סֵפֶר שֵׁנִי

צריך להתפלל בכל כחו כדי להכניס כחו באותיות התפלה, ואזי נתחדש כחו שם, ועל ידי זה זוכים לאמונה: (ק.לקו"מ על פס' ט)

א למנצח, משכיל לבני־קרח:

ב כאיל תערג על־אפיקי־מים, כן נפשי תערג אליך אלהים:

ג צמאה נפשי | לאלהים לאל חי, מתי אבוא ואראה פני אלהים:

ד היתה־לי דמעתי לחם יומם ולילה, באמר אלי כל־היום איה אלהיך:

ה אלה אזכרה | ואשפכה עלי | נפשי, כי אעבר | בסך, אדדם עד־בית אלהים, בקול־רנה ותודה המון חוגג:

ו מה־תשתוחחי | נפשי ותהמי עלי, הוחלי לאלהים כי־עוד אודנו ישועות פניו:

ז אלהי, עלי נפשי תשתוחח, על־כן אזכרך מארץ ירדן וחרמונים מהר מצער:

ח תהום־אל־תהום קורא לקול צנוריך, כל־משבריך וגליך עלי עברו:

ט יומם | יצוה יהוה | חסדו, ובלילה שירה עמי, תפלה לאל חיי:

י אומרה | לאל סלעי, למה שכחתני, למה־קדר אלך בלחץ אויב:

יא ברצח | בעצמותי, חרפוני צוררי, באמרם אלי כל־היום איה אלהיך:

יב מה־תשתוחחי | נפשי, ומה־תהמי עלי, הוחילי לאלהים כי־עוד אודנו, ישועת פני ואלהי:

יראה למשך עצמו רק אל האמת לאמתו ולהסתכל רק על האמת ולבקש מה' יתברך שיוליכהו וידריכהו בדרך האמת: (לקו"ה על פס' ג)

א שפטני אלהים | וריבה ריבי, מגוי לא־חסיד, מאיש־מרמה ועולה תפלטני:

ב כי־אתה | אלהי מעוזי, למה זנחתני, למה־קדר אתהלך בלחץ אויב:

ג שלח־אורך ואמתך, המה ינחוני, יביאוני אל־הר־קדשך, ואל־משכנותיך:

ד ואבואה | אל־מזבח אלהים, אל־אל שמחת גילי, ואודך בכנור אלהים אלהי:

ה מה־תשתוחחי | נפשי, ומה־תהמי עלי, הוחילי לאלהים כי־עוד אודנו, ישועת פני ואלהי:

אנו מחיבים להתפלל ולצעק אליו תמיד ולעורר רחמיו יתברך, עד אשר על ידי רבוי התפלות יתעורר בשלמות וישוב אלינו וירחמנו: (לקו"ה על פס' כד)

א למנצח | לבני־קרח משכיל:

ב אלהים | באזנינו שמענו, אבותינו ספרו־לנו, פעל פעלת בימיהם בימי קדם:

ג אתה | ידך גוים הורשת ותטעם, תרע לאמים ותשלחם:

ד כי לא בחרבם ירשו ארץ, וזרועם לא־הושיעה למו, כי־ימינך וזרועך ואור פניך, כי רציתם:

ה אתה־הוא מלכי אלהים, צוה ישועות יעקב:

ו בך צרינו ננגח, בשמך נבוס קמינו:

ז כי לא בקשתי אבטח, וחרבי לא תושיעני:

ח כי הושעתנו מצרינו, ומשנאינו הבישות:

ט באלהים הללנו כל־היום, ושמך | לעולם נודה סלה:

י אף־זנחת ותכלימנו, ולא־תצא בצבאותינו:

יא תשיבנו אחור מני־צר, ומשנאינו שסו למו:

יב תתננו כצאן מאכל, ובגוים זריתנו:

יג תמכר־עמך בלא־הון, ולא־רבית במחיריהם:

יד תשימנו חרפה לשכנינו, לעג וקלס לסביבותינו:

טו תשימנו משל בגוים, מנוד־ראש בלאמים:

טז כל־היום כלמתי נגדי, ובשת פני כסתני:

יז מקול מחרף ומגדף, מפני אויב ומתנקם:

יח כל־זאת באתנו, ולא שכחנוך, ולא־שקרנו בבריתך:

יט לא־נסוג אחור לבנו, ותט אשרינו מני ארחך:

כ כי דכיתנו במקום תנים, ותכס עלינו בצלמות:

כא אם־שכחנו שם אלהינו, ונפרש כפינו לאל זר:

כב הלא אלהים יחקר־זאת, כי־הוא ידע תעלמות לב:

כג כי־עליך הרגנו כל־היום, נחשבנו כצאן טבחה:

כד עורה |, למה תישן | אדני, הקיצה אל־תזנח לנצח:

כה למה־פניך תסתיר, תשכח ענינו ולחצנו:

כו כי שחה לעפר נפשנו, דבקה לארץ בטננו:

כז קומה עזרתה לנו, ופדנו למען חסדך:

יסלק וישכיח מדעתו בכל פעם כל מה שעבר, וידע ויאמין שה' יתברך עושה חדשות בכל עת ואין יום דומה לחברו: (לקו"ה על פס' יא)

א למנצח על־ששנים, לבני־קרח, משכיל שיר ידידת:

ב רחש לבי | דבר טוב, אמר אני מעשי למלך, לשוני עט | סופר מהיר:

ג יפיפית מבני אדם, הוצק חן בשפתותיך, על־כן ברכך אלהים לעולם:

ד חגור־חרבך על־ירך גבור, הודך והדרך:

ה והדרך | צלח רכב על־דבר־אמת וענוה־צדק, ותורך נוראות ימינך:

ו חציך שנונים, עמים תחתיך יפלו, בלב אויבי המלך:

ז כסאך אלהים עולם ועד, שבט מישר שבט מלכותך:

ח אהבת צדק ותשנא רשע, על־כן | משחך אלהים אלהיך שמן ששון מחברך:

ט מר־ואהלות קציעות כל־בגדתיך, מן־היכלי שן מני שמחוך:

י בנות מלכים ביקרותיך, נצבה שגל לימינך בכתם אופיר:

יא שמעי־בת וראי והטי אזנך, ושכחי עמך ובית אביך:

יב ויתאו המלך יפיך, כי־הוא אדניך והשתחוי־לו:

יג ובת־צר |, במנחה פניך יחלו עשירי עם:

יד כל־כבודה בת־מלך פנימה, ממשבצות זהב לבושה:

טו לרקמות תבל למלך, בתולות אחריה רעותיה, מובאות לך:

טז תובלנה בשמחת וגיל, תבאינה בהיכל מלך:

יז תחת אבתיך יהיו בניך, תשיתמו לשרים בכל־הארץ:

יח אזכירה שמך בכל־דר ודר, על־כן עמים יהודוך לעלם ועד:

מי יוכל לשער גדלת ה' שיש בבריות של זה העולם מכל שכן שאר העולמות, והכל כאשר לכל לא נברא אלא בשביל ישראל: (לקו"ה על פס' ט)

א למנצח לבני־קרח, על־עלמות שיר:

ב אלהים לנו מחסה ועז, עזרה בצרות נמצא מאד:

ג על־כן לא־נירא בהמיר ארץ, ובמוט הרים בלב ימים:

ד יהמו יחמרו מימיו, ירעשו־הרים בגאותו סלה:

ה נהר פלגיו ישמחו עיר־אלהים, קדש משכני עליון:

ו אלהים בקרבה בל־תמוט, יעזרה אלהים לפנות בקר:

ז המו גוים, מטו ממלכות, נתן בקולו, תמוג ארץ:

ח יהוה צבאות עמנו, משגב־לנו אלהי יעקב סלה:

ט לכו־חזו מפעלות יהוה, אשר־שם שמות בארץ:

י משבית מלחמות עד־קצה הארץ, קשת ישבר וקצץ חנית, עגלות ישרף באש:

יא הרפו ודעו כי־אנכי אלהים, ארום בגוים ארום בארץ:

יב יהוה צבאות עמנו, משגב־לנו אלהי יעקב סלה:

כל מה שמשוררין ומזמרין ומשבחין אותו יתברך, על ידי זה בעצמו יכולין לשבח אותו עוד יותר ויותר: (לקו"ה על פס' ז)

א למנצח | לבני־קרח מזמור:

ב כל־העמים תקעו־כף, הריעו לאלהים בקול רנה:

ג כי־יהוה עליון נורא, מלך גדול על־כל־הארץ:

ד ידבר עמים תחתינו, ולאמים תחת רגלינו:

ה יבחר־לנו את־נחלתנו, את גאון יעקב אשר־אהב סלה:

ו עלה אלהים בתרועה, יהוה בקול שופר:

ז זמרו אלהים זמרו, זמרו למלכנו זמרו:

ח כי מלך כל־הארץ אלהים, זמרו משכיל:

ט מלך אלהים על־גוים, אלהים ישב | על־כסא קדשו:

י נדיבי עמים | נאספו עם אלהי אברהם, כי לאלהים מגני־ארץ, מאד נעלה:

כל התפלות והמעשים טובים של ישראל, הכל עולה אל הבית המקדש ושם ה' יתברך מקבל כל ההתפארות מהם, כי שם שער השמים: (לקו"ה על פס' ג)

א שיר מזמור, לבני־קרח:

ב גדול יהוה ומהלל מאד, בעיר אלהינו הר־קדשו:

ג יפה נוף, משוש כל־הארץ, הר־ציון ירכתי צפון, קרית מלך רב:

ד אלהים בארמנותיה, נודע למשגב:

ה כי־הנה המלכים נועדו, עברו יחדו:

ו המה ראו כן תמהו, נבהלו נחפזו:

ז רעדה אחזתם שם, חיל כיולדה:

ח ברוח קדים, תשבר אניות תרשיש:

ט כאשר שמענו |, כן ראינו, בעיר־יהוה צבאות, בעיר אלהינו, אלהים יכוננה עד־עולם סלה:

י דמינו אלהים חסדך, בקרב היכלך:

יא כשמך אלהים כן תהלתך על־קצוי־ארץ, צדק מלאה ימינך:

יב ישמח | הר־ציון, תגלנה בנות יהודה, למען משפטיך:

יג סבו ציון והקיפוה, ספרו מגדליה:

יד שיתו לבכם | לחילה, פסגו ארמנותיה, למען תספרו לדור אחרון:

טו כי זה | אלהים אלהינו עולם ועד, הוא ינהגנו על־מות:

האדם לא בא לזה העולם כי אם לחשב על תכליתו האחרון ולדבק את עצמו בזה העולם דיקא אליו יתברך, שעל ידי זה יזכה למה שיזכה: (לקו"ה על המזמור)

א למנצח | לבני־קרח מזמור:

ב שמעו־זאת כל־העמים, האזינו כל־ישבי חלד:

ג גם־בני אדם גם־בני־איש, יחד עשיר ואביון:

ד פי ידבר חכמות, והגות לבי תבונות:

ה אטה למשל אזני, אפתח בכנור חידתי:

ו למה אירא בימי רע, עון עקבי יסובני:

ז הבטחים על־חילם, וברב עשרם יתהללו:

ח אח לא־פדה יפדה איש, לא־יתן לאלהים כפרו:

ט ויקר פדיון נפשם, וחדל לעולם:

י ויחי־עוד לנצח, לא יראה השחת:

יא כי יראה | חכמים ימותו, יחד כסיל ובער יאבדו, ועזבו לאחרים חילם:

יב קרבם בתימו | לעולם, משכנתם לדור ודר, קראו בשמותם עלי אדמות:

יג ואדם ביקר בל־ילין, נמשל כבהמות נדמו:

יד זה דרכם כסל למו, ואחריהם | בפיהם ירצו סלה:

טו כצאן | לשאול שתו, מות ירעם, וירדו בם ישרים | לבקר, וצורם וצירם לבלות שאול, מזבל לו:

טז אך־אלהים יפדה נפשי מיד־שאול, כי יקחני סלה:

יז אל־תירא כי־יעשר איש, כי־ירבה כבוד ביתו:

יח כי לא במותו יקח הכל, לא־ירד אחריו כבודו:

יט כי־נפשו בחייו יברך, ויודך כי־תיטיב לך:

כ תבוא עד־דור אבותיו, עד־נצח לא יראו־אור:

כא אדם ביקר ולא יבין, נמשל כבהמות נדמו:

יצעק ויתפלל לה' יתברך שיושיעו ויעזרהו ובזה בעצמו יתקרב לה' יתברך ויעבדהו, כי ה' יתברך מתאוה לתפלתם של ישראל: (על"ת על פס' טו)

א מזמור לאסף, אל | אלהים יהוה דבר ויקרא־ארץ, ממזרח־שמש עד־מבאו:

ב מציון מכלל־יפי, אלהים הופיע:

ג יבא אלהינו ואל־יחרש, אש־לפניו תאכל, וסביביו נשערה מאד:

ד יקרא אל־השמים מעל, ואל־הארץ לדין עמו:

ה אספו־לי חסידי, כרתי בריתי עלי־זבח:

ו ויגידו שמים צדקו, כי־אלהים | שפט הוא סלה:

ז שמעה עמי | ואדברה ישראל ואעידה בך, אלהים אלהיך אנכי:

ח לא על־זבחיך אוכיחך, ועולתיך לנגדי תמיד:

ט לא־אקח מביתך פר, ממכלאתיך עתודים:

י כי־לי כל־חיתו־יער, בהמות בהררי־אלף:

יא ידעתי כל־עוף הרים, וזיז שדי עמדי:

יב אם־ארעב, לא־אומר לך, כי־לי תבל ומלאה:

יג האוכל בשר אבירים, ודם עתודים אשתה:

יד זבח לאלהים תודה, ושלם לעליון נדריך:

טו וקראני ביום צרה, אחלצך ותכבדני:

טז ולרשע | אמר אלהים מה־לך לספר חקי, ותשא בריתי עלי־פיך:

יז ואתה שנאת מוסר, ותשלך דברי אחריך:

יח אם־ראית גנב ותרץ עמו, ועם מנאפים חלקך:

יט פיך שלחת ברעה, ולשונך תצמיד מרמה:

כ תשב באחיך תדבר, בבן־אמך תתן־דפי:

כא אלה עשית | והחרשתי, דמית היות־אהיה כמוך, אוכיחך ואערכה לעיניך:

כב בינו־נא זאת שכחי אלוה, פן־אטרף ואין מציל:

כג זבח תודה יכבדנני, ושם דרך אראנו בישע אלהים:

אין אנו יודעים כלל, ויש ענין שיתתקן הכל ויתהפך לטובה וכל העונות יתהפכו לזכיות. רק שלא יתיאש עצמו מן הצעקה והתפלה והתחנה: (לקו"ה על פס' ח)

א למנצח, מזמור לדוד:

ב בבוא־אליו נתן הנביא, כאשר־בא אל־בת־שבע:

ג חנני אלהים כחסדך, כרב רחמיך מחה פשעי:

ד הרב הרבה כבסני מעוני, ומחטאתי טהרני:

ה כי־פשעי אני אדע, וחטאתי נגדי תמיד:

ו לך לבדך | חטאתי והרע בעיניך עשיתי, למען תצדק בדברך, תזכה בשפטך:

ז הן־בעוון חוללתי, ובחטא יחמתני אמי:

ח הן־אמת חפצת בטחות ובסתם חכמה תודיעני:

ט תחטאני באזוב ואטהר, תכבסני ומשלג אלבין:

י תשמיעני ששון ושמחה, תגלנה עצמות דכית:

יא הסתר פניך מחטאי, וכל־עונתי מחה:

יב לב טהור ברא־לי אלהים, ורוח נכון חדש בקרבי:

יג אל־תשליכני מלפניך, ורוח קדשך אל־תקח ממני:

יד השיבה לי ששון ישעך, ורוח נדיבה תסמכני:

טו אלמדה פשעים דרכיך, וחטאים אליך ישובו:

טז הצילני מדמים | אלהים, אלהי תשועתי, תרנן לשוני צדקתך:

יז אדני שפתי תפתח, ופי יגיד תהלתך:

יח כי | לא־תחפץ זבח ואתנה, עולה לא תרצה:

יט זבחי אלהים רוח נשברה, לב־נשבר ונדכה אלהים לא תבזה:

כ היטיבה ברצונך את־ציון, תבנה חומות ירושלם:

כא אז תחפץ זבחי־צדק, עולה וכליל, אז יעלו על־מזבחך פרים:

עקר נצחון המלחמה הוא על ידי הדבור שהוא עקר הכלי זין של ישראל, כי אין כחנו אלא בפה: (לקו"ה על פס' א)

א למנצח, משכיל לדוד:

ב בבוא | דואג האדמי ויגד לשאול, ויאמר לו בא דוד אל־בית אחימלך:

ג מה־תתהלל ברעה הגבור, חסד אל כל־היום:

ד הוות תחשב לשונך, כתער מלטש עשה רמיה:

ה אהבת רע מטוב, שקר | מדבר צדק סלה:

ו אהבת כל־דברי־בלע, לשון מרמה:

ז גם־אל יתצך לנצח, יחתך ויסחך מאהל, ושרשך מארץ חיים סלה:

ח ויראו צדיקים וייראו, ועליו ישחקו:

ט הנה הגבר לא ישים אלהים מעוזו, ויבטח ברב עשרו, יעז בהותו:

י ואני | כזית רענן בבית אלהים, בטחתי בחסד־אלהים עולם ועד:

יא אודך לעולם כי עשית, ואקוה שמך כי־טוב נגד חסידיך:

עקר השמחה שהוא החיות הוא על ידי נקדת האמת שבלב איש הישראלי, שנפשו יודעת מאד קדשת אמונת ישראל, שזה כל שמחתנו: (לקו"ה על פס' ז)

א למנצח על־מחלת, משכיל לדוד:

ב אמר נבל בלבו אין אלהים, השחיתו והתעיבו עול, אין עשה־טוב:

ג אלהים משמים השקיף על־בני־אדם, לראות היש משכיל דרש את־אלהים:

ד כלו סג יחדו נאלחו, אין עשה־טוב, אין גם־אחד:

ה הלא ידעו פעלי און, אכלי עמי אכלו לחם, אלהים לא קראו:

ו שם | פחדו־פחד, לא־היה פחד, כי־אלהים פזר עצמות חנך, הבישתה כי־אלהים מאסם:

ז מי יתן מציון ישעות ישראל, בשוב אלהים שבות עמו, יגל יעקב ישמח ישראל:

צריכין לחזק את עצמו בכל עת מאד, ולידע ולהאמין שאיך שהוא יש כח גדול להדבור מאד מאד, כי עקר הנצחון על ידי הדבור: (לקו"ה על המזמור)

א למנצח בנגינת, משכיל לדוד:

ב בבוא הזיפים ויאמרו לשאול, הלא דוד מסתתר עמנו:

ג אלהים בשמך הושיעני, ובגבורתך תדינני:

ד אלהים שמע תפלתי, האזינה לאמרי־פי:

ה כי זרים | קמו עלי, ועריצים בקשו נפשי, לא שמו אלהים לנגדם סלה:

ו הנה אלהים עזר לי, אדני בסמכי נפשי:

ז ישיב ישוב הרע לשררי, באמתך הצמיתם:

ח בנדבה אזבחה־לך, אודה־שמך יהוה כי־טוב:

ט כי מכל־צרה הצילני, ובאיבי ראתה עיני:

כשה' יתברך מסתלק ומתרחק חס ושלום מן האדם, הוא צריך גם כן להתפלל, ולהשליך התפלות אחריו יתברך: (לקו"ה על פס' כג)

א למנצח בנגינת, משכיל לדוד:

ב האזינה אלהים תפלתי, ואל־תתעלם מתחנתי:

ג הקשיבה לי וענני, אריד בשיחי ואהימה:

ד מקול אויב מפני עקת רשע, כי־ימיטו עלי און ובאף ישטמוני:

ה לבי יחיל בקרבי, ואימות מות נפלו עלי:

ו יראה ורעד יבא בי, ותכסני פלצות:

ז ואמר מי־יתן־לי אבר כיונה, אעופה ואשכנה:

ח הנה ארחיק נדד, אלין במדבר סלה:

ט אחישה מפלט לי, מרוח סעה מסער:

י בלע אדני פלג לשונם, כי־ראיתי חמס וריב בעיר:

יא יומם ולילה יסובבה על־חומתיה, ואון ועמל בקרבה:

יב הוות בקרבה, ולא־ימיש מרחבה תך ומרמה:

יג כי לא־אויב יחרפני ואשא, לא־משנאי עלי הגדיל ואסתר ממנו:

יד ואתה אנוש כערכי, אלופי ומידעי:

טו אשר יחדו נמתיק סוד, בבית אלהים נהלך ברגש:

טז ישי מות ישימות | עלימו, ירדו שאול חיים, כי־רעות במגורם בקרבם:

יז אני אל־אלהים אקרא, ויהוה יושיעני:

יח ערב ובקר וצהרים אשיחה ואהמה, וישמע קולי:

יט פדה בשלום נפשי מקרב־לי, כי־ברבים היו עמדי:

כ ישמע | אל | ויענם, וישב קדם סלה, אשר אין חליפות למו, ולא יראו אלהים:

כא שלח ידיו בשלמיו, חלל בריתו:

כב חלקו | מחמאת פיו, וקרב־לבו, רכו דבריו משמן, והמה פתחות:

כג השלך על־יהוה | יהבך והוא יכלכלך, לא־יתן לעולם מוט לצדיק:

כד ואתה אלהים | תורדם | לבאר שחת, אנשי דמים ומרמה לא־יחצו ימיהם, ואני אבטח־בך:

האדם צריך להרגיל את עצמו להודות ולהלל לה' יתברך תמיד בכל מה שעובר עליו, בין בטובו בין בעקו חס ושלום: (לקו"ה על פס' יא)

א למנצח | על־יונת אלם רחקים, לדוד מכתם, באחז אותו פלשתים בגת:

ב חנני אלהים כי־שאפני אנוש, כל־היום לחם ילחצני:

ג שאפו שוררי כל־היום, כי־רבים לחמים לי מרום:

ד יום אירא, אני אליך אבטח:

ה באלהים אהלל דברו, באלהים בטחתי לא אירא, מה־יעשה בשר לי:

ו כל־היום דברי יעצבו, עלי כל־מחשבתם לרע:

ז יגורו | יצפונו יצפינו, המה עקבי ישמרו, כאשר קוו נפשי:

ח על־און פלט־למו, באף עמים | הורד אלהים:

ט נדי ספרתה אתה, שימה דמעתי בנאדך הלא בספרתך:

י אז ישובו אויבי אחור ביום אקרא, זה־ידעתי כי־אלהים לי:

יא באלהים אהלל דבר, ביהוה אהלל דבר:

יב באלהים בטחתי לא אירא, מה־יעשה אדם לי:

יג עלי אלהים נדריך, אשלם תודת לך:

יד כי הצלת נפשי [יפסיק מעט] ממות, הלא רגלי מדחי, להתהלך לפני אלהים באור החיים:

ידע ויאמין שכל מה שעובר עליו הכל לטובתו כדי שיתגבר להתקרב יותר, כי ההתרחקות היא רק בשביל התקרבות: (לקו"ע על פס' ו)

א למנצח אל־תשחת, לדוד מכתם, בברחו מפני־שאול במערה:

ב חנני אלהים | חנני, כי בך חסיה נפשי, ובצל־כנפיך אחסה, עד יעבר הוות:

ג אקרא לאלהים עליון, לאל גמר עלי:

ד ישלח משמים | ויושיעני חרף שאפי סלה, ישלח אלהים חסדו ואמתו:

ה נפשי | בתוך לבאם, אשכבה להטים, בני־אדם שניהם חנית וחצים, ולשונם חרב חדה:

ו רומה על־השמים אלהים, על כל־הארץ כבודך:

ז רשת | הכינו לפעמי, כפף נפשי, כרו לפני שיחה, נפלו בתוכה סלה:

ח נכון לבי אלהים, נכון לבי, אשירה ואזמרה:

ט עורה כבודי, עורה הנבל וכנור, אעירה שחר:

י אודך בעמים | אדני, אזמרך בלאמים:

יא כי־גדל עד־שמים חסדך, ועד־שחקים אמתך:

יב רומה על־שמים אלהים, על כל־הארץ כבודך:

צריכין לחזק את עצמו הרבה כשרוצין לעסק בתפלה ושיחה ודבור בינו לבין קונו, ולהאמין שבודאי ינצח על ידי זה: (לקו"ה על המזמור)

א למנצח אל־תשחת, לדוד מכתם:

ב האמנם אלם צדק תדברון, מישרים תשפטו בני אדם:

ג אף־בלב עולת תפעלון, בארץ חמס ידיכם תפלסון:

ד זרו רשעים מרחם, תעו מבטן דברי כזב:

ה חמת־למו כדמות חמת־נחש, כמו־פתן חרש יאטם אזנו:

ו אשר לא־ישמע לקול מלחשים, חובר חברים מחכם:

ז אלהים הרס־שנימו בפימו, מלתעות כפירים נתץ | יהוה:

ח ימאסו כמו־מים יתהלכו־למו, ידרך חציו כמו יתמללו:

ט כמו שבלול תמס יהלך, נפל אשת בל־חזו שמש:

י בטרם | יבינו סירתיכם אטד, כמו־חי, כמו־חרון ישערנו:

יא ישמח צדיק כי־חזה נקם, פעמיו ירחץ בדם הרשע:

יב ויאמר אדם אך־פרי לצדיק, אך יש־אלהים שפטים בארץ:

ה' יתברך נמצא בכל עת לכל קוראיו אפלו אם נתעו כמו שנתעו, כי רחמיו אינם כלים לעולם: (לקו"ה על פס' יז)

א למנצח, אל־תשחת, לדוד מכתם, בשלח שאול וישמרו את־הבית להמיתו:

ב הצילני מאיבי | אלהי, ממתקוממי תשגבני:

ג הצילני מפעלי און, ומאנשי דמים הושיעני:

ד כי הנה ארבו לנפשי, יגורו עלי עזים, לא־פשעי ולא־חטאתי יהוה:

ה בלי־עון ירצון ויכוננו, עורה לקראתי וראה:

ו ואתה יהוה־אלהים | צבאות, אלהי ישראל, הקיצה לפקד כל־הגוים, אל־תחן כל־בגדי און סלה:

ז ישובו לערב, יהמו ככלב, ויסובבו עיר:

ח הנה | יביעון בפיהם, חרבות בשפתותיהם, כי־מי שמע:

ט ואתה יהוה תשחק־למו, תלעג לכל־גוים:

י עזו אליך אשמרה, כי־אלהים משגבי:

יא אלהי חסדי חסדו יקדמני, אלהים יראני בשררי:

יב אל־תהרגם | פן־ישכחו עמי, הניעמו בחילך והורידמו, מגננו אדני:

יג חטאת־פימו דבר־שפתימו, וילכדו בגאונם, ומאלה ומכחש יספרו:

יד כלה בחמה, כלה ואינמו, וידעו כי־אלהים משל ביעקב, לאפסי הארץ סלה:

טו וישבו לערב, יהמו ככלב, ויסובבו עיר:

טז המה יניעון ינועון לאכל, אם־לא ישבעו וילינו:

יז ואני | אשיר עזך, וארנן לבקר חסדך, כי־היית משגב לי, ומנוס ביום צר־לי:

יח עזי, אליך אזמרה, כי־אלהים משגבי, אלהי חסדי:

בכל עת ועת בפרט בעת צרה חס ושלום, יתן עיני לבו ודעתו להסתכל ולהתבונן היטב על חסדי ה' וטובותיו שעשה עמו עד הנה: (לקו"ה על פס' יא)

א למנצח, על־שושן עדות, מכתם לדוד ללמד:

ב בהצותו | את ארם נהרים ואת־ארם צובה, וישב יואב ויך את־אדום בגיא־מלח שנים עשר אלף:

ג אלהים זנחתנו פרצתנו, אנפת, תשובב לנו:

ד הרעשתה ארץ פצמתה, רפה שבריה כי־מטה:

ה הראית עמך קשה, השקיתנו יין תרעלה:

ו נתתה ליראיך נס להתנוסס, מפני קשט סלה:

ז למען יחלצון ידידיך, הושיעה ימינך וענני ועננו:

ח אלהים | דבר בקדשו, אעלזה, אחלקה שכם, ועמק סכות אמדד:

ט לי גלעד | ולי מנשה, ואפרים מעוז ראשי, יהודה מחקקי:

י מואב | סיר רחצי, על־אדום אשליך נעלי, עלי פלשת התרועעי:

יא מי יובלני עיר מצור, מי נחני עד־אדום:

יב הלא־אתה אלהים זנחתנו, ולא־תצא אלהים בצבאותינו:

יג הבה־לנו עזרת מצר, ושוא תשועת אדם:

יד באלהים נעשה־חיל, והוא יבוס צרינו:

העקר על ידי הרצון והכסופים טובים, ולהוציאם בפה בדבורים מעמק הלב: (על"ת על פס' א)

א למנצח | על־נגינת [י"ג נגינת], לדוד:

ב שמעה אלהים רנתי, הקשיבה תפלתי:

ג מקצה הארץ | אליך אקרא, בעטף לבי, בצור־ירום ממני תנחני:

ד כי־היית מחסה לי, מגדל־עז מפני אויב:

ה אגורה באהלך עולמים, אחסה בסתר כנפיך סלה:

ו כי־אתה אלהים שמעת לנדרי, נתת ירשת יראי שמך:

ז ימים על־ימי־מלך תוסיף, שנותיו כמו־דר ודר:

ח ישב עולם לפני אלהים, חסד ואמת מן ינצרהו:

ט כן אזמרה שמך לעד, לשלמי נדרי יום | יום:

העקר הוא להיות חזק בעצמו בהאמת ולהתחזק ברצון חזק תמיד לה' יתברך ולאמתת תורתו: (לקו"ה על פס' ו)

א למנצח על־ידותון, מזמור לדוד:

ב אך אל־אלהים דומיה נפשי, ממנו ישועתי:

ג אך־הוא צורי וישועתי, משגבי לא־אמוט רבה:

ד עד־אנה | תהותתו על־איש, תרצחו כלכם, כקיר נטוי גדר הדחויה:

ה אך משאתו | יעצו להדיח, ירצו כזב, בפיו יברכו ובקרבם יקללו־סלה:

ו אך לאלהים דומי נפשי, כי־ממנו תקותי:

ז אך־הוא צורי וישועתי, משגבי לא אמוט:

ח על־אלהים ישעי וכבודי, צור־עזי מחסי באלהים:

ט בטחו בו בכל־עת | עם, שפכו־לפניו לבבכם, אלהים מחסה־לנו סלה:

י אך | הבל בני־אדם, כזב בני איש, במאזנים לעלות, המה מהבל יחד:

יא אל־תבטחו בעשק, ובגזל אל־תהבלו, חיל | כי־ינוב, אל־תשיתו לב:

יב אחת | דבר אלהים, שתים־זו שמעתי, כי עז לאלהים:

יג ולך־אדני חסד, כי־אתה תשלם לאיש כמעשהו:

עקר הדבור והלשון של ישראל הוא רק הכסופין וההשתוקקות דקדשה, מה שישראל משתוקקים ומתגעגעים תמיד לה' יתברך: (לקו"ה על פס' ב)

א מזמור לדוד, בהיותו במדבר יהודה:

ב אלהים | אלי אתה אשחרך [י"ג אשחרך], צמאה לך | נפשי, כמה לך בשרי, בארץ־ציה ועיף בלי־מים:

ג כן בקדש חזיתך, לראות עזך וכבודך:

ד כי־טוב חסדך מחיים, שפתי ישבחונך:

ה כן אברכך בחיי, בשמך אשא כפי:

ו כמו חלב ודשן תשבע נפשי, ושפתי רננות יהלל־פי:

ז אם־זכרתיך על־יצועי, באשמרות אהגה־בך:

ח כי־היית עזרתה לי, ובצל כנפיך ארנן:

ט דבקה נפשי אחריך, בי תמכה ימינך:

י והמה לשואה יבקשו נפשי, יבאו בתחתיות הארץ:

יא יגירהו על־ידי־חרב, מנת שעלים יהיו:

יב והמלך ישמח באלהים, יתהלל כל־הנשבע בו, כי יסכר פי דוברי־שקר:

עקר התפלה צריך שתהיה שינצל מכמה וכמה נחשים ועקרבים הסובבים אותו בכל יום ורוצים למנעו מהטוב הגנוז בכל יום: (לקו"ה על פס' ג)

א למנצח, מזמור לדוד:

ב שמע־אלהים קולי בשיחי, מפחד אויב תצר חיי:

ג תסתירני מסוד מרעים, מרגשת פעלי און:

ד אשר שננו כחרב לשונם, דרכו חצם דבר מר:

ה לירות במסתרים תם, פתאם ירהו, ולא ייראו:

ו יחזקו־למו | דבר רע, יספרו לטמון מוקשים, אמרו מי יראה־למו:

ז יחפשו עולת, תמנו חפש מחפש, וקרב איש ולב עמק:

ח וירם אלהים, חץ פתאום היו מכותם:

ט ויכשילוהו עלימו לשונם, יתנודדו כל־ראה בם:

י וייראו כל־אדם, ויגידו פעל אלהים, ומעשהו השכילו:

יא ישמח צדיק ביהוה וחסה בו, ויתהללו כל־ישרי־לב:

אם יהיה חזק בדעתו למשך את עצמו תמיד לה' יתברך יהיה איך שיהיה, סוף כל סוף יחמל עליו ה' יתברך ויכנס על ידי זה דיקא לפנים לתוך בית הקדשה: (לקו"ה על פס' ה-ו)

א למנצח מזמור, לדוד שיר:

ב לך דמיה תהלה אלהים בציון, ולך ישלם־נדר:

ג שמע תפלה, עדיך כל־בשר יבאו:

ד דברי עונת גברו מני, פשעינו אתה תכפרם:

ה אשרי | תבחר ותקרב ישכן חצריך, נשבעה בטוב ביתך, קדש היכלך:

ו נוראות | בצדק תעננו אלהי ישענו, מבטח כל־קצוי־ארץ וים רחקים:

ז מכין הרים בכחו, נאזר בגבורה:

ח משביח | שאון ימים שאון גליהם, והמון לאמים:

ט וייראו | ישבי קצות מאותתיך, מוצאי־בקר וערב תרנין:

י פקדת הארץ | ותשקקה, רבת תעשרנה, פלג אלהים מלא מים, תכין דגנם כי־כן תכינה:

יא תלמיה רוה, נחת גדודה, ברביבים תמגגנה, צמחה תברך:

יב עטרת שנת טובתך, ומעגליך ירעפון דשן:

יג ירעפו נאות מדבר, וגיל גבעות תחגרנה:

יד לבשו כרים | הצאן, ועמקים יעטפו־בר, יתרועעו אף־ישירו:

אין כחנו אלא בפה, לתפס אמנות אבותינו, לצעק אליו יתברך מכל מקום שהוא: (לקו"ה על פס' יב)

א למנצח, שיר מזמור, הריעו לאלהים כל־הארץ:

ב זמרו כבוד־שמו, שימו כבוד תהלתו:

ג אמרו לאלהים מה־נורא מעשיך, ברב עזך יכחשו לך איביך:

ד כל־הארץ | ישתחוו לך ויזמרו־לך, יזמרו שמך סלה:

ה לכו וראו מפעלות אלהים, נורא עלילה על־בני אדם:

ו הפך ים | ליבשה, בנהר יעברו ברגל, שם נשמחה־בו:

ז משל בגבורתו | עולם, עיניו בגוים תצפינה, הסוררים | אל־ירומו ירימו למו סלה:

ח ברכו עמים | אלהינו, והשמיעו קול תהלתו:

ט השם נפשנו בחיים, ולא־נתן למוט רגלנו:

י כי־בחנתנו אלהים, צרפתנו כצרף־כסף:

יא הבאתנו במצודה, שמת מועקה במתנינו:

יב הרכבת אנוש לראשנו, באנו־באש ובמים ותוציאנו לרויה:

יג אבוא ביתך בעולות, אשלם לך נדרי:

יד אשר־פצו שפתי, ודבר־פי בצר־לי:

טו עלות מיחים אעלה־לך עם־קטרת אילים, אעשה בקר עם־עתודים סלה:

טז לכו־שמעו ואספרה, כל־יראי אלהים, אשר עשה לנפשי:

יז אליו פי־קראתי, ורומם תחת לשוני:

יח און אם־ראיתי בלבי, לא ישמע אדני:

יט אכן שמע אלהים, הקשיב בקול תפלתי:

כ ברוך אלהים, אשר לא־הסיר תפלתי וחסדו מאתי:

בשביל זה נברא איש הישראלי, כדי שיעסק בתורה ותפלה וימשיך שפע בעולם, שעל ידי זה נתגלה אלקותו יתברך בעולם: (לקו"ה על פס' ב)

א למנצח בנגינת, מזמור שיר:

ב אלהים יחננו ויברכנו, יאר פניו אתנו סלה:

ג לדעת בארץ דרכך, בכל־גוים ישועתך:

ד יודוך עמים | אלהים, יודוך עמים כלם:

ה ישמחו וירננו לאמים, כי־תשפט עמים מישר, ולאמים | בארץ תנחם סלה:

ו יודוך עמים | אלהים, יודוך עמים כלם:

ז ארץ נתנה יבולה, יברכנו אלהים אלהינו:

ח יברכנו אלהים, וייראו אותו כל־אפסי־ארץ:

מי שמסתכל על האמת לאמתו רואה ישועת ה' ונפלאות חסדיו בכל יום ובכל עת: (לקו"ה על פס' כ)

א למנצח לדוד, מזמור שיר:

ב יקום אלהים יפוצו אויביו, וינוסו משנאיו מפניו:

ג כהנדף עשן תנדף, כהמס דונג מפני־אש יאבדו רשעים מפני אלהים:

ד וצדיקים ישמחו יעלצו לפני אלהים, וישישו בשמחה:

ה שירו | לאלהים זמרו שמו, סלו לרכב בערבות, ביה שמו, ועלזו לפניו:

ו אבי יתומים ודין אלמנות, אלהים במעון קדשו:

ז אלהים | מושיב יחידים | ביתה, מוציא אסירים בכושרות, אך סוררים שכנו צחיחה:

ח אלהים, בצאתך לפני עמך, בצעדך בישימון סלה:

ט ארץ רעשה |, אף־שמים נטפו מפני אלהים, זה סיני מפני אלהים, אלהי ישראל:

י גשם נדבות תניף אלהים, נחלתך ונלאה אתה כוננתה:

יא חיתך ישבו־בה, תכין בטובתך לעני אלהים:

יב אדני יתן־אמר, המבשרות צבא רב:

יג מלכי צבאות ידדון ידדון, ונות־בית תחלק שלל:

יד אם־תשכבון בין שפתים, כנפי יונה נחפה בכסף, ואברותיה בירקרק חרוץ:

טו בפרש שדי מלכים בה, תשלג בצלמון:

טז הר־אלהים הר־בשן, הר גבננים הר־בשן:

יז למה | תרצדון הרים גבננים, ההר חמד אלהים לשבתו, אף־יהוה ישכן לנצח:

יח רכב אלהים רבתים אלפי שנאן, אדני בם סיני בקדש:

יט עלית למרום |, שבית שבי, לקחת מתנות באדם, ואף סוררים, לשכן | יה אלהים:

כ ברוך אדני יום | יום, יעמס־לנו, האל ישועתנו סלה:

כא האל | לנו אל למושעות, וליהוה ולאלהים קרי אדני למות תוצאות:

כב אך־אלהים ימחץ ראש איביו, קדקד שער מתהלך באשמיו:

כג אמר אדני מבשן אשיב, אשיב ממצלות ים:

כד למען | תמחץ רגלך בדם, לשון כלביך מאיבים מנהו:

כה ראו הליכותיך אלהים, הליכות אלי מלכי בקדש:

כו קדמו שרים אחר נגנים, בתוך עלמות תופפות:

כז במקהלות ברכו אלהים, אדני ממקור ישראל:

כח שם בנימן | צעיר רדם, שרי יהודה רגמתם, שרי זבלון שרי נפתלי:

כט צוה אלהיך עזך, עוזה אלהים זו פעלת לנו:

ל מהיכלך על־ירושלם, לך יובילו מלכים שי:

לא גער חית קנה, עדת אבירים | בעגלי עמים, מתרפס ברצי־כסף, בזר עמים קרבות יחפצו:

לב יאתיו חשמנים מני מצרים, כוש תריץ ידיו לאלהים:

לג ממלכות הארץ שירו לאלהים, זמרו אדני סלה:

לד לרכב בשמי שמי־קדם, הן יתן בקולו קול עז:

לה תנו עז לאלהים, על־ישראל גאותו, ועזו בשחקים:

לו נורא אלהים ממקדשיך, אל ישראל, הוא נתן | עז ותעצמות לעם, ברוך אלהים:

העקר שבכל עת ושעה בכל מה שעובר עליו ידבק את עצמו רק אל האמת ויתפלל וישיח לבו לפני ה' יתברך בדבורי אמת לאמתו: (לקו"ה על פס' יד)

א למנצח | על־שושנים, לדוד:

ב הושיעני אלהים, כי באו מים עד־נפש:

ג טבעתי | ביון מצולה ואין מעמד, באתי במעמקי־מים ושבלת שטפתני:

ד יגעתי בקראי נחר גרוני, כלו עיני מיחל לאלהי:

ה רבו | משערות ראשי שנאי חנם, עצמו מצמיתי איבי שקר, אשר לא־גזלתי אז אשיב:

ו אלהים, אתה ידעת לאולתי, ואשמותי ממך לא־נכחדו:

ז אל־יבשו בי | קויך אדני יהוה אלהים קרי צבאות, אל־יכלמו בי מבקשיך, אלהי ישראל:

ח כי־עליך נשאתי חרפה, כסתה כלמה פני:

ט מוזר הייתי לאחי, ונכרי לבני אמי:

י כי־קנאת ביתך אכלתני, וחרפות חורפיך נפלו עלי:

יא ואבכה בצום נפשי, ותהי לחרפות לי:

יב ואתנה לבושי שק, ואהי להם למשל:

יג ישיחו בי ישבי שער, ונגינות שותי שכר:

יד ואני תפלתי־לך | יהוה עת רצון, אלהים, ברב־חסדך, ענני באמת ישעך:

טו הצילני מטיט ואל־אטבעה, אנצלה משנאי וממעמקי מים:

טז אל־תשטפני | שבלת מים, ואל־תבלעני מצולה, ואל־תאטר־עלי באר פיה:

יז ענני יהוה כי־טוב חסדך, כרב רחמיך פנה אלי:

יח ואל־תסתר פניך מעבדך, כי־צר־לי, מהר ענני:

יט קרבה אל־נפשי גאלה, למען איבי פדני:

כ אתה ידעת חרפתי ובשתי וכלמתי, נגדך כל־צוררי:

כא חרפה | שברה לבי ואנושה, ואקוה לנוד ואין, ולמנחמים ולא מצאתי:

כב ויתנו בברותי ראש, ולצמאי ישקוני חמץ:

כג יהי־שלחנם לפניהם לפח, ולשלומים למוקש:

כד תחשכנה עיניהם מראות, ומתניהם תמיד המעד:

כה שפך־עליהם זעמך, וחרון אפך ישיגם:

כו תהי־טירתם נשמה, באהליהם אל־יהי יושב:

כז כי־אתה אשר־הכית רדפו, ואל־מכאוב חלליך יספרו:

כח תנה־עון על־עונם, ואל־יבאו בצדקתך:

כט ימחו מספר חיים, ועם צדיקים אל־יכתבו:

ל ואני עני וכואב, ישועתך אלהים תשגבני:

לא אהללה שם־אלהים בשיר, ואגדלנו בתודה:

לב ותיטב ליהוה משור פר, מקרן מפריס:

לג ראו ענוים ישמחו, דרשי אלהים ויחי לבבכם:

לד כי־שמע אל־אביונים יהוה, ואת־אסיריו לא בזה:

לה יהללוהו שמים וארץ, ימים וכל־רמש בם:

לו כי אלהים | יושיע ציון, ויבנה ערי יהודה, וישבו שם וירשוה:

לז וזרע עבדיו ינחלוה, ואהבי שמו ישכנו־בה:

בזה תלוי עקר התשובה, לבלי ליאש עצמו אפלו בדלי דלות, בכל הבחינות שהוא עני ודל מן הדעת וממעשים טובים: (לקו"ה על פס' ו)

א למנצח, לדוד להזכיר:

ב אלהים להצילני, יהוה לעזרתי חושה:

ג יבשו ויחפרו מבקשי נפשי, יסגו אחור ויכלמו חפצי רעתי:

ד ישובו על־עקב בשתם, האמרים האח | האח:

ה ישישו וישמחו | בך כל־מבקשיך, ויאמרו תמיד יגדל אלהים, אהבי ישועתך:

ו ואני | עני ואביון, אלהים חושה לי, עזרי ומפלטי אתה, יהוה אל־תאחר:

כל אחד לפי ענינו שנתפס בו, אפלו אם נתפס במה שנתפס, עדין יש לו סמיכה ותקוה ומעמד על ידי תפלה ותחנונים ובקשות: (לקו"ה על פס' יד)

א בך־יהוה חסיתי, אל־אבושה לעולם:

ב בצדקתך תצילני ותפלטני, הטה־אלי אזנך והושיעני:

ג היה לי | לצור מעון לבוא, תמיד צוית להושיעני, כי־סלעי ומצודתי אתה:

ד אלהי, פלטני מיד רשע, מכף מעול וחומץ:

ה כי־אתה תקותי, אדני יהוה אלהים קרי מבטחי מנעורי:

ו עליך | נסמכתי מבטן, ממעי אמי אתה גוזי, בך תהלתי תמיד:

ז כמופת הייתי לרבים, ואתה מחסי־עז:

ח ימלא פי תהלתך, כל־היום תפארתך:

ט אל־תשליכני לעת זקנה, ככלות כחי אל־תעזבני:

י כי־אמרו אויבי לי, ושמרי נפשי נועצו יחדו:

יא לאמר אלהים עזבו, רדפו ותפשוהו כי־אין מציל:

יב אלהים אל־תרחק ממני, אלהי לעזרתי חושה חישה:

יג יבשו יכלו שטני נפשי, יעטו חרפה וכלמה מבקשי רעתי:

יד ואני תמיד איחל, והוספתי על־כל־תהלתך:

טו פי | יספר צדקתך, כל־היום תשועתך, כי לא ידעתי ספרות:

טז אבוא בגברות אדני יהוה אלהים קרי, אזכיר צדקתך לבדך:

יז אלהים, למדתני מנעורי, ועד־הנה אגיד נפלאותיך:

יח וגם עד־זקנה | ושיבה אלהים אל־תעזבני, עד־אגיד זרועך לדור, לכל־יבוא גבורתך:

יט וצדקתך אלהים עד־מרום, אשר־עשית גדלות, אלהים, מי כמוך:

כ אשר הראיתני הראיתנו | צרות רבות ורעות, תשוב תחיני תחינו, ומתהמות הארץ תשוב תעלני תעלנו:

כא תרב | גדלתי, ותסב תנחמני:

כב גם־אני | אודך בכלי־נבל אמתך אלהי, אזמרה לך בכנור קדוש ישראל:

כג תרננה שפתי כי אזמרה־לך, ונפשי אשר פדית:

כד גם־לשוני כל־היום תהגה צדקתך, כי־בשו כי־חפרו מבקשי רעתי:

כל התפלות וכל הברכות וההודאות כלם הם לברך ולקדש ולפרסם שם כבודו בעולם: (לקו"ה על פס' יט)

א לשלמה |, אלהים משפטיך למלך תן, וצדקתך לבן־מלך:

ב ידין עמך בצדק, וענייך במשפט:

ג ישאו הרים שלום לעם, וגבעות בצדקה:

ד ישפט | עניי־עם, יושיע לבני אביון, וידכא עושק:

ה ייראוך עם־שמש, ולפני ירח דור דורים:

ו ירד כמטר על־גז, כרביבים זרזיף ארץ:

ז יפרח־בימיו צדיק, ורב שלום עד־בלי ירח:

ח וירד מים עד־ים, ומנהר עד־אפסי־ארץ:

ט לפניו יכרעו ציים, ואיביו עפר ילחכו:

י מלכי תרשיש ואיים מנחה ישיבו, מלכי שבא וסבא אשכר יקריבו:

יא וישתחוו־לו כל־מלכים, כל־גוים יעבדוהו:

יב כי־יציל אביון משוע, ועני ואין־עזר לו:

יג יחס על־דל ואביון, ונפשות אביונים יושיע:

יד מתוך ומחמס יגאל נפשם, וייקר דמם בעיניו:

טו ויחי, ויתן־לו מזהב שבא, ויתפלל בעדו תמיד, כל־היום יברכנהו:

טז יהי פסת־בר | בארץ בראש הרים, ירעש כלבנון פריו, ויציצו מעיר כעשב הארץ:

יז יהי שמו | לעולם, לפני־שמש ינון ינין שמו, ויתברכו בו, כל־גוים יאשרהו:

יח ברוך | יהוה אלהים אלהי ישראל, עשה נפלאות לבדו:

יט וברוך | שם כבודו לעולם, וימלא כבודו את־כל־הארץ, אמן | ואמן:

כ כלו תפלות דוד בן־ישי: