וְזֶה בְּחִינַת סְפִירַת הָעֹמֶר, שֶׁכְּלַל כַּוָּנוֹת הַסְּפִירָה הוּא בְּחִינַת תִּקּוּן הַצִּמְצוּמִים, כַּמּוּבָן בַּכַּוָּנוֹת (פְּרִי עֵץ חַיִּים, סְפִירַת הָעֹמֶר, פֶּרֶק ד), כִּי הֵם יְמֵי דִּין, וְעַל־כֵּן אָסוּר לְגַלֵּחַ הַשְּׂעָרוֹת בָּהֶם. כִּי כָּל יְמֵי הַסְּפִירָה שֶׁהֵם הֲכָנָה לְקַבָּלַת הַתּוֹרָה, הַכֹּל לְהָכִין עַצְמָם לְתַקֵּן הַצִּמְצוּמִים בְּכַמָּה בְּחִינוֹת - כְּדֵי שֶׁנּוּכַל לְקַבֵּל אוֹר הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא שֶׁל קַבָּלַת הַתּוֹרָה בְּהַדְרָגָה וּבְמִדָּה, עַל־יְדֵי בְּחִינַת אִתְעָרוּתָא דִּלְתַתָּא, כַּנַּ"ל.
וְעַל־כֵּן סוֹפְרִין לָעֹמֶר שֶׁהוּא קָרְבַּן מִנְחָה שֶׁל שְׂעוֹרִים, בְּחִינַת (וַיִּקְרָא ב, יד): "מִנְחַת בִּכּוּרִים אָבִיב קָלוּי בָּאֵשׁ", כִּי עִקַּר אַזְהָרַת הָאָבִיב כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דְּבָרִים טז, א): "שָׁמוֹר אֶת חֹדֶשׁ הָאָבִיב", הוּא בִּשְׁבִיל הָעֹמֶר, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (סַנְהֶדְרִין יג:): שֶׁיִּהְיֶה הָאָבִיב בִּזְמַנּוֹ, כִּי אָבִיב בְּחִינַת תִּקּוּן בֵּיתָא עִלָּאָה וּבֵיתָא תַּתָּאָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שָׁם. וְעִקַּר הַתִּקּוּן עַל־יְדֵי בְּחִינַת מִנְחָה, שֶׁהִיא מִנְחַת הָעֹמֶר, שֶׁהוּא הַמְתָּקַת הַדִּינִים עַל־יְדֵי שֶׁמְּתַקְּנִים בְּחִינַת הַצִּמְצוּמִים הַנַּ"ל, עַל־יְדֵי בְּחִינַת אִתְעָרוּתָא דִּלְתַתָּא, שֶׁכָּל זֶה בְּחִינַת תְּפִלַּת הַמִּנְחָה, כַּנַּ"ל: