סֵפֶר רְבִיעִי

אפלו אם נפל חס ושלום לבחינת מקומות המטנפים, גם אז צריכין לחפש ולבקש עד שישוב לה' יתברך: (לקו"ה על פס' ג)

א תפלה למשה איש־האלהים, אדני מעון אתה היית לנו בדר ודר:

ב בטרם הרים ילדו, ותחולל ארץ ותבל, ומעולם עד־עולם אתה אל:

ג תשב אנוש עד־דכא, ותאמר שובו בני־אדם:

ד כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבר, ואשמורה בלילה:

ה זרמתם שנה יהיו, בבקר כחציר יחלף:

ו בבקר יציץ וחלף, לערב ימולל ויבש:

ז כי־כלינו באפך, ובחמתך נבהלנו:

ח שתה שת עונתינו לנגדך, עלמנו למאור פניך:

ט כי כל־ימינו פנו בעברתך, כלינו שנינו כמו־הגה:

י ימי־שנותינו בהם שבעים שנה, ואם בגבורת | שמונים שנה, ורהבם עמל ואון, כי־גז חיש ונעפה:

יא מי־יודע עז אפך, וכיראתך עברתך:

יב למנות ימינו כן הודע, ונבא לבב חכמה:

יג שובה יהוה עד־מתי, והנחם על־עבדיך:

יד שבענו בבקר חסדך, ונרננה ונשמחה בכל־ימינו:

טו שמחנו כימות עניתנו, שנות ראינו רעה:

טז יראה אל־עבדיך פעלך, והדרך על־בניהם:

יז ויהי | נעם אדני אלהינו עלינו, ומעשה ידינו כוננה עלינו, ומעשה ידינו כוננהו:

להיות רצונו חזק תמיד אל האמת ולא ירפה את הרצון הטוב אפלו אם יעבר עליו מה, בודאי סוף כל סוף יהיה אחריתו טוב: (לקו"ה על פס' ה, ט)

א ישב בסתר עליון, בצל שדי יתלונן:

ב אמר ליהוה מחסי ומצודתי, אלהי אבטח־בו:

ג כי הוא יצילך מפח יקוש מדבר הוות:

ד באברתו | יסך לך, ותחת־כנפיו תחסה, צנה וסחרה אמתו:

ה לא־תירא מפחד לילה, מחץ יעוף יומם:

ו מדבר באפל יהלך, מקטב ישוד צהרים:

ז יפל מצדך | אלף ורבבה מימינך, אליך לא יגש:

ח רק בעיניך תביט, ושלמת רשעים תראה:

ט כי־אתה יהוה מחסי, עליון שמת מעונך:

י לא־תאנה אליך רעה, ונגע לא־יקרב באהלך:

יא כי מלאכיו יצוה־לך, לשמרך בכל־דרכיך:

יב על־כפים ישאונך, פן־תגף באבן רגליך:

יג על־שחל ופתן תדרך, תרמס כפיר ותנין:

יד כי בי חשק ואפלטהו, אשגבהו כי־ידע שמי:

טו יקראני | ואענהו עמו־אנכי בצרה, אחלצהו ואכבדהו:

טז ארך ימים אשביעהו, ואראהו בישועתי:

עקר הדרך להתקרב לה' יתברך על ידי תודה והודאה, כי אפלו להפחות שבפחותים הוא דרך טוב ונפלא מאד, אשרי הזוכה לזה: (לקו"ה על פס' ב)

א מזמור שיר ליום השבת:

ב טוב להדות ליהוה, ולזמר לשמך עליון:

ג להגיד בבקר חסדך, ואמונתך בלילות:

ד עלי־עשור ועלי־נבל, עלי הגיון בכנור:

ה כי שמחתני יהוה בפעלך, במעשי ידיך ארנן:

ו מה־גדלו מעשיך יהוה, מאד עמקו מחשבתיך:

ז איש־בער לא ידע, וכסיל לא־יבין את־זאת:

ח בפרח רשעים | כמו עשב, ויציצו כל־פעלי און, להשמדם עדי־עד:

ט ואתה מרום לעלם יהוה:

י כי הנה איביך, יהוה, כי־הנה איביך יאבדו, יתפרדו כל־פעלי און:

יא ותרם כראים קרני, בלתי בשמן רענן:

יב ותבט עיני בשורי, בקמים עלי מרעים תשמענה אזני:

יג צדיק כתמר יפרח, כארז בלבנון ישגה:

יד שתולים בבית יהוה, בחצרות אלהינו יפריחו:

טו עוד ינובון בשיבה, דשנים ורעננים יהיו:

טז להגיד כי־ישר יהוה, צורי ולא־עולתה עלתה בו:

שירה היא עקר שלמות ההודאה, שאומרים ההודאות בלב שלם בשיר ושמחה: (לקו"ה על פס' ב)

א יהוה מלך, גאות לבש, לבש יהוה, עז התאזר, אף־תכון תבל, בל־תמוט:

ב נכון כסאך מאז מעולם אתה:

ג נשאו נהרות | יהוה, נשאו נהרות קולם, ישאו נהרות דכים:

ד מקלות | מים רבים אדירים משברי־ים, אדיר במרום יהוה:

ה עדתיך נאמנו מאד, לביתך נאוה־קדש, יהוה לארך ימים:

צריכין להתחזק מאד מאד בתקף התגברות מרירות הירידה עד שנדמה שכמעט כמעט חס ושלום, שדיקא משם ירחם עליו ה' יתברך ויושיעו ויקרבו אליו: (לקו"ה על פס' יח)

א אל־נקמות יהוה, אל נקמות הופיע:

ב הנשא שפט הארץ, השב גמול על־גאים:

ג עד־מתי רשעים | יהוה, עד־מתי רשעים יעלזו:

ד יביעו ידברו עתק, יתאמרו כל־פעלי און:

ה עמך יהוה ידכאו, ונחלתך יענו:

ו אלמנה וגר יהרגו, ויתומים ירצחו:

ז ויאמרו לא יראה־יה, ולא־יבין אלהי יעקב:

ח בינו בערים בעם, וכסילים מתי תשכילו:

ט הנטע אזן הלא ישמע, אם־יצר עין הלא יביט:

י היסר גוים הלא יוכיח, המלמד אדם דעת:

יא יהוה יודע מחשבות אדם, כי־המה הבל:

יב אשרי | הגבר אשר־תירנו יה, ומתורתך תלמדנו:

יג להשקיט לו מימי רע, עד יכרה לרשע שחת:

יד כי | לא־יטש יהוה עמו, ונחלתו לא יעזב:

טו כי־עד־צדק ישוב משפט, ואחריו כל־ישרי־לב:

טז מי־יקום לי עם־מרעים, מי־יתיצב לי עם־פעלי און:

יז לולי יהוה עזרתה לי, כמעט | שכנה דומה נפשי:

יח אם־אמרתי מטה רגלי, חסדך יהוה יסעדני:

יט ברב שרעפי בקרבי, תנחומיך ישעשעו נפשי:

כ היחברך כסא הוות, יצר עמל עלי־חק:

כא יגודו על־נפש צדיק, ודם נקי ירשיעו:

כב ויהי יהוה לי למשגב, ואלהי לצור מחסי:

כג וישב עליהם | את־אונם, וברעתם יצמיתם, יצמיתם יהוה אלהינו:

עקר העבודה, מי שרוצה לשמע בקולו יתברך ולדבקה בו, העקר הוא שידע שהעקר הוא היום: (לקו"ה על פס' ז)

א לכו נרננה ליהוה, נריעה לצור ישענו:

ב נקדמה פניו בתודה, בזמרות נריע לו:

ג כי אל גדול יהוה, ומלך גדול על־כל־אלהים:

ד אשר בידו מחקרי־ארץ, ותועפות הרים לו:

ה אשר־לו הים והוא עשהו, ויבשת ידיו יצרו:

ו באו נשתחוה ונכרעה, נברכה לפני־יהוה עשנו:

ז כי הוא אלהינו, ואנחנו עם מרעיתו וצאן ידו, היום אם־בקלו תשמעו:

ח אל־תקשו לבבכם כמריבה, כיום מסה במדבר:

ט אשר נסוני אבותיכם, בחנוני גם־ראו פעלי:

י ארבעים שנה | אקוט בדור, ואמר עם תעי לבב הם, והם לא־ידעו דרכי:

יא אשר־נשבעתי באפי, אם־יבאון אל־מנוחתי:

הוא הטיב הוא מטיב הוא ייטיב, שעל ידי זה עקר השמחה והדבקות בו יתברך שהוא החיות והקיום: (לקו"ה על המזמור)

א שירו ליהוה שיר חדש, שירו ליהוה כל־הארץ:

ב שירו ליהוה ברכו שמו, בשרו מיום־ליום ישועתו:

ג ספרו בגוים כבודו, בכל־העמים נפלאותיו:

ד כי גדול יהוה ומהלל מאד, נורא הוא על־כל־אלהים:

ה כי | כל־אלהי העמים אלילים, ויהוה שמים עשה:

ו הוד־והדר לפניו, עוז ותפארת במקדשו:

ז הבו ליהוה משפחות עמים, הבו ליהוה כבוד ועז:

ח הבו ליהוה כבוד שמו, שאו־מנחה ובאו לחצרותיו:

ט השתחוו ליהוה בהדרת־קדש, חילו מפניו כל־הארץ:

י אמרו בגוים | יהוה מלך, אף־תכון תבל בל־תמוט, ידין עמים במישרים:

יא ישמחו השמים ותגל הארץ, ירעם הים ומלאו:

יב יעלז שדי וכל־אשר־בו, אז ירננו כל־עצי־יער:

יג לפני יהוה | כי בא, כי בא לשפט הארץ, ישפט־תבל בצדק, ועמים באמונתו:

אין שום שמחה בעולם כי אם כשזוכין להאמין ולידע ממנו יתברך, שזה עקר החיים האמתיים לכל אחד ואחד: (לקו"ה על פס' א)

א יהוה מלך תגל הארץ, ישמחו איים רבים:

ב ענן וערפל סביביו, צדק ומשפט מכון כסאו:

ג אש לפניו תלך, ותלהט סביב צריו:

ד האירו ברקיו תבל, ראתה ותחל הארץ:

ה הרים כדונג נמסו, מלפני יהוה, מלפני אדון כל־הארץ:

ו הגידו השמים צדקו, וראו כל־העמים כבודו:

ז יבשו | כל־עבדי פסל המתהללים באלילים, השתחוו־לו כל־אלהים:

ח שמעה ותשמח | ציון, ותגלנה בנות יהודה, למען משפטיך יהוה:

ט כי־אתה יהוה עליון על־כל־הארץ, מאד נעלית על־כל־אלהים:

י אהבי יהוה שנאו רע, שמר נפשות חסידיו, מיד רשעים יצילם:

יא אור זרע לצדיק, ולישרי־לב שמחה:

יב שמחו צדיקים ביהוה, והודו לזכר קדשו:

עקר השמחה היא מה שיודעין ומאמינין בו יתברך שהוא יתברך פעל ועשה הכל: (לקו"ה על פס' ח)

א מזמור, שירו ליהוה | שיר חדש, כי־נפלאות עשה, הושיעה־לו ימינו וזרוע קדשו:

ב הודיע יהוה ישועתו, לעיני הגוים גלה צדקתו:

ג זכר חסדו | ואמונתו לבית ישראל, ראו כל־אפסי־ארץ את ישועת אלהינו:

ד הריעו ליהוה כל־הארץ, פצחו ורננו וזמרו:

ה זמרו ליהוה בכנור, בכנור וקול זמרה:

ו בחצצרות וקול שופר, הריעו לפני | המלך יהוה:

ז ירעם הים ומלאו, תבל וישבי בה:

ח נהרות ימחאו־כף, יחד הרים ירננו:

ט לפני־יהוה כי בא לשפט הארץ, ישפט־תבל בצדק, ועמים במישרים:

צריך להשליך שכלו ולהמשיך את עצמו לתוך דרכי התמימות שעל ידי זה הכל יכולין לעלות: (לקו"ה על פס' ד)

א יהוה מלך ירגזו עמים, ישב כרובים תנוט הארץ:

ב יהוה בציון גדול, ורם הוא על־כל־העמים:

ג יודו שמך גדול ונורא קדוש הוא:

ד ועז מלך משפט אהב, אתה כוננת מישרים, משפט וצדקה ביעקב | אתה עשית:

ה רוממו יהוה אלהינו, והשתחוו להדם רגליו, קדוש הוא:

ו משה ואהרן | בכהניו, ושמואל בקראי שמו, קראים אל־יהוה והוא יענם:

ז בעמוד ענן ידבר אליהם, שמרו עדתיו, וחק נתן־למו:

ח יהוה אלהינו אתה עניתם, אל נשא היית להם, ונקם על־עלילותם:

ט רוממו יהוה אלהינו והשתחוו להר קדשו, כי־קדוש יהוה אלהינו:

עקר השמחה הוא כשמרגישין בלב ידיעת אלקותו יתברך, שמשם נמשכין כל השמחות שבעולם: (לקו"ה על פס' ב)

א מזמור לתודה, הריעו ליהוה כל־הארץ:

ב עבדו את־יהוה בשמחה, באו לפניו ברננה:

ג דעו כי־יהוה הוא אלהים, הוא־עשנו ולו ולא אנחנו, עמו וצאן מרעיתו:

ד באו שעריו | בתודה, חצרתיו בתהלה, הודו־לו ברכו שמו:

ה כי־טוב יהוה לעולם חסדו, ועד־דור ודור אמונתו:

להאמין שצדיק ה' בכל דרכיו בין כשמתנהג עמו בחסד בין במשפט ודין חס ושלום, ולשיר ולזמר ולהודות לה' יתברך על הכל: (לקו"ה על פס' א-ב)

א לדוד מזמור, חסד־ומשפט אשירה, לך יהוה אזמרה:

ב אשכילה | בדרך תמים מתי תבוא אלי, אתהלך בתם־לבבי בקרב ביתי:

ג לא־אשית | לנגד עיני דבר־בליעל, עשה־סטים שנאתי, לא ידבק בי:

ד לבב עקש יסור ממני, רע לא אדע:

ה מלשני מלושני בסתר | רעהו אתו אצמית, גבה־עינים ורחב לבב אתו לא אוכל:

ו עיני | בנאמני־ארץ לשבת עמדי, הולך בדרך תמים הוא ישרתני:

ז לא־ישב | בקרב ביתי עשה רמיה, דבר שקרים לא־יכון לנגד עיני:

ח לבקרים אצמית כל־רשעי־ארץ, להכרית מעיר־יהוה כל־פעלי און:

אפלו אם נדמה לו שהוא בלי שכל ובלי כונה הראוי, אף על פי כן את כל אשר עם לבבו ישפך לפניו יתברך, וזה יקר מאד בעיני ה' יתברך: (לקו"ה על פס' א)

א תפלה לעני כי־יעטף, ולפני יהוה ישפך שיחו:

ב יהוה שמעה תפלתי, ושועתי אליך תבוא:

ג אל־תסתר פניך | ממני ביום צר־לי, הטה־אלי אזנך, ביום אקרא מהר ענני:

ד כי־כלו בעשן ימי, ועצמותי כמוקד נחרו:

ה הוכה כעשב וייבש לבי, כי־שכחתי מאכל לחמי:

ו מקול אנחתי, דבקה עצמי לבשרי:

ז דמיתי לקאת מדבר, הייתי ככוס חרבות:

ח שקדתי ואהיה, כצפור בודד על־גג:

ט כל־היום חרפוני אויבי, מהוללי בי נשבעו:

י כי־אפר כלחם אכלתי, ושקוי בבכי מסכתי:

יא מפני־זעמך וקצפך, כי נשאתני ותשליכני:

יב ימי כצל נטוי, ואני כעשב איבש:

יג ואתה יהוה לעולם תשב, וזכרך לדר ודר:

יד אתה תקום תרחם ציון, כי־עת לחננה, כי־בא מועד:

טו כי־רצו עבדיך את־אבניה, ואת־עפרה יחוננו:

טז וייראו גוים את־שם יהוה, וכל־מלכי הארץ את־כבודך:

יז כי־בנה יהוה ציון, נראה בכבודו:

יח פנה אל־תפלת הערער, ולא־בזה את־תפלתם:

יט תכתב זאת לדור אחרון, ועם נברא יהלל־יה:

כ כי־השקיף ממרום קדשו, יהוה משמים | אל־ארץ הביט:

כא לשמע אנקת אסיר, לפתח בני תמותה:

כב לספר בציון שם יהוה, ותהלתו בירושלם:

כג בהקבץ עמים יחדו, וממלכות לעבד את־יהוה:

כד ענה בדרך כחי, קצר ימי:

כה אמר אלי, אל־תעלני בחצי ימי, בדור דורים שנותיך:

כו לפנים הארץ יסדת, ומעשה ידיך שמים:

כז המה | יאבדו ואתה תעמד, וכלם כבגד יבלו, כלבוש תחליפם ויחלפו:

כח ואתה־הוא, ושנותיך לא יתמו:

כט בני־עבדיך ישכונו, וזרעם לפניך יכון:

להאמין כי ה' יתברך עמנו גם עתה בתקף הגלות הזה, ולתן תודה והודאה בכל יום על העבר ולבקש להבא: (לקו"ה על פס' ב)

א לדוד | ברכי נפשי את־יהוה, וכל־קרבי את־שם קדשו:

ב ברכי נפשי את־יהוה, ואל־תשכחי כל־גמוליו:

ג הסלח לכל־עונכי, הרפא לכל־תחלואיכי:

ד הגואל משחת חייכי, המעטרכי חסד ורחמים:

ה המשביע בטוב עדיך, תתחדש כנשר נעוריכי:

ו עשה צדקות יהוה, ומשפטים לכל־עשוקים:

ז יודיע דרכיו למשה, לבני ישראל עלילותיו:

ח רחום וחנון יהוה, ארך אפים ורב־חסד:

ט לא־לנצח יריב, ולא לעולם יטור:

י לא כחטאינו עשה לנו, ולא כעונתינו גמל עלינו:

יא כי כגבה שמים על־הארץ, גבר חסדו על־יראיו:

יב כרחק מזרח ממערב, הרחיק ממנו את־פשעינו:

יג כרחם אב על־בנים, רחם יהוה על־יראיו:

יד כי־הוא ידע יצרנו, זכור כי־עפר אנחנו:

טו אנוש כחציר ימיו, כציץ השדה כן יציץ:

טז כי רוח עברה־בו ואיננו, ולא־יכירנו עוד מקומו:

יז וחסד יהוה | מעולם ועד־עולם על־יראיו, וצדקתו לבני בנים:

יח לשמרי בריתו, ולזכרי פקדיו לעשותם:

יט יהוה בשמים הכין כסאו, ומלכותו בכל משלה:

כ ברכו יהוה מלאכיו, גברי כח עשי דברו, לשמע בקול דברו:

כא ברכו יהוה כל־צבאיו, משרתיו עשי רצונו:

כב ברכו יהוה | כל־מעשיו בכל־מקמות ממשלתו, ברכי נפשי את־יהוה:

התפלה משנה הטבע וזה דבר נס ולזה צריך אמונה, שיאמין שיש מחדש ובידו לחדש דבר כרצונו: (לקו"מ על פס' כד)

א ברכי נפשי את־יהוה, יהוה אלהי גדלת מאד, הוד והדר לבשת:

ב עוטה־אור כשלמה, נוטה שמים כיריעה:

ג המקרה במים עליותיו, השם־עבים רכובו, המהלך על־כנפי־רוח:

ד עשה מלאכיו רוחות, משרתיו אש לוהט:

ה יסד־ארץ על־מכוניה, בל־תמוט עולם ועד:

ו תהום כלבוש כסיתו, על־הרים יעמדו מים:

ז מן־גערתך ינוסון, מן־קול רעמך יחפזון:

ח יעלו הרים ירדו בקעות, אל־מקום זה | יסדת להם:

ט גבול־שמת בל־יעברון, בל־ישבון לכסות הארץ:

י המשלח מעינים בנחלים, בין הרים יהלכון:

יא ישקו כל־חיתו שדי, ישברו פראים צמאם:

יב עליהם עוף־השמים ישכון, מבין עפאים יתנו־קול:

יג משקה הרים מעליותיו, מפרי מעשיך תשבע הארץ:

יד מצמיח חציר | לבהמה ועשב לעבדת האדם, להוציא לחם מן־הארץ:

טו ויין | ישמח לבב־אנוש, להצהיל פנים משמן, ולחם לבב־אנוש יסעד:

טז ישבעו עצי יהוה, ארזי לבנון אשר נטע:

יז אשר־שם צפרים יקננו, חסידה ברושים ביתה:

יח הרים הגבהים ליעלים, סלעים מחסה לשפנים:

יט עשה ירח למועדים, שמש ידע מבואו:

כ תשת־חשך ויהי לילה, בו־תרמש כל־חיתו־יער:

כא הכפירים שאגים לטרף, ולבקש מאל אכלם:

כב תזרח השמש יאספון, ואל־ מענותם ירבצון:

