בָּרוּךְ ה', יוֹם ב' צַו [י אדר־ב] תרמ"ג, פֹּה טְבֶרְיָא תִּבָּנֶה וְתִכּוֹנֵן.
שָׁלוֹם וְיֵשַׁע רַב לִכְבוֹד יְדִידִי עֹז, אֹהֵב נַפְשִׁי, הַמֻּפְלָא וְכוּ', מוֹרֵנוּ הָרַב נָתָן נ"י, עִם שְׁלוֹם זוּגָתוֹ וּבְנוֹ נ"י, עִם שְׁלוֹם יְדִידִי, אֹהֵב נַפְשִׁי, יְדִידִי עֹז, מוֹרֵנוּ הָרַב אַיְזִיק נ"י.
הִנֵּה, בָּרוּךְ ה' יְמֵי הַפּוּרִים הַקְּדוֹשִׁים מְמַשְׁמְשִׁין וּבָאִין – אֲשֶׁר הֵם הַתְחָלָה מִכָּל הַתְחָלוֹת[1423], וְשִׂמְחָה הִיא גַּם־כֵּן הַתְחָלָה מִכָּל הַתְחָלוֹת. וּכְשֶׁתִּרְצוּ לִטְעֹם טַעַם פּוּרִים, תְּעַיְּנוּ בְּלִקּוּטֵי הֲלָכוֹת אֹרַח חַיִּים חֵלֶק ג' הַמְדַבְּרִים מִפּוּרִים – וְשָׁם תִּרְאוּ הַסּוֹדוֹת הַגְּדוֹלִים אֲשֶׁר נִתְגַּלָּה בְיָמֵינוּ לְעֻבְדָּא וּלְמַעֲשֶׂה. הַכְּלָל, אָנוּ צְרִיכִין לִשְׂמֹחַ מְאֹד בְּכָל עֵת, וּבִפְרָט בְּפוּרִים. וּלְמַעַן ה' אַל תִּדְאֲגוּ כְּלָל, ה' יִתְבָּרַךְ וֶועט אַייךְ אַלְסְדִינְג הֶעלְפְן[1424], רַק הַמַּאֲמִין לֹא יָחוּשׁ, וְהָעֹשֶׂה נִסִּים – בְּוַדַּאי יַעֲשֶׂה נִסִּים עִמָּנוּ בְּכָל עֵת, בִּזְכוּת רַבֵּנוּ זַ"ל וְתַלְמִידוֹ הַקָּדוֹשׁ שֶׁעָסַק תָּמִיד בֶּאֱמוּנָה וּבְנִסִּים וּבְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל[1425].
וְזוּגָתִי תִּחְיֶה – בָּרוּךְ ה' הַרְבֵּה הַרְחָבָה לָהּ, אַךְ שֶׁרֶגֶל אַחַת נָפוּחַ, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן הִיא הוֹלֶכֶת, וּבָרוּךְ ה' הַשּׁוֹמֵר עַמּוֹ – הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל – הִצִּילְךָ מִכַּף כָּל אוֹיְבֶיךָ, כֵּן יַצִּיל אוֹתְךָ לְעוֹלָם, וְיַעֲשֶׂה עִמָּנוּ נִסִּים אוֹת לְטוֹבָה, וְיִרְאוּ שׂוֹנְאֵינוּ וְיֵבֹשׁוּ.
וַה' יִתְבָּרַךְ יִשְׁלַח רְפוּאָה שְׁלֵמָה מִן הַשָּׁמָיִם – לְאֹהֵב נַפְשִׁי הַחוֹלֶה אַבְרָהָם אַבָּא בֶּן עֶטִי.
וּמִכְתָּב עַל־יְדֵי מוּחַמַאד סַלַּאח – קִבַּלְתִּי. וְגַם הַיּוֹם קִבַּלְתִּי עַל־יְדֵי ר' זֵידִיל; וְלֹא הָיָה לִי פְּנַאי לְהַאֲרִיךְ לָכֶם בְּדִבּוּרִים – מֵחֲמַת הַשַּׁיָּרָא.
וּלְמַעַן ה' תַּרְבּוּ מְאֹד בְּשִׂמְחַת פּוּרִים, וַאֲנִי חָבֵר לְכָל אֲשֶׁר יְרֵאוּךָ[1426] – וּלְכָל הַשְּׂמֵחִים בַּיּוֹם הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה. [וּלְעַיֵּן] בְּהַתֵּבָה "וְעַכְשָׁו וְכוּ' – יֵשׁ נַ'חַל נֹ'בֵעַ מְ'קוֹר חָ'כְמָה"[1427], וְעַל־יְדֵי־זֶה נִמְשָׁךְ יִרְאָה עִלָּאָה דְעִלָּאָה[1428], וּמִשָּׁם נִמְשָׁךְ הַשִּׂמְחָה עָלֵינוּ; רַק מִיר דַּארְפְן זִיךְ שְׁנִיצְן אַ רֹגֶז: מִיא זָאל זִיךְ אַזוֹי מַאכְן פְרֵילִיךְ – בִּיז מִיא זָאל זִיךְ טַאקֶע בֶּאֱמֶת פְרֵילִיךְ זַיין[1429].
דִּבְרֵי אֹהַבְכֶם בֶּאֱמֶת,
נָתָן מִבְּרֶסְלֶב
וּפְרֹס בְּשָׁלוֹם לְכָל אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ.
זוּגָתִי וָואס זִי רֶעכְנְט אַייךְ פַאר אַיֶּירֶע קִינְדֶער – לָאזְט אַייךְ גְּרִיסְן[1430]; וְגַם אֲחוֹתִי פּוֹרֶסֶת בִּשְׁלוֹמְכֶם.
[1423] עי' ליקו"ה ברכת הריח ד, כה.
[1424] =ה' יתברך יעזור לכם בהכל.
[1425] +ליקו"מ ז.
[1426] עי' ליקו"ה בציעת הפת ה, יז.
[1427] חיי"מ קפט; עי' ליקו"ה ברכת הריח ד, כה.
[1428] עי' ליקו"ה בכור בהמה טהורה ד, ו.
[1429] =רק אנו צריכים לעורר בעצמנו כאילו רוגז: שנעשה את עצמנו כאלו שמחים – עד שבאמת נהיה שמחים (עי' שיהר"ן עד).
[1430] =זוגתי שמחשיבה אתכם כבניה ממש – פורסת בשלומכם.