מד

וְעַל־כֵּן כְּשֶׁהָלַךְ שִׁמְשׁוֹן לִקַּח אִשָּׁה מִפְּלִשְׁתִּים מָצָא דְּבַשׁ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שָׁם (שֹׁפְטִים יד, ט): "כִּי מִגְּוִיַּת הָאַרְיֵה רָדָה הַדְּבַשׁ", וּבִשְׁעַת הַנִּשּׂוּאִין שָׁאַל לָהֶם הַחִדָּה שֶׁל הַדְּבַשׁ (פָּסוּק יד): "מֵהָאֹכֵל וְכוּ' וּמֵעַז יָצָא מָתוֹק", וְעַל־יְדֵי־זֶה נָקַם בָּהֶם אַחַר־כָּךְ. כִּי דְּבַשׁ הוּא בִּבְחִינָה זוֹ שֶׁהוּא בְּחִינַת הַבֵּרוּר הַנִּמְשָׁךְ מִלְּמַעְלָה כַּנַּ"ל, שֶׁהוּא יִתְבָּרַךְ יָכוֹל לְבָרֵר וְלַהֲפֹךְ מִטָּמֵא לְטָהוֹר, בִּבְחִינַת (אִיּוֹב יד, ד): "מִי יִתֵּן טָהוֹר מִטָּמֵא" וְכוּ'. אֲבָל אֲנַחְנוּ אָסוּר לָנוּ לַעֲשׂוֹת שׁוּם דָּבָר כִּי־אִם עַל־פִּי הַתּוֹרָה, כִּי זֶה הַדָּבָר אִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג. וְעַל־כֵּן שִׁמְשׁוֹן כְּשֶׁהָלַךְ בְּעִנְיָן זֶה, שֶׁרָצָה לְבָרֵר הַטּוֹב שֶׁל יִשְׂרָאֵל עַל־יְדֵי נִשּׂוּאֵי אִסּוּר מִבְּנוֹת פְּלִשְׁתִּים, שֶׁעִנְיַן בֵּרוּר כָּזֶה אֵינוֹ נַעֲשֶׂה כִּי־אִם עַל־יְדֵי הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ, עַל־כֵּן מָצָא אָז דְּבַשׁ, כִּי דְּבַשׁ הוּא בִּבְחִינַת בֵּרוּר זֶה - שֶׁנִּתְהַפֵּךְ מִטָּמֵא לְטָהוֹר עַל־יְדֵי הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ, אֲבָל אַף־עַל־פִּי־כֵן פָּגַם שִׁמְשׁוֹן בָּזֶה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל. כִּי לָנוּ אָסוּר לַעֲשׂוֹת שׁוּם דָּבָר כְּנֶגֶד הַתּוֹרָה, כִּי אִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג דְּרָכָיו כַּנַּ"ל, כִּי עַל עִנְיַן דַּרְכֵי ה' הָאֵלּוּ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיגָם, עֲלֵיהֶם נֶאֱמַר (מִשְׁלֵי כה, כז): "אָכֹל דְּבַשׁ הַרְבּוֹת לֹא טוֹב", בְּחִינַת (שָׁם כה, טז): "דְּבַשׁ מָצָאתָ אֱכֹל דַּיֶּךָּ", כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (חֲגִיגָה יד:), כִּי אָסוּר לִכְנֹס בִּידִיעוֹת אֵלּוּ, כִּי אִי אֶפְשָׁר לַהֲבִינָם רַק לְהִתְנַהֵג עַל־פִּי הַתּוֹרָה בִּתְמִימוּת, כַּנַּ"ל.