כג יצא אדם לפעלו, ולעבדתו עדי־ערב:

כד מה־רבו מעשיך | יהוה, כלם בחכמה עשית, מלאה הארץ קנינך:

כה זה | הים גדול ורחב ידים, שם־רמש ואין מספר, חיות קטנות עם־גדלות:

כו שם אניות יהלכון, לויתן זה־יצרת לשחק־בו:

כז כלם אליך ישברון, לתת אכלם בעתו:

כח תתן להם ילקטון, תפתח ידך ישבעון טוב:

כט תסתיר פניך יבהלון, תסף רוחם יגועון, ואל־עפרם ישובון:

ל תשלח רוחך יבראון, ותחדש פני אדמה:

לא יהי כבוד יהוה לעולם, ישמח יהוה במעשיו:

לב המביט לארץ ותרעד, יגע בהרים ויעשנו:

לג אשירה ליהוה בחיי, אזמרה לאלהי בעודי:

לד יערב עליו שיחי, אנכי אשמח ביהוה:

לה יתמו חטאים | מן־הארץ ורשעים | עוד אינם, ברכי נפשי את־יהוה, הללו־יה:

זה עקר השמחה שבכל השמחות, כשנתגלה גדלתו ותפארתו יתברך: (לקו"ה על המזמור)

א הודו ליהוה קראו בשמו, הודיעו בעמים עלילותיו:

ב שירו־לו זמרו־לו, שיחו בכל־נפלאותיו:

ג התהללו בשם קדשו, ישמח לב | מבקשי יהוה:

ד דרשו יהוה ועזו, בקשו פניו תמיד:

ה זכרו נפלאותיו אשר־עשה, מפתיו ומשפטי־פיו:

ו זרע אברהם עבדו, בני יעקב בחיריו:

ז הוא יהוה אלהינו, בכל־הארץ משפטיו:

ח זכר לעולם בריתו, דבר צוה לאלף דור:

ט אשר כרת את־אברהם, ושבועתו לישחק:

י ויעמידה ליעקב לחק, לישראל ברית עולם:

יא לאמר לך אתן את־ארץ־כנען, חבל נחלתכם:

יב בהיותם מתי מספר, כמעט וגרים בה:

יג ויתהלכו מגוי אל־גוי, מממלכה אל־עם אחר:

יד לא־הניח אדם לעשקם, ויוכח עליהם מלכים:

טו אל־תגעו במשיחי, ולנביאי אל־תרעו:

טז ויקרא רעב על־הארץ, כל־מטה־לחם שבר:

יז שלח לפניהם איש, לעבד נמכר יוסף:

יח ענו בכבל רגלו רגליו, ברזל באה נפשו:

יט עד־עת בא־דברו, אמרת יהוה צרפתהו:

כ שלח מלך ויתירהו, משל עמים ויפתחהו:

כא שמו אדון לביתו, ומשל בכל־קנינו:

כב לאסר שריו בנפשו, וזקניו יחכם:

כג ויבא ישראל מצרים, ויעקב גר בארץ־חם:

כד ויפר את־עמו מאד, ויעצמהו מצריו:

כה הפך לבם לשנא עמו, להתנכל בעבדיו:

כו שלח משה עבדו, אהרן אשר בחר־בו:

כז שמו־בם דברי אתותיו, ומפתים בארץ חם:

כח שלח חשך ויחשך, ולא־מרו את־דברו דבריו:

כט הפך את־מימיהם לדם, וימת את־דגתם:

ל שרץ ארצם צפרדעים, בחדרי מלכיהם:

לא אמר ויבא ערב, כנים בכל־גבולם:

לב נתן גשמיהם ברד, אש להבות בארצם:

לג ויך גפנם ותאנתם, וישבר עץ גבולם:

לד אמר ויבא ארבה, וילק ואין מספר:

לה ויאכל כל־עשב בארצם, ויאכל פרי אדמתם:

לו ויך כל־בכור בארצם, ראשית לכל־אונם:

לז ויוציאם בכסף וזהב, ואין בשבטיו כושל:

לח שמח מצרים בצאתם, כי־נפל פחדם עליהם:

לט פרש ענן למסך, ואש להאיר לילה:

מ שאל ויבא שליו שלו, ולחם שמים ישביעם:

מא פתח צור ויזובו מים, הלכו בציות נהר:

