קלא

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, “מַלְכִּי וֵאלֹהַי אֵלֶיךָ אֶתְפַּלָּל. אֵלֶיךָ, יְהֹוָה, אֶקְרָא וְאֶל יְהֹוָה אֶתְחַנָּן. עַד אָנָה אָשִׁית עֵצוֹת בְּנַפְשִׁי, יָגוֹן בִּלְבָבִי יוֹמָם, עַד אָנָה יָרוּם אוֹיְבִי עָלַי”. רַחֵם עָלַי לְמַעַן שְׁמֶךָ, וְ”תַקְּנֵנוּ בְּעֵצָה טוֹבָה מִלְּפָנֶיךָ”, וְ”הוֹשִׁיעֵנוּ מְהֵרָה לְמַעַן שְׁמֶךָ”, שֶׁאָחוּס עַל חַיַּי הָאֲמִתִּיִּים הַנִּצְחִיִּים. וּתְרַחַמֵנִי, וְתֶן בִּי דַּעַת שֶׁכָּל מַה שֶׁאֲנִי רוֹאֶה שֶׁהַסִּטְרָא אַחֲרָא, שֶׁהֵם בְּחִינַת הֵיכְלֵי הַתְּמוּרוֹת, מִתְגַּבְּרִים, מִתְפַּשְּׁטִים וּמִשְׁתַּטְּחִים כְּנֶגְדִּי יוֹתֵר וְיוֹתֵר - כְּמוֹ כֵּן תֶּן בִּי כֹּחַ לְהִתְגַּבֵּר, לְהִתְאַמֵּץ וּלְהִזְדָּרֵז יוֹתֵר לְהִתְקָרֵב אֵלֶיךָ. וְזֹאת דַּוְקָא מֵחֲמַת שֶׁאֲנִי רוֹאֶה שֶׁרוֹצִים לִדְחוֹת אוֹתִי לְגַמְרֵי, חַס וְשָׁלוֹם. תַחְמֹל עָלַי שֶׁאֶזְכֶּה בֶּאֱמֶת לִבְחִינַת “הִתְרַחֲקוּת תַּכְלִית הַהִתְקָרְבוּת” - “יְרִידָה תַּכְלִית הָעַלִיָּה”. וְאֶזְכֶּה לֶאֱחֹז וּלְהִתְדַּבֵּק בְּמִדָּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, וּכְשֵׁם שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה עַל מַמְרֵא - הוּא שֶׁנָּתַן לוֹ עֵצָה עַל הַמִּילָה. כִּי “מַּמְרֵא” הוּא בְּחִינַת הֵיכְלֵי הַתְּמוּרוֹת שֶׁהִתְגַבְּרוּ וְהִשְׁתַּטְּחוּ כְּנֶגְדּוֹ, וְעַל יְדֵי זֶה דַּיְקָא נִתְיַעֵץ לָמוּל אֶת לְבָבוֹ בִּשְׁלֵמוּת. כֵּן תַּמְשִׁיךְ עָלֵינוּ אוֹר קְדֻשָּׁתוֹ, וְנִזְכֶּה לְהַכְנִיעַ הֵיכְלֵי הַתְּמוּרוֹת גַּם אָנוּ וְלָמוּל לְבָבֵנוּ בִּשְׁלֵמוּת. “תִּכּוֹן תְּפִלָּתִי קְטֹרֶת לְפָנֶיךָ, מַשְׂאַת כַּפַּי מִנְחַת עָרֶב”. “הַקְשִׁיבָה לְקוֹל שַׁוְעִי, מַלְכִּי וֵאלֹהָי, כִּי אֵלֶיךָ אֶתְפַּלָּל”: