טו

כָּל הַמְשָׁכַת הַדַּעַת שֶׁל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת אֵינוֹ רַק בְּחַיָּיו לְבַד, כִּי אִם אַדְרַבָּא שֶׁאַחַר מוֹתוֹ וְהִסְתַּלְּקוּתוֹ מֵאִיר דַּעְתּוֹ יוֹתֵר וְיוֹתֵר בָּעוֹלָם, כִּי גְּדוֹלִים צַדִּיקִים בְּמִיתָתָם יוֹתֵר מִבְּחַיֵּיהֶם (חולין ז). וְעַל זֶה נֶאֱמַר (קהלת ד): "וְשַׁבֵּחַ אֲנִי אֶת הַמֵּתִים" וְכוּ'. וְעַל כֵּן עִקַּר יְצִיאַת מִצְרַיִם שֶׁהָיָה עַל יְדֵי מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, הָיָה עַל יְדֵי שֶׁהֶעֱלָה עַצְמוֹת יוֹסֵף עִמּוֹ, וְעַל יְדֵי זֶה דַּיְקָא זָכוּ אָז יִשְׂרָאֵל לְבִיזַת מִצְרַיִם וְלַעֲשִׁירוּת גָּדוֹל, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (סוטה יג:): 'הֵם עָסְקוּ בְּבִיזָה וּמֹשֶׁה עָסַק בְּעַצְמוֹת יוֹסֵף'. כִּי כֹּלָא חַד {הָכֹּל אֶחָד} כִּי עִקַּר הַמַּעֲלָה שֶׁל הָעֲשִׁירוּת דִּקְדֻשָּׁה הוּא שֶׁמֵּאִיר בּוֹ הֶאָרַת הָרָצוֹן שֶׁנִּמְשַׁךְ הָעִקָּר מֵהַשְׁאָרַת הַדַּעַת הַקָּדוֹשׁ שֶׁנִּשְׁאַר מֵהַצַּדִּיק הָאֱמֶת אַחַר הִסְתַּלְּקוּתוֹ. וְכָל מַעֲשֵׂה הָעֵגֶל שֶׁהָיָה עַל יְדֵי שֶׁפָּגְמוּ בְּהָעֲשִׁירוּת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (הושע ב): "וְכֶסֶף הִרְבֵּיתִי לָהֶם וְזָהָב עָשׂוּ לַבַּעַל" - כָּל זֶה הָיָה עַל יְדֵי שֶׁלֹּא הֶאֱמִינוּ בְּגֹדֶל כֹּחוֹ שֶׁל מֹשֶׁה אֲפִלּוּ לְאַחַר הִסְתַּלְּקוּתוֹ. כִּי אֲפִלּוּ לְפִי דַּעְתָּם שֶׁאָמְרוּ שֶׁכְּבָר מֵת וְנִסְתַּלֵּק הָיָה לָהֶם לְהַאֲמִין שֶׁבְּוַדַּאי נִשְׁאַר דַּעְתּוֹ אֵצֶל תַּלְמִידָיו הַקְּדוֹשִׁים. וְהֵם כָּפְרוּ בָּזֶה וְאָמְרוּ (שמות לב): "כִּי זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ וְכוּ' לֹא יָדַעְנוּ מֶה הָיָה לוֹ", עַד שֶׁבָּאוּ עַל יְדֵי זֶה לִכְפֹּר בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ גַּם כֵּן וְעָשׂוּ לָהֶם הָעֵגֶל, כִּי הָא בְּהָא תַּלְיָא {זֶה תָּלוּי בַּזֶה} (הלכות פדיון בכור ה', טו): אוצר היראה, צדיק קנז.