סֵפֶר חֲמִישִׁי

לצעק בכל פעם לה' ולהודות לו יתברך על חסדיו ונפלאותיו שעושה עמנו בכל עת בתוך עמק מרירות הצרות, וכן לצעק ולחזר ולצעק: (לקו"ה על המזמור)

א הדו ליהוה כי־טוב, כי לעולם חסדו:

ב יאמרו גאולי יהוה, אשר גאלם מיד־צר:

ג ומארצות קבצם, ממזרח וממערב מצפון ומים:

ד תעו במדבר בישימון דרך, עיר מושב לא מצאו:

ה רעבים גם־צמאים, נפשם בהם תתעטף:

ו ויצעקו אל־יהוה בצר להם, ממצוקותיהם יצילם:

ז וידריכם בדרך ישרה, ללכת אל־עיר מושב:

ח יודו ליהוה חסדו, ונפלאותיו לבני אדם:

ט כי־השביע נפש שקקה, ונפש רעבה מלא־טוב:

י ישבי חשך וצלמות, אסירי עני וברזל:

יא כי־המרו אמרי־אל, ועצת עליון נאצו:

יב ויכנע בעמל לבם, כשלו ואין עזר:

יג ויזעקו אל־יהוה בצר להם, ממצוקותיהם יושיעם:

יד יוציאם מחשך וצלמות, ומוסרותיהם ינתק:

טו יודו ליהוה חסדו, ונפלאותיו לבני אדם:

טז כי־שבר דלתות נחשת, ובריחי ברזל גדע:

יז אולים מדרך פשעם, ומעונתיהם יתענו:

יח כל־אכל תתעב נפשם, ויגיעו עד־שערי מות:

יט ויזעקו אל־יהוה בצר להם, ממצקותיהם יושיעם:

כ ישלח דברו וירפאם, וימלט משחיתותם:

כא יודו ליהוה חסדו, ונפלאותיו לבני אדם:

כב ויזבחו זבחי תודה, ויספרו מעשיו ברנה: ׆

כג יורדי הים באניות, עשי מלאכה במים רבים: ׆

כד המה ראו מעשי יהוה, ונפלאותיו במצולה: ׆

כה ויאמר ויעמד רוח סערה, ותרומם גליו: ׆

כו יעלו שמים ירדו תהומות, נפשם ברעה תתמוגג: ׆

כז יחוגו וינועו כשכור, וכל־חכמתם תתבלע: ׆

כח ויצעקו אל־יהוה בצר להם, וממצוקתיהם יוציאם:

כט יקם סערה לדממה, ויחשו גליהם:

ל וישמחו כי־ישתקו, וינחם אל־מחוז חפצם:

לא יודו ליהוה חסדו, ונפלאותיו לבני אדם:

לב וירוממוהו בקהל־עם, ובמושב זקנים יהללוהו:

לג ישם נהרות למדבר, ומצאי מים לצמאון:

לד ארץ פרי למלחה, מרעת ישבי בה:

לה ישם מדבר לאגם־מים, וארץ ציה למצאי מים:

לו ויושב שם רעבים, ויכוננו עיר מושב:

לז ויזרעו שדות ויטעו כרמים, ויעשו פרי תבואה:

לח ויברכם וירבו מאד, ובהמתם לא ימעיט:

לט וימעטו וישחו, מעצר רעה ויגון: ׆

מ שפך בוז על־נדיבים, ויתעם בתהו לא־דרך:

מא וישגב אביון מעוני, וישם כצאן משפחות:

מב יראו ישרים וישמחו, וכל־עולה קפצה פיה:

מג מי־חכם וישמר־אלה, ויתבוננו חסדי יהוה:

יזכיר את עצמו רבוי הטובות והחסדים שעשה ה' יתברך עמו מעודו עד היום הזה, ועל ידי זה יתחזק לבבו לבטח בה' שישמע תפלתו גם עתה: (לקו"ה על פס' יא)

א שיר מזמור לדוד:

ב נכון לבי אלהים, אשירה ואזמרה, אף־כבודי:

ג עורה הנבל וכנור, אעירה שחר:

ד אודך בעמים | יהוה, ואזמרך בלאמים:

ה כי־גדול מעל־שמים חסדך, ועד־שחקים אמתך:

ו רומה על־שמים אלהים, ועל כל־הארץ כבודך:

ז למען יחלצון ידידיך, הושיעה ימינך וענני:

ח אלהים | דבר בקדשו, אעלזה, אחלקה שכם, ועמק סכות אמדד:

ט לי גלעד | לי מנשה, ואפרים מעוז ראשי, יהודה מחקקי:

י מואב | סיר רחצי, על־אדום אשליך נעלי, עלי־פלשת אתרועע:

יא מי יובילני עיר מבצר, מי נחני עד־אדום:

יב הלא־אלהים זנחתנו, ולא־תצא אלהים בצבאתינו:

יג הבה־לנו עזרת מצר, ושוא תשועת אדם:

יד באלהים נעשה־חיל, והוא יבוס צרינו:

אין עצה לעמד נגד הבעל דבר כי אם על ידי תפלה, שעל ידי זה זוכין לכל העצות ולכל אפני הישועות, לזכות לצאת מגלות נפשו ולהתקרב אליו יתברך: (לקו"מ על פס' ד)

א למנצח, לדוד מזמור, אלהי תהלתי אל־תחרש:

ב כי פי רשע ופי־מרמה עלי פתחו, דברו אתי לשון שקר:

ג ודברי שנאה סבבוני, וילחמוני חנם:

ד תחת־אהבתי ישטנוני, ואני תפלה:

ה וישימו עלי רעה תחת טובה, ושנאה תחת אהבתי:

ו הפקד עליו רשע, ושטן יעמד על־ימינו:

ז בהשפטו יצא רשע, ותפלתו תהיה לחטאה:

ח יהיו־ימיו מעטים, פקדתו יקח אחר:

ט יהיו־בניו יתומים, ואשתו אלמנה:

י ונוע ינועו בניו ושאלו, ודרשו מחרבותיהם:

יא ינקש נושה לכל־אשר־לו, ויבזו זרים יגיעו:

יב אל־יהי־לו משך חסד, ואל־יהי חונן ליתומיו:

יג יהי־אחריתו להכרית, בדור אחר ימח שמם:

יד יזכר | עון אבתיו אל־יהוה, וחטאת אמו אל־תמח:

טו יהיו נגד־יהוה תמיד, ויכרת מארץ זכרם:

טז יען אשר | לא זכר עשות חסד, וירדף איש־עני ואביון ונכאה לבב למותת:

יז ויאהב קללה ותבואהו, ולא־חפץ בברכה ותרחק ממנו:

יח וילבש קללה כמדו, ותבא כמים בקרבו וכשמן בעצמותיו:

יט תהי־לו כבגד יעטה, ולמזח תמיד יחגרה:

כ זאת פעלת שטני מאת יהוה, והדברים רע על־נפשי:

כא ואתה | יהוה אלהים קרי אדני, עשה־אתי למען שמך, כי־טוב חסדך, הצילני:

כב כי־עני ואביון אנכי, ולבי חלל בקרבי:

כג כצל־כנטותו נהלכתי, ננערתי כארבה:

כד ברכי כשלו מצום, ובשרי כחש משמן:

כה ואני | הייתי חרפה להם, יראוני יניעון ראשם:

כו עזרני יהוה אלהי, הושיעני כחסדך:

כז וידעו כי־ידך זאת, אתה יהוה עשיתה:

כח יקללו־המה ואתה תברך, קמו | ויבשו ועבדך ישמח:

כט ילבשו שוטני כלמה, ויעטו כמעיל בשתם:

ל אודה יהוה מאד בפי, ובתוך רבים אהללנו:

לא כי־יעמד לימין אביון, להושיע משפטי נפשו:

העקר הוא הרצון והכסופין, שצריך להתגבר שיהיה לו תמיד רצונות חזקים וכסופין גדולים לעבודת ה' יתברך: (לקו"ה על פס' א)

א לדוד מזמור, נאם יהוה | לאדני, שב לימיני, עד־אשית איביך הדם לרגליך:

ב מטה־עזך ישלח יהוה מציון, רדה בקרב איביך:

ג עמך נדבת ביום חילך, בהדרי־קדש מרחם משחר, לך טל ילדתיך:

ד נשבע יהוה | ולא ינחם, אתה־כהן לעולם, על־דברתי מלכי־צדק:

ה אדני על־ימינך, מחץ ביום־אפו מלכים:

ו ידין בגוים מלא גויות, מחץ ראש על־ארץ רבה:

ז מנחל בדרך ישתה, על־כן ירים ראש:

שכל אחד ואחד יהיה עקר תפלתו רק על היראה, ליראה את ה' הנכבד והנורא הזה: (לקו"ה על פס' י)

א הללו־יה | אודה יהוה בכל־לבב, בסוד ישרים ועדה:

ב גדלים מעשי יהוה, דרושים לכל־חפציהם:

ג הוד־והדר פעלו, וצדקתו עמדת לעד:

ד זכר עשה לנפלאתיו, חנון ורחום יהוה:

ה טרף נתן ליראיו, יזכר לעולם בריתו:

ו כח מעשיו הגיד לעמו, לתת להם נחלת גוים:

ז מעשי ידיו אמת ומשפט, נאמנים כל־פקודיו:

ח סמוכים לעד לעולם, עשוים באמת וישר:

ט פדות | שלח לעמו, צוה־לעולם בריתו, קדוש ונורא שמו:

י ראשית חכמה | יראת יהוה, שכל טוב לכל־עשיהם, תהלתו עמדת לעד:

הקדוש ברוך הוא מתאוה לתפלתן של ישראל, וכשישראל מתפללין לפניו הם ממלאים תאותו והוא מקבל תענוג מאתנו: (לקו"ה על פס' ה)

א הללו־יה |, אשרי־איש ירא את־יהוה, במצותיו חפץ מאד:

ב גבור בארץ יהיה זרעו, דור ישרים יברך:

ג הון־ועשר בביתו, וצדקתו עמדת לעד:

ד זרח בחשך אור לישרים, חנון ורחום וצדיק:

ה טוב־איש חונן ומלוה, יכלכל דבריו במשפט:

ו כי־לעולם לא־ימוט, לזכר עולם יהיה צדיק:

ז משמועה רעה לא יירא, נכון לבו בטח ביהוה:

ח סמוך לבו לא יירא, עד אשר־יראה בצריו:

ט פזר | נתן לאביונים, צדקתו עמדת לעד, קרנו תרום בכבוד:

י רשע יראה | וכעס, שניו יחרק ונמס, תאות רשעים תאבד:

ישתדל להביט על ה' ונפלאותיו אשר הפליא חסדו עמנו, ויענה לה' דברים הרבה להודות ולהלל אותו יתברך על חסדו ונפלאותיו: (לקו"ה על פס' ז)

א הללו־יה |, הללו עבדי יהוה, הללו את־שם יהוה:

ב יהי שם יהוה מברך, מעתה ועד־עולם:

ג ממזרח־שמש עד־מבואו, מהלל שם יהוה:

ד רם על־כל־גוים | יהוה, על השמים כבודו:

ה מי כיהוה אלהינו, המגביהי לשבת:

ו המשפילי לראות, בשמים ובארץ:

ז מקימי מעפר דל, מאשפת ירים אביון:

ח להושיבי עם־נדיבים, עם נדיבי עמו:

ט מושיבי | עקרת הבית, אם־הבנים שמחה, הללו־יה:

להרגיל עצמו לכסף ולהשתוקק תמיד כסופין דקדשה לה' יתברך ולעבודתו, וזה עקר הטהרה: (לקו"מ על פס' ח)

א בצאת ישראל ממצרים, בית יעקב מעם לעז:

ב היתה יהודה לקדשו, ישראל ממשלותיו:

ג הים ראה וינס, הירדן יסב לאחור:

ד ההרים רקדו כאילים, גבעות כבני־צאן:

ה מה־לך הים כי תנוס, הירדן תסב לאחור:

ו ההרים תרקדו כאילים, גבעות כבני־צאן:

ז מלפני אדון חולי ארץ, מלפני אלוה יעקב:

ח ההפכי הצור אגם־מים, חלמיש למעינו־מים:

זה כל עבודת האדם כל ימי חייו, להמשיך שפע ורב טוב על ידי מעשיו הטובים והעקר על ידי תפלה: (לקו"ה על פס' טז)

א לא לנו יהוה, לא לנו, כי־לשמך תן כבוד, על־חסדך על־אמתך:

ב למה יאמרו הגוים, איה־נא אלהיהם:

ג ואלהינו בשמים, כל אשר־חפץ עשה:

ד עצביהם כסף וזהב, מעשה ידי אדם:

ה פה־להם ולא ידברו, עינים להם ולא יראו:

ו אזנים להם ולא ישמעו, אף להם ולא יריחון:

ז ידיהם | ולא ימישון, רגליהם ולא יהלכו, לא־יהגו בגרונם:

ח כמוהם יהיו עשיהם, כל אשר־בטח בהם:

ט ישראל בטח ביהוה, עזרם ומגנם הוא:

י בית אהרן בטחו ביהוה, עזרם ומגנם הוא:

יא יראי יהוה בטחו ביהוה, עזרם ומגנם הוא:

יב יהוה זכרנו יברך, יברך את־בית ישראל, יברך את־בית אהרן:

יג יברך יראי יהוה, הקטנים עם־הגדלים:

יד יסף יהוה עליכם, עליכם ועל־בניכם:

טו ברוכים אתם ליהוה, עשה שמים וארץ:

טז השמים שמים ליהוה, והארץ נתן לבני־אדם:

יז לא המתים יהללו־יה, ולא כל־ירדי דומה:

יח ואנחנו | נברך יה, מעתה ועד־עולם, הללו־יה:

להודות ולהלל לשמו יתברך על העבר, ועל ידי זה יכולין לקרותו ולצעק אליו על להבא: (לקו"ה על פס' יז)

א אהבתי כי־ישמע | יהוה, את־קולי תחנוני:

ב כי־הטה אזנו לי, ובימי אקרא:

ג אפפוני | חבלי־מות ומצרי שאול מצאוני, צרה ויגון אמצא:

ד ובשם־יהוה אקרא, אנה יהוה מלטה נפשי:

ה חנון יהוה וצדיק, ואלהינו מרחם:

ו שומר פתאים יהוה, דלתי ולי יהושיע:

ז שובי נפשי למנוחיכי, כי־יהוה גמל עליכי:

ח כי חלצת נפשי ממות, את־עיני מן־דמעה, את־רגלי מדחי:

ט אתהלך לפני יהוה, בארצות החיים:

י האמנתי כי אדבר, אני עניתי מאד:

יא אני אמרתי בחפזי, כל־האדם כזב:

יב מה־אשיב ליהוה, כל־תגמלוהי עלי:

יג כוס־ישועות אשא, ובשם יהוה אקרא:

יד נדרי ליהוה אשלם, נגדה־נא לכל־עמו:

טו יקר בעיני יהוה המותה לחסידיו:

טז אנה יהוה כי־אני עבדך, אני־עבדך בן־אמתך, פתחת למוסרי:

יז לך־אזבח זבח תודה, ובשם יהוה אקרא:

יח נדרי ליהוה אשלם, נגדה־נא לכל־עמו:

יט בחצרות | בית יהוה בתוככי ירושלם, הללו־יה:

כל עבודת האדם בזה העולם לבוא לזה, לזכות לאמת ואמונה בשלמות באמת לאמתו: (לקו"ה על פס' ב)

א הללו את־יהוה כל־גוים, שבחוהו כל־האמים:

ב כי גבר עלינו | חסדו, ואמת־יהוה לעולם, הללו־יה:

להתעורר כל אחד ממקומו אשר הוא שם לצעק ולזעק ולשאג לה' יתברך מעמק הלב שזה העקר, ובלא זה אי אפשר להתחיל ולתקן שום דבר: (לקו"ה על פס' ה)

א הודו ליהוה כי־טוב, כי לעולם חסדו:

ב יאמר־נא ישראל, כי לעולם חסדו:

ג יאמרו־נא בית־אהרן, כי לעולם חסדו:

ד יאמרו־נא יראי יהוה, כי לעולם חסדו:

ה מן־המצר קראתי יה, ענני במרחב יה:

ו יהוה לי לא אירא, מה־יעשה לי אדם:

ז יהוה לי בעזרי, ואני אראה בשנאי:

ח טוב לחסות ביהוה, מבטוח באדם:

ט טוב לחסות ביהוה, מבטח בנדיבים:

י כל־גוים סבבוני, בשם יהוה כי אמילם:

יא סבוני גם־סבבוני, בשם יהוה כי אמילם:

יב סבוני כדבורים דעכו כאש קוצים, בשם יהוה כי אמילם:

יג דחה דחיתני לנפל, ויהוה עזרני:

יד עזי וזמרת יה, ויהי־לי לישועה:

טו קול | רנה וישועה באהלי צדיקים, ימין יהוה עשה חיל:

טז ימין יהוה רוממה, ימין יהוה עשה חיל:

יז לא־אמות כי־אחיה, ואספר מעשי יה:

יח יסר יסרני יה, ולמות לא נתנני:

יט פתחו־לי שערי־צדק, אבא־בם אודה יה:

כ זה־השער ליהוה, צדיקים יבאו בו:

כא אודך כי עניתני, ותהי־לי לישועה:

כב אבן מאסו הבונים, היתה לראש פנה:

כג מאת יהוה היתה זאת, היא נפלאת בעינינו:

כד זה־היום עשה יהוה, נגילה ונשמחה בו:

כה אנא יהוה הושיעה נא, אנא יהוה הצליחה נא:

כו ברוך הבא בשם יהוה, ברכנוכם מבית יהוה:

כז אל | יהוה ויאר לנו, אסרו־חג בעבותים, עד־קרנות המזבח:

כח אלי אתה ואודך, אלהי ארוממך:

כט הודו ליהוה כי־טוב, כי לעולם חסדו:

זה עקר הבחירה, מה שמסלק שכלו ובוחר באמונה ותפלה, שזהו העקר והיסוד שכל התורה עומד עליה: (לקו"ה על פס' ל)

א אשרי תמימי־דרך, ההלכים בתורת יהוה:

ב אשרי נצרי עדתיו, בכל־לב ידרשוהו:

ג אף לא־פעלו עולה, בדרכיו הלכו:

ד אתה צויתה פקדיך לשמר מאד:

ה אחלי יכנו דרכי לשמר חקיך:

ו אז לא־אבוש, בהביטי אל־כל־מצותיך:

ז אודך בישר לבב, בלמדי משפטי צדקך:

ח את־חקיך אשמר, אל־תעזבני עד־מאד:

ט במה יזכה־נער את־ארחו, לשמר כדברך:

י בכל־לבי דרשתיך, אל־תשגני ממצותיך:

יא בלבי צפנתי אמרתך, למען לא אחטא־לך:

יב ברוך אתה יהוה, למדני חקיך:

יג בשפתי ספרתי כל משפטי־פיך:

יד בדרך עדותיך ששתי, כעל כל־הון:

טו בפקודיך אשיחה, ואביטה ארחתיך:

טז בחקתיך אשתעשע, לא אשכח דברך:

יז גמל על־עבדך אחיה, ואשמרה דברך:

יח גל־עיני ואביטה נפלאות מתורתך:

יט גר אנכי בארץ, אל־תסתר ממני מצותיך:

כ גרסה נפשי לתאבה אל־משפטיך בכל־עת:

כא גערת זדים ארורים השגים ממצותיך:

כב גל מעלי חרפה ובוז, כי עדותיך נצרתי:

כג גם ישבו שרים בי נדברו, עבדך ישיח בחקיך:

כד גם־עדתיך שעשעי, אנשי עצתי:

כה דבקה לעפר נפשי, חיני כדברך:

כו דרכי ספרתי ותענני, למדני חקיך:

כז דרך־פקודיך הבינני, ואשיחה בנפלאותיך:

כח דלפה נפשי מתוגה, קימני כדברך:

כט דרך־שקר הסר ממני, ותורתך חנני:

ל דרך־אמונה בחרתי, משפטיך שויתי:

לא דבקתי בעדותיך, יהוה אל־תבישני:

לב דרך־מצותיך ארוץ, כי תרחיב לבי:

לג הורני יהוה דרך חקיך, ואצרנה עקב:

לד הבינני ואצרה תורתך, ואשמרנה בכל־לב:

לה הדריכני בנתיב מצותיך, כי־בו חפצתי:

לו הט־לבי אל־עדותיך, ואל אל־בצע:

לז העבר עיני מראות שוא, בדרכך חיני:

לח הקם לעבדך אמרתך, אשר ליראתך:

לט העבר חרפתי אשר יגרתי, כי משפטיך טובים:

מ הנה תאבתי לפקדיך, בצדקתך חיני:

מא ויבאני חסדך יהוה, תשועתך כאמרתך:

מב ואענה חרפי דבר, כי־בטחתי בדברך:

מג ואל־תצל מפי דבר־אמת עד־מאד, כי למשפטך יחלתי:

מד ואשמרה תורתך תמיד לעולם ועד:

מה ואתהלכה ברחבה, כי פקדיך דרשתי:

מו ואדברה בעדתיך נגד מלכים ולא אבוש:

מז ואשתעשע במצותיך אשר אהבתי:

מח ואשא־כפי אל־מצותיך אשר אהבתי, ואשיחה בחקיך:

מט זכר־דבר לעבדך, על אשר יחלתני:

נ זאת נחמתי בעניי, כי אמרתך חיתני:

נא זדים הליצני עד־מאד, מתורתך לא נטיתי:

נב זכרתי משפטיך מעולם | יהוה, ואתנחם:

נג זלעפה אחזתני מרשעים, עזבי תורתך:

נד זמרות היו־לי חקיך, בבית מגורי:

נה זכרתי בלילה שמך יהוה, ואשמרה תורתך:

נו זאת היתה־לי, כי פקדיך נצרתי:

נז חלקי יהוה אמרתי, לשמר דבריך:

נח חליתי פניך בכל־לב, חנני כאמרתך:

נט חשבתי דרכי, ואשיבה רגלי אל־עדתיך:

ס חשתי ולא התמהמהתי, לשמר מצותיך:

סא חבלי רשעים עודני, תורתך לא שכחתי:

סב חצות־לילה אקום להודות לך, על משפטי צדקך:

סג חבר אני לכל־אשר יראוך, ולשמרי פקודיך:

סד חסדך יהוה מלאה הארץ, חקיך למדני:

סה טוב עשית עם־עבדך, יהוה כדברך:

סו טוב טעם ודעת למדני, כי במצותיך האמנתי:

סז טרם אענה אני שגג, ועתה אמרתך שמרתי:

סח טוב־אתה ומטיב, למדני חקיך:

סט טפלו עלי שקר זדים, אני בכל־לב | אצר פקודיך:

ע טפש כחלב לבם, אני תורתך שעשעתי:

עא טוב־לי כי־עניתי, למען אלמד חקיך:

עב טוב־לי תורת־פיך, מאלפי זהב וכסף:

עג ידיך עשוני ויכוננוני, הבינני ואלמדה מצותיך:

עד יראיך יראוני וישמחו, כי לדברך יחלתי:

עה ידעתי יהוה כי־צדק משפטיך, ואמונה עניתני:

עו יהי־נא חסדך לנחמני, כאמרתך לעבדך:

עז יבאוני רחמיך ואחיה, כי־תורתך שעשעי:

עח יבשו זדים כי־שקר עותוני, אני אשיח בפקודיך:

עט ישובו לי יראיך, וידעי וידעו עדתיך:

פ יהי־לבי תמים בחקיך, למען לא אבוש:

פא כלתה לתשועתך נפשי, לדברך יחלתי:

פב כלו עיני לאמרתך, לאמר מתי תנחמני:

פג כי־הייתי כנאד בקיטור, חקיך לא שכחתי:

פד כמה ימי־עבדך, מתי תעשה ברדפי משפט:

פה כרו־לי זדים שיחות, אשר לא כתורתך:

פו כל־מצותיך אמונה, שקר רדפוני עזרני:

פז כמעט כלוני בארץ, ואני לא־עזבתי פקדיך:

פח כחסדך חיני, ואשמרה עדות פיך:

פט לעולם יהוה דברך נצב בשמים:

צ לדר ודר אמונתך, כוננת ארץ ותעמד:

צא למשפטיך עמדו היום, כי הכל עבדיך:

צב לולי תורתך שעשעי, אז אבדתי בעניי:

צג לעולם לא־אשכח פקודיך, כי בם חייתני:

צד לך־אני הושיעני, כי פקודיך דרשתי:

צה לי קוו רשעים לאבדני, עדתיך אתבונן:

צו לכל־תכלה ראיתי קץ, רחבה מצותך מאד:

צז מה־אהבתי תורתך, כל־היום היא שיחתי:

צח מאיבי תחכמני מצותך, כי לעולם היא־לי:

צט מכל־מלמדי השכלתי, כי עדותיך שיחה לי:

ק מזקנים אתבונן, כי פקודיך נצרתי:

קא מכל־ארח רע כלאתי רגלי, למען אשמר דברך:

קב ממשפטיך לא־סרתי, כי־אתה הורתני:

קג מה־נמלצו לחכי אמרתך, מדבש לפי:

קד מפקודיך אתבונן, על־כן שנאתי | כל־ארח שקר:

קה נר־לרגלי דברך, ואור לנתיבתי:

קו נשבעתי ואקימה, לשמר משפטי צדקך:

קז נעניתי עד־מאד, יהוה חיני כדברך:

קח נדבות פי רצה־נא יהוה, ומשפטיך למדני:

קט נפשי בכפי תמיד, ותורתך לא שכחתי:

קי נתנו רשעים פח לי, ומפקודיך לא תעיתי:

קיא נחלתי עדותיך לעולם, כי־ששון לבי המה:

קיב נטיתי לבי לעשות חקיך, לעולם עקב:

קיג סעפים שנאתי, ותורתך אהבתי:

קיד סתרי ומגני אתה, לדברך יחלתי:

קטו סורו ממני מרעים, ואצרה מצות אלהי:

קטז סמכני כאמרתך ואחיה, ואל־תבישני משברי:

קיז סעדני ואושעה, ואשעה בחקיך תמיד:

קיח סלית כל־שוגים מחקיך, כי־שקר תרמיתם:

קיט סגים השבת כל־רשעי־ארץ, לכן אהבתי עדתיך:

קכ סמר מפחדך בשרי, וממשפטיך יראתי:

קכא עשיתי משפט וצדק, בל־תניחני לעשקי:

קכב ערב עבדך לטוב, אל־יעשקני זדים:

קכג עיני כלו לישועתך, ולאמרת צדקך:

קכד עשה עם־עבדך כחסדך, וחקיך למדני:

קכה עבדך־אני הבינני, ואדעה עדתיך:

קכו עת לעשות ליהוה, הפרו תורתך:

קכז על־כן אהבתי מצותיך מזהב ומפז:

קכח על־כן | כל־פקודי כל ישרתי, כל־ארח שקר שנאתי:

קכט פלאות עדותיך, על־כן נצרתם נפשי:

קל פתח־דבריך יאיר, מבין פתיים:

קלא פי־פערתי ואשאפה, כי למצותיך יאבתי:

קלב פנה־אלי וחנני, כמשפט לאהבי שמך:

קלג פעמי הכן באמרתך, ואל־תשלט־בי כל־און:

קלד פדני מעשק אדם, ואשמרה פקודיך:

קלה פניך האר בעבדך, ולמדני את־חקיך:

קלו פלגי־מים ירדו עיני, על לא־שמרו תורתך:

קלז צדיק אתה יהוה, וישר משפטיך:

קלח צוית צדק עדתיך, ואמונה מאד:

קלט צמתתני קנאתי, כי־שכחו דבריך צרי:

קמ צרופה אמרתך מאד, ועבדך אהבה:

קמא צעיר אנכי ונבזה, פקדיך לא שכחתי:

קמב צדקתך צדק לעולם, ותורתך אמת:

קמג צר־ומצוק מצאוני, מצותיך שעשעי:

קמד צדק עדותיך לעולם, הבינני ואחיה:

קמה קראתי בכל־לב ענני יהוה, חקיך אצרה:

קמו קראתיך הושיעני, ואשמרה עדתיך:

קמז קדמתי בנשף ואשועה, לדברך לדבריך יחלתי:

קמח קדמו עיני אשמרות, לשיח באמרתך:

קמט קולי שמעה כחסדך, יהוה כמשפטך חיני:

קנ קרבו רדפי זמה, מתורתך רחקו:

קנא קרוב אתה יהוה, וכל־מצותך אמת:

קנב קדם ידעתי מעדתיך, כי לעולם יסדתם:

קנג ראה־עניי וחלצני, כי־תורתך לא שכחתי:

קנד ריבה ריבי וגאלני, לאמרתך חיני:

קנה רחוק מרשעים ישועה, כי־חקיך לא דרשו:

קנו רחמיך רבים | יהוה, כמשפטיך חיני:

קנז רבים רדפי וצרי, מעדותיך לא נטיתי:

קנח ראיתי בגדים ואתקוטטה, אשר אמרתך לא שמרו:

קנט ראה כי־פקודיך אהבתי, יהוה כחסדך חיני:

קס ראש־דברך אמת, ולעולם כל־משפט צדקך:

קסא שרים רדפוני חנם, ומדברך ומדבריך פחד לבי:

קסב שש אנכי על־אמרתך, כמוצא שלל רב:

קסג שקר שנאתי ואתעבה, תורתך אהבתי:

קסד שבע ביום הללתיך, על משפטי צדקך:

קסה שלום רב לאהבי תורתך, ואין־למו מכשול:

קסו שברתי לישועתך יהוה, ומצותיך עשיתי:

קסז שמרה נפשי עדתיך, ואהבם מאד:

קסח שמרתי פקודיך ועדתיך, כי כל־דרכי נגדך:

קסט תקרב רנתי לפניך יהוה, כדברך הבינני:

קע תבוא תחנתי לפניך, כאמרתך הצילני:

קעא תבענה שפתי תהלה, כי תלמדני חקיך:

קעב תען לשוני אמרתך, כי כל־מצותיך צדק:

קעג תהי־ידך לעזרני, כי פקודיך בחרתי:

קעד תאבתי לישועתך יהוה, ותורתך שעשעי:

קעה תחי־נפשי ותהללך, ומשפטך יעזרני:

קעו תעיתי כשה אבד בקש עבדך, כי מצותיך לא שכחתי:

על ידי זה שיש אהבה ושלום, על ידי זה יוכל לדבר בתפלה: (לקו"מ על פס' ז)

א שיר המעלות, אל־יהוה בצרתה לי קראתי ויענני:

ב יהוה, הצילה נפשי משפת־שקר, מלשון רמיה:

ג מה־יתן לך ומה־יסיף לך, לשון רמיה:

ד חצי גבור שנונים, עם גחלי רתמים:

ה אויה־לי כי־גרתי משך, שכנתי עם־אהלי קדר:

ו רבת שכנה־לה נפשי, עם שונא שלום:

ז אני־שלום, וכי אדבר המה למלחמה:

בכל מקום יכולין להיות סמוכין אליו יתברך אפלו בשאול תחתיות חס ושלום, וצריכין לזהר לילך בזה כל אדם שבעולם, כי הוא יסוד הכל: (לקו"ה על פס' ד)

א שיר למעלות, אשא עיני אל־ההרים, מאין יבא עזרי:

ב עזרי מעם יהוה, עשה שמים וארץ:

ג אל־יתן למוט רגלך, אל־ינום שמרך:

ד הנה לא־ינום ולא יישן, שומר ישראל:

ה יהוה שמרך, יהוה צלך על־יד ימינך:

ו יומם השמש לא־יככה, וירח בלילה:

ז יהוה ישמרך מכל־רע, ישמר את־נפשך:

ח יהוה ישמר־צאתך ובואך, מעתה ועד־עולם:

על ידי תפלה יכולין להתקרב תמיד לה' יתברך אפלו אם הוא כמו שהוא: (לקו"ה על פס' ב)

א שיר המעלות לדוד, שמחתי באמרים לי, בית יהוה נלך:

ב עמדות היו רגלינו בשעריך ירושלם:

ג ירושלם הבנויה, כעיר שחברה־לה יחדו:

ד ששם עלו שבטים שבטי־יה, עדות לישראל, להדות לשם יהוה:

ה כי שמה | ישבו כסאות למשפט, כסאות לבית דוד:

ו שאלו שלום ירושלם, ישליו אהביך:

ז יהי־שלום בחילך, שלוה בארמנותיך:

ח למען אחי ורעי, אדברה־נא שלום בך:

ט למען בית־יהוה אלהינו, אבקשה טוב לך:

כמו שהאדם מסתכל בעיניו תמיד לה' יתברך, כמו כן ה' יתברך משגיח בעיני השגחתו יתברך עלינו תמיד: (לקו"ה על פס' א-ב)

א שיר המעלות, אליך נשאתי את־עיני, הישבי בשמים:

ב הנה כעיני עבדים אל־יד אדוניהם, כעיני שפחה אל־יד גברתה, כן עינינו אל־יהוה אלהינו, עד שיחננו:

ג חננו יהוה חננו, כי־רב שבענו בוז:

ד רבת שבעה־לה נפשנו, הלעג השאננים, הבוז לגאי יונים לגאיונים:

העקר להתגבר בשמחה על ידי כל ההרחבות והישועות שימצא בתוך הצרות בעצמו, ויבין מהם עזרתו וישועתו יתברך: (לקו"ה על פס' ב, ו)

א שיר המעלות לדוד, לולי יהוה שהיה לנו, יאמר־נא ישראל:

ב לולי יהוה שהיה לנו, בקום עלינו אדם:

ג אזי חיים בלעונו, בחרות אפם בנו:

ד אזי המים שטפונו, נחלה עבר על־נפשנו:

ה אזי עבר על־נפשנו, המים הזדונים:

ו ברוך יהוה, שלא נתננו טרף לשניהם:

ז נפשנו כצפור נמלטה מפח יוקשים, הפח נשבר ואנחנו נמלטנו:

ח עזרנו בשם יהוה, עשה שמים וארץ:

על ידי השלום יכולין להמשיך כל העולם לעבודתו יתברך: (לקו"ה על פס' ה)

א שיר המעלות, הבטחים ביהוה כהר־ציון לא־ימוט, לעולם ישב:

ב ירושלם הרים סביב לה, ויהוה סביב לעמו מעתה ועד־עולם:

ג כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים, למען לא־ישלחו הצדיקים בעולתה ידיהם:

ד היטיבה יהוה לטובים, ולישרים בלבותם:

ה והמטים עקלקלותם יוליכם יהוה את־פעלי האון, שלום על־ישראל:

כל אדם צריך לשמח עצמו בכל יום בזה, בהנסים והישועות של עבר והווה ועתיד: (לקו"ה על פס' ב)

א שיר המעלות, בשוב יהוה את־שיבת ציון, היינו כחלמים:

ב אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה, אז יאמרו בגוים, הגדיל יהוה לעשות עם־אלה:

ג הגדיל יהוה לעשות עמנו, היינו שמחים:

ד שובה יהוה את־שביתנו שבותנו, כאפיקים בנגב:

ה הזרעים בדמעה ברנה יקצרו:

ו הלוך ילך | ובכה נשא משך־הזרע, בא־יבא ברנה נשא אלמתיו:

כשזוכר בה' יתברך וממשיך אלקותו בכל דבר, על ידי זה נשמר הדבר מכל רע: (לקו"ה על פס' א)

א שיר המעלות לשלמה, אם־יהוה | לא־יבנה בית שוא עמלו בוניו בו, אם־יהוה לא־ישמר־עיר שוא | שקד שומר:

ב שוא לכם משכימי קום, מאחרי־שבת, אכלי לחם העצבים, כן יתן לידידו שנא:

ג הנה נחלת יהוה בנים, שכר פרי הבטן:

ד כחצים ביד־גבור, כן בני הנעורים:

ה אשרי הגבר אשר מלא את־אשפתו מהם, לא־יבשו כי־ידברו את־אויבים בשער:

צריכין רק לתלות עיניו למרום בכל יום תמיד: (לקו"ה על פס' ב)

א שיר המעלות, אשרי כל־ירא יהוה ההלך בדרכיו:

ב יגיע כפיך כי תאכל, אשריך וטוב לך:

ג אשתך | כגפן פריה בירכתי ביתך, בניך כשתלי זיתים סביב לשלחנך:

ד הנה כי־כן יברך גבר, ירא יהוה:

ה יברכך יהוה מציון, וראה בטוב ירושלם כל ימי חייך:

ו וראה־בנים לבניך, שלום על־ישראל:

כשיש לו אמונה בשלמות הוא גודל וצומח בעבודתו יתברך אפלו אם יעבר עליו מה: (לקו"ע על פס' ו)

א שיר המעלות, רבת צררוני מנעורי, יאמר־נא ישראל:

ב רבת צררוני מנעורי, גם לא־יכלו לי:

ג על־גבי חרשו חרשים, האריכו למעניתם למענותם:

ד יהוה צדיק, קצץ עבות רשעים:

ה יבשו ויסגו אחור, כל שנאי ציון:

ו יהיו כחציר גגות, שקדמת שלף יבש:

ז שלא מלא כפו קוצר, וחצנו מעמר:

ח ולא אמרו | העברים ברכת־יהוה אליכם, ברכנו אתכם בשם יהוה:

מכל מיני עמקים צריכין רק לצעק ולקרא לה' כדי לזכות לדרכי הפשיטות והתמימות: (לקו"ה על פס' א)

א שיר המעלות, ממעמקים קראתיך יהוה:

ב אדני שמעה בקולי, תהיינה אזניך קשבות לקול תחנוני:

ג אם־עונות תשמר־יה, אדני מי יעמד:

ד כי־עמך הסליחה, למען תורא:

ה קויתי יהוה קותה נפשי, ולדברו הוחלתי:

ו נפשי לאדני, משמרים לבקר, שמרים לבקר:

ז יחל ישראל אל־יהוה, כי־עם־יהוה החסד, והרבה עמו פדות:

ח והוא יפדה את־ישראל מכל עונתיו:

העקר שצריכין לידע ולהאמין שאין יודעין כלום ובכל יום ובכל עת נעשין חדשות לגמרי: (לקו"ה על פס' ב)

א שיר המעלות לדוד, יהוה | לא־גבה לבי ולא־רמו עיני, ולא־הלכתי | בגדלות ובנפלאות ממני:

ב אם־לא שויתי | ודוממתי נפשי, כגמל עלי אמו, כגמל עלי נפשי:

ג יחל ישראל אל־יהוה, מעתה ועד־עולם:

על ידי תפלה זוכין לשאר קים על עמדו תמיד אפלו אם יהיה איך שיהיה: (לקו"ה על פס' ד)

א שיר המעלות, זכור־יהוה לדוד את כל־ענותו:

ב אשר נשבע ליהוה, נדר לאביר יעקב:

ג אם־אבא באהל ביתי, אם־אעלה על־ערש יצועי:

ד אם־אתן שנת לעיני, לעפעפי תנומה:

ה עד־אמצא מקום ליהוה, משכנות לאביר יעקב:

ו הנה־שמענוה באפרתה, מצאנוה בשדי־יער:

ז נבואה למשכנותיו, נשתחוה להדם רגליו:

ח קומה יהוה למנוחתך, אתה וארון עזך:

ט כהניך ילבשו־צדק, וחסידיך ירננו:

י בעבור דוד עבדך, אל־תשב פני משיחך:

יא נשבע־יהוה | לדוד אמת לא־ישוב ממנה, מפרי בטנך אשית לכסא־לך:

יב אם־ישמרו בניך | בריתי, ועדתי זו אלמדם, גם־בניהם עדי־עד ישבו לכסא־לך:

יג כי־בחר יהוה בציון, אוה למושב לו:

יד זאת־מנוחתי עדי־עד, פה־אשב כי אותיה:

טו צידה ברך אברך, אביוניה אשביע לחם:

טז וכהניה אלביש ישע, וחסידיה רנן ירננו:

יז שם אצמיח קרן לדוד, ערכתי נר למשיחי:

יח אויביו אלביש בשת, ועליו יציץ נזרו:

צריך האדם לנהג כל ימי חייו שכל יום ויום שהוא מזקין יותר, יאיר ביותר בעבודת ה': (לקו"ה על פס' ב)

א שיר המעלות לדוד, הנה מה־טוב ומה־נעים שבת אחים גם־יחד:

ב כשמן הטוב | על־הראש ירד על־הזקן, זקן־אהרן, שירד על־פי מדותיו:

ג כטל־חרמון שירד על־הררי ציון, כי שם | צוה יהוה את־הברכה, חיים עד־העולם:

עקר הקדשה, כשיודעין שהכל מאתו יתברך: (לקו"ה על פס' ב)

א שיר המעלות, הנה | ברכו את־יהוה כל־עבדי יהוה, העמדים בבית־יהוה בלילות:

ב שאו־ידכם קדש, וברכו את־יהוה:

ג יברכך יהוה מציון, עשה שמים וארץ:

עקר התכלית לדעת ולהכיר אותו יתברך ולברך ולהודות אותו יתברך, כי זה תלוי בזה: (לקו"ה על פס' ה)

א הללו־יה |, הללו את־שם יהוה, הללו עבדי יהוה:

ב שעמדים בבית יהוה, בחצרות בית אלהינו:

ג הללו־יה, כי־טוב יהוה, זמרו לשמו כי נעים:

ד כי־יעקב בחר לו יה, ישראל לסגלתו:

ה כי אני ידעתי כי־גדול יהוה, ואדנינו מכל־אלהים:

ו כל אשר־חפץ יהוה עשה, בשמים ובארץ, בימים וכל־תהמות:

ז מעלה נשאים מקצה הארץ, ברקים למטר עשה, מוצא־רוח מאוצרותיו:

ח שהכה בכורי מצרים, מאדם עד־בהמה:

ט שלח | אותת ומפתים בתוככי מצרים, בפרעה ובכל־עבדיו:

י שהכה גוים רבים, והרג מלכים עצומים:

יא לסיחון | מלך האמרי, ולעוג מלך הבשן, ולכל ממלכות כנען:

יב ונתן ארצם נחלה, נחלה לישראל עמו:

יג יהוה שמך לעולם, יהוה זכרך לדר־ודר:

יד כי־ידין יהוה עמו, ועל־עבדיו יתנחם:

טו עצבי הגוים כסף וזהב, מעשה ידי אדם:

טז פה־להם ולא ידברו, עינים להם ולא יראו:

יז אזנים להם ולא יאזינו, אף אין־יש־רוח בפיהם:

יח כמוהם יהיו עשיהם, כל אשר־בטח בהם:

יט בית ישראל ברכו את־יהוה, בית אהרן ברכו את־יהוה:

כ בית הלוי ברכו את־יהוה, יראי יהוה ברכו את־יהוה:

כא ברוך יהוה | מציון, שכן ירושלם, הללו־יה:

בכל מה שעובר על האדם צריך לזכר את עצמו בכל עת בו יתברך, ולהזכיר את עצמו שהוא איש ישראלי ומאמין באלקים חיים ומלך עולם: (לקו"ה על פס' ד)

א הודו ליהוה כי־טוב, כי לעולם חסדו:

ב הודו לאלהי האלהים, כי לעולם חסדו:

ג הודו לאדני האדנים, כי לעולם חסדו:

ד לעשה נפלאות גדלות לבדו, כי לעולם חסדו:

ה לעשה השמים בתבונה, כי לעולם חסדו:

ו לרקע הארץ על־המים, כי לעולם חסדו:

ז לעשה אורים גדלים, כי לעולם חסדו:

ח את־השמש לממשלת ביום, כי לעולם חסדו:

ט את־הירח וכוכבים לממשלות בלילה, כי לעולם חסדו:

י למכה מצרים בבכוריהם, כי לעולם חסדו:

יא ויוצא ישראל מתוכם, כי לעולם חסדו:

יב ביד חזקה ובזרוע נטויה, כי לעולם חסדו:

יג לגזר ים־סוף לגזרים, כי לעולם חסדו:

יד והעביר ישראל בתוכו, כי לעולם חסדו:

טו ונער פרעה וחילו בים־סוף, כי לעולם חסדו:

טז למוליך עמו במדבר, כי לעולם חסדו:

יז למכה מלכים גדלים, כי לעולם חסדו:

יח ויהרג מלכים אדירים, כי לעולם חסדו:

יט לסיחון מלך האמרי, כי לעולם חסדו:

כ ולעוג מלך הבשן, כי לעולם חסדו:

כא ונתן ארצם לנחלה, כי לעולם חסדו:

כב נחלה לישראל עבדו, כי לעולם חסדו:

כג שבשפלנו זכר לנו, כי לעולם חסדו:

כד ויפרקנו מצרינו, כי לעולם חסדו:

כה נותן לחם לכל־בשר, כי לעולם חסדו:

כו הודו לאל השמים, כי לעולם חסדו:

כל אחד מישראל צריך להחיות את עצמו על ידי יסוד האמונה שיש בו, שזה עקר היסוד שעל זה עומד הכל: (לקו"ה על פס' ז)

א על־נהרות | בבל שם ישבנו גם־בכינו, בזכרנו את־ציון:

ב על־ערבים בתוכה תלינו כנרותינו:

ג כי שם שאלונו שובנו דברי־שיר ותוללינו שמחה, שירו לנו משיר ציון:

ד איך נשיר את־שיר־יהוה, על אדמת נכר:

ה אם־אשכחך ירושלם, תשכח ימיני:

ו תדבק לשוני | לחכי אם־לא אזכרכי, אם־לא אעלה את־ירושלם, על ראש שמחתי:

ז זכר יהוה | לבני אדום את יום ירושלם, האמרים ערו | ערו, עד היסוד בה:

ח בת־בבל השדודה, אשרי שישלם־לך, את־גמולך שגמלת לנו:

ט אשרי | שיאחז ונפץ את־עלליך אל־הסלע:

עקר השירה על ידי שיודעין ומאמינים כי ישרים דרכי ה' משפטיו והנהגותיו יתברך: (לקו"ה על פס' ה)

א לדוד |, אודך בכל־לבי, נגד אלהים אזמרך:

ב אשתחוה אל־היכל קדשך ואודה את־שמך, על־חסדך ועל־אמתך, כי־הגדלת על־כל־שמך אמרתך:

ג ביום קראתי ותענני, תרהבני בנפשי עז:

ד יודוך יהוה כל־מלכי־ארץ, כי שמעו אמרי־פיך:

ה וישירו בדרכי יהוה, כי־גדול כבוד יהוה:

ו כי־רם יהוה ושפל יראה, וגבה ממרחק יידע:

ז אם־אלך | בקרב צרה תחייני, על אף איבי תשלח ידך, ותושיעני ימינך:

ח יהוה יגמר בעדי, יהוה חסדך לעולם, מעשי ידך אל־תרף:

אין שום מקום לברח ולהתיאש חס ושלום מה' יתברך, כי אין שום מקום שלא ימצא בו ה' יתברך: (לקו"ה על פס' ז-ט)

א למנצח לדוד מזמור, יהוה חקרתני ותדע:

ב אתה ידעת שבתי וקומי, בנתה לרעי מרחוק:

ג ארחי ורבעי זרית, וכל־דרכי הסכנתה:

ד כי אין מלה בלשוני, הן יהוה ידעת כלה:

ה אחור וקדם צרתני, ותשת עלי כפכה:

ו פליאה פלאיה דעת ממני, נשגבה לא־אוכל לה:

ז אנה אלך מרוחך, ואנה מפניך אברח:

ח אם־אסק שמים שם אתה, ואציעה שאול הנך:

ט אשא כנפי־שחר, אשכנה באחרית ים:

י גם־שם ידך תנחני, ותאחזני ימינך:

יא ואמר אך־חשך ישופני, ולילה אור בעדני:

יב גם־חשך לא־יחשיך ממך, ולילה כיום יאיר, כחשיכה כאורה:

יג כי־אתה קנית כליתי, תסכני בבטן אמי:

יד אודך על כי נוראות נפליתי, נפלאים מעשיך, ונפשי ידעת מאד:

טו לא־נכחד עצמי ממך, אשר־עשיתי בסתר, רקמתי בתחתיות ארץ:

טז גלמי | ראו עיניך, ועל־ספרך כלם יכתבו, ימים יצרו, ולו ולא אחד בהם:

יז ולי מה־יקרו רעיך אל, מה עצמו ראשיהם:

יח אספרם מחול ירבון, הקיצתי ועודי עמך:

יט אם־תקטל אלוה | רשע, ואנשי דמים סורו מני:

כ אשר יאמרוך למזמה, נשוא לשוא עריך:

כא הלוא־משנאיך יהוה | אשנא, ובתקוממיך אתקוטט:

כב תכלית שנאה שנאתים, לאויבים היו לי:

כג חקרני אל ודע לבבי, בחנני ודע שרעפי:

כד וראה אם־דרך־עצב בי, ונחני בדרך עולם:

כל מה שעושין בשביל נצחון דקדשה נשאר קים לעולם, בפרט דבור וקול של תפלה שיקר מהכל: (לקו"ה על פס' א)

א למנצח, מזמור לדוד:

ב חלצני יהוה מאדם רע, מאיש חמסים תנצרני:

ג אשר חשבו רעות בלב, כל־יום יגורו מלחמות:

ד שננו לשונם כמו־נחש, חמת עכשוב תחת שפתימו סלה:

ה שמרני יהוה | מידי רשע, מאיש חמסים תנצרני, אשר חשבו לדחות פעמי:

ו טמנו־גאים | פח לי, וחבלים פרשו רשת ליד־מעגל, מקשים שתו־לי סלה:

ז אמרתי ליהוה אלי אתה, האזינה יהוה קול תחנוני:

ח יהוה אלהים קרי אדני עז ישועתי, סכתה לראשי ביום נשק:

ט אל־תתן יהוה מאויי רשע, זממו אל־תפק, ירומו סלה:

י ראש מסבי, עמל שפתימו יכסימו יכסומו:

יא ימוטו ימיטו עליהם גחלים, באש יפלם, במהמרות בל־יקומו:

יב איש לשון בל־יכון בארץ, איש־חמס רע יצודנו למדחפות:

יג ידעתי ידעת כי־יעשה יהוה דין עני, משפט אבינים:

יד אך צדיקים יודו לשמך, ישבו ישרים את־פניך:

עקר התקון על ידי שמבינים בלבו שאין יודעין כלל, ומתחזקים על ידי זה דיקא לצעק ולצעק ולהתפלל ולבקש רחמים: (לקו"ה על פס' ב)

א מזמור לדוד, יהוה קראתיך חושה לי, האזינה קולי בקראי־לך:

ב תכון תפלתי קטרת לפניך, משאת כפי מנחת־ערב:

ג שיתה יהוה שמרה לפי, נצרה על־דל שפתי:

ד אל־תט־לבי לדבר | רע, להתעולל עללות | ברשע את־אישים פעלי־און, ובל־אלחם במנעמיהם:

ה יהלמני צדיק | חסד ויוכיחני, שמן ראש אל־יני ראשי, כי־עוד ותפלתי ברעותיהם:

ו נשמטו בידי־סלע שפטיהם, ושמעו אמרי כי נעמו:

ז כמו פלח ובקע בארץ, נפזרו עצמינו לפי שאול:

ח כי אליך | יהוה אלהים קרי אדני עיני, בכה חסיתי אל־תער נפשי:

ט שמרני מידי פח יקשו לי, ומקשות פעלי און:

י יפלו במכמריו רשעים, יחד אנכי עד־אעבור:

צריך להתפלל מאד מאד לה' יתברך שיזכהו לעצה שלמה אמתיית באפן שיזכה לשוב באמת, כי בכל מקום שהוא בודאי יש שם עצה איך לצאת משם: (לקו"ה על פס' ד)

א משכיל לדוד, בהיותו במערה תפלה:

ב קולי אל־יהוה אזעק, קולי אל־יהוה אתחנן:

ג אשפך לפניו שיחי, צרתי לפניו אגיד:

ד בהתעטף עלי | רוחי. ואתה ידעת נתיבתי, בארח־זו אהלך טמנו פח לי:

ה הביט ימין | וראה ואין־לי מכיר, אבד מנוס ממני, אין דורש לנפשי:

ו זעקתי אליך יהוה, אמרתי אתה מחסי, חלקי בארץ החיים:

ז הקשיבה | אל־רנתי כי־דלותי מאד, הצילני מרדפי כי אמצו ממני:

ח הוציאה ממסגר | נפשי להודות את־שמך, בי יכתרו צדיקים כי תגמל עלי:

אף על פי שהכל במשפט, אף על פי כן בודאי ביד ה' יתברך למחל כשמבקשין ממנו: (לקו"ה על פס' ב)

א מזמור לדוד, יהוה | שמע תפלתי, האזינה אל־תחנוני, באמנתך ענני בצדקתך:

ב ואל־תבוא במשפט את־עבדך, כי לא־יצדק לפניך כל־חי:

ג כי רדף אויב | נפשי, דכא לארץ חיתי, הושיבני במחשכים כמתי עולם:

ד ותתעטף עלי רוחי, בתוכי ישתומם לבי:

ה זכרתי ימים | מקדם, הגיתי בכל־פעלך, במעשה ידיך אשוחח:

ו פרשתי ידי אליך, נפשי | כארץ־עיפה לך סלה:

ז מהר ענני | יהוה כלתה רוחי, אל־תסתר פניך ממני, ונמשלתי עם־ירדי בור:

ח השמיעני בבקר | חסדך כי־בך בטחתי, הודיעני דרך־זו אלך, כי־אליך נשאתי נפשי:

ט הצילני מאיבי | יהוה, אליך כסתי:

י למדני | לעשות רצונך כי־אתה אלוהי, רוחך טובה תנחני בארץ מישור:

יא למען־שמך יהוה תחיני, בצדקתך | תוציא מצרה נפשי:

יב ובחסדך תצמית איבי, והאבדת כל־צררי נפשי, כי אני עבדך:

צריך לבלות כל ימיו לבקש ולחפש אחר רצונו יתברך, ולבטל כל רצונותיו נגד רצונו יתברך: (לקו"ה על פס' ד)

א לדוד |, ברוך יהוה | צורי, המלמד ידי לקרב, אצבעותי למלחמה:

ב חסדי ומצודתי, משגבי ומפלטי לי, מגני ובו חסיתי, הרודד עמי תחתי:

ג יהוה, מה־אדם ותדעהו, בן־אנוש ותחשבהו:

ד אדם להבל דמה, ימיו כצל עובר:

ה יהוה הט־שמיך ותרד, גע בהרים ויעשנו:

ו ברוק ברק ותפיצם, שלח חציך ותהמם:

ז שלח ידיך ממרום, פצני והצילני ממים רבים, מיד בני נכר:

ח אשר פיהם דבר־שוא, וימינם ימין שקר:

ט אלהים שיר חדש אשירה לך, בנבל עשור אזמרה־לך:

י הנותן תשועה למלכים, הפוצה את־דוד עבדו מחרב רעה:

יא פצני והצילני מיד בני־נכר, אשר פיהם דבר־שוא, וימינם ימין שקר:

יב אשר בנינו | כנטעים מגדלים בנעוריהם, בנותינו כזוית, מחטבות תבנית היכל:

יג מזוינו מלאים מפיקים מזן אל זן, צאוננו מאליפות מרבבות בחוצותינו:

יד אלופינו מסבלים, אין פרץ ואין יוצאת, ואין צוחה ברחבתינו:

טו אשרי העם שככה לו, אשרי העם שיהוה אלהיו:

אין שום דבר שיקרב וידבק את האדם לה' יתברך כמו התפלה, שהיא עקר התחברות ודבקות של ישראל לה' יתברך: (לקו"ה על פס יח)

א תהלה לדוד, ארוממך אלוהי המלך ואברכה שמך לעולם ועד:

ב בכל־יום אברכך, ואהללה שמך לעולם ועד:

ג גדול יהוה ומהלל מאד, ולגדלתו אין חקר:

ד דור לדור ישבח מעשיך, וגבורתיך יגידו:

ה הדר כבוד הודך, ודברי נפלאתיך אשיחה:

ו ועזוז נוראתיך יאמרו, וגדלתך וגדלותיך אספרנה:

ז זכר רב־טובך יביעו, וצדקתך ירנינו:

ח חנון ורחום יהוה, ארך אפים וגדול וגדל־חסד:

ט טוב־יהוה לכל ורחמיו על־כל־מעשיו:

י יודוך יהוה כל־מעשיך, וחסידיך יברכוכה:

יא כבוד מלכותך יאמרו, וגבורתך ידברו:

יב להודיע | לבני האדם גבורתיו, וכבוד הדר מלכותו:

יג מלכותך מלכות כל־עלמים, וממשלתך בכל־דור ודור:

יד סומך יהוה לכל־הנפלים, וזוקף לכל־הכפופים:

טו עיני־כל אליך ישברו, ואתה נותן־להם את־אכלם בעתו:

טז פותח את־ידך, ומשביע לכל־חי רצון:

יז צדיק יהוה בכל־דרכיו, וחסיד בכל־מעשיו:

יח קרוב יהוה לכל־קראיו, לכל אשר יקראהו באמת:

יט רצון־יראיו יעשה, ואת־שועתם ישמע ויושיעם:

כ שומר יהוה את־כל־אהביו, ואת כל־הרשעים ישמיד:

כא תהלת יהוה ידבר פי, ויברך כל־בשר שם קדשו לעולם ועד:

עקר התגלות מלכותו יתברך לעולם לדור ודור לנצח היא על ידי תפלת ישראל, שהוא עקר שלמות הקדשה: (לקו"ה על פס' י)

א הללו־יה, הללי נפשי את־יהוה:

ב אהללה יהוה בחיי, אזמרה לאלהי בעודי:

ג אל־תבטחו בנדיבים, בבן־אדם | שאין לו תשועה:

ד תצא רוחו ישב לאדמתו, ביום ההוא אבדו עשתונתיו:

ה אשרי שאל יעקב בעזרו, שברו על־יהוה אלהיו:

ו עשה | שמים וארץ, את־הים ואת־כל־אשר־בם, השמר אמת לעולם:

ז עשה משפט | לעשוקים, נתן לחם לרעבים, יהוה מתיר אסורים:

ח יהוה | פקח עורים, יהוה זקף כפופים, יהוה אהב צדיקים:

ט יהוה שמר את־גרים, יתום ואלמנה יעודד, ודרך רשעים יעות:

י ימלך יהוה | לעולם, אלהיך ציון לדר ודר, הללו־יה:

אי אפשר לדבק בהבורא יתברך שמו לזכות לנעם העליון לחזות בנעם ה', כי אם על ידי דבורי ברכות והודאות ותפלות ושירות ותשבחות: (לקו"ה על פס' א)

א הללו־יה |, כי־טוב זמרה אלהינו, כי־נעים נאוה תהלה:

ב בונה ירושלם יהוה, נדחי ישראל יכנס:

ג הרפא לשבורי לב, ומחבש לעצבותם:

ד מונה מספר לכוכבים, לכלם שמות יקרא:

ה גדול אדונינו ורב־כח, לתבונתו אין מספר:

ו מעודד ענוים יהוה, משפיל רשעים עדי־ארץ:

ז ענו ליהוה בתודה, זמרו לאלהינו בכנור:

ח המכסה שמים | בעבים, המכין לארץ מטר, המצמיח הרים חציר:

ט נתן לבהמה לחמה, לבני ערב אשר יקראו:

י לא בגבורת הסוס יחפץ, לא־בשוקי האיש ירצה:

יא רוצה יהוה את־יראיו, את־המיחלים לחסדו:

יב שבחי ירושלם את־יהוה, הללי אלהיך ציון:

יג כי־חזק בריחי שעריך, ברך בניך בקרבך:

יד השם־גבולך שלום, חלב חטים ישביעך:

טו השלח אמרתו ארץ, עד־מהרה ירוץ דברו:

טז הנתן שלג כצמר, כפור כאפר יפזר:

יז משליך קרחו כפתים, לפני קרתו מי יעמד:

יח ישלח דברו וימסם, ישב רוחו יזלו־מים:

יט מגיד דבריו דברו ליעקב, חקיו ומשפטיו לישראל:

כ לא עשה כן | לכל־גוי, ומשפטים בל־ידעום, הללו־יה:

ראוי לאדם להתעורר לתפלה בכונת הלב, מאחר שבתפלתו קורא לכל העולמות להללו ולשבחו יתברך: (לקו"מ על המזמור)

א הללו־יה |, הללו את־יהוה מן־השמים, הללוהו במרומים:

ב הללוהו כל־מלאכיו, הללוהו כל־צבאיו צבאו:

ג הללוהו שמש וירח, הללוהו כל־כוכבי אור:

ד הללוהו שמי השמים, והמים אשר | מעל השמים:

ה יהללו את־שם יהוה, כי הוא צוה ונבראו:

ו ויעמידם לעד לעולם, חק־נתן ולא יעבור:

ז הללו את־יהוה מן־הארץ, תנינים וכל־תהמות:

ח אש וברד שלג וקיטור, רוח סערה עשה דברו:

ט ההרים וכל־גבעות, עץ פרי וכל־ארזים:

י החיה וכל־בהמה, רמש וצפור כנף:

יא מלכי־ארץ וכל־לאמים, שרים וכל־שפטי ארץ:

יב בחורים וגם־בתולות, זקנים עם־נערים:

יג יהללו | את־שם יהוה, כי־נשגב שמו לבדו, הודו על־ארץ ושמים:

יד וירם קרן | לעמו, תהלה לכל־חסידיו, לבני ישראל עם קרבו, הללו־יה:

עקר הטוב והתענוג האמתי כשזוכין לשמח בו יתברך, על כן ברא את כל העולמות מראש ועד סוף: (לקו"ה על פס' ב)

א הללו־יה |, שירו ליהוה שיר חדש, תהלתו בקהל חסידים:

ב ישמח ישראל בעשיו, בני־ציון יגילו במלכם:

ג יהללו שמו במחול, בתף וכנור יזמרו־לו:

ד כי־רוצה יהוה בעמו, יפאר ענוים בישועה:

ה יעלזו חסידים בכבוד, ירננו על־משכבותם:

ו רוממות אל בגרונם, וחרב פיפיות בידם:

ז לעשות נקמה בגוים, תוכחות בלאמים:

ח לאסור מלכיהם בזקים, ונכבדיהם בכבלי ברזל:

ט לעשות בהם | משפט כתוב, הדר הוא לכל־חסידיו, הללו־יה:

עקר הנשימה, שהוא הנשמה, הוא להלל שמו יתברך: (לקו"ה על פס' ו)

א הללו־יה |, הללו־אל בקדשו, הללוהו ברקיע עזו:

ב הללוהו בגבורתיו, הללוהו כרב גדלו:

ג הללוהו בתקע שופר, הללוהו בנבל וכנור:

ד הללוהו בתף ומחול, הללוהו במנים ועגב:

ה הללוהו בצלצלי־שמע, הללוהו בצלצלי תרועה:

ו כל הנשמה תהלל יה, הללו־יה:

לאחר סיום המזמורים יש לומר שלושה פסוקים אלו:

מי יתן מציון ישועת ישראל, בשוב יהוה שבות עמו, יגל יעקב ישמח ישראל:

ותשועת צדיקים מיהוה, מעוזם בעת צרה:

ויעזרם יהוה ויפלטם, יפלטם מרשעים ויושיעם כי־חסו בו: