חכמה ובינה

הקדמה לחלק ג' הנקרא בשם חכמה ובינה

מודעת זאת בכל הארץ, כי אמנם לא קם נביא עוד בישראל כמשה (דברים ל"ד), אבל הוא בעצמו עוד יקום לגאלנו גם מהגלות הזה. כי משיח דא משה^[46]. ומה שהיה הוא בעצמו שיהיה ביתר שאת ויתר עז, כי בא יבא ברנה גם בשער החמשים, וישיג אותו בשלמות עצום ונשגב עד שלא ירד עוד מאתו^[47] כי לעולמי עד ולנצח נצחים יעלה ויתענג בו במדרגה אחר מדרגה עד אין חקר.

ועתה כפי אשר נודע הדבר אשר דבר רבנו ז"ל בעת אשר גלה את המאמר המובא בלקוטי מוהר"ן תנינא סימן כ"ח, דע שיש חלוקים בין התורות וכו', ומורנו רבי נתן זצ"ל מעצם הרגשו בזכות לבבו את עמק נוראות דבריו עד כי בערו בקרבו כלהבת שלהבת ממש, לא יכל להתאפק, ונתן את קולו בפני כל הנצבים עליו, אולי כך הוא הפרוש מה שאמרו חכמינו ז"ל (סנהדרין צז.) 'אין בן דוד בא אלא בהסח הדעת', הינו שיהיה בעולם ולא ידעו כי כבר הוא וכו' ורבנו ז"ל גלה את עיניו והראה לו 'רב נחמן אמר כן אי מן חיי – אנא'^[48].

ועתה מאלינו נדע ונבין פחות מטפה מן הים במה שנקרא בשם נחל נובע מקור חכמה^[49], שזה הוא השם של מדת הבינה כידוע ליודעי חן. כי אם "רבות בנות עשו חיל" להשיג השגות הנמשכות מאתה וממדת החכמה וכו', אבל להדבק ולהכלל בה בתכלית השלמות שאין שלמות אחריו, לא יקום עוד בישראל זולת "העלית על כלנה", כידוע ומובן כל זה בספרי אמת.

ואנכי העני בדעת בשמעי ובהבינותי בכל זה, תמכתי יתדותי בפקדת רבנו ז"ל אשר פקד וצוה על כל אחד לחדש בתורה עד מקום שיד שכלו מגעת, וסבותי את לבי לתור ולחפש בכל הדברים הרומזים על בינה עלאה, ונשאתי את עיני ואראה כי ברבם ככלם מרמז ונסתר כבוד שמו (של רבנו ז"ל) הקדוש והנורא^[50] בדרך מספר ומנין, כאשר הצבתי אותם לעיניך זה אחר זה.

כי בראשונה נבא בחשבון תבת בינה אשר השיג אותה בשלמותה ובמלואה, ותביט ותראה רמז נפלא, כי על כן במלוא כזה – "בית יוד נון הי" (553) – מכון במספר "נחמן בן שמחה" – מכון ממש.

גם בינה היא בסוד "נשמה" כי על כן גם תבת נשמה במלואה כזה – "נון שין מם הא^[51]" – עם הכולל במספר "נחמן בן שמחה" (553).

גם בינה הוא בסוד "המנרה"^[52] כי על כן גם תבת מנרה במלואה כזה – "מם נון ריש הי" – במספר שמו במלואו כזה – "נון חית מם נון" – עם הכולל (711).

וזה אשר גם תבות "מנרת זהב" עם האותיות כמספר הזה.

וזה אשר גם תבות "מנרה בדרום" עם האותיות כמספר "נחמן בן שמחה" עם השלש תבות (556).

וזה אשר גם "נר תמיד"^[53] עם האותיות כמספר שמו במלואו כזה – "נון חית מם נון" (710).

וזה אשר גם תבות – "שמן זית זך כתית" – גימטריא שמו בארבעה פנים הלא המה: "נחמן", "נחמן בן שמחה עם האותיות והתבות". "נחמן בן פיגא עם האותיות והתבות"^[54]. "נחל נבע מקור חכמה עם האותיות" (1664).

בינה הוא בסוד "קן"^[55]. על כן קן עם האותיות במספר "נחמן" עם האותיות (152).

בינה הוא לפעמים בסוד "תבונה" כי על כן גם "תיו בית ואו נון הא" עם הכולל, כמספר שמו בשני פנים הלא המה:

"נחמן בן פיגא" – "נחל נובע מקור חכמה" עם האותיות והתבות (954).

בינה הוא בסוד "לב", ועליה נאמר הלב מבין, כי על כן התבות "הלב מבין" עם האותיות והתבות, במספר "נחמן" (148).

בינה הוא בסוד "נדרים" – כי על כן גם זה במספר "נחמן בן פיגא" עם האותיות (304)^[56].

ח.

בינה הוא בסוד "תפלין", כי על כן "אות על ידך" – עם האותיות והתבות והכולל במספר "נחמן בן שמחה" (553).

וזה אשר גם "טטפת בין עיניך"^[57] עם הכולל בגימטריא שמו במלואו עם אותיות המלוי (721).

וזה אשר גם השם "תפלין" אשר בדברי חכמינו ז"ל במלואם "תיו. פא. למד. יוד. נון". עם אותיות המלוי במספר שמו במלואו עם הכולל (711).

וזה אשר גם השם – "פאר" – אשר להם, אם תמלאנו כזה "פא, אלף, ריש", עם אותיות המלוי במספר שמו במלואו (710).

בינה הוא בסוד "קדש קדשים" כי על כן גם זה במספר – "נחמן בן שמחה, נחמן בן פיגא" – ואחד מהם עם האותיות והכולל (858).

בינה הוא בסוד "הוא" כי על כן הי ויו^[58] אלף במספר נחמן (148).

גם נפש "בנימן" נמשכה מבינה, כי על כן גם בנימן במספר נחמן עם האותיות (152).

בינה הוא בסוד "אם הבנים" כמספר נחמן (148).

בינה כלולה ויחודה בחכמה, כי על כן יעלו גם שניהם "חכמה בינה" עם האותיות כמספר נחמן (148).

וזה אשר גם "אלף בית, אלף מם" (כי חכמה בינה הם בסוד אב ואם) במספר שמו במלואו "נון חית, מם נון" עם הארבע אותיות (714). וזה אשר גם השם "נסתר" אשר להם בגימטריא שמו במלואו (710).

בינה היא אשר באה בסוד "מי" אשר נאמר על זה (ישעיה י"ד) "ה' צבאות יעץ ו"מי" יפר, "מי" ירפא לך^[59], ומאשר השיג זאת רבנו ז"ל^[60] במלואו דמלואו שאין למעלה מזה, כי על כן מלואו דמלואו כזה "מם, מם, יוד, ואו, דלת" עם התבות והכולל במספר "נחל נבע מקור חכמה" עם התבות. ועם שני כוללים הוא כמספר "נחל נבע מקור חכמה" (629).

וזה אשר גם כתיבתו פשוט ומלא כזה "מי, מם יוד" במספר שמו הקדוש נחמן עם האותיות (152).

ולכן מה שאמרו חכמינו ז"ל הקדוש ברוך הוא גוזר והצדיק מבטל, נאמר עליו ביותר ויותר, כי הוא אשר נאמר בו, ו"מי" יפר והוא הוא ראש לכל הצדיקים וכו'... כפי הנראה שגם מחמת זה הוא אסור קצת במופתים^[61] כי הוא ז"ל אם היה מתר במופתים כמו וכו' היה מתבטל הבחירה לגמרי.

ובדבר רוממות מדת הבינה יבין המשכיל מאליו, כי אלו כל הימים דיו וכו' לא יספיקו לבאר חלק מרבי רבבות, כי היא אשר על ידה כל רפואת מחלתנו אשר נחלינו ונשברנו במחלה אחר מחלה בשבר אחר שבר עד כי גדל כ"ים" שברנו^[62].

וזאת אשר באה מדת הבינה גם בסוד "קטרת" המעלית ניצוצות [נשמות הפושעים] מעמקי הקלפות – וזאת אשר בינה גם בסוד תשובה, תקות הפושע שבפושעים, כי אין לך דבר שעומד בפניה.

וזאת אשר בינה גם בסוד "מקוה" אשר כל הטמאים אי אפשר להם לעלות מטמאתם כי אם על ידה.

וזאת אשר בינה, גם בסוד "השני בדי ערבות" שבלולב, אשר גם הפושעים מרמזים בהם, כי כל חיותם ותקותם רק על ידה.

וזאת אשר בינה גם בסוד "יובל ושופר" שתוקעין בו לקרא דרור גם להעבדים שנתחיבו להרצע^[63] כי היא האם המרחמת על בניה, והולכת אחריהם גם למקום הטנפת להוציאם משם (כי היא האם גם לבחינת מלכות המובא בסימן ע"ח בלקוטי מוהר"ן חלק א', השוכנת עם בניה בלי הפסק), כי כל כח המלכות להוציא ולהעלות את הנופלים היא מאתה, בסוד 'אמא אוזפית מנהא לברתא' (כמובא מזה בלקוטי מוהר"ן חלק א' סימן מ"ט באות ז' עין שם היטב).

וכל הדברים האלה תמצא רמוז ונסתר גם במספר שמו הקדוש והנעלם: כי "קטרת" עם הכולל במספר שמו במלואו (710).

תשובה עם הכולל במספר שמו במלואו עם האותיות (714).

"מקוה" עם הכולל במספר שמו עם האותיות (152).

ב' פעמים "ערבה"^[64] במנין שמו עם שם אביו נחמן בן שמחה עם הכולל (554).

"יובל שופר" במספר "נחל נובע מקור חכמה" עם התבות והכולל (634).

"אם הבנים" במספר שמו כנזכר לעיל (148).

ועתה נחזר ונשוב לדברינו הנ"ל בדבר רוממות המדה הזאת, כי היא האם הקדושה אשר עליה אמר שלמה המלך עליו השלום את כל דברי השבח שבסדר הא"ב שאומרים אותם בליל שבת עת קבלת המלכות מאורה הנפלא, להיות מכנה על ידי זה בשם "שדה תפוחים", אשר גם זאת במספר שמו בשני פנים "נחמן בן שמחה" עם השלש תבות – "נחמן בן פיגא" עם השלש תבות (853).

וכל אשר ישים את לבו להשיר הזה יראה בעיניו כי מבאר שם ברמז נפלא התגלות האור הזה בעוד גברה ליל חשכות גליותינו, לתן גם היום טרף אמריו הנוראים לאנשי ביתו ומקרביו, וחק התורה והתפלה (שלחן ערוך והתבודדות) לבלתי נעבר את החק ההוא כל ימי חיינו^[65].

ואת אשר זמם ולקח ברשותו השדה הקדושה^[66] להשקות ולגדל את האילנות שהם נשמות ישראל שנקראים בשם שדה וכרם, כמו שכתוב (ישעיה ה) "כי כרם ה' צבאות בית ישראל" וכו', ואת אשר ב'ע'ו'ז'^[67] חגר מתניו^[68] ואמץ זרועותיו^[69] לגמר את כל התקונים הצריכים לזה, אף אם עבר עליו מה שעבר, ואת אשר לא יכבה נרו אשר יזריח עלינו בליל גליותינו^[70].

גם אשר ישתדל בנפלאות ארבעה כחות שנמצא בידיו הנוראים, להציל ולרפא לכל נשמות ישראל, ובפרט ובפרט לכל אשר יעוררם באתערותא דלתתא בדבור ובמעשה, שהיא נתינת הצדקה ואמירת העשרה מזמורי תהלים בבית ציונו הקדוש^[71] נראה לפי עניות דעתי שמרמז כל זה בהארבעה פעמים יד הכתובים שם, הלא המה: "ידיה" – שלחה ב'כ'י'ש'ו'ר^[72] "וכפיה" – תמכו פ'ל'ך^[73] "כפה" – פרשה לעני^[74], "וידיה" – שלחה לאביון^[75], ועל ידי כל זה "לא תירא לביתה משלג הגיהנם" (כמו שפרש רש"י שם) כי כל ביתה לבוש ש'נ'י'ם'^[76], וגם שאר דברי השבח הזה. כלם יבארו על זה למשכיל בצרוף שאר הקדמות וכמובא בלקוטי הלכות הלכות השכמת הבקר הלכה ד' עין שם. והמעין יבין מאליו, שמה שלא יזכירנו שם (וכן בשאר מקומות בדבריו הקדושים) כי אם בדרך כלל בשם צדיק, הוא מפני דרכי שלום וכבוד אלקים הסתר דבר, וגם כי אמנם שגם זה אמת, כי כל צדיק הדור יש בו בחינת משה משיח כמובא בדבריו ז"ל, אבל בודאי העקר הוא "ה"עלית על כלנה", שהוא משה משיח בעצמו, כנשמע כמה פעמים מפיו הקדוש בפרוש. וכאשר גם זאת מבאר בדברי השבח הזה, כי "קמו ב'נ'י'ה'" ראשי תבות ב'ן נ'פתלי ה'ירץ, וגם נ'פתלי ה'ירץ ב'ן י'הודא^[77]; "ויאשרוה", ויאמרו, "רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כלנה"^[78], ועל כן גם אם תבא בחשבון השלש תבות האלה – "עלית על כלנה" נביט ונראה שגם הם במספר שמו במלואו "נון, חית, מם, נון" עם האותיות והכולל (721).

גם "יראת ה'" המובא שם עם האותיות והתבות במנין "נחל נבע מקור חכמה" עם האותיות והתבות, כי הוא הוא אוצר היראה (647)^[79] ועל כן גם יראה במלואו "יוד, ריש, אלף, הא" במספר "נחל נבע מקור חכמה" עם האותיות והתבות (647).

ולכן "תנו לה מפרי ידיה ויהללוה בשערים מעשיה" – המעשיות שספר.

ובכל השבח הזה קמ"ט תבות, כמספר "נחמן" עם הכולל.

וכל זה שיך לקדשת שבת כנ"ל, ועל כן "שבת" במספר שמו בשני פנים "נחמן" עם הכולל, – "נחמן בן שמחה" (702). (אמר המעתיק ועל כן שבת עם הכולל במספר נחמן ב"ר שמחה) (703).

וזה אשר גם "יום השביעי שבת שבתון קדש" (שמות ל"א) עם האותיות והתבות (2342) במספר שמו בחמשה פנים: "נחמן" "נחמן בן שמחה" עם השלש תבות – "נחמן בן פיגא" "נון חית מם נון", "נחל נבע מקור חכמה". ועל כן גם שבת עם האותיות במספר רבי נחמן בן שמחה (765).

גם כל מועדי ה' אשר קדשתם נמשך משבת, וכלם באו בסוד הבינה כנודע בספרי אמת ועל כן:

"פסח" במספר "נחמן" (148).

"חג המצות" עם הכולל במספר "נחמן בן שמחה" (553).

"חג השבעות" עם הכולל במספר, "נחמן", – נחל נבע מקור חכמה עם האותיות (795).

"שבתון זכרון תרועה" (ויקרא כ"ג) עם השלש תבות במספר שמו (1725) בארבעה פנים הלא הם:

"נחמן" – "נון, חית, מם, נון"

"נחמן בן שמחה" עם האותיות – "נחמן בן פיגא" עם האותיות.

ובדברי חכמינו ז"ל יקרא בשם ראש השנה, כי על כן גם "ראש השנה" במספר "נחמן בן שמחה" "נחמן בן פיגא" ואחד מהם עם האותיות והתבות והכולל (861).

כי גם כל בנין המלכות שנתעלה ונתגלה בו לדון ולשפט ולשקל את כל אחד במאזנים, אם למות אם לחיים (אשר על זה מרמז גם המזל מאזנים של החדש הזה) הכל על ידי בינה עלאה, כידוע ליודעי חן שכל שרש ותקון המלכות והמשפט הכל מאתה, וכמובא לעיל מזה. ועל כן גם "מאזנים" במספר "נחמן". "מאזני צדק" עם השתי תבות במספר "נחמן בן פיגא" עם האותיות (304).

וזה אשר גם "קול שופר" שמצוה לשמע בו (וגם זה בסוד בינה כידוע) במספר "נון, חית, מם, נון" עם אותיות המלוי והכולל (722).

"יום כפרים הוא לכפר עליכם" (ויקרא כ"ג) עם החמשה תבות במספר "נחמן בן פיגא", – "נחל נבע מקור חכמה" (923).

וזה אשר גם יום כפרים במלואו כזה, "יוד, ואו, מם, כף, פא, ריש, יוד, מם" עם אותיות המלוי מכון למספר הזה עם הכולל (924).

"חג הסכות ויום שמיני עצרת" עם הכולל במנין שמו בארבעה פעמים (1740), הלא הם:

"נחמן"... עם האותיות, – "נחמן בן פיגא" עם האותיות. – "נחמן בן שמחה עם האותיות, – "נון, חית, מם, נון" עם האותיות.

גם תבת סכות במלואו כזה: "סמך, כף, וו, תיו" במספר "נחל נבע מקור חכמה" עם האותיות והתבות והכולל (648). וכלם בכלל נקראים בשם "מעדי ה'"^[80], כי על כן גם זאת עם השתי תבות במספר "נחמן" עם האותיות (152).

אמר המעתיק:

ועל כן "כל זכורך אל פני האדון ה'" הנאמר בפסוק "שלש פעמים בשנה" וכו' שש תבות אלו במספר נחמן בן שמחה עם האותיות והתבות) (566).

ואף חנכה ופורים באו ונתוספו על מועדי ה' להיות בכלל בינה. ולכן חנכה במלואו כזה: "חית, נון, ואו, כף הא" במספר "נחל נבע מקור חכמה" עם האותיות (643).

פורים במלואו כזה: "פא, ואו, ריש, יוד, מם" עם התבות והכולל במספר "נון, חית, מם, נון" (710).

ורבנו ז"ל באמרו את המאמר המובא בלקוטי מוהר"ן תנינא סימן ב' פתח ואמר "ימי חנכה הם ימי הודאה" ומאשר שיש לדקדק בדבריו אשר יצאו מפיו הקדוש כמו בדברי מקרא – דקדקתי וחשבתי גם את זאת ומצאתי וראיתי כי "ימי חנכה" במספר "נחמן" עם הכולל (149).

וזה אשר גם "סלח נא" שמזה נמשך קדשת חנכה כמבאר בדבריו ז"ל בלקוטי מוהר"ן תנינא סימן ז', כי על כן יעלה גם זה במנין "נחמן" עם הכולל (149).

גם תהלים מסגל לתשובה ויש בה שיכות למדת הבינה כמובא בלקוטי מוהר"ן תנינא סימן ע"ג (ועין גם לעיל באות ט"ז) ויש לרמז כי על כן נמצא בו קמ"ט מזמורים (כי השני מזמורים הראשונים נחשבים כאחת כמבאר במסכת ברכות דף ט: בסופו) כמספר "נחמן" עם הכולל (149).

גם בינה היא בסוד "ירושלים שלמעלה" כי על כן גם זה במנין שמו בשלשה פנים הלא הם: "נחמן", "נחמן בן פיגא", "נחל נבע מקור חכמה" (1071).

בינה: היא בסוד אלקים^[81] כי על כן "נחמן בן פיגא" עם האותיות והכולל במספר "אלף, למד, הי, יוד, מם", עם החמש אותיות (305).

בינה: היא בסוד כסא כבודו יתברך, אשר נאמר עליה בדברי החוזה (יחזקאל א) "אבן ספיר דמות כסא" ועל כן יעלה גם זה במספר שמו בשני פנים "נחמן בן פיגא" עם האותיות והכולל – "נחל נבע מקור חכמה" (934).

כי הוא אשר נאמר עליו מה שהיה הוא שיהיה, ומשיח דא משה, אשר זכה לאחז ולהתאחד בהכסא הנוראה אשר תשיר^[82] את שיר נעימות השגת אלקותו על שבעים ושנים נימין, פשוט, כפול, שלוש, רבוע, שהוא "הויה" באחורים שעולה שבעים ושנים, לענג לנצח את כל אשר יזכו לזה, ולכן מספר שמו הקדוש "נחמן" כמספר מלוי "הויה" באחורים כזה: "יוד, יוד, הא, יוד הה וו, יוד הה וו הא" עם הארבעה כוללים (148).

וזה אשר גם "מה שהיה הוא שיהיה" עם הארבע תבות במספר שמו במלואו "נון, חית, מם, נון" עם הכולל (711).

וזה אשר גם "משה משיח" עם השבע אותיות במספר שמו במלואו. וזה אשר גם "צמח דוד" במספר שמו "נחמן" עם האותיות (710).

גם מה שיכנה הגואל צדק בדניאל ז' בשם "בר אנש" במספר "נחמן בן שמחה" (553). גם מה שיכנה שם בדניאל קפיטל ב' בשם אבן, כי על כן גם אבן במלואו "אלף, בית, נון" במספר "נחל נבע מקור חכמה" (629).

גם מה שכתוב על אודות הגואל צדק (לדעת האר"י ז"ל) בפרשת שופטים "נביא מקרבך מאחיך כמני יקים לך" עם האותיות במספר "נחמן בן שמחה" "נחמן בן פיגא" ואחד מהם עם האותיות והכולל (858).

גם השלשה תבות "מקרב אחיהם כמוך" הכתובים שם מקדם, אשר יתבאר בקצור נמרץ (לדעת האר"י ז"ל הנ"ל) שמקרב אחיהם יעמד אחד שיהיה כמוך, כי על כן יעלה מספרם עם השלש תבות במספר שמותיהם הקדושים "משה, נחמן" (495).

ועין בתרגום ירושלמי על הפסוק "כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל" שבזה הפסוק מרמז התכלית האחרון והעולם הבא שיזכו נשמות ישראל כידוע, ועל כן יתרגם שם התרגום בזה הלשון – ו'נ'ח'מ'ן ד'ה' (בלשון הקדש כמו מאת ה') עתיד למתנייא עליכון דבית יעקב^[83]. גם עין בשל"ה פרשת ואתחנן מה שכתב שם בשם מורנו הרב חיים ויטאל על פסוק "לכן אחלק לו ברבים ואת עצומים יחלק שלל"^[84], שהפסוק הזה נאמר על נשמות משה משיח אשר יקבל את חלק העולם הבא שלו מהקדוש ברוך הוא ממש ושאר הצדיקים יקבלו על ידו.

וכל זה הוא מחמת שהשיג בתכלית השלמות מדת הבינה שהיא העולם הבא כידוע, וכמובן בספרי אמת, שכל עולם התקון ותחית המתים וענג הנשמות לנצח הוא מבינה אמא עלאה, בסוד הכתוב "כאיש אשר אמו תנ'ח'מ'נ'ו'" – ויש בזה אותיות "נ'ח'מ'ן'", כי הוא האור הנעלם אשר עליו יסובבו כל הדברים האלה, והוא אשר נאמר עליו "וירא אלקים את ה'א'ו'ר כי ט'ו'ב", כי טוב לגנז כמו שאמרו חכמינו ז"ל (בראשית רבה ג).

וזה אשר גם "אור" במלאו כזה "אלף, ואו, ריש" במספר "נחל נבע מקור חכמה" עם התבות והכולל (634).

וזה אשר גם – "טוב" במלואו כזה: טית, ואו, בי"ת עם השלש תבות במספר "נחמן בן שמחה" – "נחמן בן פיגא" (847).

וזה אשר גם – "עדן" – "נהר" – "גן"^[85] עם האותיות והתבות במספר שמו בשני פנים "נחמן" עם הכולל – "נחמן בן פיגא" (443).

וזה אשר גם – "עלם הבא"^[86] במספר "נחמן" (148).

וזה אשר גם – "עלם התקון"^[87] במספר שמו במלואו "נון, חית, מם, נון" עם הכולל (711).

וזה אשר גם – "אחלק לו ברבים"^[88] עם האותיות והתבות במספר שמו בשני פנים: "נחמן עם הכולל" – "נחמן בן פיגא" (443).

וזה אשר גם – "מה רב טובך"^[89] עם האותיות והתבות במספר "נחמן בן פיגא" עם הכולל (295).

וזה אשר גם – "יין המשמר בענביו"^[90] במספר שמו בשני פנים: "נחמן" עם האותיות והכולל – נ'חל נ'בע מ'קור ח'כמה עם האותיות והתבות והכולל (801).

וזה אשר גם – "נעמות בימינך" עם האותיות והתבות במספר שמו במלואו "נון, חית, מם, נון" עם הכולל (711).

וזה אשר גם – נעמות במספר "נחמן בן שמחה" עם האותיות והתבות (566).

וזה אשר גם – "אור זרע לצדיק" עם התבות במספר. "נון, חית, מם, נון" עם אותיות המלוי (721).

וזה אשר גם – "מי מנוחות"^[91] במספר "נחמן בן שמחה" עם הכולל (554).

וזה אשר גם – "מחיה מתים" במספר "נחמן בן שמחה" (553).

וזה אשר גם – "צרור החיים"^[92] במספר "נחמן בן שמחה" עם האותיות והכולל (564).

וזה אשר גם כל שנותיו היו בערך ארבעים שנה כי בן ארבעים לבינה עין ברש"י פרשת כי תשא ששנות האנשים מכון למנין שנות עולם המתחילין מתשרי ונמצא לפי זה כשנולד בניסן בשנת תקל"ב (שעל זאת הגרסא כתב מוהרנ"ת ז"ל שכפי הנראה שכך הוא האמת) והסתלקותו היה בח"י ימים בתשרי בשנת תקע"א מכון ממש ארבעים שנה. וזה אשר צרוף שמו נחמן מ'ו'ח נ'ו'ן כי הוא השיג מח הנון משערי בינה.

וזה אשר גם – יום הסתלקותו ועליתו לגבהי מרומים הוא מכון ממש ביום הארת משה רבנו^[93] ובפרשת השבוע של הסתלקות משה רבנו עליו השלום. וזה אשר ביום שחל בו ז' אדר פטירת משה רבנו עליו השלום, יחול לעולם יום שני דחל המועד סכות יום הסתלקותו.

והנה בכל המבאר עד הנה נראה לפי עניות דעתי לרמז במאמרו הקדוש שלאחר התורה 'אחוי לן מנא' בלקוטי מוהר"ן סימן כ"ה, שצריכין לכנות להיצר הרע שם אחר, שלא לקרותו עוד בשם יצר הרע רק בשם כח המדמה עין שם על פי מה שאמרו חכמינו ז"ל שבעה שמות יש לו ליצר הרע כו'. וידוע ליודעי חן שהם כנגד השבע מדות דסטרא אחרא, כי זה לעמת זה עשה אלקים כנגד שבע מדות הנמצאים בהקדשה כמובן כל זה בספרי אמת. והנה עד הנה לא היה בעולם כי אם הארת השבע מדות האלה שהשיגו אותם השבעה רועים להמשיכם ולהאירם עלינו. על כן לא היה כנגד זה כי אם שבעה כחות היצר הרע שהם בחינת שבעה שמות שיש לו – אבל משבא אדמו"ר ז"ל לעולם, והתחיל להאיר ולהופיע עלינו המדה השמינית שהיא בינה עלאה, שהשיגה בתכלית השלמות שאין שלמות אחריו וכו', על כן זה לעמת זה גברה ועצמה מאד גם המדה השמינית של הסטרא אחרא שהיא בחינת מדמה, כי בינה דקדשה הוא בחינת מבין דבר מתוך דבר, וזה לעמת זה בינה דסטרא אחרא הוא בחינת מדמה דבר לדבר בשוא והבל.

אבל על כל זאת מדה טובה מרבה, ולעולם ידו על העליונה. כי אף על פי שמרב כבד המלחמה^[94] הכרח להתכסות ולהסתלק מאתנו, וגם ארכו ימי הסתלקות בערך כפלים מהמספר מ"ה שנים שאמרו הצופים על ההתכסות הזאת^[95], אבל לא לעולם יזנח ה' ולא לנצח יקצף, וגם אמנם בכחו כי עז וגבורתו (משרש הגבורות שבבינה) כי קשתה, לא נתעלם מאתנו מכל וכל כמאז ומקדם, לבל ידע איש את מקום קבורתו אשר גאלתנו תלויה בו^[96]. ולכן גם אם יעלה לשמים שיאת מלך הזקן וכסיל, משם יורידו ויפילו, כי לא ישקט האיש עד אם כלה הדבר אשר דבר, לגאלנו ולרפאנו מתחלואינו העצומים (את כל האות הזה הוצאתי מדברי מוהרנ"ת ז"ל, שמעתי מאבי הריני כפרת משכבו ועתה נשוב לדברינו הראשונים כי עוד לאל מלין):

כפי המבאר בבעל הטורים על הפסוק "נביא מקרבך" וכו' (שהבאתי לעיל עין שם) שמה שהפסוק מתחיל בנון, ומסים בנון, מרמז שישיג "נון שערי בינה" וכפי המובא בספרי אמת שהשמות שיכים להפסוקים שהתחלתם וסיומם כמותם, נראה מבאר שעל כן גם שמו הקדוש מתחיל בנון ומסים בנון:

ומחמת שגם עקר שלמות כל התקונים של הרב הוא על ידי התלמיד כמובן בהתורה קרא את יהושע בסימן ו' לקוטי מוהר"ן חלק א', בענין הסוד של תמונת אלף והאדם היושב על הכסא. ועין שם היטב מה שמובא שם בענין מלחמת עמלק, שאף על פי שגם היא עקרה נעשית על ידי משה בעצמו, אבל באתגליא תלויה המלחמה רק בהתלמיד שהוא בחינת יהושע עין שם. וידוע שהעקר של כל תלמידיו הקדושים היה מוהרנ"ת ז"ל, ולכן נראה בחוש כי באתגליא היתה עליו המלחמה פנים ואחור יותר מעל רבנו ז"ל, כי בכל מיני מסירות מסרוהו ובכל מיני חרופים מקולות וקללות בפניו ובפני עיניו חרפוהו וקללוהו – בתפיסה תפסוהו – ומביתו גרשוהו, וגם רצו והשתדלו להרגו ולהמיתו, אותו ואת כל אשר הכיר אמתתו, כנודע ומפרסם מהאגרות שנשלח מהצורר להשמידם ולהרגם ולאבדם^[97], כי הוא היה התלמיד האמתי אשר נאכל ונתהפך למהות רבו ממש כביכול. ותכף בעת התקרבותו גלה אדמו"ר ז"ל את התורה קרא את יהושע, למען הודיע על ידו את הבקי בשוב לכל המנחים בשאול תחתית ומתחתיו, וכמובן למשכיל גם בהתורה 'כי מרחמם ינהגם' לקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן ז' שאמרה קדם הסתלקותו, ורמז בה סמיכה למוהרנ"ת ז"ל^[98] שכל הארת התלמיד י'ה'ו'ש'ע הוא בסוד "י'קומון, ה'קיצו ור'ננו ש'וכני ע'פר" (ישעיה כ"ו). וכאשר נראה ונודע לכל מביט ומסתכל בספריו הקדושים, שאף על פי שמרבה לדבר מכל המדות טובות וישרות, אבל עקר ורב דבריו יסובבו על ענין התחזקות לחזק ולאמץ כל הנחשלים והעיפים והיגעים, אשר עמלק רודף אחריהם, לבל יתיאשו עצמם מן הרחמים, כי הוא יתברך חנון ורב לסלח. וכאשר נשמע ונראה גם בעת יציאת נשמתו הקדושה שעד נשימה האחרונה, כפל ושלש, "חנון המרבה לסלח" פעמים אין מספר^[99]. והמגיד מראשית אחרית סבב גם אליו קריאת השם בסודות נשגבות ועצומות, ועל כן בעניות דעתי חשבתי גם שמו הקדוש ז"ל וראיתי כי הוא במספר "חנון המרבה לסלח" (500)^[100] מכון ממש. וגם הוא מתחיל ומסים בנון, כי על ידי רבנו ז"ל זכה גם הוא למה שזכה. וכאשר אנו רואים שרבנו ז"ל בעצמו צרף אותו במאמרו הקדוש (ימי מוהרנ"ת חלק ב' סימן ל"ב) – נחמן נתן, לאכט אויס דער גאנצער וועלט [נחמן נתן, שוחקים מכל העולם].

וזה אשר גם "נחל נבע מקור חכמה" עם האותיות והתבות והכולל מכון ממש מספר "נחמן נתן" (648), כי התלמיד עם הרב הם משרש אחד, כמובא כל זה בהתורה "ויהי נא פי שנים ברוחך אלי", בלקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ס"ו עין שם:

כי הוא הרב והתלמיד שהביטו והסתכלו עליהם מיום בריאת העולם עד הנה, ועל ידם יהיה נפעל ונגמר התקון של כל העולמות בתכלית תכלית השלמות, שגם אם לא היה אוכל האדם את עץ הדעת לא היה תקון עולמות כזה. ועל כן יתהפך על ידי זה חטאו לזכות, ויקים: "אתה תקום תרחם ציון כי עת לחננה כי בא מועד" וזה אשר גם "תרחם" מכון למספר הנ"ל (648).

כי נ'ח'ם ה' ציון' נ'ח'ם כל ח'רב'ותיה ויש'ם מ'דברה כעדן', וערב'תה כגן' ה' ששון' ו'ש'מ'ח'ה ימצא בה תודה וקול זמרה:

גם ראה זה מה שמצא אחד מאנשי שלומנו בזהר הקדוש בראשית דף כ"ח ע"א שורה ט' לענין זה, ולענין המחלקת שעליו מבאר שם בזה הלשון ובגין דא משה לא מית ואדם אתקרי איהו, ובגינה אתמר בגלותא בתראה ולאדם לא מצא עזר אלא כלהו כנגדו:

עוד האיר ה' את עיני בענין מה שהבאתי לעיל באות ט"ז ובאות כ"ה שכל כח המלכות וכל בנין המלכות הכל ממדת הבינה, בסוד "אמא אוזפית מנהא לברתא" עין שם, ועל כן גם "בינה מלכות" במספר "נחמן בן שמחה" (563):

וזה אשר גם "נחמן" עם האותיות הוא במספר השמות השיכים להם שהם שם אדני–אלקים עם הכולל (152). (ועין לעיל בההקדמה מה שהבאתי כדברים האלה גם משאר ספרי אמת, גם עין במסכת בבא בתרא דף ע"ה ששלשה נקראו בשם ה': צדיקים ומשיח וירושלים וכו' עין שם):

וזה אשר גם שמו על שם אמו עם האותיות והכולל במספר אלף, למד, הי, יוד, מם, עם החמש אותיות (305):

והנה כפי המובן מדברי אדמו"ר ז"ל שגם ה'עיר ו'קדיש מ'ן ש'מיא נ'חית שהוא רבי שמעון בן יוחאי וכו'... נראה לפי עניות דעתי יש לזה שיכות למה שמובא בספרי אמת שבינה עד הוד אתפשטת, וההוד הוא ענף הבינה, וידוע שרבי שמעון בר יוחאי נסתלק בספירת הוד שבהוד, ובודאי גם משרש מדתו היה שיך לזה. ועל כן גם רבי "שמעון בן יוחאי" במספר רבי "נחמן בן שמחה" (553) (זה הרמז שמעתי בשם אחרים):

בינה הוא בסוד נשר ועל כן "נשר" עם האותיות במספר "נחמן בן שמחה" (553):

גם בינה, הוא בסוד ענוה שזהו בחינת מחין דגדלות כמובא בלקוטי הלכות, הלכות תפלין הלכה ואו באות י"ב, ובהלכות תפלת המנחה הלכה ה' באות א' שהענוה והגדלות דקדשה הכל אחד לגמרי, ועקר המחין גדלות דגדלות שזהו בחינת ענוה שבענוה, אי אפשר לזכות כי אם על ידי ארץ ישראל כמובן בחיי מוהר"ן בספור נסיעתו לארץ ישראל באות י"ב. עין שם שמחמת זה מסר כל כך את נפשו לבוא לשם, כי תקון כל העולמות לנצח היה תלוי בזה. ועל כן התפאר את עצמו בגדולות כאלה – כי כל זה הוא בסוד בינה עלאה שהוא בסוד פום ממלל רברבן, ועל כן גם "פום ממלל רברבן" עם הכולל במספר "נון, חית, מם, נון", עם האותיות (721):

ובלשון הקדש "פה מדבר גדולות" עם האותיות והתבות במספר "נחמן" "נחל נבע מקור חכמה" עם האותיות (795).

וזה אשר גם "ענוה שבענוה" עם השתי תבות במספר "נחמן בן שמחה" עם האותיות והתבות (566): אמר המעתיק: וזה אשר גם ארץ ישראל עם התבות ואותיות המלוי כזה, "אלף ריש צדיק יוד שין ריש אלף למד" במספר נחמן עם הכולל נון חית מם נון (859):

גם בינה הוא בסוד שמחה. ועל כן יתעלה על ידו השמחה לנצח בשלמותה ובמלואה וכנ"ל, ועל כן "שמחה" במלואה כזה: "שין, מם, חית, הא", עם הארבע אותיות במספר שמו הקדוש על שם אביו ואמו, כזה: "נחמן בן שמחה" עם האותיות "נחמן בן פיגא" עם האותיות, ואחד מהם עם הכולל (868).

גאלה הראשונה שהיתה בפסח בחפזון בלי שלמות האתערותא דלתתא, נתקלקלה קלקול אחר קלקול עד שנתהוה זה לעמת זה החרבן שחל תמיד בזה היום כמובא בשלחן ערוך הסימן א"ת ב"ש וכו'. ועכשו כל תקותנו על הגאלה האחרונה שמזה בעצמו יהיה גם תקון הגאלה הראשונה, אך עכשו יהיה כל ההתחלה מפורים שהוא בחינת מחית עמלק כמובן בדבריו ז"ל (לקוטי תנינא סימן ע"ד), והעקר בכח האתערותא דלתתא של ראשי יחידי הדורות שהוא אדמו"ר ז"ל, ורבי שמעון בר יוחאי ז"ל, שמקבל מאתו כנ"ל. ובפרט על ידי עצם התקונים שנתקנו ביום הסתלקותם (כמובן מדבריו הקדושים) ששני הימים של הסתלקותם מכונים להיות חל ביום שחל בו פורים (כמובא בכתב יד של הרב מטשערין ז"ל המובא להלן) ובשניהם הגדלת ההלולא (יום ל"ג בעמר הלולא דרבי שמעון בר יוחאי ז"ל) וזמן שמחתנו (יום הסתלקות אדמו"ר יום ד' של חג הסכות זמן שמחתנו – כמו בפורים שהוא יום שמחה) כי בכחם הקדוש והנשגב נצא מבין ש'ן' האריות דסטרא אחרא שהוא זה לעמת זה, ונזכה לבחינת ש'ן' המובא בדבריו הקדושים לקוטי תנינא סימן פ"ה, שהוא ראשי תבות ש'בת נ'חמו (נחמת הגאלה) המכון גם לראשי תבות של שמותיהם הקדושים ש'מעון נ'חמן זכותם יגן עלינו ועל כל ישראל אמן:

וכעת הנני להעתיק דבר נפלא מכתב היד הרב וכו' מורנו רבי נחמן ז"ל אב בית דין קדש דקהלת קדש טשעהרין השיך לענין הנ"ל, וזה לשונו: ענין ספירת העמר בבחינת עגולים, שכל ספירה וספירה משלבת בחברתה ומסבבת אותה, וחוזרין חלילה. והנה ידוע ענין העגולים, שכל העגולים מסבבין ומעגלין סביב נקדת המרכז, והמרכז שבספירת העמר הוא הספירה נצח שבנצח שהיא מאירה ביום כ"ה לספירה. והנה בל"ג בעמר יום הסתלקות רשב"י ז"ל מאירה הספירה הוד שבהוד והבן כי ביום שחל ל"ג בעמר הסתלקות רבי שמעון בר יוחאי ז"ל, יחול לעולם יום שני דחל המועד סכות, יום הסתלקות רבנו הקדוש רבי נחמן זללה"ה אשר מדתו נצח כידוע מדבריו הקדושים, ושמו בגימטריא נצח. וכן פורים שעבר הוא גם כן ביום שחל ל"ג בעמר כאשר נתנו הקדמונים הסימן פל"ג (שלחן ערוך ארח חיים סימן תכח), ומבאר בכתבים (פרי עץ חיים שער י"ט) דימי חנכה נגד הוד וימי פורים נגד נצח. וכמו כן ל"ג בעמר הוא תמיד ביום ח"י איר, ויום ב דחל המועד סכות גם כן ביום ח"י תשרי: וכשחל יום כ"ה בספירה ביום שבת אז היא נקדת המרכז לימי הספירה גם לשבתות. לפניו שלש שבתות, ולאחריו שלש שבתות כי כל הספירות, ובתוכם גם הספירה הוד שבהוד שמאירה ביום הסתלקות רבי שמעון בר יוחאי ז"ל, מסבבין ומעגלין סביב נקדת המרכז של ימי הספירה שהיא נצח שבנצח אשר היא מדתו של רבנו הקדוש זללה"ה. ומכל הנ"ל תבין מה שסים רבנו ז"ל בתחלת הספר ועכשו וכו'. וגם בלקוטי תנינא סימן ע"ד גם כן סים ועכשו וכו' ודי לחכימא: עד כאן לשונו (אמר המעתיק ועין לעיל בחלק זה אות מ"ד עין שם). אמר המוציא לאור להודיע ברבים שהנס שעשה לי השם יתברך להוציאני לחרות מסכנת מות לשלחני לארץ הקדש היה ביום נצח שבנצח ספירת רבנו הקדוש זכותו יגן עלינו אמן, שנת תרצ"ב לפ"ק: