ח

"אֶלָּא מַאי"

וְכֵן בְּעִנְיַן הַיִּסּוּרִים וְהַדַּחְקוּת הַפַּרְנָסָה שֶׁיֵּשׁ לְכָל אָדָם, צָרִיךְ לִסְמֹךְ רַק עַל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּלְהִתְחַזֵּק בְּבִטָּחוֹן, וְלִהְיוֹת נִדְחֶה מִפְּנֵי הַשָּׁעָה וְלִסְבֹּל הַיִּסּוּרִים, עַד יְרוּחָם מִן הַשָּׁמַיִם, כִּי אֵין חָכְמָה וְאֵין עֵצָה לְנֶגֶד ה'. וְאִם אֶפְשָׁר לוֹ לַעֲשׂוֹת אֵיזֶה עֵסֶק בְּכַשְׁרוּת עַל פִּי הַתּוֹרָה, מַה טּוֹב, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (עירובין יג):"'כָּל הַדּוֹחֵק אֶת הַשָּׁעָה הַשָּׁעָה דּוֹחַקְתּוֹ, וְכָל הַנִּדְחֶה מִפְּנֵי הַשָּׁעָה הַשָּׁעָה נִדְּחֵית מִפָּנָיו", וְלֹא לְהַפְלִיג עַצְמוֹ לְמֶרְחַקִּים – וּלְהַפְקִיר עַצְמוֹ מֵעוֹלָם הַזֶּה וְעוֹלָם הַבָּא, רַחֲמָנָא לִצְּלָן מִדֵּעוֹת כָּאֵלּוּ, רַק שֶׁיִּסְבֹּל וְיַמְתִּין לִישׁוּעַת ה', כִּי בְּוַדַּאי לֹא יַעַזְבֵנוּ ה'. וְיֵשׁ בָּזֶה הַרְבֵּה לְדַבֵּר, וְדַי בָזֶה כָּעֵת לְהֶחָפֵץ בֶּאֱמֶת.

וְעַיֵּן בִּדְבָרֵנוּ מַה שֶּׁכָּתַבְנוּ לְעִנְיַן סַבְלָנוּת (שיחות הר"ן שח, וראה בספר ליקוטי עצות המשולש ערך 'סבלנות'), כִּי אִי אֶפְשָׁר לַעֲבֹר זֶה הָעוֹלָם בִּשְׁלֵמוּת כִּי אִם עַל יְדֵי מִדַּת הַסַּבְלָנוּת, כִּי צְרִיכִין לִסְבֹּל הַרְבֵּה בְּגַשְׁמִיּוּת וְרוּחָנִיּוּת וּלְהַמְתִּין לִישׁוּעַת ה', כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (איכה ג): "טוֹב וְיָחִיל וְדוּמָם לִתְשׁוּעַת ה'', וְכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (ראה בברכות סב. ועיין עוד במגילה יח): 'סַמָּא דְיִסּוּרֵי, שְׁתִיקָא וְקַבּוּלֵי' (כאשר מקבלים את היסורים באהבה הם מסתלקים ומכפרים ללא היסורים).

וְכֵן לְעִנְיַן הַנְּפִילוֹת שֶׁל כַּמָּה בְּנֵי אָדָם – שֶׁנּוֹפְלִים בְּדַעְתָּם מֵחֲמַת שֶׁיּוֹדְעִים בְּעַצְמָן שֶׁפָּגְמוּ הַרְבֵּה מְאֹד, וְיֵשׁ שֶׁיּוֹדְעִים בְּעַצְמָן שֶׁנָּפְלוּ לַעֲבֵרוֹת גְּמוּרוֹת רַחֲמָנָא לִצְּלָן, וּמֵחֲמַת זֶה הֵם נוֹפְלִים בְּכָל פַּעַם יוֹתֵר וְיוֹתֵר, וְיֵשׁ שֶׁנְּפִילָתָם עֲמֻקָּה מְאֹד – עַד שֶׁהֵם אֵצֶל עַצְמָם לְאַחַר יֵאוּשׁ לְגַמְרֵי, וְזֶה שְׁכִיחַ עַתָּה בַּעֲווֹנוֹתֵנוּ הָרַבִּים הַרְבֵּה; וְכָל זֶה הוּא תַּחְבּוּלוֹת הַיֵּצֶר הָרָע, כִּי הַנְּפִילָה וְהַיֵּאוּשׁ גָּרוּעַ מִכָּל הָעֲבֵרוֹת שֶׁעָבַר, כִּי בֶּאֱמֶת אֵין שׁוּם יֵאוּשׁ כַּנַּ"ל, וּלְעוֹלָם יֵשׁ תִּקְוָה – כָּל עוֹד נִשְׁמָתוֹ בְקִרְבּוֹ, (וְכַמְּבֹאָר בִּדְבָרֵינוּ בַּאֲרִיכוּת כַּמָּה פְעָמִים).

וּלְעִנְיָן זֶה צְרִיכִין גַּם כֵּן לְהָשִׁיב לוֹ עִנְיָן הַנַּ"ל, שֶׁהוּא: "וְתִסְבְּרָא? אֶלָּא מַאי?!", הַיְנוּ שֶׁבְּוַדַּאי הוּא אֱמֶת שֶׁפָּגַם הַרְבֵּה, אַךְ אִם כֵּן וּמִשּׁוּם הָא יְקַלְקֵל יוֹתֵר ח"ו, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (שבת לא) עַל פָּסוּק "אַל תִּרְשַׁע הַרְבֵּה" (קהלת ז): 'וְכִי מִי שֶׁאָכַל שׁוּם וְרֵיחוֹ נוֹדֵף, יַחֲזֹר וְיֹאכַל שׁוּם וְיִהְיֶה רֵיחוֹ נוֹדֵף יוֹתֵר?'; בְּוַדַּאי אִם הוּא רוֹצֶה לָשׁוּב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּלֵב נִשְׁבָּר עַל יְדֵי שֶׁמַּרְגִּישׁ עֹצֶם רִחוּקוֹ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, מַה טּוֹב, אֲבָל לֹא לְהִתְרַחֵק ח"ו יוֹתֵר עַל יְדֵי הַקֻּשְׁיוֹת וְהַחֶסְרוֹנוֹת שֶׁקָּשֶׁה לוֹ עַל עַצְמוֹ.

וּכְבָר דִּבַּרְנוּ מִזֶּה, שֶׁאֲפִלּוּ אִם מוֹצֵא בְּאֵיזֶה סֵפֶר מוּסָר שֶׁמַּחֲמִיר עָלָיו מְאֹד וּמַפְלִיג מְאֹד בְּגֹדֶל הָאִסּוּר וְהַפְּגָם שֶׁל אֵלּוּ הַמַּעֲשִׂים שֶׁיּוֹדֵעַ בְּעַצְמוֹ שֶׁעָבַר עֲלֵיהֶם, אַף עַל פִּי כֵן אֵין הַכַּוָּנָה שֶׁמִּי שֶׁעָבַר עַל זֶה יִתְרַחֵק יוֹתֵר ח"ו, רַק הַכַּוָּנָה כְּדֵי שֶׁיִּזְכּוֹר עֹצֶם הַפְּגָם וְיָשׁוּב מִזֶּה, אֲבָל לֹא שֶׁיִּתְרַחֵק יוֹתֵר עַל יְדֵי זֶה ח"ו. וּמִי שֶׁרוֹאֶה בְּאֵיזֶה סֵפֶר דִּבְרֵי תּוֹכֵחָה וּמוּסָר וְהוּא נוֹפֵל עַל יְדֵי זֶה יוֹתֵר, עָלָיו נֶאֱמַר (יומא עב): "לֹא זָכָה נַעֲשֵׂית לוֹ סַם הַמָּוֶת", שֶׁדִּבְרֵי תוֹרָה שֶׁבְּאוֹתוֹ סֵפֶר נַעֲשָׂה אֶצְלוֹ סַם הַמָּוֶת וּמַפִּיל אוֹתוֹ יוֹתֵר; וְעַל זֶה הִזְהִירָה תּוֹרָה (ויקרא יח) 'וָחַי בָּהֶם' – וְלֹא שֶׁיָּמוּת בָּהֶם, שֶׁצְּרִיכִין רַק לְקַבֵּל חִיּוּת מִדִּבְרֵי תּוֹרָה וְלֹא לָמוּת – לִפּוֹל עַל יָדָם ח"ו, וְעַיֵּן מַה שֶּׁפֵּרֵשׁ רַבֵּנוּ זַ"ל עִנְיָן זֶה 'וָחַי בָּהֶם' לְעִנְיַן הַחוּמְרוֹת (בליקו"מ תנינא סי' מד), וּמִשָּׁם תָּבִין לְכָאן.

וְעַל כָּל עִנְיָנִים כָּאֵלּוּ נֶאֱמַר (הושע יד) 'כִּי יְשָׁרִים דַּרְכֵי ה', צַדִּקִים יֵלְכוּ בָּם וּפֹשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם'; וּבִפְרָט הַפּוֹשְׁעִים הָאֶפִּיקוֹרְסִים הַנַּ"ל – שֶׁהֵם הֵם פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל בְּפֶה מָלֵא, בְּמַחְשָׁבָה דִּבּוּר וּמַעֲשֶׂה, הֵם נִכְשָׁלִים וּמַכְשִׁילִים עַל יְדֵי דִּבְרֵי תוֹרָה דַּיְקָא, שֶׁבּוֹחֲרִים לְעַצְמָם הַפְּסוּקִים וּמַאַמְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל שֶׁיְּכוֹלִים לְפָרֵשׁ אוֹתָם עַל פִּי דַּעְתָּם הָרָעָה, וּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל שֶׁהוּא מִתְנַגֵּד בְּפֵרוּשׁ לְדַעְתָּם הָרָעָה מַדְחִין אוֹתוֹ כִּלְאַחַר יָד.

וְאוֹמְרִים בְּטִנּוּף לֵיצָנוּתָם שֶׁרַבִּי נְהוֹרַאי זָקֵן הָיָה אוֹ חוֹלֶה שֶׁאָמַר 'מֵנִיחַ אֲנִי כָּל אָמָּנֻיּוֹת שֶׁבָּעוֹלָם וְאֵינִי מְלַמֵּד אֶת בְּנִי אֶלָּא תּוֹרָה' (משנה קידושין י, יד), וְכֵן כַּיּוֹצֵא בָזֶה; וַהֲלֹא כָּל יִשְׂרָאֵל מוֹדִים שֶׁצְּרִיכִין לַעֲשׂוֹת אֵיזֶה עֵסֶק בִּשְׁבִיל פַּרְנָסָה אוֹ אֵיזֶה מְלָאכָה, וּכְמוֹ שֶׁהִזְהִירוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת. אֲבָל הָעִקָּר הוּא עֵסֶק הַתּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (אדר"נ יג) 'עֲשֵׂה תּוֹרָתְךָ קֶבַע וּמְלַאכְתְּךָ עֲרַאי', לָזֶה אִם יָכוֹל לְקַיֵּם שְׁנֵיהֶם – לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה וְלַעֲשׂוֹת אֵיזֶה מַשָּׂא וּמַתָּן אוֹ מְלָאכָה וּלְהִתְפַּרְנֵס מִיְּגִיעַ כַּפּוֹ בְּכַשְׁרוּת, בְּוַדַּאי מַה טּוֹב, אַשְׁרֵי לוֹ, אַשְׁרֵי חֶלְקוֹ, אֲבָל מִי שֶׁהוּא עָנִי שֶׁאֵין לוֹ בַּמֶּה לְהִתְפַּרְנֵס, וְרוֹצֶה לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה וּבַעֲבוֹדַת ה', בְּוַדַּאי מְחֻיָּבִים יִשְׂרָאֵל לְהַחְזִיקוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְבַּטֵּל מִדִּבְרֵי תוֹרָה, וּכְמוֹ שֶׁהִפְלִיג בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (בהקדמת הזהר דף ח. ועוד בפרשת וישלח דף קעא. ובפרשת מצורע דף נג.) בְּמַעֲלַת תּוֹמְכֵי אוֹרַיְתָא.

וַאֲפִלּוּ מִי שֶׁאֵינוֹ בַּעַל תּוֹרָה הִזְהִירָה תּוֹרָתֵינוּ הַקְּדוֹשָׁה לְרַחֵם עַל הֶעָנִי וּלְהַסְפִּיק לוֹ דֵּי מַחְסוֹרוֹ אֲשֶׁר יֶחְסַר לוֹ, וְרַבּוֹתֵינוּ זַ"ל בִּגְמָרָא וּמִדְרָשִׁים וְסִפְרֵי מוּסָר הִפְלִיגוּ מְאֹד בְּמַעֲלַת הַצְּדָקָה שֶׁשְּׁקוּלָה כְּכָל הַתּוֹרָה (ב"ב דף ט.)

וְהָרְשָׁעִים הַנַּ"ל חֲפֵצִים לְבַטֵּל מִצְוַת צְדָקָה לְגַמְרֵי לְפִי דַּעְתָּם הָרָעָה, וְשֶׁאֵין צְרִיכִין לִתֵּן צְדָקָה כִּי אִם לְחוֹלֶה גָּמוּר. וְלֹא כֵן דַּעַת כָּל חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל עַל פִּי תּוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה.

אֱמֶת שֶׁהִזְהִירוּ חֲכָמִים זַ"ל לְהַרְחִיק אֶת עַצְמוֹ מִלְּקַבֵּל הַצְּדָקָה, אֲבָל אַף עַל פִּי כֵן הִזְהִירוּ וְחִיְּבוּ לְהַחֲזִיק אֶת הֶעָנִי – אֲפִלּוּ מִי שֶׁיָּכוֹל לַעֲסֹק בְּאֵיזֶה מְלָאכָה וְאֵינוֹ עוֹסֵק, כַּמְּבֹאָר בַּמִּדְרָשִׁים; מִכָּל שֶׁכֵּן בַּעֲלֵי תוֹרָה – שֶׁהִזְהִירוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל בְּיוֹתֵר שֶׁצְּרִיכִין לְהַחְזִיקָם וּלְסַפְּקָם בְּכָל מִינֵי הַסְפָּקוֹת כְּדֵי שֶׁיַּעַסְקוּ בַּתּוֹרָה, וּמְבֹאָר עִנְיַן זֶה בַּאֲרִיכוּת בְּיוֹרֶה דֵּעָה בְּהִלְכוֹת תַּלְמוּד תּוֹרָה, שֶׁכָּתְבוּ שָׁם: 'אִם לֹא הָיוּ מַסְפִּיקִין אֶת הָרַבָּנִים וְלוֹמְדֵי תוֹרָה, כְּבָר נִשְׁתַּכְּחָה תּוֹרָה מִיִּשְׂרָאֵל'; וְאִם יֵשׁ בָּזֶה קְצָת חוֹלְקִים, אֲבָל כָּל הַפּוֹסְקִים הִכְרִיעוּ כָּךְ לַהֲלָכָה, שֶׁלּוֹמְדֵי תוֹרָה בֶּאֱמֶת, טוֹב יוֹתֵר שֶׁיַּטִּילוּ פַּרְנָסָתָם עַל הַצִּבּוּר מִשֶּׁיִּתְבַּטְּלוּ מִדִּבְרֵי תוֹרָה ח"ו.

וְאִם גַּם בְּעִנְיָן זֶה יֵשׁ כַּמָּה חִלּוּקִים, וְנִמְצָאִים בְּכָל דּוֹר אֲנָשִׁים שֶׁמְּעַוְּתִים בָּזֶה, שֶׁמַּטִּילִים עַצְמָן עַל הַצִּבּוּר וְכוּ', אֲבָל עַל זֶה גַּם כֵּן צְרִיכִין לְהָשִׁיב לוֹ עִנְיָן הַנַּ"ל, "אֶלָּא מַאי" - אִם כֵּן יִתְבַּטְּלוּ ח"ו מִמִּצְוַת צְדָקָה לְגַמְרֵי?, הֲלֹא טוֹב יוֹתֵר לְהַסְפִּיק אֶלֶף אֲנָשִׁים – כְּדֵי שֶׁיִּמָּצֵא אֶחָד בָּהֶם שֶׁיֵּשׁ מִצְוָה בְּהַסְפָּקָתוֹ, כִּי מַה יִּתְרוֹן לָאָדָם מִכָּל עֲמָלוֹ, וְ'אֵין מְלַוִּין לָאָדָם לֹא כֶסֶף וְלֹא זָהָב וְלֹא אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת, אֶלָּא תּוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים בִּלְבַד' (אבות ו, י).

בִּפְרָט עַתָּה שֶׁכְּבָר רָאִינוּ בְּחוּשׁ שֶׁאֵלּוּ הָאֲרוּרִים הַנַּ"ל פּוֹרְקִים עֹל לְגַמְרֵי וְיָצָא עָתָק מִפִּיהֶם לְחָרֵף וּלְגַדֵּף עַל דִּבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל בִּגְמָרָא וּמִדְרָשִׁים, בִּפְרָט הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ, וּמַה לָּהֶם לְהַזְכִּיר לְהָבִיא רְאָיָה מִדִּבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל – אַחֲרֵי שֶׁיּוֹדְעִים בְּעַצְמָם וְגַם אֲנַחְנוּ יוֹדְעִים שֶׁהֵם כּוֹפְרִים לְגַמְרֵי בְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל וּמִתְלוֹצְצִים מֵרֹב דִּבְרֵיהֶם.

וְהֵם מַמָּשׁ כְּמוֹ כַּת הַקָּרָאִים, וְאֵין בֵּינֵיהֶם שׁוּם הֶבְדֵּל – רַק הַצְּבִיעוּת, שֶׁהַקָּרָאִים כְּבָר פָּרְשׁוּ עַצְמָן מִכְלַל יִשְׂרָאֵל וּבָחֲרוּ לָהֶם דַּרְכָּם הָרָע, וְאֵלּוּ גְּרוּעִים יוֹתֵר, שֶׁאֵינָם מַחְזִיקִים דַּת יִשְׂרָאֵל אֲפִלּוּ כְּמוֹ הַקָּרָאִים, וּמַרְאִים עַצְמָם שֶׁחֲפֵצִים בְּתַקָּנַת יִשְׂרָאֵל, יְפַשְׁפְּשׁוּ בְּמַעֲשֵׂיהֶם תְּחִלָּה בֵּינָם לְבֵין עַצְמָם – אִם הֵם מַחְזִיקִים בְּדַת יִשְׂרָאֵל, כִּי הֵם יוֹדְעִים בְּעַצְמָם אֵיךְ הֵם מְקַיְּמִים דַּת יִשְׂרָאֵל, וְרֻבָּם כְּכֻלָּם מַרְאִים בְּפַרְהֶסְיָא אֵיךְ הֵם אוֹחֲזִים בְּדָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה, כִּי הַטַּלִּית וְהַתְּפִלִּין סָגוּר אֶצְלָם בְּבֵית הַסֹּהַר – כַּיָּדוּעַ וּמְפֻרְסָם כָּל זֶה, וּמַה לָּהֶם לְבַקֵּשׁ טַעַם עַל צִיצִית וּתְפִלִּין – מֵאַחַר שֶׁאֵינָם מְקַיְּמִים אוֹתָם כְּלָל?, וּמַה שֶּׁמְּקַיְּמִים מְעַט דִּמְעַט לִפְעָמִים, הַכֹּל יוֹדְעִים שֶׁהוּא רַק לְפָנִים, וַאֲפִלּוּ כְּשֶׁבָּאִים בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה לְהַקִּבּוּץ שֶׁלָּהֶם לִשְׁמֹעַ קוֹל שׁוֹפָר, רֻבָּם עוֹשִׂים כָּל הַלֵּיצָנוּת מִמִּצְוַת שׁוֹפָר, כַּאֲשֶׁר שָׁמַעְנוּ בְּאָזְנֵינוּ מֵאֲנָשִׁים נֶאֱמָנִים. אוֹי לָעֵינַיִם שֶׁכָּךְ רוֹאוֹת, אוֹי לָאָזְנַיִם שֶׁכָּךְ שׁוֹמְעוֹת. וְאִי אֶפְשָׁר לְהַכְחִישׁ דָּבָר הַנִּרְאֶה בְּחוּשׁ בְּכָל פַּעַם.