קה

“אֲדֹנָי, אֵל רַחוּם וְחַנּוּן, אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת”. זַכֵּנִי לָדַעַת שֶׁהָעִקָּר הוּא הָאֱמֶת. וְאֶסְתַּכֵּל תָּמִיד עַל הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, וְאֶזְכֶּה לַחְתֹּר אֵלֶיךָ, אֱלֹהַי, עַד שֶׁאָשׁוּב אֵלֶיךָ בֶּאֱמֶת, כִּי אַחֲרֵי הַכֹּל, מַה יִהְיֶה בְּסוֹפִי? וָאֶזְכֹּר שֶׁסּוֹף כָּל סוֹף אֶהְיֶה מֻכְרָח לְהִתְתַּקֵּן עַל יְדֵי עֳנָשִׁים קָשִׁים וּמָרִים, עַל כֵּן הֲלֹא טוֹב לִי שֶׁאָשׁוּב מִיַּד:

אֱלֹהַי, חָנֵּנִי שֶׁאֵדַע כִּי בֶּאֱמֶת אֵין שׁוּם יֵאוּשׁ בָּעוֹלָם כְּלָל, כְּמוֹ שֶּׁבֵּאֲרוּ כְּבָר צַדִּיקֶיךָ כַּמָּה פְּעָמִים. כִּי אַתָּה לְבַדֶּךָ יוֹדֵעַ שֶׁכָּל הַנְּפִילוֹת וְהַיִאוּשִׁים שֶׁלִּי הוּא רַק מֵחֲמַת הָרִחוּק מֵאֱמֶת, שֶׁאֲנִי מַטְעֶה אֶת עַצְמִי לוֹמַר שֶׁאֵינִי יָכוֹל עוֹד לָשׁוּב. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: “לֹא יַאֲמִין שׁוּב מִנִּי חֹשֶׁךְ”, שֶׁאֵינֶנִּי מַאֲמִין שֶׁאֶפְשָׁר עֲדַיִן לָשׁוּב מֵהַחֹשֶׁךְ שֶׁלִּי. וְכָל זֶה מֵחֲמַת הַשֶּׁקֶר, כִּי אֲנִי מְבַקֵּשׁ לְעַצְמִי עֲלִילָה לִפְטֹר עַצְמִי מֵעֲבוֹדָתְךָ, הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְאַתָּה בּוֹרְאֵנוּ, אַתָּה יוֹדֵעַ יִצְרֵנוּ בֶּאֱמֶת, כִּי כָּל אָדָם, וְכֵן אָנֹכִי, בְּטִבְעִי יֵשׁ לִי רַע הַמּוֹנֵעַ אוֹתִי מֵעֲבוֹדָתְךָ, וְיָדוּעַ לִי שֶׁצָּרִיךְ לִסְבֹּל צַעַר וִיגִיעוֹת גְּדוֹלוֹת לְשַׁבֵּר זֶה הָרַע. וְעַל כֵּן אֲנִי מְבַקֵּשׁ בְּכָל פַּעַם לִפְרֹשׁ עַצְמִי מֵעֲבוֹדָתְךָ, תִּתְבָּרַךְ, מֵחֲמַת הָרַע שֶׁבְּטִבְעִי. אַךְ אַף עַל פִּי כֵן “אוֹי לִי מִיִּצְרִי”, אוֹי לִי מֵאִתְּךָ יוֹצְרִי. כִּי אֵימַת הַדִּין עָלַי, מַה אֶעֱשֶׂה לְיוֹם פְּקוּדָה:

אֱלֹהַי, רְאֵה נָא בְּעָנְיִי, וַחֲמֹל עָלַי, כִּי אֲנִי רוֹאֶה שֶׁהִתְחַלְתִּי כַּמָּה פְּעָמִים לִמְשֹׁךְ עַצְמִי קְצָת לְהִתְקָרֵב אֵלֶיךָ, בּוֹרְאִי, וְאֵינִי יָכוֹל לַעֲמֹד בְּשׁוּם נִסָּיוֹן קַל. וַאֲזַי אֲנִי מוֹצֵא לְעַצְמִי תֵּרוּץ לוֹמַר, מַה אֶעֱשֶׂה? בֶּאֱמֶת הָיִיתִי רוֹצֶה לָשׁוּב אֵלֶיךָ, הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אֲבָל יִצְרִי מִתְגַּבֵּר עָלַי בְּכָל פַּעַם וּמַה כֹּחִי כִּי אֲיַחֵל עוֹד, כִּי כְּבָר נִתְפַּסְתִּי בְּגָלוּת גָּדוֹל עַד שֶׁאִי אֶפְשָׁר לָשׁוּב עוֹד, חַס וְשָׁלוֹם. אֲבָל בֶּאֱמֶת רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, זַכֵּנִי לָדַעַת בֶּאֱמֶת כִּי כָּל זֶה הוּא פִּתּוּי הַיֵּצֶר הָרַע וַהֲסָתַת הַבַּעַל דָּבָר, מֵעֹצֶם הָרַע שֶׁבְּטִבְעִי, שֶׁרוֹצֶה לִפְטֹר עַצְמוֹ וְלִפְרֹשׁ מֵאִתְּךָ יִתְבָּרַךְ עַל יְדֵי דְּחִיָּה וְטָעוּת זֶה, חַס וְשָׁלוֹם. הַצִּילֵנִי מִדֵּעוֹת מְשֻׁבָּשׁוֹת כָּאֵלּוּ, כִּי בֶּאֱמֶת אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁאֲנִי מַטְעֶה אֶת עַצְמִי, כִּי סוֹף כָּל סוֹף מַה יִהְיֶה בְּסוֹפִי, כִּי “אֵין חֹשֶׁךְ וְאֵין צַלְמָוֶת לְהִסָּתֶר שָׁם כָּל פּוֹעֲלֵי אָוֶן”. וּבְוַדַּאי אֶהְיֶה מֻכְרָח לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן לְפָנֶיךָ, מַלְכִּי, וְלֹא יְוַתְּרוּ לִי דָּבָר אֶחָד, הַצִּילֵנִי:

מַלֵּא יְשׁוּעוֹת, הוֹשִׁיעֵנִי, תֵּן לִי וְתָאִיר בִּי אֲפִילוּ רַק דַּעַת כָּל שֶׁהוּא, שֶׁלֹּא אַנִּיחַ לְהַטְעוֹת אֶת עַצְמִי. וְאֶזְכֶּה לְהַאֲמִין כִּי בֶּאֱמֶת אֵין שׁוּם יֵאוּשׁ כְּלָל, וְאֵיךְ שֶׁאֲנִי, אֶזְכֶּה לַחְתֹּר וּלְבַקֵּשׁ הַצָּלָה וּמָנוֹס מֵעִמְקֵי שְׁאוֹל תַּחְתִּיּוֹת וּמִתַּחְתָּיו. וְגַם אִם אֲנִי רוֹאֶה שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁאֲנִי חוֹתֵר יָמִים וְשָׁנִים אֵלֶיךָ וְעָדִין לֹא שַׁבְתִּי מִטָּעוּתִי. אַף עַל פִּי כֵן, תְּחַזְקֶנִי שֶׁאֶהֱיֶה עַקְשָׁן גָּדוֹל מְאֹד, וְאֶזְכֶּה לֶאֱחֹז בַּעֲבוֹדָתְךָ, הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, בְּדֶרֶךְ עַקְשָׁנוּת, כְּמוֹ שֶׁחִזְּקוּנוּ וְהוֹרוּנוּ חֲכָמֶיךָ. וְאֶזְכֶּה לִתְלוֹת עֵינַי לַמָּרוֹם תָּמִיד לְבַקֵּשׁ אֵיךְ לְהִנָּצֵל מֵעָתָּה, עַל כָּל פָּנִים, מִמַּה שֶׁאֲנִי צָרִיךְ לְהִנָּצֵל, וְכֵן תְרַחֵם עַל כָּל אֶחָד לְפִי בְּחִינָתוֹ:

מֶלֶךְ רַחֲמָן, הַחוֹנֵן לְאָדָם דַּעַת. רַחַמֶנִי וְחָנֵּנִי שֶׁאֶהֱיֶה בַּר דַּעַת. שֶׁאֶהֱיֶה מְרֻצֶּה, שֶׁאֲפִלּוּ אִם לֹא אֶפְעַל בְּכָל טִרְחָתִי וִיגִיעָתִי שֶׁאֲנִי מִתְיַגֵּעַ בַּעֲבוֹדָתְךָ, וְאֵינוֹ עוֹלֶה בְּיָדִי בִּשְׁלֵמוּת, רַק שֶׁעַל יְדֵי זֶה אֶזְכֶּה עַל כָּל פָּנִים לְהִנָּצֵל פַּעַם אַחַת בְּכָל יְמֵי חַיַּי מִפְּגַם אֶחָד, מֵעֲבֵרָה אַחַת, אוֹ מֵהִרְהוּר וְתַאֲוָה אַחַת וְכַיּוֹצֵא. הַיְנוּ שֶׁאִם אֶזְכֶּה עַל יְדֵי כָּל עֲבוֹדָתִי וּתְפִלָּתִי וְהִתְבּוֹדְדוּת שֶׁלִּי וְכָל פְּעֻלּוֹתָי, שֶׁעַל יְדֵי זֶה תִּהְיֶה לִי עֲבֵרָה אַחַת פְּחוּתָה מֵחֶשְׁבּוֹן עֲווֹנוֹתַי - מֵאָשֵׁר הָיָה לִי אִם לֹא הָיִיתִי חוֹתֵר וּמִתְפַּלֵּל לְהִנָּצֵל מֵהֶם - תְרַחַמֵנִי שֶׁגַּם זֶה יִהְיֶה דַּי לִי:

וְאֵדַע נֶאֱמָנָה כִּי סוֹף כָּל סוֹף לֹא יִהְיֶה נִשְׁאַר מִכָּל עֲמָלִי וִיגִיעָתִי בָּעוֹלָם הַזֶּה כִּי אִם מַה שֶׁזִּכִּיתָנִי לִפְעָמִים לְהִנָּצֵל מֵרָע וַעֲבֵרוֹת, וְלַחְטֹף לִפְעָמִים אֵיזֶה מִצְווֹת וְדָבָר טוֹב. זַכֵּה אוֹתִי לְהִתְחַזֵּק תָּמִיד בְּהִשְׁתּוֹקְקוּת נִפְלָא בְּלִי שִׁעוּר אֵלֶיךָ, יוֹצְרִי, וְלֹא אַנִּיחַ אֶת הָרָצוֹן לְעוֹלָם. וְהָעִקָּר הוּא הָאֱמֶת, רַחַמֶנִי שֶׁאֶזְכֶּה בֶּאֱמֶת לֹא לְהַטְעוֹת אֶת עַצְמִי, וְאֶסְתַּכֵּל עַל הָאֱמֶת שֶׁלֹּא אֲאַבֵּד עוֹלָמִי הַנִּצְחִי. זַכֵּנִי לָשׁוּב אֵלֶיךָ, מַלְכִּי, מִכָּל מָקוֹם שֶׁהוּא, כִּי אֲמִתֶּךָ יְהֹוָה אֱמֶת לְעוֹלָם. “כִּי גָבַר עָלֵינוּ חַסְדּוֹ וֶאֱמֶת יְהֹוָה לְעוֹלָם הַלְלוּיָהּ”: