זה,} דבש תמרים, מוזכר ה{שני ל}אחר מילת {"ארץ"} הכתובה בפסוק זה, {וזה}, רימון, מוזכר {חמישי ל}אחר מילת {"ארץ"} וכל הסמוך ל"ארץ" האמור בפסוק הרי הוא קודם לברכה (4).
{אמר ליה} רב חסדא: {מאן יהיב לן נגרי דפרזלא ונשמעינך} [מי יביא לנו רגלי ברזל שנוכל ללכת אחריך תמיד ולשמוע את דבריך].
{איתמר: הביאו לפניהם תאנים וענבים בתוך הסעודה} [ולא ללפת את הפת באו, שאם כן לא היו טעונים ברכה, אלא כדי למתק את פיו בתוך הסעודה].
{אמר רב הונא: טעונים} הפירות {ברכה לפניהם} כי מאחר שבאים למתק את הפה אין להם דין טפל, { ואין טעונים ברכה לאחריהם,} לפי שברכת המזון פוטרת את כל מה שנאכל בסעודה, אם אינו בא כטפל לפת.
{וכן אמר רב נחמן: טעונים ברכה לפניהם, ואין טעונים ברכה לאחריהם.}
{ורב ששת אמר: טעונים ברכה בין לפניהם} {ובין לאחריהם,} לפניהם - כסברת רב הונא ורב נחמן, ולאחריהם - כיון שהוא סבור שברכת המזון פוטרת רק מאכלים הבאים כדי לזון, ולא מאכלים - כדוגמת פירות אלו - הנאכלים מחמת מתיקותם לקינוח.
{שאין לך} [שלא מצינו] {דבר שטעון ברכה לפניו, ואין טעון ברכה לאחריו} - {אלא פת הבאה בכיסנין בלבד} (5)! שבתחלה מברכים עליו "בורא מיני מזונות" [ולא המוציא, כי מאחר שאין זה לחם שבני אדם קובעים עליו סעודתן אלא אוכלים אותו דרך עראי בלבד אינו חשוב כ"כ לברך עליו המוציא], ולבסוף אין מברכים עליו את הברכה השייכת לו בדרך כלל שהיא ברכת מעין שלש [אלא בורא נפשות בלבד] (6).
וכיון שלא מצינו חילוק בין ברכה ראשונה לאחרונה אלא בפת הבאה בכסנין בלבד הרי בהכרח שאם מברכים על הפירות בתחלה יש לברך עליהם גם לבסוף.
{ופליגא} אמוראים אלו א{דרבי חייא.}
{דאמר רבי חייא}: ברכת ה{פת} - {פוטרת כל מיני מאכל} בתוך הסעודה בין מברכה ראשונה ובין מברכה אחרונה, {ו}כן {יין פוטר} בברכתו את {כל} (7) {מיני} ה{משקים} אף שלא בתוך הסעודה בין מברכה ראשונה בין מברכה אחרונה, כיון שהפת היא ראש וראשון לכל המאכלים וכולם נטפלים לה (8), וכן היין הוא ראש וראשון לכל המשקין וכולם נטפלים לו.
{אמר רב פפא: הלכתא: דברים הבאים מחמת הסעודה} ללפת בהם את הפת {בתוך הסעודה} הרי הם טפלים לפת, ולכן {אין טעונים ברכה לא לפניהם ולא לאחריהם} (9). {ו}דברים הבאים {שלא מחמת הסעודה} הנאכלים {בתוך הסעודה}, כגון דייסא או כרוב ותרדין שאינן לפתן אלא באין למזון ושובע, {טעונים ברכה לפניהם}, כיון שאינם באים ללפת את הפת ואינם טפלים לה, לא נפטרו בברכת המוציא. {ואין טעונים ברכה לאחריהם} מפני שמיני "מזון" הם וברכת המזון פוטרתן.
ודברים הרגילים לבא {לאחר הסעודה} כגון פירות, - אפילו אם הביאם בתוך הסעודה, כיון שלא הביאן כדי ללפת בהם את הפת - {טעונים ברכה בין לפניהם בין לאחריהם}. לפניהם - כיון שאינם טפלים לפת, ואחריהם - משום שאינם בכלל מזון להפטר בברכת המזון (10).
שאלו את בן זומא: מפני מה אמרו דברים הבאים מחמת הסעודה בתוך הסעודה אינם טעונים ברכה לא לפניהם ולא לאחריהם?
{אמר להם} בן זומא: {הואיל ו}נטפלו לפת ה{פת פוטרתן.}
מקשה הגמרא: {אי הכי} מן הראוי היה ש{יין} בתוך הסעודה, {נמי, נפטריה פת} [יפטר בברכת הפת], שהרי מחמת הסעודה הוא בא (11).