קפז

ברוך ה', יום ג' לסדר משפטים [כג שבט] תרמ"ד, עיר הקדש טבריא תבנה ותכונן.

שלום וישע רב לכבוד ידידי, אהב נפשי, אחי ורעי, המפלא וכו' וכו', מורנו הרב נתן נ"י, עם שלום זוגתו, ובנו היקר מורנו הרב סענדיר חיים – נרו יאיר לתורה ולחפה ולמעשים טובים, אמן סלה.

ברוך ה', אתנו החיים והשלום; כה אזכה לשמע מכם החיים והשלום, בתוך הרחבה גדולה, והצלחה מרבה, ושפע כפולה, וכל טוב סלה.

בשבוע העבר קבלתי ממך מכתב קטן – עם המעות ששלחת לר' יהושע נ"י, ונתתי לו המעות, וגם המז'ידע^[1573] שלי גם־כן נתתי לו – ושלחתי לך קבלות, וגם שלחתי לך עוד אחד בישליק^[1574] עם מכתב קטן – כי לא היה פנאי מחמת נחיצת השירא – שהמז'ידע עם הבישליק הם מעות שלכם שלשים גראש עשרים פאריס^[1575]: שתקבל על החוב שלך עשרים גראש, והמותר תחלק – כפי שכתבתי לך בהמכתב ששלחתי לך על־ידי בן אחיך נ"י, ולא היה לי ממך שום תשובה.

וגם מר' איזיק נ"י לא היה לי זה זמן כביר שום מכתב, וגם אתה לא כתבת לי מאתו מה הוא עשה, ואם הוא שמח – אפלו בעת שיורד מן המלוכה^[1576]; וגם ממך לא קבלתי מכתב – מפנימיות נפשך, ונראה שאתה ממשיך עליך "בעצבון תאכלנה", אבל רבנו ז"ל ותלמידו הקדוש לא כך לומדים אותנו, רק להיות שמחים בחלקנו ולהמשיך עלינו אנפין נהורין^[1577], "שבע שמחות את פניך", "לב שמח ייטב פנים" – ועל־ידי־זה מהפך הקללה לברכה. ואפלו חס־ושלום מי שאין לו היום חס־ושלום מה שיאכל – גם־כן אינו צריך לדאג, כי הדאגות אינם מועילין כלל, רק לבטח בה' יתברך – ולבקש מאתו שיזמין לו פרנסה. ובפרט מי שיש לו על מה שישרה עליו ברכה – צריכין לתן הודאה לה' יתברך: "ברוך ה' שיש לי על מה לשרות ברכה, ויהי רצון שתשרה ברכה במעשה ידינו" – והכל בשמחה; וכל הבחירה שלכם הולכת שלא תדאגו כלל.

ומה יש לנו לדאג?! הלא ספרי רבנו ז"ל ותלמידו הקדוש מנחים אצלנו במפרסם^[1578] – וברוך ה' שאנו לומדים אותם במעט מעט, ועל ראש־השנה היינו כמה וכמה פעמים – ואנו מתגעגעים עוד להיות על ראש־השנה, ובחסד ה' יתברך שאין אנו מצד החולקים על אור הגנוז הזה^[1579], איך אנו צריכין לשמח בזה יומם ולילה, כפי שמבאר בהספרים גדל הפגם מהחולקים – שבטל מקחם מכל וכל, כמבאר בלקוטי הלכות הלכות אונאה^[1580] ועוד בכמה הלכות.

ועל העולם הזה בודאי אין צריכין לדאג – רק לבקש מה' יתברך בשמחה על כל מה שצריכין; ושמחה היא הצלחה, ועצבות היא עברה גדולה – שמביא חס־ושלום לכל העברות שבעולם, ועל־ידי־זה אינו מכיר בהשגחות ה' יתברך – כי לעולם חסר לו; ומי שדואג הוא מחסר אמונה בשני פנים: אחד – שאינו מאמין: כשה' יתברך רוצה כך – בודאי כך צריך להיות, כי אין אנו יודעין מה שהוא ממתיק בזה. והשני – שאינו מאמין שה' יתברך יכול להושיע מאין ליש, כי מהיכן היה החיות שלנו עד עתה? האם היה דרך הטבע – כל אחד כפי ערכו, אם לא בעזרת ה' יתברך?! ולפעמים הוא מעכב, כי מתאוה לתפלתנו – שנקבל השפע בתפלה. אבל הכל צריך להיות בשמחה: לתן תודה הודאה על העבר – ולצעק על להבא^[1581].

ואפלו ידידי ר' איזיק נ"י הוא גם־כן שוטה כשהוא דואג, כי הדאגות אין מועילין לו כלל; והוא צריך להיות בשמחה מאד על שנברא ישראל, ולא זו אף זו – שלא נלכד חס־ושלום בהכתות מבוקרעסט^[1582], וגם זו שנתקרב לרבנו ז"ל ותלמידו הקדוש, וברוך ה' שעוסק במעט מעט בדרכי הספרים האלו, וגם היה מתוך דחק שלו כמה פעמים על ראש־השנה – ומתגעגע עוד להיות על ראש־השנה. היש עשר גדול מזה? כי יקרה היא מפז ומפנינים, וכל חפצים לא ישוו בה. ומכח בנים, לעת עתה הראה לכם ה' יתברך שברוך ה' אין אתם עקרים, ו'אמונה' היא בגימטריא 'בנים'^[1583], ואמונה היא תפלה^[1584] – עד ישקיף ה' עליכם וירחם עליכם בישועה שלמה.

והכל יכולין לפעל על־ידי שמחה – כי שמחה היא המתקת הדינים^[1585], ובפרט שברוך ה' ימי אדר ופורים הקדוש ממשמשין ובאין; וה' יתברך יעזר לנו לקבל אותם בשמחה – כאשר קבלנו עלינו בימי מרדכי ואסתר, שהם מחאת כף ורקודין, ואם ירצה ה' בודאי יהיה נמשך עלינו איזה המתקה. ובטחו בה' שבודאי לא יעזב אתכם – לא בזה ולא בבא. וכל מה שצריכין לתקון נפשותינו – בודאי יעזר לנו ה' יתברך, בזכות וכח רבנו ז"ל ותלמידו הקדוש – אשר הם הם התקון של נפשות המתים והחיים. והיום למדתי הלכות גזלה הלכה ד' – ושם תמצאו מרגוע לנפשכם.

ואני שמעתי שר' שמחה נ"י גם־כן אינו הולך לשלש סעדות^[1586] – מחמת שהיתה תרעמת עליו מחמת מעות; האם אין אתה מאמין בהשגחה? ומה שזוכין לך – בודאי יהיה שלך. והאם ה' יתברך אינו יכול להזמין לך ממקום אחר?! האם טוב מאד להיות מקבל?! הלא רבנו ז"ל אמר שקשה מאד להיות מקבל^[1587]! ובפרט שהוא גם־כן לא קבל לעצמו – רק חלק לאנשי שלומנו, צריך להאמין שכך רוצה ה' יתברך, ולא בשביל מעות לרחק מאחדות הקבוץ, הלא 'אנן, בחביבותא תליא מלתא'^[1588]; וצריך כל אחד לראות שמצדו לא יהיה פרוד חס־ושלום, כי על־ידי האחדות זוכין לעצה שלמה – כמבאר בהתורה "חדי רבי שמעון"^[1589], וזוכין לשמחה; ואתם צריכין לקרב בני אדם, ואתם בשביל מעות אתם מרחיקים?! כי לא די שאין אנו צועקין מאה וארבעים קלין להנצל מתאות ממון^[1590], אבל על־כל־פנים אין אנו צריכין להמשיך עלינו תאות ממון – דלא שריא בפרודא; וגם שלא לגנות אפלו צדיק שאין הלכה כמותו^[1591] – כמו ר' דב נ"י. ומחמת נחיצת הפנאי אקצר.

מנאי אהבכם באמת ו"חבר אני לכל אשר יראוך"^[1592],

נתן מברסלב

ופרס בשלום לכל אנשי שלומנו באהבה עזה, ותדעו שאני עתה גם־כן איני בקו הבריאה בשלמות.

זוגתי ואחותי תחיה פורסים בשלומכם הטוב.