ט

וְזֶה בְּחִינַת (דְּבָרִים טז, ג): "לֶחֶם עֹנִי", וְ עִקַּר הַמִּצְוָה בְּמַצָּה עֲנִיָּה, אֲבָל בְּמַצָּה עֲשִׁירָה - אֵין יוֹצְאִין (אֹרַח חַיִּים סִימָן תסב, סְעִיף א), כִּי מַצָּה עֲשִׁירָה, דְּהַיְנוּ שֶׁנִּלּוֹשָׁה בְּשֶׁמֶן וּדְבַשׁ וּמֵי פֵּרוֹת - אֵינָהּ בָּאָה לִידֵי חִמּוּץ, כִּי אֵין לְהֶחָמֵץ שְׁלִיטָה בִּבְחִינַת עֲשִׁירוּת וְכַנַּ"ל, אֲבָל אֵין אָנוּ יוֹצְאִין יְדֵי חוֹבָה בַּלַּיְלָה הָרִאשׁוֹנָה בָּזֶה, כִּי עַתָּה אָנוּ צְרִיכִין לֶאֱכֹל דַּיְקָא "לֶחֶם עֹנִי" - שֶׁמַּזְכִּיר אֶת הָעֹנִי שֶׁבְּמִצְרַיִם, לְהוֹרוֹת, שֶׁעַתָּה עֲדַיִן אֵין לָנוּ עֲשִׁירוּת, כִּי עֲנִיִּים וְאֶבְיוֹנִים הָיִינוּ בְּמִצְרַיִם, רַק עַתָּה הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ בְּחַסְדּוֹ מַמְשִׁיךְ עָלֵינוּ שֶׁפַע הָעֲשִׁירוּת, עַל־כֵּן צְרִיכִין לֶאֱכֹל לֶחֶם הַמְשֻׁמָּר דַּיְקָא מֵחָמֵץ, דְּהַיְנוּ לֶחֶם הַנִּלּוֹשׁ בְּמַיִם, לְשָׁמְרוֹ הֵיטֵב מֵחָמֵץ, כְּדֵי שֶׁעַל־יְדֵי שְׁמִירָה הַזֹּאת נִשְׁמֹר אֶת שֶׁפַע הָעֲשִׁירוּת הַבָּאָה עָלֵינוּ עַתָּה, לְשָׁמְרָהּ מֵאֲחִיזַת הַכַּעַס שֶׁהוּא בְּחִינַת חָמֵץ, כַּנַּ"ל: