טו

עִקַּר כְּבוֹד הַשַּׁבָּת הוּא אֲכִילַת שַׁבָּת, הַיְנוּ שֶׁמְּקַיְּמִים שָׁלֹשׁ סְעוּדוֹת לֹא מִפְּנֵי רָעָב, רַק לִכְבוֹד שַׁבָּת. וּמִי שֶׁעוֹשֶׂה כֵּן, מְכַבֵּד וּמְיַקֵּר מְאֹד אֶת קְדֻשַּׁת הַשַּׁבָּת. כִּי אֲכִילַת שַׁבָּת הִיא גְּדוֹלָה וַחֲשׁוּבָה מְאֹד, כֻּלָּהּ אֱלֹקוּת, כֻּלָּהּ קֹדֶשׁ. עַל־כֵּן מִצְוָה גְּדוֹלָה הִיא לְהַרְבּוֹת בַּאֲכִילַת שַׁבָּת. אֲבָל כַּוָּנַת הָאֲכִילָה לֹא תְּהֵא מֵחֲמַת רָעָב, רַק לִכְבוֹד שַׁבָּת (כַּמְבוֹאָר בְּסָעִיף י"ד). אֲכִילַת שַׁבָּת צְרִיכָה לִהְיוֹת בִּקְדֻשָּׁה וּבְכַשְׁרוּת, כַּמְבוֹאָר בְּאוֹת "אֲכִילָה". וַאֲכִילַת שַׁבָּת כָּרָאוּי תִּקּוּן הוּא לְחִלּוּל שַׁבָּת שֶׁעָבַר עַד הֵנָּה, וְיָכוֹל לִזְכּוֹת מֵעַתָּה לְהִנָּצֵל מֵחִלּוּלָהּ: (תורה רעז)