מב כי־זכר את־דבר קדשו, את־אברהם עבדו:

מג ויוצא עמו בששון, ברנה את־בחיריו:

מד ויתן להם ארצות גוים, ועמל לאמים יירשו:

מה בעבור | ישמרו חקיו, ותורתיו ינצרו, הללו־יה:

לקרא להקדוש ברוך הוא זה טוב ומועיל לכל דבר שבעולם, וזה יכול למצא תמיד כי הוא יתברך בנמצא תמיד: (לקו"ה על פס' ל)

א הללו־יה |, הודו ליהוה כי־טוב, כי לעולם חסדו:

ב מי ימלל גבורות יהוה, ישמיע כל־תהלתו:

ג אשרי שמרי משפט, עשה צדקה בכל־עת:

ד זכרני יהוה ברצון עמך, פקדני בישועתך:

ה לראות | בטובת בחיריך, לשמח בשמחת גויך, להתהלל עם־נחלתך:

ו חטאנו עם־אבותינו, העוינו הרשענו:

ז אבותינו במצרים | לא־השכילו נפלאותיך, לא זכרו את־רב חסדיך, וימרו על־ים בים־סוף:

ח ויושיעם למען שמו, להודיע את־גבורתו:

ט ויגער בים־סוף ויחרב, ויולכם בתהמות כמדבר:

י ויושיעם מיד שונא, ויגאלם מיד אויב:

יא ויכסו־מים צריהם, אחד מהם לא נותר:

יב ויאמינו בדבריו, ישירו תהלתו:

יג מהרו שכחו מעשיו, לא־חכו לעצתו:

יד ויתאוו תאוה במדבר, וינסו־אל בישימון:

טו ויתן להם שאלתם, וישלח רזון בנפשם:

טז ויקנאו למשה במחנה, לאהרן קדוש יהוה:

יז תפתח־ארץ ותבלע דתן, ותכס על־עדת אבירם:

יח ותבער־אש בעדתם, להבה תלהט רשעים:

יט יעשו־עגל בחרב, וישתחוו למסכה:

כ וימירו את־כבודם, בתבנית שור אכל עשב:

כא שכחו אל מושיעם, עשה גדלות במצרים:

כב נפלאות בארץ חם, נוראות על־ים־סוף:

כג ויאמר להשמידם, לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו, להשיב חמתו מהשחית:

כד וימאסו בארץ חמדה, לא־האמינו לדברו:

כה וירגנו באהליהם, לא שמעו בקול יהוה:

כו וישא ידו להם, להפיל אותם במדבר:

כז ולהפיל זרעם בגוים, ולזרותם בארצות:

כח ויצמדו לבעל פעור, ויאכלו זבחי מתים:

כט ויכעיסו במעלליהם, ותפרץ־בם מגפה:

ל ויעמד פינחס ויפלל, ותעצר המגפה:

לא ותחשב לו לצדקה, לדור ודר עד־עולם:

לב ויקציפו על־מי מריבה, וירע למשה בעבורם:

לג כי־המרו את־רוחו, ויבטא בשפתיו:

לד לא־השמידו את־העמים, אשר אמר יהוה להם:

לה ויתערבו בגוים, וילמדו מעשיהם:

לו ויעבדו את־עצביהם, ויהיו להם למוקש:

לז ויזבחו את־בניהם ואת־בנותיהם לשדים:

לח וישפכו דם נקי, דם־בניהם ובנתיהם, אשר זבחו לעצבי כנען, ותחנף הארץ בדמים:

לט ויטמאו במעשיהם, ויזנו במעלליהם:

מ ויחר־אף יהוה בעמו, ויתעב את־נחלתו:

מא ויתנם ביד־גוים, וימשלו בהם שנאיהם:

מב וילחצום אויביהם, ויכנעו תחת ידם:

מג פעמים רבות יצילם, והמה ימרו בעצתם, וימכו בעונם:

מד וירא בצר להם, בשמעו את־רנתם:

מה ויזכר להם בריתו, וינחם כרב חסדיו חסדו:

מו ויתן אותם לרחמים, לפני כל־שוביהם:

מז הושיענו | יהוה אלהינו וקבצנו מן־הגוים, להודות לשם קדשך, להשתבח בתהלתך:

מח ברוך יהוה | אלהי ישראל, מן־העולם | ועד העולם, ואמר כל־העם אמן, הללו־יה: