וְזֶהוּ כְּלַל כָּל הָעֲבוֹדָה שֶׁל רֹאשׁ־הַשָּׁנָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים, וְכָל יֶרַח הָאֵיתָנִים, שֶׁאֵיתָן בְּמִצְוֹת (רֹאשׁ־הַשָּׁנָה יא.), כִּי הַכֹּל לְבָרֵר נְקֻדַּת הָאֱמֶת בְּכָל מָקוֹם, שֶׁהוּא עַל־יְדֵי צַדִּיק הָאֱמֶת שֶׁזָּכָה לִנְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ בִּשְׁלֵמוּת, כִּי בְּרֹאשׁ־הַשָּׁנָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים מְבָרְרִין הָאֱמֶת עַל־יְדֵי רִבּוּי הָעֲבוֹדוֹת שֶׁיִשְׂרָאֵל עוֹבְדִין אָז, כִּי עוֹסְקִין אָז בְּרִבּוּי תּוֹרָה וּתְפִלָּה וּצְעָקוֹת וְתַחֲנוּנִים לְהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ וּצְדָקָה וְכוּ', שֶׁזֶּה עִקַּר הָאֱמֶת שֶׁזּוֹכִין עַל־יְדֵי קוֹלוֹת שֶׁל שׁוֹפָר וְשֶׁל רִבּוּי תְּפִלּוֹת וּצְעָקוֹת לְהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ בִּבְחִינַת (בְּרֵאשִׁית כז, כב): "הַקּוֹל קוֹל יַעֲקֹב", בְּחִינַת (מִיכָה ז, כ): "תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב" וְכַנַּ"ל. אֲבָל אַחַר יוֹם הַכִּפּוּרִים מַתְחִילִין לַעֲסֹק בְּסֻכָּה, שֶׁהוּא גַּם־כֵּן בְּחִינַת אֱמֶת לְיַעֲקֹב, בִּבְחִינַת "וְיַעֲקֹב נָסַע סֻכֹּתָה" (בְּרֵאשִׁית לג, יז), הַיְנוּ שֶׁאַחַר רֹאשׁ־הַשָּׁנָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים עוֹסְקִין לְגַלּוֹת הָאֱמֶת גַּם בַּעֲבוֹדוֹת חִיצוֹנִיּוֹת, שֶׁהֵם: אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וְשֵׁנָה, שֶׁזֶּה עִקַּר מִצְוַת סֻכָּה - כְּדֵי לֵידַע וּלְהַאֲמִין, שֶׁעַל־יְדֵי אֲמִתַּת הָאֱמֶת יְכוֹלִין לִהְיוֹת סָמוּךְ וְקָרוֹב לְהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוּא, בִּבְחִינַת (מִשְׁלֵי ג, ו): "בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ".
וְזֶהוּ בְּחִינַת הָאַרְבַּע מִינִים שֶׁכְּלוּלִים מִכָּל הַכִּתּוֹת שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל בַּעֲלֵי תּוֹרָה וּמִצְוֹת וְכוּ', עַד שֶׁאֲפִלּוּ עַרְבֵי נַחַל אוֹגְדִין עִמָּהֶם, שֶׁהֵם בְּחִינַת הָרְחוֹקִים מְאֹד שֶׁאֵין בָּהֶם לֹא טַעַם וָרֵיחַ, כִּי עַל־יְדֵי הָאֱמֶת מְגַלִּין, שֶׁגַּם מֵהֶם מְקַבֵּל הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ נַחַת רוּחַ וְהִתְפָּאֲרוּת, עַל־יְדֵי כָּל תְּנוּעָה אֲמִתִּית שֶׁנִּמְצָא בָּהֶם שֶׁמּוֹשְׁכִין אֶת עַצְמָן לְהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ, וְכַנַּ"ל. וְזֶהוּ בְּחִינַת שִׂמְחַת תּוֹרָה וּשְׁמִינִי עֲצֶרֶת. 'עֲצֶרֶת' - לְשׁוֹן אֲסֵפָה, שֶׁעוֹצֵר וְאוֹסֵף הַכֹּל וּמְקָרֵב כֻּלָּם לְהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ, אֲפִלּוּ הָרְחוֹקִים מְאֹד עַל־יְדֵי סֻכַּת שָׁלוֹם שֶׁזָּכִינוּ לֵישֵׁב בָּהּ, שֶׁאָז הִקְרַבְנוּ קָרְבָּנוֹת אֲפִלּוּ בִּשְׁבִיל הַשִּׁבְעִים אֻמּוֹת, כְּדֵי לְקָרֵב כֻּלָּם לְהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ בִּבְחִינַת (צְפַנְיָה ג, ט) "אָז אֶהְפֹּךְ אֶל כָּל הָעַמִּים שָׂפָה בְּרוּרָה" וְכוּ'.
וְעַל־כֵּן בְּשִׂמְחַת תּוֹרָה הַכֹּל עוֹלִים אֶל הַתּוֹרָה, לְהוֹרוֹת, שֶׁכָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל יֵשׁ לוֹ חֵלֶק בְּתוֹרַת אֱמֶת, כִּי עִקַּר הָאֱמֶת הוּא לְקָרֵב וְלֹא לְרַחֵק, רַק לְבָרֵר וּלְגַלּוֹת נְקֻדַּת הָאֱמֶת שֶׁאֵצֶל כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל אֲפִלּוּ הָרְחוֹקִים מְאֹד, כִּי זֶה עִקַּר אֲמִתַּת רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ וְכַנַּ"ל.