עו

מֶלֶךְ יָחִיד וּמְיֻחָד. מֶלֶךְ כַּבִּיר. מֶלֶךְ לוֹבֵשׁ רַחֲמִים. לִפְעָמִים, בְּחֶמְלָתְךָ עָלַי, נִפְתָּח לִי אוֹר גָּדוֹל וְנִדְמֶה לִי שֶׁבְּוַדַּאי אֶהְיֶה אִישׁ כָּשֵׁר כָּרָאוּי. וְאַחַר כָּךְ פִּתְאֹם נֶחְשַׁךְ לִי, כְּאִלּוּ בָּא הַשֶּׁמֶשׁ מַמָּשׁ פִּתְאֹם שֶׁלֹּא בְּעוֹנָתָהּ. וְאַתָּה לִמַּדְתָּנוּ בְּתוֹרָתְךָ, שֶׁזֶּה בְּחִינַת מַה שֶׁנֶּאֱמַר בְּיַעֲקֹב: “וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם”. כִּי בְּאַבְרָהָם נֶאֱמַר: “וַיַּרְא אֶת הַמָּקוֹם מֵרָחוֹק”, אֲבָל יַעֲקֹב אָבִינוּ זָכָה לִפְגֹעַ מַמָּשׁ בַּמָּקוֹם כַּאֲשֶׁר הוֹדַעְתָּנוּ עַל יְדֵי חֲכָמֶיךָ. וְאַף עַל פִּי כֵן כְּתִיב בַּתְרֵהּ: “וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ”. וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: “שֶׁלֹּא בְּעוֹנָתָהּ”. וְאָז הוֹדַעְתָּ לוֹ בַּחֲלוֹם שֶׁכָּל זֶה בְּחִינַת “וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה”. וּמִזֶּה זַכֵּנוּ לֵידַע שֶׁזֶּהוּ כָּל עֲבוֹדַת הָאָדָם שֶׁצָּרִיךְ לֵילֵךְ מַדְרְגָא לְדַרְגָּא כְּמוֹ שֶׁעוֹלִין בַּסֻּלָּם. “וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ” - שֶׁנַּשְׂכִּיל שֶׁצָּרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה לַצַּדִּיקִים, שֶּׁנִּקְרָאִים מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים, כַּמָּה וְכַמָּה עֲלִיּוֹת וִירִידוֹת. וְקֹדֶם הָעַלִיָּה צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה יְרִידָה, וְהַיְרִידָה הִיא תַּכְלִית הָעַלִיָּה, כַּאֲשֶׁר הוֹדִיעוּנוּ חֲכָמֶיךָ כָּל זֹאת. עַל כֵן רַחֵם עָלַי, אֲבִי, שֶׁלֹּא אֶשְׁתּוֹמֵם וְלֹא אֶפֹּל בְּדַּעְתִּי מִכָּל מַה שֶׁיַּעֲבֹר עָלַי:

רַחַמֶנִי בְּרֹב חַסְדְּךָ שֶׁאֲפִלּוּ כְּשֶׁאֲנִי בִּבְחִינַת עֲלִיָּה, שֶׁאֲנִי רוֹאֶה אֵיזֶה יְשׁוּעָה וְהִתְנוֹצְצוּת, רַחֵם שֶׁלֹּא אֶטְעֶה שֶׁכְּבָר הָאוֹר שֶׁלִּי. רַק אֵדַע שֶׁעֲדַיִן אֲנִי רָחוֹק מְאֹד, וְעַל יְדֵי זֶה תוֹשִׁיעֵנִי שֶׁלֹּא אֶפֹּל כְּשֶׁאֲנִי רוֹאֶה אַחַר כָּךְ שֶׁנֶּחְשַׁךְ אֶצְלִי הָאוֹר, שֶׁזֶּה בְּחִינַת יְרִידָה. זַכֵּנִי לֵידַע וּלְהַאֲמִין כִּי בֶּאֱמֶת אַף עַל פִּי כֵן הָאוֹר שֶׁכְּבָר הֵאִיר לִי לֹא נִכְבָּה, וְלֹא יִסְתַּלֵּק מִמֶּנִּי, חַס וְשָׁלוֹם, כִּי אוֹר חַסְדְּךָ יִתְבָּרַךְ מֵאִיר עָלַי תָּמִיד. רַק אֵדַע שֶׁהַכֹּל הוּא בִּבְחִינַת “מִמֶּרְחָק תָּבִיא לַחְמָהּ” וּבִבְחִינַת “וַיַּרְא אֶת הַמָּקוֹם מֵרָחוֹק”. אֲבָל אֵדַע נֶאֱמָנָה שֶׁסּוֹף כָּל סוֹף תִּגְמֹר אַתָּה, הַשֵּׁם, יִתְבָּרַךְ מַה שֶׁהִתְחַלְתָּ. טוֹב וּמֵטִיב, בְּרֹב רַחֲמֶיךָ תֵּיטִיב עִם כְּלָל יִשְׂרָאֵל, וְעִם כָּל אֶחָד בִּפְרָטִיּוּת, וּתְזַכֵּנוּ בֶּאֱמֶת לִהְיוֹת מְצַפִּים לִישׁוּעָה תָּמִיד. “כִּי לִישׁוּעָתְךָ קִוִּינוּ כָּל הַיּוֹם וּמְצַפִּים לִישׁוּעָה”: