לקוטים

אָמַר: אֲנִי מְקַנֵּא מְאֹד אִישׁ כָּשֵׁר, שֶׁקּוֹרִין ("עֶרְלִיכֶר יְהוּדִי"), כִּי נִדְמֶה שֶׁהוֹלֵךְ בֶּן אָדָם עִם דַּקִּין וְכַרְכָּשׁוֹת וְאֵבָרִים כִּשְׁאָר כָּל הָעוֹלָם, וְאַף-עַל-פִּי-כֵן, בֶּאֱמֶת הוּא עִנְיָן אַחֵר לְגַמְרֵי. כִּי אִישׁ כָּשֵׁר יָקָר מְאֹד, אַשְׁרֵי לוֹ!

וְהָעִקָּר הוּא הָרָצוֹן וְהַכִּסּוּפִין. וְאַף-עַל-פִּי שֶׁאֵין לָצֵאת בָּזֶה ]כַּמְבֹאָר בַּמַּאֲמַר "וְיהִי נָא פִּי שְׁנַיִם" לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן סו, כִּי צְרִיכִין לְהוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל דַּוְקָא. כִּי אַף-עַל-פִּי שֶׁ"אֹנֶס רַחֲמָנָא פַּטְּרֵיהּ" (בָּבָא קַמָּא כח:), עִם כָּל זֶה, זֶהוּ לְמִי שֶׁרוֹצֶה לָצֵאת הַחוֹב, אֲבָל צָרִיךְ שֶׁלּא לְקָרֵר דַּעְתּוֹ בָּזֶה, בְּמַה שֶׁהוּא פָּטוּר מֵחֲמַת הָאֹנֶס, רַק לַעֲשׂוֹת עֲבוֹדַת ה' בְּפֹעַל [אַף-עַל-פִּי-כֵן, גַּם זֶה טוֹב כְּשֶׁאוֹחֲזִין בָּזֶה, שֶׁאֵין רוֹצִין לָצֵאת עִם הָאֹנֶס, רַק שֶכּוֹסְפוֹ חָזָק וּרְצוֹנוֹ תַּקִּיף מְאֹד לִזְכּוֹת לַעֲשׂוֹת עֲבוֹדַת ה' בְּפֹעַל. וְזֶהוּ הָרָצוֹן בְּעַצְמוֹ טוֹב מְאֹד וְאִם אַף-עַל-פִּי-כֵן הוּא אָנוּס וְאֵינוֹ זוֹכֶה אֶל הָעֲבוֹדָה, הָרָצוֹן הַנַּ"ל בְּעַצְמוֹ הוּא טוֹב מְאֹד: שיחות הר"ן, אות יד.

וְלַעֲבֹד ה', אֵינִי יוֹדֵעַ מִי הוּא שֶׁיּוּכַל לוֹמַר שֶׁיַּעֲבֹד אֶת ה' לְפִי גְּדֻלַּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, מִי שֶׁיּוֹדֵעַ מְעַט מִגְּדֻלָּתוֹ יִתְבָּרַךְ, אֵינִי יוֹדֵעַ אֵיךְ יָכוֹל לוֹמַר שֶׁיַּעֲבֹד אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ. וְשׁוּם מַלְאָךְ וְשָׂרָף אֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְפָּאֵר עַל זֹאת שֶׁיּוּכַל לַעֲבֹד אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ. רַק הָעִקָּר הוּא הָרָצוֹן, לִהְיוֹת רְצוֹנוֹ חָזָק וְתַקִּיף תָּמִיד לְהִתְקָרֵב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ. וְאַף־עַל־פִּי שֶׁהַכֹּל חֲפֵצִים וְרוֹצִים לְעָבְדוֹ, אַף־עַל־פִּי־כֵן אֵין כָּל הָרְצוֹנוֹת שָׁוִין וְיֵשׁ חִלּוּקִים רַבִּים בַּרָצוֹן, אֲפִלּוּ בְּאָדָם אֶחָד בְּעַצְמוֹ בְּכָל עֵת וּבְכָל רֶגַע יֵשׁ חִלּוּקִים גְּדוֹלִים בֵּין הָרְצוֹנוֹת.

וְהַכְּלָל: שֶׁעִקָּר הוּא הָרָצוֹן וְהַכִּסּוּפִים, שֶׁיִּהְיֶה כּוֹסֵף תָּמִיד אֵלָיו יִתְבָּרַךְ. וּבְתוֹךְ כָּךְ מִתְפַּלְּלִין וְלוֹמְדִין וְעוֹשִׂין מִצְווֹת (וּבֶאֱמֶת לְפִי גְּדֻלָּתוֹ יִתְבָּרַךְ כָּל אֵלּוּ הָעֲבוֹדוֹת אֵינָם כְּלוּם רַק הַכֹּל הוּא בְּדֶרֶךְ "כְּאִלּוּ" כִּי הַכֹּל הוּא כְּמוֹ שְׂחוֹק בְּעָלְמָא כְּנֶגֶד גְּדֻלָּתוֹ יִתְבָּרַךְ, בִּלְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז "קְלָאמֶירְשְׁט"): שם, נא.

דַּע, כִּי יֵשׁ קַבָּלָה בְּיָדִי, כִּי כְּשֶׁיֵּשׁ מַחֲלֹקֶת עַל אֵיזֶה צַדִּיק נוֹפֵל מַחֲשָׁבָה זָרָה מֵעֵין אוֹתָהּ מַחֲלֹקֶת לְצַדִּיק אַחֵר, וּמֵחֲמַת שֶׁרוֹצֶה לְהַעֲלוֹתָהּ אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מַעֲלֶה אוֹתָהּ מְשַׁבֵּר בְּכֹחַ הָרָצוֹן כָּל בַּעֲלֵי הַמַּחֲלֹקֶת.

וְזֶה פֵּרוּשׁ הַפָּסוּק (תהילים לז): זֹּמֵם רָשָׁע - הַיְנוּ מַחֲשָׁבָה זָרָה לַצַּדִּיק, וְחֹרֵק עָלָיו שִׁנָּיו - הַיְנוּ שֶׁרוֹצֶה לְהַעֲלוֹתָהּ, וַה' יִשְׂחַק לוֹ כִּי רָאָה כִּי יָבֹא יוֹמוֹ - הַיְנוּ שֶׁעֲדַיִן לֹא בָּא לְמַדְרֵגַת הַמַּחֲשָׁבָה זָרָה זוֹ. אַךְ מֵאַיִן יָבוֹא לוֹ הַמַּחֲשָׁבָה זָרָה זוֹ? חֶרֶב פָּתְחוּ רְשָׁעִים, וּפֵרֵשׁ רַשִׁ''י: חֶרֶב לְשׁוֹן מִלְחָמָה, הַיְנוּ שֶׁנִּתְעוֹרֵר מַחֲלֹקֶת עַל אֵיזֶה צַדִּיק. חַרְבָּם - הַיְנוּ הַמַּחֲשָׁבָה זָרָה שֶׁל אוֹתָהּ הַמַּחֲלֹקֶת, תָּבוֹא בְלִבָּם - הַיְנוּ בְּלֵב צַדִּיק זֶה. וְעַל יְדֵי שֶׁרוֹצֶה לְהַעֲלוֹתָהּ, בְּכֹחַ הָרָצוֹן הַזֶּה, וְקַשְּׁתוֹתָם תִּשָּׁבַרְנָה - כְּלוֹמַר, הַמַּחֲלקֶת הַנַּ''ל: לקוטי מוהר"ן, צו.

הָעִקָּר תָּלוּי בָּרָצוֹן. אִם רְצוֹנוֹ חָזָק מְאֹד לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְלַעֲבֹד אוֹתוֹ, רַק שֶׁקָּשֶׁה לוֹ לִשְׁבֹּר תַּאֲווֹת גּוּפוֹ - אֲזַי עַל יְדֵי הִתְקָרְבוּת וֶאֱמוּנַת הַצַּדִּיקִים, הוּא בְּחִינַת אֲכִילָה, וְנֶאֱכָל לְהַצַּדִּיק, הַיְנוּ שֶׁנִּתְהַפֵּךְ לְמַהוּתוֹ כַּנַּ''ל. אַךְ אִם אֵין רְצוֹנוֹ כְּלָל לַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם, לֹא יוֹעִיל לוֹ שׁוּם הִתְקָרְבוּת לַצַּדִּיקִים, וְהוּא בְּחִינַת מָזוֹן שֶׁאֵינוֹ נִתְהַפֵּךְ לַנִּזּוֹן. כְּגוֹן אִם אוֹכֵל אֲכִילָה שֶׁאֵין הַטֶּבַע סוֹבֶלֶת אוֹתוֹ אֲזַי אֵינוֹ מִתְעַכֵּל וְאֵינוֹ מִתְהַפֵּךְ לַנִּזּוֹן רַק הַגּוּף מֵקִיא אוֹתוֹ, כֵּן הוּא בְּחִינָה זוֹ מַמָּשׁ, כִּי אֵינוֹ נֶאֱכָל כְּלָל לְהַצַּדִּיק, אַף שֶׁמְּקֹרָב אֶצְלוֹ, כִּי הַצַּדִּיק אֵינוֹ יָכוֹל לְסָבְלוֹ וּמֵקִיא אוֹתוֹ, וְהוּא בְּחִינַת הַכָּתוּב בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל (וַיִּקְרָא י''ח): ''כַּאֲשֶׁר קָאָה אֶת הַגּוֹי'', דְּהַיְנוּ שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לְסָבְלוֹ לִהְיוֹת נֶאֱכָל אֶצְלָהּ שֶׁיִּתְהַפֵּךְ לְמַהוּתָהּ רַק הִיא מְקִיאָה אוֹתוֹ: שם, קכט.

''כְּבוֹד מַלְכוּתְך יאמְרוּ'' וְהוּא בְּחִינַת רָצוֹן, כִּי רְצוֹנוֹ שֶׁל אָדָם זֶהוּ כְּבוֹדוֹ (יְרוּשַׁלְמִי פֵּאָה פֶּרֶק א) וּכְשֶׁהָאָדָם מִסְתַּפֵּק וּמִתְרַצֶּה בִּרְצוֹן הַשֵּׁם יִתְבָּרַך רַק כְּמוֹ שֶׁהוּא יִתְבָּרַך רוֹצֶה אֲזַי מַמְלִיך מַלְכוּתֵהּ כִּי עִקַּר הַמַּלְכוּת מֵהָרָצוֹן כַּנַּ''ל. וְזֶהוּ (קדיש): 'בְּעָלְמָא דִּי בְרָא כִּרְעוּתֵהּ וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵהּ' כִּי עִקַּר הַמַּלְכוּת הוּא מֵהָרָצוֹן כַּנַּ''ל, אֲבָל כְּשֶׁרוֹצֶה הָאָדָם אֵיזֶה רָצוֹן אַחֵר חוּץ מֵרְצוֹן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל יְדֵי זֶה נַעֲשֶׂה מַלְכוּת אֲחֵרִים שֶׁל הָעַכּוּ''ם וּכְפִי הָרָצוֹן הָאַחֵר כֵּן נַעֲשֶׂה אֵיזֶה מַלְכוּת לְאֵיזֶה עַכּוּ''ם כִּי צָרִיך הָאָדָם לְבַטֵּל רְצוֹנוֹ לְגַמְרֵי נֶגֶד רְצוֹן הַשֵּׁם יִתְבָּרַך שֶׁלּא יִהְיֶה לוֹ שׁוּם רָצוֹן אַחֵר רַק כְּמוֹ שֶׁרוֹצֶה הַשֵּׁם יִתְבָּרַך הֵן שֶׁיִּהְיֶה לוֹ מָמוֹן וּבָנִים, הֵן לָאו חַס וְשָׁלוֹם וְהֵן כָּל שְׁאָר הָרְצוֹנוֹת לא יִרְצֶה שׁוּם רָצוֹן אַחֵר רַק כְּמוֹ שֶׁרוֹצֶה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ - יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא: שם, קעז.

כְּשֶׁאֵין הָאָדָם מִסְתַּכֵּל עַל הַתַּכְלִית, לָמָּה לוֹ חַיִּים וְהִנֵּה הַנֶּפֶשׁ מִתְגַּעְגַּעַת תָּמִיד לַעֲשׂוֹת רְצוֹן יוֹצְרָהּ וּכְשֶׁרוֹאָה שֶׁאֵין הָאָדָם עוֹשֶׂה רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ, חַס וְשָׁלוֹם, אֲזַי הִיא מִתְגַעְגֲעַת מְאֹד לַחֲזֹר לְשָׁרְשָׁהּ וּמַתְחֶלֶת לְהַמְשִׁיך עַצְמָהּ לְהִסְתַּלֵּק מִגּוּף הָאָדָם, וּמִזֶּה נֶחֱלֶה הָאָדָם עַל יְדֵי שֶׁנֵּחֱלָשׁ כּחַ הַנֶּפֶשׁ עַל יְדֵי שֶׁמַּמְשֶׁכֶת עַצְמָהּ מִמֶּנּוּ מֵחֲמַת שֶׁאֵין מְמַלֵּא רְצוֹנָהּ כִּי הִיא רוֹצָה רַק שֶׁיַּעֲשֶׂה רְצוֹן הַמָּקוֹם בָּרוּך הוּא. וּמַה שֶּׁהָאָדָם חוֹזֵר לִבְרִיאוּתוֹ עַל יְדֵי רְפוּאוֹת הוּא מֵחֲמַת שֶׁהַנֶּפֶשׁ רוֹאָה שֶׁזֶּה הָאָדָם יָכוֹל לָכף עַצְמוֹ לַעֲשׂוֹת הֶפֶך תַּאֲוָתוֹ וּרְגִילוּתוֹ כִּי הוּא מֻרְגָּל בַּאֲכִילַת לֶחֶם וּשְׁאָר מַאֲכָלִים וְעַכְשָׁו כּוֹפֶה תַּאֲוָתוֹ וּמְקַבֵּל רְפוּאוֹת וְסַמִּים מָרִים בִּשְׁבִיל בְּרִיאוּתוֹ וּמֵחֲמַת שֶׁהַנֶּפֶשׁ רוֹאָה שֶׁהוּא יָכוֹל לָכף תַּאֲוָתוֹ בִּשְׁבִיל אֵיזֶה תַּכְלִית עַל כֵּן הִיא חוֹזֶרֶת אֵלָיו כִּי הִיא מְצַפָּה שֶׁיָּכף תַּאֲוָתוֹ בִּשְׁבִיל הַתַּכְלִית הָאֲמִתִּי לַעֲשׂוֹת רְצוֹן יוֹצְרוֹ יִתְבָּרַךְ: שם, רסח.

גַּם בְּעֵת שֶׁהָיָה מַרְבֶּה לְהוֹכִיחַ אוֹתִי עַל זֶה לִהְיוֹת שָׂמֵחַ בְּשַׁבָּת, אָז עָנִיתִי וְאָמַרְתִּי: אֲנִי חָפֵץ וְרוֹצֶה מְאֹד לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה בְּשַׁבָּת (וְכַוָּנָתִי הָיָה אִם אֵינִי זוֹכֶה לְשִׂמְחָה בְּשַׁבָּת, עַל כָּל פָּנִים אֲנִי רוֹצֶה מְאֹד לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה, וּכְבָר שָׁמַעְתִּי הַרְבֵּה מִמֶּנּוּ מִגֹּדֶל מַעֲלַת הָרָצוֹן וְהַכִּסּוּפִין וְכוּ').

עָנָה וְאָמַר לְהָעוֹלָם: הַשְׁמַעְתֶּם מַה שֶּׁהוּא אוֹמֵר? הֵיטִב אֲשֶׁר דִּבֵּר. גַּם הוֹכִיחַ אוֹתָנוּ אָז לְזַמֵּר זְמִירוֹת בְּשַׁבָּת הַרְבֵּה, וְלִבְלִי לְהִסְתַּכֵּל עַל שׁוּם מוֹנֵעַ מֵאֵיזֶה בְּנֵי אָדָם הַיּוֹשְׁבִים עַל הַשֻּׁלְחָן, שֶׁנִּדְמֶה לוֹ שֶׁאֵין רְצוֹנָם בָּזֶה, רַק לְהִתְחַזֵּק לְזַמֵּר זְמִירוֹת בְּשִׂמְחָה, וּלְהַנְהִיג הַשֻּׁלְחָן וְכָל יוֹם הַשַּׁבָּת בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה, כִּי עִקָּר הוּא הַשִּׂמְחָה בְּשַׁבָּת: שיחות הר"ן, קנה.

וְזֶהוּ בְּחִינַת תִּקּוּנָא דְּמֶרְכַּבְתָּא עִלָּאָה וּמֶרְכַּבְתָּא תַּתָּאָה שֶׁעַל יְדֵי הֶחָכָם שֶׁלּוֹקֵחַ הַנְּפָשׁוֹת וְעוֹלֶה עִמָּהֶם וְיּרֶד עז מִבְטֶחָה נִתְתַּקְּנוּ שְׁנֵי הַמֶּרְכָּבוֹת כִּי יֵשׁ אַרְבַּע חַיּוֹת בִּבְחִינַת נֶפֶשׁ וְכִסֵּא, וְיוֹשֵׁב עַל הַכִּסֵּא אַרְיֵה שֶׁבִּבְחִינַת נֶפֶשׁ זֶה בְּחִינַת (שִׁיר הַשִּׁירִים ה): ''אָרִיתִי מוֹרִי עִם בְּשָׂמִי'' מוֹרִי זֶה בְּחִינַת ''מָרַת נָפֶשׁ'' (שְׁמוּאֵל א א) בְּחִינַת (מְלָכִים ב ד): ''וְנַפְשָׁהּ מָרָה לָהּ'' זֶה בְּחִינוֹת פְּגַם הַנֶּפֶשׁ פְּגַם הָרָצוֹן כְּשֶׁרוֹצֶה דְּבַר תַּאֲוָה זֶה הָרָצוֹן הוּא פְּגָם וּמָרָה לַנֶּפֶשׁ. וְעַכְשָׁו כְּשֶׁבָּא זֶה הָאָדָם לַחֲכַם הַדּוֹר עִם נַפְשׁוֹ וּרְצוֹנוֹ וְהָחַכַם הַדּוֹר לוֹקֵחַ כָּל הָרְצוֹנוֹת וְלוֹקֵט אוֹתָם אֶחָד לְאֶחָד כְּדֵי לְהַעֲלוֹת אוֹתָם כַּנַּ''ל וְאָז מְלַקֵּט גַּם כָּל הָרְצוֹנוֹת וְהַנְּפָשׁוֹת שֶׁנָּפְלוּ, וְזֶהוּ בְּחִינַת: אַרְיֵה - לְשׁוֹן לֶקֶט שֶׁמְּלַקֵּט מָרַת הַנֶּפֶשׁ הַיְנוּ פְּגַם הַנֶּפֶשׁ ''עִם בְּשָׂמִי'' עִם הָרָצוֹן הַטּוֹב שֶׁמַּעֲלֶה רֵיחַ טוֹב וּבְחִינַת שׁוֹר שֶׁבַּנֶּפֶשׁ זֶה הָאוֹר הַמְצֻחְצָח שֶׁנִּתּוֹסֵף בַּנֶּפֶשׁ מֵחֲמַת הַקִּבּוּץ שֶׁנִּתְקַבֵּץ פִּזּוּרֵי הַנֶּפֶשׁ וְאָז מֵאִיר הַנֶּפֶשׁ בְּיוֹתֵר כִּי כְּשֶׁהָרָצוֹן אֵין מֵאִיר אָז הַנֶּפֶשׁ בִּבְחִינַת 'וְנֶפֶשׁ רְעֵבָה' כִּי עִקַּר הָרָעָב מֵחֲמַת הֶעְדֵּר הָאוֹר כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (יוֹמָא עד:). ''וַיְעַנְּךָ וַיַּרְעִיבֶךָ וַיַּאֲכִילְךָ אֶת הַמָּן'' מִכָּאן שֶׁהַסּוּמָא אֵינוֹ שָׂבֵעַ. כִּי עִקַּר הַשּׂבַע מֵחֲמַת הָאוֹר שֶׁיִּרְאֶה בְּעֵינָיו וְעַל יְדֵי שֶׁאֵינוֹ רוֹאֶה אֵין נִתְמַלֵּא נַפְשׁוֹ הַיְנוּ רְצוֹנוֹ, כִּי ''טוֹב מַרְאֵה עֵינַיִם מֵהֲלָךְ נָפֶשׁ'' (קהֶלֶת ו). וּכְשֶׁמְּצַחְצֵחַ נַפְשׁוֹ בְּצַחְצְחוֹת הָאוֹר אֲזַי ''וְנֶפֶשׁ רְעֵבָה מִלֵּא טוֹב'' (תְּהִלִּים ק''ז) בִּבְחִינַת (יְשַׁעְיָהוּ נ''ח) : ''וְהִשְׂבִּיעַ בְּצַחְצָחוֹת נַפְשֶׁךָ'' וְזֶה בְּחִינַת שׁוֹר, לְשׁוֹן הִסְתַּכְּלוּת בְּחִינַת מַרְאֵה עֵינַיִם מֵהֲלָךְ נָפֶשׁ: לקוטי מוהר"ן יג, אות ה.

כָּל אֵלּוּ בְּנֵי אָדָם הַבָּאִים לַחֲכַם הַדּוֹר, כָּל אֶחָד וְאֶחָד יֵשׁ לוֹ אֵיזֶה רָצוֹן טוֹב, וְהַצַּדִּיק מַעֲלֶה כָּל אֵלּוּ הָרְצוֹנוֹת, וּבָזֶה הוּא מְחַדֵּשׁ נַפְשׁוֹתֵיהֶם שֶׁל אֵלּוּ הָאֲנָשִׁים הַבָּאִים אֵלָיו, וְעַל־יְדֵי־זֶה הוּא מֵבִיא הִתְגַּלּוּת הַתּוֹרָה שֶׁאוֹמֵר אָז בִּפְנֵיהֶם, נִמְצָא שֶׁיֵּשׁ לְכָל אֶחָד וְאֶחָד חֵלֶק בַּתּוֹרָה כְּפִי רְצוֹנוֹ, וְכֵן נִתְחַדֵּשׁ נַפְשׁוֹ לְטוֹבָה. עַל־כֵּן צָרִיךְ כָּל אֶחָד לְהִתְחַזֵּק וּלְהִתְעוֹרֵר שֶׁיָּבוֹא עִם רְצוֹנוֹת טוֹבִים וְכִסּוּפִין טוֹבִים וַחֲזָקִים לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כְּדֵי שֶׁיִּתְחַדֵּשׁ נַפְשׁוֹ לְטוֹבָה בְּיוֹתֵר. גַּם שָׁמַעְנוּ שֶׁהָעִקָּר בְּשָׁעָה שֶׁהֶחָכָם מֵכִין עַצְמוֹ לוֹמַר תּוֹרָה, שֶׁאָז צָרִיךְ כָּל אֶחָד לְפַשְׁפֵּשׁ בְּמַעֲשָׂיו וּלְבַקֵּשׁ לוֹ רְצוֹנוֹת טוֹבִים לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וּלְהִתְפַּלֵּל עַל זֶה, כְּדֵי שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה יוּכַל הֶחָכָם לֶאֱחֹז בְּיָדוֹ וּלְהַעֲלוֹתוֹ מִמָּקוֹם שֶׁהוּא שָׁם, וּלְחַדְּשׁוֹ לְטוֹבָה כְּפִי הָרָצוֹן שֶׁיִּהְיֶה לוֹ אָז כַּנַּ"ל: קיצור לקו"מ שם. אות ה.

כְּשֶׁאָדָם רוֹצֶה דְּבַר תַּאֲוָה, זֶה הָרָצוֹן הוּא פְּגָם וּמָרָה לַנֶּפֶשׁ, וַאֲזַי הִיא בִּבְחִינַת "מָרַת נָפֶשׁ" (שְׁמוּאֵל־א א, י) בְּחִינַת: "וְנַפְשָׁהּ מָרָה לָהּ" (מְלָכִים־ב ד, כז). וְזֶהוּ פִּזּוּר הַנֶּפֶשׁ, וַאֲזַי אֵין הַנֶּפֶשׁ מְאִירָה, וְהִיא אָז בִּבְחִינַת: "וְנֶפֶשׁ רְעֵבָה" (תְּהִלִּים קז, ט). וּלְתַקֵּן זֶה צָרִיךְ לָבוֹא לַחֲכַם הַדּוֹר הַנַּ"ל, וְהוּא יְתַקֵּן וְיַעֲלֶה אֲפִלּוּ אֵלּוּ הָרְצוֹנוֹת הַפְּגוּמִים עִם הָרְצוֹנוֹת הַטּוֹבִים שֶׁיֵּשׁ לוֹ. וְעַל־יְדֵי־זֶה שֶׁבָּא לְהֶחָכָם יִתְקַיֵּם אָז: "וְנֶפֶשׁ רְעֵבָה מִלֵּא טוֹב" (שָׁם) וְיִתְקַיֵּם בּו:ֹ "וְהִשְׂבִּיעַ בְּצַחְצָחוֹת נַפְשֶׁךָ" (יְשַׁעְיָה נח, יא), וִיחַדֵּשׁ כַּנֶּשֶׁר נְעוּרָיו דְּהַיְנוּ שֶׁיִּתְחַדְּשׁוּ וְיִתְתַּקְּנוּ יְמֵי נְעוּרָיו שֶׁעָבְרוּ בַּחֹשֶׁךְ, וְאָז נִקְרָא אָדָם. וְגַם גּוּפוֹ יִתְעַלֶּה וְיִתְחַדֵּשׁ עַל־יְדֵי־זֶה שֶׁבָּא לְהֶחָכָם: שם. אות ח.

וזה בחינת אריה לשון לקט שמלקט מרת הנפש, היינו פגם הנפש עם בשמי עם הרצון הטוב שמעלה ריח טוב יש לפרש כי כשבא להצדיק מסתמא יש לו רצון טוב להתקרב לעבודת ה' על ידי ביאתו להצדיק אך בוודאי יש להאדם הזה עדיין גם רצונות שאינם טובים לדבר תאוה וכיוצא, שהרצונות אלו הם פגם ומרה להנפש והצדיק כשרוצה להעלות את נפשו היינו רצונו הטוב שיש לו להתקרב להשם יתברך, אזי צריך ללקט גם הרצונות שלו שאינם טובים ולתקנם בכדי שיוכל להעלות את נפשו, כי הרצונות האלו הם בחינת פגם להנפש ומעכב את עליית הנפש, על כן צריך החכם ללקטם גם כן ולתקנם, וזה בזה תלוי כי על ידי שעוסק החכם עם נפשו להעלותם לבחינת עיבור, על ידי זה בעצמו מכניס בו הרהורי תשובה להתחרט ולשוב מאד על פגמי הנפש שלו שהם בחינת מרת נפש ועד הנה יכול להיות שהיה מתאווה לדברים שאינם טובים שזה בחינת פגם הנפש בחינת ונפשה מרה לה, והוא לא הרגיש כלל במרירות נפשו ועכשיו על ידי שעוסק החכם להעלות נפשו הטובה, היינו רצונות הטובים שלו, על ידי זה בעצמו זוכה להרגיש ביותר מרירות נפשו מהרצונות שאינם טובים ומתחרט ושב עליהם מאוד, ואז החכם מעלה גם אלו הרצונות שהם בחינת מרת נפש, היינו המרירות שמרגיש עכשיו ברצונו על הרצונות שאינם טובים שלו, ועל ידי זה בעצמו מתקן החכם את אלו הרצונות עד שגם הם אפשר שיש להם חלק כביכול בהיחוד הקדוש, כי השכינה מתפארת כביכול חזי במה ברא קאתינא לגבך, שאף על פי שכבר נלכד כל כך ברצונות שאינם טובים הוא מתחרט עליהם עכשיו במרירות נפש עצום מאוד כזה ויש לו עכשיו רצונות טובים כל כך להתקרב להשם יתברך וזה בחינת אריתי מורי עם בשמי, מורי הוא בחינת פגם הנפש מרת נפש והצדיק מלקט אותם (ומתקנם על ידי הבחינה הנ"ל), עם בשמי עם הרצון הטוב שמעלה ריח טוב (ובדרך צחות יש לומר, כי ידוע כי מור הוא המוסק שנעשה מדם חיה טמאה, כמו שפסק הרמב"ם ז"ל בפרק א' מהלכות כלי המקדש, ואף על פי כן נעשה ממנו אחר כך בשמים ראש לשמן המשחה, שזה בחינת עוונות נתהפכין לזכיות על ידי תשובה מאהבה בחינת במקום שבעלי תשובה עומדים וכו', ועל כן גם כאן מכנה אלו הרצונות הפגומים שנתתקנו על ידי החכם בשם מור, והרצונות הטובים בעצמותם נקראים בשם בשמים כי הם בעצמם טוב ומעלין ריח טוב) ובדרך קצרה יש לומר כי הצדיק מעלה את החרטות ומרירות נפש שיש להם עכשיו, על מה שהיה להם לפעמים איזה רצון לדברים שאינם טובים, שהם פגם הנפש שזה בחינת מורי עם בשמי, עם הרצון הטוב שיש להם למצוות ולמעשים טובים ולהתקרב לעבודתו יתברך: פרפראות לחכמה שם.

אַךְ כְּדֵי שֶׁתֵּצֵא הַנֶּפֶשׁ מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל, צָרִיךְ לְדַבֵּר בַּפֶּה הַכִּסּוּפִין, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִגְמָר הַנֶּפֶשׁ וְיוֹצְאָה מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "נַפְשִׁי יָצְאָה בְדַבְּרוֹ" (שִׁיר הַשִּׁירִים ה, ו). וְזֶה שֶׁכָּתוּב: "רְצוֹן יְרֵאָיו יַעֲשֶׂה וְאֶת שַׁוְעָתָם יִשְׁמַע וְיוֹשִׁיעֵם" (תְּהִלִּים קמה, יט), כִּי עַל־יְדֵי הָרָצוֹן שֶׁהוּא הַכִּסּוּפִין נַעֲשֶׂה הַנֶּפֶשׁ בְּכֹחַ, וְאָז נַעֲשֶׂה בַּקָּשָׁתוֹ וּרְצוֹנוֹ בְּכֹחַ בִּבְחִינַת: "רְצוֹן יְרֵאָיו יַעֲשֶׂה", וְאַחַר־כָּךְ: "וְאֶת שַׁוְעָתָם" שֶׁמְּדַבְּרִים בְּפִיהֶם הַהִשְׁתּוֹקְקוּת וְכוּ', עַל־יְדֵי־זֶה: "יִשְׁמַע וְיוֹשִׁיעֵם". כִּי עַל־יְדֵי הַדִּבּוּר נִגְמֶרֶת הַנֶּפֶשׁ וְיוֹצְאָה מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל, וַאֲזַי נִצְטַיְּרִים הָאוֹתִיּוֹת וְנַעֲשִׂים כְּלִי לְקַבֵּל טוֹב וְנִתְמַלֵּא בַּקָּשָׁתוֹ בְּפֹעַל (וְעַיֵּן בְּסִימָן ל"ד כִּי הַדִּבּוּר הוּא הַכְּלִי לְקַבֵּל הַשֶׁפַע), כִּי כְּפִי הַנֶּפֶשׁ שֶׁעוֹשֶׂה בְּכֹחַ אוֹ בְּפֹעַל, כֵּן נַעֲשִׂים נְקֻדּוֹת לְהָאוֹתִיּוֹת, וְכֵן נִצְטַיְּרִים, וְכֵן הֵם פּוֹעֲלִים וְעוֹשִׂים בַּקָּשָׁתוֹ וּרְצוֹנוֹ. וְעַל זֶה נִסְדַּר סֵדֶר הַתְּפִלּוֹת שֶׁצְּרִיכִין לְהוֹצִיא הַכִּסּוּפִין בִּשְׂפָתָיו, וַאֲזַי נַעֲשֶׂה הַנֶּפֶשׁ בְּפֹעַל, שֶׁעִקַּר הַנֶּפֶשׁ הִיא מֵהַדִּבּוּר בִּבְחִינַת: "וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה" (בְּרֵאשִׁית ב, ז) וְתַרְגּוּמוֹ 'לְרוּחַ מְמַלְלָא':

וְזֶהוּ מַעֲלַת הַשִּׂיחָה בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ, שֶׁצְּרִיכִין לָשִׂיחַ וּלְדַבֵּר בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ לְהוֹצִיא בַּפֶּה כִּסּוּפָיו הַטּוֹבִים, שֶׁמִּתְגַּעְגֵּעַ לָצֵאת מֵהָרַע שֶׁלּוֹ וְלִזְכּוֹת לְטוֹב אֲמִתִּי, וּלְהִתְפַּלֵּל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל זֶה שֶׁיְּרַחֵם עָלָיו לְמַלֹּאת רְצוֹנוֹת שֶׁלּוֹ הַטּוֹבִים. וּלְדַבֵּר בְּפֶה מָלֵא מִזֶּה, דְּהַיְנוּ מִכָּל מַה שֶּׁחָסֵר לוֹ בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁהוּא רוֹצֶה וּמִשְׁתּוֹקֵק שֶׁיְּמַלֵּא לוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְעַל־יְדֵי־זֶה יִזְכֶּה לִפְעֹל בַּקָּשָׁתוֹ כַּנַּ"ל, וְיִזְכֶּה לִפְעֹל מַה שֶּׁצָּרִיךְ, וּמֵבִיא טוֹב לָעוֹלָם, וּמַמְשִׁיךְ טוֹבָה וּבְרָכָה בְּכָל הָעוֹלָמוֹת, וּמְעוֹרֵר לִתְשׁוּבָה כַּמָּה נְפָשׁוֹת. וְצָרִיךְ כָּל אֶחָד לְהַרְגִּיל עַצְמוֹ לַעֲסֹק בָּזֶה הַרְבֵּה בְּכָל יוֹם, לְדַבֵּר בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ, כִּי עִנְיָן זֶה יָקָר מְאֹד, וְעַל־יְדֵי־זֶה יְכוֹלִין לְהַחֲזִיר כָּל הָעוֹלָם לְמוּטָב! : קיצור לקוטי מוהר"ן לא. אות טו-טז.

עַל־יְדֵי הַחֵשֶׁק וְהַכִּסּוּפִין שֶׁחוֹשְׁקִים לְהוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל הַמִּצְוָה אוֹ שְׁאָר דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה שֶׁחוֹשֵׁק וְכוֹסֵף לַעֲשׂוֹת, עַל־יְדֵי־זֶה מַמְשִׁיךְ נְקֻדּוֹת אֶל אוֹתִיּוֹת הַדִּבּוּר, שֶׁיּוּכַל לְהוֹצִיא הַדִּבּוּר בִּשְׁלֵמוּת מִמֵּצַר הַגָּרוֹן, שֶׁיִּקְרָא וְיִצְעַק לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הַרְבֵּה עִם הַדִּבּוּר, עַד שֶׁיּוֹצִיא הַדָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל. וְזֶה בְּחִינַת: "נְקֻדּוֹת הַכָּסֶף" (שִׁיר הַשִּׁירִים א' יא) שֶׁעַל־יְדֵי הַכִּסּוּפִין וְהַחֵשֶׁק נַעֲשִׂין נְקֻדּוֹת לְאוֹתִיּוֹת הַדִּבּוּר לְהוֹצִיא בִּשְׁלֵמוּת כַּנַּ"ל, וְיִזְכֶּה לְהוֹצִיא לַפֹּעַל אֶת הַדָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה:

כָּל הַמְּנִיעוֹת שֶׁיֵּשׁ לָאָדָם, כֻּלָּם הֵם רַק בִּשְׁבִיל הַחֵשֶׁק, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לוֹ חֵשֶׁק יוֹתֵר לְהַדָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה. כִּי כֵן דֶּרֶךְ הָאָדָם שֶׁכָּל מַה שֶּׁמּוֹנְעִים אוֹתוֹ יוֹתֵר מֵאֵיזֶה דָּבָר הוּא חוֹשֵׁק בְּיוֹתֵר לַעֲשׂוֹתוֹ, וְעַל־כֵּן כְּשֶׁאִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת דָּבָר הַצָּרִיךְ לוֹ לְיַהֲדוּתוֹ, וּבִפְרָט כְּשֶׁצָּרִיךְ לַעֲשׂוֹת דָּבָר שֶׁכָּל יַהֲדוּתוֹ תָּלוּי בָּזֶה, הַיְנוּ לִנְסֹעַ לְצַדִּיק הָאֱמֶת, אָז נוֹתְנִין לוֹ מִלְּמַעְלָה חֵשֶׁק, וְהַחֵשֶׁק שֶׁנּוֹתְנִין לוֹ הוּא עַל־יְדֵי הַמְּנִיעָה שֶׁמַּזְמִינִים לוֹ, כִּי עַל־יְדֵי הַמְּנִיעָה מִתְגַּבֵּר הַחֵשֶׁק כַּנַּ"ל, עַל־כֵּן יֵדַע הָאָדָם שֶׁאֵין שׁוּם מְנִיעָה בָּעוֹלָם שֶׁלֹּא יוּכַל לְשַׁבְּרָהּ אִם יִרְצֶה, כִּי הַמְּנִיעָה הוּא רַק בִּשְׁבִיל הַחֵשֶׁק, וּכְשֶׁיִּהְיֶה לוֹ חֵשֶׁק וְרָצוֹן חָזָק וְכִסּוּפִין גְּדוֹלִים כָּרָאוּי לְזֶה הָעֵסֶק דִּקְדֻשָּׁה שֶׁצָּרִיךְ לַעֲשׂוֹת, בְּוַדַּאי יִזְכֶּה לְגָמְרוֹ וּלְהוֹצִיאוֹ מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל, כִּי הַמְּנִיעוֹת הֵם רַק בִּשְׁבִיל הִתְגַּבְּרוּת הַחֵשֶׁק, כְּדֵי שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה דַּיְקָא יִזְכֶּה לְגָמְרוֹ כַּנַּ"ל:

וְדַע שֶׁכָּל מַה שֶּׁהַנֶּחְשָׁק גָּדוֹל בְּיוֹתֵר, מַזְמִינִים לוֹ מְנִיעוֹת גְּדוֹלוֹת בְּיוֹתֵר, כְּדֵי שֶׁיִּתְגַּבֵּר הַחֵשֶׁק בְּיוֹתֵר, כִּי הַחֵשֶׁק הוּא כְּפִי הַמְּנִיעָה. וְעַל־כֵּן רָאוּי לָאָדָם לְהָבִין כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ מְנִיעוֹת גְּדוֹלוֹת מְאֹד מְאֹד לְהִתְקָרֵב לְהַצַּדִּיק, וְעוֹמְדִים וּמִשְׁתַּטְּחִים לְפָנָיו מְאֹד מִכָּל הַצְּדָדִים לְמָנְעוֹ, מִזֶּה בְּעַצְמוֹ יֵדַע וְיָבִין עֹצֶם מַעֲלַת הַנֶּחְשָׁק, שֶׁמֵּחֲמַת זֶה הַמְּנִיעוֹת גְּדוֹלוֹת כָּל־כָּךְ, כִּי עַל כָּל הַדְּבָרִים שֶׁבִּקְדֻשָּׁה יֵשׁ מְנִיעוֹת רַבּוֹת, וּבִפְרָט כְּשֶׁרוֹצֶה לִנְסֹעַ לְצַדִּיקִים אֲמִתִּיִּים שֶׁבָּזֶה תָּלוּי הַכֹּל, אָז בְּוַדַּאי מִתְגַּבְּרִים הַמְּנִיעוֹת בְּיוֹתֵר, אֲבָל יֵשׁ בְּחִינַת נְקֻדַּת הָאֱמֶת בֵּין הַצַּדִּיקִים, שֶׁכְּשֶׁרוֹצִים לְהִתְקָרֵב אֲלֵיהֶם שֶׁבָּזֶה תָּלוּי הַכֹּל, אָז מִתְפַּשְּׁטִים וּמִשְׁתַּטְּחִים הַמְּנִיעוֹת מְאֹד מְאֹד מִכָּל הַצְּדָדִים, וּמִזֶּה בְּעַצְמוֹ יוּכַל לְהָבִין מַעֲלַת הַנֶּחְשָׁק כַּנַּ"ל. וְעַל־כֵּן צָרִיךְ לְהִתְגַּבֵּר שֶׁיִּהְיֶה לוֹ רָצוֹן וְחֵשֶׁק חָזָק מְאֹד כְּפִי מַעֲלַת הַנֶּחְשָׁק הַזֶּה, וְעַל־יְדֵי־זֶה יִזְכֶּה לִשְׁבֹּר הַמְּנִיעוֹת וּלְהַגִּיעַ אֵלָיו. כִּי זֶה כְּלָל שֶׁאֵין שׁוּם מְנִיעָה בָּעוֹלָם שֶׁלֹּא יוּכַל הָאָדָם לְשַׁבְּרָהּ, רַק צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה הַחֵשֶׁק וְהָרָצוֹן חָזָק מְאֹד כְּפִי מַעֲלַת הַנֶּחֱשָׁק כַּנַּ"ל:

גַּם אֵין רָאוּי לְהָאָדָם לִפְטֹר עַצְמוֹ וְלִמְצֹא לְעַצְמוֹ תֵּרוּץ לוֹמַר, מֵאַחַר שֶׁהוּא חָפֵץ וְחוֹשֵׁק לַעֲשׂוֹת הַדָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה, רַק שֶׁיֵּשׁ לוֹ מְנִיעוֹת וְאֹנֶס, עַל־כֵּן יִהְיֶה נֶחֱשָׁב לוֹ כְּאִלּוּ עֲשָׂאָהּ כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: 'חָשַׁב לַעֲשׂוֹת מִצְוָה וְנֶאֱנַס וְלֹא עֲשָׂאָהּ, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ עֲשָׂאָהּ' (בְּרָכוֹת ו). כִּי כָּל זֶה נֶאֱמַר רַק לְמִי שֶׁרוֹצֶה לָצֵאת בָּזֶה, אָז יוֹצֵא בָּזֶה כִּי מַה לּוֹ לַעֲשׂוֹת, כִּי הֲלֹא יֵשׁ לוֹ אֹנֶס, אֲבָל מִי שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לָצֵאת בָּזֶה רַק שֶׁהוּא רוֹצֶה הַמִּצְוָה אוֹ הַדָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה בְּעַצְמוֹ, אִם כֵּן מַה מּוֹעִיל לוֹ מַה שֶּׁמְּקִלִּין לוֹ שֶׁנֶּחֱשָׁב כְּאִלּוּ עֲשָׂאָהּ, כִּי הוּא אֵינוֹ מְקָרֵר דַּעְתּוֹ עִם הַכְּאִלּוּ, כִּי הוּא חָפֵץ וְתָאֵב וּמִתְגַּעְגֵּעַ מְאֹד לַעֲשׂוֹת הַמִּצְוָה בְּעַצְמָהּ, וְלֹא לָצֵאת עִם הַכְּאִלּוּ. כִּי בֶּאֱמֶת רָאוּי לְאִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי שֶׁיִּגְמֹר חֶפְצוֹ וּרְצוֹנוֹ בְּכָל דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה, וּלְהוֹצִיאוֹ מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל בִּשְׁלֵמוּת, וּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ חֵשֶׁק כָּזֶה, בְּוַדַּאי יִזְכֶּה לִגְמֹר וּלְהוֹצִיאוֹ מִכֹּחַ, אֶל הַפֹּעַל וִישַׁבֵּר וִיבַטֵּל כָּל הַמְּנִיעוֹת וְהָאֳנָסִים, כִּי כֻּלָּם לֹא בָּאוּ רַק בִּשְׁבִיל הַחֵשֶׁק כַּנַּ"ל, וּכְשֶׁיִּהְיֶה לוֹ חֵשֶׁק חָזָק כְּפִי מַעֲלוֹת הַנֶּחְשָׁק כַּנַּ"ל, בְּוַדַּאי יִזְכֶּה לִגְמֹר כָּל מַה שֶּׁיִּרְצֶה לַעֲשׂוֹת בָּעוֹלָם אֵיזֶה דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה שֶׁיִּהְיֶה: קצור לקוטי מוהר"ן סו, אות ט-יב.

עִקַּר הַשְּׁלֵמוּת הוּא הַיִּרְאָה, וְיֵשׁ שְׁנֵי מִינֵי יִרָאוֹת, יֵשׁ מִי שֶׁהוּא יָרֵא מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מִגְּדֻלָּתוֹ וְרוֹמְמוּתוֹ בְּגִין דְּאִיהוּ רַב וְשַׁלִּיט, וְעַל־יְדֵי יִרְאָה זֹאת אִשְׁתְּלִּים שְׁמָא קַדִּישָׁא דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְיֵשׁ יִרְאָה לְמַטָּה מִמֶּנּוּ, הַיְנוּ שֶׁבָּא לְיִרְאָה עַל־יְדֵי יִרָאוֹת תַּחְתּוֹנוֹת, עַל־יְדֵי שֶׁיָּרֵא מֵחַיָּה אוֹ מִשַּׂר אוֹ מֵאֵיזֶה פַּחַד אַחֵר, עַל־יְדֵי־זֶה הוּא נִזְכָּר וּבָא לְיִרְאַת ה', וְעַל־יְדֵי יִרְאָה זֹאת נִמְשָׁךְ הַשְׁפָּעוֹת בָּעוֹלָם, וְצָרִיךְ לַעֲשׂוֹת כְּלִי לְקַבֵּל הַשֶּׁפַע, וְזֶה נַעֲשֶׂה עַל־יְדֵי הִשְׁתּוֹקְקוּת וְהָרָצוֹן לִנְסֹעַ לְצַדִּיקֵי אֱמֶת, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נַעֲשֶׂה רֹשֶׁם הַכְּלִי, וְאַחַר־כָּךְ כְּשֶׁבָּא אֵלָיו נַעֲשֶׂה הַכְּלִי, וְכָל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ יְגִיעוֹת וּמְנִיעוֹת יוֹתֵר בִּתְחִלַּת הַהִתְקָרְבוּת, וְהוּא מְשַׁבְּרָם עַל־יְדֵי־זֶה יֵשׁ לוֹ כְּלִי גָּדוֹל בְּיוֹתֵר, כְּגוֹן כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ מְנִיעוֹת מֵאָבִיו וְחוֹתְנוֹ וְאִשְׁתּוֹ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם שְׁאָרֵי מְנִיעוֹת, וְהוּא צָרִיךְ לְהִתְיַגֵּעַ לִטְרֹחַ וּלְהִתְחַזֵּק מְאֹד לְשָׁבְּרָם, עַל־יְדֵי־זֶה הוּא עוֹשֶׂה כְּלִי לְקַבֵּל בְּתוֹכָהּ קְדֻשָּׁה וְטָהֳרָה אַחַר־כָּךְ. וְכָל מַה שֶּׁהַיְגִיעוֹת וְהַמְּנִיעוֹת יוֹתֵר, וּכְשֶׁמְּשַׁבְּרָם, הַכְּלִי יוֹתֵר גְּדוֹלָה לְקַבֵּל בְּתוֹכָהּ קְדֻשָּׁה וְטָהֳרָה לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְעַל־יְדֵי־זֶה זוֹכֶה לְיִרְאָה וּלְהַמְשִׁיךְ כָּל הַהַשְׁפָּעוֹת טוֹבוֹת, וְזוֹכֶה לְהַשְׁלִים שְׁמָא קַדִּישָׁא, כִּי עִקַּר הַשְּׁלֵמוּת עַל־יְדֵי הַיִּרְאָה: קיצור לקוטי מוהר"ן קפה.

יֵשׁ יִסּוּרִים הַבָּאִים עַל הָאָדָם וְנִקְבָּע לָהֶם זְמַן לְפִי חִיּוּב סִדּוּר הַכּוֹכָבִים, הַמְחַיְּבִים כָּל אֵלּוּ הַיִּסּוּרִים, אֲבָל עַל־יְדֵי הָרָצוֹן וְהַתַּאֲוָה שֶׁנִּתְעוֹרֵר אֵצֶל הַתַּלְמִידִים בְּשָׁעָה שֶׁהִגִּיעַ עִתָּם הַקָּבוּעַ לָהֶם לֵילֵךְ אֵצֶל הָרַב לִלְמֹד, עַל־יְדֵי־זֶה נִתְבַּטְּלִים הַיִּסּוּרִים קֹדֶם הַזְּמַן הַקָּצוּב לָהֶם: ספר המידות. לימוד חלק שני, א.

כָּל מִי שֶׁהוּא גַּם כֵּן אִישׁ חַיִל מְקַבֵּל מִמֶּנּוּ הַפַּרְנָסָה הַזֹּאת. וְעַל־יְדֵי־זֶה יוּכַל לִזְכּוֹת בִּשְׁעַת אֲכִילָתוֹ אֶת פַּרְנָסָתוֹ לְהֶאָרַת הָרָצוֹן, הַיְנוּ שֶׁדַּוְקָא בְּעֵת הָאֲכִילָה יָאִיר לוֹ רָצוֹן מֻפְלָג שֶׁיִּרְצֶה וְיִכְסֹף וְיִשְׁתּוֹקֵק לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּרָצוֹן חָזָק וּמֻפְלָג בְּלִי שִׁעוּר וּבְלִי שׁוּם יְדִיעָה, עַד שֶׁלֹּא יֵדַע כְּלָל מַה הוּא רוֹצֶה, רַק רָצוֹן פָּשׁוּט בִּכְלוֹת הַנֶּפֶשׁ אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, כִּי כָּל אֲכִילָתוֹ נִמְשֶׁכֶת מֵהַמַּקִּיפִים, שֶׁהֵם גַּם כֵּן בְּחִינַת תַּכְלִית הַיְדִיעָה אֲשֶׁר לֹא נֵדַע. וְכָל זֶה זוֹכִין עַל־יְדֵי הַצַּדִּיק הָאֱמֶת וְתַלְמִידָיו שֶׁיָּנְקוּ מִדַּעְתּוֹ הַקְּדוֹשָׁה. עַל־כֵּן צָרִיךְ כָּל אֶחָד לְרַחֵם עַל עַצְמוֹ וּלְהִתְחַנֵּן לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּדְמָעוֹת שָׁלִישׁ, שֶׁיִּזְכֶּה לִמְצֹא רַחֲמָן אֲמִתִּי כָּזֶה שֶׁיּוּכַל לְהוֹצִיא אוֹתוֹ מֵעֲווֹנוֹת וּלְזַכּוֹת אוֹתוֹ לְכָל הַנַּ"ל: קיצור לקוטי מוהר"ן תנינא ז, אות יג.