סימן נ״ו

מאמר וביום הביכורים סי' נ"ו נאמר בחג השבועות שנת תקס"ה שחל אז ביום ב' וביום ג', ויש בזה כמה סיפורים ואין כאן מקום לבארם ומבוארים היטב בספר חיי מוהר"ן ז"ל:

שם במאמר הנ"ל אות ג', ועל כן צריך לעסוק בתורה בפה דייקא, כי כשצריכין לקרוא את אחד בשמו צריך לקרותו בפה דייקא ואי אפשר לקרותו בשמו במחשבה בעלמא, כן אי אפשר לקרותא את חי החיים כי אם על ידי הפה ולא על ידי המחשבה לבד וכו' רוצה לומר כי הגם שחי החיים יודע גם מה שבמחשבת האדם, אך מחמת שעיקר חיות האדם הוא בחינת המחשבה והשכל שהוא בחינת למעלה מואו קצוות למעלה מהמדות, ובאמת צריכין לקבל את החיות במדה, כי בלא מדה וצימצום אי אפשר לקבל החיות מהשם יתברך מחמת ריבוי אור, שמטעם זה צריכין לקבל החיות על ידי עסק התורה דייקא שהוא שמו של הקדוש ברוך הוא ששם נגבל החיות כביכול במדה בבחינת (תהלים ל"ט) ומדת ימי מה שהוא כמבואר שם לעיל, מטעם זה עצמו צריכין לעסוק בתורה בפה דייקא שהוא בחינת גבול ומדה, ולא על ידי המחשבה שהיא בבחינת למעלה מהמדות כנ"ל:

שם, בענין מה שעל ידי עסק התורה שעל ידי זה ממשיך אריכות ימים לתוך המלכות והאריכות ימים הזה הוא בעצמו בחינת הדעת ועל ידי זה הדעת נתגלין ההסתרות וכו' כמבואר שם בפנים רוצה לומר כי המלכות דקדושה הוא בחינת סוף דבר כמבואר באות ח' לקמן וכידוע, וממנה מקבלין חיות כל המדריגות התחתונות והנמוכות מאוד אפילו אותן שהם בבחינת הסתרה שבתוך ההסתרה בבחינת (תהלים ק"ג) ומלכותו בכל משלה כידוע, רק מחמת שכשהמלכות היא בבחינת קטנות ואין מתגלה בה אור המדריגות העליונות על כן יכולין אז ההסתרות להתגבר ולהעלים אורה לגמרי וכשהצדיק שהוא בחינת מרדכי ממשיך על ידי עסק התורה שלו אור הדעת והשכל שהוא בחינת אריכות ימים לתוך המלכות, על ידי זה מאיר אור המלכות באור גדול עד שמאיר אור הדעת הזה גם בתוך כל המדריגות התחתונות שמקבלין חיות מהמלכות, ועל ידי זה נתגלין כל ההסתרות ונעשה מהם תורה כמבואר בפנים:

שם, ובכל יום ויום מרדכי מתהלך לפני חצר בית הנשים מפרש בג' בחינות, יש שנשו וקפצו ממקומו של עולם, ויש שהם בחינת שכחה מלשון (בראשית מ"א) כי נשני אלקים וכו', ויש שהם בבחינת (ירמיה נ"א) נשתה גבורתם וכו' עיין רש"י פרשת וישלח על פסוק על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה כלל שם שלשה בחינת הנ"ל יחד וכתב שם ולמה נקרא שמו וכו' לפי שנשה ממקומו ועלה והוא לשון קפיצה, וכן נשתה גבורתם וכו', וכן כי נשני אלקים וכו', והוא מימרא דר' יהושע בן לוי במס' חולין דצ"א רק שם אינו מביא הפסוק כי נשני וכו' רק שנשה ממקומו ועלה, וכן הוא אומר נשתה גבורתם היה לנשים ולהבין כוונת רבינו ז"ל שפירש בג' בחינת הנ"ל נראה לעניות דעתי פשוט, כי רבינו ז"ל ביאר לעיל ענין הסתרה והסתרה שבתוך ההסתרה כי עבר ושנה נעשה לו כהיתר וכו' וזה בחינת הסתרה אחת וכו' ואז קשה גם כן מאוד למצוא את השם יתברך מאחר שכבר נעשה לו כהיתר אבל על כל זאת אפשר לייגע ולחתור עד שימצא אותו יתברך שמו, אך אם חס ושלום אחר שעבר ושנה עושה יותר עבירות חס ושלום אזי נסתר ממנו, אפילו זאת שידע שנעשה לו כהיתר רק שאיננו יודע כלל משום נידנוד עבירה והכל הוא ישר בעיניו וזה בחינת הסתרה שבתוך הסתרה וכו' ובאמת גם שם מלובש השם יתברך וכו' רק שעל ידי ריבוי העבירות הפך דברי אלקים חיים לגמרי וכו', על כן צריך לגלות ההסתרות הנ"ל והנה לפי זה צריכין להבין באיזה בחינה היה קודם זה, כי הלא עבר ושנה שאז נעשה לו כהיתר אז הוא בחינת הסתרה אחת, ומאיזה בחינה בא העבירה ראשונה שעבר בפעם הראשון שאז לא נתהפכו עדיין הצירופין אצלו ולא היה עדיין בבחינת הסתרה, אם כן מהיכן בא לעבור על מצוות ה' חס ושלום ומוכרח לומר שאף על פי שידע אז עדיין שהוא עבירה, אף על פי כן נדמה לו שנשתה גבורתו ואין לאל ידו להתגבר על יצרו ובאמת זה גופא גם כן בחינת הסתרה, כי כבר אמר השם יתברך (בראשית ד) לפתח חטאת רובץ ואתה תמשול בו אם תרצה תתגבר עליו וכמו שאמרו רז"ל ובאמת אמרו רז"ל בכל יום ויום יצרו של אדם מתגבר עליו ואלמלא הקדוש ברוך הוא עוזרו וכו' רק שאז בפעם ראשונה אין ההסתרה מצד הסתרת השם יתברך והתורה שנסתרו ממנו חס ושלום, רק אזי ההסתרה הוא רק מצדו שנסתר ממנו כחו ובחירתו שנדמה לו שאי אפשר לו להתגבר על יצרו (ועיין בקידושין דף מ"ח) ונגד זה חישב רבינו ז"ל ג' בחינות נשים, א' אלו שנשו וקפצו ממקומו של עולם ונתרחקו מהשם יתברך, היינו אלו שהם בבחינת הסתרה שבתוך ההסתרה שהכל נעשה ישר בעיניו חס ושלום כנ"ל ויש שכבר היו קצת אצל השם יתברך רק שכבר שכחו אותו ית' וזהו בחינת נשים לשון שכחה רוצה לומר אלו שהם בבחינת הסתרה אחת בחינת נעשה לו כהיתר, שאף על פי כן מבלבל אותו קצת עדיין חשש איסור רק שנעשה לו כהיתר שזה בחינת שכחה ויש שגם עתה זוכרים את השם יתברך רק שנשתה גבורתם וכו', היינו קודם שעבר ושנה אז ההסתרה שלו הוא רק בבחינת זו שנשתה גבורתו וכו' כנ"ל (ומחמת שהנגיעה בכף ירך יעקב בגיד הנשה מרמז על שפלות מדריגת הקדושה בזמן הגלות, שאז עיקר זמן ההסתרות בחינת (דברים ל"א) ואנכי הסתר אסתיר פני, שזה בחינת מה שאמרו רז"ל (זוהר ח"א ק"ע:) שגיד הנשה מרמז על תשעה באב, שאז עיקר זמן התגברות ההסתרות, על כן רמזו רז"ל בזה כל הבחינות הנ"ל) ומרדכי שהוא הצדיק שזכה לבחינת המלכות הנ"ל, הוא עוסק לגלות כל הסתרות הנ"ל לכל אחד לפי בחינתו, והכל על ידי עסק התורה שלו כנ"ל וכמבואר בפנים (ועיין עוד מענין התגברות היצר הרע על האדם בפעם הראשון בספר זוהר הרקיע על הסבא דמשפטים):

שם במאמר הנ"ל, (אסתר ב) לדעת את שלום אסתר שעל ידי זה עושה דעת מהסתרה שבתוך הסתרה וכו' רוצה לומר על דדך שאמרו רז"ל (חולין קל"ט:) אסתר מן התורה מניין שנאמר (דברים ל"א) ואנכי הסתר אסתיר וכו' ועיין לקמן אות ז' מבואר שלפי הגדלת הדעת כן נתרבה השלום וכו', וזה שכתוב לדעת את שלום אסתר:

שם אות ז', ועל כן המקוה מושיע מכל הצרות וכו' רוצה לומר כי מאחר שמקוה של שבועות מרמז לשער החמשים של בינה, הרי ראינו כי מקוה הוא בחינת בינה ודעת, שעל ידי זה נתבטל הכעס ונתרבה החסד והרחמנות גם על ידי סתם מקוה שאינה של שבועות, ומכל שכן על ידי מקוה של שבועות שהוא בחינת חסד עליון ורחמים גדולים:

שם אות ח', עוגה היינו מצה בחינת מחלוקת שהוציאו ממצרים כי במצרים שהיה הדעת בגלות בוודאי לא היה המחלוקת לשם שמים וכו' נראה לעניות דעתי שרימז לנו בזה שבמצרים היה מלובש שם דעת גדול מאוד שהוא בחינת הדעת של בחינת מחלוקת לשם שמים, שזה בחינת מה שכתב לעיל באות ד' שבהסתרה שבתוך ההסתרה שם מלובש תורה גבוה דייקא בחינת סתרי תורה וכו', בחינת (שמות י"ב) ועברתי בארץ מצרים וכו', כי בארץ מצרים וכו' שם דייקא מלובש ומוסתר השם יתברך בעצמו, היינו תורת ה' סתרי תורה וכו', שזה בחינת הדעת העליון של מחלוקת לשם שמים רק שכל זמן הגלות שהיה הדעת בגלות היה בבחינת הסתרה שבתוך הסתרה, ובליל פסח נתגלה אור הדעת הזה בבחינת ועברתי בארץ מצרים ואתגליתי, וזה בחינת מצה שהוא בחינת מוחין גדולים, והוא בחינת מחלוקת ומצה ומריבה, היינו בחינת הדעת הזה של מחלוקת לשם שמים ועל כן היתה הגאולה על ידי משה דייקא, שהוא בחינת הדעת הגדול של מחלוקת לשם שמים, וזה עוגה שהוציאו ממצרים, כי במצרים שהיה הדעת בגלות בוודאי לא היה מחלוקת לשם שמים וזה שמצינו שסיפרה התורה הקדושה (שמות ב) ויצא ביום השני והנה שני אנשים עברים נצים, ואמרו רז"ל (שמות רבה א ל) שהם דתן ואבירם שמחלוקתם שלא לשם שמים וכו' ויירא משה ויאמר אכן נודע הדבר עיין רש"י שם שראה משה הדעת בגלות כל כך עד שנעשה מזה בחינת מחלוקת שלא לשם שמים, מחמת שהיה מלובש שם בגלות דעת העליון של בחינת מחלוקת לשם שמים כנ"ל, והבין שההסתרה גדולה מאוד עד שהוכרח גם הוא לברוח משם וכו', והם הם שחלקו על משה ואהרן גם בתחלת ביאתם אל פרעה, (שמות ה) ויאמרו אליהם ירא ה' עליכם וישפוט, והם הם שחלקו על משה גם אחר כך במחלוקת קרח, והם הם שהותירו מן המן שהכל בחינה אחת כמבואר בפנים ובזה מבואר גם מה שכתוב בסוף המאמר בהקריבכם מנחה חדשה לה' (במדבר כ"ח) זה בחינת תורה חדשה תורת ה' וכו', בשבועותיכם זה בחינת הדעת וכו' בחינת מקוה של שער הנון וכו', מקרא קודש יהיה לכם וכו' זה בחינת רוח הקודש בחינת רוח הדופק וכו', כי שבועות הוא בחינת שכל עליון וגבוה מאוד, בחינת שער החמשים של בינה שעליו ארז"ל (ראש השנה כ"א:) שגם משה בחייו לא השיג זאת, שזה בחינת הדעת של מחלוקת לשם שמים שגם משה לא השיג זאת כביכול כמבואר לעיל בפנים, שעל זה ביקש משה (שמות נ"ג) הודיעני נא את דרכיך וזה בחינת אלו ואלו דברי אלקים חיים דייקא, שהוא בחינת בינה כמבואר בכוונות על ומשמיעים ביראה יחד בקול דברי אלקים חיים, והדעת העליון הזה הוא בחינת הסתרי תורה שמלובשין בתוך הסתרה שבתוך הסתרה, וכשחוזר ומהפכה לדעת נעשה ממנה דייקא תורת ה' ממש, שזה בחינת בהקריבכם מנחה חדשה לה' וזה בשבועותיכם, שאז מאיר אור השכל העליון הזה, על ידי שקבלו אז התורה שעל ידי זה נתגלין כל ההסתרות ונתהפכין לדעת, ונמשך ונתגלה שכל עליון ורחמים גדולים שזה בחינת (שבת ק"ה) יהיבא כתיבא נאמנים אמריה הנ"ל באות ז' ומחמת שלבוא למחלוקת לשם שמים צריך לזכך ולטהר את השמים וזה על ידי אנחה (ואפשר שזה בחינת מה שכתוב (שמות ב) ויאנחו בני ישראל מן העבודה), שעל ידי זה מחיה ומבריא את הרוח הדופק שזה בחינת מקרא קודש יהיה לכם וכו' כנ"ל וזהו שהתחיל השם יתברך העשרת הדברות (שם כ) אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים, היינו שהארה הזאת שנתגלה בעת יציאת מצרים שזה בחינת הדעת העליון שהיה מלובש שם בגלות בתחלה, ועכשיו נתגלה בחינת (שם י"ב) ועברתי בארץ מצרים כנ"ל, רק שאז נתגלה הארה הזאת רק בבחינת אתערותא דלעילא ותיכף אחר יום ראשון נסתלקה, ועכשיו חזרה ונתגלה ונמשכה עליהם הארה גמורה משם על ידי אתערותא דלתתא כידוע ובזה תבין גם מה שכתב רבינו ז"ל בתחלה באות ג' בענין הסתרה שבתוך הסתרה, שעל ידי ריבוי העבירות הפך דברי אלקים חיים לגמרי דברי אלקים חיים דייקא, כי שם דייקא מלובש הדעת העליון הנ"ל, רק שהפך אותם על ידי בחינת ההסתרות והצדיק שזכה לבחינת מלכות הוא עוסק בזה לגלות ההסתרות ולהפכן לדעת, שאז נעשה מזה תורת ה' דייקא, שזה בחינת וביום הביכורים בחינת מלכות, בהקריבכם מנחה חדשה לה' בשבועותיכם וכו' כמבואר בפנים:

במאמר הנ"ל אות ב' שהמלכות יהיה אצלו בן חורין שזה בחינת מרדכי מר דרור וכו' יש לומר שמרמז בזה שהמלכות דקדושה מקושרת בבינה שהוא בחינת יובל הגדול בחינת דרור וחירות, שזה בעצמו גם כן בחינת החיות שצריך להמשיך לתוך המלכות, כי בינה הוא חיי המלך כידוע וכמובן גם אחר כך באות ג' וכפי המבואר לעיל וכן מובן מזה קצת מה שבמגילת אסתר מתחיל הסיפור ממלכות אחשורוש וכו', ואיך ששלח כתבים אחר כך (אסתר א) להיות כל איש שורר בביתו וכו', כי כל ענין מגילת אסתר הוא איך שהמלכות דסטרא אחרא בחינת המן עמלק התגרה מאוד במרדכי שהוא בחינת מלכות דקדושה, בפרט בעת תוקף ההתגברות של ההסתרה שבתוך הסתרה עד שנלקחה אסתר לבית המלך וכו', והשם יתברך היה בעזרינו והפך ההסתרה לדעת וכו', עד שדייקא על ידי זה שנלקחה אסתר לבית המלך היה כל הנס של פורים עד (שם ח) ותשם אסתר את מרדכי על בית המן וכו' וזה שמתחיל לספר איך שגברה אז ההסתרה, והתגבר בחינת מלכות דסטרא אחרא בחינת מלכות אחשורוש, וכמאמר רז"ל (מגילה י"ט) כשבת המלך וכו' על כסא מלכותו, שמנה וטעה וסבר שכבר כלה זמן ההבטחה של בנין בית שני ושוב לא יבנה חס ושלום ועל זה עשה משתה גדול וכו' רק מחמת שהשתמש עם המלכות רק להנאתו ולצרכו, והיה המלכות בידו כעבד למלאות תאוותו, שזה ענין המלכות דסטרא אחרא היפוך בחינת המלכות דקדושה שהוא רק לעבודת השם יתברך וכו', על כן שלח אחר ושתי בשביל תאוותו להתפאר ביופיה לפני העמים והשרים, והיא לא רצתה לבוא אליו ובזיתה אותו בדברים מגונים, ועל ידי זה נתבלבלה כל הסעודה, ונראה אז בחוש שהמלכות דסטרא אחרא אין בה ממש, כי הלא הוא מולך בכיפה ולבסוף אין לו ממשלה אפילו בביתו על אשתו, שזה בחינת הכתבים ששלח אחר כך, להיות כל איש שורר בביתו ומדבר כלשון עמו (כי עיקר המלכות והממשלה הוא על ידי דיבור בבחינת מלכות פה), ושחקו ממנו הכל כמאמר רז"ל (מגילה י"ב:) אלמלא אגרות הראשונות וכו' וזה היה סיבה להצלת ישראל והתגברות בחינת המלכות דקדושה שיש בכל אחד מישראל בבחינת (אסתר ט) ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם וכו':

שם באות ד', על כן שם דייקא מלובש ומוסתר השם יתברך בעצמו, היינו תורת ה' ממש סתרי תורה, על כן מהסתרה שבתוך הסתרה כשחוזר ומהפכה לדעת, נעשה ממנה דייקא תורת ה' ממש וכו' נראה דרוצה לומר, כי בחינת אסתר מרמז על הסתרה שבתוך הסתרה, אבל כשחוזר ומהפכה לדעת, אזי נקראת אסתר, על שם שהדעת הזה הוא בחינת נסתר שבנסתר בחינת רזין דרזין שזה בחינת תורת ה' ממש בחינת מנחה חדשה המבואר בסוף המאמר (ועיין במאמר אני ה' הוא שמי סי' י"א אות ז', ובמאמר אשרי העם סי' י"ג, ובמאמר מי האיש החפץ חיים סי' ל"ג מענין פנימיות התורה שיתגלה לעתיד וכו'):

שם באות ה', המלכות דקדושה הוא בחינת סוף דבר כי היא בחינת מדה האחרונה מהעשר ספירות והיא בחינת מאסף לכל המחנות דקדושה, כי הצדיק הזה שהוא בחינת מלכות דקדושה הוא עוסק לגלות כל הסתרות ואת כל ני ישראל יכנס אבל המלכות דסטרא אחרא היא להיפוך, כי כל עסקו להגביר ולהגדיל בחינת ההסתרות ולתפוס על ידי זה ניצוצות הקדושה, שהם בחינת חלקי נשמות ישראל לתוך רשתו ומצודתו ומחמת שהוא מתיירא שלא יוציאו בלעו מפיו, על כן הוא מתגבר ומאסף ממון וכו', והניצוצות הקדושות שהם אלו הנפשות שנלכדו במצודתו, קצת קשה להם לצאת משם מחמת שמתבטלין לגבי רבוי הממון שאצלו, בפרט כי בהממון בעצמו יש גם כן בחינת ניצוצי הקדושה גוונין עילאין וכו', ועל ידי זה מתגבר המלכות דסטרא אחרא על אלו הנפשות בתאוות הממון והעשירות, שעל ידי זה עיקר התגברות ההסתרה שבתוך הסתרה שמתגבר על אלו הנפשות אך אף על פי כן יש כח במלכות דקדושה בחינת מרדכי, על ידי עסק התורה שלו להוציא ממנו כל הממון וכל הניצוצות הקדושות שבלע וכמו שיש לו כח להפוך כל ההסתרות לדעת כנ"ל, כמו כן הוא מוציא ממנו כל העשירות (שעל ידי זה מתגברת ההסתרה ביותר כנ"ל) ומהפכו לדעת, כי עושה ממנו תורה שנקראת (משלי ל"א) אשת חיל נראה לעניות דעתי שמרמז בזה כי אחר שנתגלה ההסתרה שבתוך ההסתרה ונתהפך לדעת נעשה ממנה דייקא סתרי תורה, ואז נקראת אסתר על שם סתרי תורה, ואז המלכות בבחינת (משלי י"ב) אשת חיל עטרת בעלה כידוע ובפשיטות רוצה לומר כי מחזיק בהעשירות זה לומדי תורה ועיין במאמר פתח ר' שמעון סי' ס' שיש בחינת התבוננות כזה בהתורה שצריך לזה עשירות גדול והון רב נמצא שעל ידי שמוציא ממנו העשירות על ידי זה בעצמו נתרחב דעתו ביותר עד שיכול להשיג סתרי תורה ועיין זוהר בראשית כ"ו ע"ב מחנה דן שהיה לצד צפון שמשם בחינת עשירות, ובזה תבין ביותר קשר הענין המבואר בפנים:

שם אות ז', וזה בחינת מן רוצה לומר כי מן היא בחינת פרנסה בנקל בלי טורח שהיא בא על ידי הגדלת הדעת כנ"ל באות ו':

שם, מאמר פשוט זה בחינת התגלות הדעת כי הדיבור הוא התגלות הדעת וכו' רוצה לומר כי עיקר התגלות הדעת הוא כשממשיכין אור הדעת שיאיר בבחינת המדות שהם הואו קצוות, עד שיתגלה ויאיר גם בבחינת המלכות שהוא בחינת דיבור בחינת מלכות פה שהוא בחינת תכלית הגבול והצימצום מבחינת המדות, שזה בחינת (משלי ד) כי חיים הם למוציאיהם בפה דייקא (עירובין נ"ד) וכו' הנ"ל באות ג' וכמבואר לעיל, שזה גם כן בחינת שבועות שהוא בחינת שכל עליון ודעת גדול מאוד, ונקרא עצרת מלשון מלכות כמבואר בסוף המאמר וגם כי כבר מבואר לעיל שעיקר התגלות הדעת העליון הזה הוא על ידי זה הצדיק שזכה לבחינת מלכות, שעל ידי עסק התורה שלו ממשיך אריכות ימים לתוך המלכות, עד שנתגלין כל ההסתרות ונתהפכין לדעת שזה בחינת יהיבא כתיבא נאמנים אמריה כנ"ל: