סֵפֶר רִאשׁוֹן

להתחיל תמיד מבחינת תהלים, להודות ולהלל לה' יתברך על כל החסדים, שעל ידי זה עקר ההתקרבות לה' יתברך שעל ידי זה תבוא הגאלה: (לקו"ה על פס' א)

א אשרי־האיש אשר | לא הלך בעצת רשעים, ובדרך חטאים לא עמד, ובמושב לצים לא ישב:

ב כי אם בתורת יהוה חפצו, ובתורתו יהגה יומם ולילה:

ג והיה כעץ שתול על־פלגי מים, אשר פריו | יתן בעתו, ועלהו לא־יבול, וכל אשר־יעשה יצליח:

ד לא־כן הרשעים, כי אם־כמץ אשר־תדפנו רוח:

ה על־כן | לא־יקמו רשעים במשפט, וחטאים בעדת צדיקים:

ו כי־יודע יהוה דרך צדיקים, ודרך רשעים תאבד:

אפלו אם יעבר עליו מה, יתחזק בכל פעם ויחשב בלבו שעתה נולד, אז בודאי סוף כל סוף יזכה להתקרב לה' יתברך ואז יתתקן הכל: (לקו"ה על פס' ז)

א למה רגשו גוים, ולאמים יהגו־ריק:

ב יתיצבו | מלכי־ארץ ורוזנים נוסדו־יחד, על־יהוה ועל־משיחו:

ג ננתקה את־מוסרותימו, ונשליכה ממנו עבתימו:

ד יושב בשמים ישחק, אדני ילעג־למו:

ה אז ידבר אלימו באפו, ובחרונו יבהלמו:

ו ואני נסכתי מלכי, על־ציון הר־קדשי:

ז אספרה אל חק, יהוה אמר אלי בני אתה, אני היום ילדתיך:

ח שאל ממני ואתנה גוים נחלתך, ואחזתך אפסי־ארץ:

ט תרעם בשבט ברזל, ככלי יוצר תנפצם:

י ועתה מלכים השכילו, הוסרו שפטי ארץ:

יא עבדו את־יהוה ביראה, וגילו ברעדה:

יב נשקו־בר, פן־יאנף | ותאבדו דרך, כי־יבער כמעט אפו, אשרי כל־חוסי בו:

יתגבר ברצון והשתוקקות חזק כל כך, עד שיזכה בתוך כך להתעורר משנתו ולחזק ידו בה' לבלי ליאש עצמו מהתקוה הטובה: (לקו"ה על פס' ב-ז)

א מזמור לדוד, בברחו מפני | אבשלום בנו:

ב יהוה מה־רבו צרי, רבים קמים עלי:

ג רבים אמרים לנפשי, אין ישועתה לו באלהים סלה:

ד ואתה יהוה מגן בעדי, כבודי ומרים ראשי:

ה קולי אל־יהוה אקרא, ויענני מהר קדשו סלה:

ו אני שכבתי ואישנה, הקיצותי כי יהוה יסמכני:

ז לא־אירא מרבבות עם, אשר סביב שתו עלי:

ח קומה יהוה | הושיעני אלהי, כי־הכית את־כל־איבי לחי, שני רשעים שברת:

ט ליהוה הישועה, על־עמך ברכתך סלה:

עקר השיחה וההתבודדות צריך להיות עד שיבטל את עצמו, שיבטל כל רצונותיו לרצון ה' יתברך: (לקו"ה על פס' ט)

א למנצח בנגינות, מזמור לדוד:

ב בקראי ענני | אלהי צדקי, בצר הרחבת לי, חנני ושמע תפלתי:

ג בני־איש, עד־מה כבודי לכלמה, תאהבון ריק, תבקשו כזב סלה:

ד ודעו כי־הפלה יהוה חסיד לו, יהוה ישמע בקראי אליו:

ה רגזו ואל־תחטאו, אמרו בלבבכם על־משכבכם, ודמו סלה:

ו זבחו זבחי־צדק, ובטחו אל־יהוה:

ז רבים אמרים מי־יראנו טוב, נסה־עלינו אור פניך יהוה:

ח נתתה שמחה בלבי, מעת דגנם ותירושם רבו:

ט בשלום יחדו אשכבה ואישן, כי־אתה יהוה לבדד לבטח תושיבני:

העקר הוא הרצון והקווי והגעגועים וכו', ועל ידי זה נתחמם הלב בקדשה: (לקו"ה על פס' ב)

א למנצח אל־הנחילות, מזמור לדוד:

ב אמרי האזינה | יהוה, בינה הגיגי:

ג הקשיבה | לקול שועי מלכי ואלהי, כי־אליך אתפלל:

ד יהוה, בקר תשמע קולי, בקר אערך־לך ואצפה:

ה כי | לא אל־חפץ רשע | אתה, לא יגרך רע:

ו לא־יתיצבו הוללים לנגד עיניך, שנאת כל־פעלי און:

ז תאבד דברי כזב, איש־דמים ומרמה יתעב | יהוה:

ח ואני ברב חסדך אבוא ביתך, אשתחוה אל־היכל־קדשך ביראתך:

ט יהוה | נחני בצדקתך למען שוררי, הישר הושר לפני דרכך:

י כי אין בפיהו נכונה, קרבם הוות, קבר־פתוח גרנם, לשונם יחליקון:

יא האשימם | אלהים, יפלו ממעצותיהם, ברב פשעיהם הדיחמו, כי מרו בך:

יב וישמחו כל־חוסי בך, לעולם ירננו, ותסך עלימו, ויעלצו בך אהבי שמך:

יג כי־אתה תברך צדיק, יהוה, כצנה רצון תעטרנו:

ירחם על עצמו ויפרש כפיו בתחנונים ופיוסים לבקש ולהתחנן מלפניו יתברך שיזכהו ברחמיו המרבים להתקרב לעבודתו יתברך: (ש.הר"ן על פס' ז)

א למנצח בנגינות, על־השמינית, מזמור לדוד:

ב יהוה אל־באפך תוכיחני, ואל־בחמתך תיסרני:

ג חנני יהוה כי אמלל אני, רפאני יהוה כי נבהלו עצמי:

ד ונפשי נבהלה מאד, ואתה ואת יהוה עד־מתי:

ה שובה יהוה חלצה נפשי, הושיעני למען חסדך:

ו כי אין במות זכרך, בשאול מי יודה־לך:

ז יגעתי | באנחתי, אשחה בכל־לילה מטתי, בדמעתי ערשי אמסה:

ח עששה מכעס עיני, עתקה בכל־צוררי:

ט סורו ממני כל־פעלי און, כי־שמע יהוה קול בכיי:

י שמע יהוה תחנתי, יהוה תפלתי יקח:

יא יבשו | ויבהלו מאד כל־איבי, ישבו יבשו רגע:

צריכין תמיד למסר נפשו עם כל תנועותיו וחיותו לה' יתברך, שעל ידי זה ה' יתברך מצילו מהאויבים והשונאים: (לקו"ה על פס' ב-ג)

א שגיון לדוד, אשר־שר ליהוה, על־דברי־כוש בן־ימיני:

ב יהוה אלהי, בך חסיתי, הושיעני מכל־רדפי והצילני:

ג פן־יטרף כאריה נפשי, פרק ואין מציל:

ד יהוה אלהי אם־עשיתי זאת, אם־יש־עול בכפי:

ה אם־גמלתי שולמי רע, ואחלצה צוררי ריקם:

ו ירדף אויב | נפשי וישג, וירמס לארץ חיי, וכבודי | לעפר ישכן סלה:

ז קומה יהוה | באפך, הנשא בעברות צוררי, ועורה אלי משפט צוית:

ח ועדת לאמים תסובבך, ועליה למרום שובה:

ט יהוה ידין עמים, שפטני יהוה, כצדקי וכתמי עלי:

י יגמר־נא רע | רשעים, ותכונן צדיק, ובחן לבות וכליות, אלהים צדיק:

יא מגני על־אלהים, מושיע ישרי־לב:

יב אלהים שופט צדיק, ואל זעם בכל־יום:

יג אם־לא ישוב חרבו ילטוש, קשתו דרך ויכוננה:

יד ולו הכין כלי־מות, חציו לדלקים יפעל:

טו הנה יחבל־און, והרה עמל, וילד שקר:

טז בור כרה ויחפרהו, ויפל בשחת יפעל:

יז ישוב עמלו בראשו, ועל קדקדו חמסו ירד:

יח אודה יהוה כצדקו, ואזמרה שם־יהוה עליון:

עקר האמת של ה' יתברך הוא שרחמיו וחסדיו אינם כלים לעולם יהיה איך שיהיה תמיד תמיד מועיל תפלה ותחנונים וצעקה ושועה לה' יתברך: (לקו"ה על פס' ה)

א למנצח על־הגתית, מזמור לדוד:

ב יהוה אדנינו, מה־אדיר שמך בכל־הארץ, אשר־תנה הודך על־השמים:

ג מפי עוללים | וינקים יסדת עז, למען צורריך, להשבית אויב ומתנקם:

ד כי אראה שמיך מעשה אצבעתיך, ירח וכוכבים אשר כוננתה:

ה מה־אנוש כי־תזכרנו, ובן־אדם כי תפקדנו:

ו ותחסרהו מעט מאלהים, וכבוד והדר תעטרהו:

ז תמשילהו במעשי ידיך, כל שתה תחת־רגליו:

ח צנה ואלפים כלם, וגם בהמות שדי:

ט צפור שמים ודגי הים, עבר ארחות ימים:

י יהוה אדנינו, מה־אדיר שמך בכל־הארץ:

צריכין להרגיל את עצמו מאד בכל יום ובכל עת להודות ולהלל לה' יתברך על כל הטובות אשר גמל עמנו: (לקו"ה על פס' ב)

א למנצח על־מות לבן, מזמור לדוד:

ב אודה יהוה בכל־לבי, אספרה כל־נפלאתיך:

ג אשמחה ואעלצה בך, אזמרה שמך עליון:

ד בשוב־אויבי אחור, יכשלו ויאבדו מפניך:

ה כי־עשית משפטי ודיני, ישבת לכסא שופט צדק:

ו גערת גוים, אבדת רשע, שמם מחית לעולם ועד:

ז האויב | תמו חרבות לנצח, וערים נתשת אבד זכרם המה:

ח ויהוה לעולם ישב, כונן למשפט כסאו:

ט והוא ישפט־תבל בצדק, ידין לאמים במישרים:

י ויהי יהוה משגב לדך, משגב לעתות בצרה:

יא ויבטחו בך יודעי שמך, כי לא־עזבת דרשיך יהוה:

יב זמרו ליהוה ישב ציון, הגידו בעמים עלילתיו:

יג כי־דרש דמים אותם זכר, לא־שכח צעקת ענוים עניים:

יד חננני יהוה, ראה עניי משנאי, מרוממי משערי־מות:

טו למען אספרה כל־תהלתיך, בשערי בת־ציון אגילה בישועתך:

טז טבעו גוים בשחת עשו, ברשת זו טמנו נלכדה רגלם:

יז נודע | יהוה משפט עשה, בפעל כפיו נוקש רשע, הגיון סלה:

יח ישובו רשעים לשאולה, כל־גוים שכחי אלהים:

יט כי לא לנצח ישכח אביון, תקות עניים ענוים תאבד לעד:

כ קומה יהוה אל־יעז אנוש, ישפטו גוים על־פניך:

כא שיתה יהוה | מורה להם, ידעו גוים אנוש המה סלה:

כפי בחירתו וכפי כסופיו וכפי אמתת התחזקותו ואמונתו בה' יתברך, כמו כן ה' יתברך מתגלגל עמו ברחמיו: (לקו"ה על פס' י)

א למה יהוה תעמד ברחוק, תעלים לעתות בצרה:

ב בגאות רשע ידלק עני, יתפשו | במזמות זו חשבו:

ג כי־הלל רשע על־תאות נפשו, ובצע ברך נאץ | יהוה:

ד רשע כגבה אפו בל־ידרש, אין אלהים כל־מזמותיו:

ה יחילו דרכו | בכל־עת, מרום משפטיך מנגדו, כל־צורריו יפיח בהם:

ו אמר בלבו בל־אמוט, לדר ודר אשר לא־ברע:

ז אלה | פיהו מלא ומרמות ותך, תחת לשונו עמל ואון:

ח ישב | במארב חצרים, במסתרים יהרג נקי, עיניו לחלכה יצפנו:

ט יארב במסתר | כאריה בסכה, יארב לחטוף עני, יחטף עני במשכו ברשתו:

י ידכה ודכה ישח, ונפל בעצומיו חל כאים חלכאים:

יא אמר בלבו שכח אל, הסתיר פניו, בל־ראה לנצח:

יב קומה יהוה, אל נשא ידך, אל־תשכח ענוים עניים:

יג על־מה | נאץ רשע | אלהים, אמר בלבו לא תדרש:

יד ראתה, כי־אתה | עמל וכעס | תביט, לתת בידך, עליך יעזב חלכה, יתום, אתה | היית עוזר:

טו שבר זרוע רשע, ורע תדרוש־רשעו בל־תמצא:

טז יהוה מלך עולם ועד, אבדו גוים מארצו:

יז תאות ענוים שמעת יהוה, תכין לבם, תקשיב אזנך:

יח לשפט יתום ודך, בל־יוסיף עוד לערץ אנוש מן־הארץ:

צריך כל אדם אפלו במדרגתו השפלה לידע ולהאמין שבודאי הוא מנצח הרבה על ידי כל דבור ודבור של שיחה והתבודדות: (על"ת על פס' א)

א למנצח לדוד, ביהוה | חסיתי, איך תאמרו לנפשי נודי נודו הרכם צפור:

ב כי הנה הרשעים ידרכון קשת, כוננו חצם על־יתר, לירות במו־אפל לישרי־לב:

ג כי השתות יהרסון, צדיק מה־פעל:

ד יהוה | בהיכל קדשו יהוה בשמים כסאו, עיניו יחזו, עפעפיו יבחנו בני אדם:

ה יהוה צדיק יבחן, ורשע ואהב חמס שנאה נפשו:

ו ימטר על־רשעים פחים, אש וגפרית ורוח זלעפות מנת כוסם:

ז כי־צדיק יהוה, צדקות אהב, ישר יחזו פנימו:

תראה שיצאו הדבורים מפיך באמת, ואז ישתוקק הקדוש ברוך הוא מלמעלה לשכן אצלך: (לקו"ה על פס' ט)

א למנצח על־השמינית, מזמור לדוד:

ב הושיעה יהוה כי־גמר חסיד, כי־פסו אמונים מבני אדם:

ג שוא | ידברו איש את־רעהו, שפת חלקות, בלב ולב ידברו:

ד יכרת יהוה כל־שפתי חלקות, לשון מדברת גדלות:

ה אשר אמרו | ללשננו נגביר, שפתינו אתנו, מי אדון לנו:

ו משד עניים מאנקת אביונים, עתה אקום יאמר יהוה, אשית בישע יפיח לו:

ז אמרות יהוה אמרות טהרות, כסף צרוף, בעליל לארץ, מזקק שבעתים:

ח אתה־יהוה תשמרם, תצרנו | מן־הדור זו לעולם:

ט סביב רשעים יתהלכון, כרם זלות לבני אדם:

עקר התקון של כל אחד ואחד שיחזק לבו בבטחון גדול בחסדי ה' יתברך שבודאי לא יעזב אותו, עד שישמח ויגיל נפשו: (לקו"ה על פס' ו)

א למנצח, מזמור לדוד:

ב עד־אנה יהוה תשכחני נצח, עד־אנה | תסתיר את־פניך ממני:

ג עד־אנה אשית עצות בנפשי, יגון בלבבי יומם, עד־אנה | ירום איבי עלי:

ד הביטה ענני יהוה אלהי, האירה עיני פן־אישן המות:

ה פן־יאמר איבי יכלתיו, צרי יגילו כי אמוט:

ו ואני | בחסדך בטחתי, יגל לבי בישועתך, אשירה ליהוה, כי גמל עלי:

כל אדם כפי מה שהוא, אם יזכר את עצמו שאף על פי כן הוא מזרע ישראל והבדילנו מן התועים בכמה בחינות, יכול לשמח את עצמו בכל מקום שהוא: (לקו"ה על פס' ז)

א למנצח, לדוד, אמר נבל בלבו אין אלהים, השחיתו התעיבו עלילה, אין עשה־טוב:

ב יהוה משמים השקיף על־בני־אדם, לראות היש משכיל דרש את־אלהים:

ג הכל סר, יחדו נאלחו, אין עשה־טוב, אין גם־אחד:

ד הלא ידעו כל־פעלי און, אכלי עמי אכלו לחם, יהוה לא קראו:

ה שם | פחדו פחד, כי־אלהים בדור צדיק:

ו עצת־עני תבישו, כי יהוה מחסהו:

ז מי יתן מציון ישועת ישראל, בשוב יהוה שבות עמו, יגל יעקב ישמח ישראל:

לב ישראלי בוער וחושק תמיד לה' יתברך ובלבבו מבין האמת תמיד, וצריך לדבר בפיו כפי האמת שבלבו: (לקו"ה על פס' ב)

א מזמור לדוד, יהוה מי־יגור באהלך, מי־ישכן בהר קדשך:

ב הולך תמים ופעל צדק, ודבר אמת בלבבו:

ג לא־רגל | על־לשנו, לא־עשה לרעהו רעה, וחרפה לא־נשא על־קרבו:

ד נבזה | בעיניו נמאס, ואת־יראי יהוה יכבד, נשבע להרע ולא ימר:

ה כספו | לא־נתן בנשך, ושחד על־נקי לא־לקח, עשה־אלה לא ימוט לעולם:

צריכין לידע ולהאמין שמלא כל הארץ כבודו והוא יושב ועומד וכו' תמיד לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא: (לקו"ה על פס' ח)

א מכתם לדוד, שמרני אל כי־חסיתי בך:

ב אמרת ליהוה אדני אתה, טובתי בל־עליך:

ג לקדושים אשר־בארץ המה, ואדירי כל־חפצי־בם:

ד ירבו עצבותם אחר מהרו, בל־אסיך נסכיהם מדם, ובל־אשא את־שמותם על־שפתי:

ה יהוה מנת־חלקי וכוסי, אתה תומיך גורלי:

ו חבלים נפלו־לי בנעמים, אף־נחלת שפרה עלי:

ז אברך את־יהוה אשר יעצני, אף־לילות יסרוני כליותי:

ח שויתי יהוה לנגדי תמיד, כי מימיני, בל־אמוט:

ט לכן | שמח לבי ויגל כבודי, אף־בשרי ישכן לבטח:

י כי | לא־תעזב נפשי לשאול, לא־תתן חסידך לראות שחת:

יא תודיעני ארח חיים, שבע שמחות את־פניך, נעמות בימינך נצח:

ירגיל מחשבתו תמיד לכסף ולחשק רק כסופין טובים, שיתגעגע ויחשק ויכסף תמיד להתקרב לה' יתברך ולתורתו ועבודתו: (לקו"ה על פס' ג)

א תפלה לדוד, שמעה יהוה | צדק, הקשיבה רנתי, האזינה תפלתי, בלא שפתי מרמה:

ב מלפניך משפטי יצא, עיניך תחזינה מישרים:

ג בחנת לבי |, פקדת לילה, צרפתני בל־תמצא, זמתי בל־יעבר־פי:

ד לפעלות אדם בדבר שפתיך, אני שמרתי ארחות פריץ:

ה תמך אשרי במעגלותיך, בל־נמוטו פעמי:

ו אני־קראתיך כי־תענני אל, הט־אזנך לי, שמע אמרתי:

ז הפלה חסדיך, מושיע חוסים, ממתקוממים בימינך:

ח שמרני כאישון בת־עין, בצל כנפיך תסתירני:

ט מפני רשעים זו שדוני, איבי בנפש יקיפו עלי:

י חלבמו סגרו, פימו דברו בגאות:

יא אשרינו עתה סבבונו סבבוני, עיניהם ישיתו לנטות בארץ:

יב דמינו כאריה יכסוף לטרף, וככפיר ישב במסתרים:

יג קומה יהוה, קדמה פניו, הכריעהו, פלטה נפשי מרשע חרבך:

יד ממתים ידך | יהוה, ממתים מחלד חלקם בחיים, וצפונך וצפינך תמלא בטנם, ישבעו בנים, והניחו יתרם לעולליהם:

טו אני בצדק אחזה פניך, אשבעה בהקיץ תמונתך:

עקר ההלל כשזוכין למצא את ה' יתברך בכל מקום, בין בטיבו בין בעקו: (לקו"ה על פס' ד)

א למנצח |, לעבד יהוה לדוד, אשר דבר | ליהוה את־דברי השירה הזאת, ביום | הציל־יהוה אותו מכף כל־איביו ומיד שאול:

ב ויאמר, ארחמך יהוה חזקי:

ג יהוה | סלעי ומצודתי ומפלטי, אלי צורי אחסה־בו, מגני וקרן־ישעי משגבי:

ד מהלל אקרא יהוה, ומן־איבי אושע:

ה אפפוני חבלי־מות, ונחלי בליעל יבעתוני:

ו חבלי שאול סבבוני, קדמוני מוקשי מות:

ז בצר־לי | אקרא יהוה, ואל־אלהי אשוע, ישמע מהיכלו קולי, ושועתי לפניו | תבא באזניו:

ח ותגעש ותרעש | הארץ, ומוסדי הרים ירגזו, ויתגעשו כי־חרה לו:

ט עלה עשן | באפו, ואש־מפיו תאכל, גחלים בערו ממנו:

י ויט שמים וירד, וערפל תחת רגליו:

יא וירכב על־כרוב ויעף, וידא על־כנפי־רוח:

יב ישת חשך | סתרו סביבותיו סכתו, חשכת־מים עבי שחקים:

יג מנגה נגדו, עביו עברו ברד וגחלי־אש:

יד וירעם בשמים | יהוה, ועליון יתן קלו, ברד וגחלי־אש:

טו וישלח חציו ויפיצם, וברקים רב ויהמם:

טז ויראו | אפיקי מים, ויגלו מוסדות תבל, מגערתך יהוה, מנשמת רוח אפך:

יז ישלח ממרום יקחני, ימשני ממים רבים:

יח יצילני מאיבי עז, ומשנאי כי־אמצו ממני:

יט יקדמוני ביום־אידי, ויהי־יהוה למשען לי:

כ ויוציאני למרחב, יחלצני כי חפץ בי:

כא יגמלני יהוה כצדקי, כבר ידי ישיב לי:

כב כי־שמרתי דרכי יהוה, ולא־רשעתי מאלהי:

כג כי כל־משפטיו לנגדי, וחקתיו לא־אסיר מני:

כד ואהי תמים עמו, ואשתמר מעוני:

כה וישב־יהוה לי כצדקי, כבר ידי לנגד עיניו:

כו עם־חסיד תתחסד, עם־גבר תמים תתמם:

כז עם־נבר תתברר, ועם־עקש תתפתל:

כח כי־אתה עם־עני תושיע, ועינים רמות תשפיל:

כט כי־אתה תאיר נרי, יהוה אלהי יגיה חשכי:

ל כי־בך ארץ גדוד, ובאלהי אדלג־שור:

לא האל תמים דרכו, אמרת־יהוה צרופה, מגן הוא לכל | החסים בו:

לב כי מי אלוה מבלעדי יהוה, ומי צור זולתי אלהינו:

לג האל המאזרני חיל, ויתן תמים דרכי דרכו:

לד משוה רגלי כאילות, ועל במתי יעמידני:

לה מלמד ידי למלחמה, ונחתה קשת־נחושה זרועתי:

לו ותתן־לי מגן ישעך, וימינך תסעדני, וענותך תרבני:

לז תרחיב צעדי תחתי, ולא מעדו קרסלי:

לח ארדוף אויבי ואשיגם, ולא־אשוב עד־כלותם:

לט אמחצם ולא־יכלו קום, יפלו תחת רגלי:

מ ותאזרני חיל למלחמה, תכריע קמי תחתי:

מא ואיבי נתתה לי ערף, ומשנאי אצמיתם:

מב ישועו ואין־מושיע, על־יהוה, ולא ענם:

מג ואשחקם כעפר על־פני־רוח, כטיט חוצות אריקם:

מד תפלטני מריבי עם, תשימני לראש גוים, עם לא־ידעתי יעבדוני:

מה לשמע אזן ישמעו לי, בני־נכר יכחשו־לי:

מו בני־נכר יבלו, ויחרגו ממסגרותיהם:

מז חי־יהוה וברוך צורי, וירום אלוהי ישעי:

מח האל הנותן נקמות לי, וידבר עמים תחתי:

מט מפלטי מאיבי, אף מן־קמי תרוממני, מאיש חמס תצילני:

נ על־כן | אודך בגוים | יהוה, ולשמך אזמרה:

נא מגדל ישועות מלכו, ועשה חסד | למשיחו, לדוד ולזרעו עד־עולם:

עקר החיות באמת, כשזוכין להתחיל בכל פעם מחדש בעבודת ה' שהוא עקר החיים באמת: (לקו"ה על פס' ג)

א למנצח, מזמור לדוד:

ב השמים מספרים כבוד אל, ומעשה ידיו מגיד הרקיע:

ג יום ליום יביע אמר, ולילה ללילה יחוה־דעת:

ד אין־אמר ואין דברים, בלי נשמע קולם:

ה בכל־הארץ | יצא קום, ובקצה תבל מליהם, לשמש שם־אהל בהם:

ו והוא כחתן יצא מחפתו, ישיש כגבור לרוץ ארח:

ז מקצה השמים | מוצאו, ותקופתו על־קצותם, ואין נסתר מחמתו:

ח תורת יהוה תמימה, משיבת נפש, עדות יהוה נאמנה, מחכימת פתי:

ט פקודי יהוה ישרים, משמחי־לב, מצות יהוה ברה, מאירת עינים:

י יראת יהוה | טהורה, עומדת לעד, משפטי־יהוה אמת, צדקו יחדו:

יא הנחמדים מזהב ומפז [י"ג ומפז] רב, ומתוקים מדבש ונפת צופים:

יב גם־עבדך נזהר בהם, בשמרם עקב רב:

יג שגיאות מי־יבין, מנסתרות נקני:

יד גם מזדים | חשך עבדך, אל־ימשלו־בי אז איתם, ונקיתי מפשע רב:

טו יהיו לרצון | אמרי־פי והגיון לבי לפניך, יהוה צורי וגאלי:

כל רצונו יתברך בבריאת עולמו ובהנהגת וקיום העולם שמנהיג ומקים העולם ברצונו, הכל הוא בשביל זה, בשביל נוראות קדשת תפלות ישראל: (לקו"ה על פס' ב)

א למנצח, מזמור לדוד:

ב יענך יהוה ביום צרה, ישגבך שם | אלהי יעקב:

ג ישלח־עזרך מקדש, ומציון יסעדך:

ד יזכר כל־מנחתיך, ועולתך ידשנה סלה:

ה יתן־לך כלבבך, וכל־עצתך ימלא:

ו נרננה | בישועתך ובשם־אלהינו נדגל, ימלא יהוה כל־משאלותיך:

ז עתה ידעתי כי הושיע | יהוה משיחו, יענהו משמי קדשו, בגברות ישע ימינו:

ח אלה ברכב ואלה בסוסים, ואנחנו | בשם־יהוה אלהינו נזכיר:

ט המה כרעו ונפלו, ואנחנו קמנו ונתעודד:

י יהוה הושיעה, המלך יעננו ביום־קראנו:

עקר עזותו והתחזקותו של האדם להתקרב לעבודת ה' יתברך היא על ידי שמחה וחדוה: (לקו"ה על פס' ב)

א למנצח, מזמור לדוד:

ב יהוה בעזך ישמח־מלך, ובישועתך מה־יגל יגיל מאד:

ג תאות לבו נתתה לו, וארשת שפתיו בל־מנעת סלה:

ד כי־תקדמנו ברכות טוב, תשית לראשו עטרת פז:

ה חיים | שאל ממך, נתתה לו, ארך ימים עולם ועד:

ו גדול כבודו בישועתך, הוד והדר תשוה עליו:

ז כי־תשיתהו ברכות לעד, תחדהו בשמחה את־פניך:

ח כי־המלך בטח ביהוה, ובחסד עליון בל־ימוט:

ט תמצא ידך לכל־איביך, ימינך תמצא שנאיך:

י תשיתמו | כתנור אש לעת פניך, יהוה באפו יבלעם, ותאכלם אש:

יא פרימו מארץ תאבד, וזרעם מבני אדם:

יב כי־נטו עליך רעה, חשבו מזמה בל־יוכלו:

יג כי תשיתמו שכם, במיתריך תכונן על־פניהם:

יד רומה יהוה בעזך, נשירה ונזמרה גבורתך:

לבקש תמיד את ה' יתברך בכל מקום שהוא ולזעק בכל עת לה' יתברך, ואל יתיאש מן הצעקה והבקשה לעולם: (לקו"ה על פס' ב)

א למנצח על־אילת השחר, מזמור לדוד:

ב אלי, אלי, למה עזבתני, רחוק מישועתי דברי שאגתי:

ג אלהי אקרא יומם ולא תענה, ולילה ולא־דומיה לי:

ד ואתה קדוש, יושב, תהלות ישראל:

ה בך בטחו אבתינו, בטחו ותפלטמו:

ו אליך זעקו ונמלטו, בך בטחו ולא־בושו:

ז ואנכי תולעת ולא־איש, חרפת אדם ובזוי עם:

ח כל־ראי ילעגו לי, יפטירו בשפה יניעו ראש:

ט גל אל־יהוה יפלטהו, יצילהו כי חפץ בו:

י כי־אתה גחי מבטן, מבטיחי על־שדי אמי:

יא עליך השלכתי מרחם, מבטן אמי אלי אתה:

יב אל־תרחק ממני כי־צרה קרובה, כי־אין עוזר:

יג סבבוני פרים רבים, אבירי בשן כתרוני:

יד פצו עלי פיהם, אריה טרף ושאג:

טו כמים נשפכתי, והתפרדו כל־עצמותי, היה לבי כדונג, נמס בתוך מעי:

טז יבש כחרש | כחי, ולשוני מדבק מלקוחי, ולעפר־מות תשפתני:

יז כי סבבוני כלבים, עדת מרעים הקיפוני, כארי ידי ורגלי:

יח אספר כל־עצמותי, המה יביטו יראו־בי:

יט יחלקו בגדי להם, ועל־לבושי יפילו גורל:

כ ואתה יהוה אל־תרחק, אילותי לעזרתי חושה:

כא הצילה מחרב נפשי, מיד־כלב יחידתי:

כב הושיעני מפי אריה, ומקרני רמים עניתני:

כג אספרה שמך לאחי, בתוך קהל אהללך:

כד יראי יהוה | הללוהו, כל־זרע יעקב כבדוהו, וגורו ממנו כל־זרע ישראל:

כה כי לא־בזה ולא שקץ ענות עני, ולא־הסתיר פניו ממנו, ובשועו אליו שמע:

כו מאתך תהלתי, בקהל רב נדרי אשלם, נגד יראיו:

כז יאכלו ענוים | וישבעו, יהללו יהוה דרשיו, יחי לבבכם לעד:

כח יזכרו | וישבו אל־יהוה כל־אפסי־ארץ, וישתחוו לפניך כל־משפחות גוים:

כט כי ליהוה המלוכה, ומשל בגוים:

ל אכלו וישתחוו | כל־דשני־ארץ, לפניו יכרעו כל־יורדי עפר, ונפשו לא חיה:

לא זרע יעבדנו, יספר לאדני לדור:

לב יבאו ויגידו צדקתו, לעם נולד, כי עשה:

בכל מקומות ממשלתו וה' יתברך עמו תמיד, אפלו במקומות החיצונים חס ושלום: (לקו"ה על פס' ד)

א מזמור לדוד, יהוה רעי לא אחסר:

ב בנאות דשא ירביצני, על־מי מנחות ינהלני:

ג נפשי ישובב, ינחני במעגלי־צדק למען שמו:

ד גם כי־אלך בגיא צלמות לא־אירא רע כי־אתה עמדי, שבטך ומשענתך המה ינחמני:

ה תערך לפני | שלחן נגד צררי, דשנת בשמן ראשי כוסי רויה:

ו אך | טוב וחסד ירדפוני כל־ימי חיי, ושבתי בבית־יהוה לארך ימים:

צריך להתפלל ברחמים ותחנונים כעני ורש השואל על הפתחים ויותר מזה, ולא ידחק את השעה: (לקו"ה על פס' ד)

א לדוד מזמור, ליהוה הארץ ומלואה, תבל וישבי בה:

ב כי־הוא על־ימים יסדה, ועל־נהרות יכוננה:

ג מי־יעלה בהר־יהוה, ומי־יקום במקום קדשו:

ד נקי כפים ובר־לבב, אשר | לא־נשא לשוא נפשי נפשו, ולא נשבע למרמה:

ה ישא ברכה מאת יהוה, וצדקה מאלהי ישעו:

ו זה דור דרשיו, מבקשי פניך יעקב סלה:

ז שאו שערים | ראשיכם והנשאו פתחי עולם, ויבוא מלך הכבוד:

ח מי זה מלך הכבוד, יהוה עזוז וגבור, יהוה גבור מלחמה:

ט שאו שערים | ראשיכם, ושאו פתחי עולם, ויבא מלך הכבוד:

י מי הוא זה מלך הכבוד, יהוה צבאות, הוא מלך הכבוד סלה:

אין שעה בעולם שלא יוכל להאיר לעצמו על ידי האמת אף אם החשך מסבב אותו כמו שמסבב, כי אמת ה' לעולם: (לקו"ה על פס' ה)

א לדוד, אליך יהוה נפשי אשא:

ב אלהי בך בטחתי, אל־אבושה, אל־יעלצו אויבי לי:

ג גם כל־קויך לא יבשו, יבשו הבוגדים ריקם:

ד דרכיך יהוה הודיעני, ארחותיך למדני:

ה הדריכני באמתך | ולמדני, כי־אתה אלהי ישעי, אותך קויתי כל־היום:

ו זכר־רחמיך יהוה וחסדיך, כי מעולם המה:

ז חטאות נעורי | ופשעי אל־תזכר, כחסדך זכר־לי־אתה, למען טובך יהוה:

ח טוב־וישר יהוה, על־כן יורה חטאים בדרך:

ט ידרך ענוים במשפט, וילמד ענוים דרכו:

י כל־ארחות יהוה חסד ואמת, לנצרי בריתו ועדתיו:

יא למען־שמך יהוה, וסלחת לעוני כי רב־הוא:

יב מי־זה האיש ירא יהוה, יורנו בדרך יבחר:

יג נפשו בטוב תלין, וזרעו יירש ארץ:

יד סוד יהוה ליראיו, ובריתו להודיעם:

טו עיני תמיד אל־יהוה, כי הוא־יוציא מרשת רגלי:

טז פנה־אלי וחנני, כי־יחיד ועני אני:

יז צרות לבבי הרחיבו, ממצוקותי הוציאני:

יח ראה עניי ועמלי, ושא לכל־חטאותי:

יט ראה־איבי כי־רבו, ושנאת חמס שנאוני:

כ שמרה נפשי והצילני, אל־אבוש כי־חסיתי בך:

כא תם־וישר יצרוני, כי קויתיך:

כב פדה אלהים את־ישראל, מכל צרותיו:

כשאדם זוכר את ה' יתברך ואינו שוכח אותו אפלו שעה קלה, נמצא הוא קרוב לה' יתברך תמיד: (לקו"ה על פס' א)

א לדוד |, שפטני יהוה, כי־אני בתמי הלכתי, וביהוה בטחתי לא אמעד:

ב בחנני יהוה ונסני, צרפה צרופה כליותי ולבי:

ג כי־חסדך לנגד עיני, והתהלכתי באמתך:

ד לא־ישבתי עם־מתי־שוא, ועם נעלמים לא אבוא:

ה שנאתי קהל מרעים, ועם־רשעים לא אשב:

ו ארחץ בנקיון כפי, ואסבבה את־מזבחך יהוה:

ז לשמע בקול תודה, ולספר כל־נפלאותיך:

ח יהוה, אהבתי מעון ביתך, ומקום משכן כבודך:

ט אל־תאסף עם־חטאים נפשי, ועם־אנשי דמים חיי:

י אשר־בידיהם זמה, וימינם מלאה שחד:

יא ואני בתמי אלך, פדני וחנני:

יב רגלי עמדה במישור, במקהלים אברך יהוה:

אם יהיה חזק ואמיץ בתפלות ובקשות, בודאי סוף כל סוף יענהו ה' יתברך ויקרבו לעבודתו באמת בודאי בלי ספק, רק חזק ואמץ: (לקו"מ על פס' יד)

א לדוד |, יהוה | אורי וישעי ממי אירא, יהוה מעוז חיי ממי אפחד:

ב בקרב עלי | מרעים לאכל את־בשרי, צרי ואיבי לי, המה כשלו ונפלו:

ג אם־תחנה עלי | מחנה לא־יירא לבי, אם־תקום עלי מלחמה, בזאת אני בוטח:

ד אחת שאלתי מאת־יהוה, אותה אבקש, שבתי בבית־יהוה כל־ימי חיי, לחזות בנועם־יהוה ולבקר בהיכלו:

ה כי יצפנני | בסכה ביום רעה, יסתרני בסתר אהלו, בצור ירוממני:

ו ועתה ירום ראשי על איבי סביבותי, ואזבחה באהלו זבחי תרועה, אשירה ואזמרה ליהוה:

ז שמע־יהוה קולי אקרא, וחנני וענני:

ח לך | אמר לבי בקשו פני, את־פניך יהוה אבקש:

ט אל־תסתר פניך | ממני, אל־תט־באף עבדך, עזרתי היית, אל־תטשני ואל־תעזבני אלהי ישעי:

י כי־אבי ואמי עזבוני, ויהוה יאספני:

יא הורני יהוה דרכך, ונחני בארח מישור, למען שוררי:

יב אל־תתנני בנפש צרי, כי קמו־בי עדי־שקר, ויפח חמס:

יג לולא האמנתי לראות בטוב־יהוה בארץ חיים:

יד קוה אל־יהוה, חזק ויאמץ לבך, וקוה אל־יהוה:

אין מנוס מכל מה שיכול לעבר על האדם, כי אם לתלות עיניו למרום ולהקדים תפלה לצרה: (לקו"ה על פס' א)

א לדוד, אליך יהוה | אקרא, צורי אל־תחרש ממני, פן־תחשה ממני, ונמשלתי עם־יורדי בור:

ב שמע קול תחנוני בשועי אליך, בנשאי ידי אל־דביר קדשך:

ג אל־תמשכני עם־רשעים ועם־פעלי און, דברי שלום עם־רעיהם, ורעה בלבבם:

ד תן־להם כפעלם וכרע מעלליהם, כמעשה ידיהם תן להם, השב גמולם להם:

ה כי לא יבינו אל־פעלת יהוה, ואל־מעשה ידיו, יהרסם ולא יבנם:

ו ברוך יהוה, כי־שמע קול תחנוני:

ז יהוה | עזי ומגני, בו בטח לבי ונעזרתי, ויעלז לבי, ומשירי אהודנו:

ח יהוה עז־למו, ומעוז ישועות משיחו הוא:

ט הושיעה | את־עמך, וברך את־נחלתך, ורעם ונשאם עד־העולם:

עקר שלמות התפלה הוא להתפלל במסירות נפש: (לקו"מ על פס' יא)

א מזמור לדוד, הבו ליהוה בני אלים, הבו ליהוה כבוד ועז:

ב הבו ליהוה כבוד שמו, השתחוו ליהוה בהדרת־קדש:

ג קול יהוה על־המים, אל־הכבוד הרעים, יהוה על־מים רבים:

ד קול־יהוה בכח, קול יהוה בהדר:

ה קול יהוה שבר ארזים, וישבר יהוה את־ארזי הלבנון:

ו וירקידם כמו־עגל, לבנון ושרין כמו בן־ראמים:

ז קול־יהוה חצב להבות אש:

ח קול יהוה יחיל מדבר, יחיל יהוה מדבר קדש:

ט קול יהוה | יחולל אילות, ויחשף יערות, ובהיכלו כלו אמר כבוד:

י יהוה למבול ישב, וישב יהוה מלך לעולם:

יא יהוה עז לעמו יתן, יהוה | יברך את־עמו בשלום:

כל ההתרחקות היא כדי שיתלו עיניו למרום, כי ה' יתברך חפץ ומתאוה לתפלת ישראל ורוצה שיבקשו ויתפללו לפניו יתברך בכל פעם על כל דבר: (לקו"ה על המזמור)

א מזמור, שיר־חנכת הבית לדוד:

ב ארוממך יהוה כי דליתני, ולא־שמחת איבי לי:

ג יהוה אלהי, שועתי אליך ותרפאני:

ד יהוה העלית מן־שאול נפשי, חייתני מיורדי מירדי־בור:

ה זמרו ליהוה חסידיו, והודו לזכר קדשו:

ו כי רגע | באפו, חיים ברצונו, בערב ילין בכי, ולבקר רנה:

ז ואני אמרתי בשלוי, בל־אמוט לעולם:

ח יהוה ברצונך העמדתה להררי עז, הסתרת פניך הייתי נבהל:

ט אליך יהוה אקרא, ואל־אדני אתחנן:

י מה־בצע בדמי ברדתי אל שחת, היודך עפר, היגיד אמתך:

יא שמע־יהוה וחנני, יהוה היה־עזר לי:

יב הפכת מספדי למחול לי, פתחת שקי ותאזרני שמחה:

יג למען | יזמרך כבוד ולא ידם, יהוה אלהי לעולם אודך:

צריך להתחזק ולהתאמץ ליחל ולקוות לה' יתברך בלי לרפות ולרשל את הרצון הטוב לעולם, ובודאי נפעל על ידי זה הרבה טובות אמתיות ונצחיות: (לקו"ה על פס' כה)

א למנצח, מזמור לדוד:

ב בך־יהוה חסיתי, אל־אבושה לעולם, בצדקתך פלטני:

ג הטה אלי | אזנך מהרה הצילני, היה לי | לצור־מעוז, לבית מצודות להושיעני:

ד כי־סלעי ומצודתי אתה, ולמען שמך תנחני ותנהלני:

ה תוציאני מרשת זו טמנו לי, כי־אתה מעזי:

ו בידך אפקיד רוחי, פדיתה אותי יהוה, אל אמת:

ז שנאתי השמרים הבלי־שוא, ואני אל־יהוה בטחתי:

ח אגילה ואשמחה בחסדך, אשר ראית את־עניי, ידעת בצרות נפשי:

ט ולא הסגרתני ביד־אויב, העמדת במרחב רגלי:

י חנני יהוה כי צר־לי, עששה בכעס עיני, נפשי ובטני:

יא כי כלו ביגון חיי, ושנותי באנחה, כשל בעוני כחי, ועצמי עששו:

יב מכל־צררי הייתי חרפה, ולשכני | מאד, ופחד למידעי, ראי בחוץ נדדו ממני:

יג נשכחתי כמת מלב, הייתי ככלי אבד:

יד כי שמעתי | דבת רבים, מגור מסביב, בהוסדם יחד עלי, לקחת נפשי זממו:

טו ואני | עליך בטחתי יהוה, אמרתי אלהי אתה:

טז בידך עתתי, הצילני מיד־אויבי ומרדפי:

יז האירה פניך על־עבדך, הושיעני בחסדך:

יח יהוה אל־אבושה כי קראתיך, יבשו רשעים, ידמו לשאול:

יט תאלמנה שפתי שקר, הדברות על־צדיק עתק בגאוה ובוז:

כ מה רב טובך אשר־צפנת ליראיך, פעלת לחסים בך, נגד בני אדם:

כא תסתירם | בסתר פניך מרכסי איש, תצפנם בסכה מריב לשנות:

כב ברוך יהוה, כי־הפליא חסדו לי בעיר מצור:

כג ואני | אמרתי בחפזי נגרזתי מנגד עיניך, אכן שמעת קול תחנוני בשועי אליך:

כד אהבו את־יהוה כל־חסידיו, אמונים נצר יהוה, ומשלם על־יתר עשה גאוה:

כה חזקו ויאמץ לבבכם, כל־המיחלים ליהוה:

צריכין להתחזק בתפלה ובשאגה לה' יתברך תמיד, כדי להנצל משטף מים רבים השוטפים בעולם הזה: (לקו"ה על פס' ג, ז)

א לדוד משכיל, אשרי נשוי־פשע, כסוי חטאה:

ב אשרי־אדם לא יחשב יהוה לו עון, ואין ברוחו רמיה:

ג כי־החרשתי, בלו עצמי, בשאגתי כל־היום:

ד כי | יומם ולילה תכבד עלי ידך, נהפך לשדי בחרבני קיץ סלה:

ה חטאתי אודיעך, ועוני לא־כסיתי, אמרתי אודה עלי פשעי ליהוה, ואתה נשאת עון חטאתי סלה:

ו על־זאת יתפלל כל־חסיד | אליך לעת מצוא, רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו:

ז אתה | סתר לי [יפסיק מעט], מצר תצרני, רני פלט תסובבני סלה:

ח אשכילך | ואורך בדרך־זו תלך, איעצה עליך עיני:

ט אל־תהיו | כסוס כפרד אין הבין, במתג־ורסן עדיו לבלום, בל קרוב אליך:

י רבים מכאובים לרשע, והבוטח ביהוה חסד יסובבנו:

יא שמחו ביהוה וגילו צדיקים, והרנינו כל־ישרי־לב:

עקר יסוד כל התורה כלה הוא האמונה, והוא עקר חיות וקיום כל העולמות כלם: (לקו"ה על פס' ד)

א רננו צדיקים ביהוה, לישרים נאוה תהלה:

ב הודו ליהוה בכנור, בנבל עשור זמרו־לו:

ג שירו־לו שיר חדש, היטיבו נגן בתרועה:

ד כי־ישר דבר־יהוה, וכל־מעשהו באמונה:

ה אהב צדקה ומשפט, חסד יהוה מלאה הארץ:

ו בדבר יהוה שמים נעשו, וברוח פיו כל־צבאם:

ז כנס כנד מי הים, נתן באוצרות תהומות:

ח ייראו מיהוה כל־הארץ, ממנו יגורו כל־ישבי תבל:

ט כי הוא אמר ויהי, הוא־צוה ויעמד:

י יהוה הפיר עצת־גוים, הניא מחשבות עמים:

יא עצת יהוה לעולם תעמד, מחשבת לבו לדר ודר:

יב אשרי הגוי אשר־יהוה אלהיו, העם | בחר לנחלה לו:

יג משמים הביט יהוה, ראה את־כל־בני האדם:

יד ממכון־שבתו השגיח, אל כל־ישבי הארץ:

טו היצר יחד לבם, המבין אל־כל־מעשיהם:

טז אין־המלך נושע ברב־חיל, גבור לא־ינצל ברב־כח:

יז שקר הסוס לתשועה, וברב חילו לא ימלט:

יח הנה עין יהוה אל־יראיו, למיחלים לחסדו:

יט להציל ממות נפשם, ולחיותם ברעב:

כ נפשנו חכתה ליהוה, עזרנו ומגננו הוא:

כא כי־בו ישמח לבנו, כי בשם קדשו בטחנו:

כב יהי־חסדך יהוה עלינו, כאשר יחלנו לך:

אם יתחזק ויתאמץ לפתח פיו בעל כרחו לדבר תמיד, בודאי יעזרהו ה' יתברך ויפתח פיו ולבו: (לקו"ה על פס' ב)

א לדוד, בשנותו את־טעמו לפני אבימלך, ויגרשהו וילך:

ב אברכה את־יהוה בכל־עת, תמיד תהלתו בפי:

ג ביהוה תתהלל נפשי, ישמעו ענוים וישמחו:

ד גדלו ליהוה אתי, ונרוממה שמו יחדו:

ה דרשתי את־יהוה וענני, ומכל־מגורותי הצילני:

ו הביטו אליו ונהרו, ופניהם אל־יחפרו:

ז זה עני קרא ויהוה שמע, ומכל־צרותיו הושיעו:

ח חנה מלאך־יהוה סביב ליראיו, ויחלצם:

ט טעמו וראו כי־טוב יהוה, אשרי הגבר יחסה־בו:

י יראו את־יהוה קדשיו, כי־אין מחסור ליראיו:

יא כפירים רשו ורעבו, ודרשי יהוה לא־יחסרו כל־טוב:

יב לכו־בנים שמעו־לי, יראת יהוה אלמדכם:

יג מי־האיש החפץ חיים, אהב ימים לראות טוב:

יד נצר לשונך מרע, ושפתיך מדבר מרמה:

טו סור מרע ועשה־טוב, בקש שלום ורדפהו:

טז עיני יהוה אל־צדיקים, ואזניו אל־שועתם:

יז פני יהוה בעשי רע, להכרית מארץ זכרם:

יח צעקו ויהוה שמע, ומכל־צרותם הצילם:

יט קרוב יהוה לנשברי־לב, ואת־דכאי־רוח יושיע:

כ רבות רעות צדיק, ומכלם יצילנו יהוה:

כא שמר כל־עצמותיו, אחת מהנה לא נשברה:

כב תמותת רשע רעה, ושנאי צדיק יאשמו:

כג פדה יהוה נפש עבדיו, ולא יאשמו כל־החסים בו:

צריך להתפלל בכל לבו, עד שירגיש דבורי התפלה בכל עצמותיו: (לקו"ע על פס' י)

א לדוד |, ריבה יהוה את־יריבי, לחם את־לחמי:

ב החזק מגן וצנה, וקומה בעזרתי:

ג והרק חנית וסגר לקראת רדפי, אמר לנפשי ישעתך אני:

ד יבשו ויכלמו מבקשי נפשי, יסגו אחור ויחפרו חשבי רעתי:

ה יהיו כמץ לפני־רוח, ומלאך יהוה דוחה:

ו יהי־דרכם חשך וחלקלקת, ומלאך יהוה רדפם:

ז כי־חנם טמנו־לי שחת רשתם, חנם חפרו לנפשי:

ח תבואהו שואה לא־ידע, ורשתו אשר־טמן תלכדו, בשואה יפל־בה:

ט ונפשי תגיל ביהוה, תשיש בישועתו:

י כל עצמותי | תאמרנה, יהוה מי כמוך, מציל עני מחזק ממנו, ועני ואביון מגזלו:

יא יקומון עדי חמס, אשר לא־ידעתי ישאלוני:

יב ישלמוני רעה תחת טובה, שכול לנפשי:

יג ואני | בחלותם לבושי שק, עניתי בצום נפשי, ותפלתי על־חיקי תשוב:

יד כרע־כאח לי התהלכתי, כאבל־אם קדר שחותי:

טו ובצלעי שמחו ונאספו, נאספו עלי נכים ולא ידעתי, קרעו ולא־דמו:

טז בחנפי לעגי מעוג, חרק עלי שנימו:

יז אדני כמה תראה, השיבה נפשי משאיהם, מכפירים יחידתי:

יח אודך בקהל רב, בעם עצום אהללך:

יט אל־ישמחו־לי איבי שקר, שנאי חנם יקרצו־עין:

כ כי לא שלום ידברו, ועל רגעי־ארץ דברי מרמות יחשבון:

כא וירחיבו עלי פיהם, אמרו האח | האח ראתה עיננו:

כב ראיתה יהוה אל־תחרש, אדני אל־תרחק ממני:

כג העירה והקיצה למשפטי, אלהי ואדני לריבי:

כד שפטני כצדקך יהוה אלהי, ואל־ישמחו־לי:

כה אל־יאמרו בלבם האח נפשנו, אל־יאמרו בלענוהו:

כו יבשו ויחפרו | יחדו שמחי רעתי, ילבשו־בשת וכלמה המגדילים עלי:

כז ירנו וישמחו חפצי צדקי, ויאמרו תמיד יגדל יהוה החפץ שלום עבדו:

כח ולשוני תהגה צדקך, כל־היום תהלתך:

עקר התפלה היא על ידי אמונה, שמאמין שהכל ברשות הקדוש ברוך הוא אפלו לשנות הטבע ואין הקדוש ברוך הוא מקפח שכר כל בריה, כי צדיק ה': (לקו"ה על פס' יא)

א למנצח לעבד־יהוה לדוד:

ב נאם־פשע לרשע בקרב לבי, אין־פחד אלהים לנגד עיניו:

ג כי־החליק אליו בעיניו, למצא עונו לשנא:

ד דברי־פיו און ומרמה, חדל להשכיל להיטיב:

ה און | יחשב על־משכבו, יתיצב על־דרך לא־טוב, רע לא ימאס:

ו יהוה בהשמים חסדך, אמונתך עד־שחקים:

ז צדקתך | כהררי־אל, משפטיך תהום רבה, אדם ובהמה תושיע יהוה:

ח מה־יקר חסדך אלהים, ובני אדם בצל כנפיך יחסיון:

ט ירוין מדשן ביתך, ונחל עדניך תשקם:

י כי־עמך מקור חיים, באורך נראה־אור:

יא משך חסדך לידעיך, וצדקתך לישרי־לב:

יב אל־תבואני רגל גאוה, ויד־רשעים אל־תנדני:

יג שם נפלו פעלי און, דחו ולא־יכלו קום:

צריכין בטחון גדול ועצום מאד בחסדו ורחמיו המרבים, שאינם כלים לעולם: (על"ת על פס' ג)

א לדוד |, אל־תתחר במרעים, אל־תקנא בעשי עולה:

ב כי כחציר מהרה ימלו, וכירק דשא יבולון:

ג בטח ביהוה ועשה־טוב, שכן־ארץ ורעה אמונה:

ד והתענג על־יהוה, ויתן־לך משאלת לבך:

ה גול על־יהוה דרכך, ובטח עליו והוא יעשה:

ו והוציא כאור צדקך, ומשפטך כצהרים:

ז דום | ליהוה והתחולל לו, אל־תתחר במצליח דרכו, באיש עשה מזמות:

ח הרף מאף ועזב חמה, אל־תתחר אך־להרע:

ט כי־מרעים יכרתון, וקוי יהוה המה יירשו־ארץ:

י ועוד מעט ואין רשע, והתבוננת על־מקומו ואיננו:

יא וענוים יירשו־ארץ, והתענגו על־רב שלום:

יב זמם רשע לצדיק, וחרק עליו שניו:

יג אדני ישחק־לו, כי־ראה כי־יבא יומו:

יד חרב | פתחו רשעים ודרכו קשתם, להפיל עני ואביון, לטבוח ישרי־דרך:

טו חרבם תבוא בלבם, וקשתותם תשברנה:

טז טוב־מעט לצדיק, מהמון רשעים רבים:

יז כי זרועות רשעים תשברנה, וסומך צדיקים יהוה:

יח יודע יהוה ימי תמימם, ונחלתם לעולם תהיה:

יט לא־יבשו בעת רעה, ובימי רעבון ישבעו:

כ כי רשעים | יאבדו, ואיבי יהוה כיקר כרים, כלו בעשן כלו:

כא לוה רשע ולא ישלם, וצדיק חונן ונותן:

כב כי מברכיו יירשו ארץ, ומקלליו יכרתו:

כג מיהוה מצעדי־גבר כוננו, ודרכו יחפץ:

כד כי־יפל לא־יוטל, כי־יהוה סומך ידו:

כה נער | הייתי גם־זקנתי, ולא־ראיתי צדיק נעזב, וזרעו מבקש־לחם:

כו כל־היום חונן ומלוה, וזרעו לברכה:

כז סור מרע ועשה־טוב, ושכן לעולם:

כח כי יהוה | אהב משפט, ולא־יעזב את־חסידיו, לעולם נשמרו, וזרע רשעים נכרת:

כט צדיקים יירשו־ארץ, וישכנו לעד עליה:

ל פי־צדיק יהגה חכמה, ולשונו תדבר משפט:

לא תורת אלהיו בלבו, לא תמעד אשריו:

לב צופה רשע לצדיק, ומבקש להמיתו:

לג יהוה לא־יעזבנו בידו, ולא ירשיענו בהשפטו:

לד קוה אל־יהוה | ושמר דרכו, וירוממך לרשת ארץ, בהכרת רשעים תראה:

לה ראיתי רשע עריץ, ומתערה כאזרח רענן:

לו ויעבר והנה איננו, ואבקשהו ולא נמצא:

לז שמר־תם וראה ישר, כי־אחרית לאיש שלום:

לח ופשעים נשמדו יחדו, אחרית רשעים נכרתה:

לט ותשועת צדיקים מיהוה, מעוזם בעת צרה:

מ ויעזרם יהוה ויפלטם, יפלטם מרשעים ויושיעם, כי־חסו בו:

צריך לצעק לאביו שבשמים בקול חזק מעמקי הלב ואזי ה' יתברך שומע קולו ופונה לצעקתו: (לקו"מ על פס' יא)

א מזמור, לדוד להזכיר:

ב יהוה אל־בקצפך תוכיחני, ובחמתך תיסרני:

ג כי־חציך נחתו בי, ותנחת עלי ידך:

ד אין־מתם בבשרי מפני זעמך, אין־שלום בעצמי מפני חטאתי:

ה כי עונתי עברו ראשי, כמשא כבד יכבדו ממני:

ו הבאישו נמקו חבורתי, מפני אולתי:

ז נעויתי שחתי עד־מאד, כל־היום קדר הלכתי:

ח כי־כסלי מלאו נקלה, ואין מתם בבשרי:

ט נפוגותי ונדכיתי עד־מאד, שאגתי מנהמת לבי:

י אדני, נגדך כל־תאותי, ואנחתי ממך לא־נסתרה:

יא לבי סחרחר, עזבני כחי, ואור־עיני גם־הם אין אתי:

יב אהבי | ורעי מנגד נגעי יעמדו, וקרובי מרחק עמדו:

יג וינקשו | מבקשי נפשי, ודרשי רעתי דברו הוות, ומרמות כל־היום יהגו:

יד ואני כחרש לא אשמע, וכאלם לא יפתח־פיו:

טו ואהי כאיש אשר לא־שמע, ואין בפיו תוכחות:

טז כי־לך יהוה הוחלתי, אתה תענה אדני אלהי:

יז כי־אמרתי פן־ישמחו־לי, במוט רגלי עלי הגדילו:

יח כי־אני לצלע נכון, ומכאובי נגדי תמיד:

יט כי־עוני אגיד, אדאג מחטאתי:

כ ואיבי חיים עצמו, ורבו שנאי שקר:

כא ומשלמי רעה תחת טובה, ישטנוני תחת רדופי רדפי־טוב:

כב אל־תעזבני יהוה, אלהי אל־תרחק ממני:

כג חושה לעזרתי, אדני תשועתי:

כך היא הדרך האמת של כל הרוצה לגשת את הקדש להתקרב עצמו לה' יתברך, שהעקר להרבות בתפלה ושיחה בינו לבין קונו: (לקו"ה על פס' ג-ד)

א למנצח לידותון לידיתון מזמור לדוד:

ב אמרתי אשמרה דרכי מחטוא בלשוני, אשמרה לפי מחסום בעד רשע לנגדי:

ג נאלמתי דומיה, החשיתי מטוב, וכאבי נעכר:

ד חם־לבי | בקרבי, בהגיגי תבער־אש, דברתי בלשוני:

ה הודיעני יהוה | קצי, ומדת ימי מה־היא, אדעה מה־חדל אני:

ו הנה טפחות | נתתה ימי, וחלדי כאין נגדך, אך־כל־הבל כל־אדם, נצב סלה:

ז אך־בצלם | יתהלך־איש, אך־הבל יהמיון, יצבר ולא־ידע מי־אספם:

ח ועתה מה־קויתי אדני, תוחלתי לך היא:

ט מכל־פשעי הצילני, חרפת נבל אל־תשימני:

י נאלמתי לא אפתח־פי, כי אתה עשית:

יא הסר מעלי נגעך, מתגרת ידך אני כליתי:

יב בתוכחות על־עון | יסרת איש, ותמס כעש חמודו, אך הבל כל־אדם סלה:

יג שמעה תפלתי | יהוה ושועתי | האזינה, אל־דמעתי אל־תחרש, כי גר אנכי עמך, תושב ככל־אבותי:

יד השע ממני ואבליגה, בטרם אלך ואינני:

בכל מה שעובר עליו איך שהוא אם מתחזק עצמו ברצון, בודאי ירחם עליו ה' יתברך ויורהו הדרך האמת: (לקו"ה על פס' ח-ט)

א למנצח, לדוד מזמור:

ב קוה קויתי יהוה, ויט אלי וישמע שועתי:

ג ויעלני | מבור שאון, מטיט היון, ויקם על־סלע רגלי, כונן אשרי:

ד ויתן בפי | שיר חדש, תהלה לאלהינו, יראו רבים וייראו, ויבטחו ביהוה:

ה אשרי־הגבר אשר־שם יהוה מבטחו, ולא־פנה אל־רהבים ושטי כזב:

ו רבות עשית | אתה | יהוה אלהי, נפלאתיך ומחשבתיך אלינו, אין | ערך אליך, אגידה ואדברה עצמו מספר:

ז זבח ומנחה | לא־חפצת, אזנים כרית לי, עולה וחטאה לא שאלת:

ח אז אמרתי הנה־באתי, במגלת־ספר כתוב עלי:

ט לעשות־רצונך אלהי חפצתי, ותורתך בתוך מעי:

י בשרתי צדק | בקהל רב, הנה שפתי לא אכלא, יהוה אתה ידעת:

יא צדקתך לא־כסיתי | בתוך לבי, אמונתך ותשועתך אמרתי, לא־כחדתי חסדך ואמתך לקהל רב:

יב אתה יהוה, לא־תכלא רחמיך ממני, חסדך ואמתך תמיד יצרוני:

יג כי אפפו־עלי | רעות עד־אין מספר, השיגוני עונתי ולא־יכלתי לראות, עצמו משערות ראשי ולבי עזבני:

יד רצה יהוה להצילני, יהוה לעזרתי חושה:

טו יבשו ויחפרו | יחד מבקשי נפשי לספותה, יסגו אחור ויכלמו חפצי רעתי:

טז ישמו על־עקב בשתם, האמרים לי האח | האח:

יז ישישו וישמחו | בך כל־מבקשיך, יאמרו תמיד יגדל יהוה, אהבי תשועתך:

יח ואני | עני ואביון, אדני יחשב־לי, עזרתי ומפלטי אתה, אלהי אל־תאחר:

עקר הרחמנות להאיר הדעת האמתי על נפשו, לדעת בלבבו היטב בכל יום כי ה' הוא האלקים: (על"ת על פס' ב)

א למנצח, מזמור לדוד:

ב אשרי משכיל אל־דל, ביום רעה ימלטהו יהוה:

ג יהוה | ישמרהו ויחיהו ואשר יאשר בארץ, ואל־תתנהו בנפש איביו:

ד יהוה יסעדנו על־ערש דוי, כל־משכבו הפכת בחליו:

ה אני־אמרתי יהוה חנני, רפאה נפשי כי־חטאתי לך:

ו אויבי יאמרו רע לי, מתי ימות ואבד שמו:

ז ואם־בא לראות |, שוא ידבר, לבו יקבץ־און לו, יצא לחוץ ידבר:

ח יחד עלי יתלחשו כל־שנאי, עלי | יחשבו רעה לי:

ט דבר־בליעל יצוק בו, ואשר שכב לא־יוסיף לקום:

י גם־איש שלומי | אשר־בטחתי בו אוכל לחמי, הגדיל עלי עקב:

יא ואתה יהוה, חנני והקימני, ואשלמה להם:

יב בזאת ידעתי כי־חפצת בי, כי לא־יריע איבי עלי:

יג ואני בתמי תמכת בי, ותציבני לפניך לעולם:

יד ברוך יהוה | אלהי ישראל, מהעולם ועד־העולם, אמן | ואמן: