מה ההנהגה למעשה לאחר הסתלקות רבינו?

אמר, הבעל־שם־טוב ז"ל וכמה צדיקים עשו ותקנו בעולם מה שתקנו ואחר־כך כשנפטרו ונסתלקו נפסק הדבר, הינו ההארה שהאירו בתלמידיהם והחזירום להשם־יתברך לא נמשך מדור לדור רק נפסק^[19], על־כן צריכין לעשות דבר שיהיה לו קיום לעד.

וכן דבר עוד פעם אחת שצריכין להשאיר תלמידים שאלו התלמידים יעשו תלמידים אחרים, וכן התלמידי תלמידים יאירו להלן יותר ויותר, וכן לדורי דורות^[20]. (חיי מוהר"ן, אות שע"ג)

1. . "וידעתי שבימינו כמעט כבר נשקע האור הקדוש של הבעל שם טוב זצ"ל" (עלים לתרופה, רנג) ↑

2. . "והכל בכוח הצדיק החכם האמת שהוא האיר זה הדעת בתלמידיו וכולם מקבלים ממנו להאיר יותר מדור לדור" (ליקוטי הלכות, נדרים ד, ו) ↑

ואמר < הנ"ל > בזה הלשון: "מען דארף זיך מקרב זיין צוא איין רבי, און אז סע איז ניט טא קיין רבי - איז מען זיך מחבר צוא דער פען" [צריכים להתקרב לרבי, וכשאין רבי - מתחברים לעט^[21]]. (מכתב הסתלקות מוהרנ"ת)

1. . "וזה: 'עשה לך רב וקנה לך חבר', ומובא בספרים שמרמז על הקנה והקולמוס שהוא חבר להתלמיד חכם - שיתקיימו דברי התורה על ידי זה, וזה 'עשה לך רב', ואם אינך יכול למוצאו, התיקון על ידי 'וקנה לך חבר', היינו על ידי הספרים הקדושים הנכתבים ב'קנה' - תחבר אותם אליך ותעיין בהם היטב, תוכל לידע מי הוא הרב האמת, כי עיקר התיקון על ידי ריבוי הספרים" (ליקוטי הלכות, ראש חודש ז, נה) ↑

עקר המשכת אור התורה שהוא אור העצות הוא ביותר לאחר הסתלקות הצדיק האמת שהוא הרבי האמת, כי אז אחר הסתלקותו הוא בחינת 'שקיעת החמה', כמו שדרשו רבותינו ז"ל על פסוק: "וזרח השמש ובא השמש" - 'עד שלא שקעה שמשו של עלי' וכו'^[22].

נמצא שהסתלקות הצדיק הוא בחינת 'שקיעת החמה', ואז דיקא צריכין להתגבר מאד מאד לעסק ולעין היטב בחדושי תורתו הקדושה שהם כלם עצות נוראות והתעוררות נפלא להתקרב אליו יתברך, ולילך על ידיו ועל רגליו להתקרב להחברים ל'השרידים אשר ה' קורא'^[23], שזה בחינת הישיבה הקדושה, כדי לחתר ולגלות העצות עמקות מתוך גדל החשך מה שצריך כל אחד לפי בחינתו בכל יום ובכל עת.

כי מבאר במדרש תנחומא פרשת בהעלתך שהצדיקים נקראים 'בעלי אספות', מחמת שעקר יגיעתם בתורה הוא אחר שנאסף הצדיק, כי בחייו היה יכל לשאל אותו כל ספקותיו אבל עתה ממי ישאל, וצריך להתיגע בעצמו להבין עמקות תורתו הקדשה של רבו^[24].

וזהו בחינת שהדלקת נר חנכה, שהוא המשכת אור התורה וכו', הוא משתשקע החמה^[25], דהינו לאחר הסתלקות הצדיק - שאז צריכין התלמידים והנלוים אליהם להתחזק ביותר בלמוד ועיון היטב בתורתו הקדושה, שזהו בחינת למוד הישיבה הקדושה, כדי לחתר משם העצות העמקות לכל אחד כראוי לו בכל עת. (ליקוטי הלכות, נזיקין ה, אות מ"ה)

1. . "אמר ר' אבא בר כהנא: וכי אין אנו יודעין ש'זרח השמש ובא השמש', אלא עד שלא ישקיע הקדוש ברוך הוא שמשו של צדיק - הוא מזריח שמשו של צדיק חבירו... עד שלא שקעה שמשו של עלי - זרחה שמשו של שמואל" (בראשית רבה נח, ב) ↑

2. . "הנשארים המבוררים שבהם" (מצודות, יואל ג, ה) ↑

3. . "מהו בעלי אספות? אימתי הן נטועים באדם - בזמן שבעליהן נאספין מהם. כל זמן שרבו קים - הוא היה שואלו. מת רבו - הרי יגע ביום ובלילה לקים תלמודו, שאין לו למי הוא שואל. לכך נאמר: "בעלי אספות" (מדרש תנחומא, בהעלותך, טו) ↑

4. . שבת כא ע"ב ↑

המאמר הזה היה אצל רבנו ז"ל כעין צואה לאנ״ש המקרבים אליו ז"ל, איך שיהיה ההתנהגות אחר פטירתו ז"ל בענין ההתקרבות אליו ז"ל.

ורמז להם שהעקר הוא להתחזק באמונת חכמים באמת ולבלי לסור מדבריהם ימין ושמאל, ועל־ידי־זה זוכין להוציא משפטינו לאור, היינו שיקבל וילמד מכל הלמודים שלומד משפטי אמת והנהגות ישרות איך להתנהג, הן לעצמו הן לאחרים המתנהגים לפי דעתו, אשר זה עקר מטרת כונת מעלת ההתקרבות לצדיקים ולא די לעין בספרים קדושים לבד... כי לאו כל אדם זוכה להוציא משפטי אמת והנהגות ישרות ממה שלומד בספרים... ורבנו ז"ל רמז בכאן שעל־ידי שלמות אמונת חכמים זוכין להוציא משפטי אמת מהלמוד בספרים קדושים לבד
גם כן.

וכן זוכין על־ידי־זה לעצה שלמה... על־ידי ששבים באמת על פגם אמונת חכמים עד שבכל פעם נחשבין בעיניו ביותר הספרים הקדושים שנתחברו על־ידי צדיקי אמת, ומאמין בהם ועוסק בהם בתמימות, ומבטל דעתו נגדם ונזהר לבלי לסור מדבריהם ימין ושמאל, על־ידי זה בעצמו... יוכל כל אחד להוציא משפטי אמת מכל הלמודים שלומד, מאחר שנתתקן מוחו ושכלו אשר בזה תלוי עקר תקון המשפט.

וכן על־ידי־זה נשלמת העצה אצל כל אחד לפי בחינתו, כי שלמות העצה הוא עקר בחינת המתקת הצמצומים כנ"ל.

גם רמז להם הפגם הגדול שנעשה על־ידי מנהיגים שאינם ראויים לסמיכה... היינו שאין להם אמונת חכמים בשלמות, ושם מבאר איך צריכין לזהר מאד שלא להסמיך אותם ושלא לתן להם שום תקף ועז. וממילא מובן איך צריכין להתרחק ממנהיגים החולקים על צדיקי אמת ודוברים עליהם עתק בגאוה ובוז, שהם ממש בבחינת 'דואג' שהוציא משפט מעקל כזה עד שדן את דוד שאינו ראוי לבא בקהל^[26].

וגם רמז להם איך שצריכין על־ידי המחלקת להתחזק ביותר באמונת חכמים ובספריהם הקדושים, הגם כי על־פי־רב כונות החולקים הוא להפוך מזה, בכדי להפיל את האדם ולבלבל אמונתו ביותר כמובן - אבל האדם צריך לבלי לשמע אליהם כלל.

וגם רמז להם מגדל מעלת התקון הגדול שנעשה על־ידי הנסיעה לצדיקים על ראש־השנה שעל־ידי־זה נכללים כל נפשותם בתוך הצדיק הדור שהוא בחינת 'אבן שתיה', ועל־ידי־זה נמתקין כל הצמצומים והדינים ועל־ידי־זה נעשה שמחה... שזה בחינת מה שנתבאר למעלה שהבטיח להם שגם אחר הסתלקותו כשיהיו נכללים יחד באהבה ואחדות אזי בודאי יגמר עמהם לטובה מה שהתחיל לעסק עמהם עד שיהיו כלם כשרים וצדיקים, ואפלו מי שיתחבר עמהם יהיה גם־כן איש כשר וצדיק באמת^[27].

וזה מובן ממילא שגם ענין הנסיעה על ראש השנה לצדיקים - היה דעתו ז"ל גם־כן על ענין הנסיעה שנוסעין כל אנ״ש בכל שנה לאומין להשתטח על קברו הקדוש, ולהרבות שם בתחנונים בכל ערב ראש־השנה, ואחר־כך מתפללין כל הקבוץ הקדוש הזה ביחד בראש השנה (בבית הכנסת הגדול והקדוש שנקרא על שמו ז"ל) בכלליות גדול ובאחדות רב ואהבה רבה ועצומה מאד כל החברים זה לזה ממש, כלם בלב אחד כאיש אחד, ובהתקשרות גדול לכל הצדיקי אמת, ובפרט לכח וזכות הגדול והנורא של רבנו ז"ל... והחוש מעיד שענין זה של הקבוץ שמתקבצין כלל אנ״ש על ראש־השנה לאומין - זהו עקר הכלליות וקשר האחדות של כל אנ״ש בקשר אחד, ורק בזה אנו מקימין רצונו ז"ל להיות מחזיקים את עצמם כלל אנ״ש בקשר אחד באהבה ואחדות כנ"ל, ורק על־ידי זה עקר קיום הארת השארתו הקדושה לנצח, כאשר הבטיח ז"ל שענינו לא יפסק והאש שלו תוקד עד ימות המשיח כנ"ל^[28].

וכנראה בחוש אשר זה יותר מששים שנה אחר הסתלקותו ז"ל^[29], והאש הקדוש של אמונת חכמים בו ז"ל ובחבוריו הקדושים ובכל הצדיקי אמת בוער בלב אנ״ש עד אין סוף ממש, ומשתדלים לעסק בעניניו ז"ל בכל פעם בהשתדלות יתרה ביותר להפיץ מעינותיו חוצה להדפיס חבוריו ז"ל^[30], ולבנות בניניו הקדושים, ולעסק בכל עניניו על צד היותר טוב.

וכבר יש רבים מאנ״ש אשר כמעט שלא הכירו ולא ידעו ולא ראו גם שום אחד מתלמידיו הקדושים ז"ל, ואף־על־פי־כן בוער בלבם עסקיו ועניניו של רבנו הקדוש ז"ל כאש יוקדת ממש, ושותים בצמא את כל דבריו ודברי תלמידיו הקדושים ז"ל, והם עליהם ממש כמים קרים על נפש עיפה, ועובדים את ה' באמת בכל לבם ובכל נפשם - והכל בכח קדשת ההתנוצצות הארת הדעת הקדוש שנשאר בעולם מרבנו הקדוש ז"ל על־ידי חבוריו ותלמידיו הקדושים.

ועקר יסוד קיום כל הענין זה הנ"ל הכל הוא על־ידי הענין הקדוש של ההתקבצות וההתאספות יחד של כלל אנ״ש על ראש השנה.

הנה הארכנו קצת לבאר קצת איך שלעניות דעתי נראה שמאמר של 'חדי ר' שמעון' הנ"ל היה כעין צואה ממנו ז"ל, לרמז לאנ״ש על ענין ההתנהגות של אחר פטירתו ז"ל:

היינו להתחזק מאד באמונת חכמים ולעסק בלמוד ספריו הקדושים וספרי כל צדיקי אמת, ולהחזיק אותם בחשיבות גדול ולהאמין בהם באמת ולבלי לסור מדבריהם ימין ושמאל.

וכן לזהר מאד מלהסמיך את המנהיגים שאינם הגונים ולבלי לתן להם שום תקף ועז.

ומכל מיני מחלקת שעוברים על האדם יתעורר לשוב בתשובה, ולהשתדל לתקן בחינת האמונת חכמים ביותר, ושיש כמה בחינות בזה.

ולזהר ביותר בענין הנסיעה על ראש־השנה לצדיקים וכו', וכבר נתבאר שרמז גם על הקבוץ של אנ״ש גם עכשו על ראש־השנה...

ולזהר מאד באהבת חברים, בחינת 'אנן בחביבותא תליא' להכלל יחד באחדות אחד באהבה רבה.

ועל ידי כל זה נמתקין כל הצמצומים וכל הדינים, ועל־ידי־זה יכולין להוציא משפטינו לאור מכל הלמודים שילמד, משפטי אמת והנהגות ישרות איך להתנהג הן לעצמו הן לאחרים המתנהגים לפי דעתו (שזה בחינת מה שהבטיח שגם מי שיתחבר אל אנ״ש יהיה איש כשר), וגם זוכין על־ידי־זה לעצה שלמה ולכל טוב. (פרפראות לחכמה ח"א, תורה סא)

1. . יבמות עו ע"ב ↑

2. . "רק אתם תחזיקו עצמכם ביחד אז תהיו אנשים כשרים, ולא כשרים בלבד אלא אפלו צדיקים וטובים תהיו... ואמר שכל מי שייגע ויתחבר לאחד מאנ״ש בודאי יהיה איש כשר באמת, ולא איש כשר בלבד אלא אפלו צדיק גמור כמו שאני רוצה" (חיי מוהר"ן, ריח) ↑

3. . חיי מוהר"ן: מו, רכט, שו; ראה שיחות וסיפורים, ג ↑

4. . וכיום יותר מ-200 שנה ↑

5. . "ואמר ש"העקר העסק שלכם יהיה להדפיס ספרים - "יפוצו מעינותיך חוצה" (מכתב הסתלקות מוהרנ"ת) ↑

הנה ידוע מפי תלמידיו הקדושים שכל המאמרים שגלה בענין מעלת התקונים הנוראים והנפלאים שנעשין על־ידי ההתקרבות אל הצדיק וכל הפרטים שיש בזה - כל דבריו ז"ל בזה חיים וקימים לעד, וגם עכשו אחר הסתלקותו ז"ל נעשה כל זה על־ידי שמתקרבין אל ענינו הקדוש ז"ל, ונכללין בתוך הקבוץ הקדוש הנקראים על שמו הקדוש ז"ל, ומתדבקין עצמן בלמוד ספריו הקדושים, ומקבלין עצותיו הקדושים, ובאים על ציונו הקדוש ומתפללים שם על התשובה והיראה והעבודה וכו', בפרט כשזוכין להכלל בתוך הקבוץ הקדוש בעת שמתאספין אליו ז"ל על ראש־השנה וכו'... כל התקונים הנ"ל נעשין גם עכשו, רק שנעשין בדקות ורוחניות יותר - על־כן צריכין עכשו להתחזק ולהתאמץ להמשיך התקונים הנ"ל על־ידי שיהיה ההתקשרות בלב שלם ונכון ביותר וכמובן.

ובודאי כשהצדיק בחיים חיותו אז הצדיק מודיע לו את הדרך, ועכשו^[31] צריך להאמין שכשרוצה באמת לילך בדרך הישר ועושה כל התקונים הנ"ל בשלמות, אז מה שה' יתברך שולח לו במחשבתו איזה דרך והנהגה לעבודת ה' - צריך להאמין שזה דרכו הישר לעת־עתה לפי שרש נשמתו.

וממילא מובן שכל אחד צריך לחפש את דרכו בקדש בתוך הספרים הקדושים של הצדיק ותלמידיו ז"ל, ובענינים כאלה שאפשר לו לדבר ולהתישב עם חבריו - בודאי צריך לדבר עם חבריו, כי אולי יקבל מחבריו איזה הארת הדעת בבחינת 'ומקבלין דין מן דין', וגם צריך בכל פעם גם בביתו להתבודד ולשפך שיחו לפני ה' יתברך ולהתפלל לפניו שיתקן את עצתו.

וגם זה מובן ממילא כי הכל לפי רב המעשה ואחר כונת הלב הן הן הדברים, וכל מה שהאדם עושה ומשתדל בהתקונים הנ"ל בהשתדלות ביותר ובהתעוררות הלב וכונתו, ובהתקשרות גדול ביותר - בודאי נמשכין עליו כל התקונים הנ"ל בשלמות יותר. אך אף־על פי־כן צריכין להאמין גם־כן שאיך שמשתדל האדם להמשיך עליו הארת תקונים הנ"ל, אפלו אם האדם הוא כמו שהוא וההשתדלות הוא כמו שהוא, אף־על־פי־כן בודאי נמשך עליו גם כן איזה הארה מהתקונים הנ"ל...

וגם זה מובן ממילא, כי אי־אפשר לגמר גמר כל התקונים הנ"ל בשלמות בפעם אחת, שבשביל זה גם בחיים חיותו של הצדיק צריכין לבוא אליו בכל פעם ולספר לפניו כל לבו... ויש בזה דברים עמקים, ובפרט כי האדם צריך להשתדל לעלות בכל פעם ממדרגתו למדרגה עליונה ביותר וכמובן, וכל זה נוהג גם עכשו. (פרפראות לחכמה ח"א, תורה ד)

1. . לאחר הסתלקות הצדיק ↑

ומענין הקבוץ שאתה כותב לי שמתקבצים מכל מדינת פולין למקום אחד על ראש־השנה^[32] ומתנהגים בכל העבדות טובות כמו באומין על ראש־השנה - בודאי זה דבר יקר מאד, אבל יש בענין זה גם־כן סכנה גדולה שלא יצמח מזה חס־ושלום איזה התמנות לאיזה איש מהקבוץ - אשר זה גרוע מהכל!

וכל אחד מהקבוץ צריך לזהר בזה מאד שלא יהיה גורם לזה חס־ושלום ושלא יהיה לו חלק בזה באיזה 'ענוה פסולה'^[33].

כי עד ביאת משיח אסור לקבל על עצמו שום התמנות ומנהיגות של שום אדם, אפלו אם הוא מאנ״ש, רק דעתו הקדושה של אדמו"ר ז"ל הגנוז בספריו הקדושים - הוא הראש והמנהיג של כל מי שרוצה להתקרב אל האמת.

ובודאי מי שבקי יותר בתכן כונתו של אדמו"ר ז"ל, וה' יתברך זכהו בכח יותר להסביר דבריו של אדמו"ר ז"ל, ולעורר בזה למי שמצית לדבריו להתקרב אל האמת - בודאי צריכין לקבל ממנו ביותר, אבל הכל בדרך 'רע' ו'חבר', לא בדרך 'ראש ומנהיג' חס־ושלום!^[34] (מכתבי ר' שמשון בארסקי, מכתב פ"ח)

1. . המכתב משנת תרצ"ב כשהגבולות מפולין לאוקראינה היו סגורים ↑

2. . "כי פגם 'ענווה פסולה' הוא בחינת פגם הגאות... כי כשיש לו 'ענווה פסולה' נותן כוח להגאות, מאחר שמבטל עצמו נגד הבעלי גאווה הרוצים להרחיקו מדרכי אמת ומצדיקי אמת" (ליקוטי הלכות, תפילין ו, כג) ↑

3. . "'למנהיגים ולמפורסמים' אסור לכם לחשוב עליהם! 'לאדמו"רים' אסור לכם להחזיק אותם! - זה אסור אפילו לחשוב!" (שם, מכתב צא) ↑

הנה רבנו הקדוש מתחנן אלינו לשמור תורת משה עבד ה' "כאשר למדתי אתכם" דיקא^[35], בלי שום שנוי כלל, וזהו היסוד של אמונת חכמים אשר היא יסוד כל התורה וכל היהדות, כמו שכתוב: "לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל"^[36], וכדברי רבנו הקדוש בלקוטי מוהר"ן תורה קכ"ג: "העקר היסוד שהכל תלוי בו לקשר עצמו לצדיק שבדור ולקבל דבריו על כל אשר יאמר כי הוא זה דבר קטן ודבר גדול ולבלי לנטות חס־ושלום מדבריו ימין ושמאל", עד כאן.

זה היה כל עבודתו של גאון עוזנו מוהרנ"ת זצ"ל, אשר עבד כל ימיו במסירות נפש להאיר דעת רבנו הקדוש בעולם, וכל דבריו הקדושים בספריו ומכתביו סובבים רק על קטב זה - לגלות ולהודיע לכל באי עולם גדלת רבנו הקדוש, וגדלת תורותיו ודרכיו ועצותיו הקדושים אשר בהם נחיה חיי עולם.

ומוהרנ"ת זצ"ל, עם כל עצם גדלתו והשגתו לא הוסיף מדילה כלום, שום דרך ועצה חדשה אשר לא נצטוינו מרבנו הקדוש, וכמו שהכריז לפני הסתלקותו: "לכו אל יוסף אשר יאמר לכם תעשו"^[37].

וכזאת היה דרך כל גדולי אנ״ש ז"ל מאז עד היום, רק לעורר ולחזק לקים דברי רבנו כמו שהם, בלי שום חכמות והמצאות כלל.

וזה סוד כל קיום 'חסידות ברסלב' עד היום הזה, אשר כל העולם מתפלאים על זה מאד, איך אנו מחזיקים מעמד, וחסידות ברסלב נמשכת מדור לדור בלי שיהיה לנו "רבי ומנהיג" המלבש בגוף כנהוג בכל עדות החסידים.

אמנם זהו סוד כל קיומינו, כי כל חסידות ברסלב עומדת על יסוד זה, וכדברי רבי נחמן טולטשינער ז"ל במכתבו^[38]: "וכבר מנח כלל בידינו אשר כעת הוא הצדיק שבדור - אדמו"ר זצוק"ל", וצדיקי שכיחי יתיר בהאי עלמא בתר דאסתלקו^[39], וכל דבריו של רבנו ז"ל חיים וקימים ועומדים לנגד עינינו, כאלו רבנו עומד ומצוה לנו מה לעשות כהיום הזה.

כי דבריו ועצותיו של רבנו הקדוש כוללים כל הנפשות מריש כל דרגין עד סוף כל דרגין וכל הדורות עד משיח צדקנו, וכמו שאמר רבנו: "האב מיך שוין מיינע אויגן אויס גיקוקט אויף איטליכן באזונדער" ["כבר התבוננתי וראיתי בעיני (ודאגתי) לכל אחד (מכם) בנפרד"]^[40], ובכל מה שלמד והורה אותנו - יש בהם די לכל אחד ואחד, אם רק יקים אותם באמת ובתמים ויזכה בהם ודאי לתקון נפשו לנצח.

ובכן אהובי היקרים, חזקו ואמצו ו'צאו לכם בעקבי הצאן'^[41], ולכו באותן הנתיבות והדרכים אשר צעדו בהם אנשי־שלומנו בכל הדורות, עשו לכם כתות כתות^[42] ללמד בצותא בספרי רבנו הקדוש ובספרי ומוהרנ"ת ז"ל כאשר בקש והתחנן רבנו הקדוש מאתנו להיות דבריו קרובים אלינו יומם ולילה, וללמד ולהתעמק בדבריו הקדושים עד שיהיו חקוקים על לבכם לילך ולהתנהג ולחיות על־פי דבריו הקדושים באמת ובתמים לטוב לכם כל הימים.

ועל דבר אשר זה איזה שנים שיצאו בעולם חבורים חדשים אשר בשם [...] יקראו, ועוד חבורים כהנה ותולין עצמן באילן גדול וקוראים עצמם על שם רבנו הקדוש ז"ל, וזה דרכם כסל למו להמציא ענינים ודרכים ותקונים חדשים אשר לא שערום אבותינו ואין זכר למו בספרי רבנו הקדוש ומוהרנ"ת ז"ל, ואין די באר כל העוותים שבחבורים אלו והם מעמידים בסכנה כל חסידות ברסלב האמתית...

אולם כבר אמר רבנו "נצחתי ואנצח"^[43] ובודאי דבר אחד מדבריו לא ישוב ריקם...

ובכן ידידי אהובי, אל תראו ואל תחפזו ואל ירך לבבכם, החזיקו עצמכם יחד^[44] באהבה ואחדות, ואיש את רעהו יעזרו ולאחיו יאמר חזק, ושמרו תורת משה עבד ה' כאשר למד אותנו רבנו הקדוש ותלמידיו הקדושים ז"ל בספריהם הקדושים, ולבלי לזוז מהם זיז כל שהוא כאשר קבלנו מזקננו ז"ל בדור העבר, אשר הם קבלו מתלמידי מוהרנ"ת ז"ל וכן למעלה בקדש, ולחבורים הנלוזים הנ"ל צאו תאמרו להם. (תמימי דרך, מכתב ק"ל)

1. . "בכן אהובי אחיי ורעיי, חזקו ואמצו ביראת ד', כל אחד ואחד לפי כוחו ובחינתו, ולא יהיה לריק יגיעיי, ושמרו תורת משה עבד ד' כאשר למדתי אתכם" (מכתבי רבינו הקדוש, ה) ↑

2. . דברים יז, יא ↑

3. . "... העיקר הוא התקשרות לצדיקים" (מכתב ההסתלקות) ↑

4. . הובא לעיל ↑

5. . זוהר, אחרי עא ע"ב ↑

6. . חיי מוהר"ן, שכב ↑

7. . "כי בהכירך שבילי הצאן ועקבותם - תבואי עד המקום ששם הרועה" (מלבי"ם, שיר השירים א, ח) ↑

8. . ראה חיי מוהר"ן, שיט ↑

9. . "למנצח למידתו נצח, כאשר פיו פצח, האני לא ניצחתי? - ניצחתי ואנצח!" (שיר ידידות, פתיחת חיי מוהר"ן חלק ב); וראה חיי מוהר"ן: ריח, רכט, שכב ↑

10. . ראה חיי מוהר"ן, ריח ↑