{אמר רב נחמן}: {ע} {אם תלמיד חכם הוא,} (1) שרגיל לחזור על גרסתו תמיד, { אין צריך} לומר קריאת שמע על מיטתו (2). {אמר אביי: אף תלמיד חכם} שאינו צריך לומר קריאת שמע, {מיבעי ליה למימר חד פסוקא דרחמי, כגון} (3) {"בידך אפקיד רוחי פדית אותי ה' אל אמת"} [תהלים לא ו].
{אמר רבי לוי בר חמא}: כך {אמר רבי שמעון בן לקיש: לעולם ירגיז אדם} את {יצר טוב} שלו {על יצר הרע} כדי שיעשה עמו מלחמה (4), {שנאמר} [שם ד ה]: {"רגזו ואל תחטאו".}
{אם נצחו מוטב, ואם לאו, יעסוק בתורה, שנאמר} בהמשך הפסוק הנ"ל {"אמרו} {בלבבכם}" (5).
{אם נצחו מוטב, ואם לאו} (6) {יקרא קריאת שמע, שנאמר} שם {"על משכבכם".}
{אם נצחו מוטב, ואם לאו יזכיר לו} (7) {יום} (8) {המיתה, שנאמר} שם {"ודומו סלה".} והכוונה ליום הדומיה, דהיינו המות, שהוא דומיה עולמית. (9)
{ו}עוד {אמר רבי לוי בר חמא אמר רבי שמעון בן לקיש: מאי דכתיב,} מהו ביאור הפסוק [שמות כד יב]: "עלה אלי ההרה והיה שם, {ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם}"? {"לוחות", אלו "עשרת הדברות"} (10);.
{"תורה", זה מקרא} - חמשה חומשי תורה. (11)
{"והמצוה", זו משנה}. (12) {"אשר כתבתי", אלו "נביאים וכתובים"}. (13)
{"להורותם", זה "גמרא"}. (14)
ופסוק זה {מלמד, שכולם} - עשרת הדברות, תורה, נביאים, כתובים, משנה וגמרא {נתנו למשה מסיני}.
הגמרא שבה לעסוק ב"קריאת שמע שעל המיטה":
{אמר רבי יצחק: כל הקורא קריאת שמע על מיטתו, כאילו אוחז חרב של שתי פיות} {בידו} - חרב ששתי צדדיה חדים ויכול להכות עמה משני צדדיה את המזיקין. (15) {שנאמר} [תהילים קכט ו]: {"רוממות אל בגרונם, וחרב פיפיות בידם"}.
שואלת הגמרא: {מאי משמע!?} כיצד משמע שפסוק זה מדבר בקורא קריאת שמע על מיטתו? (16)
ומבארת: {אמר מר זוטרא, ואי תימא} [ויש האומר שאמר זאת] {רב אשי: מרישא דעניניא,} מתחילת העניין משמע כן, {דכתיב} בפסוק הקודם: {"יעלזו חסידים בכבוד, ירננו} {על משכבותם"}, שהוא רמז לקורא קריאת שמע על משכבו, (17) {וכתיב בתריה,} בפסוק שאחריו: {"רוממות אל בגרונם, וחרב פיפיות בידם"}.
{ו}עוד {אמר רבי יצחק: כל הקורא קריאת שמע על מיטתו, מזיקין בדלין הימנו}, (18) {שנאמר} [איוב ה ז]: {"ובני רשף יגביהו עוף", ו}כך נדרש פסוק זה: {אין "עוף" אלא "תורה"}, (19) {שנאמר} [משלי כג ה]: {"התעיף עיניך בו ואיננו"}. דהיינו, שאם תסגור עיניך מלימוד התורה - "ואיננו", מיד היא משתכחת ממך. (20) וכשם ש"תעיף" נאמר על התורה, כך "עוף" הכוונה לתורה. {ואין "רשף" אלא "מזיקין", שנאמר} [דברים לב כד]: {"מזי רעב ולחומי רשף וקטב מרירי"}. "קטב מרירי" הוא שם של שד, מכאן שלוחמי "רשף" אף הוא שם של מזיק. ונמצא שכוונת הכתוב ש"עוף" דהיינו לימוד התורה יגביה ויסלק את "בני רשף" שהם המזיקים.
הגמרא מביאה דרשה אחרת בפסוק זה:
{אמר רבי שמעון בן לקיש: כל העוסק בתורה יסורין בדילין הימנו, שנאמר: "ובני רשף יגביהו עוף", ו}כך נדרש פסוק זה: {אין "עוף" אלא "תורה"}, שנאמר: {"התעיף עיניך בו ואיננו", ואין "רשף" אלא "יסורין" שנאמר: "מזי רעב ולחומי רשף"}.
"מזי רעב" היינו נפוחי כפן, וכיון שרעב, שהוא יסורין, סמוך ל"רשף", מתפרש אף הוא על יסורים. (21) ונמצא שכוונת הכתוב ש"עוף", דהיינו לימוד התורה, יגביה ויסלק את "בני רשף", שהם היסורים (22).
{אמר ליה רבי יוחנן: הא} - דבר זה שהתורה מגינה מפני יסורים, (23) {אפילו תינוקות של בית רבן} שלא למדו עדיין ספר איוב שכתוב בו "ובני רשף" {יודעין אותו}, שהרי פסוק מפורש הוא בתורה, {שנאמר} [שמות טו כו]: {"ויאמר, אם שמוע תשמע} {לקול ה' אלהיך, והישר בעיניו תעשה, והאזנת למצוותיו, ושמרת כל חוקיו, כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך}, (24) {כי אני ה' רופאך"}. (25);
{אלא} כך יש לדרוש בעניין זה: {כל שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק, הקדוש ברוך הוא מביא עליו יסורין} (26) {מכוערין} (27) {ועוכרין אותו}, משבשים את צלילות דעתו. (28) {שנאמר} [תהילים לט ג]: {"נאלמתי דומיה, החשיתי מטוב, וכאבי נעכר".} אם החשתי מ"טוב", אזי כאבי נעכר.
{ואין "טוב" אלא "תורה", ש}הרי {נאמר} על התורה [משלי ד ב]: {"כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו"}. והיינו ש"בני רשף", שהם היסורים, יגביהו לימוד התורה שנקראת "עוף", שלא יוכל לעסוק בה מפני חוזק היסורים (29).
פסוק זה נדרש באופן נוסף:
{אמר רבי זירא, ואיתימא} [ויש האומר שאמר זאת] {רבי חנינא בר פפא: בא וראה שלא} {כמידת הקדוש ברוך הוא, מדת בשר ודם; מדת בשר ודם} הוא שכאשר {אדם מוכר חפץ לחברו, המוכר עצב}, על שנאלץ מפני דחקו להוציא מתחת ידו דבר החשוב לו (30), {ולוקח שמח} שהגיע לידיו חפץ החשוב לו. {אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן; נתן להם תורה לישראל} (31) {ושמח} שהרי הוא מזהירם לבל יעזבו את התורה, ומשבחה לפניהם לאחר שנתנה להם שזה לקח טוב, (32) כפי {שנאמר: "כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו"}. (33)
ועוד בעניין יסורים: {אמר רבא ואיתימא רב חסדא: אם רואה אדם שיסורין באין עליו, יפשפש} [יחפש] {במעשיו}, (34) האם אין עבירה בידו שבגינה ראויים לבא עליו היסורים, ויחזור עליה בתשובה, (35) {שנאמר} [איכה ג מ]: {"נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד ה'"}. (36)
{פשפש ולא מצא} עבירה שבגינה ראויים לבא יסורים, (37) {יתלה} את היסורים {ב}עוון {ביטול תורה}, (38) {שנאמר} [תהילים צד יב]: {"אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו".} אשרי אדם שמפאת יסורים שבאים עליו מתחזק בתלמוד תורה, ועל ידי כך הם בטלים ממנו. (39)
{ואם תלה ולא מצא} בידו אף עוון של ביטול תורה, {בידוע} שיסורין אלו {יסורין של אהבה הן,} שהקב"ה מייסרו בעולם הזה בלא שום עוון כדי להרבות שכרו בעולם הבא יותר מכדי זכויותיו, (40) {שנאמר} [משלי ג יב]: {"כי את אשר יאהב ה' יוכיח"}. (41)
ועוד בעניין יסורים: {אמר רבא אמר רב סחורה אמר רב הונא: כל} מי {שהקדוש ברוך הוא חפץ בו} אוהבו ורוצה להרבות שכרו, (42) {מדכאו} (43) {ביסורין, שנאמר} [ישעיה נג י]: {"וה' חפץ דכאו החלי".} מי שהקב"ה חפץ בו, (44) מדכאו ביסורי מחלה.
{יכול} שירבה שכרו {אפילו} אם {לא קיבלם מאהבה? תלמוד לומר} [בהמשך הפסוק]: {"אם תשים אשם נפשו"}, ונדרש כך: {מה} קרבן {אשם} אינו קרב אלא {לדעת} הבעלים, אבל כנגד רצונו אין מקריבין, (45) {אף יסורין} שכרן הוא רק אם הם {לדעת.} כלומר, שקבלם מאהבה.
{ואם קבלם} באהבה, {מה שכרו?} הפסוק ממשיך ואומר: {"יראה זרע יאריך ימים". ולא עוד, אלא שתלמודו מתקיים בידו}, (46) כפי {שנאמר} בסוף הפסוק: {"וחפץ ה' בידו יצליח"}, והיינו התורה, שנאמר בה "וכל חפציך לא ישוו בה", (47) בידו יצליח.
עוד בעניין יסורים של אהבה:
{פליגי בה,} נחלקו בהגדרתם {רבי יעקב בר אידי, ורבי אחא בר חנינא}:
{חד אמר, אלו הם יסורים של אהבה?} - {כל שאין בהם ביטול תורה,} שאינם גורמים לביטול תורה, {שנאמר: "אשרי הגבר אשר תיסרנו יה"}. והמשך הפסוק מלמד על אלו יסורין נאמר "אשרי הגבר", {"ומתורתך תלמדנו",} כאשר אין בהם ביטול תורה. (48)
{וחד אמר, אלו הם יסורים של אהבה?} - {כל שאין בהם ביטול תפילה, שנאמר} [תהילים סו כ]: {"ברוך אלהים אשר לא הסיר תפילתי וחסדו מאיתי".} דהיינו, שלא הסיר ממני את יכולת תפילתי. (49) {אמר להו,} לרבי יעקב בר אידי ורבי אחא בר חנינא, {רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא: הכי אמר רבי חייא בר אבא, אמר רבי יוחנן: אלו ואלו,} בין יסורין שיש בהן ביטול תורה, ובין שיש בהן ביטול תפילה, {יסורין של אהבה הן, שנאמר: "כי את אשר יאהב ה' יוכיח}". (50)
{אלא,} שאם כן {מה תלמוד לומר: "ומתורתך תלמדנו"}, שמשמעותו דוקא אם אין בהם ביטול תורה? - אין הפסוק מדבר ביסורים של אהבה, אלא בחשיבות יסורים הממרקים עוונות. {אל תקרי "תלמ{ד}ֶנו"} בלשון יחיד, שנסוב רק על המתייסר, {אלא "תלמ{ד}ֵנו"} [בד' צרויה]. כלומר, {דבר זה,} חשיבות היסורין שמכפרים עוונות, {מתורתך תלמדנו.} מהתורה אנו למדים זאת, {ב"קל וחומר" מ}עבד שרבו הוציא לו {"שן"} או {"עין"} שהוא יוצא לחרות. (51) וכך יש ללמוד: {מה שן ועין, שהן} רק {אחד מאבריו של אדם}, אם הכה האדון את עבדו הכנעני, {עבד יוצא בהן לחרות. יסורין, שממרקין} (52) את כל {גופו של אדם, על אחת וכמה} שהאדם יוצא על ידם לחרות מחטאיו. (53)
{והיינו דרבי שמעון בן לקיש} - דברים אלו שיסורים ממרקין עוונות הם כדברי ריש לקיש. {דאמר רבי שמעון בן לקיש: נאמר "ברית" במלח, ונאמר "ברית" ביסורין}, וכפי שמפרש: {נאמר "ברית" במלח, דכתיב} [ויקרא ב יג]: {"ולא תשבית מלח ברית} אלהיך מעל מנחתך". {ונאמר "ברית" ביסורין, דכתיב} לאחר התוכחה והקללות שבמשנה תורה [דברים כח סט]: {"אלה דברי הברית} אשר צוה ה' את משה". ויש לדרוש בגזרה שווה, מה "ברית" האמור במלח, {מלח} נכנס בבשר ומוציא את הדם, ו{ממתקת את הבשר,} שנכנס בבשר ומוציא הדם ממנו. {אף "ברית" האמור ביסורין, היסורין} נכנסין בבשר האדם ומוציאין ממנו את רתיחת הדם המביאתו לידי חטאו, ובכך {ממרקין את כל עוונותיו של אדם}. (54)
עוד בעניין יסורים: {תניא,} שנינו בברייתא: {רבי שמעון בר יוחאי אומר: שלש מתנות טובות נתן הקדוש ברוך הוא לישראל, וכולם לא נתנן אלא על ידי יסורין}. {ואלו הן: תורה, וארץ ישראל, והעולם הבא}. (55)
{תורה, מנין} שנקנית על ידי יסורין? {שנאמר: "אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו"} - שמתייסר וזוכה עקב כך לתורה. (56)
{ארץ ישראל} מנין שנקנית על ידי יסורין? {דכתיב} [דברים ח ה]: {"כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלהיך מיסרך", וכתיב בתריה} - וכתוב אחריו [ח ז]: {"כי ה' אלהיך} {מביאך אל ארץ טובה ארץ נחלי מים עינות ותהומות יוצאים בבקעה ובהר"}. הרי שעל ידי ש"מיסרך" זוכה לארץ ישראל. (57)
{העולם הבא} מנין שנקנה על ידי יסורים? {דכתיב} [משלי ו כג]: {"כי נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחות מוסר"}. "דרך חיים" היינו חיי עולם הבא, וזוכה לכך על ידי "תוכחת מוסר" [יסורים] בעולם הזה (58).
עוד מימרא הקשורה ליסורים: {תני תנא} [אמורא שהיה שונה ברייתות, שינן] {קמיה דרבי יוחנן: כל העוסק בתורה, ובגמילות חסדים,}