טו

וְזֶה בְּחִינַת אִסּוּר אוֹנָאָה, שֶׁאָסוּר לְהוֹנוֹת אֶת חֲבֵרוֹ בְּמָמוֹן וַאֲפִלּוּ בִּדְבָרִים (חֹשֶׁן־מִשְׁפָּט, סִימָנִים רכז־רכח), כִּי הָאוֹנָאָה הוּא פְּגַם הַדַּעַת, כִּי מַטְעֶה אֶת דַּעַת חֲבֵרוֹ, וְעַל־כֵּן הוּא אִסּוּר גָּדוֹל מִלְּבַד אִסּוּר גְּזֵלָה, כִּי עִקַּר הַמַּשָּׂא־וּמַתָּן הוּא בִּשְׁבִיל לְבָרֵר הַשֶּׁפַע מִבְּחִינַת בְּהֵמָה, שֶׁהוּא הֶעְדֵּר הַדַּעַת, לִבְחִינַת אָדָם, שֶׁהוּא בְּחִינַת 'דַּעַת', וּכְשֶׁמְּאַנֶּה אֶת חֲבֵרוֹ בְּהַמַּשָּׂא־וּמַתָּן וּמַטְעֵהוּ - הוּא פּוֹגֵם בְּהַדַּעַת כַּנַּ"ל, וְאֵינוֹ יָכוֹל לְבָרֵר הַשֶּׁפַע מִבְּחִינַת בְּהֵמָה, אַדְּרַבָּא, נוֹפֵל יוֹתֵר לְשֶׁפַע שֶׁל בְּהֵמָה עַל־יְדֵי שֶׁפּוֹגֵם בְּהַדַּעַת עַל־יְדֵי הָאוֹנָאָה, כַּנַּ"ל: