חֵלֶק ב׳

לִפְעָמִים יֵשׁ אָדָם שֶׁכְּבָר הוּא אֵצֶל הַפֶּתַח שֶׁל הַקְּדֻשָּׁה, וְהוּא חוֹזֵר לַאֲחוֹרָיו מֵחֲמַת שֶׁמִּתְגַּבֵּר אָז עָלָיו הַסִּטְרָא אַחֲרָא וְהַבַּעַל דָּבָר בְּהִתְגַּבְּרוּת גָּדוֹל מְאֹד רַחֲמָנָא לִצְלָן, וְאֵין מַנִּיחִין אוֹתוֹ לִכְנֹס לְתוֹךְ הַפֶּתַח, וְעַל־יְדֵי־זֶה הוּא נוֹפֵל בְּדַעְתּוֹ וְחוֹזֵר לְאָחוֹר לְגַמְרֵי חַס וְשָׁלוֹם, כִּי כֵן דֶּרֶךְ הַבַּעַל דָּבָר וְהַסִּטְרָא אַחֲרָא, כְּשֶׁרוֹאִין שֶׁהָאָדָם סָמוּךְ מַמָּשׁ לְשַׁעֲרֵי הַקְּדֻשָּׁה, וְכִמְעַט שֶׁיִּכְנֹס, אֲזַי הֵם מִתְפַּשְּׁטִים עָלָיו בְּהִתְגַּבְּרוּת גָּדוֹל מְאֹד רַחֲמָנָא לִצְלָן, עַל־כֵּן צְרִיכִין אָז הִתְחַזְּקוּת גָּדוֹל נֶגְדָּם לַעֲמֹד עַל עָמְדוֹ, וְלִבְלִי לְהַנִּיחַ אֶת מְקוֹמוֹ, וְלִבְלִי לְהַשְׁגִּיחַ עַל הַנְּפִילוֹת וְהַיְרִידוֹת וְהַבִּלְבּוּלִים שֶׁעוֹבְרִין עָלָיו, רַק לְהִתְחַזֵּק מְאֹד לְהִתְגַּבֵּר עֲלֵיהֶם, וְלַעֲשׂוֹת מַה שֶּׁיּוּכַל בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם. וּבִרְבוֹת הַיָּמִים וְהַשָּׁנִים יִכְנֹס לָבֶטַח בְּעֶזְרָתוֹ יִתְבָּרַךְ לְתוֹךְ שַׁעֲרֵי הַקְּדֻשָּׁה, כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מָלֵא רַחֲמִים וְרוֹצֶה בַּעֲבוֹדָתֵנוּ מְאֹד. וְדַע, שֶׁכָּל הַתְּנוּעוֹת וְהַהַעְתָּקוֹת שֶׁהָאָדָם נִתָּק וְנֶעְתָּק בְּכָל פַּעַם אֵיזֶה מְעַט מִן גַּשְׁמִיּוּתוֹ לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ, כֻּלָּם מִתְקַבְּצִים וּמִתְחַבְּרִים וְנִתְקַשְּׁרִין וּבָאִים לְעֶזְרָתוֹ בְּעֵת הַצֹּרֶךְ, דְּהַיְנוּ כְּשֶׁיֵּשׁ חַס וְשָׁלוֹם, אֵיזֶה דֹּחַק וְעֵת צָרָה חַס וְשָׁלוֹם. וְדַע, שֶׁיֵּשׁ אִילָן שֶׁגְּדֵלִים עָלָיו עָלִים, שֶׁכָּל עָלֶה צָרִיךְ לִהְיוֹת גָּדֵל מֵאָה שָׁנִים, וּמִסְתָמָא בְּאֵלּוּ הַמֵּאָה שָׁנִים בְּוַדַּאי עוֹבֵר עָלָיו מַה שֶּׁעוֹבֵר, וְאַחַר כָּךְ בְּסוֹף הַמֵּאָה שָׁנִים הוּא יוֹרֶה בְּקוֹל גָּדוֹל כְּמוֹ קְנֵה שְׂרֵפָה שֶׁקּוֹרִין אוּרְמַטְיֶע, וְהַנִּמְשָׁל מוּבָן מִמֵּילָא: לקוטי מוהר”ן חלק ב’ סימן מ”ח.

צָרִיךְ הָאָדָם לְחַזֵּק עַצְמוֹ בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם בְּכָל מַה שֶּׁיּוּכַל אַף אִם הוּא כְּמוֹ שֶׁהוּא, וְיִסְמֹךְ עַל רַחֲמָיו יִתְבָּרַךְ הַמְרֻבִּים מְאֹד בְּלִי שִׁעוּר, כִּי בְּוַדַּאי לֹא יַעֲזֹב אוֹתוֹ אַף אִם עָבַר מַה שֶּׁעָבַר, הֶעָבָר אַיִן, וְהָעִקָּר מִכָּאן וּלְהַבָּא לֹא יַעֲשֶׂה עוֹד, וְיִהְיֶה שֵׁב וְאַל תַּעֲשֶׂה עַל־כָּל־פָּנִים הֵן בְּמַעֲשֶׂה הֵן בְּמַּחֲשָׁבָה, כִּי גַּם הַמַּחֲשָׁבָה שֶׁל אֲנָשִׁים כָּאֵלּוּ הוּא גַּם כֵּן עֲשִׂיָּה, כִּי גַּם בְּעוֹלָם הָעֲשִׂיָּה יֵשׁ מַחֲשָׁבָה, וְצָרִיךְ לִהְיוֹת ‘שֵׁב וְאַל תַּעֲשֶׂה’ בְּמַּעֲשֶׂה וּבְמַּחֲשָׁבָה כַּנִּזְכָּר לְעֵיל, וּמַה שֶּׁנַּעֲשָׂה עִמּוֹ מִמֵּילָא אַל יָחוּשׁ וְאַל יִסְתַּכֵּל עַל זֶה כְּלָל. וְדַע, כִּי בְּהֶכְרֵחַ שֶׁיַּעֲבֹר עָלָיו כָּל זֶה הַנִּזְכָּר לְעֵיל, כִּי זֶה עִקַּר הַתְּשׁוּבָה הַשְּׁלֵמָה כְּשֶׁאָדָם עוֹבֵר בְּאֵלּוּ הַמְּקוֹמוֹת וְהַבְּחִינוֹת אֵלּוּ מַמָּשׁ שֶׁהָיָה בָּהֶם מִקֹּדֶם, וְעַכְשָׁו הוּא פּוֹנֶה עֹרֶף מֵהֶם וְכוֹפֶה יִצְרוֹ לִבְלִי לַעֲשׂוֹת עוֹד מַה שֶּׁעָשָׂה, הֵן בְּמַעֲשֶׂה הֵן בְּמַחֲשָׁבָה, כַּנִּזְכָּר לְעֵיל, וְזֶהוּ עִקַּר הַתְּשׁוּבָה שְׁלֵמָה: שם, מ”ט.

כְּבָר מְבֹאָר לְעֵיל מֵעִנְיַן הָעֲלִיּוֹת וְהַיְרִידוֹת אֲלָפִים וּרְבָבוֹת עַד אֵין שִׁעוּר, שֶׁצְּרִיכִין לַעֲבֹר עַל הָאָדָם קֹדֶם שֶׁזּוֹכִין לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם בִּשְׁלֵמוּת, וְשֶׁגַּם עַל גְּדוֹלֵי הַצַּדִּיקִים עָבַר עֲלֵיהֶם כָּל זֶה. וְהָעִקָּר לִהְיוֹת חָזָק בְּדַעְתּוֹ מְאֹד שֶׁיֹּאחֵז בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם לְעוֹלָם, וְלֹא יִסְתַּכֵּל עַל שׁוּם דָּבָר בָּעוֹלָם, וְלֹא יַנִּיחַ עֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ לְעוֹלָם, וַאֲפִלּוּ אִם יַעַבְרוּ עָלָיו חַס וְשָׁלוֹם כָּל הַיְרִידוֹת שֶׁבָּעוֹלָם, אַף־עַל־פִּי־כֵן יִהְיֶה מִתְחַזֵּק בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם בְּכָל מַה שֶּׁיּוּכַל. וְהָעִקָּר שֶׁלֹּא לְיָאֵשׁ עַצְמוֹ חַס וְשָׁלוֹם, רַק לְהַתְחִיל בְּכָל פַּעַם מֵחָדָשׁ כְּאִלּוּ לֹא הִתְחִיל עֲדַיִן כְּלָל לִכְנֹס בַּעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ, רַק עַתָּה הוּא מַתְחִיל מֵחָדָשׁ, וְכֵן בְּכָל פַּעַם וּפַעַם תָּמִיד, וְלִפְעָמִים צְרִיכִין לְהַתְחִיל מֵחָדָשׁ כַּמָּה פְּעָמִים בְּיוֹם אֶחָד: שם, מ”ח.

כְּשֶׁרוֹאֶה הָאָדָם שֶׁהוּא מִתְפַּלֵּל וּמַעְתִּיר וּמַפְצִיר הַרְבֵּה זֶה זְמַן רַב כָּל כָּךְ, שֶׁיִּזְכֶּה לְהִתְקָרֵב לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן אֵין מִסְתַּכְּלִין עָלָיו כְּלָל וְאֵין שׁוֹמְעִין לוֹ, רַק אַדְּרַבָּה, נִדְמֶה לוֹ שֶׁמַּרְחִיקִין אוֹתוֹ מֵעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ בְּכָל מִינֵי הַרְחָקוֹת, וּכְאִלּוּ אֵין רוֹצִין בּוֹ כְּלָל וּכְלָל, וְעַל־יְדֵי־זֶה הוּא נוֹפֵל בְּדַעְתּוֹ וּמַרְפֶּה עַצְמוֹ מֵעֲבוֹדַת הַשֵּׁם חַס וְשָׁלוֹם, אֲזַי צָרִיךְ לְהִתְבַּיֵּשׁ בְּעַצְמוֹ עַל זֶה מְאֹד, עַל שֶׁהִרְהֵר אַחַר מִדּוֹתָיו יִתְבָּרַךְ, כִּי בֶּאֱמֶת בְּוַדַּאי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ חַנּוּן וְרַחוּם וְכוּ’, וּבְוַדַּאי רוֹצֶה לְקָרְבוֹ וְכוּ’, עַל־כֵּן צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְהִתְחַזֵּק בְּדַעְתּוֹ לְהַתְחִיל בְּכָל פַּעַם מֵחָדָשׁ כַּנַּ”ל: שם.

כָּל אֶחָד לְפִי עֶרְכּוֹ, כָּל מַה שֶּׁרוֹצֶה יוֹתֵר לִכְנֹס בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, מִתְגַּבֵּר עָלָיו הַבַּעַל דָּבָר וּמִתְגָּרֶה בּוֹ בְּיוֹתֵר, כְּדֶרֶךְ שְׁנֵי אֲנָשִׁים הַנִּלְחָמִים זֶה בָּזֶה, כְּשֶׁאֶחָד רוֹאֶה שֶׁחֲבֵרוֹ מִתְגַּבֵּר נֶגְדּוֹ, אֲזַי הוּא מִתְחַזֵּק בְּכָל כֹּחוֹ וּמִתְגַּבֵּר בְּיוֹתֵר כְּנֶגְדּוֹ. וּמִזֶּה בָּא מַה שֶּׁלִּפְעָמִים מִתְגָּרֶה הַבַּעַל דָּבָר בְּיוֹתֵר בְּהָאָדָם, וְזֶה מֵחֲמַת שֶׁהָרָע רוֹאֶה שֶׁהִתְחִיל אֵיזֶה טוֹב לְהִתְעוֹרֵר בָּאָדָם, אֲזַי הוּא מִתְגַּבֵּר בְּיוֹתֵר כְּנֶגְדּוֹ. וְעַל־כֵּן צָרִיךְ הָאָדָם לִהְיוֹת מַשְׂכִּיל עַל דָּבָר זֶה, וּבְתַחְבּוּלוֹת יַעֲשֶׂה מִלְחָמָה לְהִתְגַּבֵּר עַל הָרָע בְּהִתְגַּבְּרוּת גָּדוֹל בְּכָל פַּעַם: שיחות הר”ן, י.

לִפְעָמִים נִדְמֶה לָאָדָם שֶׁרָחוֹק הוּא שֶׁיִּזְכֶּה לְחַיֵּי עוֹלָם־הַבָּא, לְפִי גֹּדֶל הִתְרַחֲקוּתוֹ מֵה’ יִתְבָּרַךְ, אַף־עַל־פִּי־כֵן יִהְיֶה חָזָק וְאַמִּיץ בְּדַעְתּוֹ, לִמְשֹׁךְ וּלְהִשְׁתּוֹקֵק וּלְהִתְגַּעְגֵּעַ תָּמִיד אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, וְלַעֲשׂוֹת בְּשִׂמְחָה מַה שֶּׁיּוּכַל בַּעֲבוֹדַת ה’, וְיִהְיֶה מְרוּצֶה לַעֲבוֹד אֶת ה’ תָּמִיד כָּל יְמֵי חַיָּיו, גַּם בְּלֹא עוֹלָם הַבָּא. וַאֲפִלּוּ אִם נִרְאֶה לוֹ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ גֵּיהִנֹּם גַּם־כֵּן חַס וְשָׁלוֹם, יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה הוּא מְחֻיָּב לַעֲשׂוֹת אֶת שֶׁלּוֹ תָּמִיד, וְלַעֲסֹק בַּעֲבוֹדַת ה’ כָּל מַה שֶּׁיּוּכַל לַחֲטֹף, וְלַעֲשׂוֹת אֵיזֶה מִצְוָה אוֹ תּוֹרָה וּתְפִלָּה וְכַיּוֹצֵא, וַה’ הַטּוֹב בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה: שם, מ”ח.

אֲפִלּוּ אִם אֵין הָאָדָם זוֹכֶה לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, אַף־עַל־פִּי־כֵן כָּל זְמַן שֶׁמְּיַחֵל עֲדַיִן לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, בְּוַדַּאי צָרִיךְ לְחַזֵּק וּלְאַמֵּץ עַצְמוֹ מְאֹד בָּזֶה לְבַד גַּם כֵּן, בִּבְחִינַת: “חִזְקוּ וְיַאֲמֵץ לְבַבְכֶם כָּל הַמְיַחֲלִים לַה”’. וְאַל יִפֹּל בְּדַעְתּוֹ מִשּׁוּם דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם, כִּי אֵין רָעָה גְּדוֹלָה מִנְּפִילָה רַחֲמָנָא לִצְלָן. וְכֵן צָרִיךְ כָּל אֶחָד וְאֶחָד לְחַזֵּק אֶת חֲבֵרוֹ לְבַל יִפֹּל בְּדַעְתּוֹ מִשּׁוּם דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם, וַאֲפִלּוּ אִם הוּא יוֹדֵעַ בְּעַצְמוֹ שֶׁהוּא כְּמוֹ שֶׁהוּא, אַף־עַל־פִּי־כֵן יְחַזֵּק אֶת חֲבֵרוֹ, כִּי אֶת חֲבֵרוֹ בְּקַל יוֹתֵר לְחַזְּקוֹ מִלְּחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ, כִּי אֵין חָבוּשׁ מַתִּיר אֶת עַצְמוֹ וְכוּ’. וּכְשֶׁיִּזְכֶּה לִבְלִי לְהַפִּיל אֶת חֲבֵרוֹ חַס וְשָׁלוֹם, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא יוֹדֵעַ בְּעַצְמוֹ שֶׁהוּא רָחוֹק מֵעֲבוֹדָתוֹ, רַק אַדְּרַבָּא, יְחַזְּקוֹ בְּכָל מִינֵי הִתְחַזְּקוּת וִיחַיֵּהוּ וִישִׁיבֵהוּ בְּכָל מִינֵי דִּבּוּרִים הַמְּשִׁיבִין אֶת הַנֶּפֶשׁ, עַל־יְדֵי זֶה יָכוֹל לִהְיוֹת, שֶׁאַחַר־כָּךְ יִזְכֶּה גַּם הוּא לַחֲזֹר וְלָשׁוּב לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם. עַיֵּן שָׁם: שם, ק”כ.

לְעִנְיַן קְצָת אֲנָשִׁים שֶׁמִּתְקָרְבִין לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְאַחַר כָּךְ מִתְרַחֲקִין, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן גַּם הַהִתְקָרְבוּת שֶׁלְּפִי שָׁעָה יָקָר גַּם כֵּן בְּעֵינֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אַף־עַל־פִּי שֶׁאַחַר כָּךְ נַעֲשֶׂה מַה שֶּׁנַּעֲשֶׂה חַס וְשָׁלוֹם: שם, קכ”ג.

קַוֵּה אֶל ה’ חֲזַק וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ. וְקַוֵּה אֶל ה’: (תהלים כז, יד:) חִזְקוּ וְיַאֲמֵץ לְבַבְכֶם. כָּל הַמְיַחֲלִים לַה’: (תהלים לא, כה:) הֲלוֹא צִוִּיתִיךָ חֲזַק וֶאֱמָץ אַל־תַּעֲרֹץ וְאַל־תֵּחָת כִּי עִמְּךָ ה’ אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ: (יהושע א, ט:)

עַל־יְדֵי שֶׁמְּחַפְּשִׂין וּמְבַקְּשִׁין, עַד שֶׁמּוֹצְאִין בְּעַצְמָן אֵיזֶה נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת, בִּכְדֵי לְהַחֲיוֹת אֶת עַצְמָם וּלְחַזֵּק אֶת עַצְמָם בַּעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ, עַל־יְדֵי־זֶה נִמְשָׁכִין כָּל הַתִּקּוּנִים שֶׁנַּעֲשׂוּ עַל־יְדֵי כֹּהֲנִים בַּעֲבוֹדָתָם וּלְוִיִּים בְּדוּכָנָם וְיִשְׂרָאֵל בְּמַעֲמָדָם, וְכֵן כָּל הַתִּקּוּנִים שֶׁנִּמְשְׁכוּ עַל־יְדֵי קָרְבָּנוֹת וּקְטֹרֶת: הלכות השכמת הבקר הלכה א’ אות ה.

אֲפִלּוּ בַּמַדְרֵגוֹת הַתַּחְתּוֹנוֹת מְאֹד מֵאִיר אוֹר הָאֵין סוֹף יִתְבָּרַךְ כַּמּוּבָן בַּכְתָבִים, רַק שֶׁהוּא בְּהֶעְלֵם גָּדוֹל וּבִלְבוּשִׁין רַבִּים, אֲבָל כָּל מִי שֶׁרוֹצֶה לְדַבֵּק אֶת עַצְמוֹ בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, יָכוֹל לְדַבֵּק אֶת עַצְמוֹ מִכָּל מָקוֹם שֶׁהוּא, וְעַל זֶה נֶאֱמַר: “אַשְׁרֵי אִישׁ שֶׁלֹּא יִשְׁכָּחֶךָּ וּבֶן אָדָם יִתְאַמֵּץ בָּךְ”, כִּי צְרִיכִין הִתְאַמְּצוּת וְהִתְחַזְּקוּת גָּדוֹל לָזֶה. וְכָל מִי שֶׁהוּא בְּמַדְרֵגָה נְמוּכָה בְּיוֹתֵר, צָרִיךְ לְהִתְחַזֵּק וּלְהִתְאַמֵּץ בָּזֶה בְּיוֹתֵר וְיוֹתֵר, כִּי גַּם בְּתֹקֶף הַחֹשֶׁךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת, יְכוֹלִין לְהַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ אוֹר הָאֵין סוֹף, עַל־יְדֵי שֶׁיִּסְתֹּם עֵינָיו וִיבַטֵּל עַצְמוֹ אֵיזֶה שָׁעָה אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, וְעַל זֶה נֶאֱמַר: “גַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי”, וּכְתִיב: “כִּי אֵשֵׁב בַּחֹשֶׁךְ ה’ אוֹר לִי” הלכות נטילת ידים שחרית הלכה ד’ אות א’.

צָרִיךְ כָּל אָדָם לֵידַע, שֶׁבְּכָל עֵת שֶׁמִּתְנוֹצֵץ לוֹ אֵיזֶה הִתְנוֹצְצוּת אֱלֹקוּת, אוֹ אִם נִתְעוֹרֵר בְּאֵיזֶה הִתְעוֹרְרוּת חָדָשׁ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אֲזַי מִתְגָּרִים בּוֹ יוֹתֵר וְיוֹתֵר, וְצָרִיךְ לִהְיוֹת חָזָק הַרְבֵּה לְבַל יִפֹּל מִזֶּה, וְאַל יֶחֱלַשׁ דַּעְתּוֹ עַל־יְדֵי־זֶה, אֲפִלּוּ אִם יִהְיֶה כֵּן אֲלָפִים וּרְבָבוֹת פְּעָמִים חַס וְשָׁלוֹם, רַק צָרִיךְ לְהִתְחַזֵּק הַרְבֵּה עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה. הַיְנוּ שֶׁיִּתְחַזֵּק לְהַמְשִׁיךְ חִדּוּשֵׁי תּוֹרָה אֲמִתִּיִּים, וַאֲפִלּוּ מִי שֶׁאֵינוֹ זוֹכֶה לָזֶה, יְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ עַל־כָּל־פָּנִים לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה בְּהִתְעוֹרְרוּת חָדָשׁ, וּלְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה בִּפְשִׁיטוּת וּתְמִימוּת, וְלֹא יֵצֵא מִדַּרְכֵי הַתּוֹרָה חַס וְשָׁלוֹם. כִּי אַף־עַל־פִּי שֶׁלְּפִי אוֹר הִתְלַהֲבוּת לְבָבוֹ, הוּא נִכְסָף לִהְיוֹת קָדוֹשׁ וּפָרוּשׁ וּמֻבְדָּל לְגַמְרֵי מֵהַבְלֵי עוֹלָם הַזֶּה לְפִי הַזְּרִיחָה שֶׁל הַהִתְנוֹצְצוּת הַזֶּה, וּבֶאֱמֶת כָּךְ רָאוּי לִהְיוֹת, אַךְ אִם אַף־עַל־פִּי־כֵן יִצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו וּמִתְגָּרֶה בּוֹ עַתָּה בְּיוֹתֵר דַּיְקָא, אַל יִפֹּל לְגַמְרֵי עַל־יְדֵי זֶה חַס וְשָׁלוֹם, רַק יִתְחַזֵּק לִבְלִי לָצֵאת עַל־כָּל־פָּנִים מִדַּרְכֵי הַתּוֹרָה בִּפְשִׁיטוּת, וִיקַיֵּם מִקְרָא שֶׁכָּתוּב: “אַל תִּצְדַּק הַרְבֵּה וְאַל תִּרְשַׁע הַרְבֵּה”, שֶׁלֹּא יִרְשַׁע הַרְבֵּה חַס וְשָׁלוֹם עַל־יְדֵי שֶׁרָצָה לִצְדַּק הַרְבֵּה וְלֹא עָלְתָה בְּיָדוֹ. וְאָז כְּשֶׁיֵּלֵךְ בְּדֶרֶךְ זֶה וְיִהְיֶה חָזָק בָּזֶה הַרְבֵּה, אָז יֵלֵךְ לָבֶטַח דַּרְכּוֹ וְיוּכַל בְּכָל פַּעַם לְעוֹרֵר אֶת עַצְמוֹ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְלִסְתֹּם עֵינָיו בְּכָל עֵת מֵחֵיזוּ דְּהַאי עָלְמָא [מֵרְאוּת הָעוֹלָם הַזֶּה], וּלְבַטֵּל עַצְמוֹ אֵלָיו יִתְבָּרַךְ. וְאִם יִזְכֶּה לְבַטֵּל אֶת עַצְמוֹ בֶּאֱמֶת מֵעַתָּה לָצֵאת מֵחֵיזוּ דְּהַאי עָלְמָא לְגַמְרֵי כָּרָאוּי בֶּאֱמֶת, בְּוַדַּאי מַה טּוֹב, וְאִם לָאו חַס וְשָׁלוֹם, עַל־כָּל־פָּנִים לֹא יִפֹּל מִזֶּה כְּלָל וּכְלָל, רַק יְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ לִהְיוֹת אִישׁ כָּשֵׁר בִּפְשִׁיטוּת גָּמוּר עַל־פִּי דַּרְכֵי הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, כִּי הַתּוֹרָה מְשַׁבֶּרֶת וּמְבַטֶּלֶת כָּל הַסִּטְרָא אַחֲרָא הָרוֹצִים לְהִתְגָּרוֹת בָּנוּ חַס וְשָׁלוֹם: שם, ט”ז.

מִי שֶׁרוֹצֶה לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, צָרִיךְ תָּמִיד לְבַקֵּשׁ אֶת ה’ בְּכָל מָקוֹם אֲשֶׁר הוּא שָׁם, וּלְקַשֵּׁר וּלְהַעֲלוֹת בְּחִינַת הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הוּא שָׁם, לִבְחִינַת לְמַעְלָה מֵהַמָּקוֹם, דְּהַיְנוּ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁהוּא מְקוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם, וְאָז זוֹכֶה לַעֲבֹד אֶת ה’ בֶּאֱמֶת, וְאֵין שׁוּם מָקוֹם שֶׁיִּמְנָעֵהוּ. וַאֲפִלּוּ מִי שֶׁנָּפַל לְאֵיזֶה מָקוֹם לֹא טוֹב בַּחֲטָאָיו, וַאֲפִלּוּ לְמָקוֹם נָמוּךְ וּמְגֻשָּׁם וּמְלֻכְלָךְ מְאֹד חַס וְשָׁלוֹם רַחֲמָנָא לִצְלָן, אַף־עַל־פִּי־כֵן צָרִיךְ שֶׁיִּזְכֹּר בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁהוּא מְקוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם, שֶׁשָּׁם יֵשׁ מָקוֹם לְכָל אֶחָד וְאֶחָד. וְעַל־כֵּן אֵין שׁוּם נְפִילָה בָּעוֹלָם כְּלָל, כִּי מִכָּל הַמְּקוֹמוֹת אֲשֶׁר נִדָּח לְשָׁם יָכוֹל לַחֲזֹר לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, בִּבְחִינַת: “וּבִקַּשְׁתֶּם מִשָּׁם אֶת ה’ אֱלֹקֶיךָ”, מִשָּׁם דַּיְקָא, מִמָּקוֹם אֲשֶׁר הוּא שָׁם כַּמּוּבָא: הלכות ציצית הלכה ג’ אות ט.

כָּל מַעֲשֵׂה הָאָדָם הֵם בִּזְמַן וּבְמָקוֹם, וְשָׁם עִקַּר אֲחִיזַת הַסִּטְרָא אַחֲרָא. אֲבָל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הוּא כִּבְיָכוֹל לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן וְהַמָּקוֹם, וְשָׁם כֻּלּוֹ טוֹב וְאֵין שָׁם אֲחִיזַת הַסִּטְרָא אַחֲרָא כְּלָל, וְשָׁם נִמְתָּק הַכֹּל, וְזֶה בְּחִינַת: “אִם אֶסַּק שָׁמַיִם שָׁם אָתָּה” וְכוּ’, יָמִים יֻצָּרוּ ולא אֶחָד בָּהֶם”, הַיְנוּ שֶׁאֵין שׁוּם מָקוֹם וּזְמַן לִבְרֹחַ וּלְהִתְיָאֵשׁ חַס וְשָׁלוֹם מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי כָּל הַמְּקוֹמוֹת שֶׁבָּעוֹלָם הֵם אֶצְלוֹ, וְהוּא מְחַיֶּה אֶת כָּל הַמְּקוֹמוֹת וְהַמַּדְרֵגוֹת שֶׁבָּעוֹלָם, וְכֵן לְעִנְיַן הַזְּמַן. וְעַל־כֵּן בְּכָל זְמַן וּבְכָל מָקוֹם יְכוֹלִין לִמְצֹא אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּי הַמָּקוֹם בִּכְלָלוֹ וְכֵן הַזְּמַן בִּכְלָלוֹ, הַכֹּל הוּא מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְעַל־כֵּן עַל־יְדֵי תְּשׁוּבָה יְכוֹלִין לְהִתְקָרֵב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ וְלַעֲלוֹת לְמַעְלָה מֵהַמָּקוֹם וְהַזְּמַן: שם, אות ט”ו.

נֶגֶד כָּל הַבִּלְבּוּלִים וְהַתַּאֲווֹת וְהַמַּחֲשָׁבוֹת רָעוֹת וְזָרוֹת הָרוֹדְפִים אַחַר הָאָדָם, וּמְבַלְבְּלִים אוֹתוֹ בְּכָל עֵת, וּבִפְרָט בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה, וְהָאָדָם יֵשׁ לוֹ יִסּוּרִים גְּדוֹלִים מֵהֶם, הָעִקָּר הוּא בְּחִינַת אֲרִיכַת אַפַּיִם, שֶׁהוּא בְּחִינַת אֱמוּנָה כַּמְבֹאָר בִּפְנִים, הַיְנוּ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ אֱמוּנָה שְׁלֵמָה בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּבְהַצַּדִּיקִים וּכְשֵׁרִים אֲמִתִּיִּים, וְיִתְחַזֵּק בַּעֲבוֹדָתוֹ וְלֹא יִפֹּל מִשּׁוּם דָּבָר, וְלֹא יִכְפַּת לֵהּ וְלֹא תִּקְצָר רוּחוֹ מִשּׁוּם בִּלְבּוּל וַחֲלִישׁוּת הַדַּעַת, מַה שֶּׁהַבַּעַל דָּבָר רוֹצֶה לְהַכְנִיס בְּדַעְתּוֹ כְּאִלּוּ אָפֵס תִּקְוָה חַס וְשָׁלוֹם. כִּי צָרִיךְ לִבְלִי לְהִסְתַּכֵּל עַל זֶה כְּלָל, רַק לְהִתְחַזֵּק מְאֹד, כִּי אֵין שׁוּם יֵאוּשׁ בָּעוֹלָם כְּלָל.

וְאֵיךְ שֶׁהוּא אַף עַל פִּי שֶׁכְּבָר נָפַל נְפִילָה זֹאת בְּעַצְמוֹ כַּמָּה פְּעָמִים בְּלִי שִׁעוּר, אַף־עַל־פִּי־כֵן אֵין יֵאוּשׁ בָּעוֹלָם כְּלָל, וְצָרִיךְ לְהִתְחַזֵּק וּלְהַתְחִיל בְּכָל פַּעַם מֵחָדָשׁ, וְאַל יִפֹּל לְזִקְנָה דְּסִטְרָא אַחֲרָא כְּלָל. כִּי כָּל הַנְּפִילוֹת שֶׁבָּעוֹלָם הֵם מִבְּחִינַת זִקְנָה דְּסִטְרָא אַחֲרָא, שֶׁנִּדְמֶה בְּעֵינָיו שֶׁכְּבָר נִזְקַן בַּחֲטָאָיו וּבְמַעֲשָׂיו שֶׁרָגִיל בָּהֶם, עַד שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לָצֵאת מֵהֶם בְּשׁוּם אֹפֶן חַס וְשָׁלוֹם. וּבֶאֱמֶת הוּא צָרִיךְ לֵידַע וּלְהַאֲמִין, שֶׁבְּכָל יוֹם וּבְכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה, יֵשׁ כֹּחַ בְּהָאָדָם לְהִתְחַדֵּשׁ וְלִהְיוֹת נַעֲשֶׂה בְּרִיָּה חֲדָשָׁה מַמָּשׁ, כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עוֹשֶׂה חֲדָשׁוֹת בְּכָל יוֹם, וְאֵין שָׁעָה דּוֹמָה לַחֲבֶרְתָּהּ. עַל־כֵּן צָרִיךְ לְהִתְחַזֵּק וּלְהַתְחִיל בְּכָל פַּעַם מֵחָדָשׁ, וְלִפְעָמִים גַּם בְּיוֹם אֶחָד צְרִיכִין לְהַתְחִיל כַּמָּה פְּעָמִים, וַאֲפִלּוּ אִם יִהְיֶה כָּךְ זְמַן אָרֹךְ, יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה, צָרִיךְ לְהַזְכִּיר אֶת עַצְמוֹ בַּה’ יִתְבָּרַךְ בְּכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה, וְלִשְׁכֹּחַ לְגַמְרֵי כָּל מַה שֶּׁעָבַר עַד הֵנָּה, וּלְהַתְחִיל מֵעַתָּה מֵחָדָשׁ מַמָּשׁ כָּל מַה שֶּׁיּוּכַל, וְאַל יִסְתַּכֵּל עַל שׁוּם בִּלְבּוּל וַחֲלִישׁוּת הַדַּעַת כְּלָל. וְכָל זֶה הוּא בְּחִינַת אֲרִיכַת אַפַּיִם שֶׁצָּרִיךְ לְהַאֲרִיךְ רוּחוֹ, לַעֲבֹר עַל כָּל הַבִּלְבּוּלִים וְהַמְּנִיעוֹת וְלִבְלִי לְהִסְתַּכֵּל עַל שׁוּם דָּבָר, וְלֹא תִּקְצָר רוּחוֹ מִכָּל מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלָיו. רַק יִתְחַזֵּק בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּכָל מַה שֶּׁיּוּכַל, כִּי ה’ יִתְבָּרַךְ מָלֵא רַחֲמִים בְּכָל עֵת וְ”חַסְדֵּי ה’ לֹא תָמְנוּ וְלֹא כָלוּ רַחֲמָיו”: הלכות תפלין הלכה ה’ אות ו’.

כָּל הַהִתְרַחֲקוּת שֶׁל רֹב הָעוֹלָם מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הוּא רַק מֵחֲמַת נְפִילוֹת וַחֲלִישׁוּת הַדַּעַת, כִּי רֻבָּם הִתְנַסּוּ כַּמָּה פְּעָמִים וְהִתְחִילוּ בַּעֲבוֹדַת ה’, וְאַחַר־כָּךְ נָפְלוּ לְמַה שֶּׁנָּפְלוּ כָּל אֶחָד כְּפִי נְפִילָתוֹ, רַחֲמָנָא לִצְלָן, וּקְצָתָם הִתְעוֹרְרוּ לְהַתְחִיל עוֹד הַפַּעַם אוֹ כַּמָּה פְעָמִים, אֲבָל אַחַר־כָּךְ כְּשֶׁרָאוּ שֶׁאַף־עַל־פִּי־כֵן נָפְלוּ אַחַר־כָּךְ, עַל־כֵּן נִתְיָאֲשׁוּ בְּעַצְמָן. אֲבָל בֶּאֱמֶת כָּל זֶה מַעֲשֵׂה בַּעַל־דָּבָר בְּעַצְמוֹ שֶׁהוּא זָקֵן דְּסִטְרָא־אַחֲרָא, כִּי נִקְרָא “זָקֵן וּכְסִיל”, וְהוּא רוֹצֶה לְהַפִּיל אֶת הָאָדָם לִידֵי זִקְנָה וְתָשׁוּת כֹּחַ חַס וְשָׁלוֹם, כְּאִלּוּ כְּבָר נִזְקַן בַּחֲטָאָיו וּבְמַעֲשָׂיו עַד שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהִשְׁתַּנּוֹת עוֹד. וּבֶאֱמֶת לֹא כֵן הוּא, כִּי בְּכָל יוֹם הָאָדָם הוּא בְּרִיָּה חֲדָשָׁה מַמָּשׁ, כְּמוֹ שֶׁמְּבָרְכִין עַל זֶה כַּמָּה בְּרָכוֹת בְּבִרְכּוֹת הַשַּׁחַר. וְעַל־כֵּן צָרִיךְ לְהִתְחַזֵּק בְּכָל עֵת וְיִהְיֶה דּוֹמֶה בְּעֵינָיו כְּאִלּוּ הַיּוֹם נוֹלָד, וּכְאִלּוּ הַיּוֹם מְקַבֵּל הַתּוֹרָה מֵחָדָשׁ: שם.

הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְתוֹרָתוֹ הוּא אֵין סוֹף וְאֵין תַּכְלִית, וּכְמוֹ שֶׁאֵין עֲלִיָּה בָּעוֹלָם לְפִי גְּדֻלָּתוֹ יִתְבָּרַךְ כִּי גָּבוֹהַּ מֵעַל גָּבוֹהַּ וְכוּ’, כְּמוֹ־כֵן אֵין יְרִידָה בָּעוֹלָם, כִּי בְּכָל הַיְרִידוֹת חַס וְשָׁלוֹם, יֵשׁ יְרִידָה גְּרוּעָה בְּיוֹתֵר, וּמֵאַחַר שֶׁיֵּשׁ יְרִידָה גָּרוּעַ מִזּוֹ חַס וְשָׁלוֹם, צָרִיךְ לְהִתְחַזֵּק לִבְלִי לִפֹּל יוֹתֵר חַס וְשָׁלוֹם. וְעִקַּר הַהִתְחַזְּקוּת הוּא בְּכֹחַ הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים, שֶׁלֹּא עָמְדוּ לְעוֹלָם עַל מַדְרֵגָה אַחַת וְעָלוּ בְּכָל פַּעַם יוֹתֵר וַאֲפִלּוּ כְּשֶׁהִגִּיעוּ לְמַדְרֵגָה גָּבוֹהַּ שֶׁבַּמַּדְרֵגוֹת, אֲפִלּוּ לְמַדְרֵגָה עֶלְיוֹנָה וְנוֹרָאָה מְאֹד, אַף־עַל־פִּי־כֵן לֹא הִסְתַּפְּקוּ אֶת עַצְמָן בָּזֶה, וְאוֹמְרִים, הֲלֹא הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֵין סוֹף וּמִי יוֹדֵעַ מַה שֶּׁיְּכוֹלִים בְּזֶה הָעוֹלָם לְהַשִּׂיג עוֹד. עַל־כֵּן הֵם מַתְחִילִים בְּכָל פַּעַם מֵחָדָשׁ, עַד שֶׁבֶּאֱמֶת בָּאִים בְּכָל פַּעַם לְמַדְרֵגָה גְּבוֹהָה יְתֵרָה מְאֹד, וְכֵן לְעוֹלָם. עַל־כֵּן בְּכֹחַ צַדִּיקִים אֵלּוּ יֵשׁ תִּקְוָה לְכָל הַנּוֹפְלִים, וְאֵין שׁוּם יֵאוּשׁ בָּעוֹלָם כְּלָל. כִּי אַף־עַל־פִּי שֶׁנִּדְמֶה לוֹ שֶׁמִּירִידָה כָּזֹאת אִי אֶפְשָׁר לַעֲלוֹת חַס וְשָׁלוֹם, אַף־עַל־פִּי־כֵן מִי יוֹדֵעַ גְּדֻלַּת חַסְדֵּי ה’, כִּי יֵשׁ חֶסֶד כָּזֶה אֶצְלוֹ יִתְבָּרַךְ שֶׁגַּם מִשָּׁם יְכוֹלִין לַעֲלוֹת, וְכָל צְעָקָה וּצְעָקָה שֶׁצּוֹעֵק אֲפִלּוּ בִּשְׁאוֹל תַּחְתִּיּוֹת, אֵינוֹ נֶאֱבָד לְעוֹלָם, יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה אַחַר־כָּךְ.

כִּי הַצַּדִּיקִים הַנַּ”ל מַשִּׂיגִים שֶׁכְּמוֹ שֶׁאֵין עֲלִיָּה לְעוֹלָם, כְּמוֹ־כֵן אֵין יְרִידָה לְעוֹלָם שֶׁלֹּא יוּכְלוּ לַעֲלוֹת מִשָּׁם, וּבֶאֱמֶת הַכֹּל אֶחָד, כִּי כָּל מַה שֶּׁהַצַּדִּיק עוֹלֶה לְמַדְרֵגָה גָּבוֹהַּ יוֹתֵר וּמַשִּׂיג יוֹתֵר גְּדֻלַּת הַשֵּׁם, הוּא מַשִּׂיג יוֹתֵר חַסְדֵּי הַשֵּׁם, שֶׁזֶּהוּ עִקַּר גְּדֻלַּת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי מִדַּת הַחֶסֶד נִקְרֵאת גְּדֻלָּה כַּיָּדוּעַ. וְעַל־כֵּן אֵלּוּ הַצַּדִּיקִים שֶׁזּוֹכִים לְהַשִּׂיג בְּכָל פַּעַם גְּדֻלַּת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּיוֹתֵר, הַיְנוּ גֹּדֶל חֲסָדָיו, עַל־יְדֵי־זֶה זוֹכִין לְהַשִּׂיג כִּי אֵין שׁוּם יְרִידָה וּנְפִילָה בָּעוֹלָם, וְאֵין שׁוּם יֵאוּשׁ בָּעוֹלָם, כִּי מַשִּׂיגִין בְּכָל פַּעַם חֲסָדִים כָּאֵלּוּ שֶׁהֵם עִקַּר גְּדֻלַּת הַבּוֹרֵא, עַד שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה הַכֹּל יְכוֹלִין לַעֲלוֹת. וְעַל־כֵּן בֶּאֱמֶת אֲפִלּוּ הַקְּטַנִּים בְּמַעֲלָה מְאֹד, וַאֲפִלּוּ אִם נָפְלוּ לְרִשְׁעוּת גָּמוּר חַס וְשָׁלוֹם, אַף־עַל־פִּי־כֵן כָּל זְמַן שֶׁהַנְּשָׁמָה בְּקִרְבָּם, כָּל זְמַן שֶׁיְּכוֹלִים לָזוּז עוֹד בְּאֵיבָר אֶחָד, צְרִיכִין לְהַאֲרִיךְ אַפָּם וְרוּחָם, וּלְצַפּוֹת לִישׁוּעָה תָּמִיד, וּלְהִתְגַּבֵּר לְהַתְחִיל בְּכָל פַּעַם מֵחָדָשׁ בְּכָל מַה שֶּׁיְּכוֹלִין, יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה, כִּי אֵין שׁוּם תְּנוּעָה דִּקְדֻשָּׁה, וְלֹא שׁוּם אֲנָחָה וּצְעָקָה וְכִסּוּפִין דִּקְדֻשָּׁה וְכוּ’ נֶאֱבָד כְּלָל לְעוֹלָם, “כִּי לֹא יִזְנַח לְעוֹלָם ה’”, כִּי רַבִּים רַחֲמָיו וַחֲסָדָיו עַד אֵין סוֹף וְאֵין תַּכְלִית, כַּנִּזְכָּר לְעֵיל: שם, ט.

לִפְעָמִים הַנְּפִילָה וְהַיְּרִידָה הִיא תַּכְלִית הָעֲלִיָּה. כִּי עִקַּר הַנְּפִילָה הוּא כְּדֵי שֶׁיִּתְחַזֵּק וְיַחֲזֹר וְיַתְחִיל וִיחַדֵּשׁ חִיּוּתוֹ וּמֹחוֹ, שֶׁזֶּה עִקַּר הָעֲבוֹדָה, לִחְיוֹת חַיִּים חֲדָשִׁים בַּעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ בְּכָל עֵת: שם, אות כ”ב.

מַה שֶּׁרֹב בְּנֵי אָדָם טוֹעִים בְּעַצְמָם וְסוֹבְרִים, שֶׁנַּפְשָׁם אֵינָהּ קְדוֹשָׁה מִשָּׁרְשָׁהּ וְקָשֶׁה לָהֶם לָשׁוּב אֶל ה’ לִהְיוֹת אִישׁ צַדִּיק אוֹ אִישׁ כָּשֵׁר בֶּאֱמֶת כְּמוֹ שְׁאָר צַדִּיקִים וּכְשֵׁרִים כְּמַרְגָּלָא בְּפוּמָא דְּאִינְשֵׁי (כְּמֻרְגָּל בְּפִי אֲנָשִׁים) לוֹמַר, כְּשֶׁמְּסַפְּרִין מֵאִישׁ צַדִּיק אוֹ מֵאִישׁ כָּשֵׁר וְיָרֵא בֶּאֱמֶת וּמַתְחִיל לְהִתְעוֹרֵר בָּהֶם הִרְהוּרֵי תְּשׁוּבָה גַּם כֵּן לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי כָּל יִשְׂרָאֵל מְלֵאִים מַחֲשָׁבוֹת שֶׁל הִרְהוּרֵי תְּשׁוּבָה וְהִתְקָרְבוּת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ תָּמִיד, אַךְ אַחַר־כָּךְ תֵּכֶף אוֹמְרִים: מִי יָכוֹל לְהִתְדַּמּוֹת לְזֶה הָאִישׁ צַדִּיק וְכוּ’ כִּי הָיָה נְשָׁמָה קְדוֹשָׁה מִנְּעוּרָיו, כְּאִלּוּ צִדְקַת הַצַּדִּיקִים וּכְשֵׁרִים הוּא רַק מִצַּד הַנְּשָׁמָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁיֵּשׁ לָהֶם מִתּוֹלַדְתָם, אֲשֶׁר בֶּאֱמֶת אֵינוֹ כֵּן. כִּי עִקַּר צִדְקַת הַצַּדִּיק הוּא רַק עַל־יְדֵי יְגִיעָתוֹ וְטִרְחָתוֹ בַּעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ כַּמָּה וְכַמָּה יָמִים וְשָׁנִים הַרְבֵּה, וְהִתְגַּבֵּר וְהִתְחַזֵּק בְּכָל פַּעַם וְלֹא הִנִּיחַ אֶת עַצְמוֹ לִפֹּל בְּשׁוּם אֹפֶן, וְהִרְבָּה בִּתְפִלָּה וְתַחֲנוּנִים עַד שֶׁזָּכָה לְמַה שֶּׁזָּכָה. וְכָל אָדָם יָכוֹל לִהְיוֹת כְּמוֹתָם כִּי הַבְּחִירָה חָפְשִׁית כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, כֶּתֶר שֵׁם טוֹב מֻנָּח וְכוּ’.

וּבֶאֱמֶת עִנְיַן הַטָּעוּת הַזֶּה שֶׁסּוֹבְרִים שֶׁנַּפְשָׁם אֵינָהּ קְדוֹשָׁה מִשָּׁרְשָׁהּ וּמֵחֲמַת זֶה אֵינָם מִתְגַּבְּרִים לַעֲשׂוֹת כְּמַעֲשֵׂה הַצַּדִּיקִים, כָּל זֶה נִמְשָׁךְ מִבְּחִינַת הֵיכָלֵי הַתְּמוּרוֹת, שֶׁמִּשָּׁם בְּחִינַת הַחִלּוּף שֶׁנֶּחֱלַף הַבֶּן מֶלֶךְ לְבֶן הָעֶבֶד כַּמְבֹאָר בְּ”סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת”, שֶׁמֵּחֲמַת זֶה נָפַל לְמָקוֹם שֶׁנָּפַל וְהָלַךְ בִּדְרָכִים לֹא טוֹבִים, עַד שֶׁהָיָה מְסֻפָּק בְּעַצְמוֹ אִם הוּא בֶּן הַמֶּלֶךְ אוֹ בֶּן הָעֶבֶד. כְּמוֹ־כֵן הוּא בְּכָל אָדָם הָרָחוֹק מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּפְרָט בְּתֹקֶף סוֹף הַגָּלוּת הַמַּר הַזֶּה, שֶׁהִתְגַּבֵּר הַבַּעַל דָּבָר מְאֹד מְאֹד עַד שֶׁכַּמָּה בְּנֵי אָדָם מְיָאֲשִׁין אֶת עַצְמָן כְּאִלּוּ נַפְשָׁם אֵינָהּ מְסֻגֶּלֶת כְּלָל לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, וְכָל זֶה הוּא רַק פִּתּוּי הַיֵּצֶר. כִּי בֶּאֱמֶת צָרִיךְ הָאָדָם לֵידַע וּלְהַאֲמִין, שֶׁנֶּפֶשׁ כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל גְּבוֹהָה וִיקָרָה מְאֹד מְאֹד, וְכֻלָּם הֵם בְּחִינַת בְּנֵי מְלָכִים וִיכוֹלִים לִזְכּוֹת לְמַדְרֵגוֹת גְּבוֹהוֹת וּקְדוֹשׁוֹת מְאֹד כְּמוֹ כָּל הַצַּדִּיקִים וְהַכְּשֵׁרִים, כִּי גַּם עֲלֵיהֶם עָבְרוּ מַחֲשָׁבוֹת וַחֲלִישׁוּת הַדַּעַת כָּאֵלֶּה וְכָאֵלֶּה. אַךְ הָיוּ מַשְׂכִּילִים לִבְלִי לְהַנִּיחַ לְהַטְעוֹת אוֹתָם וְהִתְגַּבְּרוּ וְהִתְחַזְּקוּ מְאֹד עַד שֶׁזָּכוּ לְמַה שֶּׁזָּכוּ - אַשְׁרֵי לָהֶם. וְזֶה בְּחִינַת: “וַיִּגְבַּהּ לִבּוֹ בְּדַרְכֵי ה’”: ברכות השחר הלכה ג’ אות ו’.

עִקַּר בִּרְכַּת הַתּוֹרָה הוּא - שֶׁצָּרִיךְ כָּל אֶחָד לְבָרֵךְ אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אֲשֶׁר בָּחַר בָּנוּ מִכָּל הָעַמִּים וְנָתַן לָנוּ אֶת תּוֹרָתוֹ, שֶׁזֶּה בְּחִינַת סְגֻלָּה וּמַקִּיף, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג עַל מַה בָּחַר בָּנוּ בְּיוֹתֵר מִכֻּלָּם, כְּמוֹ שֶׁטָּעַן שָׂרוֹ שֶׁל מִצְרַיִם בֶּאֱמֶת הַלָּלוּ עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה וְכוּ’. וְעַל־כֵּן בֶּאֱמֶת נִקְרָאִים יִשְׂרָאֵל “סְגֻלָּה”, כִּי הִתְקָרְבוּת יִשְׂרָאֵל לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם יוֹתֵר מִכָּל הָעוֹלָם, הוּא רַק כְּמוֹ סְגֻלָּה שֶׁהוּא לְמַעְלָה מֵהַשֵּׂכֶל וְאִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג, שֶׁזֶּה בְּחִינַת סוֹד הַנְּקֻדָּה הַקְּדוֹשָׁה הַכְּלוּלָה מִכָּל הַנְּקֻדּוֹת שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל, שֶׁהוּא בְּחִינַת נְקֻדַּת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, שֶׁמְּלֻבָּשׁ בְּכָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר הַנְּקֻדָּה הַזֹּאת עוֹמֶדֶת בֵּין שְׁמָד לְרָצוֹן, שֶׁזֹּאת הַנְּקֻדָּה הִיא עִקַּר הַהֶבְדֵּל בֵּין יִשְׂרָאֵל לָעַמִּים, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה זוֹכִים לַעֲלוֹת מֵהָרָע שֶׁל הַשִּׁבְעִים אֻמּוֹת שֶׁהוּא בְּחִינַת שְׁמָד, וְלִכְנֹס לִכְלַל קְדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל שֶׁהוּא בְּחִינַת רָצוֹן.

וְעַל־כֵּן כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל אֲפִלּוּ אִם נָפַל לְמָקוֹם שֶׁנָּפַל, עַד שֶׁכִּמְעַט אֵינוֹ יוֹדֵעַ לְהַבְחִין בֵּין קְדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל לְזֻהֲמַת הָעַכּוּ”ם, מֵחֲמַת עֹצֶם רִבּוּי קִלְקוּלָיו חַס וְשָׁלוֹם, אַף־עַל־פִּי־כֵן צָרִיךְ לְחַזֵּק עַצְמוֹ בִּנְקֻדַּת יַהֲדוּתוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹ מִצַּד הַתּוֹלָדָה, שֶׁהוּא מִזֶּרַע יִשְׂרָאֵל, אַף־עַל־פִּי שֶׁכִּמְעַט אֵינוֹ מַרְגִּישׁ בְּעַצְמוֹ קְדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל מֵעֹצֶם קִלְקוּלָיו, אַף־עַל־פִּי־כֵן צָרִיךְ לְהַאֲמִין בָּזֶה מְאֹד, כִּי הַנְּקֻדָּה הַקְּדוֹשָׁה הַכְּלָלִית הַזֹּאת, שֶׁהִיא בְּחִינַת נְקֻדַּת מֹשֶׁה שֶׁמְּלֻבָּשׁ בְּכָל אֶחָד כַּנַּ”ל, הוּא סוֹד גָּדוֹל אֲשֶׁר בֶּאֱמֶת אִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיגוֹ. וְעַל־כֵּן אַדְּרַבָּא, מִי שֶׁנָּפַל בְּדַעְתּוֹ כָּל כָּךְ בְּוַדַּאי הוּא בְּיוֹתֵר צָרִיךְ לְהוֹדוֹת וּלְבָרֵךְ עַל חֶלְקוֹ, שֶׁהוּא מִזֶּרַע יִשְׂרָאֵל וְלֹא עָשַׂנִי גּוֹי, וּמְלֻבָּשׁ בּוֹ נְקֻדָּה קְדוֹשָׁה כָּזֹאת, אֲשֶׁר הוּא עִקַּר הַהֶבְדֵּל בֵּין קְדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל לְבֵין הָעַמִּים, וְעַל־יְדֵי הַנְּקֻדָּה הַזֹּאת יְכוֹלִין הַכֹּל לַעֲלוֹת מִשְּׁמָד מַמָּשׁ חַס וְשָׁלוֹם, לְרָצוֹן.

וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִתְיָאֲשׁוּ אֶת עַצְמָם שֶׁלֹּא יִהְיוּ בִּבְחִינַת: “אֲשֶׁר אַתֶּם אֹמְרִים נִהְיֶה כַגּוֹיִם”, שֶׁזֶּה הָיָה בְּחִינַת הַפְּגָם שֶׁלֹּא בֵּרְכוּ בַּתּוֹרָה תְּחִלָּה, מֵחֲמַת שֶׁנָּפְלוּ בְּדַעְתָּם מְאֹד עַל־יְדֵי שֶׁיָּדְעוּ עֹצֶם קִלְקוּלָם, עַד אֲשֶׁר מֵחֲמַת זֶה הָיָה קָשֶׁה לָהֶם לְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַתּוֹרָה, מֵאַחַר שֶׁאֵינָם מְקַיְּמִין אוֹתָהּ, וּפְגָם זֶה דַּיְקָא גָּרַם חֻרְבַּן בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ וְהַגָּלוּת, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. כִּי אֵיךְ שֶׁהוּא אַף־עַל־פִּי־כֵן אָסוּר לְיָאֵשׁ אֶת עַצְמוֹ חַס וְשָׁלוֹם, רַק אַדְּרַבָּא, הוּא בְּיוֹתֵר צָרִיךְ לְבָרֵךְ עַל חֶלְקוֹ עַל נְקֻדּוֹת קְדֻשַּׁת יַהֲדוּתוֹ, שֶׁזֶּה עִקַּר בִּרְכַּת הַתּוֹרָה כַּנַּ”ל, וּלְחַפֵּשׂ אַחַר נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת מִקְּדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ עֲדַיִן, וּלְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ בָּהֶם, עַד שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה יָכוֹל בֶּאֱמֶת לַעֲלוֹת מִשְּׁמָד לְרָצוֹן. אַךְ לִזְכּוֹת לְכָל זֶה בֶּאֱמֶת הָעִקָּר הוּא עַל־יְדֵי הִתְקָרְבוּת לַצַּדִּיקִים שֶׁהֵם בְּחִינַת מֹשֶׁה, וְהֵם מְעוֹרְרִין וּמְאִירִין בָּנוּ הַנְּקֻדָּה הַזֹּאת, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה הֵם מַמְתִּיקִין כָּל הַדִּינִים וּמַעֲלִין אוֹתָנוּ מִשְּׁמָד לְרָצוֹן כַּנַּ”ל: הלכות ברכות השחר הלכה ה’ אות ז’ ח’.

עִקַּר מִצְוַת קְרִיאַת־שְׁמַע שֶׁהִיא אֱמוּנַת הָרָצוֹן שֶׁהַכֹּל מִתְנַהֵג רַק בִּרְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ, הוּא לְהַמְשִׁיךְ עָלָיו אֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה הַזֹּאת בְּכָל יוֹם מֵחָדָשׁ בְּחִינַת: “בְּכָל יוֹם יִהְיוּ בְּעֵינֶיךָ כַּחֲדָשִׁים”. וּלְהַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ הָרָצוֹן דִּקְדֻשָּׁה, וּלְקַשֵּׁר כָּל מַחְשְׁבוֹתָיו וְלִבּוֹ וְדַעְתּוֹ לָרָצוֹן הַזֶּה, שֶׁיִּהְיֶה תָּמִיד כָּל תְּשׁוּקָתוֹ וְכִסּוּפָיו וּרְצוֹנוֹ חָזָק רַק לַתַּכְלִית הָאֲמִתִּי הַנִּצְחִי, וּלְהוֹסִיף בְּכָל יוֹם מֵחָדָשׁ לְהִתְחַזֵּק בְּהָרָצוֹן דִּקְדֻשָּׁה בְּכָל פַּעַם יוֹתֵר וְיוֹתֵר. וְאַף אִם עוֹבֵר עָלָיו מַה שֶּׁעוֹבֵר, אַף־עַל־פִּי־כֵן אַל יַרְפֶּה אֶת הָרָצוֹן בְּשׁוּם אֹפֶן בָּעוֹלָם. וְהָעִקָּר שֶׁצָּרִיךְ לְהַאֲמִין, שֶׁבְּכָל יוֹם נַעֲשִׂים חֲדָשׁוֹת לְגַמְרֵי, עַל־כֵּן צְרִיכִין לְהַמְתִּין וּלְהַמְתִּין עַד שֶׁיַּגִּיעַ יוֹם יְשׁוּעָתוֹ, כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַצְמִיחַ יְשׁוּעוֹת חֲדָשׁוֹת בְּכָל יוֹם, כִּי כָּל מַה שֶּׁבָּא וְנִתְחַדֵּשׁ יוֹם אַחֵר, נִתּוֹסֵף וְנִתְחַדֵּשׁ קְדֻשָׁה יְתֵרָה מִלְמָעְלָה, כִּי רַק בִּשְׁבִיל זֶה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְקַיֵּם עוֹלָמוֹ, וּבְטוּבוֹ מְחַדֵּשׁ בְּכָל יוֹם מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית, בִּכְדֵי לְעוֹרֵר אוֹתָנוּ לְהִתְחַדֵּשׁ בְּכָל יוֹם וָיוֹם בִּרְצוֹנוֹת חֲדָשִׁים וַחֲזָקִים לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.

וְזֶה בְּחִינַת טָהֳרַת הַטְּמֵאִים שֶׁתָּלוּי בְּיָמִים, כִּי יֵשׁ שֶׁטְּעוּנִין רַק הַעֲרֵב שֶׁמֶשׁ, הַיְנוּ שֶׁגְּמַר טָהֳרָתוֹ וִישׁוּעָתוֹ תָּלוּי עַד שֶׁיָּבוֹא הַיּוֹם שֶׁאַחֲרָיו, וְיֵשׁ שֶׁטְּעוּנִין שִׁבְעָה יָמִים לְטָהֲרָתָן. וּכְשֶׁיָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, סָפְרוּ שִׁבְעָה שַׁבָּתוֹת תְּמִימוֹת עַד שֶׁזָּכוּ לְקַבָּלַת הַתּוֹרָה. וְהָעִקָּר לְהִתְחַזֵּק בְּכָל אֵלּוּ הַיָּמִים שֶׁאֵינוֹ זוֹכֶה עֲדַיִן לִשְׁלֵמוּת טָהֳרָתוֹ שֶׁהוּא בְּחִינַת קַבָּלַת הַתּוֹרָה, אַף־עַל־פִּי־כֵן יִתְחַזֵּק בָּהֶם בְּכָל יוֹם וָיוֹם בִּרְצוֹנוֹת חֲזָקִים חֲדָשִׁים, וְיִהְיֶה חָזָק בָּזֶה מְאֹד מְאֹד בְּכָל מַה שֶּׁיַּעֲבֹר עָלָיו, עַד שֶׁיִּזְכֶּה לְיוֹם יְשׁוּעָתוֹ וְטָהֳרָתוֹ בִּשְׁלֵמוּת. וְיֵשׁ, שֶׁעִקַּר גְּמַר טָהֳרָתוֹ יִזְכֶּה רַק אַחַר בִּיאַת שִׁמְשׁוֹ לְגַמְרֵי, הַיְנוּ אַחַר פְּטִירָתוֹ מִן הָעוֹלָם, שֶׁזֶּה בְּחִינַת וּבָא הַשֶּׁמֶשׁ וְטָהֵר וְאַחַר יֹאכַל מִן הַקֳּדָשִׁים, שֶׁהוּא חֶלְקוֹ הַטּוֹב לָעוֹלָם הַבָּא שֶׁיִּזְכֶּה אֵלָיו תֵּכֶף אַחַר בִּיאַת שִׁמְשׁוֹ, וְלֹא יִצְטָרֵךְ לְהִתְגַּלְגֵּל וְלִסְבֹּל מַה שֶּׁצָּרִיךְ לִסְבֹּל מִי שֶׁלֹּא הֵכִין אֶת עַצְמוֹ כְּלָל כָּל יְמֵי חַיָּיו וְלֹא הִתְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ לְהַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ הָרְצוֹנוֹת הַקְּדוֹשִׁים הַנַּ”ל בְּכָל יוֹם וָיוֹם. כִּי אָז בַּיּוֹם הָאַחֲרוֹן מִתְקַבְּצִין כָּל מַה שֶּׁחָטַף טוֹב בְּזֶה הָעוֹלָם, וְכָל רָצוֹן וְרָצוֹן טוֹב שֶׁהָיָה לוֹ בְּכָל יוֹם וָיוֹם כָּל יְמֵי חַיָּיו, וְרַק זֶה הוּא תִּקְוָתוֹ וְהַשְׁאָרָתוֹ לָנֶצַח: שם, אות מ”א מ”ב.

הַמְקֹרָבִים לַצַדִּיק הָאֱמֶת שֶׁהוּא בְּחִינַת זָקֵן דִּקְדֻשָּׁה הֵם נִזְהָרִים לִבְלִי לִפֹּל חַס וְשָׁלוֹם לִידֵי זִקְנָה לְעוֹלָם, וְאֵיךְ שֶׁהוּא אֵיךְ שֶׁעוֹבֵר עַל הָאָדָם בְּכָל יוֹם, הֵם מַאֲמִינִים שֶׁכָּל יוֹם וָיוֹם הוּא עִנְיָן חָדָשׁ לְגַמְרֵי. כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְחַדֵּשׁ בְּכָל יוֹם תָּמִיד מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, וּבְוַדַּאי לֵית יוֹם דְּלֵית בֵּהּ טוֹב, רַק שֶׁיֵּשׁ לוֹ גָּדֵר מִלְּבָר [אֵין יוֹם שֶּׁאֵין בּוֹ טוֹב, רַק שֶׁיֵּשׁ לוֹ גָּדֵר מִבַּחוּץ]. וּמַאֲמִינִים בְּחַסְדּוֹ הַגָּדוֹל שֶׁאֵינוֹ נִפְסָק לְעוֹלָם, עַד שֶׁמַּמְשִׁיכִין חֲסָדִים חֲדָשִׁים לָעוֹלָם בְּכָל יוֹם, וְעַל־יְדֵי־זֶה זוֹכִין לְהוֹסִיף בְּכָל יוֹם אוֹר קְדֻשָּׁה וָדַעַת, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה מֵאִיר הִתְגַּלּוּת הָרָצוֹן בְּכָל יוֹם יוֹתֵר וְיוֹתֵר: הלכות ברכות השחר, הלכה ה’ אות פ”ג.

כָּל מִי שֶׁרוֹצֶה לָחוּס עַל עַצְמוֹ וְלַחֲשֹׁב עַל תַּכְלִיתוֹ הַנִּצְחִי, כָּל תַּקָּנָתוֹ, שֶׁאֵיךְ שֶׁהוּא אֵיךְ שֶׁהוּא, יִהְיֶה בְּעֵינֵי עַצְמוֹ בְּכָל יוֹם וָיוֹם כִּבְרִיָּה חֲדָשָׁה מַמָּשׁ, כִּי בֶּאֱמֶת נַעֲשֶׂה הָאָדָם כִּבְרִיָּה חֲדָשָׁה בְּכָל יוֹם, שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה מְבָרְכִין כָּל בִּרְכוֹת הַשַּׁחַר כַּמְבֹאָר בַּשֻּׁלְחָן עָרוּךְ, וְעַל־כֵּן אֵיךְ שֶׁהוּא צָרִיךְ שֶׁתִּהְיֶה הָעֲבוֹדָה שֶׁעוֹסֵק בְּכָל יוֹם חֲדָשָׁה אֶצְלוֹ לְגַמְרֵי, כִּי כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל עוֹשֶׂה כַּמָּה מִצְווֹת בְּכָל יוֹם צִיצִית וּתְפִלִּין וְכַיּוֹצֵא, אַךְ הָעִקָּר שֶׁיִּרְאֶה לְיַשֵּׁב דַּעְתּוֹ בְּכָל יוֹם שֶׁזֶּה הַיּוֹם שֶׁעוֹמֵד בּוֹ עֲדַיִן לֹא הָיָה בָּעוֹלָם, וְכֵן לֹא יִהְיֶה עוֹד הַיּוֹם הַזֶּה בָּעוֹלָם, וְהָעֲבוֹדָה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁצְּרִיכִין בְּזֶה הַיּוֹם הִיא חֲדָשָׁה לְגַמְרֵי, וְרַק עָלֶיךָ נָפַל חוֹבַת הַיּוֹם, עַל זֶה הָאָדָם שֶׁעוֹמֵד בְּאוֹתוֹ הַדּוֹר בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם, הוּא דַּיְקָא צָרִיךְ לַעֲסֹק בַּעֲבוֹדָה זֹאת וְלֹא מַלְאָךְ וְלֹא שָׂרָף, וַאֲפִלּוּ נִשְׁמוֹת הַצַּדִּיקִים שֶׁבְּגַן עֵדֶן עֶלְיוֹן אֵינָם יְכוֹלִים לְהַשְׁלִים הָעֲבוֹדָה הַזֹּאת, רַק “חַי חַי הוּא יוֹדוּךָ כָּמוֹנִי הַיּוֹם” (ישעיהו לח, יט) - כָּמוֹנִי הַיּוֹם דַּיְקָא, הַיְנוּ כְּמוֹ שֶׁאֲנִי הַיּוֹם בְּאֵיזֶה מַדְרֵגָה פְּחוּתָה שֶׁהִיא אַף־עַל־פִּי־כֵן מֵאַחַר שֶׁאֲנִי חַי אֲנִי צָרִיךְ לְהוֹדוֹת לְךָ דַּיְקָא. אַדְּרַבָּא, כָּל מַה שֶּׁיּוֹדֵעַ בְּנַפְשׁוֹ שֶׁהוּא גָּרוּעַ וּמְקֻלְקָל בְּיוֹתֵר, עַל־יָדוֹ דַּיְקָא יִתְגַּדֵּל וְיִתְקַדֵּשׁ שְׁמוֹ הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר כְּשֶׁיִּתְקָרֵב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, בִּבְחִינַת: כַּד אָתֵי יִתְרוֹ וְאָמַר וְכוּ’ כְּדֵין אִסְתַּלַּק וְאִתְיַקַּר שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְכוּ’ [כַּאֲשֶׁר בָּא יִתְרוֹ וְכוּ’, אָז הִתְעַלָּה וְהִתְכַּבֵּד שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא וְכוּ’], כִּי עִקַּר גְּדֻלַּת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הוּא דַּיְקָא כְּשֶׁהָרְחוֹקִים מִתְקָרְבִים אֵלָיו יִתְבָּרַךְ.

וְעִקַּר הָעֵצָה לְקִיּוּם הַתּוֹרָה הוּא לְהַתְחִיל בְּכָל פַּעַם מֵחָדָשׁ כַּנַּ”ל, וַאֲפִלּוּ אִם אֵין יְכוֹלִין לַעֲשׂוֹת כְּלוּם מִגֹּדֶל הִתְגָּרוּת וְהִתְגַּבְּרוּת הַגָּלוּת בְּגוּף וָנֶפֶשׁ וּמָמוֹן, אַף־עַל־פִּי־כֵן יַתְחִיל בְּכָל פַּעַם לְהָכִין וּלְהַזְמִין אֶת עַצְמוֹ מֵחָדָשׁ לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁזֶּה בְּחִינַת “אֶהְיֶה” דָּא אַנָּא זָמִין לְמֶהֱוֵי (עיין לקו”מ סימן ו’). וְלִפְעָמִים צְרִיכִין לְהַתְחִיל בְּיוֹם אֶחָד כַּמָּה וְכַמָּה הַתְחָלוֹת חֲדָשׁוֹת, מִכָּל שֶׁכֵּן בְּכָל שָׁבוּעַ וְכוּ’. עַד שֶׁאַחַר־כָּךְ מִצְטָרְפִין כָּל הַהַתְחָלוֹת הַנַּ”ל וּבָאִין לְעֶזְרָתוֹ, כִּי לֵית רְעוּתָא טָבָא דְּאִתְאָבִיד [אֵין רָצוֹן טוֹב שֶּׁנֶּאֱבַד]. וְעַל־יְדֵי־זֶה זוֹכֶה אַחַר־כָּךְ לְהַתְחִיל וְלִגְמֹר עֲבוֹדָתוֹ בִּשְׁלֵמוּת כָּרָאוּי. וְהָעִקָּר שֶׁצָּרִיךְ הָאָדָם לְסַלֵּק מִדַּעְתּוֹ בְּכָל יוֹם וּבְכָל פַּעַם כָּל מַה שֶּׁעָבַר עָלָיו עַד אוֹתוֹ הַיּוֹם וְאוֹתָהּ הַשָּׁעָה, וְכָל הַהַתְחָלוֹת מִכָּל הָעֲבוֹדוֹת שֶׁהִתְחִיל לַעֲבֹד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַד עַתָּה לֹא יַעֲלֶה אֶצְלוֹ בַּחֶשְׁבּוֹן כְּלָל, רַק כְּאִלּוּ לֹא הִתְחִיל עֲדַיִן מֵעוֹלָם כְּלָל.

כִּי עִקַּר הַיְרִידוֹת וְהַנְּפִילוֹת שֶׁל כָּל אֶחָד, הוּא מֵחֲמַת שֶׁנִּדְמֶה לוֹ בְּדַעְתּוֹ שֶׁכְּבָר הִתְחִיל קְצָת בַּעֲבוֹדַת ה’ וְנָפַל מִזֶּה, וְאַחַר־כָּךְ הִתְחַזֵּק לְהַתְחִיל עוֹד וְנָפַל עוֹד הַפַּעַם, וְכֵן הַרְבֵּה פְּעָמִים, וְעַל־כֵּן מִתְיָאֵשׁ אֶת עַצְמוֹ לְגַמְרֵי חַס וְשָׁלוֹם, וּמִתְרַשֵּׁל בַּעֲבוֹדָתוֹ מִלְּהַתְחִיל עוֹד הַפַּעַם. עַל־כֵּן עִקַּר הָעֵצָה לִשְׁכֹּחַ בְּכָל פַּעַם כָּל מַה שֶּׁעָבַר עָלָיו, אַף־עַל־פִּי שֶׁכְּבָר הִתְחִיל אֲלָפִים וּרְבָבוֹת פְּעָמִים אֵין מִסְפָּר, רַק עַתָּה יַתְחִיל מֵחָדָשׁ לְגַמְרֵי לְהָכִין וּלְהַזְמִין אֶת עַצְמוֹ לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ בְּכָל מַה שֶּׁיּוּכַל, אִם לִצְעֹק אֶל הַשֵּׁם מֵעֹמֶק הַלֵּב כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ עַתָּה בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, אִם לְהַתְחִיל לִלְמֹד וּלְהִתְפַּלֵּל וְלַעֲשׂוֹת מִצְווֹת, אִם לְשַׂמֵּחַ אֶת עַצְמוֹ בַּמֶּה שֶׁלֹּא עָשַׂנִי גּוֹי וְכוּ’, וְכֵן בְּכָל מִינֵי עֵצוֹת לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ, עַד שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה יִשָּׁאֵר קַיָּם בְּקִיּוּם הַתּוֹרָה תָּמִיד.

כִּי בֶּאֱמֶת אֲפִלּוּ מִי שֶׁחָטָא כָּל יָמָיו וְשָׁב בָּאַחֲרוֹנָה מוֹחֲלִין לוֹ הַכֹּל כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, מִכָּל שֶׁכֵּן מִי שֶׁכְּבָר הִתְחִיל כַּמָּה פְּעָמִים לָשׁוּב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ. וְעִקַּר הַנְּפִילוֹת וַחֲלִישׁוּת הַדַּעַת מִזֶּה שֶׁרָאוּ שֶׁכְּבָר נִסּוּ אֶת עַצְמָם וְהִתְחִילוּ כַּמָּה פְּעָמִים וְנָפְלוּ, הוּא רַק מַעֲשֶׂה בַּעַל־דָּבָר שֶׁרוֹצֶה לְהַסִּיתָם עַל־יְדֵי־זֶה, וּלְעַרְבֵּב דַּעְתָּם לְיָאֵשׁ אֶת עַצְמָם חַס וְשָׁלוֹם. עַל־כֵּן צְרִיכִין לְהִזָּהֵר מְאֹד לֵילֵךְ בַּדֶּרֶךְ הַנַּ”ל, לְהַתְחִיל מֵחָדָשׁ בְּאֵיזוֹ בְּחִינָה שֶׁהִיא, וְיִשְׁכַּח מִדַּעְתּוֹ לְגַמְרֵי כָּל מַה שֶּׁעָבַר עָלָיו, וְכָל הַהַתְחָלוֹת שֶׁהִתְחִיל עַד עַתָּה לֹא יַעֲלֶה לוֹ מִן הַחֶשְׁבּוֹן כְּלָל, רַק עַתָּה צָרִיךְ לְהַתְחִיל מֵחָדָשׁ לְגַמְרֵי וְכֵן לְעוֹלָם, עַד שֶׁיִּזְכֶּה לִתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה וּלְהַתְחִיל וְלִגְמֹר בִּשְׁלֵמוּת כָּרָאוּי. וּכְשֶׁזּוֹכֶה לְהִתְחַזֵּק בְּכָל הַנַּ”ל, אֲזַי זוֹכֶה עַל־יְדֵי־זֶה לִדְבָרִים גְּבוֹהִים וְעֶלְיוֹנִים מְאֹד. כִּי נִמְשָׁךְ הֶאָרָה מִשָּׁלֹשׁ פְּעָמִים שֵׁם אֶהְיֶה וּפַעַם אַחַת שֵׁם הֲוָיָה שֶׁהוֹדִיעַ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְמֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, בָּעֵת שֶׁשָּׁאַל אוֹתוֹ “וְאָמְרוּ לִי מַה שְּׁמוֹ” וְכוּ’. וְכֵן זוֹכֶה עַל־יְדֵי־זֶה לְהַשִּׁיר וְהַנִּגּוּן שֶׁיִּתְעַר לֶעָתִיד שֶׁהוּא פָּשׁוּט, כָּפוּל, מְשֻׁלָּשׁ, מְרֻבָּע, וְנֶאֱרָג עַל שֵׁם הֲוָיָ”ה בְּרִבּוּעַ שֶׁהוּא י’ י”ה יה”ו וְכוּ’, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים: הלכות קריאת התורה הלכה ו’.

כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁרוֹצֶה לָחוּס עַל נַפְשׁוֹ, וְלָצֵאת מִזֻּהֲמָתוֹ וּלְהִתְקָרֵב לְצַדִּיקֵי אֱמֶת, וְכַוָּנָתוֹ בֶּאֱמֶת לָשׁוּב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, צָרִיךְ לֵידַע, שֶׁבְּהֶכְרֵחַ שֶׁיַּעַבְרוּ עָלָיו כַּמָּה וְכַמָּה מִשְׁבָּרִים וְגַלֵּי הַיָּם וּבְחִינוֹת וְנִסְיוֹנוֹת וְצֵרוּפִים, וְאִם לֹא יַנִּיחַ אֶת מְקוֹמוֹ בְּכָל מַה שֶּׁיַּעֲבֹר עָלָיו, בְּוַדַּאי יִזְכֶּה לְאַחֲרִית טוֹב לָנֶצַח. וּלְכָל זֶה מְקַבְּלִין כֹּחַ רַק מֵהַצַּדִּיק הָאֱמֶת בְּחִינַת מֹשֶׁה, שֶׁהוּא עוֹשֶׂה כַּמָּה תַּחְבּוּלוֹת בְּחָכְמָה נִפְלָאָה, כְּדֵי לְהַחֲיוֹת וּלְקַיֵּם אֶת כָּל הַנְּפָשׁוֹת הַחֲפֵצִים לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. שֶׁזֶּה בְּחִינַת מַה שֶּׁהַצַּדִּיק מְבַטֵּל אֶת עַצְמוֹ לִפְעָמִים מֵהַשָּׂגָתוֹ וּמִדְּבֵקוּתוֹ, בִּכְדֵי לְהַחֲיוֹת וּלְחַזֵּק אֶת כָּל הָאֲנָשִׁים הַפְּשׁוּטִים הַבְּטֵלִים מִן הַתּוֹרָה, וְכֵן אֶת הַלּוֹמְדִים בְּשָׁעָה שֶׁצְּרִיכִין לְבַטֵּל אֶת עַצְמָם. כִּי בְּהֶכְרֵחַ צְרִיכִין לְבַטֵּל אֶת עַצְמָם לִפְעָמִים, כִּי הָעֲבוֹדָה צְרִיכָה לִהְיוֹת בִּבְחִינַת רָצוֹא וָשׁוֹב עַיִל וְנָפִיק, שֶׁזֶּה בְּחִינַת כָּל הָעֲלִיּוֹת וִירִידוֹת שֶׁצְּרִיכִין לַעֲבֹר עַל כָּל אֶחָד. וְזֶה בְּחִינַת הַהַפְסָקוֹת שֶׁבֵּין פָּרָשָׁה לְפָרָשָׁה שֶׁבַּתּוֹרָה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת הַבִּטּוּל שֶׁמְּבַטֵּל עַצְמוֹ הַצַּדִּיק בְּכָל פַּעַם וּמַפְסִיק עַצְמוֹ מֵעֲבוֹדָתוֹ, בִּכְדֵי לְהַחֲיוֹת וּלְחַזֵּק אֶת כָּל בְּחִינַת הַבְּטֵלִים הַנַּ”ל. וְזֶה מְרֻמָּז בְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, מֶה הָיוּ הַפְסָקוֹת מְשַׁמְּשׁוֹת, לִתֵּן רֶוַח לְמֹשֶׁה וְכוּ’ קַל וָחֹמֶר לְהֶדְיוֹט הַלָּמֵד מִן הַהֶדְיוֹט וְכוּ’. כִּי עִקַּר כֹּחַ הַהֶדְיוֹטוֹת לְחַזֵּק אֶת עַצְמָם בְּעֵת בִּטּוּלָם וִירִידָתָן, הוּא רַק עַל־יְדֵי הַפְסָקוֹת הַנַּ”ל. וְעַל־יְדֵי שֶׁמְּחַזְּקִין אֶת עַצְמָם בְּכָל מַה שֶּׁעוֹבֵר עֲלֵיהֶם, עַל־יְדֵי זֶה מְבָרְרִין בְּחִינַת עֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע, שֶׁמִּשָּׁם כֹּל הַנִּסְיוֹנוֹת שֶׁל הָאָדָם. וְעַל־יְדֵי זֶה זוֹכִין לְתִקּוּן הַדַּעַת, וְעַל־יְדֵי זֶה מִמֵּילָא נִתְתַּקְּנִין כָּל הַשְּׁלֹשָׁה מֹחִין וְזוֹכִין לֶאֱמוּנַת חִדּוּשׁ הָעוֹלָם הַזֶּה, וְחִדּוּשׁ הָעוֹלָם שֶׁלֶּעָתִיד: שם, ל”ח.

כְּמוֹ שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַנִּיחַ כָּל הָעֶלְיוֹנִים וּמַלְאָכִים וּשְׂרָפִים וְכוּ’, וְרוֹצֶה דַּיְקָא בַּעֲבוֹדַת בְּנֵי אָדָם הַגַּשְׁמִיִּים, כֵּן כָּל מַה שֶּׁהַמַּדְרֵגָה נְמוּכָה וּפְחוּתָה בְּיוֹתֵר, כְּשֶׁמִּתְעוֹרְרִים מִשָּׁם בְּאֵיזֶה הִתְעוֹרְרוּת כָּל שֶׁהוּא, נַעֲשֶׂה מִזֶּה שַׁעֲשׁוּעִים נִפְלָאִים לְמַעְלָה בִּבְחִינַת: כַּד אָתֵי יִתְרוֹ וְכוּ’ כְּדֵין אִסְתַּלַּק וְאִתְיַקַּר שְׁמָא דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְכוּ’ [כַּאֲשֶׁר בָּא יִתְרוֹ וְכוּ’, אָז הִתְעַלָּה וְהִתְכַּבֵּד שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא וְכוּ’]. וְעַל־כֵּן עַל־יְדֵי שֶׁהַצַּדִּיק הַגָּדוֹל מַעֲלֶה נְפָשׁוֹת הַפְּגוּמוֹת מְאֹד עַל־יְדֵי זֶה דַּיְקָא נַעֲשֶׂה יִחוּד נִפְלָא, וְזֶה סוֹד נְשִׁיכַת הַנָּחָשׁ לַאָיַּלָה הַמְבֹאָר בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ בְּסוֹד קְרִיעַת יַם־סוּף. וְעִקַּר הַיִּחוּד נַעֲשֶׂה עַל־יְדֵי שֶׁמַּמְשִׁיךְ הַצַּדִּיק הֶאָרָה עַל הַנְּפָשׁוֹת הַנַּ”ל מִבְּחִינַת עַתִּיק, שֶׁזֶּה בְּחִינַת מַה שֶּׁכָּתוּב שָׁם: “מַה תִּצְעַק אֵלַי” בְּעַתִּיקָא תַּלְיָא מִלְּתָא. כִּי מֵחֲמַת שֶׁהֵם חוֹלֵי הַנֶּפֶשׁ וּפְגוּמִים בְּיוֹתֵר, עַל־כֵּן אִי אֶפְשָׁר לְהוֹשִׁיעָם כִּי אִם הַצַּדִּיק הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר שֶׁיָּכוֹל לְהָאִיר בָּהֶם מִבְּחִינָה גָּבוֹהַּ מְאֹד שֶׁהוּא אוֹרַיְתָא דְּעַתִּיקָא: הלכות נטילת ידים לסעודה הלכה ו’ אות מ’.

הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת הֵם רְחָבִים מְאֹד בְּלִי קֵץ וְתַכְלִית (כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: “לְכָל תִּכְלָה רָאִיתִי קֵץ רְחָבָה מִצְוָתְךָ מְאֹד”) וְאִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיגָם, וְעַל־יְדֵי־זֶה עִקַּר הַהִתְגַּבְּרוּת וְהַהִתְחַזְּקוּת עַל־יְדֵי שֶׁיּוֹדְעִים שֶׁאֵין יוֹדְעִים כְּלָל. כִּי עִקַּר הַהִתְחַזְּקוּת עַל־יְדֵי שֶׁמַּאֲמִינִים בְּהַדַּעַת הַקְּדוֹשָׁה שֶׁמֵּאִיר לָנוּ הַצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁמְּלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ וְכוּ’, אֲבָל תֵּכֶף כְּשֶׁבָּאִין עָלָיו קֻשְׁיוֹת, וַאֲפִלּוּ כְּשֶׁקָּשֶׁה לוֹ עַל עַצְמוֹ עַל שֶׁאַף־עַל־פִּי־כֵן הוּא פָּגוּם וּמְגֻשָּׁם כָּל כָּךְ וְרָחוֹק כָּל כָּךְ מִקְּדֻשַּׁת הַתּוֹרָה, אֲזַי תֵּכֶף צָרִיךְ לִבְרֹחַ מִכָּל אֵלּוּ הַקֻּשְׁיוֹת, כִּי אִם יִרְצֶה לְתָרֵץ הַקֻּשְׁיוֹת, אֲזַי יִכָּנֵס בְּקֻשְׁיוֹת וּנְפִילוֹת עֲמֻקּוֹת עוֹד יוֹתֵר. עַל־כֵּן צָרִיךְ לִשְׁתֹּק בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ וּלְקַיֵּם סְיָג לַחָכְמָה שְׁתִיקָה, רַק לְהִתְגַּבֵּר בְּכָל עֹז לַחֲטֹף אֵיזֶה נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת כָּל מַה שֶּׁיּוּכַל תּוֹרָה וּמִצְווֹת, וּבִפְרָט תְּפִלָּה וְתַחֲנוּנִים וְשִׂיחָה לִפְנֵי קוֹנוֹ, וְלִבְלִי לְהִסְתַּכֵּל עַל כָּל מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלָיו. כִּי צְרִיכִין לִהְיוֹת עַקְשָׁן גָּדוֹל בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, כִּי בֶּאֱמֶת אֵין יוֹדְעִין כְּלָל, רַק לְקַיֵּם כְּמוֹ שֶׁצִּוָּנוּ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, לִבְלִי לְיָאֵשׁ אֶת עַצְמוֹ בְּשׁוּם אֹפֶן, כִּי אֵין שׁוּם יֵאוּשׁ בָּעוֹלָם כְּלָל. רַק לִכְסֹף וּלְהִשְׁתּוֹקֵק וּלְצַפּוֹת בְּכָל עֵת לִישׁוּעַת הַשֵּׁם, כִּי לִגְדֻלָּתוֹ יִתְבָּרַךְ אֵין חֵקֶר כַּמְבֹאָר מִזֶּה עוֹד הַרְבֵּה בִּמְקוֹמוֹת אֲחֵרִים: שם, ס.

לִפְעָמִים נִדְמֶה לְהָאָדָם הַשּׁוֹמֵעַ אוֹ מְעַיֵּן בִּסְפָרִים, וְרוֹאֶה הַהִתְחַזְּקוּת שֶׁחִזְּקוּ אוֹתָנוּ הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים וְתַלְמִידֵיהֶם הַבָּאִים אַחֲרֵיהֶם, וְהוֹדִיעוּ לָנוּ שֶׁאֵין שׁוּם יֵאוּשׁ בָּעוֹלָם, וַאֲפִלּוּ אִם נָפַל כְּמוֹ שֶׁנָּפַל רַחֲמָנָא לִצְּלָן, אַף־עַל־פִּי־כֵן הַשֵּׁם אִתּוֹ וְעִמּוֹ וְאֶצְלוֹ וְסָמוּךְ לוֹ, כִּי “מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ”, וְגַם מִשָּׁם מְצַפֶּה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לִתְשׁוּבָתוֹ בְּאֵיזֶה מַדְרֵגָה שֶׁהוּא. אַךְ מֵחֲמַת חֲלִישׁוּת הַדַּעַת שֶׁיֵּשׁ לוֹ מִמַּעֲשָׁיו שֶׁאֵינָם טוֹבִים, כִּי יָדַע אִינִשׁ בְּנַפְשֵׁהּ [הָאָדָם יוֹדֵעַ חֶסְרוֹנוֹתָיו], וְנִדְמֶה לוֹ שֶׁהוּא גָּרוּעַ מִן הַכֹּל וְלֹא עָלָיו נֶאֱמַר דְּבָרִים הַלָּלוּ, הֲגַם כִּי הַצַּדִּיקִים בֵּאֲרוּ בְּפֵרוּשׁ שֶׁהֵם מְדַבְּרִים אֲפִלּוּ עִם הַגָּרוּעַ שֶׁבַּגְּרוּעִים, אַף־עַל־פִּי־כֵן נִדְמֶה לוֹ כְּאִלּוּ הֵם רוֹצִים רַק לְפַתּוֹת אוֹתוֹ וּלְהַסִּיתוֹ וְלִכְנֹס עִמּוֹ בְּדֶרֶךְ פֶּשֶׁר בְּעָלְמָא, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִפֹּל עוֹד יוֹתֵר וְיִהְיֶה גָּרוּעַ עוֹד בְּיוֹתֵר רַחֲמָנָא לִצְלָן, אֲבָל הָ’אֱמֶת’ הוּא יוֹדֵעַ בְּנַפְשׁוֹ פְּחִיתוּתוֹ וְשִׁפְלוּתוֹ, וְשֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ רָחוֹק מִמֶּנּוּ מְאֹד וּכְבָר אָבְדָה תִּקְוָתוֹ חַס וְשָׁלוֹם, וְכַיּוֹצֵא בַּחֲלִישׁוּת וּנְפִילוֹת כָּאֵלּוּ שֶׁרוֹצֶה הַבַּעַל דָּבָר לְהַסִּיתוֹ וּלְהַדִּיחוֹ מִדֶּרֶךְ הָאֱמֶת. אֲבָל אוֹתָם שֶׁזָּכוּ לְהִכָּלֵל בְּתוֹךְ הַקִּבּוּץ הַקָּדוֹשׁ הָאוֹחֲזִין עַצְמָן בְּהַצַּדִּיק הָאֱמֶת, הֵם מַאֲמִינִים בֶּאֱמֶת וּבֶאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, כִּי כָּל דִּבְרֵי הַצַּדִּיק וְהִתְחַזְּקוּתוֹ אֵינָם בְּדֶרֶךְ פֶּשֶׁר וּפִתּוּי וְהַסָּתָה חַס וְשָׁלוֹם, רַק כָּךְ הוּא הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ. כִּי בְּגֹדֶל הַשָּׂגָתָם הָעֲצוּמָה הִשִּׂיגוּ הָאֱמֶת, כִּי רַבִּים רַחֲמָיו וַחֲסָדָיו יִתְבָּרַךְ עַד אֵין חֵקֶר, וְחוֹשֵׁב מַחֲשָׁבוֹת לְבִלְתִּי יִדַּח מִמֶּנּוּ נִדָּח, אֲפִלּוּ מִי שֶׁכְּבָר נִדַּח לְגַמְרֵי חַס וְשָׁלוֹם. וְכָל הַדִּבּוּרִים שֶׁהַצַּדִּיקִים מְחַזְּקִים אוֹתָנוּ וּמְנַחֲמִים אוֹתָנוּ וּמְעוֹרְרִים וּמְקִיצִים אוֹתָנוּ, לֵידַע כִּי עֲדַיִן הַשֵּׁם אִתָּנוּ וּבִמְקוֹמֵינוּ מַמָּשׁ כִּי “מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ”, לֹא מִלִּבָּם הוֹצִיאוּ דְּבָרִים אֵלֶּה, רַק הֵם דִּבְרֵי ה’ מַמָּשׁ, וְהוּא יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ הוֹדִיעַ לָנוּ הַדִּבּוּרִים הַקְּדוֹשִׁים הַלָּלוּ עַל־יְדֵי הַצַּדִּיקִים וְתַלְמִידֵיהֶם הַקְּדוֹשִׁים שֶׁנִּשְׁאֲרוּ אַחַר הִסְתַּלְקוּתָם, לֵידַע כִּי עֲדַיִן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עִמָּנוּ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר וְלֹא יַעֲזֹב אוֹתָנוּ לְעוֹלָם, עַד יְכוֹנֵן וְיָשִׂים אֶת יְרוּשָׁלַיִם תְּהִלָּה בָּאָרֶץ. וּלֶעָתִיד לָבוֹא יִזְכּוּ לִרְאוֹת זֹאת בְּעֵינֵיהֶם מַמָּשׁ, בִּבְחִינַת: “וְנִגְלָה כְבוֹד הַשֵּׁם וְרָאוּ וְכוּ’ כִּי פִּי הַשֵּׁם דִּבֵּר”: שם, אות פ”ב מובן.

צָרִיךְ כָּל אָדָם לֵידַע, שֶׁכְּשֶׁרוֹצֶה לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְרוֹאֶה שֶׁהַמְּנִיעוֹת וְהַמָּסַכִים מִתְפַּשְּׁטִים כְּנֶגְדּוֹ מְאֹד מְאֹד, וּבִפְרָט כְּשֶׁכְּבָר הִתְחִיל מְעַט, וְרוֹאֶה שֶׁבְּכָל פַּעַם מִשְׁתַּטְּחִים כְּנֶגְדּוֹ יוֹתֵר וְיוֹתֵר, וְלִפְעָמִים רוֹאֶה שֶׁאַחַר כַּמָּה שָׁנִים שֶׁנִּדְמֶה לוֹ שֶׁכְּבָר הִתְחִיל לְהִטָּהֵר קְצָת - חָזַר וְנָפַל, וְהִתְגַּבְּרוּ עָלָיו הַתַּאֲווֹת וְהִרְהוּרִים בְּהִשְׁתַּטְּחוּת עָצוּם מְאֹד רַחֲמָנָא לִצְלָן. צָרִיךְ שֶׁיֵּדַע שֶׁכָּל זֶה נִמְשָׁךְ מֵהַבְּגָדִים הַצּוֹאִים שֶׁעֲדַיִן לֹא נִזְדַּכֵּךְ מֵהֶם, שֶׁמֵּהֶם כָּל הַמְּנִיעוֹת וְהַהִתְגַּבְּרוּת, וּמֵחֲמַת גֹּדֶל הַיְגִיעוֹת שֶׁצְּרִיכִין לָזֶה לְהַפְשִׁיט מֵעַצְמוֹ הַבְּגָדִים הַצּוֹאִים בִּשְׁלֵמוּת, וְלָאו כָּל אָדָם זוֹכֶה לַעֲמֹד בָּזֶה, מִזֶּה בָּא כָּל מַה שֶּׁעוֹבֵר עַל הָאָדָם. וַאֲפִלּוּ מִי שֶׁכְּבָר הִתְחִיל קְצָת בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם וְהִתְחִיל לְטַהֵר עַצְמוֹ מְעַט, וַאֲפִלּוּ אִם כְּבָר עָלָה קְצָת מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא וּבְכָל פַּעַם נִזְדַּכֵּךְ בְּיוֹתֵר, אַף־עַל־פִּי־כֵן יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁאַחַר־כָּךְ יַחֲזֹר וְיִתְפַּשֵּׁט עָלָיו כָּל הַתַּאֲווֹת וְהִרְהוּרִים בְּהִתְפַּשְּׁטוּת יוֹתֵר מִבַּתְּחִלָּה, וְהַכֹּל עַל־יְדֵי הַבְּגָדִים הַצּוֹאִים שֶׁעֲדַיִן לֹא הִפְשִׁיט אוֹתָם מֵעַצְמו לְגַמְרֵי, אַף־עַל־פִּי שֶׁכְּבָר הִתְחִיל לְטַהֵר אֶת עַצְמוֹ קְצָת. וְדָבָר זֶה יְכוֹלִין לִלְמֹד וּלְהָבִין הֵיטֵב מִמַּה שֶּׁרוֹאִין בְּחוּשׁ מֵעִנְיַן בֵּרוּר הַלֶּחֶם שֶׁהוּא חִיּוּת הָאָדָם, שֶׁצְּרִיכִין לְבָרְרוֹ בְּבֵרוּר אַחַר בֵּרוּר, וּצְרִיכִין לַחֲרֹשׁׁ וְלִזְרֹעַ וְלִקְצֹר, וְאַחַר־כָּךְ לְנַקּוֹת הַתְּבוּאָה מִמּוֹץ וְתֶבֶן, וְאַחַר כָּךְ לְטָחְנָהּ וּלְנַקּוֹת הַקֶּמַח מִסֻּבִּין וּמוֹרְסָן. וְכָל אֵלּוּ הַפְּסֹלֶת הַנֶּאֱחָזִין בְּהַתְּבוּאָה, הַכֹּל נִמְשָׁךְ מֵהַבְּגָדִים הַצּוֹאִים שֶׁנִּתְאַחֲזוּ בְּהַמַּאֲכָלִים מֵעֵת שֶׁנִּפְגְּמָה הָאֲכִילָה עַל־יְדֵי אֲכִילַת עֵץ הַדַּעַת.

נִמְצָא שֶׁכָּל אֵלּוּ הַבֵּרוּרִים הֵם לְנַקּוֹת הַתְּבוּאָה מֵאֲחִיזַת הַבְּגָדִים הַצּוֹאִים. וְאַף־עַל־פִּי־כֵן אֵין זֶה תַּכְלִית הַבֵּרוּר, כִּי עִקַּר הַבֵּרוּר הוּא בִּשְׁעַת הָאֲכִילָה, וְאָז עִקַּר הַיְגִיעָה לֶאֱכֹל בִּקְדֻשָּׁה וּלְבָרֵךְ עָלֶיהָ בְּכַוָּנָה, עַד שֶׁעַל־יְדֵי זֶה עוֹלֶה הַטּוֹב הַזַּךְ שֶׁבְּהַלֶּחֶם וּמְחַיֶּה אֶת הָאָדָם, שֶׁיּוּכַל לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וּלְהִכָּלֵל עַל־יְדֵי־זֶה בַּאֵין סוֹף בְּחַי הַחַיִּים יִתְבָּרַךְ, וְאָז נִדְחֶה הַפְּסֹלֶת וְנַעֲשֶׂה קִיא צוֹאָה מַמָּשׁ. נִמְצָא שֶׁכָּל אֵלּוּ הַבֵּרוּרִים שֶׁנִּתְבָּרֵר הַלֶּחֶם עַד הֵנָּה מֵהַפְּסֹלֶת הַנֶּאֱחַז בּוֹ, אֵינָם נֶחֱשָׁבִים כְּלָל נֶגֶד הַבֵּרוּר הָאַחֲרוֹן שֶׁבִּשְׁעַת הָאֲכִילָה עַצְמָהּ, שֶׁאָז עִקַּר הַבֵּרוּר מִבְּגָדִים הַצּוֹאִים מַמָּשׁ.

וְזֶה מַמָּשׁ עִנְיַן כָּל מַה שֶּׁעוֹבֵר עַל הָאָדָם, שֶׁיֵּשׁ שֶׁכְּבָר הִתְחִיל לְבָרֵר וּלְזַכֵּךְ עַצְמוֹ, וְהַבֵּרוּר הוּא בִּבְחִינַת בֵּרוּר הַחִטָּה מִמּוֹץ וְתֶבֶן, וְאַף שֶׁגַּם זֶה טוֹב מְאֹד, אַף־עַל־פִּי־כֵן צְרִיכִין עֲדַיִן הַבֵּרוּר מִבְּחִינַת סֻבִּין וּמוֹרְסָן וְעוֹד שְׁאָר תִּקּוּנִים, עַד שֶׁיִּהְיֶה בִּבְחִינַת לֶחֶם וּמַאֲכַל אָדָם בִּשְׁלֵמוּת. אַךְ אֲפִלּוּ מִי שֶׁכְּבָר זָכָה לְכָל זֶה, עֲדַיִן צָרִיךְ לִזְכּוֹת לִגְמֹר הַבֵּרוּר בִּשְׁלֵמוּת, דְּהַיְנוּ לִבְחִינַת גְּמַר הַבֵּרוּר שֶׁנַּעֲשֶׂה בִּשְׁעַת אֲכִילָה עַצְמָהּ כַּנַּ”ל. וּמִי שֶׁאֵינוֹ זוֹכֶה לְהִתְגַּבֵּר וּלְהִתְחַזֵּק וְלִסְבֹּל הַיְגִיעוֹת שֶׁצְּרִיכִין אָז כְּשֶׁסָּמוּךְ לְתַכְלִית הַבֵּרוּר, אֲזַי יְכוֹלִין לְהִתְגַּבֵּר עָלָיו מְנִיעוֹת וּמָסַכִים וּבִלְבּוּלִים הַרְבֵּה יוֹתֵר מִבַּתְּחִלָּה, מֵחֲמַת שֶׁעַכְשָׁו נִתְעוֹרְרִין הַבְּגָדִים הַצּוֹאִים מַמָּשׁ שֶׁצְּרִיכִין לִדְחוֹתָם בִּשְׁעַת הָאֲכִילָה דַּיְקָא, שֶׁהוּא שְׁעַת גְּמַר הַבֵּרוּר.

וְזֶה בִּפְרָטִיּוּת וּבִכְלָלִיּוּת, כִּי עַל כָּל הָאָדָם צָרִיךְ לַעֲבֹר כָּל זֶה שֶׁצָּרִיךְ לְהִתְיַגֵּעַ לְבָרֵר אֶת עַצְמוֹ בְּבֵרוּר אַחַר בֵּרוּר, וְהַבֵּרוּר הָאַחֲרוֹן שֶׁהוּא בְּחִינַת אֲכִילָה קָשֶׁה לִפְעָמִים מִכֻּלָּם, כִּי אָז צְרִיכִין לְבָרֵר הַטּוֹב וְלִדְחוֹת הָרָע קִיא צוֹאָה, שֶׁהֵם כָּל הַסִּטְרָא אַחֲרָא וְהַקְּלִפּוֹת לְגַמְרֵי אֶל הַחוּץ. וְכֵן בִּכְלָלִיּוּת הָעוֹלָם שֶׁעִקַּר עֹצֶם הַיְגִיעוֹת שֶׁיֵּשׁ עַכְשָׁו לְמִי שֶׁרוֹצֶה לִכְנֹס בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, וְכָל עֹצֶם מְרִירַת הַגָּלוּת שֶׁמִּתְגַּבֵּר עַכְשָׁו בְּעִקְבְתָא דִּמְשִׁיחָא, הוּא מֵחֲמַת שֶׁעַכְשָׁו צְרִיכִין לְבָרֵר תַּכְלִית הַבֵּרוּר בִּשְׁלֵמוּת, עַד שֶׁתִּהְיֶה גְּאֻלָּה שְׁלֵמָה שֶׁאֵין אַחֲרֶיהָ גָּלוּת, וְהַבֵּרוּר הַזֶּה הוּא בְּחִינַת הַבֵּרוּר שֶׁבִּשְׁעַת הָאֲכִילָה עַצְמָהּ, שֶׁאָז עִקַּר הִתְגַּבְּרוּת הַבְּגָדִים הַצּוֹאִים כַּנַּ”ל.

עַל־כֵּן צְרִיכִין עַכְשָׁו מְרִירוּת וִיגִיעוֹת הַרְבֵּה קֹדֶם שֶׁזּוֹכִין לְדָבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה, בִּפְרָט לְזַכֵּךְ וּלְנַקּוֹת אֶת עַצְמוֹ מִתַּאֲווֹת וְהִרְהוּרִים, שֶׁהֵם בְּחִינַת קִיא צוֹאָה מַמָּשׁ, וְצָרִיךְ עַתָּה לְהִתְחַזֵּק מְאֹד בְּכָל מִינֵי הִתְחַזְּקוּת לִבְלִי לִפֹּל בְּדַעְתּוֹ מִזֶּה כְּלָל, רַק לְהִשְׁתַּדֵּל לְגָרְשָׁם מֵאִתּוֹ עַל פִּי הַדְּרָכִים וְהָעֵצוֹת שֶׁגִּלּוּ לָנוּ הַצַּדִּיקֵי אֱמֶת, כִּי כְּבָר הִקְדִּים הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ רְפוּאָה לַמַּכָּה עַל־יְדֵי הַסְּפָרִים וְהָעֵצוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת שֶׁנִּתְגַּלּוּ בְּדוֹרוֹתֵינוּ אֵלֶּה, שֶׁעַל־יְדֵי זֶה יְכוֹלִין אֲנַחְנוּ לְהִתְחַזֵּק וּלְהַחֲיוֹת עַצְמֵנוּ גַּם עַתָּה וּלְהִשָּׁאֵר עַל עָמְדֵנוּ לְהַמְשִׁיךְ אֶת עַצְמוֹ אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּכָל פַּעַם, עַד שֶׁנִּזְכֶּה לְהִטָּהֵר לְגַמְרֵי מֵהַבְּגָדִים הַצּוֹאִים הַנַּ”ל. כִּי הַטָּהֳרָה מִכָּל זֶה הוּא רַק עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, כִּנְחָלִים נִטָּיוּ - מַה נְּחָלִים מַעֲלִין אֶת הָאָדָם מִטֻּמְאָה לְטָהֳרָה אַף דִּבְרֵי תּוֹרָה כֵּן: הלכות בציעת הפת הלכה ה’ אות ה’ ו’ ז’.

רַבִּים נִכְשְׁלוּ וְנָפְלוּ כְּשֶׁהִגִּיעוּ סָמוּךְ לִגְמַר שְׁלֵמוּתָם, כִּי יֵשׁ שֶׁכְּבָר הָיוּ אֵצֶל פֶּתַח הַקְּדֻשָּׁה וּבְקַל הָיוּ יְכוֹלִין כְּבָר לִכְנוֹס אֶל הַקְּדֻשָּׁה בִּשְׁלֵמוּת, אַךְ חָזְרוּ מִשָּׁם מֵחֲמַת שֶׁאָז הִתְפַּשְּׁטוּ עֲלֵיהֶם הַמְּנִיעוֹת וְהַבִּלְבּוּלִים כָּל כָּךְ, עַד שֶׁנִּדְמֶה לָהֶם שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַעֲמֹד נֶגְדָּם, וְכָל זֶה מֵחֲמַת הַנַּ”ל, וְעִקַּר הַתִּקּוּן וְהָעֵצָה לָזֶה הוּא עֵסֶק הַתּוֹרָה, וְצָרִיךְ הָאָדָם לִהְיוֹת חָזָק מְאֹד בָּזֶה לִבְלִי לְהִתְרַשֵּׁל מִדִּבְרֵי תּוֹרָה חַס וְשָׁלוֹם, בְּכָל אֲשֶׁר יַעֲבֹר עָלָיו, וְאָז בְּכָל מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלָיו יוּכַל לְהִתְגַּבֵּר עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה, כִּי כָּל הַתִּקּוּנִים וְהַבֵּרוּרִים דִּקְדֻשָּׁה מֵהַהַתְחָלָה עַד הַסּוֹף הַכֹּל רַק עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה: שם, אות ל”ח.

אִי אֶפְשָׁר לִהְיוֹת אִישׁ יִשְׂרְאֵלִי בֶּאֱמֶת וְלַעֲבֹד אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ כָּרָאוּי, כִּי אִם עַל־יְדֵי עַזּוּת וְעַקְשָׁנוּת גָּדוֹל דִּקְדֻשָּׁה, כִּי הַרְבֵּה הַרְפַּתְקָאוֹת וַעֲלִיּוֹת וִירִידוֹת צְרִיכִין לַעֲבֹר עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד בְּלִי שִׁעוּר. וְאִם לֹא יִהְיֶה עַקְשָׁן גָּדוֹל לִבְלִי לְהַנִּיחַ עַל־יְדֵי זֶה מְעַט עֲבוֹדָתוֹ שֶׁהִתְחִיל, אֲזַי אִי אֶפְשָׁר לוֹ שֶׁיִּשָּׁאֵר עַל עָמְדוֹ. בִּפְרָט כְּשֶׁרוֹצֶה לַעֲשׂוֹת דָּבָר גָּדוֹל, כְּגוֹן לִנְסֹעַ וְלָבֹא לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁזֶּה עִקַּר קְדֻשַּׁת אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי, וְהוּא עִקַּר נִצְחוֹן הַמִּלְחָמָה כַּמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר, בְּוַדַּאי אִי אֶפְשָׁר לְנַצֵּחַ מִלְחָמָה זֹאת, כִּי אִם עַל־יְדֵי עַקְשָׁנוּת גָּדוֹל מְאֹד. וְזֶה עִקַּר הַהִתְפָּאֲרוּת שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מִתְפָּאֵר בְּיִשְׂרָאֵל, הָעִקָּר הוּא בְּהָעַזּוּת וְהָעַקְשָׁנוּת שֶׁל אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי שֶׁמַּפִּילִין אוֹתוֹ בְּכָל פַּעַם, וְהוּא מִתְחַזֵּק בְּכָל עֵת בְּעַקְשָׁנוּת גָּדוֹל וְאֵינוֹ מַנִּיחַ לְהַפִּיל אֶת עַצְמוֹ בְּשׁוּם אֹפֶן. וְעִקַּר קַבָּלַת הַתּוֹרָה שֶׁהוּא כְּלַל הַהִתְפָּאֲרוּת, הוּא רַק עַל־יְדֵי זֶה כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: “מִפְּנֵי מָה נִתְּנָה תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל, מִפְּנֵי שֶׁהֵם עַזִּין” וּבָזֶה תָּלוּי כָּל עֲבוֹדַת אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף: הלכות ברכת המזון הלכה ד’ אות י”ב.

צְרִיכִין לֵידַע, שֶׁכְּשֵׁם שֶׁאֵין עֲלִיָּה לְעוֹלָם, כִּי “לִגְדֻלָּתוֹ אֵין חֵקֶר”, וְעַל־כֵּן הַצַּדִּיק הָאֱמֶת אַף־עַל־פִּי שֶׁזָּכָה לְתַכְלִית מַדְרֵגָה עֶלְיוֹנָה בְּהַשָּׂגַת אֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, אַף־עַל־פִּי־כֵן אֵינוֹ מִסְתַּפֵּק בָּזֶה וּמְחַפֵּשׂ וּמְבַקֵּשׁ לְהַשִּׂיג עוֹד יוֹתֵר, כְּמוֹ־כֵן מַמָּשׁ אֵין יְרִידָה לְעוֹלָם, הַיְנוּ שֶׁאֲפִלּוּ אִם נִדְמֶה לוֹ שֶׁהוּא בְּמַדְרֵגָה תַּחְתּוֹנָה מְאֹד שֶׁאֵין לְמַטָּה מִמֶּנָּה, אַף־עַל־פִּי־כֵן צָרִיךְ לַחֲתֹּר וּלְבַקֵּשׁ עֲדַיִן אוּלַי יֵשׁ תִּקְוָה, כִּי בֶּאֱמֶת אֵין שׁוּם יֵאוּשׁ כְּלָל לְעוֹלָם, כִּי רַבִּים רַחֲמָיו וַחֲסָדָיו יִתְבָּרַךְ עַד אֵין חֵקֶר. אֲבָל אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לָזֶה כִּי אִם עַל־יְדֵי הַצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁהוּא בְּתַכְלִית תַּכְלִית בְּחִינַת נְקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה, עַל־כֵּן הוּא יָכוֹל לְהָאִיר הִתְחַזְּקוּת הָאֲמִתִּי בְּתַכְלִית תַּכְלִית נְקֻדָּה הַתַּחְתּוֹנָה, כִּי כָּל מַה שֶּׁמַּשִּׂיג יוֹתֵר גְּדֻלָּתוֹ יִתְבָּרַךְ שֶׁהוּא גְּדֻלַּת רַחֲמָיו וַחֲסָדָיו, עַל־יְדֵי זֶה הוּא יָכוֹל לְהָאִיר הָאֱמֶת גַּם בְּתַכְלִית דְּיוֹטָא הַתַּחְתּוֹנָה לְעוֹרְרָם גַּם כֵּן שֶׁעֲדַיִן יֵשׁ לָהֶם תִּקְוָה. אֲבָל צְרִיכִין לִסְבֹּל בִּזְיוֹנוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים הַרְבֵּה קֹדֶם שֶׁזּוֹכִין לְהִתְקָרֵב לְזֶה הַצַּדִּיק הָאֱמֶת. כִּי עִקַּר הִתְחַבְּרוּת זֶה הַצַּדִּיק שֶׁהוּא בְּחִינַת נְקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה עִם הַתַּלְמִיד שֶׁרוֹצֶה לְקַבֵּל מִמֶּנּוּ, שֶׁהוּא בְּחִינַת נְקֻדָּה הַתַּחְתּוֹנָה, הָעִקָּר הוּא עַל־יְדֵי בִּזְיוֹנוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים שֶׁסּוֹבְלִין בִּשְׁבִיל הַהִתְקָרְבוּת אֵלָיו, כִּי זֶה עִקַּר תְּשׁוּבָתוֹ וְתִקּוּנוֹ. וְאַדְרַבָּה, עַל־יְדֵי־זֶה בְּעַצְמוֹ שֶׁבָּאִין עָלָיו בִּזְיוֹנוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים עַל שֶׁהוּא אוֹחֵז עַצְמוֹ בְּהַצַּדִּיק הָאֱמֶת, מִזֶּה בְּעַצְמוֹ רָאוּי לוֹ לְהָבִין שֶׁעֲדַיִן יֵשׁ לוֹ תִּקְוָה גְּדוֹלָה וְאַחֲרִית טוֹב. כִּי מֵאַחַר שֶׁזּוֹכֶה לִסְבֹּל בִּזְיוֹנוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים בִּשְׁבִיל לֶאֱחֹז אֶת עַצְמוֹ בְּהַנְּקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה, זֶה עִקַּר תִּקּוּנוֹ. כִּי הַצַּדִּיק בְּחִינַת נְקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה יְכוֹלָה לְתַקְּנוֹ בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוּא: ברכת הפרות הלכה ה’ אות י”א.

עִקַּר הַהִתְחַזְּקוּת וְהַבְּקִיאוּת בַּהֲלָכָה שֶׁל תְּשׁוּבָה הַנַּ”ל, הָעִקָּר הוּא עַל־יְדֵי אֱמוּנָה שְׁלֵמָה לְהַאֲמִין שֶׁהַשֵּׁם אֶחָד רִאשׁוֹן וְאַחֲרוֹן וּבְכָל מְקוֹמוֹת מֶמְשַׁלְתּוֹ, וְכָל מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלָיו וְעַל כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ אוֹר וָחֹשֶׁׁךְ, לַיְלָה וָיוֹם, חֻרְבָּן וּבִנְיָן - יְקַשֵּׁר הַכֹּל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁזֶּה בְּחִינַת הִתְקַשְּׁרוּת נְקֻדָּה הַתַּחְתּוֹנָה בַּנְּקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה, וְעַל־יְדֵי זֶה יִזְכֶּה שֶׁלֹּא יְהֵא נֶאֱבָד שׁוּם יוֹם מִימֵי חַיָּיו, וּבְכָל יוֹם יִזְכֶּה לִמְצֹא הָאֲבֵדוֹת הַשַׁיָּכִים לְשֹׁרֶשׁ נִשְׁמָתוֹ: שם, אות ט”ו.

הַצַּדִּיקִים הֵם מֶרְכַּבְתּוֹ שֶׁל מָקוֹם, וְכֵן כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל כְּפִי תִקּוּן תְּשׁוּבָתוֹ כֵּן זוֹכֶה לְהַשְׁלִים בְּחִינַת הַמֶּרְכָּבָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב “וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים”, רַק שֶׁצְּרִיכִין לָזֶה הִתְחַזְּקוּת גָּדוֹל מְאֹד בְּכָל אֲשֶׁר יַעֲבֹר עָלָיו. כִּי קֹדֶם שֶׁזּוֹכִין לִבְחִינַת הַמֶּרְכָּבָה יֵשׁ בְּחִינַת רוּחַ סְעָרָה וְעָנָן גָּדוֹל וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת וְכוּ’, שֶׁהֵם בְּחִינַת כְּלַל הַקְּלִפּוֹת וְסִטְרָא אַחֲרָא שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁכִין כָּל הַמְּנִיעוֹת וְהַתַּאֲווֹת וְכוּ’ וַחֲרָפוֹת וּבִזְיוֹנוֹת מֵהַחוֹלְקִים עָלָיו. וּכְשֶׁמִּתְחַזֵּק נֶגֶד כָּל זֶה בִּבְחִינַת הַבְּקִיאוּת הַנַּ”ל בְּחִינַת בָּקִי בְּעַיִל בָּקִי בְּנָפִיק, אָז זוֹכֶה לִתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה וְלִהְיוֹת נִכְלָל בִּכְלַל הַצַּדִּיקִים שֶׁהֵם מֶרְכַּבְתּוֹ שֶׁל מָקוֹם. וּמֵחֲמַת שֶׁעִקַּר הַתְחָלַת הַתְּשׁוּבָה הוּא עַל־יְדֵי שֶׁשּׁוֹמֵעַ חֶרְפָּתוֹ וְשׁוֹתֵק, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִכְנָע הַדָּם שֶׁבֶּחָלָל הַשְּׂמָאלִי שֶׁבַּלֵּב, שֶׁזֶּה בְּחִינַת מִצְוַת מִילָה (עיין בפנים), עַל־כֵּן הַתְחָלַת קְדֻשַּׁת הַמֶּרְכָּבָה הוּא מִבְּחִינַת חַשְׁמַ”ל שֶׁהֵם אוֹתִיּוֹת חָ”שׁ מָ”ל, הַיְנוּ שֶׁעַל־יְדֵי הַשְּׁתִיקָה שֶׁשּׁוֹתֵק עַל חֶרְפָּתוֹ, עַל־יְדֵי־זֶה נִכְנָע הַדָּם הַנַּ”ל בִּבְחִינַת מִצְוַת מִילָה, וְעַל־יְדֵי־זֶה זוֹכֶה לִתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה וּלְהַשִּׂיג בְּחִינַת הַמֶּרְכָּבָה, עַד שֶׁזּוֹכֶה לְהִכָּלֵל בְּהָאָדָם הַיּוֹשֵׁב עַל הַכִּסֵּא: שם, אות י”ח.

מַה שֶּׁאָנוּ רוֹאִים כַּמָּה אֲנָשִׁים שֶׁהֵם רְשָׁעִים גְּדוֹלִים כַּמָּה שָׁנִים, וְעוֹבְרִים עֲבֵרוֹת גְּדוֹלוֹת וַחֲמוּרוֹת רַחֲמָנָא לִצְלָן, וְאַחַר־כָּךְ נִתְעוֹרְרִים בִּתְשׁוּבָה וְנַעֲשִׂים בַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה גְּמוּרִים, כַּמּוּבָא כַּמָּה מַעֲשִׂיּוֹת כָּאֵלֶּה בַּגְּמָרָא וּמִדְרָשִׁים וּשְׁאָר סְפָרִים הַקְּדוֹשִׁים, וּכְמַעֲשֵׂה דְּרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן דּוֹרְדַיָּא וְכַיּוֹצֵא בְּאֵלֶּה מַעֲשִׂיּוֹת הַרְבֵּה מְאֹד בְּכָל דּוֹר וָדוֹר. וְלִכְאוֹרָה תָּמוּהַּ הַדָּבָר, הֲלֹא עֲבֵרָה גּוֹרֶרֶת עֲבֵרָה וְכָל מַה שֶּׁעוֹבֵר עֲבֵרָה יוֹתֵר, הוּא נוֹפֵל בְּיַד הַסִּטְרָא אַחֲרָא בְּיוֹתֵר, וּמֵאַיִן בָּא שֶׁלְּבַסּוֹף יִתְגַּבֵּר נֶגֶד הַסִּטְרָא אַחֲרָא וְיַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה. אַךְ הָעִנְיָן הוּא, כִּי בֶּאֱמֶת בְּכָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל יֵשׁ נְשָׁמָה יְקָרָה שֶׁיֵּשׁ לָהּ כֹּחַ גָּדוֹל לַעֲמֹד נֶגֶד הַיֵּצֶר הָרָע וְחֵילוֹתָיו, כִּי אִם לֹא הָיָה לוֹ כֹּחַ לַעֲמֹד נֶגֶד הַיֵּצֶר הָרָע, לֹא הָיָה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא נוֹתֵן לוֹ יֵצֶר הָרָע כָּזֶה, כִּי אֵין הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בָּא בִּטְרוּנְיָא עִם בְּרִיּוֹתָיו, וְאֵין הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נוֹתֵן שׁוּם מְנִיעוֹת לָאָדָם מַה שֶּׁלֹּא יוּכַל לַעֲמֹד בָּהֶם. אַךְ עִקַּר כָּל הַחֲטָאִים וְכָל הַתַּאֲווֹת שֶׁהָאָדָם נִלְכָּד בָּהֶם, וְהָעִקָּר תַּאֲוַת נִאוּף רַחֲמָנָא לִצְלָן, שֶׁהוּא עִקַּר הַיֵּצֶר הָרָע כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, הָעִקָּר הוּא מֵחֲמַת שְׁטוּת שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ מִכֹּחוֹ, וְזֶה עִקַּר בְּחִינַת מֹחִין דְּקַטְנוּת, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נוֹפֵל לְתַאֲוַת נִאוּף, שֶׁהוּא כְּלַל כָּל הַחֲטָאִים רַחֲמָנָא לִצְלָן, דְּהַיְנוּ שֶׁנִּקְטָן מֹחוֹ וְנֶחֱלַשׁ דַּעְתּוֹ עַד שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ מִכֹּחוֹ, וְנִדְמֶה לוֹ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לַעֲמֹד כְּנֶגֶד תַּאֲוָה זֹאת, כִּי עִקַּר הַגְּבוּרָה הוּא בַּלֵּב, וּמִי שֶׁלִּבּוֹ חָזָק יוּכַל לְהִתְגַּבֵּר עַצְמוֹ נֶגֶד כָּל הַתַּאֲווֹת שֶׁבָּעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁרָאִינוּ כַּמָּה צַדִּיקִים וּכְשֵׁרִים שֶׁעָמְדוּ בְּנִסְיוֹנוֹת גְּדוֹלוֹת, וְכָל זֶה עַל־יְדֵי חָכְמָתָם וְדַעְתָּם, שֶׁזֶּה עִקַּר הַכֹּחַ שֶׁל אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: “הַחָכְמָה תָּעֹז לְחָכָם” וְכוּ’. וְעַל־כֵּן חָ’כְ’מָ’ה אוֹתִיּוֹת כֹּ”חַ מָ”ה, כִּי הַמֹּחִין הֵם מְחִצּוֹת פְּרוּסוֹת בִּפְנֵי תַּאֲוַת נִאוּף, רַק שֶׁהָעִקָּר שֶׁיַּאֲמִין בְּכֹחוֹ וְיֵדַע בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה שֶׁיֵּשׁ בְּכֹחַ שִׂכְלוֹ וּמֹחוֹ לַעֲמֹד נֶגֶד כָּל הַתַּאֲווֹת, אֲפִלּוּ נֶגֶד תַּאֲוַת נִאוּף.

כִּי הַמֹּחַ וְהַשֵּׂכֶל הוּא הַנְּשָׁמָה, וְהַנְּשָׁמָה שֶׁל אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי אֲפִלּוּ שֶׁל הַפָּחוּת שֶׁבַּפְּחוּתִים, בְּוַדַּאי הִיא יְכוֹלָה לַעֲמֹד נֶגֶד כָּל הָעוֹלָם עִם כָּל הַתַּאֲווֹת, כִּי אֵין זֶה דֶּרֶךְ הָעֲנָוָה לְהַקְטִין כֹּחוֹ וְלוֹמַר שֶׁאֵין לוֹ נְשָׁמָה גְּבוֹהָה כְּמוֹ הַצַּדִּיקִים וְהַכְּשֵׁרִים, כְּאִלּוּ אֵין בְּיָדוֹ כְּלָל לִהְיוֹת אִישׁ כָּשֵׁר וְצַדִּיק, כִּי עֲנָוָה כָּזוֹ אֲסוּרָה וְהִיא עֲנָוָה פְּסוּלָה וְאֵין זֶה עֲנָוָה כְּלָל, רַק מֹחִין דְּקַטְנוּת, שֶׁצְּרִיכִין לְהִתְרַחֵק מִזֶּה מְאֹד, כִּי עַל־יְדֵי־זֶה נוֹפְלִין לְכָל הַתַּאֲווֹת וְהָעִקָּר לְתַאֲוַת נִאוּף כַּנַּ”ל. רַק אַדְרַבָּה, צָרִיךְ כָּל אֶחָד לוֹמַר לְדַעְתּוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹ נְשָׁמָה גְּבוֹהָה מְאֹד. כִּי הַנְּשָׁמָה שֶׁל הַפָּחוּת שֶׁבַּפְּחוּתִים שֶׁבְּיִשְׁרָאֵל גַּם כֵּן גְּבוֹהָה וּקְדוֹשָׁה מְאֹד מְאֹד, וְצָרִיךְ לוֹמַר בְּדַעְתּוֹ, שֶׁאֵין נָאֶה לוֹ לִהְיוֹת כָּרוּךְ אַחַר תַּאֲווֹת חַס וְשָׁלוֹם, מִכָּל שֶׁכֵּן לַעֲבֹר אֵיזֶה עֲבֵרָה חַס וְשָׁלוֹם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: “וַיִּגְבַּהּ לִבּוֹ בְּדַרְכֵי ה’” שֶׁצְּרִיכִין לְהַגְבִּיהַּ לִבּוֹ בְּדַרְכֵי ה’ וְלֵידַע, כִּי כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל בְּשָׁרְשׁוֹ רָחוֹק מֵעֲבֵרוֹת מְאֹד מְאֹד, וְכָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל הוּא בַּעַל כֹּחַ גָּדוֹל לַעֲמֹד נֶגֶד כָּל הָעוֹלָם עִם כָּל הַתַּאֲווֹת, רַק הָעִקָּר שֶׁיִּזְכֶּה לֵידַע מִכֹּחוֹ כַּנַּ”ל.

וּמֵחֲמַת שֶׁהַסִּטְרָא אַחֲרָא אוֹרֶבֶת מְאֹד עַל הָאָדָם, וְכָל מַה שֶּׁהָאָדָם עוֹבֵר עֲבֵרָה יוֹתֵר יוֹנֶקֶת מִמֶּנּוּ הַסִּטְרָא אַחֲרָא יוֹתֵר וּבוֹלַעַת אוֹתוֹ יוֹתֵר רַחֲמָנָא לִצְלָן. וְעַל־כֵּן לִפְעָמִים הַסִּטְרָא אַחֲרָא בּוֹלַעַת אֶת הָאָדָם כָּל כָּךְ, עַד שֶׁמַּגַּעַת לְעֶצֶם פְּנִימִיּוּת קְדֻשַּׁת יַהֲדוּתוֹ, וְהִיא מִתְחַזֶּקֶת וּמִתְגַּבֶּרֶת לִבְלֹעַ גַּם נְקֻדָּה זֹאת גַּם כֵּן, וּמְבִיאָה אוֹתוֹ לִידֵי עֲבֵרָה גְּדוֹלָה חַס וְשָׁלוֹם, כְּדֵי לִבְלֹעַ אוֹתוֹ לְגַמְרֵי חַס וְשָׁלוֹם. אֲבָל תֵּכֶף כְּשֶׁהוּא רוֹצֶה לִבְלֹעַ אֶת עֶצֶם פְּנִימִיּוּת קְדֻשַּׁת יַהֲדוּתוֹ, אֲזַי זֹאת הַנְּקֻדָּה עוֹמֶדֶת לְהַסִּטְרָא אַחֲרָא בְּבֵית הַבְּלִיעָה שֶׁלָּהּ, כִּי זֹאת הַנְּקֻדָּה שֶׁל הַפְּנִימִיּוּת קְדֻשָּׁתוֹ הוּא בַּעַל כֹּחַ גָּדוֹל מְאֹד, וְעַל־כֵּן אִי אֶפְשָׁר לְהַסִּטְרָא אַחֲרָא לִבְלֹעַ אוֹתָהּ בְּשׁוּם אֹפֶן, וְלֹא דַּי שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לִבְלֹעַ אוֹתָהּ, אַף גַּם זֹאת הַנְּקֻדָּה טוֹבָה עוֹמֶדֶת לְהַסִּטְרָא אַחֲרָא בְּבֵית הַבְּלִיעָה שֶׁלָּהּ, עַד שֶׁהִיא מֻכְרַחַת לִתֵּן הֲקָאוֹת לְהָקִיא וּלְהוֹצִיא כָּל הַקְּדֻשּׁוֹת שֶׁבָּלְעָה מִזֹּאת הַנְּשָׁמָה. וּמִזֶּה בָּא מַה שֶּׁלִּפְעָמִים הָאָדָם נִתְעוֹרֵר בִּתְשׁוּבָה אַחַר כַּמָּה עֲבֵרוֹת, הַיְנוּ כַּנַּ”ל, כִּי לִפְעָמִים עֲבֵרָה מְבִיאָה אֶת הָאָדָם לִתְשׁוּבָה, הַיְנוּ עַל־יְדֵי שֶׁנִּלְכָּד בְּאֵיזֶה עֲבֵרָה גְּדוֹלָה, רַחֲמָנָא לִצְלָן, עַל־יְדֵי־זֶה נִתְמַרְמֵר לִבּוֹ וְנִתְעוֹרֵר בִּתְשׁוּבָה, עַד שֶׁנַּעֲשֶׂה בַּעַל תְּשׁוּבָה גָּמוּר, וְכָל זֶה מֵחֲמַת הִתְגַּבְּרוּת הַנְּקֻדָּה שֶׁלּוֹ שֶׁהִיא בֶּאֱמֶת בַּעַל כֹּחַ גָּדוֹל, וּכְשֶׁהִיא רוֹאָה שֶׁהַסִּטְרָא אַחֲרָא רוֹצָה לִבְלֹעַ אוֹתָהּ לְגַמְרֵי חַס וְשָׁלוֹם, אֲזַי מִתְגַּבֶּרֶת כְּנֶגְדָּהּ עַד שֶׁמֻּכְרַחַת לִתֵּן הֲקָאוֹת וּלְהַחֲזִיר הַקְּדֻשּׁוֹת שֶׁבָּלְעָה מִמֶּנּוּ.

אַךְ בְּוַדַּאי אֵין שׁוּם אָדָם יָכוֹל לִסְמֹךְ עַל זֶה חַס וְשָׁלוֹם, כִּי ‘הָאוֹמֵר אֶחֱטָא וְאָשׁוּב אֵין מַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה’, כִּי לִפְעָמִים מִתְגַּבֶּרֶת הַסִּטְרָא אַחֲרָא כָּל כָּךְ, עַד שֶׁבּוֹלַעַת אוֹתוֹ בֶּאֱמֶת לְגַמְרֵי, כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ כַּמָּה וְכַמָּה רְשָׁעִים שֶׁלֹּא שָׁבוּ בִּתְשׁוּבָה גַּם לְבַסּוֹף וְנִכְרְתוּ וְנֶאֶבְדוּ לְגַמְרֵי רַחֲמָנָא לִצְלָן, כִּי זֶה סִתְרֵי דַּרְכֵי הַבְּחִירָה שֶׁאֵין שׁוּם אָדָם יָכוֹל לַעֲמֹד עֲלֵיהֶם. וּבְוַדַּאי צְרִיכִין לִהְיוֹת בּוֹרֵחַ מִן הָעֲבֵרָה בְּתַכְלִית הַבְּרִיחָה, אַךְ אַחֲרֵי שֶׁכְּבָר עָבַר מַה שֶּׁעָבַר חַס וְשָׁלוֹם, צָרִיךְ לֵידַע וּלְהַאֲמִין שֶׁאֵין שׁוּם יֵאוּשׁ בָּעוֹלָם כְּלָל, וַאֲפִלּוּ אִם כְּבָר רָצָה לְהִתְגַּבֵּר אֲלָפִים פְּעָמִים לִהְיוֹת אִישׁ כָּשֵׁר וְלֹא עָלְתָה בְּיָדוֹ וְנָפַל לְמַה שֶּׁנָּפַל, וַאֲפִלּוּ אִם נָפַל לַעֲבֵרוֹת גְּמוּרוֹת וַחֲמוּרוֹת חַס וְשָׁלוֹם, אַף־עַל־פִּי־כֵן עֲדַיִן יֵשׁ לוֹ תִּקְוָה כָּל עוֹד נִשְׁמָתוֹ בּוֹ. וְהָעִקָּר הוּא אֱמוּנָה שֶׁיִּהְיֶה לוֹ אֱמוּנָה שְׁלֵמָה בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּדֵּל בְּכָל עֹז לְהִתְקָרֵב לְצַדִּיק אֲמִתִּי, וְיִשְׁפֹּךְ שִׂיחוֹ לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁיְּגַלֶּה לוֹ הַצַּדִּיק הָאֱמֶת כְּדֵי שֶׁיִּזְכֶּה עַל־יָדוֹ לֶאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, וְאָז בְּוַדַּאי יֵשׁ לוֹ תִּקְוָה לְעוֹלָם יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה, כִּי עִקַּר הַכֹּחַ לַעֲמֹד כְּנֶגֶד הַיֵּצֶר הָרָע הוּא עַל־יְדֵי אֱמוּנָה שֶׁהוּא כְּלָל וְעִקַּר כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ: ברכות הריח הלכה ד. אות א, ב; ועין בלקוטי עצות גלות וגאלה, ו; צדיק, נ”ט.

אֲפִלּוּ כְּשֶׁהָאָדָם בְּגָלוּת בְּגַשְׁמִיּוּת וּבְרוּחָנִיּוּת, אֲפִלּוּ אִם נָפַל חַס וְשָׁלוֹם עַד אֵין תַּכְלִית, גַּם שָׁם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְצַמְצֵם אֶת עַצְמוֹ וּמַסְתִּיר אֶת עַצְמוֹ בְּדַרְכֵי נִפְלְאוֹתָיו הָעֲצוּמִים, וּמַזְכִּיר אוֹתוֹ בְּכָל פַּעַם בְּכַמָּה וְכַמָּה רְמָזִים שׁוֹנִים בְּכָל יוֹם וּבְכָל מָקוֹם כְּדֵי שֶׁיָּשׁוּב אֵלָיו. וַאֲזַי נִתְהַפֵּךְ הַכֹּל לְטוֹבָה, שֶׁדַּיְקָא עַל־יְדֵי הִתְגַּבְּרוּת הָרַע עַיִן וְהַבַּעַל דָּבָר וְהַסִּטְרָא אַחֲרָא, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִתְמַעֵט וְנִתְצַמְצֵּם הָאוֹר מְאֹד, עַל־יְדֵי־זֶה דַּיְקָא הִגִּיעַ טוֹבָה גְּדוֹלָה שֶׁיְּכוֹלִין הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים לְהַגְבִּיהַּ וּלְהַעֲלוֹת גַּם הַנּוֹפְלִים וְהַיְרוּדִים מְאֹד מְאֹד. כִּי עַל־יְדֵי שֶׁנִּסְתָּר הָאוֹר כָּל כָּךְ עַל־יְדֵי רִבּוּי הַצִּמְצוּמִים, עַד שֶׁהָיָה קָשֶׁה לְהַשִּׂיג וּלְהָבִין הָרְמָזִים, וְהַצַּדִּיקִים בְּרִבּוּי יְגִיעָתָם בִּמְסִירַת נֶפֶשׁ זָכוּ לְהַשִּׂיג הָאוֹר מִתּוֹךְ תֹּקֶף הַהַסְתָּרוֹת, עַל־יְדֵי־זֶה זָכוּ לְהַשָּׂגוֹת גְּדוֹלוֹת, עַד שֶׁבְּעֹצֶם חָכְמָתָם הֵם מַלְבִּישִׁים לָנוּ הָאוֹר בְּצִמְצוּמִים נִפְלָאִים, בְּאֹפֶן שֶׁגַּם כָּל אֶחָד בִּמְקוֹמוֹ יוּכַל לְהַגִּיעַ לוֹ הָרְמָזִים וְעֵצוֹת וְהִתְעוֹרְרוּת בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוּא, לֶאֱחֹז אֶת עַצְמוֹ בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ תָּמִיד. כִּי הַהֶעְלֵם הוּא בִּשְׁבִיל הַגִּלּוּי כַּמּוּבָא בְּכִתְבֵי הָאֲרִ”י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, הַיְנוּ כָּל מַה שֶּׁמַּעֲלִימִין וּמְצַמְצְמִין הָאוֹר בְּצִמְצוּמִים רַבִּים יוֹתֵר, הַכֹּל נִתְהַפֵּךְ לְטוֹבָה עַל־יְדֵי גְדוֹלֵי הַצַּדִּיקִים, כִּי דַּיְקָא עַל־יְדֵי־זֶה הֵם מְגַלִּין וּמְאִירִין לְיִשְׂרָאֵל אוֹר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁנּוּכַל לֵידַע וְלִזְכֹּר אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוּא. וְזֶה בְּחִינַת ‘אֵין מִעוּט אַחַר מִעוּט אֶלָּא לְרַבּוֹת’, שֶׁכָּל מַה שֶּׁמְּמַעֲטִין וּמְצַמְצְמִין הָאוֹר בְּמִעוּט אַחַר מִעוּט, הַכֹּל הוּא רַק בִּשְׁבִיל לְרַבּוֹת הָאוֹר לְהַגְדִּילוֹ וְלַהֲאִירוֹ בְּלֵב יִשְׂרָאֵל עַל־יְדֵי זֶה דַּיְקָא: הלכות ברכת הראיה הלכה ה’ אות עז.

כְּשֶׁהָאָדָם עוֹלֶה מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם זֶה בְּחִינַת בְּרִיאָה חֲדָשָׁה, כִּי נַעֲשֶׂה בְּרִיָּה חֲדָשָׁה מַמָּשׁ, בִּבְחִינַת: “אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ” הַנֶּאֱמַר עַל הָאָדָם כְּשֶׁנַעֲשֶׂה בַּר מִצְוָה, דְּהַיְנוּ בֶּן שְׁלֹשׁׁ־עֶשְׂרֵה שָׁנָה שֶׁנִּתְחַיֵּב בְּמִצְווֹת, כַּמְבֹאָר בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ, וּכְמוֹ־כֵן הוּא בְּכָל עֵת שֶׁהָאָדָם מְקַדֵּשׁ וּמְטַהֵר עַצְמוֹ וּמְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ עֹל עֲבוֹדַת הַשֵּׁם בְּיוֹתֵר, שֶׁאָז נֶאֱמַר עָלָיו, “אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ”, כִּי נַעֲשֶׂה בְּרִיאָה חֲדָשָׁה מַמָּשׁ, וְעַל־כֵּן קֹדֶם שֶׁזּוֹכֶה לָזֶה לַעֲלוֹת מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא שֶׁיִּהְיֶה נַעֲשֶׂה בְּרִיָּה חֲדָשָׁה, קֹדֶם לָזֶה צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה יְרִידָה שֶׁהוּא תַּכְלִית הָעֲלִיָּה, כִּי הַיְרִידָה הִיא מִבְּחִינַת הַצִּמְצוּם שֶׁל הֶחָלָל הַפָּנוּי שֶׁהָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת קֹדֶם הַבְּרִיאָה כַּיָּדוּעַ. וְזֶה בְּחִינַת מַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: ‘צַדִּיקִים - תְּחִלָּתָן יִסּוּרִין וְסוֹפָן שַׁלְוָה’, כִּי הַיִּסּוּרִים בָּאִים מֵהַצִּמְצוּם שֶׁקֹּדֶם לַבְּרִיאָה, וְזֶה בְּחִינַת כָּל הַמְּנִיעוֹת וְעִכּוּבִים שֶׁיֵּשׁ לְהָאָדָם קֹדֶם שֶׁזּוֹכֶה לַעֲשׂוֹת אֵיזֶה מִצְוָה אוֹ דָּבָר שֶׁבִּקְּדֻשָּׁה, כִּי בְּכָל דָּבָר שֶׁבִּקְּדֻשָּׁה בּוֹרְאִים עוֹלָמוֹת כַּיָּדוּעַ, וְעַל־כֵּן צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה הַצִּמְצוּם קֹדֶם, וְזֶה בְּחִינַת הַמְּנִיעוֹת הַקּוֹדְמִין לְהַדָּבָר שֶׁבִּקְּדֻשָּׁה: הלכות תפלת המנחה הלכה ד’ אות ה’.

בַּתְּחִלָּה כְּשֶׁאָדָם מַתְחִיל לַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וַאֲזַי הוֹלֵךְ לוֹ עַל־פִּי רֹב כְּסֵדֶר קְצָת, וּמִתְפַּלֵּל וְלוֹמֵד וְעוֹסֵק בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, וְזֶה בְּחִינַת ‘שַׁחֲרִית’ שֶׁהוּא בְּחִינַת חֶסֶד, וְאָז כָּל סֵדֶר הַתְּפִלָּה בַּאֲרִיכוּת קָרְבָּנוֹת וּקְטֹרֶת וְכוּ’ וּקְרִיאַת שְׁמַע וּתְפִלָּה, וּכְמוֹ־כֵן גַּם הוּא מַרְבֶּה אָז בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם כָּל אֶחָד לְפִי בְּחִינָתוֹ, אֲבָל עַל־פִּי רֹב אַחַר־כָּךְ נוֹפֵל מֵעֲבוֹדָתוֹ, וּמַתְחִיל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְנַסּוֹת אוֹתוֹ וּמִתְגָּרֶה בּוֹ הַבַּעַל דָּבָר כַּיָּדוּעַ לְכָל מִי שֶׁרוֹצֶה לְהִכָּנֵס בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, וַאֲזַי עִקַּר הַנִּסָּיוֹן שֶׁל הָאָדָם. וַאֲזַי צְרִיכִין הִתְחַזְּקוּת גָּדוֹל מְאֹד בְּלִי שִׁעוּר וְעֵרֶךְ וּמִסְפָּר לְהִתְחַזֵּק בְּכָל פַּעַם בַּעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ, וְלִבְלִי לִפֹּל מִשּׁוּם דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם. וְהָעִקָּר שֶׁצָּרִיךְ לְהִתְגַּבֵּר כְּנֶגֶד בְּחִינַת הַמֹּחִין דְּקַטְנוּת שֶׁהֵם מִתְגַּבְּרִין אָז עַל הָאָדָם וְרוֹצִין לְהַפִּילוֹ בְּדַעְתּוֹ, כְּאִלּוּ אֵין לוֹ עוֹד תִּקְוָה חַס וְשָׁלוֹם, אוֹ לְמָנְעוֹ מִתְּפִלָּה בְּכַוָּנָה וְשִׂמְחָה וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה. וְכָל זֶה הוּא בְּחִינַת ‘צָהֳרַיִם’, זְמַן הַמִּנְחָה, שֶׁאָז עִקַּר אֲחִיזַת הַמֹּחִין דְּקַטְנוּת, וְצָרִיךְ לְקַיֵּם מַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, ‘לְעוֹלָם יְהֵא אָדָם זָהִיר בִּתְפִלַּת הַמִּנְחָה’, הַיְנוּ שֶׁאָז צְרִיכִין לִזָּהֵר בְּיוֹתֵר לְהִתְחַזֵּק בִּתְפִלָּה וַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם וְלֹא יִפֹּל מִשּׁוּם דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם, רַק יֵדַע וְיַאֲמִין בְּדִבְרֵי הַצַּדִּיקִים אֲמִתִּיִּים שֶׁצָּעֲקוּ בְּקוֹל גָּדוֹל וְחָזָק, כִּי אֵין שׁוּם יֵאוּשׁ בָּעוֹלָם כְּלָל כִּי לִגְּדֻלָּתוֹ יִתְבָּרַךְ אֵין חֵקֶר, וּבְגֹדֶל רַחֲמָיו יִתְבָּרַךְ יָכוֹל לַהֲפֹךְ הַכֹּל לְגַמְרֵי מֵרַע לְטוֹב וּמֵעֲווֹנוֹת לִזְכֻיּוֹת עַל־יְדֵי תְּשׁוּבָה, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. וּכְמוֹ־כֵן בִּכְלַל חַיֵּי הָאָדָם שֶׁיְּמֵי חַיָּיו נִקְרָאִים יוֹם וּמִיתָתוֹ וְהִסְתַּלְּקוּתוֹ נִקְרָא לַיְלָה וָחֹשֶׁׁךְ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: “עַד אֲשֶׁר לֹא תֶחְשַׁךְ הַשָּׁמֶשׁ”. וְעַל־כֵּן אַחַר חֲצִי יָמָיו הוּא בְּחִינַת צָהֳרַיִם זְמַן הַמִּנְחָה, וְעַל־פִּי רֹב אָז דַּיְקָא מִתְגַּבֵּר הַבַּעַל דָּבָר בְּיוֹתֵר וְיוֹתֵר.

כִּי בְּוַדַּאי צְרִיכִין לְהַתְחִיל עִקַּר הָעֲבוֹדָה בִּימֵי הַנְּעוּרִים דַּיְקָא, “כִּי טוֹב לַגֶּבֶר כִּי יִשָּׂא עֹל מִנְּעוּרָיו” וְ’יַנְקוּתָא כְּלִילָא דְּוַרְדָּא’. אֲבָל אֲפִלּוּ מִי שֶׁזָּכָה לְהַתְחִיל בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם מִנְּעוּרָיו, אַף־עַל־פִּי־כֵן כְּשֶׁמַּגִּיעַ לְאֶמְצַע יָמָיו וְרוֹצֶה לְהַגִּיעַ לְמַה שֶּׁצָּרִיךְ לְהַגִּיעַ, אֲזַי עַל־פִּי רֹב מִתְגַּבֵּר הַבַּעַל דָּבָר וּמִתְפַּשֵּׁט מְאֹד לְמָנְעוֹ מִדֶּרֶךְ הַחַיִּים חַס וְשָׁלוֹם, כָּל שֶׁכֵּן מִי שֶׁלֹּא הִתְחִיל כְּלָל בִּימֵי נְעוּרִים, וּכְשֶׁרוֹאֶה שֶׁעָבְרוּ רֹב שְׁנוֹתָיו וּמְהַרְהֵר בִּתְשׁוּבָה וְרוֹצֶה לְהַתְחִיל אָז בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, שֶׁאֲזַי תֵּכֶף מִתְגַּבֵּר עָלָיו הַבַּעַל דָּבָר וְאֵינוֹ רוֹצֶה לְהַנִּיחוֹ לָצֵאת מִתַּאֲווֹתָיו וּרְשָׁתָיו אֲשֶׁר נִלְכַּד בָּהֶם. וְעַל זֶה צוֹעֵק הַפָּסוּק: “הַגִּידָה לִי שֶׁאַהֲבָה נַפְשִׁי אֵיכָה תִרְעֶה אֵיכָה תַּרְבִּיץ בַּצָּהֳרַיִם” דַּיְקָא, שֶׁאָז זְמַן הַמִּנְחָה הַנַּ”ל, וְעַל־כֵּן צְרִיכִין לְהַרְבּוֹת בִּתְפִלָּה בִּימֵי הַנְּעוּרִים שֶׁלֹּא יִפֹּל לְעוֹלָם מֵעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ. כִּי לִפְעָמִים הָאָדָם נוֹפֵל לְעֵת זִקְנוּת, וּבִפְרָט כְּשֶׁכְּבָר הַיָּמִים בָּאִים וְהִגִּיעַ לְאֶמְצַע יָמָיו וּמַתְחִיל הַיּוֹם לַעֲרֹב, אָז צָרִיךְ לְהִסְתַּכֵּל בְּעַצְמוֹ מְאֹד עַל אַחֲרִיתוֹ וְסוֹפוֹ וּלְהִתְגַּבֵּר בְּיוֹתֵר וְיוֹתֵר, כִּי אָז הוּא בְּחִינַת צָהֳרַיִם בְּחִינַת זְמַן הַמִּנְחָה, שֶׁצְּרִיכִין לְהִזָּהֵר בָּהּ בְּיוֹתֵר כַּנַּ”ל לְהַמְתִּיק הַדִּינִים שֶׁהוּא בְּחִינַת הַיֵּצֶר הָרָע, שֶׁאֲחִיזָתָם מִמֹּחִין דְּקַטְנוּת בְּחִינַת זְמַן הַמִּנְחָה, וּלְקַשֵּׁר עַצְמוֹ הֵיטֵב לְצַדִּיקִים אֲמִתִּיִּים שֶׁהֵם בְּחִינַת מֹשֶׁׁה, שֶׁהֵם דַּיְקָא יְכוֹלִין לְהַמְתִּיק הַדִּין שֶׁל זְמַן הַמִּנְחָה בְּשָׁרְשׁוֹ הָעֶלְיוֹן: שם, הלכה ה’ אות ה’; ועין לקוטי עצות תפלה אות ג’.

מְבֹאָר בְּכִתְבֵי הָאֲרִ”י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה (ע”ה, שער מטי ולא מטי), מֵעִנְיַן הַצִּמְצוּמִים הַנִּפְלָאִים בְּרָצוֹא וָשׁוֹב מָטֵי וְלֹא מָטֵי שֶׁהָיָה קֹדֶם הַבְּרִיאָה, מַה שֶּׁבַּתְּחִלָּה צִמְצֵם הָאוֹר וְאַחַר־כָּךְ הִתְחִיל לְהַמְשִׁיךְ אֵיזֶה בְּחִינַת אוֹר, וְאַחַר־כָּךְ חָזַר הָאוֹר לִמְקוֹמוֹ וְהִשְׁאִיר רַק אֵיזֶה רְשִׁימָה, כִּי לֹא הָיָה אֶפְשָׁר עֲדַיִן לִסְבֹּל זֶה הָאוֹר. וְאַחַר־כָּךְ חָזַר וְהִמְשִׁיךְ עוֹד הַפַּעַם אֵיזֶה בְּחִינַת אוֹר בְּצִמְצוּם חָדָשׁ נִפְלָא וְחָזַר וְהֶעֱלִימוֹ, שֶׁלֹּא יִהְיֶה רִבּוּי אוֹר, וְכֵן הָיָה הַרְבֵּה פְּעָמִים וְכוּ’ עַד שֶׁנַּעֲשָׂה בְּחִינַת חָלָל הַפָּנוּי. וְאַחַר־כָּךְ הִמְשִׁיךְ אוֹר הַמְּלָכִים וְלֹא יָכְלוּ לְקַבֵּל הָאוֹר וְנִשְׁבְּרוּ וּמֵתוּ וְכוּ’, עַד שֶׁהִתְחִיל עוֹלָם הַתִּקּוּן. וְכָל הַשְּׁבִירָה הָיְתָה עַל־יְדֵי שֶׁלֹּא הָיָה אִתְעָרוּתָא דִּלְתַתָּא [הִתְעוֹרְרוּת מִלְּמַטָּה], וְעִקַּר הָאִתְעָרוּתָא דִּלְתַתָּא הוּא עַל־יְדֵי הָאָדָם הַבַּעַל בְּחִירָה דַּיְקָא. אֲבָל מִזֶּה בְּעַצְמוֹ הוּא כָּל הַבְּחִירָה, כִּי כָּל כֹּחַ הַיֵּצֶר הָרָע הוּא מֵהַשְּׁבִירָה, וְעַל־יְדֵי שֶׁמְּנַצְּחִין אֶת הַיֵּצֶר הָרָע בִּבְחִירָתוֹ, עַל־יְדֵי־זֶה מְתַקֵּן הַשְּׁבִירָה עַל־יְדֵי אִתְעָרוּתָא דִּלְתַתָּא, וְעַל־כֵּן בְּהָאָדָם תְּלוּיִין תִּקּוּן כָּל הָעוֹלָמוֹת, וְעַל־כֵּן נַעֲשִׂים אֵצֶל הָאָדָם כָּל הַבְּחִינוֹת הַנַּ”ל שֶׁהֵם בְּחִינַת הַצִּמְצוּמִים הַנַּ”ל, הַיְנוּ מַה שֶּׁאוֹר לַהֲבִיּוּת הַלֵּב שֶׁל אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי הוּא בְּחִינַת אֵין סוֹף, כִּי אֵין סוֹף וְאֵין תַּכְלִית לִתְשׁוּקָתוֹ, וּצְרִיכִין לְצַמְצֵם הַהִתְלַהֲבוּת וְכוּ’.

וְאֵלּוּ הַצִּמְצוּמִים נִפְלָאִים הַנַּ”ל שֶׁהָיוּ קֹדֶם כְּלַל הַבְּרִיאָה, כֻּלָּם בְּהֶכְרֵחַ שֶׁיַּעַבְרוּ עַל הָאָדָם שֶׁהוּא גְּמַר תִּקּוּן שְׁלֵמוּת הַבְּרִיאָה, כִּי כֻּלָּם לֹא הָיוּ כִּי אִם בִּשְׁבִיל הָאָדָם שֶׁהוּא יְתַקֵּן הַכֹּל עַל־יְדֵי אִתְעָרוּתָא דִּלְתַתָּא דַּיְקָא. וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מֵאִיר פָּנָיו קְצָת וְאַחַר־כָּךְ מַסְתִּיר אוֹתוֹ, וּכְעֵין שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מדרש תנחומא, פ’ נצבים), עַל פָּסוּק (דברים כט, ט): “אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם” - הַיּוֹם הַזֶּה שֶׁהוּא מַאֲפִיל וּמֵאִיר, כָּךְ עָתִיד לְהַאֲפִיל וּלְהָאִיר לָכֶם.

וְכָל זֶה נַעֲשֶׂה בְּכָל דּוֹר וּבְכָל אָדָם וּבְכָל זְמַן, וְהַכֹּל בִּשְׁבִיל הַבְּחִירָה, כִּי עַל־יְדֵי זֶה עִקַּר הַבְּחִירָה עַל־יְדֵי הַהִתְגַּלּוּת וְהַהַעֲלָמָה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת כְּלַל הָעֲלִיּוֹת וְהַיְרִידוֹת שֶׁעוֹבְרִין עַל הָאָדָם. וּבִשְׁבִיל זֶה מִי שֶׁרוֹצֶה לֵילֵךְ בְּדַרְכֵי הַשֵּׁם צָרִיךְ לִהְיוֹת בָּקִי בַּהֲלָכָה בָּקִי בְּעַיִל בָּקִי בְּנָפִיק בָּקִי בְּרָצוֹא בָּקִי בְּשׁוֹב, הַיְנוּ לְחַזֵּק עַצְמוֹ בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּכָל מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלָיו, וְלֵידַע כִּי הַהַעֲלָמָה וְהַצִּמְצוּם הוּא תַכְלִית הַהִתְגַּלּוּת. רַק שֶׁמֵּחֲמַת שֶׁהַצִּמְצוּמִים מִשָּׁם שֹׁרֶשׁ אֲחִיזַת הַדִּינִים וְהַיִּצְרִין רָעִין, שֶׁמֵּהֶם כָּל הַמַּחֲשָׁבוֹת רָעוֹת הַמִּתְגָּרִין בְּהָאָדָם, עַל־כֵּן צְרִיכִין לְהִזָּהֵר מְאֹד לִבְרֹחַ מֵהֶם וּלְהַמְשִׁיךְ בְּלִבּוֹ מַחֲשָׁבוֹת קְדוֹשׁוֹת אֵיךְ לַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְעַל־יְדֵי כָּל זֶה זוֹכֶה לַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּהַדְרָגָה וּבְמִדָּה, עַד שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה יִתְגַּלֶּה אֱלֹקוּתוֹ וּמַלְכוּתוֹ יִתְבָּרַךְ לְכָל בָּאֵי עוֹלָם, וְיִתְתַּקֵּן הָעוֹלָם בִּשְׁלֵמוּת עַל־יְדֵי אִתְעָרוּתָא דִּלְתַתָּא שֶׁל הָאָדָם הַבַּעַל בְּחִירָה דַּיְקָא.

וְזֶה עִקַּר חִדּוּשׁ מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית שֶׁבְּכָל יוֹם, שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַאֲפִיל וּמֵאִיר יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁׁךְ וְכוּ’, הַכֹּל נִמְשָׁךְ מִבְּחִינַת הַצִּמְצוּמִים הַנַּ”ל שֶׁל תְּחִלַּת הַבְּרִיאָה, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה הָיָה כָּל בְּרִיאַת הָעוֹלָם וְקִיּוּמוֹ עַד עַתָּה. וְהָעִקָּר בִּשְׁבִיל הָאָדָם הַבַּעַל בְּחִירָה שֶׁאֵלָיו נִמְסַר הַכֹּל לְהַמְשִׁיךְ אֱלֹקוּתוֹ וְהִתְגַּלּוּת מַלְכוּתוֹ עַל־יְדֵי הַצִּמְצוּמִים הַנַּ”ל כְּפִי בְּחִירָתוֹ, וְהָעִקָּר שֶׁצָּרִיךְ לְצַמְצֵם אוֹר הִתְלַהֲבוּת לְבָבוֹ שֶׁלֹּא יִהְיֶה בִּבְחִינַת הֲרִיסָה חַס וְשָׁלוֹם, וְאַחַר־כָּךְ צָרִיךְ לִזָּהֵר לְהִתְגַּבֵּר עַל הַמַּחֲשָׁבוֹת רָעוֹת וּלְהַמְשִׁיךְ רַק מַחֲשָׁבוֹת טוֹבוֹת, עַד שֶׁיַּעֲבֹד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּהַדְרָגָה וּבְמִדָּה שֶׁזֶּה בְּחִינַת בְּרִיאַת וְקִיּוּם הָעוֹלָמוֹת כַּנַּ”ל. וְכָל זֶה נַעֲשֶׂה גַּם אֵצֶל הַצַּדִּיקִים בְּכָל דַּרְגָּא וְדַרְגָּא, כִּי גַּם עֲלֵיהֶם עוֹבְרִים עֲלִיּוֹת וִירִידוֹת הַרְבֵּה, אַךְ שֶׁהוּא בְּדַקּוּת מְאֹד בְּחִינַת חֶשְׁכַת הַמֹּחִין וְהֶאָרָתָן, וְגַם זֶה בְּדַקּוּת גָּדוֹל מְאֹד וּבִקְדֻשָּׁה גְּדוֹלָה. אַךְ בְּיוֹתֵר צְרִיכִין תִּקּוּנִים אֵלּוּ לְאוֹתָן שֶׁכְּבָר עָבְרוּ עַל מִצְווֹת הַתּוֹרָה חַס וְשָׁלוֹם וּצְרִיכִין לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה, וְהַכֹּל בְּכֹחַ הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים שֶׁמַּמְשִׁיכִין רַחֲמָיו יִתְבָּרַךְ גַּם עֲלֵיהֶם, וּמְאִירִין בְּלִבָּם עֵצוֹת עֲמֻקּוֹת וְהִתְחַזְּקוּת נִפְלָאָה בְּכָל פַּעַם, בְּאֹפֶן שֶׁיִּזְכּוּ לָשׁוּב בְּכָל פַּעַם מִכָּל מָקוֹם שֶׁהֵם.

אֲבָל אַף־עַל־פִּי־כֵן בְּהֶכְרֵחַ שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם אֵיזֶה אִתְעָרוּתָא דִּלְתַתָּא, כִּי בְּלֹא זֶה אִי אֶפְשָׁר, וְזֶה בְּחִינַת כָּל הָעֲלִיּוֹת וִירִידוֹת אֲלָפִים וּרְבָבוֹת שֶׁעוֹבְרִין עַל כָּל אָדָם, וַאֲפִלּוּ עַל הָרְחוֹקִים מְאֹד מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. כִּי גַּם הֵם יֵשׁ לָהֶם בְּחִינַת עֲלִיּוֹת וִירִידוֹת, כִּי גַּם אֶצְלָם אֵין יוֹם דּוֹמֶה לַחֲבֵרוֹ, וַאֲפִלּוּ בְּיוֹם אֶחָד יֵשׁ לְכָל אֶחָד כַּמָּה שִׁנּוּיִים לְאֵין מִסְפָּר. וּבִפְרָט אֵלּוּ הַמִּתְעוֹרְרִים לָשׁוּב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּלְהִתְקָרֵב לְהַצַּדִּיקֵי אֱמֶת וְהֵם חֲלוּשֵׁי כֹּחַ מְאֹד, וְהַבַּעַל דָּבָר מִתְגַּבֵּר עֲלֵיהֶם וְחוֹתֵר תַּחְתֵּיהֶם וְרוֹצֶה לְהַפִּילָם חַס וְשָׁלוֹם, וְהֵם מִתְיַגְּעִים לְהִתְגַּבֵּר וְיֵשׁ לָהֶם שִׁנּוּיִים בְּחִינַת עֲלִיּוֹת וִירִידוֹת בְּלִי שִׁעוּר, בְּחִינַת יַעֲלוּ שָׁמַיִם יֵרְדוּ תְהוֹמוֹת וְכוּ’, וְעַל כָּל זֶה צְרִיכִין הִתְחַזְּקוּת גָּדוֹל וְעָצוּם מְאֹד, וְהָעִקָּר בְּכֹחַ הַצַּדִּיקִים שֶׁכְּבָר עָמְדוּ בַּמִּלְחָמָה שֶׁל זֶה הָעוֹלָם כָּרָאוּי בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת, וְהֵם מוֹדִיעִים לָנוּ שֶׁאֵין שׁוּם הִתְעוֹרְרוּת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נֶאֱבָד אֲפִלּוּ מִשְּׁאוֹל תַּחְתִּיּוֹת וּמִתַּחְתָּיו, אַדְּרַבָּא, עַל־יְדֵי־זֶה נַעֲשִׂים תִּקּוּנִים נִפְלָאִים עַל־יְדֵי גְּדוֹלֵי הַצַּדִּיקִים שֶׁמְּלַקְּטִים כָּל הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת שֶׁל בְּחִינַת הַהִתְעוֹרְרוּת הַלָּלוּ וּמְתַקְּנִין אוֹתָם, וּבוֹנִים מֵהֶם תִּקּוּנִים נִפְלָאִים, אַךְ הָעִקָּר שֶׁלֹּא יִהְיוּ חוֹלְקִים עַל־כָּל־פָּנִים עַל הַצַּדִּיקִים הַנַּ”ל, רַק אַדְּרַבָּא, לְקַיֵּם דִּבְרֵיהֶם וּלְהִתְעוֹרֵר בְּכָל עֵת מֵחָדָשׁ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְאָז יִזְכּוּ סוֹף כָּל סוֹף לְאַחֲרִית טוֹב, וְיִהְיֶה לָהֶם חֵלֶק גָּדוֹל בִּבְחִינַת אִתְעָרוּתָא דִּלְתַתָּא שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה תִּקּוּן כָּל הָעוֹלָמוֹת: הלכות תפלת המנחה הלכה ז’ אות כג.

מְבֹאָר בְּכִתְבֵי הָאֲרִ”י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, שֶׁתְּחִלַּת הַבְּרִיאָה הִיא עַל־יְדֵי כַּמָּה צִמְצוּמִים, שֶׁכִּבְיָכוֹל הִמְשִׁיךְ הָאוֹר בְּאֵיזֶה בְּחִינָה וְאַחַר־כָּךְ הֶעֱלִימוֹ, וְכֵן כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים בְּכַמָּה דְּרָכִים, וְעַל־יְדֵי־זֶה דַּיְקָא נִתְהַוּוּ הַכֵּלִים שֶׁיּוּכְלוּ לְקַבֵּל הָאוֹר. וְכָל זֶה הוּא סוֹד מִיתַת הַמְּלָכִים וְתִקּוּנָם, שֶׁדַּיְקָא עַל־יְדֵי הַשְּׁבִירָה וְהַמִּיתָה נִמְשָׁךְ אַחַר־כָּךְ עוֹלָם הַתִּקּוּן בְּתוֹסְפוֹת אוֹר נִפְלָא יוֹתֵר כַּמּוּבָן בַּכְּתָבִים. אֲבָל עִקַּר הַכֹּל הָיָה תָּלוּי בְּהָאָדָם הַבַּעַל בְּחִירָה, כִּי הוּא הָיָה צָרִיךְ לְתַקֵּן הַכֹּל עַל־יְדֵי אִתְעָרוּתָא דִלְתַתָּא [הִתְעוֹרְרוּת מִלְּמַטָּה], וְעַל־כֵּן עַתָּה גַּם כֵּן הָעִקָּר תָּלוּי בִּתְשׁוּבָה שֶׁל הָאָדָם. כִּי בְּהֶכְרֵחַ שֶׁיִּהְיֶה עַל־כָּל־פָּנִים אֵיזֶה הִתְעוֹרְרוּת בְּעָלְמָא שֶׁהוּא בְּחִינַת אִתְעָרוּתָא דִּלְתַתָּא, וְעַל־כֵּן אֵין לְךָ דָּבָר שֶׁעוֹמֵד בִּפְנֵי הַתְּשׁוּבָה וְ’עַד יוֹם מוֹתוֹ תְּחַכֶּה לוֹ’ וְכוּ’. כִּי אֲפִלּוּ אִם חָטָא כְּמוֹ שֶׁחָטָא אֲלָפִים פְּעָמִים, עִם כָּל זֶה בְּכָל פַּעַם שֶׁמִּתְעוֹרֵר בְּאֵיזֶה הִתְעוֹרְרוּת לָשׁוּב אֶל הַשֵּׁם אֵין שׁוּם הִתְעוֹרְרוּת נֶאֱבָד, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ: ‘לֵית רְעוּתָא טָבָא דְּאִתְאָבִיד’ [אֵין רָצוֹן טוֹב שֶּׁנֶּאֱבַד], כִּי עַל־יְדֵי הַתְּשׁוּבָה נִתְהַפְּכִין הָעֲווֹנוֹת לִזְכֻיּוֹת, כִּי נַעֲשֶׂה תִּקּוּן עַל־יְדֵי הַקִּלְקוּלִים, כִּי כָּל מַה שֶּׁקִּלְקֵל וְהִמְשִׁיךְ הָאוֹר לְמָקוֹם שֶׁהִמְשִׁיךְ שֶׁזֶּה עִקַּר הַקִּלְקוּל, אֲבָל אַחַר־כָּךְ כְּשֶׁנִּתְעוֹרֵר בִּתְשׁוּבָה הוּא מְקַיֵּם הַכֹּל, וַאֲזַי נַעֲשֶׂה עַל־יְדֵי־זֶה דַּיְקָא כֵּלִים חֲדָשִׁים וְנִמְשָׁךְ לְתוֹכָן אוֹר חָדָשׁ וְנִפְלָא.

כִּי עַל־יְדֵי שֶׁהִמְשִׁיךְ הָאוֹר לִמְקוֹמוֹת גַּסִּים וְכוּ’ עַל־יְדֵי־זֶה נִתְעַבּוּ הַכֵּלִים, וִיכוֹלִים אַחַר־כָּךְ לְזַכְּכָן, עַד שֶׁיִּתְהַפֵּךְ הַכֹּל לְטוֹבָה, שֶׁדַּיְקָא עַל־יְדֵי־זֶה יִתְהַוּוּ כֵּלִים נִפְלָאִים לְקַבֵּל הָאוֹר חָדָשׁ שֶׁלֹּא הָיוּ יְכוֹלִים לְקַבֵּל מִקֹּדֶם, כִּי לֹא הָיָה אֶפְשָׁר לְהִתְהַוּוֹת הַכֵּלִים כִּי־אִם עַל־יְדֵי־זֶה, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת יְרִידָה תַּכְלִית הָעֲלִיָּה, עֲווֹנוֹת נִתְהַפְּכִין לִזְכֻיּוֹת, הִתְרַחֲקוּת תַּכְלִית הִתְקָרְבוּת. שֶׁכָּל זֶה הוּא בְּחִינַת תִּקּוּן מִיתַת הַמְּלָכִים, שֶׁדַּיְקָא עַל־יְדֵי מִיתָתָם וּשְׁבִירָתָם נִמְשָׁךְ ‘אוֹר מָ”ה הֶחָדָשׁ’ הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר כַּמּוּבָן בַּכְּתָבִים. אֲבָל כָּל זֶה לָאו כָּל אָדָם זוֹכֶה כִּי אִם בְּכֹחַ הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים שֶׁיּוֹדְעִים סוֹד זֶה לְעָמְקוֹ, שֶׁהֵם יְכוֹלִים לְעוֹרֵר בְּנֵי אָדָם לִתְשׁוּבָה וּלְחַזֵּק אֶת כָּל אֶחָד וּלְהַעֲלוֹת כָּל מִינֵי הִתְעוֹרְרוּת בְּעָלְמָא כָּל נְקֻדָּה וּנְקֻדָּה טוֹבָה, וּלְתַקֵּן עַל־יְדֵי־זֶה כֵּלִים נִפְלָאִים בְּאֹפֶן שֶׁיִּתְתַּקֵּן כָּל אֶחָד בְּיֶתֶר שְׂאֵת.

עַל־כֵּן צְרִיכִין לְחַפֵּשׂ מְאֹד אַחַר צַדִּיק כָּזֶה שֶׁיּוּכַל לַעֲסֹק בְּתִקּוּנוֹ, וְהַחִפּוּשׂ וְהַבַּקָּשָׁה בְּעַצְמָהּ הִיא טוֹבָה גְּדוֹלָה מְאֹד לָנֶצַח, אֲפִלּוּ אִם קִלְקֵל כְּמוֹ שֶׁקִּלְקֵל. כִּי הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים זָכוּ לְמַה שֶּׁזָּכוּ עַל־יְדֵי אִתְעָרוּתָא דִּלְתַתָּא שֶׁלָּהֶם בְּתַכְלִית תַּכְלִית הַשְּׁלֵמוּת. וְעַל־כֵּן עָשׂוּ כֵּלִים נִפְלָאִים וְנוֹרָאִים מְאֹד שֶׁיְּכוֹלִים לְתַקֵּן כָּל הַקִּלְקוּלִים שֶׁבָּעוֹלָם רַחֲמָנָא לִצְלָן, רַק אַף־עַל־פִּי־כֵן צְרִיכִין עַל־כָּל־פָּנִים אֵיזֶה הִתְעוֹרְרוּת בְּעָלְמָא שֶׁל הָאָדָם בְּעַצְמוֹ, כִּי בְּלִי שׁוּם הִתְעוֹרְרוּת כְּלָל אִי אֶפְשָׁר לְתַקְּנוֹ כָּרָאוּי. וְיִזָּהֵר בְּנַפְשׁוֹ עַל־כָּל־פָּנִים שֶׁלֹּא יִהְיֶה לֵץ וְחוֹלֵק חַס וְשָׁלוֹם עַל הַצַּדִּיק הָעוֹסֵק בְּתִקּוּנוֹ. וְזֶה בְּחִינַת מַעֲלַת הַתְּשׁוּבָה שֶׁהִפְלִיגוּ בָּהּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה מְאֹד; “שֶׁבְּמָקוֹם שֶׁבַּעֲלֵי תְשׁוּבָה עוֹמְדִים” וְכוּ’. וְכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: ‘שֶׁמַּגַּעַת עַד כִּסֵּא הַכָּבוֹד’, כִּי דַּיְקָא מֵחֲמַת שֶׁיָּרַד לִמְקוֹמוֹת נְמוּכִים וּמְגֻשָּׁמִים כָּאֵלֶה וְהִתְגַּבֵּר בְּכֹחַ הַצַּדִּיק לַעֲלוֹת מִשָּׁם, עַל־יְדֵי־זֶה דַּיְקָא נַעֲשִׂים כֵּלִים נִפְלָאִים לְקַבֵּל הָאוֹר הַנִּפְלָא, מַה שֶּׁאֵין צַדִּיקִים גְּמוּרִים יְכוֹלִים לְקַבֵּל אוֹר כָּזֶה מֵחֲמַת שֶׁאֵין לָהֶם כֵּלִים כָּאֵלּוּ. וְכָל זֶה אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת כִּי אִם בְּכֹחַ הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים שֶׁהֵם עִקַּר הַבַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה, כִּי הֵם הַבְּעָלִים שֶׁל תְּשׁוּבָה, וְכָל מִי שֶׁחַס עַל חַיָּיו וְרוֹצֶה לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה, צָרִיךְ לְקַבֵּל מֵהֶם.

כִּי הֵם אַף־עַל־פִּי שֶׁלֹּא טָעֲמוּ טַעַם חֵטְא מֵעוֹלָם, אַף־עַל־פִּי־כֵן הֵם עוֹשִׂים תְּשׁוּבָה בְּכָל פַּעַם עַל הַשָּׂגָתָם הָרִאשׁוֹנָה, וְגַם הֵם יוֹרְדִים לִמְקוֹמוֹת נְמוּכִים מְאֹד בְּכַוָּנָה בִּשְׁבִיל לְהַעֲלוֹת הַנְּפָשׁוֹת מִשָּׁם וּלְהַחֲזִירָם בִּתְשׁוּבָה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת: ‘וַאֲנִי יָדַי מְלֻכְלָכוֹת בְּדָם וּבִשְׁפִיר’ וְכוּ’ כְּדֵי לְטָהֵר’ וְכוּ’. וּבְכֹחַ אֵלּוּ הַצַּדִּיקִים יֵשׁ תִּקְוָה לְכָל מִי שֶׁיֹּאחַז בָּהֶם, שֶׁיַּעֲלֶה מֵעֹמֶק יְרִידָתוֹ לַעֲלִיָּה גְּדוֹלָה, וְשֶׁיִּהְיוּ נַעֲשִׂים עַל־יְדֵי־זֶה דַּיְקָא כֵּלִים נִפְלָאִים לְקַבֵּל אוֹר הָאֵין סוֹף כָּרָאוּי. רַק הָעִקָּר שֶׁיִּשְׁמַע לְדִבְרֵיהֶם וְיֵלֵךְ בְּדַרְכֵיהֶם מֵעַתָּה עַל־כָּל־פָּנִים, וִיסַלֵּק חָכְמָתוֹ כְּאִלּוּ אֵין לוֹ שׁוּם שֵׂכֶל, רַק יְבַטֵּל דַּעְתּוֹ לְגַמְרֵי נֶגְדָּם וְאָז יִזְכֶּה בְּוַדַּאי לְאַחֲרִית טוֹב כַּנַּ”ל: שם, הלכה ז’ אות ל”ב נ”ב.

אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בַּמִּדְרָשׁ (בראשית רבה פ) עַל פָּסוּק: “וַאֲנִי בְּרֹב חַסְדְּךָ אָבוֹא בֵיתֶךָ” (תהלים ה, ח) וְכוּ’ הַנִּסְמָךְ אַחַר פָּסוּק: “תְּאַבֵּד דֹּבְרֵי כָזָב” (שם, ז) וְכוּ’, שֶׁזֶּה אָמַר דָּוִד עַל דּוֹאֵג וַאֲחִיתֹפֶל וְהַחוֹלְקִים עָלָיו, עַל זֶה סִיֵּם: “וַאֲנִי כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ כֵּן עָשִׂיתִי”, אַךְ “בְּרֹב חַסְדֶּךָ אָבֹא בֵיתֶךָ” וְכוּ’. וְכֵן צָרִיךְ כָּל אָדָם לוֹמַר עַל נַפְשׁוֹ, בִּפְרָט כְּשֶׁיּוֹדֵעַ בְּנַפְשׁוֹ בֶּאֱמֶת כְּאֵב עֲווֹנוֹתָיו, אֲזַי צָרִיךְ לְהַחֲיוֹת אֶת עַצְמוֹ וּלְחַזֵּק נַפְשׁוֹ מְאֹד בְּהַחֲסָדִים שֶׁעָשָׂה עִמּוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁזָּכָה לְהִתְקָרֵב לְצַדִּיק הָאֱמֶת, וְעַל־כָּל־פָּנִים שֶׁאֵינוֹ חוֹלֵק עָלָיו וְזוֹכֶה לְהִכָּלֵל בְּתוֹךְ הַיְשִׁיבָה הַקְּדוֹשָׁה וְהַבֵּית הַמִּדְרָשׁ הַקָּדוֹשׁ שֶׁל הַקִּבּוּץ הַקָּדוֹשׁ שֶׁל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת, וְלוֹמַר לְנַפְשׁוֹ וַאֲנִי כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ הַחוֹלְקִים כֵּן עָשִׂיתִי גַּם אֲנִי, אַךְ אַף־עַל־פִּי־כֵן ‘בְּרֹב חַסְדְּךָ’ שֶׁגָּמַלְתָּ עָלַי ‘אָבֹא בֵיתֶךָ’, הַיְנוּ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ הַנַּ”ל שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה כָּל תִּקְווֹתַי לָנֶצַח.

כִּי בֶּאֱמֶת נִמְצָא בְּכָל דּוֹר יְשִׁיבָה שֶׁל תַּלְמִידִים עִם רַבִּי אֱמֶת, שֶׁעוֹסְקִין בְּבֵית־הַמִּדְרָשׁ שֶׁלָּהֶם בְּחִדּוּשֵׁי תּוֹרָה אֲמִתִּיִּים, שֶׁיְּכוֹלִין לְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כָּל הַנְּפָשׁוֹת הָרְחוֹקוֹת מְאֹד עַד שֶׁקָּשֶׁה לְתָפְסָם וּלְקָרְבָם אֶל הַקְּדֻשָּׁה. וְיֵשׁ שֶׁנָּפְלוּ לְעֵמֶק הַבָּכָא בְּעֹמֶק הַגֵּיהִנֹּם וּבִשְׁאוֹל תַּחְתִּיּוֹת עַל־יְדֵי מַעֲשֵׂיהֶם הָרָעִים, וְהָעִקָּר עַל־יְדֵי רִבּוּי זֻהֲמַת הַמַּחֲשָׁבוֹת רָעוֹת שֶׁלָּהֶם בִּפְרָט בְּתַאֲוַת נִאוּף, שֶׁזֶּה עִקַּר הַיֵּצֶר הָרָע כַּמְבֹאָר בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (ויקרא טו). עַד שֶׁיֵּשׁ יֵצֶר הָרָע שֶׁהוּא מְנֻוָּל מַמָּשׁ שֶׁהוּא מָאוּס וּמְזֹהָם מְאֹד, וּמִי שֶׁפּוֹגֵעַ בּוֹ הַמְנֻוָּל הַזֶּה חַס וְשָׁלוֹם, אֲזַי קָשֶׁה לוֹ לְהִנָּצֵל מִמֶּנּוּ, כִּי הוּא מְנֻוָּל וּמְזֹהָם מְאֹד וְכָרוּךְ מְאֹד אַחֲרֵי הָאָדָם הָרוֹצֶה לְתָפְסוֹ בִּמְצוּדָתוֹ וּפוֹגֵעַ בְּהָאָדָם בְּכָל עֵת, וְהוּא עִקַּר הַפֶּגַע רַע שֶׁאָנוּ מִתְפַּלְּלִים בְּכָל יוֹם לְהִנָּצֵל מִמֶּנּוּ.

וְעַל זֶה אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (קדושין ל:): ‘אִם פָּגַע בְּךָ מְנֻוָּל זֶה - מָשְׁכֵהוּ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ’, כִּי זֶה עִקַּר הַתִּקּוּן שֶׁיַּמְשִׁיךְ מַחֲשַׁבְתּוֹ לְתוֹךְ הַבֵּית הַמִּדְרָשׁ הַקָּדוֹשׁ הַנַּ”ל, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה בְּעַצְמוֹ שֶׁיַּזְכִּיר אֶת עַצְמוֹ שֶׁהוּא בִּכְלַל הַקִּבּוּץ הַנַּ”ל, עַל־יְדֵי־זֶה; ‘אִם אֶבֶן הוּא נִמּוֹחַ’ וְכוּ’ (שם), כִּי מִבֵּית הַמִּדְרָשׁ הַנַּ”ל יוֹצֵא מַעְיָן קָדוֹשׁ וְטָהוֹר כָּזֶה, שֶׁיָּכוֹל לְטַהֵר כָּל הַנְּפָשׁוֹת הַיְרוּדוֹת מְאֹד עַל־יְדֵי הָעֵצוֹת עֲמֻקּוֹת וּקְדוֹשׁוֹת הַנּוֹבְעִים מִמֶּנּוּ, וּלְהַעֲלוֹתָם מֵעֵמֶק הַבָּכָא וְלַהֲשִׁיבָם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.

וְעַל־כֵּן מִי שֶׁזּוֹכֶה לְהִכָּלֵל בְּתוֹךְ הַבֵּית הַמִּדְרָשׁ הַזֶּה, צָרִיךְ לְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ מְאֹד וּלְהַאֲמִין וְלֵידַע, כִּי כָּל נְקֻדָּה טוֹבָה וְכָל אֵיזֶה הִתְעוֹרְרוּת דִּקְדֻשָּׁה שֶׁהוּא מִתְעוֹרֵר בְּכָל עֵת לְנַתֵּק אֶת עַצְמוֹ מִמַּחֲשָׁבוֹת רָעוֹת וּלְהַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ מַחֲשָׁבוֹת קְדוֹשׁוֹת, וְכָל מַה שֶּׁהוּא חוֹתֵר בְּכָל יְכָלְתּוֹ לַעֲשׂוֹת אֵיזֶה טוֹב, אַף־עַל־פִּי שֶׁבֵּינוֹ לְבֵינוֹ נַעֲשָׂה עִמּוֹ מַה שֶּׁנַּעֲשָׂה, וּכְבָר הָיָה כֵּן אֲלָפִים פְּעָמִים, אַף־עַל־פִּי־כֵן שׁוּם נְקֻדָּה טוֹב אֵינוֹ נֶאֱבָד. כִּי הַצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁהוּא הָרֹאשׁ יְשִׁיבָה, רֹאשׁ הַבֵּית הַמִּדְרָשׁ הַקָּדוֹשׁ, מֵרִים וּמְקַבֵּץ וּמְאַסֵּף הַכֹּל לְתוֹךְ בֵּית הַקְּדֻשָּׁה, וּבוֹנֶה מֵהֶם בִּנְיָנִים נִפְלָאִים עַל־יְדֵי שֶׁמַּעֲלֶה בְּחִינַת אִתְעָרוּתָא דִּלְתַתָּא מִמְּקוֹמוֹת נְמוּכִים כָּאֵלֶה דַּיְקָא, שֶׁזֶּה עִקַּר תִּקּוּן כָּל הָעוֹלָמוֹת הַתָּלוּי בְּאִתְעָרוּתָא דִּלְתַתָּא שֶׁל הָאָדָם הַבַּעַל בְּחִירָה דַּיְקָא, וְכָל מַה שֶּׁהַדַּרְגָּא נָמוּךְ יוֹתֵר אֲזַי יָקָר וְחָשׁוּב בְּיוֹתֵר כְּשֶׁעוֹלֶה מִשָּׁם אֵיזֶה הִתְעוֹרְרוּת דִּקְדֻשָּׁה, וְעַל־יְדֵי־זֶה בּוֹנִין הַצַּדִּיקֵי אֱמֶת הַבְּחִינַת מִשְׁכָּן וּבֵית־הַמִּקְדָּשׁ בְּכָל דּוֹר, עַד שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה יִבָּנֶה בֶּאֱמֶת וּבִשְׁלֵמוּת גָּמוּר הַבַּיִת הָאַחֲרוֹן שֶׁיִּתְקַיֵּם לָעַד: שם, ס”ה, ס”ו, ס”ז, ס”ח, ס”ט, פ”ב, פ”ג, פ”ז.

יַעֲקֹב אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, כְּשֶׁפָּגַע בַּמָּקוֹם הַהוּא (בראשית כ”ו, יא) שֶׁהוּא מְקוֹם הַבֵּית־הַמִּקְדָּשׁ (רשי שם), זָכָה שָׁם לְהַשִּׂיג בִּשְׁלֵמוּת עִנְיַן עֹצֶם נִפְלְאוֹת וּמַעֲלַת הָאִתְעָרוּתָא דִּלְתַתָּא [הִתְעוֹרְרוּת מִלְּמַטָּה] כָּל שֶׁהוּא, וְאֵיךְ שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה דַּיְקָא נִמְשָׁךְ מִלְּמַעְלָה הֶאָרָה גְּדוֹלָה מִבְּחִינַת אִתְעָרוּתָא דִלְעֵלָּא [הִתְעוֹרְרוּת מִלְּמַעְלָה], וְאֵיךְ שֶׁהָאִתְעָרוּתָא דִּלְתַתָּא וְהָאִתְעָרוּתָא דִּלְעֵלָּא נִכְלָלִין יַחַד שֶׁזֶּה בְּחִינַת כְּלָלִיּוּת כָּל הַיִּחוּדִים, שֶׁנַּעֲשִׂין עַל־יְדֵי עֲבוֹדוֹת יִשְׂרָאֵל. וְעִקַּר הַתִּקּוּנִים וְיִחוּדִים אֵלּוּ נַעֲשִׂין בִּשְׁלֵמוּת בְּבֵית־הַמִּקְדָּשׁ כַּמְבֹאָר כָּל זֶה בִּפְנִים הֵיטֵב, וְאָז: “וַיִּיקַץ יַעֲקֹב מִשְּׁנָתוֹ וַיֹּאמֶר אָכֵן יֵשׁ ה’ בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי” (בראשית כ”ח, ט”ז). וּבָזֶה תִּקֵּן לְהַכְנִיס בְּלֵב כָּל הַנְּפָשׁוֹת לְדוֹרוֹת עַד הַיּוֹם הַזֶּה, שֶׁאֲפִלּוּ הַנְּפָשׁוֹת הַנְּפוּלִין מְאֹד שֶׁסּוֹבְרִים שֶׁבִּמְקוֹמָם אֵין נִמְצָא שָׁם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ חַס וְשָׁלוֹם, וְשֶׁכָּל בְּחִינַת הִתְעוֹרְרוּת דִּקְדֻשָּׁה שֶׁלָּהֶם אֵינוֹ נֶחֱשָׁב לִכְלוּם, יֵדְעוּ הֵם גַּם כֵּן וְיַאֲמִינוּ בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה שֶׁגַּם בִּמְקוֹמָם יֵשׁ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּכָל מָקוֹם שֶׁבָּעוֹלָם. כִּי בֶּאֱמֶת יֵשׁ הַשֵּׁם בַּמָּקוֹם הַזֶּה גַּם כֵּן כִּי “מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ” (ישעיהו ו, ג), רַק שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ מִגֹּדֶל הַהַעֲלָמָה בִּבְחִינַת: “וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי”, אֲבָל אִם יִתְעוֹרֵר בְּאֵיזֶה בְּחִינַת אִתְעָרוּתָא דִּלְתַתָּא יִזְכֶּה לְמוֹצְאוֹ. וְהָעִקָּר בְּכֹחַ קְדֻשַּׁת הַבֵּית־הַמִּקְדָּשׁ שֶׁשָּׁם שָׁרְשֵׁי כָּל הַנְּפָשׁוֹת וּבוֹ תָּלוּי תִּקּוּן כָּל הַנְּפָשׁוֹת וְכָל הָעוֹלָמוֹת, וּבְכֹחַ קְדֻשַּׁת הַצַּדִּיקֵי אֱמֶת הָעוֹסְקִים בְּכָל דּוֹר בְּבִנְיָנוֹ, וּמִשָּׁם נִמְשָׁךְ בְּחִינַת הִתְעוֹרְרוּת הַתְּשׁוּבָה לְכָל יִשְׂרָאֵל. אַךְ אַף־עַל־פִּי־כֵן צְרִיכִין אֵיזֶה הִתְעוֹרְרוּת מִלְּמַטָּה גַּם כֵּן: שם, פ”ד פ”ה.

‘כָּל הַהַתְחָלוֹת קָשׁוֹת’ כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, בִּפְרָט בְּעִנְיַן הַתְּשׁוּבָה. כִּי אִי אֶפְשָׁר לְהִתְעוֹרֵר בֶּאֱמֶת לִתְשׁוּבָה, כִּי אִם עַל־יְדֵי שֶׁיִּתְנוֹצֵץ לוֹ אוֹר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כְּדֵי שֶׁיִּתְעוֹרֵר לָשׁוּב. אַךְ אִי אֶפְשָׁר לְהַזְרִיחַ לוֹ מֵאוֹרוֹ יִתְבָּרַךְ כִּי אִם כְּשֶׁיָּשׁוּב בִּתְשׁוּבָה, כִּי: “וְכָל זָר לֹא יֹאכַל קֹדֶשׁ” (ויקרא כ”ב, י), וְאִם כֵּן מֵהֵיכָן הַהַתְחָלָה. וְלִפְעָמִים כְּשֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְרַחֵם עָלָיו וּמַזְרִיחַ לוֹ אוֹרוֹ יִתְבָּרַךְ לְתוֹךְ עֹמֶק הַחַשְׁכוּת שֶׁלּוֹ וּנְפִילָתוֹ הַגְּדוֹלָה כְּדֵי לְעוֹרְרוֹ בִּתְשׁוּבָה, אַךְ הוּא אֵינוֹ יָכוֹל לְקַבֵּל הָאוֹר הַזֶּה, כִּי לְפִי עֹצֶם שְׁבִירָתוֹ לְשִׁבְרֵי שְׁבָרִים עַל־יְדֵי מַעֲשָׂיו הָרָעִים הַכֹּל הוּא אֶצְלוֹ בְּחִינַת רִבּוּי אוֹר, וּמִזֶּה בָּא שֶׁלִּפְעָמִים מִתְעוֹרֵר הָאָדָם בִּתְשׁוּבָה עַל אֵיזֶה זְמַן וְאַחַר־כָּךְ נוֹפֵל מִזֶּה, וְכֵן מִזְדַּמֵּן כַּמָּה פְּעָמִים. וְכָל זֶה מֵחֲמַת שֶׁלֹּא תִקֵּן עֲדַיִן אֶת כֵּלָיו שֶׁיּוּכַל לְקַבֵּל הַהִתְעוֹרְרוּת כָּרָאוּי, וְזֶה בִּפְרָט.

אַךְ בִּכְלַל יִשְׂרָאֵל יֵשׁ גַּם־כֵּן בְּחִינָה זוֹ שֶׁזֶּה בְּחִינַת כָּל הַגָּלֻיּוֹת וְהַגְּאֻלּוֹת וְחָזְרוּ וְגָלוּ, וְכֵן כַּמָּה פְּעָמִים. אַךְ אַף־עַל־פִּי־כֵן: “יְמִין הַשֵּׁם רוֹמֵמָה” (תהלים קי”ח, ט”ז) וּלְעוֹלָם יָדוֹ עַל הָעֶלְיוֹנָה, כִּי אַף־עַל־פִּי־כֵן מִכָּל בְּחִינַת גְּאֻלָּה וּמִכָּל פַּעַם שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל נַעֲשׂוּ תִּקּוּנִים נִפְלָאִים הַרְבֵּה. וְאַף־עַל־פִּי שֶׁאַחַר־כָּךְ נִתְגָּרֶה הַבַּעַל דָּבָר וְחָזְרוּ וְקִלְקְלוּ, אַף־עַל־פִּי־כֵן נִשְׁאֲרוּ רְשִׁימוֹת הַרְבֵּה מֵהַתִּקּוּנִים הַנַּ”ל, עַד שֶׁבְּהַכֹּחַ הַזֶּה אָנוּ חַיִּים בַּגָּלוּת, וְיֵשׁ לָנוּ כֹּחַ לְקַבֵּל אֵיזֶה הִתְנוֹצְצוּת מִידִיעַת אֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ וֶאֱמוּנָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה. וּכְמוֹ־כֵן מַמָּשׁ הוּא בְּכָל זְמַן וּבְכָל אָדָם בִּפְרָט, שֶׁאַף־עַל־פִּי שֶׁמַּתְחִיל פְּעָמִים אֵין מִסְפָּר בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְנוֹפֵל מִזֶּה בְּכָל פַּעַם, אֲפִלּוּ אִם הַנְּפִילָה גְּדוֹלָה מְאֹד רַחֲמָנָא לִצְלָן, אֲפִלּוּ מִי שֶׁנּוֹפֵל חַס וְשָׁלוֹם לַעֲבֵרוֹת מַמָּשׁ רַחֲמָנָא לִצְלָן, אַף־עַל־פִּי־כֵן כָּל מַה שֶּׁהִתְחִיל אֵיזֶה הַתְחָלָה טוֹבָה בְּכָל פַּעַם אֵינוֹ נֶאֱבָד לְעוֹלָם.

כִּי אַף־עַל־פִּי שֶׁבִּשְׁעַת הַנְּפִילָה נִתְקַלְקֵל הַכֹּל, אַף־עַל־פִּי־כֵן נִשְׁאָר רְשִׁימָה טוֹבָה מִכָּל עֲבוֹדָה וַעֲבוֹדָה וּמִכָּל הַתְחָלָה וְהַתְחָלָה. וְאֵלּוּ הָרְשִׁימוֹת הֵם תִּקּוּנִים נִפְלָאִים וְהֵם נִצְרָכִים וּמֻכְרָחִים מְאֹד אֶל בִּנְיַן הַקְּדֻשָּׁה שֶׁצְּרִיכִין לְהָקִים. כִּי אֲנַחְנוּ צְרִיכִים עַכְשָׁו שֶׁיָּבֹא מָשִׁיחַ צִדְקֵנוּ וְיִגְאָלֵנוּ גְּאֻלַּת עוֹלָם, וּצְרִיכִין לְהָקִים בִּנְיַן הַקְּדֻשָּׁה בִּנְיָן שָׁלֵם בְּדֶרֶךְ נִפְלָא שֶׁלֹּא יֵהָרֵס לְעוֹלָם, וּצְרִיכִין לֶאֱסֹף כָּל נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל וּלְקַבְּצָם יַחַד בִּקְדֻשָּׁה שֵׁנִית, וְלֹא יִשָּׁאֵר שׁוּם נִיצוֹץ וּנְשָׁמָה נִדָּח בַּחוּץ, כִּי הוּא יִתְבָּרַךְ חוֹשֵׁב מַחֲשָׁבוֹת בְּרַחֲמָיו לְבַל יִדַּח מִמֶּנּוּ נִדָּח. וְעַל־כֵּן צְרִיכִין לְבִנְיָן זֶה כֵּלִים רַבִּים לְאֵין מִסְפָּר וּצְרִיכִין לָזֶה כְּלֵי אֻמָּנוּת הַרְבֵּה בְּלִי שִׁעוּר. עַל־כֵּן כָּל מַה שֶּׁאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל עוֹשֶׂה עַכְשָׁו אֵיזֶה דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה הֵן לִמּוּד הַתּוֹרָה וּתְפִלָּה וּצְדָקָה וּשְׁאָר מִצְווֹת - הַכֹּל הוּא יָקָר מְאֹד בְּעֵינֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְהוּא נִצְרָךְ מְאֹד לְהַצַּדִּיק הָאֱמֶת הָעוֹסֵק בְּתִקּוּן כָּל הַנְּשָׁמוֹת וְתִקּוּן כָּל הָעוֹלָמוֹת, וּלְבִנְיַן הַקְּדֻשָּׁה שֶׁהוּא עוֹסֵק לִבְנוֹת. וְעַל־כֵּן אַף־עַל־פִּי שֶׁזֶּה הָאָדָם שֶׁעָשָׂה הַדָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה אוֹ עָסַק כְּבָר קְצָת בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יָמִים אוֹ שָׁנִים וְנָפַל אַחַר־כָּךְ, אֲפִלּוּ אִם נְפִילָתוֹ גְּדוֹלָה מְאֹד רַחֲמָנָא לִצְלָן, וַאֲפִלּוּ אִם חָזַר וְנִתְעוֹרֵר לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם וְחָזַר וְנָפַל, וְכֵן הָיָה כַּמָּה פְּעָמִים אֵין מִסְפָּר, יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה, אַף־עַל־פִּי־כֵן תֵּדַע וְתַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, שֶׁאֵין שׁוּם דָּבָר וְלֹא שׁוּם עֲבוֹדָה קַלָּה נֶאֱבָד לְעוֹלָם, וַאֲפִלּוּ הִתְעוֹרְרוּת בְּעָלְמָא וּמַחֲשָׁבָה טוֹבָה אֵינוֹ נֶאֱבָד לְעוֹלָם וְכַמּוּבָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ, ‘לֵית רְעוּתָא טָבָא דְּאִתְאָבִיד’ [אֵין רָצוֹן טוֹב שֶּׁנֶּאֱבַד], כִּי תֵּכֶף כְּשֶׁנִּתְעוֹרֵר בְּאֵיזֶה הִתְעוֹרְרוּת בְּעָלְמָא וּמִכָּל שֶׁכֵּן כְּשֶׁעוֹשֶׂה אֵיזֶה עֻבְדָּא דִּקְדֻשָּׁה, אֲזַי תֵּכֶף חוֹטֵף אוֹתוֹ הַצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁבְּכָל דּוֹר הָעוֹסֵק בְּתִקּוּן נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל וּמַכְנִיס אוֹתוֹ לְמָקוֹם שֶׁמַּכְנִיס, לְצֹרֶךְ הַבִּנְיָן הַנִּפְלָא וְהַנּוֹרָא שֶׁהוּא עוֹסֵק לִבְנוֹת לְהַכְנִיס לְשָׁם כָּל הַנִּדָּחִים שֶׁבָּעוֹלָם וְלֹא יִשָּׁאֵר אֶחָד מֵהֶם בַּחוּץ.

כִּי כְּשֶׁמְּקָרֵב הָאָדָם אֶת עַצְמוֹ אֶל הַקְּדֻשָּׁה אֲפִלּוּ רַק בִּבְחִינַת שְׁכֵנוּת כְּמוֹ שָׁכֵן שֶׁדָּר אֵצֶל בַּעַל־הַבַּיִת רַק לְפִי שָׁעָה, אַף־עַל־פִּי־כֵן גַּם עַל־יְדֵי־זֶה נִתּוֹסְפִים הַבָּתִּים הַקְּדוֹשִׁים שֶׁל הַתְּפִלָּה בְּרִבּוּי עָצוּם בְּלִי שִׁעוּר וָעֵרֶךְ וּמִסְפָּר, וְנַעֲשִׂין עַל־יְדֵי־זֶה שַׁעֲשׁוּעִים גְּדוֹלִים לְמַעְלָה בְּלִי שִׁעוּר אַף־עַל־פִּי שֶׁאַחַר־כָּךְ נִתְרַחֵק חַס וְשָׁלוֹם, כְּמוֹ הַשָּׁכֵן שֶׁיּוֹצֵא אַחַר־כָּךְ מִבֵּית הַבַּעַל הַבַּיִת וְנִתְרַחֵק מִמֶּנּוּ. וּכְמוֹ שֶׁרוֹאִין בְּחוּשׁ, לְמָשָׁל כְּשֶׁיֵּשׁ תִּשְׁעָה אֲנָשִׁים אֲפִלּוּ אִם כֻּלָּם צַדִּיקִים גְּדוֹלִים, אַף־עַל־פִּי־כֵן אֵין יְכוֹלִין לוֹמַר דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה בָּרְכוּ אוֹ קַדִּישׁ וּקְדֻשָּׁה. וּכְשֶׁבָּא אֶצְלָם אָדָם אֶחָד, אֲפִלּוּ פָּחוּת שֶׁבַּפְּחוּתִים מִן הַשּׁוּק מְצָרְפִין אוֹתוֹ לְמִנְיַן עֲשָׂרָה וְנִגְמָר עַל־יָדוֹ אֲמִירַת הַדָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה. אַף־עַל־פִּי שֶׁתֵּכֶף וּמִיָּד חָלַף הָלַךְ לוֹ וְחָזַר אֶל הַשּׁוּק, אַף־עַל־פִּי־כֵן כַּמָּה שַׁעֲשׁוּעִים גָּרַם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי כָּל הַקְּדֻשָּׁה נִגְמַר עַל־יָדוֹ. וְכֵן אֲפִלּוּ אִם הָיוּ שָׁם כַּמָּה מִנְיָנִים בִּלְעָדוֹ, אַף־עַל־פִּי־כֵן כָּל מַה שֶּׁנִּתּוֹסֵף אֲלֵיהֶם עוֹד נֶפֶשׁ אַחַת מִיִּשְׂרָאֵל נִתּוֹסֵף קְדֻשָּׁתוֹ וּכְבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ יוֹתֵר וְיוֹתֵר, כִּי בְּרֹב עָם הַדְרַת מֶלֶךְ. אַדְּרַבָּא, כָּל מַה שֶּׁנִּתּוֹסֵף נֶפֶשׁ אַחַת אֶל קִבּוּץ גָּדוֹל דִּקְדֻשָּׁה נַעֲשֶׂה עַל־יְדֵי־זֶה תִּקּוּנִים נִפְלָאִים וְנוֹרָאִים בְּיוֹתֵר כַּמְבֹאָר בִּפְנִים.

נִמְצָא שֶׁכָּל מַה שֶּׁהָאָדָם עוֹשֶׂה אֵיזֶה עֻבְדָּא בְּעָלְמָא בַּעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ, אַף־עַל־פִּי שֶׁאַחַר־כָּךְ נַעֲשָׂה עִמּוֹ מַה שֶּׁנַּעֲשַׂה חַס וְשָׁלוֹם, אַף־עַל־פִּי־כֵן זֹאת הָעֻבְדָּא אֵינָהּ נֶאֱבֶדֶת לְעוֹלָם וּכְבָר נִצְטָרְפָה אֶל הַבִּנְיָן הַנִּפְלָא וְגָרְמָה תִּקּוּן גָּדוֹל לְבִנְיַן הַקְּדֻשָּׁה, וְנִתְרַבּוּ כַּמָּה אֲלָפִים וְרִבֵּי רְבָבוֹת בָּתִּים עַל־יָדָהּ. וְאִם יְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ כָּל פַּעַם כָּל יְמֵי חַיָּיו לְהַתְחִיל בְּכָל פַּעַם מֵחָדָשׁ בַּעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ, אֲפִלּוּ אִם יַעֲבֹר עָלָיו מַה שֶּׁיַּעֲבֹר, אֲזַי סוֹף כָּל סוֹף יִתְקַבְּצוּ כָּל אֵלּוּ הַתִּקּוּנִים שֶׁגָּרַם בְּכָל עֲבוֹדָה וּבְכָל הַתְחָלָה, וְכֻלָּם יִתְקַבְּצוּ לְעֶזְרָתוֹ לָשׁוּב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת, “וְאִם רֵאשִׁיתוֹ מִצְעָר - אַחֲרִיתוֹ יִשְׂגֶּא מְאֹד”, וַאֲזַי יִרְאֶה מַה שֶּׁפָּעַל עַל־יְדֵי כָּל עֻבְדָּא שֶׁבִּקְדֻשָּׁה, כִּי אֵין שׁוּם דָּבָר נֶאֱבָד לְעוֹלָם וְכַנַּ”ל: הלכות תפלת ערבית, הלכה ד’ אות לד.

עִקַּר הַהִתְחַזְּקוּת שֶׁל כָּל אָדָם, כִּי אֵיךְ שֶׁהוּא צָרִיךְ לְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ לְבַל יִפֹּל יוֹתֵר חַס וְשָׁלוֹם, וְעִקַּר הַהִתְחַזְּקוּת הוּא עַל־יְדֵי הַשֵּׁם, הַיְנוּ עַל־יְדֵי שֵׁם ה’ וְשֵׁם הַצַּדִּיקִים אֲמִתִּיִּים אֲשֶׁר שְׁמָם נִקְרָא עָלָיו שֶׁזֶּה בְּחִינַת שֵׁם ה’, כִּי שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ מְשֻׁתָּף בִּשְׁמָם, כִּי זֶה עִקַּר הַהִתְחַזְּקוּת וְהַשִּׂמְחָה מַה שֶּׁזָּכִינוּ ‘שֶׁלֹּא עָשַׂנִי גּוֹי וְהִבְדִּילָנוּ מִן הַתּוֹעִים’, וְשֵׁם יִשְׂרָאֵל נִקְרָא עָלֵינוּ שֶׁזֶּה בְּחִינַת שֵׁם ה’ כִּי שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ מְשֻׁתָּף בִּשְׁמֵנוּ. וְזֶה עִקַּר תִּקְוָתֵנוּ וִישׁוּעָתֵנוּ “כִּי לֹא יִטֹּשׁׁ ה’ אֶת עַמּוֹ בַּעֲבוּר שְׁמוֹ הַגָּדוֹל” וְזֶה עִקַּר הַבִּטָּחוֹן שֶׁלָּנוּ כִּי בְּשֵׁם קָדְשׁוֹ בָּטָחְנוּ. וּבָזֶה יָכוֹל לְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ אֲפִלּוּ הַקַּל שֶׁבַּקַּלִּים וְהַגָּרוּעַ שֶׁבַּגְּרוּעִים אֲפִלּוּ פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל, מֵאַחַר שֶׁעֲדַיִן שֵׁם יִשְׂרָאֵל נִקְרָא עָלָיו צָרִיךְ לְחַזֵּק וּלְהַחֲיוֹת אֶת עַצְמוֹ בָּזֶה מְאֹד. מִכָּל־שֶׁכֵּן מִי שֶׁזָּכָה לְהִתְקָרֵב לְצַדִּיקֵי אֱמֶת - שֶׁבָּהֶם עִקַּר הַגְדָּלַת שֵׁם ה’, בְּוַדַּאי צָרִיךְ לִשְׂמֹחַ מְאֹד בַּמֶּה שֶּׁזָּכָה לִהְיוֹת שְׁמָם נִקְרָא עָלָיו.

כִּי בֶּאֱמֶת מֵאַחַר שֶׁשֵּׁם יִשְׂרָאֵל שֶׁהוּא שֵׁם ה’ נִקְרָא עָלֵינוּ אָנוּ מְחֻיָּבִים לִשְׂמֹחַ כָּל יָמֵינוּ לְעוֹלָם, כִּי עֲדַיִן יֵשׁ לָנוּ תִּקְוָה לְכָל הַטּוֹבוֹת וּלְכָל הַיְשׁוּעוֹת וְלִמְחִילַת עֲווֹנוֹת שֶׁמֵּהֶם עִקַּר הַדְּאָגוֹת וְהָעַצְבוּת בִּבְחִינַת: “אֶדְאַג מֵחַטָּאתִי”, כִּי תֵּכֶף כְּשֶׁזּוֹכְרִים בְּשֵׁם ה’ וּמְחַיִּין אֶת עַצְמָם בָּזֶה מְאֹד בַּמֶּה שֶּׁשֵּׁם ה’ וְשֵׁם יִשְׂרָאֵל נִקְרָא עָלָיו, עַל־יְדֵי־זֶה בְּעַצְמוֹ זוֹכִין לִמְחִילַת עֲווֹנוֹת כִּי מִשָּׁם נִמְשָׁךְ מְחִילָה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה לְכָל הָעֲווֹנוֹת, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: “וְכַפֵּר עַל חַטֹּאתֵינוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ”. כִּי כָּל הַסְּלִיחוֹת וְהַכַּפָּרוֹת נִמְשָׁכִין מִשְּׁלֹשׁ־עֶשְׂרֵה מִדּוֹת שֶׁל רַחֲמִים שֶׁכֻּלָּם נִמְשָׁכִין מִשֵּׁם ה’, בִּבְחִינַת (שמות לג, יט): “אֲנִי אַעֲבִיר כָּל טוּבִי עַל פָּנֶיךָ וְקָרָאתִי בְּשֵׁם ה’ לְפָנֶיךָ”, וְעַל־יְדֵי־זֶה “וְחַנּוֹתִי אֶת אֲשֶׁר אָחוֹן” וְכוּ’, וְנֶאֱמַר: “וַיִּקְרָא בְּשֵׁם ה’ וַיַּעֲבֹר ה’ עַל פָּנָיו וַיִּקְרָא” וְכוּ’, שֶׁנִּמְשָׁךְ עַל־יְדֵי־זֶה כָּל הִתְגַּלּוּת הַשְּׁלֹשׁ־עֶשְׂרֵה מִדּוֹת שֶׁל רַחֲמִים שֶׁהוּא רַק לְמַעַן שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ הַמְשֻׁתָּף בִּשְׁמֵנוּ: הלכות שבת הלכה ה’ אות טו.

כְּשֶׁאָדָם עוֹסֵק בִּתְפִלָּה וַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, וּבְכָל פַּעַם מִתְבַּלְבֵּל וְנוֹפֵל מֵעֲבוֹדָתוֹ, וַאֲזַי דֶּרֶךְ הַבַּעַל דָּבָר לְהִתְגָּרוֹת בּוֹ וְרוֹצֶה לְהַפִּילוֹ מֵעֲבוֹדָתוֹ לְגַמְרֵי, מֵאַחַר שֶׁרוֹאֶה שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִגְמֹר אֶת תְּפִלָּתוֹ וַעֲבוֹדָתוֹ בִּשְׁלֵמוּת, עַל־יְדֵי הַבִּלְבּוּלִים שֶׁמִּתְגַּבְּרִים עָלָיו בְּכָל פַּעַם בְּאֹפֶן אַחֵר. עַל־כֵּן צָרִיךְ הָאָדָם לְהִתְגַּבֵּר וּלְהִתְחַזֵּק מְאֹד, וְלֵידַע וּלְהַאֲמִין, שֶׁהַצַּדִּיק הָאֱמֶת מַעֲלֶה גַּם מְעַט עֲבוֹדָתוֹ וּתְפִלָּתוֹ הַמְטֹרָפוֹת וְהַמְבֻלְבָּלוֹת. כִּי עִקַּר עֲלִיַּת כָּל הַתְּפִלּוֹת וְהַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת הַכֹּל הוּא רַק עַל־יְדֵי הַצַּדִּיק הָאֱמֶת, כִּי אֲפִלּוּ מִי שֶׁעוֹסֵק בְּתוֹרָה וּמִצְווֹת הַרְבֵּה, גַּם כֵּן אֵינוֹ יָכוֹל לְהַעֲלוֹת עֲבוֹדָתוֹ בִּשְׁלֵמוּת לַמָּקוֹם הַצָּרִיךְ כִּי אִם עַל־יְדֵי הַצַּדִּיק הָאֱמֶת, וְזֶה הַצַּדִּיק מַעֲלֶה גַּם כָּל הַתְּפִלּוֹת וְהָעֲבוֹדוֹת הַמְטֹרָפוֹת, כִּי מְבָרֵר מְעַט הַטּוֹב שֶׁבָּהֶם וּמַעֲלֶה אוֹתוֹ וּבוֹנֶה מֵהֶם בִּנְיָנִים נִפְלָאִים. וְעַל־כֵּן אַדְּרַבָּא, כָּל מַה שֶּׁהָאָדָם רוֹאֶה שֶׁהַבִּלְבּוּלִים מִתְגַּבְּרִין וּתְפִלָּתוֹ וַעֲבוֹדָתוֹ בְּקַטְנוּת גָּדוֹל, הוּא צָרִיךְ לְהִתְחַזֵּק יוֹתֵר וְיוֹתֵר לְהַכְרִיחַ אֶת עַצְמוֹ מְאֹד וּלְהַתְחִיל בְּכָל פַּעַם מֵחָדָשׁ לְהִתְחַזֵּק בִּתְפִלָּה וַעֲבוֹדָה, בִּכְדֵי שֶׁיִּהְיֶה עַל־יְדֵי־זֶה חֲבִילוֹת חֲבִילוֹת הַרְבֵּה שֶׁל נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת שֶׁיֵּשׁ בְּכָל עֲבוֹדָה וַעֲבוֹדָה, וְאָז יִתְעוֹרֵר הַצַּדִּיק בְּרַחֲמִים גְּדוֹלִים יוֹתֵר לְהַגְבִּיהַּ וּלְהַעֲלוֹת הַחֲבִילוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת שֶׁל תּוֹרָה וּמִצְווֹת שֶׁעָסַק בָּהֶם: שם, הלכה ו’ אות ט.

יֵשׁ שָׁלֹשׁ קְלִפּוֹת שֶׁמַּרְחִיקִין אֶת הָאָדָם מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. אֶחָד מַגִּיעַ אֵלָיו וּמַזִּיקוֹ בְּרֹאשׁוֹ וּמַכְנִיס בְּמֹחוֹ וְדַעְתּוֹ מַחֲשָׁבוֹת רָעוֹת שֶׁל מָמוֹן וּשְׁאָר תַּאֲווֹת. וְאֶחָד מַגִּיעַ אֵלָיו וּמַזִּיקוֹ לְלִבּוֹ וּמַכְנִיס חֶמְדָּה גְּדוֹלָה בְּלִבּוֹ שֶׁיַּחְמֹד מְאֹד לְכָל הַתַּאֲווֹת רַחֲמָנָא לִצְלָן, אַךְ אַף־עַל־פִּי־כֵן הָיָה אֶפְשָׁר שֶׁיִּשָּׁאֵר בּוֹ עֲדַיִן אֵיזֶה נְקֻדָּה טוֹבָה שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה יַחֲזֹר וְיִתְגַּבֵּר עַל תַּאֲוַת הַלֵּב וְעַל הַמַּחֲשָׁבוֹת שֶׁבַּמֹּחַ. אֲבָל יֵשׁ עוֹד קְלִפָּה שְׁלִישִׁית שֶׁקָּשָׁה מִכֻּלָּם, שֶׁעִקַּר עִסְקָהּ לְהַשְׁלִיךְ וּלְהַפִּיל אֶת הָאָדָם וּלְהַחֲלִישׁ דַּעְתּוֹ, שֶׁיִּהְיֶה נָסוֹג אָחוֹר לְגַמְרֵי חַס וְשָׁלוֹם, מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּמֵהַצַּדִּיקִים, בִּבְחִינַת: “נָזוֹרוּ אָחוֹר”, וְאוֹמֵר לוֹ: ‘מַה לְּךָ לְיַגֵּעַ עַצְמְךָ אֵצֶל הַחֲסִידִים וְהַיְרֵאִים אֲמִתִּיִּים, מֵאַחַר שֶׁאַתָּה רוֹאֶה שֶׁאַתָּה אֶצְלָם כְּבָר זְמַן רַב וַעֲדַיִן כָּל הַמַּחֲשָׁבוֹת רָעוֹת וְתַאֲווֹת הַלֵּב בְּתָקְפָּם, וְלָמָּה אַתָּה מִתְיַגֵּעַ בְּחִנָּם, שׁוּב לַאֲחוֹרֶיךָ לָרוּץ אַחַר פַּרְנָסָתְךָ וְאַחַר הַמָּמוֹן וְכַיּוֹצֵא כִּשְׁאָר הָעוֹלָם’. וּקְלִפָּה זֹאת קָשָׁה מִכֻּלָּם.

כִּי כָּל זְמַן שֶׁהָאָדָם מְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ אֵיךְ שֶׁהוּא יֵשׁ לוֹ תַּקָּנָה, כִּי הַהִתְקָרְבוּת לְבַד שֶׁמִּתְקָרֵב לִירֵאִים וּכְשֵׁרִים זֶה בְּעַצְמוֹ יָקָר מְאֹד, אֲפִלּוּ אִם לֹא יְקַבֵּל שׁוּם קְדֻשָּׁה כְּלָל חַס וְשָׁלוֹם, וַאֲפִלּוּ אִם נִדְמֶה לוֹ שֶׁהוּא גָּרוּעַ עַכְשָׁו יוֹתֵר מִבַּתְּחִלָּה, הֲלֹא הוּא יוֹדֵעַ הָאֱמֶת שֶׁלֹּא הַהִתְקָרְבוּת אֲלֵיהֶם גָּרְמָה לוֹ זֹאת חַס וְשָׁלוֹם, כִּי בְּוַדַּאי אִם הָיָה שׁוֹמֵעַ לַעֲצָתָם בְּוַדַּאי הָיָה טוֹב לוֹ מְאֹד בָּזֶה וּבַבָּא. רַק מֵחֲמַת שֶׁכֹּחַ הַבְּחִירָה גָּדוֹל מְאֹד, וּמִמֵּילָא נַעֲשָׂה עִמּוֹ מַה שֶּׁנַּעֲשָׂה, אִם כֵּן מִי יוֹדֵעַ מֶה הָיָה נַעֲשֶׂה עִמּוֹ אִם לֹא הָיָה מִתְקָרֵב כְּלָל, כִּי בְּוַדַּאי אִם לֹא הָיָה מִתְקָרֵב כְּלָל אָז הָיָה גָּרוּעַ יוֹתֵר וְיוֹתֵר. וְאַל יֹאמַר מַה הִיא שֶׁהַיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ טוֹבִים מֵאֵלֶּה, כִּי אֵין אָדָם יוֹדֵעַ מַה שֶּׁיַּעֲבֹר עָלָיו כָּל יָמָיו, כִּי הָאוֹרֵב יוֹשֵׁב וְאוֹרֵב עָלָיו בְּכָל יוֹם וּבְכָל עֵת, וּבְוַדַּאי כְּבָר נִצַּל מֵהַרְבֵּה פַּח יוֹקְשִׁים עַל־יְדֵי כֹּחַ הַהִתְקָרְבוּת לְבַד: שם, אות י”ב.

רֹב הַנְּפִילוֹת שֶׁל הָאָדָם הוּא מֵחֲמַת שֶׁכְּבָר נִתְעוֹרֵר כַּמָּה פְּעָמִים לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְנָפַל מִזֶּה. וּבֶאֱמֶת הוּא לְהֵפֶךְ, כִּי הֲלֹא אֲפִלּוּ מִי שֶׁחָטָא כָּל יָמָיו וְלֹא נִתְעוֹרֵר בִּתְשׁוּבָה כְּלָל, אִם יָשׁוּב לְבַסּוֹף מוֹחֲלִין לוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. מִכָּל שֶׁכֵּן כְּשֶׁנִּתְעוֹרֵר כַּמָּה פְּעָמִים וְחָזַר וְנִתְרַחֵק, וְכֵן הָיָה כַּמָּה פְּעָמִים, שֶׁבְּוַדַּאי יֵשׁ לוֹ תִּקְוָה, וּבְוַדַּאי בְּנָקֵל לוֹ יוֹתֵר לָשׁוּב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת, כִּי ‘לֵית רְעוּתָא טָבָא דְּאִתְאַבִיד’ [אֵין רָצוֹן טוֹב שֶּׁנֶּאֱבַד]: שם, הלכה ז’ אות ז.

בִּשְׁעַת הַחֻרְבָּן וְהַנְּפִילָה אָנוּ מְקַבְּלִין חִיּוּת בְּהֶעְלֵם גָּדוֹל דַּיְקָא מִבְּחִינָה עֶלְיוֹנָה מְאֹד, שֶׁהוּא סוֹד בְּחִינַת: ‘כִּסֵּא דְּמִתְכַּסְיָא’ וְכוּ’, רַק שֶׁאֵין הַחִיּוּת נִמְשָׁךְ כִּי אִם מְעַט דִּמְעַט וּבְהֶעְלֵם נִפְלָא, וְאָז צְרִיכִים לְחַפֵּשׂ אַחַר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְאֹד וּלְהִתְחַזֵּק וְלִטְעֹן כָּל זֹאת עִם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הֲלֹא בֶּאֱמֶת אַתָּה נֶעְלָם בֵּינֵינוּ גַּם עַתָּה, לָכֵן הוֹדִיעֵנוּ נָא אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדְךָ, וְאַל תּוֹסֵף לְהַסְתִּיר פָּנֶיךָ מֵאִתָּנוּ. שֶׁזֶּה בְּחִינַת מַה שֶּׁטָּעַן הַנָּבִיא בְּסוֹף הַקִּינוֹת, “אַתָּה ה’ לְעוֹלָם תֵּשֵׁב כִּסְאֲךָ לְדוֹר וָדוֹר” בְּחִינַת כִּסֵּא הַנַּ”ל. “לָמָּה לָנֶצַח תִּשְׁכָּחֵנוּ וְכוּ’ הֲשִׁיבֵנוּ ה’ אֵלֶיךָ” וְכוּ’. וְעַל־יְדֵי כָּל זֶה שֶׁיְּחַפֵּשׂ גַּם אָז אַחַר כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ יִזְכֶּה שֶׁתִּתְהַפֵּךְ הַיְרִידָה לַעֲלִיָּה, וְיִזְכֶּה לְקַבֵּל הַחִיּוּת דִּקְדֻשָּׁה הַגְּבוֹהָה הַנַּ”ל בְּאִתְגַּלְיָא וּבְשֶׁפַע גָּדוֹל: שם, אות י”ז כ”ג.

עִקַּר תִּקּוּן פְּגִימַת הַלְּבָנָה הוּא עַל־יְדֵי הִתְחַזְּקוּת שֶׁבָּא עַל־יְדֵי שִׂמְחָה, בְּחִינַת: “כִּי חֶדְוַת ה’ הִיא מָעֻזְּכֶם”, וְזֶה שֶׁהִזְהִיר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כַּמָּה פְּעָמִים אֶת יְהוֹשֻׁעַ “חֲזַק וֶאֱמַץ”, כִּי יְהוֹשֻׁעַ הוּא בְּחִינַת לְבָנָה כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: שם, אות מ”ט.

מִלְחֶמֶת עֲמָלֵק שֶׁהוּא מִלְחֶמֶת הַיֵּצֶר הִיא מִלְחָמָה אֲרֻכָּה מְאֹד, וְעִקַּר הַכְנָעָתוֹ הוּא עַל־יְדֵי הִתְחַזְּקוּת, שֶׁבְּכָל מַה שֶּׁעוֹבֵר עַל הָאָדָם כָּל יְמֵי חַיָּיו, יִהְיֶה חָזָק מְאֹד לִבְלִי לְהַנִּיחַ לְהַפִּיל אֶת עַצְמוֹ בְּשׁוּם אֹפֶן, בִּבְחִינַת: “וְאַצִּיעָה שְׁאוֹל הִנֶּךָּ”. וְגַם מִשָּׁם יִקְרָא וְיִצְעַק אֶל ה’ בִּכְלוֹת הַנֶּפֶשׁ בִּבְחִינַת: “מִבֶּטֶן שְׁאוֹל שִׁוַּעְתִּי” וְכוּ’. וְזֶה עִקַּר דֶּרֶךְ הַתְּשׁוּבָה שֶׁאָנוּ עוֹסְקִים לְהַמְשִׁיךְ בַּיָּמִים הַנּוֹרָאִים הַקְּדוֹשִׁים, רֹאשׁ־הַשָּׁנָה וַעֲשֶׂרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה וְיוֹם כִּפֻּרִים, וְזֶה עִקַּר נִצְחוֹן הַמִּלְחָמָה שֶׁאָנוּ עוֹסְקִים בַּיָּמִים הַלָּלוּ. כִּי כָּל זְמַן שֶׁהָאָדָם אֵינוֹ מְיָאֵשׁ אֶת עַצְמוֹ וּמְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ לְהַתְחִיל בְּכָל פַּעַם מֵחָדָשׁ אֵיךְ שֶׁהוּא, הוּא נִקְרָא נוֹצֵחַ אֶת הַמִּלְחָמָה, כִּי בֶּאֱמֶת לַשֵּׁם הַמִּלְחָמָה, כִּי אִי אֶפְשָׁר לְהָאָדָם בְּעַצְמוֹ לְנַצְּחוֹ כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: ‘אִלְמָלֵא הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא עוֹזְרוֹ’ וְכוּ’, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: “מִלְחָמָה לַה’ בַּעֲמָלֵק” וְכוּ’, רַק שֶׁהָאָדָם מְחֻיָּב לְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ בְּכָל פַּעַם מֵחָדָשׁ לִבְלִי לִהְיוֹת נָסוֹג אָחוֹר מִמִּלְחָמָה הַזֹּאת, וְלִבְלִי לְיָאֵשׁ אֶת עַצְמוֹ בְּשׁוּם אֹפֶן. וְזֶה מְרֻמָּז בְּדִבְרֵי הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ שֶׁאָמַר: ‘מַאן נָצַח מַאן דְּאָחִיד מָאנֵי קְרָבָא בְּיָדוֹהִי’ [מִי הַמְנַצֵּחַ? מִי שֶׁאוֹחֵז כְּלֵי הַקְּרָב בְּיָדוֹ], כִּי וַדַּאי בַּמִּלְחָמָה הַזֹּאת אֵין רוֹאִין עֲדַיִן בְּחוּשׁ מַאן נָצַח, כִּי עֲדַיִן הַמִּלְחָמָה אֲרֻכָּה מְאֹד וְהַגָּלוּת מִתְגַּבֵּר, וְעַל כָּל אֶחָד עוֹבֵר מַה שֶּׁעוֹבֵר. אַף־עַל־פִּי־כֵן כָּל זְמַן שֶׁאוֹחֲזִין עֲדַיִן הַכְּלֵי זַיִן בְּיָדֵינוּ, וְעִקַּר הַכְּלֵי זַיִן שֶׁלָּנוּ הוּא תְּפִלָּה כַּמְבֹאָר בְּמָקוֹם אֲחֵר, וְכָל זְמַן שֶׁאֵין אָנוּ מְיָאֲשִׁין עַצְמֵנוּ מִמִּלְחָמָה הַזֹּאת חַס וְשָׁלוֹם, וְאוֹחֲזִין עֲדַיִן הַכְּלֵי מִלְחָמָה, בְּוַדַּאי אֲנַחְנוּ מְנַצְּחִים, כִּי כָּל זְמַן שֶׁהָאָדָם מְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ בִּתְפִלָּה וּצְעָקָה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הוּא בִּכְלַל מְנַצֵּחַ אֶת הַמִּלְחָמָה, כִּי זֶה עִקַּר הַנִּצָּחוֹן כַּנַּ”ל: שם, אות נ”ד.

הָעִקָּר הוּא אֱמוּנָה שֶׁהוּא בְּחִינַת שַׁבָּת, כִּי כָּל זְמַן שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֱמוּנָה, בְּוַדַּאי יָשׁוּב אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת, וְעַל־כֵּן צָרִיךְ הָאָדָם לְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ עַל־יְדֵי־זֶה בְּעַצְמוֹ, דְּהַיְנוּ עַל־יְדֵי מַה שֶּׁהַבַּעַל דָּבָר וְהַסִּטְרָא אָחֳרָא רוֹצָה לְהַפִּילוֹ חַס וְשָׁלוֹם, עַל־יְדֵי־זֶה בְּעַצְמוֹ יְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ. כִּי הַבַּעַל דָּבָר מִתְנַכֵּל בְּנַפְשׁוֹ לְהַפִּילוֹ בְּכָל עֵת מֵחֲמַת שֶׁמַּכְנִיס בְּלִבּוֹ שֶׁפָּגַם וְקִלְקֵל כָּל כָּךְ, עַד שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ עוֹד לָשׁוּב וּלְתַקֵּן עֲבֵרוֹת וּפְגָמִים כָּאֵלּוּ, בִּפְרָט כְּפִי מַה שֶּׁיֵּשׁ אֲנָשִׁים שֶׁבֶּאֱמֶת קִלְקְלוּ הַרְבֵּה מְאֹד כְּמוֹ שֶׁהֵם יוֹדְעִים בְּעַצְמָם, שֶׁעָבְרוּ עֲבֵרוֹת רַבּוֹת גְּדוֹלוֹת וַחֲמוּרוֹת יָמִים וְשָׁנִים הַרְבֵּה רַחֲמָנָא לִצְלָן. וְיֵשׁ שֶׁכְּבָר הִתְחִילוּ כַּמָּה פְּעָמִים בִּתְשׁוּבָה וּבַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם וְאַחַר־כָּךְ נָפְלוּ כְּמוֹ שֶׁנָּפְלוּ, כָּל אֶחָד וְאֶחָד כְּפִי נְפִילָתוֹ רַחֲמָנָא לִצְלָן, וְעַל־כֵּן מַכְנִיס הַבַּעַל דָּבָר בְּלִבָּם בְּכָל פַּעַם שֶׁכְּבָר אָפֵס תִּקְוָתָם לְפִי עֹצֶם הַפְּגָמִים הָאֵלֶּה, אֲבָל בֶּאֱמֶת בָּזֶה בְּעַצְמוֹ יָכוֹל הָאָדָם לְהַחֲיוֹת וּלְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ, כִּי מֵאַחַר שֶׁיּוֹדֵעַ וּמַאֲמִין עֲדַיִן, שֶׁעֲבֵרָה הִיא פְּגָם גָּדוֹל שֶׁעַל־יָדָהּ פּוֹגְמִים בְּכָל הָעוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים, אִם כֵּן יֵשׁ לוֹ אֱמוּנָה עֲדַיִן, וּמֵאַחַר שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֱמוּנָה עֲדַיִן בְּוַדַּאי יֵשׁ לוֹ תִּקְוָה בְּלִי סָפֵק, כִּי מֵאַחַר שֶׁהוּא מַאֲמִין שֶׁיְּכוֹלִין לְקַלְקֵל בְּוַדַּאי יְכוֹלִין לְתַקֵּן גַּם כֵּן.

כִּי זֶה יָדוּעַ שֶׁהָאֶפִּיקוֹרְסִים וְהַמְחַקְּרִים אֵינָם מַאֲמִינִים כְּלָל שֶׁמְּקַלְקְלִים עַל־יְדֵי עֲבֵרָה בְּעוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים, שֶׁמִּזֶּה נִמְשָׁךְ מַה שֶּׁנּוֹתְנִים טְעָמִים שֶׁל הֶבֶל וָשֶׁקֶר לְמִצְווֹת וַעֲבֵרוֹת שֶׁל תּוֹרָה. אֲבָל אֲנַחְנוּ עַם קָדוֹשׁ שֶׁאָנוּ מַאֲמִינִים שֶׁהָעֲבֵרָה חַס וְשָׁלוֹם הִיא פְּגָם גָּדוֹל מְאֹד בְּעוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים וְכוּ’, וּמֵחֲמַת זֶה רוֹצֶה הַבַּעַל דָּבָר לְהַפִּילוֹ חַס וְשָׁלוֹם. וְהוּא אַדְּרַבָּא, עַל־יְדֵי־זֶה בְּעַצְמוֹ רָאוּי לוֹ לְהַחֲיוֹת אֶת עַצְמוֹ מֵאַחַר שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֱמוּנָה עֲדַיִן. כִּי עִקַּר כַּוָּנַת הַבַּעַל דָּבָר הוּא שֶׁרוֹצֶה לְהַפִּיל אוֹתוֹ כָּל כָּךְ עַד שֶׁיַּפִּיל אוֹתוֹ לִכְפִירוֹת גְּמוּרוֹת חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁיֹּאמַר: “לֵית דִּין וְלֵית דַּיָּן”, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: ‘הַיּוֹם אוֹמֵר לוֹ עֲשֵׂה כָּךְ וְכוּ’ עַד שֶׁאוֹמֵר לֵךְ וַעֲבֹד עֲבוֹדָה זָרָה’, וּכְמוֹ שֶׁאָנוּ רוֹאִים בְּכָל דּוֹר כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁבָּאוּ לְמַה שֶּׁבָּאוּ רַחֲמָנָא לִצְלָן, עַל־יְדֵי נְפִילוֹת וַחֲלִישׁוּת הַדַּעַת כָּאֵלּוּ שֶׁהִכְנִיס בָּהֶם הַבַּעַל דָּבָר.

עַל־כֵּן צָרִיךְ הָאָדָם לְהַשְׂכִּיל עַל דְּרָכָיו וְלָחוּס עַל חַיָּיו וּלְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ בְּכָל עֵת בְּכָל מַה שֶּׁיּוּכַל, יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה. וְעַל־יְדֵי־זֶה בְּעַצְמוֹ יְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ, עַל־יְדֵי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֱמוּנָה עֲדַיִן שֶׁפּוֹגְמִין הַרְבֵּה עַל־יְדֵי עֲבֵרוֹת כַּנַּ”ל. כִּי כָּל זְמַן שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֱמוּנָה יֵשׁ לוֹ תִּקְוָה, וּבְוַדַּאי יְכוֹלִין לְתַקֵּן הַכֹּל, כִּי “כָּל מִצְווֹתֶיךָ אֱמוּנָה”. כִּי עִקַּר הַמִּצְווֹת הֵם לָבוֹא עַל־יָדָם לֶאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, כְּדֵי לְהַכִּיר אֶת מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם, וְכָל זְמַן שֶׁיֵּשׁ לְהָאָדָם נְקֻדָּה מֵהָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה, יֵשׁ לוֹ תִּקְוָה עֲדַיִן, כִּי בְּוַדַּאי יֵשׁ עֵצוֹת כָּאֵלּוּ שֶׁגַּם הוּא יָכוֹל לַחֲזֹר לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּנָקֵל, עַל־יְדֵי אֵיזֶה נַחַת רוּחַ שֶׁיַּעֲשֶׂה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בַּמָּקוֹם שֶׁהוּא, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה יִזְכֶּה לָשׁוּב אֵלָיו בֶּאֱמֶת עַל־יְדֵי כֹּחַ הַצַּדִּיקֵי אֱמֶת, עַד שֶׁיָּכוֹל לִזְכּוֹת לִתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה כָּל כָּךְ, עַד שֶׁיִּתְהַפְּכוּ כָּל הָעֲווֹנוֹת לִזְכֻיּוֹת כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, וְכַנַּ”ל: הלכות תחומין הלכה ה’.

מִי שֶׁנָּפַל חַס וְשָׁלוֹם, לַמְּקוֹמוֹת הָרְחוֹקִים מֵהַקְּדֻשָּׁה מְאֹד עַד שֶׁכִּבְיָכוֹל אִי אֶפְשָׁר לִמְצֹא שָׁם אֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּי עַל מְקוֹמוֹת אֵלּוּ נֶאֱמַר: “וּכְבוֹדִי לְאַחֵר לֹא אֶתֵּן”. אַךְ בֶּאֱמֶת גַּם הֵם מְקַבְּלִים חִיּוּת מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ, רַק שֶׁהַחִיּוּת אֱלֹקוּת אֲשֶׁר שָׁם בְּאֵלּוּ הַמְּקוֹמוֹת הוּא סָתוּם וְנֶעְלָם מְאֹד בְּסוֹד חָלָל הַפָּנוּי. וְדַיְקָא אֵלּוּ הַמְּקוֹמוֹת מְקַבְּלִין חִיּוּת מִבְּחִינָה עֶלְיוֹנָה מְאֹד בְּחִינַת הַמַּאֲמָר סָתוּם. וְעַל־כֵּן עִקַּר עֲצָתוֹ שֶׁיְּחַפֵּשׂ וִיבַקֵּשׁ אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ גַּם מִשָּׁם, כִּי בֶּאֱמֶת גַּם שָׁם נֶעְלָם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, רַק שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְמָצְאוֹ שָׁם בְּשׁוּם שֵׂכֶל וּסְבָרָא כִּי אִם עַל־יְדֵי הַבַּקָּשָׁה וְהַחִפּוּשׂ בִּבְחִינַת: “אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ”. וּמִי שֶׁרוֹצֶה לְהִכָּנֵס אֶל דַּרְכֵי הַקְּדֻשָּׁה בֶּאֱמֶת, אִי אֶפְשָׁר לוֹ לִכְנֹס בִּשְׁלֵמוּת כִּי אִם כְּשֶׁמְּנַסִּין אוֹתוֹ בִּבְחִינָה זֹאת שֶׁנּוֹפֵל לִמְקוֹמוֹת כָּאֵלּוּ. וּכְשֶׁמַּחֲזִיק אֶת עַצְמוֹ עַל־פִּי הַנַּ”ל, אָז יִזְכֶּה שֶׁתִּהְיֶה הַיְרִידָה תַּכְלִית הָעֲלִיָּה, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים. וְעִקַּר הַהִתְחַזְּקוּת הוּא שֶׁיֵּדַע חֶסְרוֹן דַּעַת הָאֱנוֹשִׁי, שֶׁבֶּאֱמֶת אֵין לָנוּ שׁוּם שֵׂכֶל כְּלָל כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: “כִּי בַעַר אָנֹכִי מֵאִישׁ” וְכוּ’, וְאָנוּ מְחֻיָּבִים לְבַטֵּל וּלְהַשְׁלִיךְ שִׂכְלֵנוּ לְגַמְרֵי, רַק לְהַאֲמִין בְּדִבְרֵי הַצַּדִּיקֵי אֱמֶת, שֶׁבֶּאֱמֶת יֵשׁ חִיּוּת אֱלֹקוּת אֲפִלּוּ בַּמְּקוֹמוֹת הָרְחוֹקִים מְאֹד מְאֹד, רַק שֶׁאִי אֶפְשָׁר בְּשׁוּם שֵׂכֶל אֱנוֹשִׁי לִמְצֹא שָׁם כְּבוֹד אֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ מֵאַחַר שֶׁשָּׁם פָּנוּי מֶאֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, בִּבְחִינַת: “וּכְבוֹדִי לְאַחֵר לֹא אֶתֵּן”, רַק צְרִיכִים שָׁם לְחַפְּשׂוֹ וּלְבַקֵּשׁ “אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ” כַּנַּ”ל, וְרַק עַל־יְדֵי־זֶה יַעֲלֶה בְּתַכְלִית הָעֲלִיָּה כַּנַּ”ל.

כִּי עִקַּר חִיּוּת וְהַהִתְחַזְּקוּת שֶׁל הָרְחוֹקִים מְאֹד שֶׁנָּפְלוּ לִמְקוֹמוֹת כָּאֵלּוּ שֶׁהֵם מִבְּחִינַת חָלָל הַפָּנוּי כַּנַּ”ל, עִקַּר הַחִיּוּת שֶׁלָּהֶם הוּא בִּבְחִינַת רְכִּיכָא, כִּי אֵין רוֹאִין שָׁם שׁוּם אוֹר וְהוּא דַּק מִן הַדַּק, וְהוּא נִדְחֶה וְנִתְעַלֵּם בִּפְנֵי כָּל הַנִּכְנָס לְשָׁם, כְּדֶרֶךְ דָּבָר הָרַךְ שֶׁנִּדְחֶה בִּפְנֵי כֹּל. וְשָׁם, דַּיְקָא זֶהוּ עִקַּר הַהִתְחַזְּקוּת עַל־יְדֵי בְּחִינַת רְכִּיכָא הַנַּ”ל שֶׁהוּא בְּחִינַת: “הַרְפּוּ וּדְעוּ כִּי אָנֹכִי אֱלֹהִים” וְכוּ’, וְעַל זֶה אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, ‘לְעוֹלָם יְהֵא אָדָם רַךְ כַּקָּנֶה וְאַל יִהְיֶה קָשֶׁה כָּאֶרֶז’, כִּי קָנֶה - אֲפִלּוּ כָּל הָרוּחוֹת שֶׁבָּעוֹלָם אֵין יְכוֹלִין לַהֲזִיזוֹ מִמְּקוֹמוֹ דַּיְקָא עַל־יְדֵי־זֶה שֶׁהוּא רַךְ וְנִכְפָּף בִּפְנֵי כֹּל וְאַף־עַל־פִּי־כֵן הוּא חָזָק וְאַמִּיץ מְאֹד בְּשָׁרְשׁוֹ וְאֵין יְכוֹלִין הָרוּחוֹת לְעָקְרוֹ מִמְּקוֹמוֹ, מַה שֶּׁאֵין כֵּן אִם הָיָה קָשֶׁה כָּאֶרֶז וְכוּ’, וּכְמוֹ־כֵן בִּמְקוֹמוֹת כָּאֵלּוּ שֶׁהֵם בְּחִינַת חָלָל הַפָּנוּי וְהָרוּחַ סְעָרָה שֶׁל הַסִּטְרָא אַחֲרָא מִתְגַּבֵּר שָׁם מְאֹד, שָׁם אָסוּר לְהִכָּנֵס בְּקֻשְׁיוֹת וְתֵרוּצִים כְּלָל, בִּבְחִינַת: “אַל תַּקְשׁוּ לְבַבְכֶם”, כִּי שָׁם עִקַּר הַהִתְחַזְּקוּת דַּיְקָא עַל־יְדֵי שֶׁהוּא רַךְ כַּקָּנֶה, וְעַל כָּל הַשְּׁאֵלוֹת וְהַמְּנִיעוֹת וְהַקֻּשְׁיוֹת וְהַבִּלְבּוּלִים הֵן מֵעַצְמוֹ הֵן מֵאֲחֵרִים, עַל כֻּלָּם לֹא יָשִׁיב דָּבָר, בִּבְחִינַת: “וָאֱהִי כְּאִישׁ אֲשֶׁר לֹא שׁוֹמֵעַ וְאֵין בְּפִיו תּוֹכָחוֹת”, כִּי הַקֻּשְׁיוֹת וְהַבִּלְבּוּלִים הַבָּאִים מִשָּׁם אִי אֶפְשָׁר לְיַשְּׁבָן כַּנַּ”ל. וְאַף־עַל־פִּי־כֵן יִהְיֶה חָזָק בֶּאֱמוּנָה מְאֹד כַּקָּנֶה הָרַךְ הַנִּשְׁרָשׁ בַּמַּיִם, שֶׁאַף־עַל־פִּי שֶׁנִּרְאֶה כְּנִכְפָּף מִפְּנֵי הָרוּחוֹת, אַף־עַל־פִּי־כֵן הוּא חָזָק בְּשָׁרְשׁוֹ מְאֹד. כְּמוֹ־כֵן צָרִיךְ הָאָדָם שֶׁיִּהְיֶה חָזָק בֶּאֱמוּנָתוֹ אֲשֶׁר קִבַּלְנוּ מֵאֲבוֹתֵינוּ וְרַבּוֹתֵינוּ, וְלֹא יִשְׁמַע לְשׁוּם קֻשְׁיָא וּבִלְבּוּל הַבָּאִים מִמְּקוֹמוֹת כָּאֵלּוּ, וְלֹא יָשִׁיב עֲלֵיהֶם כְּלָל, כְּאִלּוּ אֵין בְּפִיו מַעֲנֶה עַד שֶׁנִּדְמֶה לָהֶם כְּאִלּוּ הוּא נִכְפָּף בִּפְנֵיהֶם חַס וְשָׁלוֹם.

וּבֶאֱמֶת זֶהוּ עִקַּר הִתְחַזְּקוּתוֹ בִּבְחִינַת רַךְ כַּקָּנֶה כַּנַּ”ל, כִּי שָׁם בִּמְקוֹמוֹת כָּאֵלּוּ אִם יִרְצֶה לְהִכָּנֵס שָׁם בְּקֻשְׁיוֹת וְתֵרוּצִים, אֲזַי יִשָּׁאֵר בַּחֹשֶׁךְ לְגַמְרֵי, כִּי אִי אֶפְשָׁר לְיַשֵּׁב הַקֻּשְׁיוֹת וְהַבִּלְבּוּלִים הַבָּאִים מִשָּׁם. עַל־כֵּן צְרִיכִין שָׁם לִהְיוֹת רַךְ בְּחִינַת רַךְ כַּקָּנֶה לִבְלִי לְהָשִׁיב דָּבָר, רַק לִהְיוֹת חָזָק בְּשֹׁרֶשׁ גִּדּוּלוֹ, הַיְנוּ לְהִתְחַזֵּק בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה וּלְבַקֵּשׁ וּלְחַפֵּשׂ אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ גַּם מִשָּׁם בִּבְחִינַת: “אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ” הַנַּ”ל, וְאָז דַּיְקָא יִזְכֶּה לְתַכְלִית הָעֲלִיָּה כַּנַּ”ל. וְעִקַּר תִּקּוּן הָעוֹלָם בִּשְׁלֵמוּת שֶׁיִּהְיֶה עַל־יְדֵי מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף וּמָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד, הוּא רַק עַל־יְדֵי בְּחִינַת רַךְ כַּקָּנֶה הַנַּ”ל, וְעַל־כֵּן נִקְרָא יוֹסֵף “אַבְרֵךְ”, וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: ‘אָב בְּחָכְמָה וְרַךְ’ וְכוּ’, הַיְנוּ אַף־עַל־פִּי שֶׁהוּא אָב בְּחָכְמָה אַף־עַל־פִּי־כֵן הוּא רַךְ כַּקָּנֶה, וְכֵן בְּדָוִד נֶאֱמַר: “וְאָנֹכִי הַיּוֹם רַךְ וּמָשׁוּחַ מֶלֶךְ”. וּבְעִנְיָן זֶה שֶׁל בְּחִינַת רְכִּיכָא יֵשׁ הַרְבֵּה לְדַבֵּר, אֲבָל אִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר בִּכְתָב, וְהַמַּשְׂכִּיל הֶחָפֵץ בֶּאֱמֶת יָבִין מִדַּעְתּוֹ, אֵיךְ צְרִיכִים לִהְיוֹת רַךְ כַּקָּנֶה, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן יִהְיֶה חָזָק בְּשָׁרְשׁוֹ מְאֹד, וְאַדְּרַבָּא, עַל־יְדֵי הָרַכּוּת עַל־יְדֵי־זֶה עִקַּר חָזְקוֹ וְתָקְפּוֹ לָנֶצַח: שם, הלכה ו’ אות ח.

הַצַּדִּיק נִקְרָא תָּמָר, בְּחִינַת: “צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח”, כִּי תָּמָ”ר לְשׁוֹן תְּמוּרָ”ה, כִּי הַצַּדִּיק מֵמִיר וּמַחֲלִיף הַכֹּל לְטוֹבָה וְכָל הַקִּטְרוּגִים מְהַפֵּךְ אוֹתָם לִזְכוּת, בִּבְחִינַת: “אִם יֵשׁ עָלָיו מַלְאָךְ מֵלִיץ אֶחָד מִנִּי אָלֶף” - “מִנִּי אֶלֶף” דַּיְקָא, שֶׁדַּיְקָא מִנִּי אֶלֶף הַמְקַטְרְגִים נַעֲשֶׂה הַמַּלְאָךְ הַמֵּלִיץ, כִּי כָּל מַה שֶּׁמִּתְרַבִּים הַמְקַטְרְגִים יוֹתֵר הוּא מַמְלִיץ עַל־יְדֵי־זֶה לְטוֹב יוֹתֵר, עַל שֶׁאַף־עַל־פִּי־כֵן הוּא מוֹצֵא בּוֹ אֵיזֶה נְקֻדָּה טוֹבָה, כִּי כָּל אֵלּוּ הַמְקַטְרְגִים עַל הָאָדָם הֵם בְּעַצְמָם אוֹתָם שֶׁהֵסִיתוּ אוֹתוֹ לַחֲטֹא, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: ‘הוּא הַמֵּסִית הוּא הַמְקַטְרֵג’. וְעַל־כֵּן כְּשֶׁמִּתְרַבִּים חַס וְשָׁלוֹם הַמְקַטְרְגִים מְאֹד, אֲזַי עוֹמֵד הַמַּלְאָךְ הַמֵּלִיץ וּמְהַפֵּךְ הַכֹּל לִזְכוּת דַּיְקָא, כִּי טוֹעֵן: הֲלֹא אַדְּרַבָּא, מֵאַחַר שֶׁיֵּשׁ עָלָיו מְקַטְרְגִים הַרְבֵּה כָּל כָּךְ, אִם כֵּן הָיָה לוֹ יְצָרִין רָעִין וּמְסִיתִין הַרְבֵּה. וְאִם כֵּן אַדְּרַבָּא, הוּא פֶּלֶא גָּדוֹל אֵיךְ הִתְחַזֵּק אִישׁ כָּזֶה נֶגֶד מְסִיתִים הַרְבֵּה כָּל כָּךְ, לַחֲטֹף אַף־עַל־פִּי־כֵן אֵיזֶה נְקֻדָּה טוֹבָה שֶׁל אֵיזֶה מִצְוָה שֶׁעָשָׂה. וְזֶה בְּחִינַת: ‘מֵלִיץ אֶחָד מִנִּי אָלֶף’ דַּיְקָא, שֶׁדַּיְקָא מִנִּי אֶלֶף הַמְקַטְרְגִים עַל־יְדֵי־זֶה בְּעַצְמוֹ הוּא מַמְלִיץ עָלָיו, כִּי אִם כֵּן אֵין חִדּוּשׁ כָּל כָּךְ בַּמֶּה שֶּׁחָטָא כָּל כָּךְ מֵאַחַר שֶׁהָיָה לוֹ מְסִיתִים רַבִּים כָּאֵלֶה. אַדְּרַבָּא, זֶהוּ חִדּוּשׁ נִפְלָא אֵיךְ הִתְגַבֵּר לַעֲשׂוֹת אֵיזֶה טוֹב בְּעָלְמָא, מֵאַחַר שֶׁעָמְדוּ עָלָיו חֵילוֹת רַבּוֹת כָּאֵלּוּ, וְעַל־כֵּן הַצַּדִּיק שֶׁהוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ זֶה נִקְרָא תָּמָר, שֶׁמֵּמִיר וּמַחֲלִיף הַקִּטְרוּגִים לִזְכוּת הַנַּ”ל: שם, אות ט”ו.

עִקַּר קִיּוּם הָאָדָם וְהִתְחַזְּקוּתוֹ בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הוּא עַל־יְדֵי שֶׁכּוֹלֵל שְׁנֵי הַדְּרָכִים הַנַּ”ל בְּאוֹת מ”ב מ”ג בְּיַחַד, וְזֶה בְּחִינַת: “טוֹבִים הַשְּׁנַיִם מִן הָאֶחָד - שֶׁאִם יִפֹּל, הָאֶחָד יָקִים אֶת חֲבֵרוֹ”, כִּי הֵם מְחַזְּקִין אֶת כָּל אָדָם לְבַל יִפֹּל בְּשׁוּם אֹפֶן בָּעוֹלָם. כִּי לִפְעָמִים מְחַזְּקִין אֶת עַצְמוֹ עַל־יְדֵי הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת שֶׁמּוֹצְאִין בְּעַצְמוֹ עֲדַיִן, וְלִפְעָמִים נוֹפֵל חַס וְשָׁלוֹם גַּם מִזֶּה, עַד שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהַחֲיוֹת אֶת עַצְמוֹ בְּשׁוּם דָּבָר מֵחֲמַת גֹּדֶל הַהַעֲלָמָה וְהַהַסְתָּרָה וְחַשְׁכוּת וּכְבֵדוּת לֵב שֶׁנִּמְשָׁךְ עָלָיו. וְאָז צָרִיךְ לְהַחֲיוֹת אֶת עַצְמוֹ עַל־יְדֵי הַבַּקָּשָׁה וְהַחִפּוּשׂ אַחַר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, בִּבְחִינַת: “אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ” הַנַּ”ל, שֶׁמִּזֶּה הַדֶּרֶךְ אִי אֶפְשָׁר לְהַבַּעַל־דָּבָר לְבַלְבְּלוֹ וּלְהַפִּילוֹ עַל־יְדֵי שׁוּם בִּלְבּוּל בָּעוֹלָם, כִּי אַף־עַל־פִּי שֶׁיַּכְנִיס בְּדַעְתּוֹ חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁאָפַס תִּקְוָה מֵחֲמַת שֶׁקִּלְקֵל מְאֹד, וְאַף־עַל־פִּי שֶׁהָאֱמֶת הוּא כָּךְ וְגַם עַתָּה הוּא כְּמוֹ שֶׁהוּא, אַף־עַל־פִּי־כֵן מֵאַחַר שֶׁכְּבָר גִּלּוּ לָנוּ הַצַּדִּיקֵי אֱמֶת, שֶׁאֲפִלּוּ בַּמְּקוֹמוֹת הָרְחוֹקִים מֵהַקְּדֻשָּׁה מְאֹד עַד שֶׁהֵם בִּבְחִינַת מְקוֹמוֹת הַמְטֻנָּפִים, שֶׁנֶּאֱמַר עֲלֵיהֶם: “וּכְבוֹדִי לְאַחֵר לֹא אֶתֵּן”, אַף־עַל־פִּי־כֵן צְרִיכִין לְבַקֵּשׁ וּלְחַפֵּשׂ גַּם מִשָּׁם אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְלַעֲלוֹת עַל־יְדֵי־זֶה דַּיְקָא לְתַכְלִית הָעֲלִיָּה, לִבְחִינַת אַיֵּה מַאֲמָר סָתוּם. עַל־כֵּן בְּוַדַּאי תָּמִיד יָקוּם עַל עָמְדוֹ.

הֲגַם כִּי בִּבְחִינַת הַדֶּרֶךְ הַזֶּה שֶׁל אַיֵּה לְבַד גַּם כֵּן אִי אֶפְשָׁר לִהְיוֹת לְעוֹלָם בִּתְמִידוּת, כִּי צְרִיכִין לַעֲלוֹת מִמְּקוֹמוֹת הַנַּ”ל אֶל הַקְּדֻשָּׁה לְגַמְרֵי בִּמְּקוֹם הִתְגַּלּוּת כְּבוֹדוֹ, כִּי זֶה עִקַּר הַקְּדֻשָּׁה שֶׁיִּתְגַּלֶּה כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ (כמבאר בלקוטי מוהר”ן תנינא סימן י”ב במאמר ואיה הנ”ל). אַךְ מִמֵּילָא כְּשֶׁמְּחַיֶּה וּמְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ עַל־יְדֵי בְּחִינַת אַיֵּה הַנַּ”ל, בְּתוֹךְ כָּךְ יִזְכֶּה שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יְרַחֵם עָלָיו וְיָאִיר עֵינָיו, שֶׁיַּחֲזֹר וְיִמְצָא הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת שֶׁיֵּשׁ בּוֹ עֲדַיִן, שֶׁהֵם מִבְּחִינַת הִתְגַּלּוּת כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ. וְזֶה הַדֶּרֶךְ שֶׁל הַחִפּוּשׂ אַחֲרֵי הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת הוּא בְּחִינַת “אַבְרָהָם”, וְהַדֶּרֶךְ שֶׁל הַבַּקָּשָׁה וְהַחִפּוּשׂ אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ הוּא בְּחִינַת “יִצְחָק”, וְ”יַעֲקֹב אָבִינוּ” הוּא הַבְּרִיחַ הַתִּיכוֹן שֶׁכּוֹלֵל שְׁנֵי הַדְּרָכִים הַנַּ”ל יַחַד, וְעָלָיו נֶאֱמַר: “וְהַחוּט הַמְשֻׁלָּשׁ לֹא בִמְהֵרָה יִנָּתֵק”, כִּי עַל־יְדֵי־זֶה זוֹכִין לַעֲמֹד בִּקְדֻשָּׁתוֹ לְעוֹלָם כַּנַּ”ל: שם, אות י”ט.

עִנְיַן מַה שֶּׁדַּיְקָא בִּשְׁעַת הִתְגַּבְּרוּת הַחֹשֶׁךְ וְהַיְּרִידָה וְהַהַסְתָּרָה שֶׁבְּתוֹךְ הַהַסְתָּרָה, אָז דַּיְקָא עִקַּר זְמַן הַהִתְקָרְבוּת וְהַהִתְעוֹרְרוּת לִתְשׁוּבָה בֶּאֱמֶת (עַיֵּן לִקוּטֵי עֵצוֹת חָדָשׁ רֹאשׁ־חֹדֶשׁ אוֹת י”ג וְזֶה לְשׁוֹנוֹ:) כְּשֶׁמַּגִּיעִין לְתַכְלִית הַיְרִידָה וְהַהַסְתָּרָה חַס וְשָׁלוֹם, אֲזַי דַּיְקָא מְקֹרָבִין לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּתַכְלִית הַקֵּרוּב כִּבְיָכוֹל, כִּי שָׁם בְּתַכְלִית הַהַסְתָּרָה וְהַיְרִידָה חַס וְשָׁלוֹם, שָׁם מְלֻבָּשׁ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ כִּבְיָכוֹל בְּלִי לְבוּשׁ בִּבְחִינַת: “וְעָבַרְתִּי בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם” וְכוּ’, “אֲנִי וְלֹא מַלְאָךְ” כַּיָּדוּעַ. נִמְצָא שֶׁאָז דַּיְקָא כְּשֶׁזּוֹכֶה לְגַלּוֹת הַהַסְתָּרָה יְכוֹלִין לְהִתְקָרֵב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת, כִּי אָז דַּיְקָא סְמוּכִין אֵלָיו מְאֹד, וְעַל־כֵּן אֲזַי דַּיְקָא יְכוֹלִין לְהִתְקָרֵב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ וְלַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה. אַךְ צְרִיכִין לָזֶה דַּעַת גָּדוֹל לֵידַע זֹאת וּלְכַוֵּן הַשָּׁעָה שֶׁמַּגִּיעִין לְתַכְלִית הַהַסְתָּרָה, וְלָדַעַת שֶׁאֲזַי דַּיְקָא מְקֹרָבִין אֵלָיו יִתְבָּרַךְ מְאֹד, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה מְהַפְּכִין הַהַסְתָּרָה לְדַעַת. כִּי כְּשֶׁאֵין יוֹדְעִין זֹאת תּוּכַל לְהִתְגַּבֵּר בֶּאֱמֶת הַהַסְתָּרָה חַס וְשָׁלוֹם, עַד שֶׁיִּפֹּל מֵהַדַּעַת לְגַמְרֵי וְיִתְרַחֵק בְּיוֹתֵר חַס וְשָׁלוֹם. כִּי הַהַסְתָּרָה שֶׁהִיא בְּחִינַת הִתְגַּבְּרוּת הַסִּטְרָא אַחֲרָא, כָּל זֶה נִמְשָׁךְ מִבְּחִינַת שְׁבִירַת כֵּלִים שֶׁהָיָה עַל־יְדֵי רִבּוּי אוֹר.

נִמְצָא, שֶׁאַף־עַל־פִּי שֶׁבְּוַדַּאי הַהַסְתָּרָה הִיא יְרִידָה גְּדוֹלָה מְאֹד, מֵאַחַר שֶׁנִּסְתָּר וְנֶעְלָם מִמֶּנּוּ אֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ חַס וְשָׁלוֹם, עִם כָּל זֶה מֵאַחַר שֶׁכָּל זֶה נַעֲשֶׂה עַל־יְדֵי בְּחִינַת רִבּוּי אוֹר, נִמְצָא שֶׁבֶּאֱמֶת מְלֻבָּשׁ שָׁם דַּיְקָא אוֹר גָּדוֹל וְנוֹרָא מְאֹד, כִּי שָׁם מְלֻבָּשׁ הוּא יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ כִּבְיָכוֹל. עַל־כֵּן צְרִיכִים לָזֶה חָכָם גָּדוֹל בְּמַעֲלָה גְּדוֹלָה מְאֹד שֶׁיִּזְכֶּה לְדַעַת כָּזֶה, עַד שֶׁיּוּכַל לְגַלּוֹת כָּל הַהַסְתָּרוֹת אֲפִלּוּ הַהַסְתָּרָה שֶׁבְּתוֹךְ הַסְתָּרָה וּלְהָפְכָהּ לְדַעַת, וְדַיְקָא אָז יְקָרֵב אֶת יִשְׂרָאֵל לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם וְיַחֲזִירֵם בִּתְשׁוּבָה כַּנַּ”ל. וְזֶה בְּחִינַת יְצִיאַת מִצְרַיִם שֶׁאָז הִגִּיעוּ לְתַכְלִית הַיְרִידָה כַּיָּדוּעַ, וְזֶה בְּחִינַת: “רְדוּ שָׁמָּה” בְּגִמַּטְרִיָּא שְׁנֵי מֵאוֹת וָעֶשֶׂר כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, הַיְנוּ שֶׁאָז הִגִּיעוּ לְתַכְלִית הַיְרִידָה. אַךְ מֹשֶׁה רַבֵּנוּ זָכָה לְדַעַת כָּזֶה, עַד שֶׁאָז דַּיְקָא זָכָה לְגַלּוֹת הַהַסְתָּרָה וּלְהָפְכָהּ לְדַעַת, וְעַל־יְדֵי־זֶה נִגְאֲלוּ אָז דַּיְקָא.

וְזֶה בְּחִינַת קִדּוּשׁ הַחֹדֶשׁ שֶׁהָיוּ עוֹסְקִים בָּזֶה גְּדוֹלֵי חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁהָיוּ בְּקִיאִין בְּסוֹד הָעִבּוּר. כִּי קִדּוּשׁ הַחֹדֶשׁ הוּא גַּם כֵּן בְּחִינַת הִתְגַּלּוּת הַהַסְתָּרָה בָּעֵת שֶׁהִיא בְּתַכְלִית הַפְּגָם הַנַּ”ל, כִּי הַלְּבָנָה הִיא בְּחִינַת מַלְכוּת, וּפְגִימַת הַלְּבָנָה הִיא בְּחִינַת הַסְתָּרָה שֶׁמִּשָּׁם יְנִיקַת הַסִּטְרָא אַחֲרָא כַּיָּדוּעַ, וְעִקַּר חִיּוּת הַמַּלְכוּת הוּא בְּחִינַת אוֹר הַדַּעַת וְהַחָכְמָה שֶׁנִּמְשָׁךְ מֵחַי הַחַיִּים, וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁהַלְּבָנָה מְקַבֶּלֶת הֶאָרָתָהּ מֵהַשֶּׁמֶשׁ שֶׁהוּא בְּחִינַת דַּעַת הַנַּ”ל. וְדַיְקָא כְּשֶׁהִיא סְמוּכָה לַשֶּׁמֶשׁ מְאֹד וְעוֹמֵד כְּנֶגְדָּהּ בְּתַכְלִית הַקֵּרוּב, אָז הִיא בְּתַכְלִית הַהַסְתָּרָה וְהַמִּעוּט, וְאֵינָהּ מְאִירָה לְהָעוֹלָם כְּלָל כַּיָּדוּעַ, וַאֲזַי כְּשֶׁמַּגִּיעָה לְתַכְלִית הַמִּעוּט וְהַהַסְתָּרָה, אֲזַי תֵּכֶף מַתְחֶלֶת לְהִתְמַלֹּאת, וַאֲזַי הוּא בְּחִינַת מוֹלַד הַלְּבָנָה כַּיָּדוּעַ. וְעַל־כֵּן הָיוּ עוֹסְקִים בָּזֶה חֲכָמִים גְּדוֹלִים, כִּי צָרִיךְ לָזֶה דַעַת גָּדוֹל שֶׁיּוּכַל לַהֲפֹךְ תַּכְלִית הַהַסְתָּרָה וְהַיְּרִידָה לִבְחִינַת דַּעַת כַּנַּ”ל, וְעַל־כֵּן קִדּוּשׁ הַחֹדֶשׁ הוּא מִצְוָה רִאשׁוֹנָה שֶׁנִּצְטַוּוּ יִשְׂרָאֵל וְנֶאֱמַר בְּעִנְיַן יְצִיאַת מִצְרַיִם, כִּי הַכֹּל עִנְיָן אֶחָד כַּנַּ”ל. וְעַל־כֵּן שֹׁרֶשׁ הַתְּשׁוּבָה בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ כַּמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר, כִּי הִתְגַּלּוּת הַהַסְתָּרָה הַנַּ”ל זֶה עִקַּר הִתְעוֹרְרוּת לִתְשׁוּבָה. וְעַל־כֵּן נוֹהֲגִין לְהִתְעוֹרֵר בִּתְשׁוּבָה בְּעֶרֶב רֹאשׁ־חֹדֶשׁ וְעוֹשִׂין יוֹם כִּפּוּר קָטָן, כִּי אֲזַי הַלְּבָנָה בְּתַכְלִית הַמִּעוּט וְהַהַסְתָּרָה, וְעַל־כֵּן אָז דַּיְקָא הוּא זְמַן הַהִתְקָרְבוּת, וְעַל־כֵּן עוֹשִׂין אָז תְּשׁוּבָה וְחוֹזְרִין אֵלָיו יִתְבָּרַךְ: הלכות ראש־חדש, הלכה ג אות ב.

בְּעֶרֶב רֹאשׁ־חֹדֶשׁ הַלְּבָנָה הִיא בְּתַכְלִית הַמִּעוּט, וְאָז דַּוְקָא מַתְחֶלֶת לְהִתְמַלֹּאת מִיָּד בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ, וְזֶה רֶמֶז עַל כְּלַל יִשְׂרָאֵל “שֶׁהֵם עֲתִידִים לְהִתְחַדֵּשׁ כְּמוֹתָהּ”, כְּמוֹ שֶׁאוֹמְרִים בְּבִרְכַּת קִדּוּשׁ לְבָנָה. כִּי כָּל יְמֵי עוֹלָם אָנוּ עוֹסְקִים בְּתִקּוּן פְּגִימַת הַלְּבָנָה, וּבְכָל פַּעַם מְתַקְּנִים אוֹתָהּ מְעַט מְעַט, עַד שֶׁלֶּעָתִיד תִּתְמַלֵּא פְּגִימָתָהּ לְגַמְרֵי וְלֹא יִהְיֶה בָּהּ שׁוּם מִעוּט וְכוּ’, וְאַף־עַל־פִּי שֶׁבְּגַשְׁמִיּוּת אֵין אָנוּ רוֹאִין עַתָּה עֲדַיִן בְּהַלְּבָנָה שׁוּם תִּקּוּן, כִּי בְּכָל חֹדֶשׁ חוֹזֶרֶת וּמִתְמַעֶטֶת כְּבַתְּחִלָּה, אַף־עַל־פִּי־כֵן אָנוּ מַאֲמִינִים שֶׁאֵין יְגִיעָתֵנוּ לָרִיק, חַס וְשָׁלוֹם, וּבְוַדַּאי הִיא נִתְתַּקֶּנֶת בְּרוּחָנִיּוּת בְּכָל פַּעַם, עַד שֶׁלֶּעָתִיד נִרְאֶה זֹאת עַיִן בְּעַיִן שֶׁנִּתְמַלְּאָה פְּגִימָתָהּ עַל־יְדֵי קְדֻשַּׁת עֲבוֹדַת הַצַּדִּיקִים וְכָל יִשְׂרָאֵל. וּכְמוֹ־כֵן הוּא אֵצֶל כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁיֵּשׁ לוֹ עֲלִיּוֹת וִירִידוֹת כָּל יָמָיו בְּלִי שִׁעוּר, עַד שֶׁיֵּשׁ שֶׁנִּדְמֶה לוֹ שֶׁלֹּא פָּעַל כְּלוּם, מֵאַחַר שֶׁבְּכָל פַּעַם חוֹזֵר וּמִתְמַעֵט אוֹ נִפְגָם חַס וְשָׁלוֹם. אַף־עַל־פִּי־כֵן אֵין שׁוּם יְגִיעָה לָרִיק חַס וְשָׁלוֹם, וְהָעִקָּר הוּא תְּמִימוּת וּפְשִׁיטוּת לְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ בְּדַרְכֵי הַתְּמִימוּת וּפְשִׁיטוּת שֶׁל הַצַּדִּיקֵי אֱמֶת, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה יֵשׁ לְכָל אֶחָד תִּקְוָה לְעוֹלָם: שם, הלכה ג אות ב.

הַצַּדִּיק אֵינוֹ צָרִיךְ כְּלָל לְהָעוֹלָם בִּשְׁבִיל עַצְמוֹ, כִּי אַדְּרַבָּא, מִמֶּנּוּ כָּל הַהַשְׁפָּעוֹת וְכָל הָעֲשִׁירוּת שֶׁבָּעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, וְעַל־כֵּן כָּל מַה שֶּׁנּוֹתְנִין לוֹ מְקַבְּלִין מִמֶּנּוּ אַלְפֵי אֲלָפִים וְרִבֵּי רְבָבוֹת יוֹתֵר בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא. וְעַל־כֵּן גַּם כָּל מִי שֶׁטּוֹרֵחַ בְּגוּפוֹ לְשַׁמְּשׁוֹ וּלְהִתְקָרֵב אֵלָיו גַּם זֶה נִקְרָא צְדָקָה, שֶׁהוּא כְּלָל בְּחִינַת אִתְעָרוּתָא דִּלְתַתָּא, כִּי הַצַּדִּיק מִתְעַלֶּה וּמִתְגַּדֵּל מְאֹד עַל־יְדֵי אִתְעָרוּתָא דִּלְתַתָּא שֶׁל יִשְׂרָאֵל הַטּוֹרְחִים לְהִתְקָרֵב אֵלָיו וְנֶחֱשָׁב לָהֶם צְדָקָה: הלכות ראש־השנה, הלכה ו.

כְּלַל הַהִתְרַחֲקוּת מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִגָּדוֹל וְעַד קָטֹן, הָעִקָּר הוּא עַל־יְדֵי זִקְנָה דְּסִטְרָא אַחֲרָא, מַה שֶּׁנִּדְמֶה לְכָל אֶחָד כְּאִלּוּ הַכֹּל מִתְנַהֵג כַּסֵּדֶר הַיָּשָׁן, וְהוּא כְּבָר זָקֵן בִּדְרָכָיו וְאִי אֶפְשָׁר לוֹ לָשׁוּב מֵהֶם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: “לֹא יַאֲמִין שׁוּב מִנִּי חֹשֶׁךְ”, וְהַכֹּל עַל־יְדֵי הַזִּקְנָה שֶׁמַּפִּיל עָלָיו הַיֵּצֶר הָרָע, שֶׁנִּקְרָא: “מֶלֶךְ זָקֵן וּכְסִיל”. וְעַל־כֵּן כָּל הַתִּקּוּן הוּא עַל־יְדֵי הַחֲכָמִים, הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים הַמִּתְחַדְּשִׁים כַּנֶּשֶׁר, בִּבְחִינַת “וְקֹוֵי ה’ יַחֲלִיפוּ כֹחַ” וְכוּ’, וְעַל־יְדֵי־זֶה זוֹכִין לְחַדֵּשׁ בְּכָל עֵת חִדּוּשֵׁי תּוֹרָה אֲמִתִּיִּים וְנִפְלָאִים, כִּי הֵם מִתְגַּבְּרִים בַּעֲבוֹדָתָם בְּכָל יוֹם מֵחָדָשׁ כְּאִלּוּ לֹא הִתְחִילוּ עֲדַיִן בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם כְּלָל, וְעַל־יְדֵי־זֶה מַשִּׂיגִין בְּכָל יוֹם וּבְכָל עֵת גְּדֻלַּת הַבּוֹרֵא בְּיוֹתֵר, וּמְחַבְּרִים סְפָרִים קְדוֹשִׁים חֲדָשִׁים בְּכָל עֵת. וְהַכֹּל כְּדֵי לְבָאֵר וּלְגַלּוֹת גְּדֻלַּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ וּגְדֻלַּת הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה וּגְדֻלַּת קְדֻשַּׁת נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל, כִּי “אוֹרַיְתָא וְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְיִשְׂרָאֵל כֹּלָּא חָד” [הַתּוֹרָה, הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא וְיִשְׂרָאֵל – הַכֹּל אֶחָד]. וְעַל־יְדֵי־זֶה הֵם מַמְשִׁיכִים חֲסָדִים חֲדָשִׁים בְּכָל יוֹם וּבְכָל עֵת, שֶׁמִּשָּׁם עִקַּר הַתִּקְוָה לִזְכּוֹת לִתְשׁוּבָה כָּל הָרְחוֹקִים מְאֹד מְאֹד, שֶׁכִּמְעַט כִּמְעַט אָבְדָה תִּקְוָתָם מִגֹּדֶל הַהִתְגָּרוּת וְהַהִתְגַּבְּרוּת בִּבְחִינַת: “וָאֹמַר אָבַד נִצְחִי וְתוֹחַלְתִּי מֵה’”. אַךְ עִקַּר הַהִתְחַזְּקוּת, “חַסְדֵּי ה’ כִּי לֹא תָמְנוּ חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים” וְכוּ’, כִּי חֲסָדָיו וְרַחֲמָיו יִתְבָּרַךְ אֵינָם תָּמִים וְאֵינָם כָּלִים לְעוֹלָם, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁהַחֲסָדִים מִתְחַדְּשִׁים בְּכָל בֹּקֶר, שֶׁזֶּה עִקַּר חִדּוּשׁ מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית שֶׁבְּכָל יוֹם, בִּבְחִינַת: “וּבְטוּבוֹ מְחַדֵּשׁ בְּכָל יוֹם תָּמִיד” וְכוּ’.

וְזֶהוּ כָּל הַנֶּחָמָה וְהַתִּקְוָה שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד מַה שֶּׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְחַדֵּשׁ חֲסָדִים חֲדָשִׁים וְנִפְלָאִים בְּכָל בֹּקֶר, אֲשֶׁר לְפִי הַהִתְחַדְּשׁוּת הַחֲסָדִים יֵשׁ לַכֹּל תִּקְוָה בְּכָל עֵת. וְכָל זֶה מַמְשִׁיכִין עָלֵינוּ הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים הַמִּתְחַדְּשִׁים בְּכָל עֵת, וְהֵם מַמְשִׁיכִין עָלֵינוּ חֲסָדִים חֲדָשִׁים בְּכָל יוֹם וּבְכָל עֵת וּמְבַטְּלִין הַזִּקְנָה דְּסִטְרָא אַחֲרָא, וְזֶה כָּל תִּקְוָתֵנוּ עַל־יְדֵי שֶׁאֵין יוֹדְעִין כְּלָל עַד הֵיכָן חֲסָדָיו מַגִּיעִים, כִּי לִגְּדֻלָּתוֹ אֵין חֵקֶר, וְעִקַּר גְּדֻלָּתוֹ הִיא גְּדֻלַּת חֲסָדָיו, וַחֲסָדָיו יִתְבָּרַךְ מִתְחַדְּשִׁין תָּמִיד בְּכָל עֵת עַד אֵין קֵץ וְאֵין תַּכְלִית כַּנַּ”ל: הלכות ראש־חדש הלכה ז’ אות י”ז.

כְּשֶׁאָדָם נִתְרַחֵק מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ חַס וְשָׁלוֹם, מִכָּל שֶׁכֵּן כְּשֶׁנּוֹפֵל לְתַאֲווֹת רָעוֹת וַעֲבֵרוֹת רַחֲמָנָא לִצְלָן, אֲזַי הוּא בְּחִינַת: “רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ” וְכוּ’, כִּי הַשְּׁכִינָה שֶׁהִיא קְדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל נִקְרֵאת “רָחֵל” כַּיָּדוּעַ, וַאֲזַי הִיא בִּבְחִינַת “כְּרָחֵל לִפְנֵי גוֹזְזֶיהָ נֶאֱלָמָה”, כִּי הַקְּלִפּוֹת וְהַסִּטְרָא אַחֲרָא גּוֹזְזִין אוֹתָהּ וְנוֹטְלִין מִמֶּנָּה כִּבְיָכוֹל הוֹדָהּ וְתִפְאַרְתָּהּ וְהִיא נֶאֱלָמָה בֵּינֵיהֶם, וְאָז הִיא בְּחִינַת “שְׁכִינָה מָה אוֹמֶרֶת קָלַנִי מֵרֹאשִׁי” וְכוּ’. וּכְשֶׁזֶּה הָרָחוֹק מְאֹד נִתְעוֹרֵר בְּעֹצֶם רִחוּקוֹ וְאֵינוֹ מְיָאֵשׁ אֶת עַצְמוֹ בְּשׁוּם אֹפֶן, וּבוֹכֶה וְצוֹעֵק לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ תָּמִיד, זֶה בְּחִינַת: “קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְכִי תַמְרוּרִים”, כִּי קְדֻשַּׁת נַפְשׁוֹ בּוֹכָה בִּמְרִירוּת גָּדוֹל מְאֹד “וּמֵאֲנָה לְהִנָּחֵם וְכוּ’ כִּי אֵינֶנּוּ”, כִּי רוֹאָה שֶׁזֶּה זְמַן רַב אֲשֶׁר הִיא רְחוֹקָה מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כָּל כָּךְ. אֲבָל אַף־עַל־פִּי־כֵן מֵאַחַר שֶׁהִיא מִתְחַזֶּקֶת אֶת עַצְמָהּ עֲדַיִן לִצְעֹק וְלִבְכּוֹת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ תָּמִיד, אֲזַי נִתְעוֹרְרִין רַחֲמֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּמֵאִיר עָלֶיהָ הֶאָרָה וְהִתְחַזְּקוּת מִלְּמַעְלָה בִּבְחִינַת: “כֹּה אָמַר ה’ מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וְעֵינַיִךְ מִדִּמְעָה כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ”. וְכָל זֶה מוֹדִיעַ לָהּ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ רַק עַל־יְדֵי צַדִּיק הַדּוֹר הַגָּדוֹל בְּמַעֲלָה מְאֹד שֶׁהוּא בְּחִינַת יִשָּׂשכָר, הַיְנוּ שֶׁמֵּאִיר בְּכָל נֶפֶשׁ מִיִּשְׂרָאֵל וּמוֹדִיעַ לָהּ כִּי עֲדַיִן “יֵשׁ שָׂכָר” כִּי אֵין שׁוּם יֵאוּשׁ בָּעוֹלָם, כִּי אֵין שׁוּם דִּבּוּר וְלֹא שׁוּם צְעָקָה נֶאֱבָד, אֲפִלּוּ צְעָקָה מִשְּׁאוֹל תַּחְתִּיּוֹת אֵינָהּ נֶאֱבֶדֶת לְעוֹלָם. וַאֲפִלּוּ כְּשֶׁהַתַּאֲווֹת וְהַמְּנִיעוֹת מִתְגַּבְּרִין עָלָיו וּמִתְפַּשְּׁטִין לְפָנָיו מְאֹד, עַד שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לָצֵאת מֵהֶם, אַף־עַל־פִּי־כֵן גַּם אָז כְּשֶׁהוּא כּוֹסֵף וְחוֹמֵד בְּכָל עֵת לַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְאֵינוֹ מַנִּיחַ אֶת הָרָצוֹן וְהַכִּסּוּפִין לְעוֹלָם, כָּל זֶה יָקָר מְאֹד בְּעֵינֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כַּמְבֹאָר בִּדְבָרֵינוּ בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת: הלכות פסח הלכה ט אות י”ב.

כַּמָּה וְכַמָּה עִתִּים עוֹבְרִים עַל כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל, עִתִּים לְטוֹבָה עִתִּים לְרָעָה חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁהֵם הַכ”ח [הָעֶשְׂרִים וּשְׁמוֹנָה] עִתִּים הָאֲמוּרִים בְּסֵפֶר קֹהֶלֶת, וּבָהֶם כְּלוּלִים כָּל הָעִתִּים הָעוֹבְרִים עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִיּוֹם הִוָּלְדוֹ עַד יוֹם מוֹתוֹ, אֲשֶׁר עֲלֵיהֶם הִתְחַנֵּן דָּוִד: “בְּיָדְךָ עִתּוֹתָי הַצִּילֵנִי מִיַּד אוֹיְבָי וּמֵרוֹדְפָי”, וְזֶה עִקַּר שְׁלֵמוּת הַצַּדִּיק הַגָּדוֹל בְּמַעֲלָה הַמְלַמֵּד תּוֹרָה וָדַעַת לְיִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ יִשָּׂשכָר, שֶׁיּוּכַל לְהָאִיר בְּכָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁיּוּכַל לְהִתְחַזֵּק וּלְהִשָּׁאֵר עַל עָמְדוֹ בְּכָל הַזְּמַנִּים וְהָעִתִּים הָעוֹבְרִים עָלָיו, בִּבְחִינַת: “וּמִבְּנֵי יִשָּׂשכָר יוֹדְעֵי בִּינָה לָעִתִּים לָדַעַת מַה יַּעֲשֶׂה יִשְׂרָאֵל”, שֶׁיֵּדַע כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל מַה לַּעֲשׂוֹת בְּכָל עֵת וָעֵת, אֵיךְ לְהִתְחַזֵּק וּלְהַחֲיוֹת אֶת עַצְמוֹ בְּכָל עֵת וָעֵת כְּפִי הָעֵת וְהַזְּמַן, פַּעַם בְּתּוֹרָה, פַּעַם בִּתְפִלָּה, פַּעַם בִּצְדָקָה, פַּעַם בִּצְעָקָה וְשַׁוְּעָה וּתְחִנָּה וּבְכִיָּה, פַּעַם בְּשִׂמְחָה וְחֶדְוָה, פַּעַם בְּדִבּוּר, פַּעַם בִּשְׁתִיקָה, וְיֵשׁ עֵת שֶׁצְּרִיכִין וּמֻכְרָחִין לְבַטֵּל אֶת עַצְמוֹ דַּיְקָא מֵהָעֲבוֹדָה, בִּבְחִינַת בִּטּוּלָהּ שֶׁל תּוֹרָה זֶהוּ קִיּוּמָהּ, כִּי יֵשׁ עֵת שֶׁצְּרִיכִין לֶאֱכֹל אוֹ לִישֹׁן בִּשְׁבִיל קִיּוּם הַגּוּף אוֹ לְדַבֵּר עִם בְּנֵי אָדָם כְּדֵי לִפְקֹחַ דַּעְתּוֹ וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה הַרְבֵּה, וְהַכֹּל כְּפִי הָעִתִּים הָעוֹבְרִים עַל הָאָדָם, כִּי בְהֶכְרֵחַ שֶׁיַּעֲבֹר עַל הָאָדָם כַּמָּה וְכַמָּה מִינֵי עִתִּים שׁוֹנִים. וְכֵן בְּדָוִד הַמֶּלֶךְ כְּשֶׁנִּסְתַּלֵּק נֶאֱמַר: “וְהָעִתִּים אֲשֶׁר עָבְרוּ עָלָיו וְעַל יִשְׂרָאֵל”, וְהַצַּדִּיק הַדּוֹר הָאֲמִתִּי הוּא מֵאִיר בְּכָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁיֵּדַע אֵיךְ לְהִתְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּכָל עֵת וָעֵת כַּנַּ”ל: שם, אות ה.

כְּמוֹ שֶׁהָאָדָם צָרִיךְ לַעֲמֹד בַּנִּסָּיוֹן לִבְלִי לֵילֵךְ אַחַר תַּאֲווֹתָיו בְּהֶתֵּר אוֹ בְּאִסּוּר חַס וְשָׁלוֹם, כְּמוֹ־כֵן צָרִיךְ לְהִתְחַזֵּק לַעֲמֹד בַּנִּסָּיוֹן אִם כְּבָר נִכְשַׁל חַס וְשָׁלוֹם וְעָבַר עָלָיו מַה שֶּׁעָבַר, לְבַל יִפֹּל עַל־יְדֵי־זֶה לְגַמְרֵי חַס וְשָׁלוֹם. כִּי מַה שֶּׁנִּמְצָאִים הַרְבֵּה בְּנֵי אָדָם שֶׁנּוֹפְלִים בְּדַעְתָּם, וְאוֹמְרִים שֶׁאִי אֶפְשָׁר לָהֶם לֵילֵךְ בַּדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר עוֹד, זֶהוּ רַק מֵחֲמַת תַּאֲוָתָם וְיִצְרָם הָרָע שֶׁמְּבַקְשִׁים תּוֹאֲנָה וַעֲלִילָה לִפְרֹשׁ מֵאַחֲרֵי הַמָּקוֹם חַס וְשָׁלוֹם, כְּדֵי שֶׁיּוּכְלוּ לֵילֵךְ אַחַר תַּאֲווֹתָם הָרָעוֹת חַס וְשָׁלוֹם. כִּי הַתּוֹאֲנוֹת וְהָעֲלִילוֹת שֶׁהַבַּעַל דָּבָר מוֹצֵא לְכָל אָדָם רַבּוּ מִסְּפֹר, וּלְכָל אֶחָד מוֹצֵא עֲלִילוֹת מְיֻחָדוֹת, רֻבָּם עַל־יְדֵי חֶסְרוֹן פַּרְנָסָה וּמְנִיעוֹת הַמּוֹנְעִים וְכוּ’. אַךְ אַף־עַל־פִּי־כֵן כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל נַפְשׁוֹ מָרָה לוֹ מְאֹד עַל זֶה, כִּי יוֹדֵעַ שֶׁיִּצְטָרֵךְ לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן, וְעַל־כֵּן מִתְגַּבֵּר בּוֹ הַטּוֹב בְּכָל פַּעַם וּמִתְעוֹרֵר לָשׁוּב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. אַךְ בְּשׁוּם דָּבָר אֵינוֹ מוֹצֵא לְעַצְמוֹ עֲלִילָה וּפְטוֹר כָּל כָּךְ כְּמוֹ עַל־יְדֵי הַתַּחְבּוּלָה הַנַּ”ל שֶׁל הַבַּעַל דָּבָר, שֶׁמַּפִּילוֹ בְּדַעְתּוֹ בְּכָל פַּעַם וּמַרְאֶה לוֹ כְּאִלּוּ אָפֵס תִּקְוָה חַס וְשָׁלוֹם, כִּי רוֹאֶה בְּעֵינָיו שֶׁכְּבָר חָתַר כַּמָּה פְּעָמִים לָשׁוּב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְנָפַל אַחַר־כָּךְ כָּל אֶחָד כְּפִי מַה שֶּׁנָּפַל, וְכֵן הָיָה כַּמָּה פְּעָמִים בְּלִי מִסְפָּר. וְעַל־כֵּן הוּא פָּטוּר כְּבָר בְּעֵינֵי עַצְמוֹ מִלַּחֲתֹר עוֹד חֲתִירוֹת לָשׁוּב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. אֲבָל בֶּאֱמֶת כָּל הָרַעֲיוֹנִים וְהַמַּחֲשָׁבוֹת שֶׁל נְפִילוֹת כָּאֵלּוּ הֵם רַק מַעֲשֵׂי בַּעַל־דָּבָר שֶׁמּוֹצֵא לוֹ עֲלִילָה לִפְרֹשׁ מֵאַחֲרֵי הַמָּקוֹם כַּנַּ”ל:

כִּי בֶּאֱמֶת אֵין שׁוּם יֵאוּשׁ בָּעוֹלָם כְּלָל, וְכָל אָדָם צָרִיךְ שֶׁיַּעֲבֹר עָלָיו הַרְבֵּה הַרְבֵּה קֹדֶם שֶׁזּוֹכֶה לְהִכָּנֵס אֶל הַקְּדֻשָּׁה. וּמִי לָנוּ גָּדוֹל מֵאָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁפָּרַשׁ מֵאִשְׁתּוֹ וְשָׁב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה מֵאָה וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה. וְדַיְקָא בְּכָל אֵלּוּ הַמֵּאָה וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה בָּאוּ רוּחוֹת וְחִמְּמוּ אוֹתוֹ וְכוּ’, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, וּבְוַדַּאי נֶחְלְשָׁה דַעְתּוֹ מְאֹד מִזֶּה בְּכָל פַּעַם, וּבְוַדַּאי אָרַב עָלָיו הַבַּעַל דָּבָר וְרָצָה לְהַפִּילוֹ בְּדַעְתּוֹ לְגַמְרֵי בְּכָל פַּעַם. אֲבָל הוּא הִתְגַּבֵּר בְּכָל עֵת וְלֹא הִנִּיחַ דַּרְכֵי תְּשׁוּבָתוֹ שֶׁעָסַק בָּהֶם, עַד שֶׁזָּכָה בְּסוֹף הַמֵּאָה וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה לְהוֹלִיד אֶת שֵׁת ‘שֶׁמִּמֶּנּוּ הֻשְׁתַּת הָעוֹלָם’, וְיָצְאוּ מִמֶּנּוּ הָאָבוֹת וּמֹשֶׁה וּמָשִׁיחַ, וְאָדָם הָרִאשׁוֹן בְּעַצְמוֹ הָיָה גַּם כֵּן כָּל יָמָיו צַדִּיק וְחָסִיד וְנִפְטַר בְּשֵׁם טוֹב. וְאַף־עַל־פִּי שֶׁעֲדַיִן צְרִיכִין לְתַקֵּן הַפְּגָם שֶׁלּוֹ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר, אַף־עַל־פִּי־כֵן אִם לֹא הָיָה מִתְגַּבֵּר וּמִתְחַזֵּק בְּעַצְמוֹ לְתַקֵּן מַה שֶּׁתִּקֵּן, בְּוַדַּאי הָיָה קָשֶׁה מְאֹד הַתִּקּוּן בְּיוֹתֵר גַּם לַצַּדִּיקִים הַבָּאִים אַחֲרָיו. וּכְמוֹ־כֵן הוּא מַמָּשׁ בְּכָל אָדָם גַּם עַכְשָׁו, כִּי זֶהוּ עִקַּר הַנִּסָּיוֹן שֶׁלּוֹ, שֶׁיִּתְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ בְּכָל הַיְרִידוֹת שֶׁבָּעוֹלָם רַחֲמָנָא לִצְלָן בְּכָל אֲשֶׁר יַעֲבֹר עָלָיו, וְיַרְגִּיל אֶת עַצְמוֹ בְּכָל יוֹם לְהַתְחִיל מֵחָדָשׁ, וִידַמֶּה בְּדַעְתּוֹ כְּאִלּוּ נוֹלָד הַיּוֹם וְכוּ’. וְאָז מַה שֶּׁיִּזְכֶּה לְתַקֵּן בְּעַצְמוֹ עַל־יְדֵי תְּשׁוּבָתוֹ הַשְּׁלֵמָה בְּוַדַּאי מַה טּוֹב, וּמַה שֶּׁלֹּא יִזְכֶּה לִגְמֹר הַתִּקּוּן, יִהְיֶה בָּטוּחַ בְּכֹחַ וּזְכוּת הַצַּדִּיקִים הַקְּדוֹשִׁים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם כֹּחַ לַהֲפֹךְ הַכֹּל לְטוֹבָה. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִתְיָאֵשׁ אֶת עַצְמוֹ מִלְּצַפּוֹת וּלְקַוּוֹת לַשֵּׁם בְּקִוּוּי אַחַר קִוּוּי, וּלְהַרְבּוֹת בִּצְעָקָה וּבַקָּשָׁה וְתַחֲנוּנִים לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ, “כִּי עִם ה’ הַחֶסֶד וְהַרְבֵּה עִמּוֹ פְדוּת” וְכוּ’: שם, אות ט, כ”א.

לִפְעָמִים נוֹפֵל הָאָדָם בְּדַעְתּוֹ מֵחֲמַת שֶׁנִּדְמֶה לוֹ שֶׁחֲבֵרָיו בְּנֵי גִילוֹ טוֹבִים מִמֶּנּוּ הַרְבֵּה, וְאַף־עַל־פִּי שֶׁבְּוַדַּאי הוּא מִדָּה טוֹבָה לִהְיוֹת שְׁפַל רוּחַ בִּפְנֵי כָּל אָדָם, וּלְהַחֲזִיק אֶת כָּל אָדָם טוֹב מִמֶּנּוּ. אֲבָל אִם יִפֹּל בְּדַעְתּוֹ עַל־יְדֵי־זֶה חַס וְשָׁלוֹם, אֵין זֶה עֲנָוָה, אַדְּרַבָּא, זֶה גַּדְלוּת גָּדוֹל שֶׁאֵין נָאֶה לוֹ שֶׁיַּעֲבֹד אֵיזֶה עֲבוֹדָה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וַעֲדַיִן הוּא רָחוֹק כָּל כָּךְ וַחֲבֵרָיו כְּבָר זָכוּ לְמַה שֶּׁזָּכוּ. כִּי בֶּאֱמֶת אָסוּר לְהַרְהֵר אַחֲרֵי הַמָּקוֹם, וּמִי יוֹדֵעַ מֵאֵיזֶה מָקוֹם הוּא וּבְאֵיזֶה מְקוֹמוֹת נִמְשָׁךְ עַל־יְדֵי מַעֲשָׂיו. כִּי אֵין אָדָם דּוֹמֶה לַחֲבֵרוֹ כְּלָל. וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, לְעִנְיַן סְפִירַת הָעֹמֶר: “וּסְפַרְתֶּם לָכֶם - וּסְפַרְתֶּם לְעַצְמְכֶם”. כִּי כָּל הַבָּא לְטַהֵר אֶת עַצְמוֹ וְלִזְכּוֹת לְקַבֵּל עָלָיו עֹל תּוֹרָה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת סְפִירַת הָעֹמֶר שֶׁהוּא הֲכָנָה לְקַבָּלַת הַתּוֹרָה, צָרִיךְ לִסְפֹּר הַיָּמִים לְעַצְמוֹ דַּיְקָא, וְאַל יַפִּיל אוֹתוֹ חֲבֵרוֹ כְּלָל חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁזֶּה בְּחִינַת: “אֶחָד הָיָה אַבְרָהָם” כַּמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר (בהשמטה בסוף לקו”מ ח”א). הַיְנוּ שֶׁחָשַׁב תָּמִיד שֶׁהוּא רַק אֶחָד בָּעוֹלָם, וְלֹא הִסְתַּכֵּל עַל שׁוּם מוֹנֵעַ וּמְעַכֵּב וּמְבַלְבֵּל. כִּי בֶּאֱמֶת כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ כַּמָּה מְנִיעוֹת מֵרְשָׁעִים הָרוֹצִים לְמָנְעוֹ בְּכַמָּה הַסָּתוֹת וּפִתּוּיִים וְלֵיצָנוּת וְכוּ’ אוֹ בְּהִתְגָּרוּת הַמַּחֲלֹקֶת שֶׁמַּרְבִּין עָלָיו, כְּמוֹ־כֵן יֵשׁ גַּם־כֵּן לִפְעָמִים כַּמָּה מְנִיעוֹת וַחֲלִישׁוּת הַדַּעַת אֲפִלּוּ מֵחֲבֵרָיו וְאוֹהֲבָיו הַכְּשֵׁרִים בֶּאֱמֶת.

וְכָל זֶה אִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר הֵיטֵב בִּכְתָב, רַק הַמַּשְׂכִּיל הֶחָפֵץ בֶּאֱמֶת יָבִין מִדַּעְתּוֹ, כִּי כְּנֶגֶד כָּל מִינֵי מְנִיעוֹת כָּאֵלּוּ צְרִיכִין לֵילֵךְ בַּדֶּרֶךְ הַנַּ”ל בִּבְחִינַת: “אֶחָד הָיָה אַבְרָהָם”, וְלֹא יִסְתַּכֵּל עַל חֲבֵרוֹ כְּלָל בִּבְחִינַת: “וּסְפַרְתֶּם לָכֶם” - לְעַצְמְכֶם כַּנַּ”ל, וּלְהִתְנַהֵג בְּדַרְכֵי הַתְּמִימוּת וְלִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד אֲפִלּוּ בַּעֲנִיּוּת וְדַחֲקוּת גָּדוֹל, וְגַם עֲבוֹדָתוֹ וּתְפִלָּתוֹ אֵינָהּ בִּשְׁלֵמוּת כְּלָל, אַף־עַל־פִּי־כֵן יִהְיֶה שָׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ תָּמִיד וְלֹא יִסְתַּכֵּל עַל הָעוֹלָם כְּלָל, שֶׁיֵּשׁ הַרְבֵּה שֶׁיֵּשׁ לָהֶם פַּרְנָסָה בְּשֶׁפַע וְגַם בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם בְּתוֹרָה וּתְפִלָּה נִדְמֶה לוֹ שֶׁהֵם גְּדוֹלִים מִמֶּנּוּ אֲלָפִים מַדְרֵגוֹת, אַף־עַל־פִּי שֶׁלֹּא רָאָה מֵהֶם יְגִיעוֹת כָּאֵלֶּה, וְהוּא הִתְיַגַּע כָּל כָּךְ וְלֹא זָכָה לָזֶה, וְהוּא בַּעֲנִיּוּת וּבְשִׁפְלוּת גָּדוֹל בְּגַשְׁמִיּוּת וּבְרוּחָנִיּוּת. אַף־עַל־פִּי־כֵן אַל יִפֹּל בְּדַעְתּוֹ מִזֶּה כְּלָל, וְיִהְיֶה שָׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ וִיחַיֶּה אֶת עַצְמוֹ בְּכָל עֵת, בְּמָה שֶּׁיּוּכַל, וְכָל נְקֻדָּה טוֹבָה שֶׁמַּרְוִיחַ לִפְעָמִים יִהְיֶה יָקָר בְּעֵינָיו מְאֹד, וְיוֹדֶה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֲשֶׁר הִפְלִיא חַסְדּוֹ עִמּוֹ לִזְכּוֹת לָזֶה עַל־כָּל־פָּנִים. וּמָה אִכְפַּת לֵיהּ מַה שֶּׁחֲבֵרוֹ גָּדוֹל וְטוֹב מִמֶּנּוּ, טוֹב ה’ לַכֹּל. וְכַמּוּבָא בְּהַמַּעֲשֶׂה שֶׁל הַתָּם, שֶׁהָיָה רָגִיל לְהָשִׁיב עַל שֶׁשָּׁאֲלוּ מִמֶּנּוּ מַה שֶּׁחֲבֵרוֹ לוֹקֵחַ מִקָּח גָּדוֹל יוֹתֵר בְּעַד מְלַאכְתּוֹ, וְהֵשִׁיב: “מָה אִכְפַּת לִי בָּזֶה? זֶה מַעֲשֶׂה שֶׁלּוֹ וְזֶה מַעֲשֶׂה שֶׁלִּי”, וְהוּא הָיָה מִשְׁתַּעְשֵׁעַ וְשָׂמֵחַ מְאֹד בִּמְלַאכְתּוֹ אַף־עַל־פִּי שֶׁלֹּא הָיְתָה בִּשְׁלֵמוּת הָרָאוּי, וְגַם בִּמְעַט הָרֶוַח שֶׁהִרְוִיחַ מִיָּד לְיָד אַחֲרֵי עָמָל וִיגִיעָה רַבָּה, וְלֹא הִסְתַּכֵּל עַל אֲחֵרִים כְּלָל כַּנַּ”ל: שם, אות כ”ב.

מַה שֶּׁבְּשָׁעָה שֶׁהָאָדָם הוּא בִּבְחִינַת יְרִידָה בְּחִינַת וְנָפִיק, אָז דַּיְקָא חוֹפֶפֶת וּמַגֶּנֶת עָלָיו קְדֻשָּׁה גְּבוֹהָה מְאֹד, בְּחִינַת ‘אִמָּא דִּמְסַכְּכָא עַל בְּנִין’ [אִמָּא שֶׁמְסַכֶכֶת עַל הַיְלָדִים], שֶׁזֶּה סוֹד ‘סֻכַּת שָׁלֵם’ בְּחִינַת הֶקֵּף עַנְנֵי כָּבוֹד שֶׁהִקִּיפוּ אֶת יִשְׂרָאֵל בַּהֲלִיכָתָן בַּמִּדְבָּר שֶׁהוּא מְקוֹם נָחָשׁ שָׂרָף וְעַקְרָב: עיין לקוטי עצות חדש, אלול, ראש־השנה וכו’ אות ע”ד.

לִפְעָמִים יֵשׁ אֶחָד שֶׁנָּפַל מִכָּל הָעֲשָׂרָה כִּתְרִין דִּקְדֻשָּׁה, וְהִתְגַּבְּרוּ עָלָיו כָּל הָעֶשֶׂר כְּתָרִים דְּסִטְרָא־אַחֲרָא רַחֲמָנָא לִצְלָן, וְאָז בְּוַדַּאי אֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל כְּלָל, וְהַתְּפִלָּה שֶׁלּוֹ הִיא בִּבְחִינַת: “מָרַת נָפֶשׁ” בְּחִינַת: “וְנַפְשָׁהּ מָרָה לָהּ מְאֹד, וְכִעֲסַתָּהּ צָרָתָהּ גַּם כָּעַס”, דְּהַיְנוּ שֶׁאֲפִלּוּ כְּשֶׁרוֹצֶה לְהִתְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ וּלְכַוֵּן בִּתְפִלָּתוֹ, אֲזַי צָרָתָהּ שֶׁל הַתְּפִלָּה שֶׁהִיא בְּחִינַת “חַנָּה”, וְצָרָתָהּ שֶׁהִיא הַסִּטְרָא אַחֲרָא מִתְגַּבֶּרֶת עַל הַתְּפִלָּה וּמַכְעֶסֶת אוֹתָהּ, וּמְבַלְבֶּלֶת אֶת הָאָדָם מִן הַתְּפִלָּה בְּכַמָּה מִינֵי בִּלְבּוּלִים. וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ חוֹמֵל עָלָיו גַּם כֵּן וְחוֹשֵׁב מַחֲשָׁבוֹת לְבַל יִדַּח מִמֶּנּוּ נִדָּח, וְנוֹתֵן לוֹ עֵצָה שֶׁיַּמְשִׁיךְ אֶת עַצְמוֹ אֶל הָאֱמֶת, וְיִרְאֶה לְדַבֵּר דִּבּוּרֵי הַתְּפִלָּה בֶּאֱמֶת בְּאֵיזֶה מַדְרֵגָה שֶׁהוּא, וְיִזְכֹּר אֶת עַצְמוֹ בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁהוּא בְּחִינַת: “אָנֹכִי ה’ אֱלֹקֶיךָ”, כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נִמְצָא בְּכָל מָקוֹם. וְעַל־יְדֵי שֶׁמּוֹשֵׁךְ אֶת עַצְמוֹ אֶל הָאֱמֶת, אֲזַי הוּא סָמוּךְ וְקָרוֹב אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי אֱמֶת הוּא הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ, וְעַל־יְדֵי־זֶה יָכוֹל לַעֲלוֹת מִכָּל הַיְרִידוֹת וְהַנְּפִילוֹת שֶׁבָּעוֹלָם, בִּבְחִינַת: “אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרָיְמָה וְאָנֹכִי אַעַלְךָ גַּם עָלֹה”. וְזֶה בְּחִינַת: “הֲלֹא אָנֹכִי טוֹב לָךְ מֵעֲשָׂרָה בָנִים”, הַיְנוּ כְּשֶׁתִּזְכֹּר בְּחִינַת: “אָנֹכִי ה’ אֱלֹהֶיךָ” הַנַּ”ל, זֶה טוֹב מִכָּל הָעֲשָׂרָה בָנִים, כִּי אַף־עַל־פִּי שֶׁהִתְגַּבְּרוּ כָּל הָעֶשֶׂר כִּתְרִין דִּמְסָאֲבוּתָא עַל־יְדֵי שֶׁפָּגַם בְּכָל מַעֲלוֹת דִּקְדֻשָּׁה, עַל כָּל זֶה בְּחִינַת ‘אָנֹכִי’ טוֹב לָךְ מִכֻּלָּם, כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נִמְצָא בְּכָל מָקוֹם וְקָרוֹב ה’ לְכָל קוֹרְאָיו לְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָאוּהוּ בֶאֱמֶת: הלכות חנכה הלכה ו, אות ח.

צְרִיכִין לְהוֹדִיעַ לְהַטּוֹב הַכָּבוּשׁ אֵצֶל כָּל אֶחָד בַּמָּקוֹם שֶׁכָּבוּשׁ, אֶת שְׁמוֹ דַּיְקָא, הַיְנוּ לְהַזְכִּירוֹ הֵיטֵב שֶׁשְּׁמוֹ כָּלוּל בְּשֵׁם יִשְׂרָאֵל הַקָּדוֹשׁ, כִּי כָּל זְמַן שֶׁזּוֹכֵר הֵיטֵב שְׁמוֹ עֲדַיִן, אֲזַי בְּקַל יְכוֹלִין לְהוֹצִיאוֹ מִמָּקוֹם שֶׁנָּפַל לְשָׁם. וְעִקַּר הַשִּׁכְחָה מַה שֶּׁלִּפְעָמִים הַטּוֹב נִכְבַּשׁ וְנִתְעַלֵּם כָּל כָּךְ עַד שֶׁשּׁוֹכֵחַ לְגַמְרֵי אֶת מַעֲלָתוֹ, הוּא מַה שֶּׁשּׁוֹכֵחַ אֶת שְׁמוֹ. וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁהַמֵּת שׁוֹכֵחַ אֶת שְׁמוֹ כְּשֶׁאֵינוֹ אִישׁ כָּשֵׁר בֶּאֱמֶת. כִּי עִקָּר הוּא הַשֵּׁם שֶׁשָּׁרְשׁוֹ שֵׁם ה’. וְצָרִיךְ לְהַזְכִּיר אֶת עַצְמוֹ בְּכָל פַּעַם שֶׁשֵּׁם יִשְׂרָאֵל נִקְרָא עָלָיו, וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יֵשׁ לוֹ מִמֶּנּוּ הִתְפָּאֲרוּת פְּרָטִי, אַף אִם הוּא כְּמוֹ שֶׁהוּא. וּמִי שֶׁמַּזְכִּיר אֶת עַצְמוֹ בָּזֶה בְּכָל פַּעַם בְּקַל יוּכַל לָשׁוּב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי אֵין הַטּוֹב שׁוֹכֵחַ מַעֲלָתוֹ לְגַמְרֵי, מֵאַחַר שֶׁזּוֹכֵר עֲדַיִן שֶׁשְּׁמוֹ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר כָּל הָעוֹלָמוֹת לֹא נִבְרְאוּ רַק בִּשְׁבִילֵנוּ וְכוּ’: הלכות סימן בהמה וחיה, הלכה ד’ אות י”ד.

מִי שֶׁמִּסְתַּכֵּל עַל הַשֹּׁרֶשׁ וְהַתַּכְלִית שֶׁהוּא עֶצֶם הָאֱמֶת, שֶׁהוּא הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שֶׁבָּרָא הַכֹּל יֵשׁ מֵאַיִן, וְאֵלָיו הֵם שָׁבִים לָלֶכֶת לַחֲזֹר וּלְהִכָּלֵל בּוֹ בְּסוֹפָם, בְּעֵת חִדּוּשׁ הָעוֹלָם, מִי שֶׁמִּסְתַּכֵּל עַל זֶה, בְּוַדַּאי אֵין לְשׁוּם שֶׁקֶר אֲחִיזָה בּוֹ, וּמִכָּל מִינֵי רַע וְטֻמְאָה וָשֶׁקֶר יָכוֹל לַחֲזֹר לְהָאֱמֶת וְלַקְּדֻשָּׁה שֶׁהוּא הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, מֵאַחַר שֶׁבְּכָל מָקוֹם שֶׁהוּא שָׁם יוֹדֵעַ שֶׁהַכֹּל מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְשֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נִמְצָא בְּכָל מָקוֹם תָּמִיד, בִּבְחִינַת: “אִם אֶסַּק שָׁמַיִם” וְכוּ’ “וְאַצִיעָה שְׁאוֹל” וְכוּ’, “גַּם חֹשֶׁךְ לֹא יַחְשִׁיךְ מִמֶּךָּ”. וְעַל־כֵּן מִי שֶׁמַּאֲמִין בָּזֶה תָּמִיד, בְּוַדַּאי אֵין שׁוּם חֹשֶׁךְ וָשֶׁקֶר וְרַע וְטֻמְאָה בָּעוֹלָם, שֶׁיּוּכַל לְהַרְחִיקוֹ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְתוֹרָתוֹ וְצַדִּיקָיו הָאֲמִתִּיִּים, שֶׁהֵם הַכֹּל אֶחָד עֶצֶם הָאֱמֶת. וְכָל מַה שֶּׁמַּרְבֶּה הַבַּעַל דָּבָר בִּשְׁקָרָיו וְרַמָּאֻיּוֹתָיו לְהַרְחִיקוֹ מֵהָאֱמֶת, יִתְקָרֵב אֶל הָאֱמֶת יוֹתֵר וְיוֹתֵר עַל־יְדֵי־זֶה דַּיְקָא, בִּבְחִינַת יְרִידָה תַּכְלִית הָעֲלִיָּה. כִּי שֹׁרֶשׁ אֲחִיזַת הַשֶּׁקֶר הוּא מִבְּחִינַת הָרֵאשִׁית וְהַתַּכְלִית שֶׁל כָּל הַדְּבָרִים, שֶׁשָּׁם הַכֹּל נִכְלָל כְּאֶחָד כֶּסֶף וְזָהָב, בְּדִיל וְעוֹפֶרֶת, שֶׁזֶּה בְּחִינַת עָפָר, בְּחִינַת: “הַכֹּל הָיָה מִן הֶעָפָר” וְכוּ’ (קהלת ג, כ), וְעַל־כֵּן הַשֶּׁקֶר יָכוֹל לְהִתְגַּבֵּר עַל־יְדֵי־זֶה לְהַחֲלִיף וּלְשַׁנּוֹת וְלוֹמַר עַל כֶּסֶף שֶׁהוּא זָהָב וְכוּ’. וְעַל־יְדֵי־זֶה בְּעַצְמוֹ עִקַּר הַכְנָעָתוֹ וּבִטּוּלוֹ שֶׁל הַשֶּׁקֶר, כִּי עַל־יְדֵי שֶׁיִּשְׂרָאֵל מִסְתַּכְּלִין בְּכָל דָּבָר רַק עַל הָרֵאשִׁית וְהַתַּכְלִית, שֶׁהוּא הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁהוּא רֵאשִׁית וְתַכְלִית הַכֹּל, וְהוּא יִתְבָּרַךְ עֶצֶם הָאֱמֶת, עַל־יְדֵי־זֶה נוֹפֵל הַשֶּׁקֶר וְנִמְחֶה וּמִתְבַּטֵּל מִן הָעוֹלָם, וְזוֹכִין לַעֲלוֹת בְּתַכְלִית הָעֲלִיָּה כַּנַּ”ל: שם, אות כ”ה.

יֵשׁ שְׁנֵי מִינֵי בֵּרוּרִים הַקְּדוֹשִׁים, הַיְנוּ הַבֵּרוּר הָאֶחָד הוּא הַבֵּרוּרִים הַגְּדוֹלִים וְהַתִּקּוּנִים הַנִּפְלָאִים הַנַּעֲשִׂים עַל־יָדֵינוּ הַבַּעֲלֵי בְּחִירָה, הַיְנוּ עַל־יְדֵי כָּל הַמִּצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים שֶׁאָנוּ עוֹשִׂין עַל־יְדֵי אִתְעָרוּתָא דִּלְתַתָּא שֶׁלָּנוּ [הִתְעוֹרְרוּת מִלְּמַטָּה שֶׁלָּנוּ]. וְהַבֵּרוּר הַשֵּׁנִי הוּא הַתִּקּוּנִים הַנִּפְלָאִים וְהַנּוֹרָאִים שֶׁנַּעֲשִׂים בְּכָל רֶגַע עַל־יְדֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ, בִּבְחִינַת אִתְעָרוּתָא דִּלְעֵלָּא [הִתְעוֹרְרוּת מִלְמַעְלָה], כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ עוֹסֵק בָּזֶה לְתַקֵּן וּלְבָרֵר כָּל הָעוֹלָמוֹת. וּבֶאֱמֶת שְׁנֵי הַבֵּרוּרִים אֵלּוּ הַנַּ”ל נִכְלָלִים כְּאֶחָד, כִּי ‘בְּאִתְעָרוּתָא דִּלְתַתָּא - אִתְעָר לְעֵלָּא’ [בְּהִתְעוֹרְרוּת מִלְּמַטָּה – מִתְעוֹרֵר מִלְמַעְלָה], וְכֵן כָּל כֹּחַ הָאִתְעָרוּתָא דִּלְתַתָּא שֶׁלָּנוּ הוּא רַק עַל־יְדֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ, רַק שֶׁאִי אֶפְשָׁר לָנוּ עַכְשָׁו לְהַשִּׂיג וּלְהָבִין כָּל זֶה בִּשְׁלֵמוּת, כִּי זֶה סוֹד הָעִנְיָן שֶׁל הַיְדִיעָה וְהַבְּחִירָה שֶׁבֶּאֱמֶת שְׁנֵיהֶם נִכְלָלִין כְּאֶחָד, רַק שֶׁאִי אֶפְשָׁר לָנוּ לְהַשִּׂיג וּלְהָבִין כָּל זֹאת, וְעַל־יְדֵי־זֶה דַּיְקָא עִקַּר כֹּחַ הַבְּחִירָה.

וְעַל־כֵּן מִי שֶׁהוֹלֵךְ בִּתְמִימוּת לֹא יִכָּשֵׁל לְעוֹלָם, וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: “הוֹלֵךְ בְּתֹם יֵלֵךְ בֶּטַח”, כִּי עַל־יְדֵי תְּמִימוּת וֶאֱמוּנָה הוּא מְקַיֵּם כָּל הַתּוֹרָה כְּדִינוֹ עִם כָּל פְּרָטֵיהֶם וְדִקְדּוּקֵיהֶם, כִּי מַאֲמִין שֶׁתִּקּוּן כָּל הָעוֹלָמוֹת תָּלוּי רַק בָּנוּ, הַיְנוּ עַל־יְדֵי־זֶה שֶׁנִּזְכֶּה לְקַיֵּם כָּל הַמִּצְווֹת עִם כָּל הַדִּקְדּוּקִים שֶׁבָּהֶם עַל־יְדֵי אִתְעָרוּתָא דִּלְתַתָּא שֶׁלָּנוּ, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן כְּשֶׁנִּכְשָׁל חַס וְשָׁלוֹם בְּאֵיזֶה חֵטְא וְעָווֹן לֹא יִפֹּל בְּדַעְתּוֹ עַל־יְדֵי־זֶה חַס וְשָׁלוֹם, וְיִתְחַזֵּק לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה, כִּי יוֹדֵעַ שֶׁיֵּשׁ בְּחִינַת הַבֵּרוּר שֶׁלְּמַעְלָה בְּחִינַת אִתְעָרוּתָא דִּלְעֵלָּא, שֶׁלְּשָׁם אֵין מַגִּיעַ שׁוּם פְּגָם כְּלָל, בְּחִינַת: “אִם חָטָאתָ מַה תִּפְעַל לוֹ”, וְשָׁם יָכוֹל לְהִתְתַּקֵּן הַכֹּל, וְכָל הָעֲווֹנוֹת יִתְהַפְּכוּ לִזְכֻיּוֹת עַל־יְדֵי תְּשׁוּבָה, כִּי מְאֹד עָמְקוּ מַחְשְׁבוֹתָיו יִתְבָּרַךְ, וּמִכָּל הַקִּלְקוּלִים יָכוֹל לְהוֹצִיא מֵהֶם תִּקּוּנִים גְּדוֹלִים. וְעַל־כֵּן עַל־יְדֵי שֶׁיּוֹדֵעַ וּמַאֲמִין כָּל זֹאת, יִשָּׁאֵר קַיָּם בַּעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ לְעוֹלָם יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה.

כִּי כָּל הַנְּפִילוֹת וְהַהִתְרַחֲקוּת מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נִמְשָׁךְ מֵהַמְּבוּכָה שֶׁיֵּשׁ בִּשְׁנֵי בְּחִינוֹת בֵּרוּרִים הַנַּ”ל. כִּי יֵשׁ שֶׁאֵינוֹ מַתְחִיל כְּלָל לַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אוֹ שֶׁעוֹשֶׂה חַס וְשָׁלוֹם עוֹד לְהֵפֶךְ, וְזֶה נִמְשָׁךְ מִמַּה שֶּׁרוֹצֶה הַיֵּצֶר הָרָע לְהַגְבִּיר הַיְדִיעָה עַל הַבְּחִירָה, כְּאִלּוּ אֵין לְהָאָדָם בְּחִירָה כְּלָל וְהַכֹּל תָּלוּי רַק בִּידִיעָתוֹ יִתְבָּרַךְ, וְאֵין הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ רוֹצֶה כְּלָל בַּעֲבוֹדַת הָאָדָם, שֶׁזֶּה בְּחִינַת הַיְדִיעוֹת הַכּוֹזְבוֹת שֶׁל הָאֶפִּיקוֹרְסִים וְהָרְשָׁעִים הַגְּמוּרִים הַפּוֹרְקִים עֹל לְגַמְרֵי כַּיָּדוּעַ. וַאֲפִלּוּ הַבַּעֲלֵי תַּאֲווֹת שֶׁעוֹבְרִים עֲבֵרוֹת וְאֵינָם נִכְנָסִים כְּלָל לַחֲקִירוֹת הַנַּ”ל, אַף־עַל־פִּי־כֵן כָּל כֹּחַ הַיֵּצֶר הָרָע שֶׁלָּהֶם נִמְשָׁךְ מִבְּחִינָה זוֹ, כִּי עִקַּר הַיֵּצֶר הָרַע נִמְשָׁךְ מִכְּפִירוֹת כַּמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר.

וְכֵן יֵשׁ עוֹד לְהֵפֶךְ, כִּי יֵשׁ בְּנֵי אָדָם שֶׁכְּבָר הִתְחִילוּ קְצָת בַּעֲבוֹדַת ה’, אַךְ שֶׁנָּפְלוּ אַחַר־כָּךְ מִמְּעַט עֲבוֹדָתָם, וְעַל־יְדֵי־זֶה נָפְלוּ בְּדַעְתָּם מְאֹד.

וְיֵשׁ הַרְבֵּה שֶׁנִּתְיָאֲשׁוּ עַל־יְדֵי־זֶה לְגַמְרֵי מֵעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, מֵחֲמַת שֶׁרָאוּ שֶׁזֶּה כַּמָּה פְּעָמִים שֶׁנִּתְעוֹרְרוּ לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם וְלֹא עָלְתָה בְּיָדָם וְכוּ’, כַּיָּדוּעַ עִנְיַן הָרָע הַזֶּה בְּכַמָּה בְּנֵי הַנְּעוּרִים. וְהַיֵּצֶר הָרָע הַזֶּה הוּא לְהֵפֶךְ, שֶׁיּוֹנֵק גַּם כֵּן מֵהַמְּבוּכוֹת הַנַּ”ל וְרוֹצֶה לְהַגְבִּיר הַבְּחִירָה עַל הַיְדִיעָה, כְּאִלּוּ הַכֹּל תָּלוּי רַק בְּהָאָדָם לְבַד בְּלִי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כְּלָל, וְעַל־כֵּן מֵאַחַר שֶׁנָּפַל וְקִלְקֵל - שׁוּב אֵין לוֹ תִּקְוָה חַס וְשָׁלוֹם. אֲבָל הַהוֹלֵךְ בִּתְמִימוּת הוּא מַאֲמִין שֶׁהַכֹּל תָּלוּי בָּנוּ בְּוַדַּאי, אַךְ אַף־עַל־פִּי־כֵן הַכֹּל מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן הַכֹּל תָּלוּי בָּנוּ אַף־עַל־פִּי שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהָבִין זֹאת, וְעַל־כֵּן בְּוַדַּאי לֹא יִתְרַחֵק מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְלֹא יִפֹּל לְעוֹלָם. כִּי בְּוַדַּאי צְרִיכִין לַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּכָל כֹּחֵנוּ, כִּי הַכֹּל תָּלוּי בָּנוּ, כִּי הָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי הָאָדָם, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן אֵין שׁוּם נְפִילָה וְיֵאוּשׁ בָּעוֹלָם, כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ גּוֹמֵר תָּמִיד וְסוֹף כָּל סוֹף יִגְמֹר הַכֹּל כִּרְצוֹנוֹ, כִּי “אַתָּה מָרוֹם לְעוֹלָם ה’” “וַעֲצַת ה’ הִיא תָקוּם”, וְכָל מַה שֶּׁעוֹשֶׂה הָאָדָם שׁוּם דָּבָר טוֹב אֵינוֹ נֶאֱבָד לְעוֹלָם. וּבְוַדַּאי הַדָּבָר טוֹב עוֹשֶׂה פְּעֻלָּתוֹ בִּשְׁלֵמוּת, אַף־עַל־פִּי שֶׁרוֹאֶה שֶׁאַחַר־כָּךְ לֹא עָלְתָה לוֹ יָפֶה וְנַעֲשָׂה עִמּוֹ מַה שֶּׁנַּעֲשָׂה, זֶה אִי אֶפְשָׁר לְהָבִין, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה לְעִנְיַן “שִׁלּוּחַ הַקֵּן” וְ”כִבּוּד אָב”: ‘הֲרֵי שֶׁאָמַר לוֹ אָבִיו וְכוּ’ הֵיכָן אֲרִיכַת יָמָיו שֶׁל זֶה וְכוּ’ אֶלָּא לְעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ אָרֹךְ’.

וּכְמוֹ־כֵן יֵשׁ כַּמָּה מִצְווֹת שֶׁמְּפֹרָשׁ בַּתּוֹרָה, שֶׁמְּסֻגָּל לְהִנָּצֵל עַל־יָדָם מֵעֲבֵרוֹת וּלְהִתְקָרֵב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, כְּגוֹן צִיצִית וּתְפִלִּין. וְיֵשׁ אֶחָד שֶׁלָּבוּשׁ צִיצִית וּתְפִלִּין וְאַף־עַל־פִּי־כֵן מִתְגַּבֵּר עָלָיו הַיֵּצֶר הָרָע וּמַחֲטִיאוֹ חַס וְשָׁלוֹם, אִם כָּךְ חַס וְשָׁלוֹם יִפְרֹק עֹל לְגַמְרֵי וְלֹא יְקַיֵּם צִיצִית וּתְפִלִּין חָלִילָה?! אֲבָל בֶּאֱמֶת כָּל דִּבְרֵי תּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה וְכָל דִּבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, אֱמֶת וְיַצִּיב וְכוּ’, רַק שֶׁיֵּשׁ כַּמָּה דְּבָרִים שֶׁאִי אֶפְשָׁר לָנוּ לַהֲבִינָם בִּשְׁלֵמוּת, וּבְוַדַּאי כֹּחַ מִצְוַת צִיצִית גָּדוֹל מְאֹד וִיכוֹלִין לְהַצִּיל אֶת בֶּן הָאָדָם מֵהַיֵּצֶר הָרַע וְתַאֲווֹתָיו, וְכַמּוּבָא הַמַּעֲשֶׂה בַּגְּמָרָא, מִזֶּה שֶׁטָּפְחוּ לוֹ הַצִּיצִית עַל פָּנָיו. אֲבָל אַף־עַל־פִּי־כֵן לָאו כָּל בְּנֵי אָדָם שָׁוִין, וְיֵשׁ אֶחָד שֶׁנִּמְשָׁךְ כְּבָר אַחֲרֵי הַיֵּצֶר הָרָע כָּל כָּךְ עַד שֶׁאֲפִלּוּ אִם לוֹבֵשׁ צִיצִית קָשֶׁה לוֹ לַעֲמֹד כְּנֶגֶד הַיֵּצֶר הָרָע, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן אַדְּרַבָּא, הוּא דַּיְקָא צָרִיךְ לִזָּהֵר בְּיוֹתֵר לִלְבֹּשׁ צִיצִית, וְכֵן בְּכָל הַמִּצְווֹת, וְטוֹב לְפָנָיו שֶׁעַל־כָּל־פָּנִים יִשָּׁאֵר לוֹ זְכוּת מִצְוַת צִיצִית וְכַיּוֹצֵא, וְלֹא יֵאָבֵד לְגַמְרֵי חַס וְשָׁלוֹם. וּבְרֹב הַזְּמַנִּים אוּלַי יִצְטָרְפוּ זְכוּת מִצְוַת צִיצִית וְכֵן שְׁאָרֵי הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת שֶׁיֵּשׁ בּוֹ, עַד שֶׁיִּזְכֶּה לְהִתְגַּבֵּר עַל יִצְרוֹ בִּשְׁלֵמוּת. וְאֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה עַל־כָּל־פָּנִים מַה שֶּׁעוֹשֶׂה אֵיזֶה דָּבָר טוֹב אֵינוֹ נֶאֱבָד לְעוֹלָם, אַף־עַל־פִּי שֶׁנַּעֲשֶׂה עִמּוֹ אַחַר־כָּךְ מַה שֶּׁנַּעֲשֶׂה. וְיֵשׁ גַּם בָּזֶה כַּמָּה בְּחִינוֹת וְכַמָּה עִנְיָנִים שֶׁנֶּעֶלְמוּ מִבְּנֵי אָדָם, וְהַכֹּל בִּשְׁבִיל כֹּחַ הַבְּחִירָה.

וְהַכְּלָל כִּי כָּל אָדָם אֵיךְ שֶׁהוּא, הוּא מְחֻיָּב לַעֲשׂוֹת אֶת שֶׁלּוֹ וְלַעֲסֹק בַּעֲבוֹדַת ה’ כֹּל יְמֵי חַיָּיו. וְאִם אַף־עַל־פִּי־כֵן חַס וְשָׁלוֹם, אֵינוֹ זוֹכֶה לִקְדֻשָּׁה וְטָהֳרָה שְׁלֵמָה, אַף־עַל־פִּי־כֵן ‘לֵית רְעוּתָא טָבָא דְּאִתְאָבִיד’ [אֵין רָצוֹן טוֹב שֶּׁנֶּאֱבַד]. וְאִם רוֹאֶה בְּאֵיזֶה סֵפֶר שֶׁמִּצְוָה זֹאת וְעֻבְדָּא זוֹ הִיא מְסֻגֶּלֶת לִזְכּוֹת לְמַעֲלָה זֹאת וְעִנְיָן זֶה, וְהוּא נִתְעוֹרֵר עַל־יְדֵי־זֶה לְקַיֵּם מִצְוָה זֹאת, וְרוֹאֶה שֶׁאַף־עַל־פִּי־כֵן לֹא זָכָה עַל־יְדֵי־זֶה לַמַּעֲלָה הַזֹּאת, אֵין לוֹ לִפֹּל בְּדַעְתּוֹ עַל־יְדֵי־זֶה כְּלָל, כִּי מִי יוֹדֵעַ דַּרְכֵי ה’, אוּלַי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הֶעֱלָה הַמִּצְוָה וְהָעֻבְדָּא שֶׁלּוֹ לְצֹרֶךְ תִּקּוּן נִפְלָא וְגָבוֹהַּ יוֹתֵר. כִּי מְאֹד עָמְקוּ מַחְשְׁבוֹתָיו יִתְבָּרַךְ, וְאָסוּר לְהַרְהֵר אַחַר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְאַחַר כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה וְדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כְּלָל: שם, אות ל”ח מ”א מ”ב מ”ח מ”ט.

כְּשֶׁנּוֹפֵל הָאָדָם לְמַדְרֵגוֹת נְמוּכוֹת מְאֹד שֶׁהֵם בְּחִינַת מְקוֹמוֹת הַמְטֻנָּפִים, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לָהֶם לְקַבֵּל חִיּוּת מִבְּחִינַת הִתְגַּלּוּת כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה הָיוּ כָּל הָעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת, כִּי עֲלֵיהֶם הַיְנוּ עַל מְקוֹמוֹת אֵלּוּ נֶאֱמַר: “וּכְבוֹדִי לְאַחֵר לֹא אֶתֵּן”, וְחִיּוּתָם הוּא רַק מֵהַהַעֲלָמָה וְהַהַסְתָּרָה שֶׁל הַמַּאֲמָר סָתוּם דִּבְרֵאשִׁית שֶׁהוּא בְּחִינַת: “אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ”. וַאֲזַי כְּשֶׁנּוֹפֵל לִמְקוֹמוֹת אֵלּוּ חַס וְשָׁלוֹם, וְזוֹכֶה לְרַחֵם עַל עַצְמוֹ, כִּי רוֹאֶה שֶׁמְּקוֹמוֹ רָחוֹק מִכְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ, וְאִם כֵּן אֵינָם נִקְרָאִים בְּשֵׁם מָקוֹם כְּלָל, כִּי עִקַּר הַמָּקוֹם הוּא בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ הַשְׁרָאַת הַקְּדֻשָּׁה וְהִתְגַּלּוּת כְּבוֹד אֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ שֶׁנִּקְרָא מָקוֹם כַּיָּדוּעַ, בְּחִינַת: “מְקוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם”. אֲבָל מְקוֹמוֹת הַמְטֻנָּפִים אֵינָם נִקְרָאִים בְּשֵׁם מָקוֹם כְּלָל, בִּבְחִינַת: “כִּי כָל שֻׁלְחָנוֹת מָלְאוּ קִיא צוֹאָה בְּלִי מָקוֹם” וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: “בְּאֶפֶס מָקוֹם” וְכוּ’. עַל־כֵּן כְּשֶׁנּוֹפֵל הָאָדָם לְשָׁם חַס וְשָׁלוֹם, אֵין לוֹ בֶּאֱמֶת שׁוּם מָקוֹם כְּלָל, וְהוּא נָע וָנָד בָּאָרֶץ.

כִּי עַל־יְדֵי שֶׁהָאָדָם חוֹטֵא חַס וְשָׁלוֹם, וּמִתְרַחֵק מִכְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ, הוּא כְּאִלּוּ מַחֲזִיר הָעוֹלָם לְתֹהוּ וָבֹהוּ, וּכְאִלּוּ מַחֲרִיב הָעוֹלָם לְגַמְרֵי, וְעַל־כֵּן אֵין לוֹ שׁוּם מָקוֹם כְּלָל, אֲבָל כְּשֶׁזּוֹכֶה עַל־כָּל־פָּנִים לֵידַע הָאֱמֶת וְלִרְאוֹת פְּגָמוֹ וְקִלְקוּלוֹ הַגָּדוֹל שֶׁהֶחֱרִיב אֶת כָּל הָעוֹלָם, עַד שֶׁאֵין לוֹ מָקוֹם בָּעוֹלָם כְּלָל, וּמְרַחֵם עַל עַצְמוֹ וְשׁוֹאֵל וּמְבַקֵּשׁ, אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ, כִּי בְּוַדַּאי גַּם מְקוֹמוֹת אֵלּוּ בְּהֶכְרֵחַ שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם אֵיזֶה חִיּוּת מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, רַק שֶׁהוּא בְּהֶעְלֵם גָּדוֹל, בִּבְחִינַת: “אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ” הַנַּ”ל, עַל־כֵּן עַל־יְדֵי־זֶה שֶׁמְּחַפֵּשׂ וּמְבַקֵּשׁ גַּם שָׁם אַחַר כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ, עַל־יְדֵי־זֶה הוּא עוֹלֶה בְּתַכְלִית הָעֲלִיָּה לִבְחִינַת קְדֻשַּׁת הַמַּאֲמָר סָתוּם הַנַּ”ל שֶׁהוּא בְּחִינַת אַיֵּה, וְשָׁם הוּא בְּחִינַת לְמַעְלָה מִן הַמָּקוֹם. נִמְצָא שֶׁהַיְרִידָה שֶׁלּוֹ שֶׁנָּפַל לְמַדְרֵגָה כָּזֹאת עַד שֶׁהוּא בִּבְחִינַת לְמַטָּה מִן הַמָּקוֹם, כִּי הָיָה בִּבְחִינַת: “תֹּהוּ וָבֹהוּ” וְלֹא הָיָה לוֹ מָקוֹם כְּלָל, וּמֵעַכְשָׁו עַל־יְדֵי הַבַּקָּשָׁה וְהַחִפּוּשׂ עָלָה עַל־יְדֵי־זֶה בַּעֲלִיָּה גְּדוֹלָה לִבְחִינַת לְמַעְלָה מִן הַמָּקוֹם, וְאָז נִמְחָלִין לוֹ כָּל עֲווֹנוֹתָיו. כִּי מִבְּחִינַת אַיֵּה הַנַּ”ל שֶׁהוּא הַקְּדֻשָּׁה הָעֶלְיוֹנָה מְאֹד, מִשָּׁם כָּל הַסְּלִיחָה וְהַמְּחִילָה לְכָל הָעֲוֹנוֹת, בִּבְחִינַת: “כִּי עִמְּךָ הַסְּלִיחָה” וְכוּ’, כִּי עִמְּךָ דַּיְקָא, כִּי אַיֵּה הַנַּ”ל הוּא בְּחִינַת כֶּתֶר בְּחִינַת תְּלֵיסַר תִּקּוּנֵי דִּקְנָא, שֶׁהֵם שֹׁרֶשׁ הַשְּׁלֹשׁ־עֶשְׂרֵה מִדּוֹת שֶׁל רַחֲמִים שֶׁשָּׁם עִקַּר הַמְּחִילָה וְהַסְּלִיחָה כַּיָּדוּעַ.

וְזֶה בְּחִינַת: “אִם יַאְדִּימוּ כַתּוֹלָע כַּצֶּמֶר יִהְיוּ”. כִּי מְקוֹמוֹת הַמְטֻנָּפִים הַנַּ”ל הֵם בְּחִינַת קְלִפַּת תּוֹלָע שֶׁהִיא קְלִפָּה קָשָׁה וַחֲזָקָה מְאֹד, וּמִתְגַּבֶּרֶת בְּכָל יוֹם לְכַלּוֹת כָּל הָעוֹלָם לְגַמְרֵי חַס וְשָׁלוֹם, כַּמְבֹאָר בַּכַוָּנוֹת. וּמִבְּחִינַת קְלִפָּה זֹאת נִמְשָׁכִין כָּל מִינֵי שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים שֶׁאֲסוּרִים בַּאֲכִילָה בְּאִסּוּר חָמוּר, מֵאַחַר שֶׁהֵם רְחוֹקִים לְגַמְרֵי מִכְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ, בִּבְחִינַת: “וּכְבוֹדִי לְאַחֵר לֹא אֶתֵּן”. אֲבָל עַל־יְדֵי הַבַּקָּשָׁה וְהַחִפּוּשׂ אַחַר כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ גַּם מִשָּׁם, עַל־יְדֵי־זֶה עוֹלֶה בְּתַכְלִית הָעֲלִיָּה וְנִמְשֶׁכֶת לוֹ סְלִיחָה וּמְחִילָה מִבְּחִינַת תְּלֵיסַר תִּקּוּנֵי דִּקְנָא [שְׁלוֹשׁ עֶשְׂרֵה תִּקּוּנֵי הַזָּקָן הָעֶלְיוֹן], שֶׁהֵם בְּחִינַת צֶמֶר כַּיָּדוּעַ. וְזֶה: “אִם יַאְדִּימוּ כַתּוֹלָע כַּצֶּמֶר יִהְיוּ” (ישעיהו א, י”ח). וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, לְעִנְיַן תּוֹלָעִים שֶׁנִּתְהַוּוּ בְּתָלוּשׁ שֶׁאֵינָם אֲסוּרִים עַד אַחַר שֶׁפָּרְשׁוּ, כִּי מִי שֶׁנּוֹפֵל לַמְּקוֹמוֹת הַנַּ”ל וְאָז רוֹאֶה שֶׁאֵין לוֹ שׁוּם מָקוֹם כְּלָל בַּקְּדֻשָּׁה, אֲזַי הָעִקָּר לִבְלִי לְהַנִּיחַ אֶת מְקוֹמוֹ וְשֶׁלֹּא לְיָאֵשׁ אֶת עַצְמוֹ וְלִפְרֹשׁ וְלָצֵאת לַחוּץ חַס וְשָׁלוֹם, כַּאֲשֶׁר הָיָה כְּבָר כַּמָּה וְכַמָּה, שֶׁעַל־יְדֵי שֶׁרָאוּ בְּעַצְמָן נְפִילָתָם הַגְּדוֹלָה עַל־יְדֵי־זֶה נִתְיָאֲשׁוּ לְגַמְרֵי וּפָרְשׁוּ מִן הַקְּדֻשָּׁה, וְיָצְאוּ לַחוּץ חַס וְשָׁלוֹם, וְרָצוּ לִקְבֹּעַ לָהֶם מָקוֹם חוּץ מֵהַקְּדֻשָּׁה חַס וְשָׁלוֹם, וְרָצוּ לִשְׁרֹץ בָּאָרֶץ לְהִתְפַּשֵּׁט עַצְמָן בְּזֶה הָעוֹלָם, כְּמוֹ אֵלּוּ שֶׁאָמְרוּ: “אֵיזִיל וְאֶתְהַנֵי בְּהַאי עָלְמָא” [אֵלֶךְ וְאֶהֱנֱה בְּזֶה הָעוֹלָם], מֵאַחַר שֶׁאֵין לוֹ עוֹלָם הַבָּא, חַס וְשָׁלוֹם. וְאֵלּוּ הֵם בְּוַדַּאי טְמֵאִים וַאֲסוּרִים לְגַמְרֵי, כִּי זֶה בְּחִינַת: “הַשֶּׁרֶץ הַשּׁוֹרֵץ עַל הָאָרֶץ” דַּיְקָא, שֶׁשָּׁם עִקַּר אֲחִיזַת הַנָּחָשׁ וְהַטֻּמְאָה חַס וְשָׁלוֹם. אֲבָל זֶה הַתּוֹלָע, הַיְנוּ מִי שֶׁנָּפַל לִבְחִינַת מְקוֹמוֹת הַמְטוּנָפִים הַנַּ”ל, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת תּוֹלָע, רַק שֶׁהוּא דָּבוּק בִּמְקוֹמוֹ וְאֵינוֹ פּוֹרֵשׁ אֶל הַחוּץ עַל־כָּל־פָּנִים, כִּי יוֹדֵעַ כִּי בֶּאֱמֶת בְּוַדַּאי אֵין שׁוּם מָקוֹם לִבְרֹחַ וּלְהִסָּתֵר מִפָּנָיו חַס וְשָׁלוֹם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: “אָנָה מִפָּנֶיךָ אֶבְרָח אִם אֶסַּק שָׁמַיִם” וְכוּ’. וּמַה יִּפְעַל בָּזֶה אִם יוֹסִיף עוֹד בְּיוֹתֵר לֵילֵךְ אַחַר תַּאֲוַת לִבּוֹ, הֲלֹא סוֹף כָּל סוֹף מָרָה תִּהְיֶה בָּאַחֲרוֹנָה, וּבְוַדַּאי יִהְיֶה לוֹ אָז לְמֵשִׁיב נֶפֶשׁ וּכְמוֹצֵא שָׁלָל רַב כָּל מַה שֶּׁיַּצִּיל עַצְמוֹ מֵהַסִּטְרָא אַחֲרָא, אֲפִלּוּ מְעַט דִּמְעַט.

וּכְשֶׁמְּיַשֵּׁב אֶת עַצְמוֹ עַל כָּל זֹאת, וְכָל מַה שֶּׁהוּא רוֹאֶה שֶׁהוּא רָחוֹק מִכְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ אָז יוֹדֵעַ שֶׁאֵין לוֹ מָקוֹם כְּלָל, כִּי כָּל הַמְּקוֹמוֹת שֶׁרְחוֹקִים מִכְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ אֵינָם נִקְרָאִים בְּשֵׁם מָקוֹם כְּלָל. וְעַל־כֵּן שׁוֹאֵל וּמְחַפֵּשׂ וּמְבַקֵּשׁ גַּם מִשָּׁם אַחַר כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ בִּבְחִינַת: “אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ” שֶׁזֶּה בְּחִינַת: “וּבִקַּשְׁתֶּם מִשָּׁם אֶת ה’ אֱלֹקֶיךָ” - “מִשָּׁם” דַּיְקָא, כִּי עַל־כָּל־פָּנִים אֵינוֹ פּוֹרֵשׁ לָצֵאת לַחוּץ חַס וְשָׁלוֹם, רַק אַדְּרַבָּא, אֵינוֹ מַנִּיחַ אֶת מְקוֹמוֹ, בִּבְחִינַת: “אִם רוּחַ הַמּוֹשֵׁל תַּעֲלֶה עָלֶיךָ, מְקוֹמְךָ אַל תַּנַּח”. עַל־יְדֵי־זֶה יוּכַל לִזְכּוֹת שֶׁתִּתְהַפֵּךְ הַיְרִידָה לַעֲלִיָּה גְּדוֹלָה וְיַעֲלֶה לִבְחִינַת לְמַעְלָה מִן הַמָּקוֹם כַּנַּ”ל, וּמִבְּחִינַת תּוֹלָע יִהְיֶה נַעֲשֶׂה עוֹלָה, בְּחִינַת: “עוֹלַת תָּמִיד”, שֶׁמְּכַפֵּר עַל עֲבֵרוֹת שֶׁל יוֹם וְשֶׁל לַיְלָה, וּמַכְנִיעַ וּמְבַטֵּל קְלִפַּת תּוֹלָע הַנַּ”ל, שֶׁזֶּה בְּחִינַת תּוֹלָעִים שֶׁבְּתָלוּשׁ עַד שֶׁלֹּא פֵּרְשׁוּ מֻתָּרִין. כִּי כָּל זְמַן שֶׁלֹּא פֵּרְשׁוּ לַחוּץ לִשְׁרֹץ עַל הָאָרֶץ וְלַעֲשׂוֹת לוֹ מָקוֹם בָּאָרֶץ בִּמְקוֹם אֲחִיזַת הַסִּטְרָא אַחֲרָא חַס וְשָׁלוֹם, רַק אַדְּרַבָּא, מְחַפֵּשׂ גַּם מִמְּקוֹמוֹ אַחַר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אֲזַי תּוּכַל הַיְרִידָה לְהִתְהַפֵּךְ לַעֲלִיָּה גְּדוֹלָה כַּנַּ”ל: הלכות תולעים הלכה ג אות א־ג.

יֵשׁ נְפָשׁוֹת חֲלוּשׁוֹת מְאֹד שֶׁהֵם בִּבְחִינַת בֵּיצִים, וַעֲלֵיהֶם עִקַּר הִתְגַּבְּרוּת הַסִּטְרָא אַחֲרָא קְלִפַּת עֲמָלֵק, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: “וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ”, וְהַצַּדִּיקֵי אֱמֶת עוֹסְקִים בְּכָל דּוֹר לְתַקֵּן גַּם הַנְּפָשׁוֹת הַלָּלוּ, וּבִשְׁבִיל זֶה עִקַּר אֲרִיכַת הַגָּלוּת, שֶׁהוּא בִּשְׁבִיל שֶׁיִּתְתַּקְּנוּ גַּם כָּל הַנְּפָשׁוֹת הַחֲלוּשׁוֹת. וְאֵלּוּ הַנְּפָשׁוֹת כְּשֶׁזּוֹכִין לָבוֹא לְצַדִּיקֵי אֱמֶת וּלְהַתְחִיל לְהִתְתַּקֵּן, בְּוַדַּאי צְרִיכִים שֶׁיַּעֲבֹר עֲלֵיהֶם יְגִיעוֹת וְיִסּוּרִים וּמְרִירוּת הַרְבֵּה מְאֹד בְּגוּף וָנֶפֶשׁ וּמָמוֹן בְּכַמָּה וְכַמָּה בְּחִינוֹת שׁוֹנוֹת, כַּמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר (בהלכות נטילת ידים הלכה ו, אות ז). וְעִקַּר טָהֳרָתָם הוּא שֶׁיִּתְחַזְּקוּ מְאֹד וְאַל יִתְיָאֲשׁוּ בְּעַצְמָן לְעוֹלָם, רַק יְקַוּוּ תָּמִיד לִישׁוּעָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: “אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם”. כִּי בֶּאֱמֶת אִי אֶפְשָׁר לְשׁוּם אָדָם בִּכְלָל וּבִפְרָט לָבוֹא אֶל הַתִּקְוָה הַטּוֹבָה, כִּי אִם עַל־יְדֵי צַעַר וְיִסּוּרִין וּמְרִירוּת גָּדוֹל, שֶׁזֶּה בְּחִינַת מַה שֶּׁצְּרִיכִין לְהִתְמַרְמֵר מְאֹד עַל חֻרְבַּן בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ. וְהָעִקָּר עַל שֶׁאָנוּ רְחוֹקִין כָּל כָּךְ בְּגָלוּתֵנוּ מֵאָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם. וְכֵן כָּל אֶחָד בִּפְרָט צָרִיךְ לְהִתְמַרְמֵר מְאֹד עַל גָּלוּת נַפְשׁוֹ שֶׁהִיא רְחוֹקָה כָּל כָּךְ מֵאָבִיהָ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, וּבְכָל פַּעַם מִתְגַּבֵּר הָרָע בְּיוֹתֵר שֶׁהָיָה אֶפְשָׁר לִטְעוֹת וְלוֹמַר, אָבַד נִצְחִי וְתוֹחַלְתִּי מֵה’ חַס וְשָׁלוֹם. אֲבָל צָרִיךְ לְהִתְחַזֵּק מְאֹד וּלְנַחֵם אֶת עַצְמוֹ בְּכָל פַּעַם, וְלִהְיוֹת בִּכְלַל אֲסִירֵי הַתִּקְוָה שֶׁנֶּאֱמַר עֲלֵיהֶם: “שׁוּבוּ לְבִצָּרוֹן אֲסִירֵי הַתִּקְוָה” - “אֲסִירֵי” דַּיְקָא, כִּי צָרִיךְ לִהְיוֹת נֶאֱסָר וְנִקְשָׁר בְּהַתִּקְוָה הָאֲמִתִּית בְּתַּכְלִית הַהִתְקַשְּׁרוּת, וְלֹא יַנִּיחַ אֶת תִּקְוָתוֹ לְעוֹלָם, “כִּי חַסְדֵּי ה’ כִּי לֹא תָמְנוּ”, וְהַחֲסָדִים מִתְחַדְּשִׁים בְּכָל בֹּקֶר, עַל־כֵּן “טוֹב וְיָחִיל וְדֻמָּם לִתְשׁוּעַת ה’”.

כִּי בְּוַדַּאי בְּהֶכְרֵחַ שֶׁיַּעֲבֹר עַל כָּל אֶחָד הָרוֹצֶה לְהִתְקָרֵב אֶל הַקְּדֻשָּׁה בֶּאֱמֶת מְרִירוּת גָּדוֹל בְּלִי שִׁעוּר, רַק שֶׁהָעִקָּר שֶׁיִּהְיֶה חָזָק בַּתִּקְוָה דִּקְדֻשָּׁה כַּנַּ”ל. וְזֶה מְרֻמָּז בַּמֶּה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, עַל סִימָנֵי בֵּיצִים טְהוֹרִים, שֶׁאִם שְׁנֵי רָאשֵׁיהֶם כַּדִּים אוֹ חַדִּים בְּוַדַּאי טְמֵאִים, כִּי זֶה דֶרֶךְ הָרְשָׁעִים וְכָל הָרְחוֹקִים מִן הָאֱמֶת, שֶׁכְּשֶׁנּוֹפֵל עֲלֵיהֶם אֵיזֶה צַעַר וְיִסּוּרִים, אֵינָם מְנַחֲמִים אֶת עַצְמָם כְּלָל, וְאֵין מְקַוִּים לָצֵאת מִשָּׁם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: “לֹא יַאֲמִין שׁוּב מִנִּי חֹשֶׁךְ”, וְנִשְׁאָרִים שְׁקוּעִים בִּדְאָגָה וּמָרָה שְׁחֹרָה גְּדוֹלָה, וּמְיָאֲשִׁים אֶת עַצְמָם מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְגַמְרֵי. וְלִפְעָמִים לְהֵפֶךְ, כְּשֶׁיֵּשׁ לָהֶם אֵיזֶה טוֹב אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וְכַיּוֹצֵא, אֲזַי מְמַלְּאִים פִּיהֶם שְׂחוֹק וְעוֹשִׂים כָּל יְמֵיהֶם כַּחַגִּים, וְאֵינָם מְשִׂימִים לִבָּם כְּלָל אֶל הָאַחֲרִית. וְזֶה בְּחִינַת: ‘שְׁנֵי רָאשֵׁיהֶם כַּדִּים’, מְרַמֵּז עַל הִתְגַּבְּרוּת הָעַצְבוּת וְהָאֲבֵלוּת שֶׁלָּהֶם, שֶׁזֶּה בְּחִינַת כַּד כַּמְבֹאָר בִּפְנִים. אוֹ ‘שְׁנֵי רָאשֵׁיהֶם חַדִּים’, מְרַמֵּז עַל הַשְּׂחוֹק וְהַשִּׂמְחָה שֶׁלָּהֶם, כְּאִלּוּ כָּל הַשִּׂמְחָה הִיא בְּזֶה הָעוֹלָם חַס וְשָׁלוֹם, וְעַל שִׂמְחָה כָּזוֹ נֶאֱמַר: “וּלְשִׂמְחָה מַה זּוֹ עוֹשָׂה”. אֲבָל הַכְּשֵׁרִים הֵם בִּבְחִינַת: ‘ראֹשׁוֹ אֶחָד כַּד וְאֶחָד חַד’, כִּי אֶצְלָם מְקֻשָּׁר הַצַּעַר וְהַיִּסּוּרִין עִם הַתִּקְוָה וְהַנֶּחָמָה, כִּי הֵם אֲסִירֵי הַתִּקְוָה כַּנַּ”ל, כִּי יוֹדְעִים שֶׁאִי אֶפְשָׁר לָבוֹא לְתַכְלִית הַתִּקְוָה טוֹבָה כִּי אִם עַל־יְדֵי יִסּוּרִים. וְכֵן בִּשְׁעַת הַיִּסּוּרִין הֵם מְחַזְּקִין וּמְחַיִּין אֶת עַצְמָם בְּהַתִּקְוָה, וְעַל־יְדֵי־זֶה זוֹכִין בֶּאֱמֶת לְאַחֲרִית טוֹב. אַךְ אֲפִלּוּ אִם ‘ראֹשׁוֹ אֶחָד כַּד וְאֶחָד חַד’ גַּם כֵּן אֵין לִסְמֹךְ עַל זֶה לְאָכְלָן:

כִּי לִפְעָמִים נִמְצָא בְּאֹפֶן כָּזֶה גַּם אֵצֶל הָרְשָׁעִים, שֶׁסּוֹבְלִין צַעַר וּמְרִירוּת גָּדוֹל בִּשְׁבִיל אֵיזֶה תִּקְוָה מִתַּאֲווֹת עוֹלָם הַזֶּה, לְהַשִּׂיג עַל־יְדֵי־זֶה מָמוֹן אוֹ כָבוֹד וְכַיּוֹצֵא, וּבִשְׁעַת הַיִּסּוּרִין הֵם מְנַחֲמִין אֶת עַצְמָם בַּמֶּה שֶּׁאַחַר־כָּךְ יַשִּׂיג עַל־יְדֵי־זֶה תַּאֲוָתוֹ מֵעוֹלָם הַזֶּה. וְצַעַר כָּזֶה וְתִקְוָה כָּזֹאת הִיא בְּוַדַּאי לֹא טוֹב, מֵאַחַר שֶׁהַכֹּל בִּשְׁבִיל תַּאֲוַת עוֹלָם הַזֶּה. עַל־כֵּן אֲפִלּוּ ראֹשׁוֹ אֶחָד כַּד וְאֶחָר חַד אֵין לְאָכְלָן, עַד שֶׁיֵּדַע שֶׁהוּא מִמִּין טָהוֹר, הַיְנוּ שֶׁהַצַּעַר וְהַתִּקְוָה הוּא רַק בִּשְׁבִיל תַּכְלִית הַנִּצְחִי: הלכות ביצים, הלכה ה.

עִנְיַן הִתְחַזְּקוּת לְהַתְחִיל בְּכָל פַּעַם בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם מֵחָדָשׁ: עיין לקוטי עצות חדש יראה ועבודה נ”ה, בושה ועזות ג' עיין בהשמטות.

כָּל הַבִּלְבּוּלִים שֶׁל כָּל אָדָם שֶׁמִּתְאַוֶּה לְכָל הַתַּאֲווֹת, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן רוֹצֶה לֵידַע וּלְהָבִין הַכֹּל בְּשִׂכְלוֹ הַמְּגֻשָּׁם, וּבְכָל פַּעַם קָשֶׁה לוֹ כַּמָּה קֻשְׁיוֹת עַל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְעַל הַצַּדִּיקִים וְכוּ’. וַאֲפִלּוּ אִם קָשֶׁה לוֹ קֻשְׁיוֹת עַל עַצְמוֹ גַּם זֶה אֵינוֹ טוֹב, כִּי גַּם זֶה מַעֲשֶׂה בַּעַל־דָּבָר שֶׁמַּחֲלִישׁ דַּעְתּוֹ עַל־יְדֵי הַקֻּשְׁיוֹת שֶׁקָּשֶׁה לוֹ עַל עַצְמוֹ, “אֵיךְ אַתָּה רוֹצֶה לְהִתְפַּלֵּל בְּכַוָּנָה וְהִתְלַהֲבוּת, וַהֲלֹא בַּשָּׁעָה הַקּוֹדֶמֶת עָשִׂיתָ כָּךְ וְכָךְ” וְכוּ’, וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה בִּלְבּוּלִים הַרְבֵּה בְּלִי שִׁעוּר, וְכָל זֶה נִמְשָׁךְ מִזֻּהֲמַת הַנָּחָשׁ שֶׁמְּבַלְבֵּל דַּעַת הָאָדָם שֶׁרוֹצֶה לְהָבִין הַכֹּל. כִּי בֶּאֱמֶת אֵין אָנוּ יוֹדְעִים כְּלָל, וַאֲפִלּוּ שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָׁלוֹם, אָמַר: “כִּי בַעַר אָנֹכִי מֵאִישׁ וְלֹא בִינַת אָדָם לִי”, וְכֵן בִּתְהִלִּים אָמַר: “וַאֲנִי בַעַר וְלֹא אֵדָע בֶּהֱמוֹת הָיִיתִי עִמָּךְ”. מִכָּל שֶׁכֵּן אֶלֶף אֲלָפִים וְרִבֵּי רְבָבוֹת קַל וָחֹמֶר אֲנָשִׁים פְּשׁוּטִים בִּפְרָט בַּדּוֹרוֹת הַלָּלוּ. וְהַכְּלָל שֶׁאֵין הָאָדָם יוֹדֵעַ כְּלָל, רַק צָרִיךְ לְהַתְחִיל בְּכָל פַּעַם מֵחָדָשׁ בַּעֲבוֹדַת הַשֵׁם, וְכָל אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדְךָ לַעֲשׂוֹת בְּכֹחֲךָ עֲשֵׂה, וְאָז טוֹב לְךָ לְעוֹלָם, וְסוֹף כָּל סוֹף תַּגִּיעַ לְתַכְלִית הַטּוֹב וְהַנִּצְחִי בָּזֶה וּבַבָּא: הלכות בשר בחלב, הלכה ד אות י”ב.

כָּל הָרְדִיפוֹת וְהַהַסָּתוֹת וְהַהִתְגָּרוּת שֶׁהַיֵּצֶר הָרָע וְחֵילוֹתָיו מִתְגָּרִים בְּכָל אָדָם בְּכָל יוֹם וּבְכָל עֵת, הַכֹּל נִמְשָׁךְ מִבְּחִינַת קְלִפַּת לָבָן וְעֵשָׂו וּמִצְרַיִם וְאַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת, שֶׁכֻּלָּם עוֹמְדִים בְּכָל דּוֹר וָדוֹר עַל כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל לְכַלּוֹתוֹ חַס וְשָׁלוֹם. וְאֵין שׁוּם עֵצָה לְהִנָּצֵל מֵהֶם כִּי אִם עַל־יְדֵי אֱמוּנָה שְׁלֵמָה בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁהוּא בְּחִינַת הִתְחַדְּשׁוּת דִּקְדֻשָּׁה בְּחִינַת חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ. הַיְנוּ שֶׁיֵּדַע הָאָדָם הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ כְּלָל, כְּלָל כְּלָל לֹא. רַק יִתְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ בָּאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁקִּבַּלְנוּ מֵאֲבוֹתֵינוּ וְרַבּוֹתֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים, וְאַל יְבַלְבֵּל אוֹתוֹ שׁוּם דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם, כִּי אֵין אָנוּ יוֹדְעִים כְּלָל רַק כְּפִי שֶׁהוֹרוּ אוֹתָנוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. כִּי הֵם אָמְרוּ וְהֵם אָמְרוּ, הֵם אָמְרוּ שֶׁצְּרִיכִין לִשְׁבֹּר בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת כָּל הַתַּאֲווֹת שֶׁבָּעוֹלָם, וַאֲפִלּוּ מֵאֵיזֶה תְּנוּעָה בְּעָלְמָא שֶׁאֵינָהּ כִּרְצוֹן הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, צְרִיכִין לִבְרֹחַ וּלְהִתְרַחֵק מִמֶּנָּה בְּתַכְלִית הָרִחוּק, כִּי הוּא פּוֹגֵם מְאֹד בְּנֶפֶשׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי וּבְכָל הָעוֹלָמוֹת הַתְּלוּיִים בּוֹ. וְהֵם אָמְרוּ שֶׁאֲפִלּוּ אִם עָבַר הָאָדָם מַה שֶּׁעָבַר, אֲפִלּוּ אִם עָבַר הָאָדָם עַל כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ אֲלָפִים פְּעָמִים רַחֲמָנָא לִצְלָן, אַף־עַל־פִּי־כֵן אֵין שׁוּם יֵאוּשׁ לְעוֹלָם כְּלָל, וְצָרִיךְ לְהַתְחִיל בְּכָל פַּעַם מֵחָדָשׁ לְהִתְחַזֵּק בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם. כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְקַבֵּל תַּעֲנוּג וְשַׁעֲשׁוּעִים מֵהַגָּרוּעַ שֶׁבַּגְּרוּעִים, אַדְּרַבָּא, זֶהוּ עִקַּר גְּדֻלָּתוֹ יִתְבָּרַךְ כְּשֶׁהָרְחוֹקִים מְאֹד מִתְקָרְבִים אֵלָיו וּמוֹדִים בּוֹ יִתְבָּרַךְ, וּמִתְחַזְּקִים בֶּאֱמוּנָה וּמוֹדִים וּמְשַׁבְּחִים אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ, עַל חַסְדְּךָ שֶׁבְּכָל יוֹם עִמָּנוּ וְעַל נִפְלְאוֹתֶיךָ שֶׁבְּכָל עֵת וְכוּ’. וְעִקַּר בְּרִיאַת שָׁמַיִם וָאָרֶץ הָיָה רַק בִּשְׁבִיל זֶה שֶׁיַּתְחִיל הָאָדָם בְּכָל פַּעַם מֵרֵאשִׁית כְּאִלּוּ נוֹלָד הַיּוֹם, וּכְאִלּוּ הַיּוֹם הוּא רֵאשִׁית הַתְחָלָתוֹ שֶׁזֶּה בְּחִינַת: “בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים” וְכוּ’, “בְּרֵאשִׁית” דַּיְקָא בִּשְׁבִיל בְּחִינַת רֵאשִׁית הַנַּ”ל. וְכֵן עַד עַתָּה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְחַדֵּשׁ בְּטוּבוֹ בְּכָל יוֹם תָּמִיד מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית. וְהַכֹּל רַק בִּשְׁבִיל זֶה בִּשְׁבִיל הַהִתְחַדְּשׁוּת הַנַּ”ל, שֶׁכָּל אֶחָד וְאֶחָד כְּפִי מַדְרֵגָתוֹ יַתְחִיל בְּכָל יוֹם מֵחָדָשׁ לִכְנֹס בַּעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ כַּנַּ”ל. וְזֶה בְּחִינַת עִנְיַן מִצְוַת בִּכּוּרִים וּוִדּוּי בִּכּוּרִים כַּמְבֹאָר בִּפְנִים: שם, אות י”א.

בְּכָל יוֹם וָיוֹם שׁוֹלֵחַ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יְשׁוּעוֹת חֲדָשׁוֹת, לְהַצִּיל אֶת הָאָדָם מֵהַסִּטְרָא אַחֲרָא הַמִּתְגַּבֶּרֶת עָלָיו בְּכָל יוֹם, וְזֶה בְּחִינַת: “בַּשְּׂרוּ מִיּוֹם לְיוֹם יְשׁוּעָתוֹ”. וְכֵן בִּתְפִלַּת שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה אוֹמְרִים: “וְעַל נִסֶּיךָ שֶׁבְּכָל יוֹם עִמָּנוּ” וְכוּ’ וּכְמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: ‘בְּכָל יוֹם וָיוֹם יִצְרוֹ שֶׁל אָדָם מִתְגַּבֵּר עָלָיו וְאִלְמָלֵא הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא עוֹזְרוֹ’ וְכוּ’. נִמְצָא שֶׁבְּכָל יוֹם וָיוֹם נַעֲשִׂים עִם הָאָדָם עִנְיָנִים חֲדָשִׁים לְגַמְרֵי, וְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא עוֹזְרוֹ וּמוֹשִׁיעוֹ בְּכָל יוֹם. עַל־כֵּן אֵין לְהָאָדָם לְבַלְבֵּל אֶת עַצְמוֹ כְּלָל מִיּוֹם לַחֲבֵרוֹ, כִּי מִי יוֹדֵעַ כַּמָּה גְּדוֹלָה הַיְּשׁוּעָה הַחֲדָשָׁה שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יִשְׁלַח לוֹ הַיּוֹם, אִם יִזְכֶּה לְהִתְגַּבֵּר לְהַתְחִיל מֵחָדָשׁ: שם, אות י”ב.

מְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר שֶׁצָּרִיךְ הָאָדָם לִהְיוֹת עַקְשָׁן גָּדוֹל בַּעֲבוֹדַת ה’, וְזֶה הָעִנְיָן שֶׁל הָעַקְשָׁנוּת הוּא הִתְחַזְּקוּת נִפְלָא לִבְלִי לִפֹּל בְּשׁוּם אֹפֶן בָּעוֹלָם. וְזֶה בְּחִינַת “לֹא תִירָא לְבֵיתָהּ מִשָּׁלֶג כִּי כָל בֵיתָהּ לָבוּשׁ שָׁנִים”, וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: אַל תִּקְרֵי שָׁנִים אֶלָּא שְׁנַיִם, “נָתוֹן תִּתֵּן” “פָּתוֹחַ תִּפְתָּח” “הַעֲנֵק תַּעֲנִיק” וְכוּ’, שֶׁזֶּה בְּחִינַת הָעַקְשָׁנוּת הַנַּ”ל שֶׁכָּל קִיּוּם הַתּוֹרָה תָּלוּי בָּזֶה, שֶׁיִּתְחַזֵּק לִשְׁנוֹת וְלִכְפֹּל כָּל עֻבְדָּה טוֹבָה, אוֹ לִמּוּד תּוֹרָה וְכוּ’ שֶׁהִתְחִיל לְהַרְגִּיל עַצְמוֹ. שֶׁיִּתְחַזֵּק בְּכָל פַּעַם לַחֲזֹר וְלַעֲשׂוֹת אוֹתוֹ הַדָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה אֲפִלּוּ אֶלֶף פְּעָמִים, אֲפִלּוּ אִם עָבַר עָלָיו מַה שֶּׁעָבַר, כִּי זֶה עִקַּר קִיּוּם הַתּוֹרָה שֶׁצְּרִיכִין לִהְיוֹת עַקְשָׁן גָּדוֹל בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, וְלַעֲשׂוֹת הַדָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה אֲפִלּוּ בְּדֶרֶךְ עַקְשָׁנוּת, אֲפִלּוּ אֲלָפִים פְּעָמִים, וְלִבְלִי לְהִסְתַּכֵּל עַל שׁוּם חֲלִישׁוּת הַדַּעַת שֶׁהַבַּעַל דָּבָר וְהַסִּטְרָא אַחֲרָא וְהַלֵּיצָנִים מַחֲלִישִׁין דַּעְתּוֹ, וְזֶהוּ עִקַּר הַהִתְחַזְּקוּת דִּקְדֻשָּׁה, וְעַל־יְדֵי־זֶה אֵינוֹ מִתְיָרֵא מִגֵּיהִנֹּם שֶׁל שֶׁלֶג. כִּי יֵשׁ גֵּיהִנֹּם שֶׁל אֵשׁ וְגֵיהִנֹּם שֶׁל שֶׁלֶג כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, וְגֵיהִנֹּם שֶׁל אֵשׁ מַגִּיעַ עַל שֶׁנִּתְחַמֵּם לִדְבַר עֲבֵרָה וְתַאֲוָה חַס וְשָׁלוֹם, אֲבָל גֵּיהִנֹּם שֶׁל שֶׁלֶג הוּא עַל חֲלִישׁוּתוֹ אַחַר־כָּךְ כְּשֶׁבָּא לוֹ הִתְעוֹרְרוּת לִתְשׁוּבָה, כִּי ‘הַכֹּל מְלֵאִים חֲרָטוֹת’, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. אֲבָל עַל־פִּי רֹב עִקַּר עִכּוּבוֹ מִתְּשׁוּבָה הוּא מֵחֲמַת חֲלִישׁוּת הַדַּעַת, שֶׁנִּדְמֶה לוֹ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ עוֹד לָשׁוּב, וְאֵינוֹ מוֹעִיל לוֹ עוֹד תְּשׁוּבָה לְרִבּוּי הָעֲווֹנוֹת הָעֲצוּמִים מְאֹד, וְעַל־יְדֵי־זֶה הוּא מִתְיָאֵשׁ לְגַמְרֵי מִלְּהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, בִּפְרָט אוֹתָן שֶׁהִתְחִילוּ כְּבָר קְצָת בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, וְאַחַר־כָּךְ נָפְלוּ מִזֶּה, וְעִקָּר הוּא מֵחֲמַת חֲלִישׁוּת הַדַּעַת וְהַקְּרִירוּת שֶׁמַּפִּיל עָלָיו הַבַּעַל דָּבָר, וְעַל־כֵּן עַל זֶה נִדּוֹן בְּקְרִירוּת הֶעָצוּם וְהַמַּר שֶׁל גֵּיהִנֹּם שֶׁל שֶׁלֶג. אֲבָל עַל־יְדֵי הָעַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה וְהָעַקְשָׁנוּת וְהַהִתְחַזְּקוּת הַנַּ”ל, לִבְלִי לְהַנִּיחַ אֶת מְקוֹמוֹ בְּשׁוּם אֹפֶן, רַק לְקַיֵּם וְלַחֲזֹר וּלְקַיֵּם קִיּוּם הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת כָּל מַה שֶּׁיּוּכַל לַחֲטֹף בְּזֶה הַצֵּל עוֹבֵר כָּל יְמֵי חַיָּיו, אֲפִלּוּ אִם יַעֲבֹר עָלָיו מָה, וְאֵינוֹ מַנִּיחַ לְקָרֵר עַצְמוֹ חַס וְשָׁלוֹם מִתּוֹרָה וּמִצְווֹת יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה. עַל־יְדֵי־זֶה בְּוַדַּאי לֹא יִהְיֶה נִדּוֹן בְּגֵיהִנֹּם שֶׁל שֶׁלֶג וּקְרִירוּת, וְזֶה: “לֹא תִירָא לְבֵיתָהּ מִשָּׁלֶג כִּי כָל בֵּיתָהּ לָבוּשׁ שָׁנִים” כַּנַּ”ל: שם, הלכה ה אות כ”ז, כ”ט.

אַף־עַל־פִּי שֶׁיָּרַד הָאָדָם כְּמוֹ שֶׁיָּרַד חַס וְשָׁלוֹם, אִם הוּא חָזָק בִּרְצוֹנוֹ וְהִשְׁתּוֹקְקוּתוֹ אֶל הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, יָכוֹל לַעֲלוֹת עַל־יְדֵי הַיְרִידָה דַּיְקָא לְמָקוֹם גָּבוֹהַּ מְאֹד שֶׁזֶּה בְּחִינַת ‘יְרִידָה תַּכְלִית הָעֲלִיָּה’ עַיֵּן פְּנִים: הלכות הכשר כלים, הלכה ד אוֹת כ”ב.

אֲפִלּוּ הַגָּרוּעַ שֶׁבַּגְּרוּעִים יִהְיֶה מִי שֶׁיִּהְיֶה, צָרִיךְ לְהִתְחַזֵּק וּלְהִתְאַמֵּץ לְיַחֵל וּלְקַוּוֹת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְלִבְלִי לְהַרְפּוֹת וּלְרַשֵּׁל אֶת הָרָצוֹן הַטּוֹב לְעוֹלָם, וּבְוַדַּאי יִזְכֶּה לִפְעֹל עַל־יְדֵי־זֶה הַרְבֵּה טוֹבוֹת אֲמִתִּיּוֹת וְנִצְחִיּוֹת, כַּאֲשֶׁר כְּבָר פָּעֲלוּ יִשְׂרָאֵל הַקְּדוֹשִׁים הַרְבֵּה עַל־יְדֵי הָעַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה וְחִזּוּק הָרָצוֹן שֶׁלָּהֶם דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה יָצָאנוּ מִמִּצְרַיִם וְקָרַע לָנוּ אֶת הַיָּם, וְזָכִינוּ לְקַבָּלַת הַתּוֹרָה וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה הַרְבֵּה יְשׁוּעוֹת אֲמִתִּיּוֹת, שֶׁזָּכוּ יִשְׂרָאֵל בְּכָל דּוֹר עַל־יְדֵי תֹּקֶף הָרָצוֹן שֶׁלָּהֶם אֶל הַקְּדֻשָּׁה בִּמְסִירוּת נֶפֶשׁ מַמָּשׁ. וְעַל־יְדֵי שֶׁאָנוּ זוֹכְרִין אֶת כָּל זֹאת בְּכָל פַּעַם, עַל־יְדֵי־זֶה יֵשׁ לָנוּ כֹּחַ גַּם עַתָּה לְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ בַּתּוֹחֶלֶת וְהַתִּקְוָה וְהָרָצוֹן דִּקְדֻשָּׁה, עַד שֶׁנִּזְכֶּה עַל־יְדֵי־זֶה לְשַׁבֵּר אֶת כָּל הַמְּנִיעוֹת וְלָבוֹא לְתַכְלִית הַטּוֹב. וְזֶה: “חִזְקוּ וְיַאֲמֵץ לְבַבְכֶם כָּל הַמְיַחֲלִים” - “הַמְיַחֲלִים” דַּיְקָא, שֶׁהוּא בְּחִינַת חִזּוּק הָרָצוֹן, שֶׁאַף־עַל־פִּי שֶׁזֶּה יָמִים רַבִּים שֶׁאֵינוֹ זוֹכֶה אֶל הַטּוֹב, אַף־עַל־פִּי־כֵן הוּא מְיַחֵל וּמְקַוֶּה וּמְצַפֶּה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, עַד יַשְׁקִיף וְיֵרֶא ה’ מִשָּׁמַיִם, וְזֶה כָּל הַמְיַחֲלִים, כָּל דַּיְקָא יִהְיֶה מִי שֶׁיִּהְיֶה כַּנַּ”ל: שם אות כ”ו, כ”ז, כ”ח, כ”ט.

צְרִיכִין עֹז וְתַעֲצוּמוֹת וְהִתְחַזְּקוּת עָצוּם מְאֹד בְּזֶה הָעוֹלָם מִסְפַּר יְמֵי חַיֵּי הֶבְלוֹ, לַעֲמֹד כְּנֶגֶד כָּל הַדְּחִיּוֹת וְכוּ’, שֶׁהַבַּעַל דָּבָר רוֹצֶה לְהַדִּיחוֹ חַס וְשָׁלוֹם בְּכָל עֵת. וְהָעִקָּר עַל־יְדֵי הַסְּבָרוֹת שֶׁקֶר שֶׁלּוֹ, עַל־יְדֵי שֶׁמְּצַיֵּר הָאוֹר לְהֵפֶךְ חַס וְשָׁלוֹם, וְעַל־יְדֵי־זֶה מַסִּיתוֹ לִדְבַר עֲבֵרָה חַס וְשָׁלוֹם, וְעוֹשֶׂה אֶצְלוֹ מֵאִסּוּר הֶתֵּר וּמֵעֲבֵרָה מִצְוָה. וְאַחַר־כָּךְ כְּשֶׁנִּכְשַׁל כְּבָר, הוּא בָּא עוֹד הַפַּעַם וּמִתְלַבֵּשׁ עַצְמוֹ בְּמִצְווֹת, וְרוֹצֶה לְהַפִּיל אֶת הָאָדָם וְלִדְחוֹתוֹ לְגַמְרֵי חַס וְשָׁלוֹם, וְכָל זֶה וְכַיּוֹצֵא בּוֹ נִמְשָׁךְ מֵהַקְּלִפָּה וְהַסִּטְרָא אַחֲרָא, וְהָעִקָּר מִבְּחִינַת קְלִפַּת בִּלְעָם שֶׁרוֹצֶה לְצַיֵּר אוֹר הַתּוֹרָה לְהֵפֶךְ מִן הָאֱמֶת. וְעַל־כֵּן צְרִיכִין עֹז וְהִתְחַזְּקוּת עָצוּם נֶגְדּוֹ בְּלִי שִׁעוּר, וְעַל זֶה נֶאֱמַר: “אַשְׁרֵי אָדָם ע’וֹז ל’וֹ בָ’ךְ מְ’סִלּוֹת” וְכוּ’, רָאשֵׁי תֵּבוֹת בִּלְעָ”ם כַּמְבֹאָר בִּפְנִים: הלכות יין נסך, הלכה ד אות כ”ח בסופו.

לִפְעָמִים נוֹפֵל הָאָדָם מְאֹד וְנִתְרַחֵק מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל־יְדֵי הָאֱמֶת, כִּי יוֹדֵעַ בֶּאֱמֶת שֶׁפָּגַם וְקִלְקֵל מְאֹד, וְגַם עַתָּה הוּא כְּמוֹ שֶׁהוּא, וְעַל־כֵּן מִתְיָאֵשׁ בְּעַצְמוֹ לְגַמְרֵי, אֲבָל בֶּאֱמֶת צְרִיכִין לְהִתְרַחֵק מֵהָאֱמֶת כָּזֶה וְכוּ’: עיין אמת אות כ”ז ועין שם עוד אות ל.

עֹצֶם גְּדֻלַּת רַחֲמָיו וַחֲסָדָיו יִתְבָּרַךְ הֵם עַד אֵין סוֹף וְאֵין תַּכְלִית, וְאִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג כְּלָל עֶצֶם אֲמִתַּת כַּוָּנָתוֹ יִתְבָּרַךְ אֲפִלּוּ בְּתֹקֶף כַּעֲסוֹ וַחֲרוֹן אַפּוֹ חַס וְשָׁלוֹם, כִּי גַּם אָז רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ שֶׁנְּבַקֵּשׁ וְנִתְפַּלֵּל לְפָנָיו, וְחָפֵץ לְהוֹשִׁיעֵנוּ בֶּאֱמֶת יְשׁוּעָה שְׁלֵמָה. וְעַל־כֵּן גַּם אָז צְרִיכִין לְהִתְחַזֵּק בִּתְפִלָּה וּלְהִתְחַנֵּן לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ וְלִבְטֹחַ בְּרֹב רַחֲמָיו וַחֲסָדָיו, אֲשֶׁר אִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג כְּלָל. וּכְמוֹ שֶׁמָּצִינוּ בְּמֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם לְאַחַר חֵטְא הָעֵגֶל “וַיֹּאמֶר לְהַשְׁמִידָם” חַס וְשָׁלוֹם, אָז הֵבִין מֹשֶׁה לִבְלִי לְהִסְתַּכֵּל עַל פַּשְׁטִיּוּת דְּבָרָיו יִתְבָּרַךְ שֶׁנִּדְמֶה כְּאִלּוּ חָפֵץ לְכַלּוֹתָם חַס וְשָׁלוֹם. אֲבָל בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ אֵינוֹ כֵּן, רַק הַכֹּל כְּדֵי לְזָרְזוֹ שֶׁיִּתְחַזֵּק בִּתְפִלָּה לְהַמְתִּיק הַדִּינִים וְהַקִּטְרוּגִים מֵעַל יִשְׂרָאֵל, וְעַל־כֵּן הִתְחַזֵּק מֹשֶׁה אָז בַּתְּפִלָּה מְאֹד עַד שֶׁנִּתְרַצָּה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְמֹשֶׁה, “וַיִּנָּחֶם ה’ עַל הָרָעָה” וְכוּ’, וְאָז לִמְּדוֹ סֵדֶר הַתְּפִלָּה וְגִלָּה לוֹ שְׁלֹשׁ־עֶשְׂרֵה מִדּוֹת שֶׁל רַחֲמִים. וְשָׁם גִּלָּה לוֹ הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, שֶׁעֶצֶם אֲמִתָּתוֹ יִתְבָּרַךְ הוּא רִבּוּי רַחֲמָיו וַחֲסָדָיו לָנֶצַח, שֶׁאֵינוֹ נִפְסָק לְעוֹלָם, שֶׁזֶּה בְּחִינַת “אֵל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת” וְכוּ’, הַיְנוּ שֶׁזֶּה עִקַּר הָאֱמֶת שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁרַחֲמָיו וַחֲסָדָיו אֵינָם כָּלִים לְעוֹלָם יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה, וְתָמִיד מוֹעִיל תְּפִלָּה וְתַחֲנוּנִים וּצְעָקָה וְשַׁוְּעָה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי אַחַר כָּל הַכְּעָסִים שֶׁמַּכְעִיסִים אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ עֲדַיִן רַחֲמֵי אֲמִתָּתוֹ אֵינָם כָּלִים לְעוֹלָם.

וּבְכָל דּוֹר וָדוֹר נִמְצָאִים צַדִּיקִים וּכְשֵׁרִים שֶׁמִּתְחַזְּקִים בִּתְפִלָּה תָּמִיד, וְעַל־יְדֵי־זֶה הֵם מַמְתִּיקִים כָּל הַדִּינִים שֶׁבָּעוֹלָם וּמְבַטְּלִים כָּל הַגְּזֵרוֹת רָעוֹת מִיִּשְׂרָאֵל, וּמַכְנִיסִים הַדַּעַת הָאֲמִתִּי בְּיִשְׂרָאֵל לְהִתְחַזֵּק בִּתְפִלָּה וְתַחֲנוּנִים תָּמִיד. כִּי זֶהוּ עִקַּר הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: “קָרוֹב ה’ לְכָל קוֹרְאָיו לְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָאֻהוּ בֶאֱמֶת”, וּכְתִיב: “וַאֲנִי תְפִלָּתִי לְךָ וְכוּ’ עֲנֵנִי בֶּאֱמֶת יִשְׁעֶךָ” - בֶּאֱמֶת דַּיְקָא, כִּי אֲנִי מַאֲמִין שֶׁבַּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, גַּם עַתָּה אַחַר שֶׁעָשִׂיתִי מַה שֶּׁעָשִׂיתִי וְעָבַר עָלַי מַה שֶּׁעָבַר, עֲדַיִן עֲדַיִן אַתָּה חָפֵץ לְהוֹשִׁיעֵנִי, וְעַל־כֵּן אֲנִי מִתְחַזֵּק וּמִתְפַּלֵּל, עֲנֵנִי בֶּאֱמֶת יִשְׁעֶךָ, וְהָבֵן הֵיטֵב הֵיטֵב כַּמָּה וְכַמָּה צְרִיכִין לְהִתְחַזֵּק בִּתְפִלָּה תָּמִיד, יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה: הלכות רבית הלכה ה אות ל”ג.

כָּל הַמִּלְחָמוֹת שֶׁבָּעוֹלָם מְרַמְּזִין הָעִקָּר עַל מִלְחֶמֶת הַיֵּצֶר הָרָע. כִּי אֲפִלּוּ הַמִּלְחָמוֹת שֶׁיֵּשׁ לְאֶחָד בְּגַשְׁמִיּוּת עִם שׂוֹנְאִים וְאוֹיְבִים, הַכֹּל הוּא מִלְחָמוֹת הַיֵּצֶר הָרָע כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, כְּשֵׁם שֶׁיֵּשׁ לָאָדָם צָרִים מִלְּמַטָּה כָּךְ יֵשׁ לוֹ צָרִים לְמַעְלָה, וְעַל־כֵּן עִקַּר הַמִּלְחָמָה הִיא מִלְחֶמֶת הַיֵּצֶר הָרָע. וְזֶה שֶׁהִזְהִיר הַכֹּהֵן קֹדֶם שֶׁנִּכְנְסוּ לִלְחֹם מִלְחֶמֶת הַשֵּׁם לְנַצֵּחַ אֶת הָאוֹיְבִים וְהַסִּטְרָא אַחֲרָא שֶׁמְּסַבְּבִין אֶת הַקְּדֻשָּׁה, שֶׁהֵם בְּחִינַת הָעַכּוּ”ם שֶׁסְּבִיב אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, שֶׁהֵם כְּלַל כָּל הַמְּעַכְּבִים וְהַמּוֹנְעִים מִדְּבָרִים שֶׁבִּקְדֻשָּׁה. וּכְשֶׁהָאָדָם נִכְנָס לְהִלָּחֵם עִמָּהֶם, אֲזַי נִתְעוֹרְרִין עָלָיו קִטְרוּגִים גְּדוֹלִים וְרוֹצִים לְהַפִּיל אוֹתוֹ מֵעֲבוֹדָתוֹ לְגַמְרֵי חַס וְשָׁלוֹם, וְזֶהוּ עִקַּר הַמִּלְחָמָה שֶׁצָּרִיךְ לְהִתְחַזֵּק לַעֲמֹד עַל רַגְלָיו לְבַל יִפֹּל מֵעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ חַס וְשָׁלוֹם, וְאָז בְּוַדַּאי יִזְכֶּה לְנַצְּחָם וּלְשָׁבְרָם וּלְבַטְּלָם. אֲבָל בַּמֶּה יִהְיֶה בִּטְחוֹנוֹ חָזָק שֶׁלֹּא יִפֹּל מֵעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ חַס וְשָׁלוֹם, הָעִקָּר הוּא רַק אֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה, שֶׁכְּשֶׁהוּא חָזָק בָּאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה בְּוַדַּאי אֵין לוֹ לְהִתְיָרֵא מִשּׁוּם מִלְחָמָה וְשׁוּם נִסָּיוֹן שֶׁבָּעוֹלָם. וְזֶה שֶׁאָמַר לָהֶם הַכֹּהֵן: “שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, אַתֶּם קְרֵבִים הַיּוֹם לַמִּלְחָמָה”, וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, ‘אֲפִלּוּ אֵין בָּכֶם זְכוּת אֶלָּא מַה שֶּׁאַתֶּם אוֹמְרִים בְּכָל יוֹם שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אַתֶּם רְאוּיִים לְנַצֵּחַ אֶת אוֹיְבֵיכֶם’ וְכוּ’, הַיְנוּ כַּנַּ”ל.

כִּי בִּזְכוּת “שְׁמַע יִשְׂרָאֵל” לְבַד, הַיְנוּ בִּזְכוּת הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה, בָּזֶה לְבַד אַתֶּם יְכוֹלִים לְהִתְקָרֵב לַמִּלְחָמָה בְּגַשְׁמִיּוּת וּבְרוּחָנִיוּת. כִּי מֵאַחַר שֶׁאַתֶּם חֲזָקִים בֶּאֱמוּנָתוֹ יִתְבָּרַךְ שׁוּב אֵין לָכֶם לְהִתְיָרֵא כְּלָל מִשּׁוּם מִלְחָמָה שֶׁבָּעוֹלָם. וְזֶה “אַל יֵרַךְ לְבַבְכֶם אַל תִּירְאוּ וְאַל תַּעַרְצוּ וְאַל תַּחְפְּזוּ מִפְּנֵיהֶם”, וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: ‘אַל תִּירְאוּ מִשַּׁעֲטַת סוּסִים וּמִשִּׁפְעַת הַקַּלְגַּסִּים וְקוֹל הַקְּרָנוֹת’, הַיְנוּ עִנְיְנֵי תַּכְסִיסֵי מִלְחָמָה שֶׁעוֹשִים הַשּׂוֹנְאִים לְהַפְחִיד וּלְאַיֵּם עַל שֶׁכְּנֶגְדָּם, וְכָל הַבְּחִינוֹת הָאֵלּוּ יֵשׁ בְּמִלְחֶמֶת הַיֵּצֶר הָרָע, וְהוּא יָדוּעַ לְמִי שֶׁהִתְחִיל לִכְנֹס קְצָת בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם וּבְמִלְחֶמֶת הַיֵּצֶר הָרָע אֲפִלּוּ אָדָם פָּשׁוּט לְגַמְרֵי, כִּי דֶּרֶךְ הַבַּעַל דָּבָר לְאַיֵּם וּלְהַפְחִיד אֵת הָאָדָם מְאֹד מְאֹד וּלְהַכְבִּיד עָלָיו עֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ מְאֹד מְאֹד. וּמֵחֲמַת זֶה רַבִּים נִמְנָעִים מִלְּהַתְחִיל לִכְנֹס בַּעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ מֵחֲמַת הָאִיּוּמִים וְהַכְּבֵדוּת הַלָּלוּ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם, וְזֶה בְּחִינַת ‘שַׁעֲטַת סוּסִים וְשִׁפְעַת קַלְגַּסִּים’ וְכוּ’. אֲבָל הָעִקָּר בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם שֶׁלֹּא יְפַחֵד כְּלָל, כַּמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר (לקו”מ תנינא מ”ח), שֶׁבָּעוֹלָם הַזֶּה הָאָדָם צָרִיךְ לַעֲבֹר עַל גֶּשֶׁר צַר מְאֹד, וְהָעִקָּר הוּא שֶׁלֹּא יִתְפַּחֵד הָאָדָם כְּלָל.

וְעִקַּר הַהִתְחַזְּקוּת לַעֲבֹר בְּשָׁלוֹם עַל גֶּשֶׁר הַצַּר בְּלִי פַּחַד הוּא הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה כַּנַּ”ל, בְּחִינַת “שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אַתֶּם קְרֵבִים הַיּוֹם לַמִּלְחָמָה”, הַיְנוּ בִּזְכוּת שְׁמַע יִשְׂרָאֵל שֶׁהוּא הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה אֲזַי שׁוּב “אַל יֵרַךְ לְבַבְכֶם וְכוּ’, כִּי ה’ אֱלֹקֵיכֶם הַהוֹלֵךְ עִמָּכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם” וְכוּ’, בִּבְחִינַת: “ה’ לִי לֹא אִירָא”, כִּי מֵאַחַר שֶׁאֲנִי מַאֲמִין בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה כִּי “מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ”, וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עִמָּדִי תָּמִיד, אֲזַי שׁוּב “לֹא אִירָא מַה יַּעֲשֶׂה לִי אָדָם”, כִּי מֵאַחַר שֶׁיֵּשׁ לְהָאָדָם אֱמוּנָה חֲזָקָה בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּוַדַּאי יְנַצַּח כָּל הַמִּלְחָמוֹת, וְסוֹף כָּל סוֹף יָשׁוּב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת, בִּבְחִינַת: “זֹאת אָשִׁיב אֶל לִבִּי עַל־כֵּן אוֹחִיל”, זֹאת הוּא בְּחִינַת מַלְכוּת אֱמוּנָה כַּמְבֹאָר בִּפְנִים: הלכות גלוח הלכה ג אות ט.

מֵעִנְיַן הַתָּרַת נְדָרִים עַל־יְדֵי חֲרָטָה, מִזֶּה יְכוֹלִין לְהָבִין עֹצֶם חַסְדֵּי הַשֵּׁם עַד אֵין סוֹף וְאֵין תַּכְלִית, וְאֵין שׁוּם יֵאוּשׁ בָּעוֹלָם כְּלָל. כִּי הַנְּדָרִים שֶׁאָדָם נוֹדֵר וְאוֹסֵר עַל עַצְמוֹ אֵיזֶה דָּבָר, זֶהוּ בְּחִינָה גְּבוֹהָה מְאֹד, שֶׁעוֹלֶה לִמְקוֹם הַנֶּדֶר שֶׁהוּא בְּחִינַת הַמַּקִּיפִין הַקְּדוֹשִׁים שֶׁהֵם שָׁרְשֵׁי הַתּוֹרָה כַּמְבֹאָר בִּפְנִים, אַךְ אַף־עַל־פִּי שֶׁנְּדָרִים הֵם מִבְּחִינָה גְּבוֹהָה כָּל כָּךְ, אַף־עַל־פִּי־כֵן יְכוֹלִין לְהַתִּירָם עַל־יְדֵי חֲרָטָה שֶׁמִּתְחָרֵט לִפְנֵי הֶחָכָם, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת תְּשׁוּבָה, כִּי עִקַּר הַתְּשׁוּבָה הוּא חֲרָטָה, כִּי שָׁם בִּבְחִינַת הַמַּקִּיפִין הַנַּ”ל שָׁם הוּא בְּחִינַת: “תַּכְלִית הַיְדִיעָה אֲשֶׁר לֹא נֵדַע” וְשָׁם הַחֶסֶד עַד אֵין סוֹף, וִיכוֹלִין לְהִתְחָרֵט וְלַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה לְעוֹלָם, יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה.

כִּי בֶּאֱמֶת עִנְיַן הַתְּשׁוּבָה הוּא דָּבָר נִפְלָא וְהוּא לְמַעְלָה מֵהַדַּעַת, לְמַעְלָה מֵהַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה כִּבְיָכוֹל, וְכַמְבֹאָר בִּפְנִים, וְעַל־כֵּן כֹּחַ הַתְּשׁוּבָה אֵינוֹ נִפְסָק לְעוֹלָם בְּשׁוּם אֹפֶן, וַאֲפִלּוּ מִי שֶׁמַּתְחִיל לָשׁוּב וְנוֹפֵל חַס וְשָׁלוֹם מִזֶּה, וַאֲפִלּוּ אִם הִתְחִיל כַּמָּה פְּעָמִים וּבְכָל פַּעַם נָפַל אַחַר־כָּךְ לְמַה שֶּׁנָּפַל כַּנַּ”ל, אַף־עַל־פִּי־כֵן הוּא צָרִיךְ לְהִתְחַזֵּק לְהַתְחִיל בְּכָל פַּעַם מֵחָדָשׁ, כִּי כֹּחַ הַתְּשׁוּבָה אֵינוֹ נִפְסָק לְעוֹלָם כִּי שָׁם הַחֶסֶד עַד אֵין סוֹף. וְזֶה אָנוּ רוֹאִים עַל־יְדֵי הַתָּרַת נְדָרִים, שֶׁיְּכוֹלִין לְבַטֵּל הַנֶּדֶר עַל־יְדֵי חֲרָטָה שֶׁהִיא בְּחִינַת תְּשׁוּבָה בְּכֹחַ הֶחָכָם, אַף־עַל־פִּי שֶׁהַנֶּדֶר בְּעַצְמוֹ הוּא בְּחִינָה גְּבוֹהָה מְאֹד בְּחִינַת מַקִּיפִין שֶׁלְּמַעְלָה מֵהַדַּעַת, בְּחִינַת שָׁרְשֵׁי הַתּוֹרָה בְּחִינַת תְּשׁוּבָה, אַף־עַל־פִּי־כֵן יֵשׁ בְּחִינָה גְּבוֹהָה עוֹד יוֹתֵר שֶׁשָּׁם מִתְבַּטֵּל הַנֶּדֶר עַל־יְדֵי הַחֲרָטָה. כְּמוֹ־כֵן בְּכָל עֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּכָל אָדָם וּבְכָל דַּרְגָּא וּבְכָל זְמַן, יֵשׁ חֲסָדִים נִפְלָאִים אֵצֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ גָּבוֹהַּ מֵעַל גָּבוֹהַּ, מַה שֶּׁאֵין הַפֶּה יָכוֹל לְדַבֵּר וְהַלֵּב לַחֲשֹׁב. וְאַף־עַל־פִּי שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עָשָׂה עִמּוֹ חֶסֶד וְהֵרִימוֹ מֵאַשְׁפּוֹת וְהֵשִׁיבוֹ אֵלָיו, וְהוּא לֹא חָס עַל עַצְמוֹ וּפָגַם גַּם בְּהַחֶסֶד הַנִּפְלָא הַזֶּה כַּמָּה פְּעָמִים, אַף־עַל־פִּי־כֵן יֵשׁ חֶסֶד לְמַעְלָה מֵחֶסֶד עַד אֵין סוֹף, בְּאֹפֶן שֶׁהַכֹּל יְכוֹלִין לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מִכָּל מָקוֹם שֶׁהֵם בְּכֹחוֹ וּזְכוּתוֹ שֶׁל הַצַּדִּיק הַגָּדוֹל וְהֶחָכָם שֶׁבְּדוֹרוֹ, אִם יִשְׁמְעוּ אֵלָיו וְיֵלְכוּ בִּדְרָכָיו הַקְּדוֹשׁוֹת: הלכות נדרים הלכה ד אות ז.

עַל־יְדֵי שֶׁהַצַּדִּיק הַגָּדוֹל יָכוֹל לְהָאִיר לַגְּדוֹלִים בְּמַעֲלָה בְּחִינַת “דָּרֵי מַעְלָה”, וּלְהוֹדִיעַ לָהֶם כִּי עֲדַיִן אֵינָם יוֹדְעִין כְּלָל מִגְּדֻלָּתוֹ יִתְבָּרַךְ, עַל־יְדֵי־זֶה בְעַצְמוֹ יָכוֹל לְקָרֵב הָרְחוֹקִים וְהַנְמוּכִים מְאֹד וּלְחַזֵּק אֶת לְבָבָם לְבַל יִתְיָאֲשׁוּ מִן הָרַחֲמִים חַס וְשָׁלוֹם, כִּי עֲדַיִן הַשֵּׁם אִתָּם וְעִמָּם, כִּי “מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ”: שם, אות י”ד ט”ו ט”ז ועין לקוטי עצות חדש, גרים אות י”ד.

מֵעִנְיַן הִתְחַזְּקוּת לְהָאָדָם, מֵחֲמַת שֶׁצָּרִיךְ לֵידַע, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ בְּשׁוּם אֹפֶן לֵידַע בְּזֶה הָעוֹלָם הֵיכָן הוּא עוֹמֵד וְאוֹחֵז, וְזֶה עִקַּר בְּחִירָתוֹ וְנִסְיוֹנוֹ, רַק שֶׁצְּרִיכִין לְהִתְחַזֵּק בֶּאֱמוּנָה לְהַאֲמִין גַּם בְּעַצְמוֹ שֶׁאֵין שׁוּם תְּנוּעָה טוֹבָה שֶׁלּוֹ נֶאֱבֶדֶת חַס וְשָׁלוֹם, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: עיין אמונה אות ק”א.

מִי שֶׁיִּסְתַּכֵּל בְּעֵין הָאֱמֶת עַל בִּטּוּל הַזְּמַן, וְאֵיךְ הַזְּמַן עוֹבֵר וּפוֹרֵחַ וְאֵין לוֹ מְנוּחָה אֲפִלּוּ כְּרֶגַע, כִּי בֶּאֱמֶת אֵין שׁוּם זְמַן כְּלָל רַק מֵחֲמַת קַטְנוּת דַּעְתֵּנוּ נִדְמֶה לָנוּ, כְּאִלּוּ יֵשׁ אֵיזֶה בְּחִינַת זְמַן, כְּמוֹ שֶׁנִּדְמֶה לְהָאָדָם הַיָּשֵׁן וְחוֹלֵם בְּרֶבַע שָׁעָה, וְנִדְמֶה לוֹ בַּחֲלוֹמוֹ שֶׁעָבְרוּ עָלָיו שִׁבְעִים שָׁנָה, וְכָל זֶה מֵחֲמַת קַטְנוּת דַּעְתּוֹ אָז. כִּי הֲלֹא תֵּכֶף אַחַר־כָּךְ בַּהֲקִיצוֹ רוֹאֶה בְּעֵינָיו, שֶׁלֹּא עָבַר עָלָיו רַק רֶבַע שָׁעָה. כְּמוֹ־כֵן מַמָּשׁ לְעִנְיָן מַה שֶּׁנִּדְמֶה לוֹ בֶּאֱמֶת שֶׁיֵּשׁ אֵיזֶה בְּחִינַת זְמַן, וּבֶאֱמֶת אֵין שׁוּם זְמַן כְּלָל, כַּמְבֹאָר כָּל זֶה בִּפְנִים, וְאִם יִסְתַּכֵּל הָאָדָם עַל־זֶה בֶּאֱמֶת, אֲזַי בְּוַדַּאי יָשִׂים כָּל לִבּוֹ לְבַטֵּל הַבְלֵי הַזְּמַן וְלָשִׂים כָּל תִּקְוָתוֹ בִּבְחִינַת לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן.

גַּם עַל־יְדֵי־זֶה שֶׁיַּאֲמִין בִּבְחִינַת לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן, עַל־יְדֵי־זֶה לֹא יִפֹּל לְעוֹלָם מִשּׁוּם נְפִילָה שֶׁבָּעוֹלָם יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה, כִּי יַזְכִּיר אֶת עַצְמוֹ שֶׁיֵּשׁ בְּחִינַת אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ הַנֶּאֱמַר בְּמָשִׁיחַ שֶׁהוּא בְּחִינַת לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן, שֶׁשָּׁם נִתְתַּקֵּן הַכֹּל וְכָל הַזְּמַן שֶׁעָבַר נִתְבַּטֵּל לְגַמְרֵי וְנַעֲשֶׂה כְּאִלּוּ הַיּוֹם נוֹלָד מַמָּשׁ עַל־יְדֵי בְּחִינַת לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן, שֶׁמַּשִּׂיגִין הַצַּדִּיקֵי אֱמֶת שֶׁהֵם בְּחִינַת מָשִׁיחַ. וְזֶה עִקַּר הַתִּקְוָה וְהַהִתְחַזְּקוּת לָשׁוּב מִכָּל הַפְּגָמִים שֶׁנָּפַל בָּהֶם כָּל אֶחָד כְּפִי בְּחִינָתוֹ, שֶׁכֻּלָּם נִמְשָׁכִים מִבְּחִינַת הַמַּעֲשֶׂה הָרָע הַנַּעֲשֶׂה תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ וְהַזְּמַן. וּכְשֶׁרוֹצֶה לְטַהֵר אֶת עַצְמוֹ מִזֻּהֲמָתוֹ וְלָשׁוּב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת וּלְהִכָּלֵל בִּבְחִינַת לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן, כִּי עִקַּר הַתְּשׁוּבָה הוּא בִּבְחִינַת לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים, אֲבָל אֵיךְ זוֹכִין לַהֲפֹךְ וּלְתַקֵּן כָּל הַיָּמִים וְהַזְּמַנִּים שֶׁעָבְרוּ עָלָיו בִּפְגָמִים כָּאֵלּוּ.

עַל־כֵּן עִקַּר תִּקְוָתוֹ וְתִקּוּנוֹ עַל־יְדֵי בְּחִינַת לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן שֶׁשָּׁם נִתְתַּקֵּן הַכֹּל, וְנַעֲשֶׂה כְּאִלּוּ הַיּוֹם נוֹלָד מַמָּשׁ. וְכָל זְמַן שֶׁיֵּשׁ לְהָאָדָם נְקֻדַּת הָאֱמוּנָה שֶׁמַּאֲמִין בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּבָעוֹלָם הַבָּא וּבְבִיאַת מָשִׁיחַ שֶׁהוּא בְּחִינַת לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן הַנֶּאֱמַר אֵצֶל מָשִׁיחַ, עַל־יְדֵי־זֶה יֵשׁ לוֹ תִּקְוָה לְעוֹלָם. וְאֵיךְ שֶׁהוּא, מֵאַחַר שֶׁמְּחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ בַּמֶּה שֶּׁהוּא, אֲזַי יֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתוֹ עַל־יְדֵי בְּחִינַת אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ שֶׁהוּא קְדֻשַּׁת מָשִׁיחַ, שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁךְ קְדֻשָּׁה וְתִקּוּן עַל כָּל הַגֵּרִים וּבַעֲלֵי תְּשׁוּבָה.

כִּי אֲפִלּוּ גֵּר שֶׁנּוֹלָד מִזֻּהֲמַת הָעַכּוּ”ם וּכְשֶׁבָּא לְהִתְגַּיֵּר אָמְרוּ עָלָיו רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: ‘גֵּר שֶׁנִּתְגַּיֵּר כְּקָטָן שֶׁנּוֹלָד דָּמֵי' [דוֹמֶה] (יבמות כב) בְּחִינַת: “אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ”, מֵאַחַר שֶׁבָּא עַתָּה לִכְנֹס בִּקְדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל, מִכָּל שֶׁכֵּן הַבַּעַל תְּשׁוּבָה שֶׁנּוֹלָד בִּקְדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל אַף־עַל־פִּי שֶׁבֶּאֱמֶת עָבַר עָלָיו מַה שֶּׁעָבַר רַחֲמָנָא לִצְלָן, אַף־עַל־פִּי־כֵן כְּשֶׁרוֹצֶה לָשׁוּב בֶּאֱמֶת וְלִכְנֹס בִּקְדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל בִּשְׁלֵמוּת, אֲזַי צָרִיךְ לַחֲשֹׁב בְּכָל יוֹם וּבְכָל שָׁעָה כְּאִלּוּ הַיּוֹם נוֹלָד מַמָּשׁ, שֶׁזֶּה נִמְשָׁךְ מִקְּדֻשַּׁת הַצַּדִּיקִים שֶׁהֵם בְּחִינַת מָשִׁיחַ, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ: “אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ”, וְזֶה עִקַּר הַכְּנִיסָה לִתְשׁוּבָה וְלִקְדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל. כִּי כְּשֶׁיִּהְיֶה בִּבְחִינָה זֹאת לַחֲשֹׁב בְּכָל עֵת כְּאִלּוּ עַתָּה נוֹלָד וַאֲפִלּוּ אִם יַעֲבֹר עָלָיו מָה, יִתְחַזֵּק בְּכָל פַּעַם וְיַחֲשֹׁב בְּלִבּוֹ שֶׁעַתָּה נוֹלָד, אָז בְּוַדַּאי סוֹף כָּל סוֹף יִזְכֶּה לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְאָז יִתְתַּקֵּן הַכֹּל, כִּי הַיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים יִפְּלוּ וְהַכֹּל יִתְהַפֵּךְ לְטוֹבָה עַל־יְדֵי תְּשׁוּבָתוֹ הַשְּׁלֵמָה, וְיִהְיֶה נִכְלָל הַכֹּל בִּבְחִינַת לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן בִּבְחִינַת מָשִׁיחַ, בְּחִינַת: “אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ”. וְזֶה בְּחִינַת: “תָּשֵׁב אֱנוֹשׁ עַד דַּכָּא” (תהלים צ, ג), וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: ‘עַד דִּכְדּוּכָהּ שֶׁל נֶפֶשׁ’ (ירושלמי, חגיגה ב, א.), אַף־עַל־פִּי־כֵן מוֹעִיל גַּם אָז תְּשׁוּבָה, בְחִינַת (תהלים צ, ג): “וַתֹּאמֶר שׁוּבוּ בְנֵי אָדָם”, וְכָל זֶה עַל־יְדֵי בְּחִינַת לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן, שֶׁזֶּה בְּחִינַת “כִּי אֶלֶף שָׁנִים בְּעֵינֶיךָ כְּיוֹם אֶתְמוֹל כִּי יַעֲבֹר וְכוּ’”, וְזֶה גַּם כֵּן שֶׁמַּתְחִיל הַמִּזְמוֹר, “אֲדֹנָי מָעוֹן וְכוּ’ בְּטֶרֶם הָרִים יֻלָּדוּ וְכוּ’ וּמֵעוֹלָם עַד עוֹלָם אַתָּה אֵל”, שֶׁכָּל זֶה הוּא בְּחִינַת לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן, כִּי דַּיְקָא עַל־יְדֵי־זֶה זוֹכִין לִתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה תָּמִיד יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה, וְכָל הַמִּזְמוֹר זֶה סוֹבֵב הוֹלֵךְ עַל עִנְיָן זֶה, עַיֵּן פְּנִים: הלכות מילה הלכה ד אות י”ז, י”ח, י”ט.

לְעִנְיַן מַה שֶּׁיְּכוֹלִין לִזְכּוֹת עַל־יְדֵי הַהִתְחַזְּקוּת בִּשְׁעַת יְרִידָה שֶׁתִּתְהַפֵּךְ הַיְרִידָה לַעֲלִיָּה, וְשֶׁעַל־יְדֵי־זֶה דַּיְקָא יִתְחַדֵּשׁ לְטוֹבָה בְּהִתְחַדְּשׁוּת נִפְלָא. עַיֵּן לִקּוּטֵי עֵצוֹת חָדָשׁ: טלטול ונסיעה אות י.

מֵעִנְיַן מַה שֶּׁבְּמִצְוַת נְגָעִים מְרֻמָּז הִתְחַזְּקוּת גָּדוֹל לְהָאָדָם, שֶׁלִּפְעָמִים דַּיְקָא כְּשֶׁמַּגִּיעַ לְתַכְלִית הַיְרִידָה, אָז זוֹכֶה לְקַבֵּל טָהֳרָה וְתִקּוּן לְנַפְשׁוֹ וְלָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת (נגעים פ’ ח, משנה ב): ‘בַּהֶרֶת כִּגְרִיס טָמֵא, פָּרְחָה בְּכֻלּוֹ טָהוֹר’ וְכוּ’: עיין יראה אות פ”ז.

לִפְעָמִים בְּחֶמְלַת הַשֵּׁם נִפְתָּח לְהָאָדָם אוֹר גָּדוֹל, וְנִדְמֶה שֶׁבְּוַדַּאי יִהְיֶה אִישׁ כָּשֵׁר כָּרָאוּי, וְאַחַר־כָּךְ פִּתְאֹם נֶחְשָׁךְ לוֹ כְּאִלּוּ בָּא הַשֶּׁמֶשׁ מַמָּשׁ פִּתְאֹם שֶׁלֹּא בְּעוֹנָתָהּ, שֶׁזֶּה בְּחִינַת מַה שֶּׁנֶּאֱמַר בְּיַעֲקֹב: “וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם” (בראשית כ”ח, י”א). כִּי בְּאַבְרָהָם נֶאֱמַר: “וַיַּרְא אֶת הַמָּקוֹם מֵרָחֹק”, אֲבָל יַעֲקֹב אָבִינוּ זָכָה לִפְגֹּעַ מַמָּשׁ בַּמָּקוֹם כַּמּוּבָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן כְּתִיב בַּתּוֹרָה: “וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ” וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: שֶׁלֹּא בְּעוֹנָתָהּ, הַיְנוּ כַּנַּ”ל. וְאָז הוֹדִיעוּ לוֹ בַּחֲלוֹם שֶׁכָּל זֶה בְּחִינַת “וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה”, שֶׁזֶּהוּ כָּל עֲבוֹדַת הָאָדָם שֶׁצָּרִיךְ לֵילֵךְ מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא כְּמוֹ שֶׁעוֹלִין בַּסֻּלָּם “וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹקִים עוֹלִין וְיוֹרְדִין בּוֹ”, הַיְנוּ שֶׁצָּרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה לְהַצַּדִּיקִים שֶׁנִּקְרָאִים מַלְאֲכֵי אֱלֹקִים כַּמָּה וְכַמָּה עֲלִיּוֹת וִירִידוֹת, וְקֹדֶם הָעֲלִיָּה צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה יְרִידָה, וְהַיְּרִידָה הִיא תַּכְלִית הָעֲלִיָּה.

עַל־כֵּן אַל יִשְׁתּוֹמֵם הָאָדָם וְלֹא יִפֹּל בְּדַעְתּוֹ מִכָּל מַה שֶּׁיַּעֲבֹר עָלָיו, כִּי אֲפִלּוּ כְּשֶׁהוּא בִּבְחִינַת עֲלִיָּה שֶׁרוֹאֶה אֵיזֶה יְשׁוּעָה וְהִתְנוֹצְצוּת, אַל יִטְעֶה שֶׁכְּבָר הָאוֹר שֶׁלּוֹ, רַק יֵדַע שֶׁעֲדַיִן הוּא רָחוֹק מְאֹד, וְעַל־יְדֵי־זֶה לֹא יִפֹּל כְּשֶׁרוֹאֶה אַחַר־כָּךְ שֶׁנֶּחְשַׁךְ אֶצְלוֹ הָאוֹר שֶׁזֶּה בְּחִינַת יְרִידָה. כִּי בֶּאֱמֶת אַף־עַל־פִּי־כֵן הָאוֹר שֶׁכְּבָר הֵאִיר לוֹ לֹא נִכְבָּה וְלֹא יִסְתַּלֵּק מִמֶּנּוּ חַס וְשָׁלוֹם, כִּי אוֹר חַסְדּוֹ יִתְבָּרַךְ מֵאִיר עָלָיו תָּמִיד רַק שֶׁהַכֹּל הוּא בִּבְחִינַת “מִמֶּרְחָק תָּבִיא לַחְמָהּ”, וּבִבְחִינַת: “וַיַּרְא אֶת הַמָּקוֹם מֵרָחֹק”. אֲבָל סוֹף כָּל סוֹף יִגְמֹר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַה שֶּׁהִתְחִיל וְיֵיטִיב עִם כְּלַל יִשְׂרָאֵל וְעִם כָּל אֶחָד בִּפְרָטִיּוּת, רַק צְרִיכִים לִהְיוֹת מְצַפִּים לִישׁוּעָה תָּמִיד, וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: ‘כִּי לִישׁוּעָתְךָ קִוִּינוּ כָּל הַיּוֹם וּמְצַפִּים לִישׁוּעָה’: הלכות שלוח הקן ה, אות י. ולקוטי עצות חדש, יראה ועבודה אות צ.

יֵשׁ שֶׁיְּכוֹלִים לִטְעוֹת מֵאַחַר שֶׁרוֹאִים עֹצֶם רִחוּקָם מֵהָאוֹר, עַל־כֵּן יָכוֹל לִפֹּל עֲלֵיהֶם עַצְבוּת וּמָרָה שְׁחוֹרָה חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁהוּא מַזִּיק מְאֹד בְּיוֹתֵר מִן הַכֹּל כַּיָּדוּעַ. עַל־כֵּן מִי שֶׁחָס עַל עַצְמוֹ בֶּאֱמֶת צָרִיךְ לַהֲפֹךְ הַכֹּל לְשִׂמְחָה, שֶׁדַּיְקָא עַל יְדֵי שֶׁרוֹאֶה וּמֵבִין עֹצֶם הִתְרַחֲקוּת הָאוֹר מִמֶּנּוּ עַל־יְדֵי־זֶה דַּיְקָא יָגִיל וְיִשְׂמַח מְאֹד, כִּי הֲלֹא אַף־עַל־פִּי־כֵן הוּא רוֹאֶה שֶׁהָאוֹר אֶצְלוֹ מַמָּשׁ, כִּי הֲלֹא אַף־עַל־פִּי־כֵן אָנוּ מַדְלִיקִים אוֹר הַקָּדוֹשׁ שֶׁל נֵר חֲנֻכָּה בְּבֵיתֵנוּ מַמָּשׁ, וְכֵן הַתְּפִלִּין שֶׁהֵם אוֹרוֹת נִשְׂגָּבִין מְאֹד וְאָנוּ מַנִּיחִין אוֹתָם עַל זְרוֹעֵנוּ וְעַל רֹאשֵׁינוּ, הֲיֵשׁ הִתְקָרְבוּת יוֹתֵר מִזֶּה?! וְאִם שֶׁאָנוּ יוֹדְעִין שֶׁעֲדַיִן אוֹר הַתְּפִלִּין רָחוֹק מֵאִתָּנוּ מְאֹד, אַדְּרַבָּא, זֶהוּ שִׂמְחָתֵנוּ שֶׁמְּרַפְּאִים אוֹתָנוּ בִּרְפוּאוֹת יְקָרִים וְנִפְלָאִים כָּאֵלֶּה הַבָּאִים מִמֶּרְחָק גָּדוֹל כָּל כָּךְ, וּבָזֶה יֵשׁ לָנוּ תִּקְוָה גְּדוֹלָה, כִּי בְּוַדַּאי יוֹצִיאֵנוּ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מִכָּל צָרוֹתֵינוּ וִיקָרְבֵנוּ אֵלָיו בְּרַחֲמִים.

וּמֵאַחַר שֶׁאָנוּ רוֹאִים בְּכָל עֵת אוֹרוֹת רְחוֹקִים וְנִשְׂגָּבִים כָּאֵלֶּה שֶׁהֵם אֶצְלֵנוּ מַמָּשׁ, וְאִם עֲדַיִן אָנוּ רְחוֹקִים מֵהֶם, אַדְּרַבָּא, כָּל זֶה צָרִיךְ לֵידַע שֶׁלֹּא יִפֹּל בְּדַעְתּוֹ כְּשֶׁרוֹאֶה שֶׁעוֹבֵר עָלָיו מַה שֶּׁעוֹבֵר, אַף־עַל־פִּי שֶׁמַּנִּיחַ תְּפִלִּין וּמַדְלִיק נֵר חֲנֻכָּה וְכוּ’ וְכוּ’ כִּי צָרִיךְ שֶׁיֵּדַע שֶׁעֲדַיִן הָאוֹר רָחוֹק מִמֶּנּוּ מְאֹד, אַךְ אַף־עַל־פִּי־כֵן צְרִיכִין לַהֲפֹךְ הַכֹּל לְשִׂמְחָה, כִּי אַף־עַל־פִּי־כֵן הָאוֹר הָרָחוֹק הַנִּשְׂגָּב הַזֶּה הוּא אֶצְלִי וּבְבֵיתִי מַמָּשׁ, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הַהַלֵּל וְהַשִּׂמְחָה עַל תֹּקֶף הַנִּסִּים שֶׁנַּעֲשׂוּ לָנוּ בְּכָל הַיָּמִים טוֹבִים, וְהַכֹּל כְּדֵי לְהִתְחַזֵּק עַל־יְדֵי־זֶה לְצַפּוֹת לִישׁוּעָה תָּמִיד, בִּבְחִינַת: “זֵכֶר עָשָׂה לְנִפְלְאוֹתָיו” וְכוּ’, וְלִהְיוֹת בָּטוּחַ וְחָזָק שֶׁכְּמוֹ שֶׁגָּבַר עָלֵינוּ חַסְדּוֹ לַעֲשׂוֹת לָנוּ נִסִּים כָּאֵלֶּה, שֶׁזָּכִינוּ לְאוֹרוֹת נִפְלָאִים כָּאֵלֶּה הַבָּאִים מִמֶּרְחָק מְאֹד מִמֶּרְחָק תָּבִיא לַחְמָהּ, כְּדֵי לְרַפְּאוֹת תַּחֲלוּאֵי נַפְשׁוֹתֵינוּ, עַל־יְדֵי־זֶה אָנוּ בְּטוּחִים בְּבִטָּחוֹן חָזָק שֶׁבְּוַדַּאי יוֹשִׁיעֵנוּ בְּרַחֲמָיו וְיוֹסִיף לַעֲשׂוֹת עִמָּנוּ נִסִּים חֲדָשִׁים וְנִפְלָאִים, עַד אֲשֶׁר נָשׁוּב אֵלָיו בֶּאֱמֶת וְיִגְמֹר מַה שֶּׁהִתְחִיל, כִּי דְבַר אֱלֹקֵינוּ יָקוּם לְעוֹלָם וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: “וְאַתָּה מָרוֹם לְעֹלָם ה”’: שם, אות י”א.

עִקַּר הִתְקָרְבוּת רְחוֹקִים לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הַיְנוּ גֵּרִים וּבַעֲלֵי תְּשׁוּבָה, הוּא עַל־יְדֵי שֶׁיֵּדְעוּ וְיַכִּירוּ בְּעַצְמָם עֹצֶם הִתְרַחֲקוּתָם מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מִצַּד עַצְמָם, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן יֵדְעוּ וְיַאֲמִינוּ גַּם לְהֵפֶךְ, שֶׁהֵם סְמוּכִים וּקְרוֹבִים מְאֹד אֵלָיו יִתְבָּרַךְ מִצַּד רַחֲמֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הַנִּפְלָאִים מְאֹד בְּלִי שִׁעוּר. שֶׁזֶּה בְּחִינַת מַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: גֵּר שֶׁבָּא לְהִתְגַּיֵּר אוֹמְרִים לוֹ מָה רָאִיתָ וְכוּ’, וְאִם אָמַר יוֹדֵעַ אֲנִי וְאֵינִי כְּדַאי, הַיְנוּ שֶׁמַּכִּיר בְּעַצְמוֹ גַּם כֵּן עֹצֶם הִתְרַחֲקוּתוֹ, רַק שֶׁאַף־עַל־פִּי־כֵן חָפֵץ לְהִתְקָרֵב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ מִצַּד שֶׁהוּא בּוֹטֵחַ בְּרַחֲמָיו הַמְרֻבִּים, כִּי הוּא יִתְבָּרַךְ אוֹהֵב גֵּר גַּם כֵּן, אָז מְקָרְבִין אוֹתוֹ.

וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁאָמְרָה נָעֳמִי לְרוּת, אַרְבַּע מִיתוֹת בֵּית־דִּין נִמְסְרוּ לְבֵית־דִּין, וְאָמְרָה לָהּ ‘בַּאֲשֶׁר תָּמוּתִי אָמוּת’ וְכוּ’. וְלִכְאוֹרָה, הָיָה זֶה כְּמוֹ הִתְרַחֲקוּת, כִּי רוּת הָיְתָה צְנוּעָה כָּל כָּךְ וְרָצְתָה לְהִתְגַּיֵּר בִּתְשׁוּקָה גְּדוֹלָה כָּל כָּךְ, וְהִיא אוֹמֶרֶת לָהּ אוּלַי תָּחוּבִי בְּחֵטְא שֶׁל אַרְבַּע מִיתוֹת בֵּית־דִּין חַס וְשָׁלוֹם, וְגַם רוּת - לָמָה הֵשִׁיבָה בַּאֲשֶׁר תָּמוּתִי אָמוּת, הַיְנוּ שֶׁהִיא מְרֻצָּה גַּם לָזֶה, הָיָה לָהּ לְהָשִׁיב בְּטוּחָה אֲנִי בְּתֻמִּי וְצִדְקָתִי שֶׁלֹּא אֶהְיֶה חַיֶבֶת מִיתַת בֵּית־דִּין חַס וְשָׁלוֹם. אַךְ כָּל זֶה הוּא עִנְיָן הַנַּ”ל, כִּי מֵחֲמַת שֶׁעִקַּר הִתְקָרְבוּת הָרְחוֹקִים הוּא עַל־יְדֵי בְּחִינַת הִתְרַחֲקוּת וְהִתְקָרְבוּת הַנַּ”ל, שֶׁזֶּה בְּחִינַת שָׁלוֹם לָרָחוֹק וְלַקָּרוֹב. כִּי תֵּכֶף שֶׁיִּטְעֶה בְּעַצְמוֹ לוֹמַר, שֶׁכְּבָר הוּא קָרוֹב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אָז יֵדַע בְּוַדַּאי שֶׁהוּא רָחוֹק מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת, וּמִזֶּה הָיוּ כָּל הַחֻרְבָּנוֹת רַחֲמָנָא לִצְלָן.

כִּי גַּם בִּזְמַן הַבַּיִת שֶׁאָז בְּוַדַּאי הָיָה זְמַן הִתְקָרְבוּת יִשְׂרָאֵל לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם, וַאֲפִלּוּ כְּשֶׁזָּכוּ לַעֲמֹד בְּבֵית־הַמִּקְדָּשׁ בְּעַצְמוֹ שֶׁשָּׁם תַּכְלִית שְׁלֵמוּת מְקוֹם הַהִתְקָרְבוּת, בִּפְרָט בְּבַיִת רִאשׁוֹן שֶׁהָיָה שָׁם עֲדַיִן הָאָרוֹן וְהַלּוּחוֹת וְכוּ’, אַף־עַל־פִּי־כֵן הָיוּ צְרִיכִין לֵידַע כַּמָּה הֵם רְחוֹקִים עֲדַיִן מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ וּמִקְּדֻשַּׁת הַמָּקוֹם הַנּוֹרָא הַזֶּה, רַק לַהֲפֹךְ הַכֹּל לְשִׂמְחָה וְלִבְטֹחַ בְּחַסְדֵּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁהוּא מְקָרֵב גַּם כָּל הָרְחוֹקִים, כְּמוֹ שֶׁרָאִינוּ בְּבֵית־הַמִּקְדָּשׁ בְּעַצְמוֹ שֶׁצִּמְצֵם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הַשְׁרָאַת שְׁכִינָתוֹ בְּבֵית־הַמִּקְדָּשׁ, אֲשֶׁר הֵן הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם לֹא יְכַלְכְּלוּךָ. וְכֵן מֵעֹצֶם רַחֲמָיו יִתְבָּרַךְ צִוָּה לְהַעֲלוֹת בְּהֵמָה גַשְׁמִית לְרֵיחַ נִיחוֹחַ. וּמֵחֲמַת שֶׁהֵם פָּגְמוּ אָז בָּזֶה וְסָבְרוּ שֶׁכְּבָר כָּל טוּבָם בְּיָדָם וּכְבָר קְרוֹבִים הֵם מַמָּשׁ מִצַּד עַצְמָם, וְעַל־יְדֵי־זֶה “וַיָּרֶם לִבָּם עַל־כֵּן שְׁכֵחוּנִי” וְגָרְמוּ עַל־יְדֵי־זֶה כָּל הַחֻרְבָּן, שֶׁזֶּה בְּחִינַת הָסֵבִּי עֵינַיִךְ מִנֶּגְדִּי שֶׁהֵם הִרְהִיבֻנִי, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ”י שָׁם.

וְעַל־כֵּן גַּם נָעֳמִי דִּבְּרָה עִם רוּת בְּדֶרֶךְ זֶה, כִּי אַף־עַל־פִּי שֶׁעַתָּה בּוֹעֵר לִבֵּךְ מְאֹד לְהִתְקָרֵב אֶל הַקְּדֻשָּׁה, מִכָּל מָקוֹם מִי יוֹדֵעַ מַה יִּהְיֶה אַחַר־כָּךְ, אוּלַי תִּתְחַיֵּב מִיתַת בֵּית־דִּין, וְרוּת הַצַּדֶּקֶת אַף־עַל־פִּי שֶׁבְּוַדַּאי קִבְּלָה עַל עַצְמָהּ בְּמַחֲשַׁבְתָּהּ אָז לִהְיוֹת צַדֶּקֶת גְּמוּרָה, וְלֹא שֶׁתִּתְחַיֵּב מִיתַת בֵּית־דִּין חַס וְשָׁלוֹם, אַף־עַל־פִּי־כֵן הֵשִׁיבָה לָהּ בִּתְמִימוּת צִדְקָתָהּ, כִּי בְּוַדַּאי אֵינֶנִּי בְּטוּחָה בְּצִדְקָתִי לְעוֹלָם, וּמִי יוֹדֵעַ בַּמֶּה שֶּׁאוּכַל עוֹד לְהִכָּשֵׁל חַס וְשָׁלוֹם. רַק יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה אֲפִלּוּ אִם יִתְגַּבֵּר הַבַּעַל דָּבָר חַס וְשָׁלוֹם וִיבִיאֵנִי לְמַה שֶּׁיְּבִיאֵנִי שֶׁאֶתְחַיֵּב מִיתַת בֵּית־דִּין חַס וְשָׁלוֹם, אַף־עַל־פִּי־כֵן אֲנִי מְקַבֶּלֶת עָלַי קְדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל בֶּאֱמֶת וְיַעֲבֹר עָלַי מָה, וּבַאֲשֶׁר תָּמוּתִי אָמוּת וְכוּ’. וַאֲזַי קֵרְבָה אוֹתָהּ נָעֳמִי בְּהִתְקָרְבוּת גָּדוֹל וְנַעֲשֵׂית צַדֶּקֶת גְּדוֹלָה, עַד שֶׁזָּכְתָה שֶׁיֵּצֵא מִמֶּנָּה מָשִׁיחַ שֶׁיַּחֲזִיר כָּל הָעוֹלָם לַמּוּטָב. וְכֵן הוּא בְּכָל אָדָם הַבָּא לְהִתְקָרֵב אֶל הָאֱמֶת, שֶׁעִקַּר הִתְקָרְבוּתוֹ עַל־יְדֵי הִתְרַחֲקוּת. וַאֲפִלּוּ אַחַר־כָּךְ כְּשֶׁנִּתְקָרֵב הַרְבֵּה צָרִיךְ לִזְכֹּר בְּכָל פַּעַם בְּהִתְרַחֲקוּתוֹ, רַק לֹא לְהִתְרַחֵק בֶּאֱמֶת עַל־יְדֵי־זֶה חַס וְשָׁלוֹם, רַק אַדְּרַבָּא, שֶׁהַהִתְרַחֲקוּת יִהְיֶה בִּשְׁבִיל תַּכְלִית הַהִתְקָרְבוּת, בְּחִינַת שָׁלוֹם לָרָחוֹק וְלַקָּרוֹב כַּנַּ”ל: שם, אות ט”ז י”ז.

כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל, בְּתוֹךְ תֹּקֶף הַצָּרָה וְהַדַּחֲקוּת וְגֹדֶל צָרַת הַנֶּפֶשׁ וְגָלוּתָהּ, כְּפִי שֶׁמַּרְגִּישׁ כָּל אֶחָד בְּנַפְשׁוֹ, אַף־עַל־פִּי־כֵן צָרִיךְ לִרְאוֹת וּלְהִסְתַּכֵּל מִשָּׁם דַּיְקָא תִּקְוָה וְסֶבֶר לִגְאֻלַּת נַפְשׁוֹ לָשׁוּב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, בִּבְחִינַת “וַיַּרְא יַעֲקֹב כִּי יֵשׁ שֶׁבֶר בְּמִצְרַיִם”, וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל: “כִּי יֶשׁ שֶׁבֶר” – “וְיוֹסֵף הוּרַד מִצְרָיְמָה”, כִּי יֵשׁ סֶבֶר – “וְיוֹסֵף הוּא הַשַּׁלִּיט”; “כִּי יֶשׁ שֶׁבֶר” – “וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם”, כִּי יֵשׁ סֶבֶר – “וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל” וְכוּ’. כִּי כָּךְ הוּא בֶּאֱמֶת, כִּי בְּתוֹךְ הַשֶּׁבֶר וְהַצָּרָה גְּדוֹלָה, רַחְמָנָא לִצְלַן, צָרִיךְ לִהְיוֹת מְצַפֶּה לִישׁוּעָה תָּמִיד, לְהַסֶבֶר וְהַתִּקְוָה גְּדוֹלָה הַמְּלֻבָּשׁ בָּהּ. וְכֵן הוּא בְּכָל אָדָם בִּפְרָטִיּוּת, שֶׁזֶּה בְּחִינַת ‘הַהִתְרַחֲקוּת הוּא תַּכְלִית הַהִתְקָרְבוּת, וְהַיְרִידָה יוּכַל לִהְיוֹת תַּכְלִית הָעֲלִיָּה’. וְזֶה בְּחִינַת “ אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה וְאָנֹכִי אַעַלְךָ גַּם עָלֹה”, וּמוּבָן בַּסְּפָרִים, כִּי בְּפָּסוּק זֶה מְדֻבָּר כָּל סוֹד גָּלוּת יִשְׂרָאֵל וְכָל הָעֲלִיּוֹת וְהַיְרִידוֹת הָעוֹבְרִים עַל אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי. וְהָעִקָּר הוּא הִתְחַזְּקוּת, שֶׁצְּרִיכִין לְהִתְחַזֵּק מְאֹד מְאֹד בְּתֹקֶף הִתְגַּבְּרוּת מְרִירוּת הַיְרִידָה, שֶׁדַּיְקָא מִשָּׁם יְרַחֵם עָלָיו ה’ יִתְבָּרַךְ וְיוֹשִׁיעוֹ וִיקָרְבוֹ אֵלָיו, כִּי לֹא יִטֹּשׁ ה’ אֶת עַמּוֹ וְכוּ’. וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: “אִם אָמַרְתִּי מָטָה רַגְלִי, חַסְדְּךָ ה’ יִסְעָדֵנִי וְכוּ’.” וְכֵן עוֹד פְּסוּקִים רַבִּים וּבְדִבְרֵי חַזַ”ל, כִּי ה’ יִתְבָּרַךְ מְהַפֵּךְ לְיִשְׂרָאֵל הַמַּכָּה לִרְפוּאָה.

וְהִנֵּה הַפָּסוּק הַזֶּה, “אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ וְכוּ’”, יֵשׁ בּוֹ שְׁלֹשִׁים אוֹתִיּוֹת, וּמִתְחַלְּקִים לִשְׁלֹשָׁה חֲלָקִים, כָּל חֵלֶק מֵעֲשָׂרָה אוֹתִיּוֹת, וּמִזֶּה יוֹצֵא הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ הַמּוּבָא בְּ’שַׁעֲרֵי צִיּוֹן, הַיּוֹצֵא מִפָּסוּק “ אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ וְכוּ’”, וְהוּא: אמ”י נצ”א וְכוּ’; הַיְנוּ כִּי מְאוֹת הָרִאשׁוֹן שֶׁל הַחֲלֻקָּה רִאשׁוֹנָה שֶׁהוּא אוֹת אָלֶף, וְאוֹת הָרִאשׁוֹן שֶׁל חֲלֻקָּה הַשְּׁנִיָּה שֶׁהוּא אוֹת מֵם, וְאוֹת הָרִאשׁוֹן שֶׁל חֲלֻקָּה הַשְּׁלִישִׁית, שֶׁהוּא אוֹת יוּד שֶׁל “אָנֹכִי”, מִזֶּה יוֹצֵא הַשֵּׁם אמ”י, וְכֵן כֻּלָּם לְהַלָּן. וּמִזֶּה יְכוֹלִין לְהָבִין הִתְחַזְּקוּת גָּדוֹל, אֵיךְ שֶׁבְּהַתְחָלַת הַיְּרִידָה, שֶׁמְּרֻמָּז בְּתֵבוֹת “אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ”, שֶׁהֵם עֶשֶׂר אוֹתִיּוֹת רִאשׁוֹנוֹת, וְכֵן בְּתוֹךְ תֹּקֶף הַגָּלוּת בְּעַצְמוֹ, שֶׁהוּא בְּחִינַת תֵּבַת “מִצְרַיְמָה וְאָנֹכִי”, שֶׁהֵם הָעֶשֶׂר אוֹתִיּוֹת שֶׁל הַחֲלֻקָּה הַשְּׁנִיָּה, מְרֻמָּז וּמִצְטָרֵף עִמָּהֶם תֵּכֶף הַצְּמִיחַת קֶרֶן יְשׁוּעָה שֶׁל תַּכְלִית הָעֲלִיָּה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת הַיּוּד שֶׁל “אָנֹכִי” וְתֵבַת “אַעַלְךָ גַּם עָלֹה”. וְהַיּוּד שֶׁל “וְאָנֹכִי”, שֶׁמִּשָּׁם עִקַּר הָעֲלִיָּה, כַּמְּבֹאָר בִּפְנִים, מִצְטָרֶפֶת עִם הָאָלֶף שֶׁל “אָנֹכִי” הָרִאשׁוֹן, שֶׁהוּא הַתְחָלַת הַיְּרִידָה לְתוֹךְ הַגָּלוּת, וְעִם הַמֵּם שֶׁל “מִצְרַיְמָה”, שֶׁהוּא הַגָּלוּת עַצְמוֹ – כָּל זֶה לְהוֹרוֹת שֶׁגַּם בִּתְחִלַּת הַיְרִידָה וְהַגָּלוּת, תֵּכֶף עָמְדָה לָנוּ הַיּוּד הַנַּ”ל לְשָׁמְרֵנוּ וּלְהַצִּילֵנוּ שֶׁלֹּא נִשְׁתַּקַּע שָׁם חַס וְשָׁלוֹם, רַק שֶׁהַיְּרִידָה תִּהְיֶה תַּכְלִית הָעֲלִיָּה (עיין אותיות כ”ב, כ”ג, כ”ד) וְזֶה מְרֻמָּז בְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁאָמְרוּ בַּמִּדְרָשׁ עַל פָּסוּק “וַיְהִי בָּעֵת הַהִיא וַיֵּרֶד יְהוּדָה וְכוּ’”, שֶׁעַד שֶׁלֹּא הִתְחִיל הַגָּלוּת הָרִאשׁוֹן נוֹלַד הַגּוֹאֵל הָאַחֲרוֹן שֶׁהוּא פֶּרֶץ וְכוּ’, הַיְנוּ כַּנַּ”ל: שם, אות כ”ב, כ”ג, כ”ד.

דִּבְרֵי הַצַּדִּיקֵי־אֱמֶת, שֶׁמְּחַזְּקִים אוֹתָנוּ לְהִתְחַזֵּק בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ תָּמִיד, וּמוֹדִיעִים לָנוּ כִּי אֵין שׁוּם יֵאוּשׁ בָּעוֹלָם כְּלָל - דְּבָרִים אֵלּוּ צְרִיכִין אֲנַחְנוּ לְהִזָּהֵר בָּהֶם לְהַכְנִיסָם בְּלִבֵּנוּ כְּטַל וּכְמָטָר, שֶׁזֶּה בְּחִינַת מַה שֶׁאָמַר מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם בְּשִׁירַת ״הַאֲזִינוּ”, שֶׁכֻּלָּה מוּסָר וְהִתְעוֹרְרוּת וְהִתְחַזְּקוּת גָּדוֹל לִבְלִי לְהִתְיָאֵשׁ מִן הַצְּעָקָה אֵלָיו יִתְבָּרַךְ לְעוֹלָם אֲפִלּוּ חֶרֶב חַדָּה מֻנַּחַת עַל צַוָּארוֹ שֶׁל אָדָם, חַס וְשָׁלוֹם, כִּי לֹא יִטֹּשׁ ה׳ אֶת עַמּוֹ כִּי רַבִּים רַחֲמָיו יִתְבָּרַךְ וְכוּ’, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים. וְעַל־כֵּן הִזְהִיר לָהֶם בְּיוֹתֵר שֶׁיַּאֲזִינוּ הֵיטֵב כָּל זֶה, וְאָמַר שָׁם: ״יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי, תִּזַּל כַּטַּל אִמְרָתִי”, כִּי כְּמוֹ הַטַּל וְהַמָּטָר שֶׁיּוֹרְדִין טִפַּת מַיִם בָּאָרֶץ, וְאַחַר־כָּךְ צוֹמֵחַ מֵהֶם צְמָחִים נִפְלָאִים, כְּמוֹ־כֵן צְרִיכִין לְהַכְנִיס הַדִּבּוּרִים אֵלּוּ בְּעֹמֶק הַלֵּב הֵיטֵב, עַד שֶׁיִּצְמְחוּ בְּלִבָּם וְיַעֲשׂוּ פֵּרוֹת טוֹבִים, כִּי דְּבָרִים אֵלּוּ לְהִתְחַזֵּק בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ תָּמִיד צְרִיכִין לְהַאֲזִין הֵיטֵב וּלְהָבִין דָּבָר מִתּוֹךְ דָּבָר, לְהָבִין הֵיטֵב רְמִיזוֹתָיו שֶׁל הַצַּדִּיק, עַד הֵיכָן צְרִיכִין לְהִתְחַזֵּק לְעוֹלָם, כִּי אִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר כְּלָל כָּל הַצֹּרֶךְ בִּדְּבָרִים הַלָּלוּ. שֶׁזֶּה בְּחִינַת מַה שֶׁאָמַר דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם אַחַר שֶׁסִּפֵּר כָּל צָרוֹתָיו, וְאֵיךְ שֶׁהַהֶכְרֵחַ רַק לִשְׁאֹג וְלִצְעֹק אֵלָיו יִתְבָּרַךְ תָּמִיד כָּל הַיּוֹם, בִּבְחִינַת: “עַל זֹאת יִתְפַּלֵּל כָּל חָסִיד אֵלֶיךָ לְעֵת מְצֹא, רַק לְשֶׁטֶף מַיִם רַבִּים אֵלָיו לֹא יַגִּיעוּ וְכוּ׳״, וְסִיֵּם אַחַר־כָּךְ: ״אַשְׂכִּילְךָ וְאוֹרְךָ בְּדֶרֶךְ־זוּ תֵּלֵךְ אִיעֲצָה עָלֶיךָ עֵינִי”, כִּי עֲדַיִן אִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר לְךָ כָּל־כָּךְ בִּפְרָטִיּוּת, רַק אֲנִי מְרַמֵּז לְךָ בְּעֵינַי שֶׁאַל תִּסְתַּכֵּל עַל שׁוּם דְּחִיָּה שֶׁרוֹצִין לִדְחוֹת אוֹתְךָ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ - הֵן מֵהַמַּחְשָׁבוֹת שֶׁבָּאִים עָלֶיךָ מֵעַצְמְךָ, הֵן מֵהַדְּחִיּוֹת הַנִּמְשָׁכִים מֵאֲחֵרִים וְכוּ׳ - עַל כֻּלָּם אַל תִּסְתַּכֵּל כְּלָל, רַק תָּבִין דְּבָרַי, שֶׁאֲנִי מוֹרֶה לְךָ הַדֶּרֶךְ וּמְרַמֵּז לְךָ בְּעֵינַי שֶׁתָּמִיד תִּתְחַזֵּק בִּצְעָקָה וּשְׁאָגָה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְאָז טוֹב לְךָ: הלכות ערלה, הלכה ד, אות טז, עיין פנים; ועין עוד לקוטי עצות חדש אלול ראש־השנה וכו’, אותיות קל”ט מ.

עִקַּר הַחִנּוּךְ לַעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ הוּא עַל־יְדֵי בְּחִינַת תּוֹדָה, הוֹדָאָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת חֲנֻכָּה, כִּי לְפִי מַה שֶּׁעוֹבֵר עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד רִבּוּי הַיִּסּוּרִים וְהַצָּרוֹת וְהַמְּנִיעוֹת וְהַבִּלְבּוּלִים וְהַתַּאֲווֹת וְכוּ’, בְּוַדַּאי הָיָה קָשֶׁה לְהִתְקַיֵּם עַד שֶׁיִּזְכֶּה לִגְאֻלָּה שְׁלֵמָה, דְּהַיְנוּ שֶׁיִּהְיֶה אִישׁ כָּשֵׁר בֶּאֱמֶת כָּרָאוּי, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת גְּאֻלָּה שְׁלֵמָה. וְעַל־כֵּן בֶּאֱמֶת כַּמָּה וְכַמָּה הִתְחִילוּ בַּעֲבוֹדַת הַשֵׁם, וְיֵשׁ שֶׁהֶאֱרִיכוּ בַּעֲבוֹדָתָם יָמִים וְשָׁנִים, אֲבָל אַחַר כָּךְ לֹא יָכְלוּ לִסְבֹּל עוֹד מְרִירוּת הַכְּבֵדוּת שֶׁל הַבַּעַל דָּבָר וְנָפְלוּ כָּל אֶחָד כְּמוֹ שֶׁנָּפְלוּ רַחֲמָנָא לִצְלָן. אֲבָל מִי שֶׁחָפֵץ בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ לָחוּס עַל חַיָּיו, עִקַּר קִיּוּמוֹ עַל־יְדֵי בְּחִינָה הַנַּ”ל, שֶׁבְּכָל מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלָיו, יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה, אֲפִלּוּ אִם רוֹאֶה שֶׁהוּא בְּעַצְמוֹ הַחַיָּב מְאֹד בְּמַעֲשָׂיו שֶׁאֵינָם טוֹבִים וְכוּ’, אַף־עַל־פִּי־כֵן אֲפִלּוּ הַגָּרוּעַ שֶׁבַּגְּרוּעִים, בְּוַדַּאי הַשֵׁם יִתְבָּרַךְ גּוֹמֵל עִמּוֹ חֲסָדִים נִפְלָאִים בְּכָל יוֹם כְּמוֹ שֶׁתִּקְּנוּ לוֹמַר: “עַל נִסֶּיךָ שֶׁבְּכָל יוֹם עִמָּנוּ וְעַל נִפְלְאוֹתֶיךָ וְטוֹבוֹתֶיךָ שֶׁבְּכָל עֵת” וְכוּ’.

וּבְוַדַּאי דִּבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל כֵּנִים וַאֲמִתִּיִּים, שֶׁצְרִיכִין אֲנַחְנוּ כֻּלָּנוּ לְהַאֲמִין בָּזֶה מְאֹד, שֶׁבְּוַדַּאי ה’ יִתְבָּרַךְ עוֹשֶׂה עִם כָּל אֶחָד וְאֶחָד נִסִּים וְנִפְלָאוֹת וְטוֹבוֹת בְּכָל יוֹם וּבְכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה. וְאִם יִרְצֶה לְהִסְתַּכֵּל יִרְאֶה הַרְבֵּה בְּעֵינָיו וְיִזְכֹּר אֶת עַצְמוֹ הֵיטֵב, כַּמָּה מַעֲלוֹת טוֹבוֹת לַמָּקוֹם עָלָיו, כִּי כָּל מַה שֶּׁזָּכָה הָאָדָם לְאֵיזֶה מִצְוָה וּלְאֵיזֶה נְקֻדָּה טוֹבָה, בְּוַדַּאי אֵינוֹ נֶאֱבָד לְעוֹלָם, וְאֵין כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ עִם כָּל תַּאֲוֹתָיו וְיִסּוּרָיו וַהֲבָלָיו כְּדַאי כְּנֶגֶד נְקֻדָּה אַחַת שֶׁל מִצְוָה אַחַת שֶׁכָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל זוֹכֶה בְּכָל יוֹם. וּצְרִיכִין לְהַרְגִּיל אֶת עַצְמוֹ שֶׁבְּכָל מַה שֶּׁיַּעֲבֹר עָלָיו, יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה, יַזְכִּיר אֶת עַצְמוֹ בְּכָל עֵת הַטּוֹבוֹת וְהַנִּפְלָאוֹת שֶׁעָשָׂה ה’ יִתְבָּרַךְ עִמּוֹ עַד הֵנָּה, וְעַל־יְדֵי־זֶה יִתְחַזֵּק לִצְעֹק וּלְהִתְפַּלֵּל לַה’ יִתְבָּרַךְ תָּמִיד, בִּבְחִינַת ‘מוֹדֶה עַל הֶעָבָר וְצוֹעֵק לֶעָתִיד לָבוֹא’, וְעַל־יְדֵי־זֶה יִזְכֶּה סוֹף כָּל סוֹף לִגְאֻלָּה שְׁלֵמָה, לָשׁוּב לַה’ יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת. וְעַל־כֵּן עַל־יְדֵי בְּחִינָה זֹאת דַּיְקָא מִתְחַנְּכִין לַעֲבוֹדַת הַשֵׁם, כִּי כְּמוֹ שֶׁהָעֲבוֹדָה שֶׁהָאָדָם עוֹשֶׂה בִּימֵי קַטְנוּתוֹ, אַף־עַל־פִּי שֶׁאֵין לָהּ שְׁלֵמוּת גָּמוּר, בִּפְרָט כִּי מִסְּתָמָא תֵּכֶף אַחַר־כָּךְ עוֹשֶׂה מַעֲשֵׂה נַעֲרוּת וְקַטְנוּת, אַף־עַל־פִּי־כֵן כָּל תְּנוּעָה טוֹבָה שֶׁהוּא עוֹשֶׂה אָז יָקָר מְאֹד, מֵחֲמַת שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה הוּא מִתְחַנֵּךְ בַּעֲבוֹדַת ה’ יִתְבָּרַךְ. כְּמוֹ־כֵן הוּא אֲפִלּוּ בְּאָדָם גָדוֹל, כָּל זְמַן שֶׁאֵינוֹ זוֹכֶה לַשְּׁלֵמוּת הָרָאוּי, וַאֲפִלּוּ אִם הוּא רָחוֹק כְּמוֹ שֶׁרָחוֹק, אַף־עַל־פִּי־כֵן כָּל נְקֻדָּה וּתְנוּעָה שֶׁל הַקְּדֻשָּׁה שֶׁעוֹשֶׂה אָז יְקָרָה גַּם־כֵּן מְאֹד, כִּי הוּא בְּחִינַת חִנּוּךְ, וְעִקַּר הַחִנּוּךְ עַל־יְדֵי הַהוֹדָאָה עַל הֶעָבָר, עַל־יְדֵי־זֶה מִתְחַזֵּק לִצְעֹק לְהַבָּא, עַד שֶׁזּוֹכֶה עַל־יְדֵי־זֶה לִתְשׁוּבָה שְלֵמָה כַּנַּ”ל: הלכות כלאי בהמה, הלכה ד, אות ט; ועין עוד לקוטי עצות חדש, שבת ק”ל.

עִקַּר הַהִתְחַזְּקוּת הוּא עַל־יְדֵי אֱמוּנָה: עיין לקוטי עצות החדש ‘אמונה’ אות קי”ב.

אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, אֵין מְחַזְּקִין אֶלָּא לִמְחֻזָּקִין וְאֵין מְזָרְזִין אֶלָּא לִמְזֹרָזִין. וְלִכְאוֹרָה אֵינוֹ מוּבָן כִּי אִם כֵּן מֵהֵיכָן הַהַתְחָלָה, וּכְבָר מְבֹאָר בִּדְבָרֵינוּ בְּמָקוֹם אַחֵר, שֶׁיֵּשׁ כַּמָּה דְּבָרִים בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם שֶׁהֵם תְּלוּיִים זֶה בָּזֶה וְאֵין יוֹדְעִין מֵהֵיכָן הַהַתְחָלָה. אַךְ בֶּאֱמֶת כָּל הַהַתְחָלָה וְהָאֶמְצַע וְהַסּוֹף וְהַתַּכְלִית שֶׁלָּנוּ הַכֹּל הוּא רַק עַל־יְדֵי הַצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁבְּכָל דּוֹר, שֶׁהוּא בְּחִינַת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, שֶׁהוּא הָיָה הָרַבִּי הָרִאשׁוֹן שֶׁל כָּל יִשְׂרָאֵל וּמִמֶּנּוּ הַהַתְחָלָה וְאֶצְלוֹ כָּל תַּכְלִיתֵנוּ וְתִקְוָתֵנוּ, כִּי מַה שֶּׁהָיָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. וְהַהַתְחָלָה שֶׁל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת בְּחִינַת מֹשֶׁה בְּעַצְמוֹ בְּוַדַּאי אִי אֶפְשָׁר לָנוּ לְהַשִּׂיג כְּלָל וְאֵין לָנוּ לְהַרְהֵר בָּזֶה כְּלָל אֵיךְ זָכָה יִלּוּד אִשָּׁה לְהַשָּׂגָה כָּזֹאת וְכוּ’. אַךְ אַחַר שֶׁכְּבָר זָכִינוּ לְקַבָּלַת הַתּוֹרָה עַל־יְדֵי מֹשֶׁה רַבֵּנוּ וּלְהַמְשִׁיךְ דַּעְתּוֹ הַקְּדוֹשָׁה בְּכָל דּוֹר וָדוֹר עַל־יְדֵי צַדִּיקֵי אֱמֶת שֶׁבְּכָל דּוֹר, עַל־יְדֵי־זֶה הוֹדוֹת לָאֵל יֵשׁ לָנוּ מֵהֵיכָן לְהַתְחִיל, כִּי מִנְּעוּרֵינוּ מְגַדְּלִין אוֹתָנוּ בִּקְדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל וּמָלִין אֶת הַיֶּלֶד בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי מִיָּד, וְאַחַר־כָּךְ מְחַנְּכִין אוֹתוֹ בְּתוֹרָה וּמִצְווֹת, וּבְוַדַּאי יֵשׁ לָנוּ בַּמֶּה לְהִתְחַזֵּק, בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם, בַּמֶּה שֶּׁזָּכִינוּ לְהִוָּלֵד וּלְהִתְגַּדֵּל בִּקְדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל, וּמַאֲמִינִים אֲנַחְנוּ בְּתוֹרַת מֹשֶׁה וּבְדִבְרֵי כָּל הַצַּדִּיקֵי אֱמֶת הַבָּאִים אַחֲרָיו וּמְחַזְּקִין אוֹתָנוּ לִבְטֹחַ בְּחַסְדֵּי הַשֵּׁם, וְאַף־עַל־פִּי שֶׁכְּבָר עָבַר עָלֵינוּ מַה שֶּׁעָבַר בִּכְלָלִיּוּת וּבִפְרָטִיּוּת אַף־עַל־פִּי־כֵן הֵם מַזְהִירִין אוֹתָנוּ לִבְלִי לְיָאֵשׁ עַצְמֵנוּ וְלִהְיוֹת בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מִבְטָחֵנוּ, כִּי הַשֵּׁם אִתָּנוּ אַל תִּירָאוּם כִּי עֲדַיִן עֲדַיִן הַשֵּׁם עִמָּנוּ וְאֶצְלֵנוּ וְאִתָּנוּ וְקָרוֹב אֵלֵינוּ מְאֹד כִּי מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ, וַעֲדַיִן חֲבִיבוּתֵיהּ גַּבַּן וַחֲבִיבוּתָן גַּבֵּיהּ.

וְעַל־יְדֵי שֶׁאָנוּ זוֹכִין לְהַאֲמִין וּלְהִתְחַזֵּק עַל־יְדֵי דִּבְרֵי אֱמֶת שֶׁל הַצַּדִּיקִים אֲמִתִּיִּים, שֶׁכְּבָר טָרְחוּ וְהִתְיַגְּעוּ בִּשְׁבִילֵנוּ הַרְבֵּה לְקָרֵב אוֹתָנוּ לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, עַל־יְדֵי־זֶה יְכוֹלִין גַּם אֲנַחְנוּ לִזְכּוֹת לְהֶאָרַת הָרָצוֹן דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁיִּהְיֶה רְצוֹנֵנוּ חָזָק וְאַמִּיץ מְאֹד לְהִשְׁתּוֹקֵק וְלִכְסֹף אֵלָיו יִתְבָּרַךְ בִּרְצוֹנוֹת חֲזָקִים וְגַעְגּוּעִים גְּדוֹלִים מְאֹד. וְאָז כָּל מַה שֶּׁהָרָצוֹן מִתְגַּדֵּל וּמִתְפַּשֵּׁט יוֹתֵר עַל־יְדֵי־זֶה אָנוּ זוֹכִין לְהִתְחַזֵּק בְּיוֹתֵר, כִּי עִקַּר הִתְחַזְּקוּת הוּא עַל־יְדֵי הָרָצוֹן. כִּי הָרָצוֹן חָפְשִׁי תָּמִיד, כִּי יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה אַף־עַל־פִּי־כֵן רְצוֹנֵנוּ וְכוֹסְפֵנוּ חָזָק מְאֹד אֵלָיו יִתְבָּרַךְ לַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ וּלְקַיֵּם מִצְווֹתָיו בֶּאֱמֶת, וְעַל־יְדֵי־זֶה שֶׁמִּתְחַזֵּק בְּיוֹתֵר עַל־יְדֵי זֶה זוֹכֶה לְהֶאָרַת הָרָצוֹן בִּשְׁלֵמוּת יוֹתֵר, וְאָז מִתְחַזֵּק עוֹד יוֹתֵר וְכֵן לְהַלָּן.

וּבֶאֱמֶת לְהֶאָרַת הָרָצוֹן שֶׁהוּא בְּחִינַת יִרְאָה, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים, יוּכַל כָּל אָדָם לִזְכּוֹת בְּקַל, כִּי הָרָצוֹן חָפְשִׁי לְעוֹלָם, רַק שֶׁצָּרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה אִישׁ חַיִל וּלְהִתְחַזֵּק בָּזֶה מְאֹד, וְזֶה תָּלוּי בָּזֶה כִּי אֵין מְחַזְּקִין אֶלָּא לִמְחֻזָּקִין כַּנַּ”ל. וְהַהַתְחָלָה הוּא רַק בְּכֹחַ וּזְכוּת הַצַּדִּיקֵי אֱמֶת שֶׁיָּגְעוּ כָּל כָּךְ בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, עַד שֶׁהִמְשִׁיכוּ דַּעַת כָּזֶה, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה יְכוֹלִין הַכֹּל לְהִתְחַזֵּק וְלִזְכּוֹת לְהֶאָרַת הָרָצוֹן וּלְהִתְחַזֵּק עַל־יְדֵי־זֶה בְיוֹתֵר וְכֵן לְהַלָּן כַּנַּ”ל. וְעַל־כֵּן יָפֶה אָמַר מֹשֶׁה: “וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה ה’ אֱלֹקֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ, כִּי אִם לְיִרְאָה” (דברים י, י”ב), וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, לְגַבֵּי מֹשֶׁה יִרְאָה מִלְּתָא זוּטַרְתָּא, הַיְנוּ וְעַתָּה אַחַר שֶׁכְּבָר טָרַחְתִּי וְיָגַעְתִּי בִּשְׁבִילְכֶם כָּל כָּךְ כַּמְבֹאָר בַּפָּרָשִׁיּוֹת הַקּוֹדְמִים, עַד שֶׁזָּכִיתִי לְהַשָּׂגָה וָדַעַת כָּזֶה אֲשֶׁר יִרְאָה מִלְּתָא זוּטַרְתָּא לְגַבֵּי מֹשֶׁה, עַל־כֵּן יֵשׁ לָכֶם גַּם כֵּן יְסוֹד חָזָק וְהַתְחָלָה טוֹבָה שֶׁתּוּכְלוּ לְהִתְחַזֵּק כָּל כָּךְ עַל־יְדֵי הֶאָרַת דַּעְתִּי שֶׁאֲנִי מֵאִיר בָּכֶם, עַד שֶׁתִּזְכּוּ גַּם כֵּן לְהֶאָרַת הָרָצוֹן וּלְיִרְאָה גְּדוֹלָה הַנִּמְשָׁךְ מֵהֶאָרַת הַדַּעַת שֶׁל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת, עַד אֲשֶׁר בֶּאֱמֶת גַּם אֶצְלֵנוּ עַכְשָׁו בְּנָקֵל לָנוּ לִזְכּוֹת לְמַדְרֵגָה זוֹ, שֶׁתִּהְיֶה הַיִּרְאָה מִלְּתָא זוּטַרְתָּא גַּם אֶצְלֵנוּ עַל־יְדֵי שֶׁנִּזְכֶּה לְהִתְחַזֵּק בֶּאֱמֶת. בְּכֹחַ הַהַתְחָלָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁל מֹשֶׁה רַבֵּנוּ וְשֶׁל כָּל הַצַּדִּיקֵי אֱמֶת הַבָּאִים אַחֲרָיו: הלכות פדיון בכור הלכה ה, אות ל”ג.

אֲפִלּוּ מִי שֶׁנָּפַל מְאֹד חַס וְשָׁלוֹם, אֲפִלּוּ אִם נָפַל לַעֲבֵרוֹת חַס וְשָׁלוֹם, צָרִיךְ גַּם כֵּן שֶׁיִּהְיֶה לוֹ יִרְאָה גְּדוֹלָה מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, לְהִתְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ בְּכָל נְקֻדָּה וּנְקֻדָּה, שֶׁיּוּכַל לְמַלֵּט אֶת נַפְשׁוֹ מֵרַע וְלִמְשֹׁךְ אֶת עַצְמוֹ לְאֵיזֶה טוֹב, וְאַל יִפְטֹר אֶת עַצְמוֹ מֵאַחַר שֶׁכְּבָר נָפַל כָּל כָּךְ אִם כֵּן הֻתַּר לוֹ הַכֹּל חַס וְשָׁלוֹם, חָלִילָה לֹא תְּהֵא כָּזֹאת בְּיִשְׂרָאֵל, כִּי אֵין חֹשֶׁךְ וְאֵין צַלְמָוֶת לְהִסָּתֵר שָׁם כָּל פּוֹעֲלֵי אָוֶן. כִּי גַּם בִּשְׁאוֹל תַּחְתִּיּוֹת וּמִתַּחְתָּיו צְרִיכִין לִירָא אֶת הַשֵּׁם מְאֹד מְאֹד, כִּי בְּכָל מְקוֹמוֹת מֶמְשַׁלְתּוֹ: הלכות בכור בהמה טהורה הלכה ד, אות י”ד עיין יראה ועבודה אות ק”ו.

אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: כָּךְ הוּא דַּרְכּוֹ שֶׁל הַיֵּצֶר הָרַע; הַיּוֹם אוֹמֵר לוֹ עֲשֵׂה כָּךְ וְכוּ’, שֶׁזֶּה בְּחִינַת עֲבֵרָה גּוֹרֶרֶת עֲבֵרָה, וּכְתִיב: “הוֹי מֹשְׁכֵי הֶעָוֹן בְּחַבְלֵי הַשָּׁוְא” וְכוּ’. וּבֶאֱמֶת לְפִי דַרְכּוֹ שֶׁל הַיֵּצֶר הָרָע עִם אֲנָשִׁים כָּאֵלֶּה שֶׁאֵינָם מִתְגַּבְּרִים כְּנֶגְדּוֹ בִּנְעוּרֵיהֶם, בְּוַדַּאי הָיָה אָפֵס תִּקְוָה חַס וְשָׁלוֹם לְרֹב הָעוֹלָם כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: “מְפַנֵּק מִנֹּעַר עַבְדּוֹ וְכוּ’”. אֲבָל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ חוֹמֵל עָלֵינוּ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר וְחוֹשֵׁב מַחֲשָׁבוֹת לְבַל יִדַּח מִמֶּנּוּ נִדָּח, וְהוּא שׁוֹלֵחַ סִיּוּעָא מִלְּעֵלָּא [מִלְּמַעְלָה] עַל־יְדֵי צַדִּיקֵי הַדּוֹר הַגְּדוֹלִים הָאֲמִתִּיִּים, שֶׁהֵם בְּחִינַת מָרְדְּכַי, וְהֵם יוֹדְעִים הֵיטֵב מַה שֶּׁנַּעֲשֶׂה עִם כָּל אֶחָד וְאֶחָד, בְּחִינַת: “וּמָרְדֳּכַי יָדַע אֶת כָּל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה” (אסתר ד, א), וְהֵם מְעוֹרְרִים אֶת יִשְׂרָאֵל לִתְשׁוּבָה, בִּבְחִינַת: “וַיֵּצֵא בְּתוֹךְ הָעִיר וַיִּזְעַק זְעָקָה גְדוֹלָה וּמָרָה” (שם ד, א). וְהֵם מוֹדִיעִים לִכְלַל כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל שֶׁהִיא בְּחִינַת אֶסְתֵּר לְבַל תִּתְיָאֵשׁ עַצְמָהּ מִן הָרַחֲמִים, וְתָבוֹא לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, אַף־עַל־פִּי שֶׁהִיא רְחוֹקָה כָּל כָּךְ שֶׁלֹּא נִקְרֵאת לָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ זֶה שְׁלשִׁים יוֹם, אֲשֶׁר עַל־כָּל־פָּנִים פַּעַם אַחַת בְּחֹדֶשׁ צְרִיכִין יִשְׂרָאֵל לְהַקְבִּיל פְּנֵי אֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם. אַף־עַל־פִּי־כֵן צְרִיכִין לְהַקִּישׁ עַל דַּלְתֵי רַחֲמִים, אוּלַי יָחוּס אוּלַי יְרַחֵם.

עַד שֶׁאַחַר־כָּךְ כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל מְקַבֶּלֶת דַּעַת הַצַּדִּיק הָאֱמֶת, וְאוֹמֶרֶת: “וּבְכֵן אָבֹא אֶל הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר לֹא כַדָּת”, וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, שֶׁלֹּא כַדָּת שֶׁל תּוֹרָה, כִּי אֲנִי יוֹדֵעַ בְּעַצְמִי שֶׁעַל־פִּי דָּת שֶׁל תּוֹרָה בְּוַדַּאי אֵינֶנִּי רָאוּי לָבוֹא לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ לְהִתְפַּלֵּל לְפָנָיו, כְּפִי מַה שֶּׁאֲנִי יוֹדֵעַ חֲטָאַי וַעֲווֹנוֹתַי. אַךְ אַף־עַל־פִּי־כֵן אָבוֹא לְפָנָיו שֶׁלֹּא כַדָּת, וְכַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי אָבָדְתִּי. הַיְנוּ אִם חַס וְשָׁלוֹם, אֵינוֹ לְרָצוֹן לְפָנָיו תְּפִלָּתִי וְהִתְבּוֹדְדוּתִי עַתָּה מֵרִבּוּי קִלְקוּלַי, כַּאֲשֶׁר אָבַדְתִּי אָבָדְתִּי וְיַעֲשֶׂה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עִמִּי מַה שֶּׁיִּרְצֶה, אֲנִי תָּמִיד אֲיַחֵל וְאֶצְעַק לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אוּלַי יְרַחֵם. וְאָז מְרַחֵם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, “וַיּוֹשֶׁט הַמֶּלֶךְ לְאֶסְתֵּר אֶת שַׁרְבִיט הַזָּהָב”, זֶה סוֹד הַהֶאָרָה וְהִתְקָרְבוּת מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁמַּגִּיעַ לִפְעָמִים לְהָאָדָם הַנָמוּךְ מְאֹד, שֶׁאַף־עַל־פִּי־כֵן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שׁוֹלֵחַ לוֹ הִתְקָרְבוּת מֵרָחוֹק בְּסוֹד הוֹשָׁטַת שַׁרְבִיט הַזָּהָב, שֶׁנִּמְשָׁךְ בְּנֵס אַמּוֹת הַרְבֵּה כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. הַיְנוּ שֶׁאֲפִלּוּ הָאָדָם הָרָחוֹק מְאֹד מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כְּשֶׁהוּא שׁוֹמֵעַ לַעֲצַת הַצַּדִּיק לִבְלִי לְהִתְיָאֵשׁ אֶת עַצְמוֹ, רַק אַף־עַל־פִּי־כֵן אֵיךְ שֶׁהוּא אֵיךְ שֶׁהוּא הוּא מוֹסֵר אֶת נַפְשׁוֹ בְּבִטּוּל גָּמוּר אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, וּבָא לִפְנֵי מַלְכּוֹ שֶׁל עוֹלָם לְהִתְחַנֵּן לְפָנָיו, אֲזַי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ חוֹמֵל עָלָיו וּמֵאִיר עָלָיו הֶאָרָה נִפְלָאָה מֵרָחוֹק מְאֹד, כִּי מֵאִיר עָלָיו הַדַּעַת הָעֶלְיוֹן מְאֹד שֶׁהוּא בְּחִינַת יִרְאָה עִלָּאָה דְּעִלָּאָה [עֶלְיוֹנָה שֶׁבָּעֶלְיוֹנָה], עַד שֶׁיִּזְכֶּה גַּם הָרָחוֹק מְאֹד לִשְׁלֵמוּת הַיִּרְאָה שֶׁהוּא בְּחִינַת יִרְאָה עִם דַּעַת, שֶׁעַל־יְדֵי זֶה יִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת: שם, ט”ז י”ז.

יֵשׁ בְּנֵי אָדָם הַרְבֵּה, כְּשֶׁמְּעַיְּנִים בְּסִפְרֵי מוּסָר שֶׁמְּדַבְּרִים מֵעֹצֶם גֹּדֶל הַפְּגָם שֶׁל הַחֲטָאִים, וּמֵעֹצֶם מְרִירַת הָעֳנָשִׁים שֶׁל גֵּיהִנֹּם וְכַיּוֹצֵא וְכוּ’, הֵם מִתְפַּחֲדִים מְאֹד. אֲבָל הַבַּעַל דָּבָר מִתְגָּרֶה בָּהֶם וּמַפִּילָם עַל־יְדֵי־זֶה לְעַצְבוּת גָּדוֹל יוֹתֵר מִבַּתְּחִלָּה, עַד שֶׁלִּפְעָמִים נוֹפְלִים עַל־יְדֵי־זֶה בְּיוֹתֵר חַס וְשָׁלוֹם, וְיֵשׁ שֶׁנּוֹפְלִים חַס וְשָׁלוֹם כָּל כָּךְ, עַד שֶׁבָּאִים לִכְפִירוֹת גְּמוּרוֹת חַס וְשָׁלוֹם. וְכָל זֶה מֵחֲמַת שֶׁלֹּא זָכוּ לְקַבֵּל הַדַּעַת הָאֲמִתִּי מִצַּדִּיקֵי אֱמֶת, לְהַחֲיוֹת וּלְחַזֵּק אֶת עַצְמָם, וְנִדְמֶה לָהֶם שֶׁכְּבָר נִשְׁקְעוּ בְּדַרְכֵיהֶם כָּל כָּךְ חַס וְשָׁלוֹם, עַד שֶׁאִי אֶפְשָׁר לָהֶם לָשׁוּב עוֹד, וְעַל־כֵּן כָּל מַה שֶּׁרוֹאִין יִרְאַת הָעֳנָשִׁים נוֹפְלִים בְּעֵינֵי עַצְמָן יוֹתֵר וְיוֹתֵר, וְזֶה עִקַּר בְּחִינַת מִלְחֶמֶת עֲמָלֵק שֶׁבְּכָל דּוֹר, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים. אֲבָל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ חוֹמֵל עַל עַמּוֹ וְשׁוֹלֵחַ עָלֵינוּ הֶאָרָה נִפְלָאָה עַל־יְדֵי צַדִּיקֵי הַדּוֹר, מִבְּחִינַת הַיִּרְאָה שֶׁל מָשִׁיחַ, שֶׁיַּמְשִׁיךְ הַיִּרְאָה בְּשֵׂכֶל עֶלְיוֹן כָּל כָּךְ, עַד שֶׁתַּגִּיעַ הַיִּרְאָה לְטוֹבָה אֲפִלּוּ לַגָּרוּעַ שֶׁבַּגְּרוּעִים, שֶׁאֲפִלּוּ הָרָחוֹק מְאֹד מְאֹד יִהְיֶה לוֹ דַּעַת אֲמִתִּי לְהַבְחִין הָאֱמֶת, שֶׁגַּם הוּא יֵשׁ לוֹ תִּקְוָה, כִּי רַחֲמָיו יִתְבָּרַךְ רַבִּים מְאֹד.

וְעַל־כֵּן בְּוַדַּאי לֹא יִפֹּל עַל־יְדֵי יִרְאַת הָעֹנֶשׁ, אַדְּרַבָּא, מִיִּרְאַת הָעֹנֶשׁ יְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ לִמְצֹא בְּעַצְמוֹ נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת, וּלְשַׂמֵּחַ אֶת עַצְמוֹ בַּמֶּה שֶּׁהוּא מִזֶּרַע יִשְׂרָאֵל עַל־כָּל־פָּנִים. וְדַיְקָא עַל־יְדֵי יִרְאַת הָעֹנֶשׁ יָבוֹא לְשִׂמְחָה גְּדוֹלָה, כִּי יִרְאַת הָעֹנֶשׁ תַּכְרִיחֵהוּ לְקַיֵּם דִּבְרֵי הַצַּדִּיקִים אֲמִתִּיִּים שֶׁמַּזְהִירִים מְאֹד אֶת הַגָּרוּעַ שֶׁבַּגְּרוּעִים, שֶׁיִּתְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ בְּשִׂמְחָה תָּמִיד עַל־פִּי דַּרְכֵי עֵצוֹתֵיהֶם הַקְּדוֹשׁוֹת, וּבְוַדַּאי צְרִיכִין אֲנַחְנוּ לְהִתְיָרֵא מְאֹד לִשְׁמֹעַ לְדִבְרֵיהֶם הָאֲמִתִּיִּים וּלְקַיְּמָם בֶּאֱמֶת.וְעַל־כֵּן בְּסוֹף הַתּוֹכָחָה שֶׁהוּא יִרְאַת הָעֹנֶשׁ כְּתִיב: “תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה’ אֱלֹקֶיךָ בְּשִׂמְחָה”, נִמְצָא שֶׁצְּרִיכִין לְהִתְיָרֵא מְאֹד מִיִּרְאַת הָעֹנֶשׁ, עַד אֲשֶׁר יִתְחַזֵּק עַל־יְדֵי־זֶה לְקַיֵּם דִּבְרֵי הַצַּדִּיקִים אֲמִתִּיִּים, שֶׁמַּזְהִירִים אֶת הַגָּרוּעַ שֶׁבַּגְּרוּעִים לְשַׂמֵּחַ אֶת עַצְמוֹ בִּנְקֻדּוֹת טוֹבוֹת שֶׁמּוֹצֵא בּוֹ עֲדַיִן, וְלַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם בְּשִׂמְחָה: שם אות י”ז, כ.

צְרִיכִין לֵידַע שֶׁכָּל מַה שֶּׁכָּתוּב בְּסֵפֶר “רֵאשִׁית חָכְמָה” וּשְׁאָר סִפְרֵי קֹדֶשׁ עִנְיְנֵי קְדֻשָּׁה וְטָהֳרָה גְּדוֹלָה, וְעֹצֶם הַפְּגָם וְהָעֹנֶשׁ שֶׁל כָּל חֵטְא וּפְגָם אֲפִלּוּ כָּל שֶׁהוּא, אֵין הַכַּוָּנָה בְּכָל זֶה בִּכְדֵי לְרַחֵק אֶת הָאָדָם מֵעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ וּלְהַחֲלִישׁ דַּעְתּוֹ בְּיוֹתֵר חַס וְשָׁלוֹם, רַק כַּוָּנָתָם הַטּוֹבָה הוּא רַק לְקָרֵב וּלְהַזְהִיר אֶת יִשְׂרָאֵל, שֶׁיִּהְיוּ קְדוֹשִׁים וּטְהוֹרִים, וְיִתְרַחֲקוּ אֲפִלּוּ מִפְּגָם כָּל שֶׁהוּא, כִּי בְּוַדַּאי כָּךְ רָאוּי לָהֶם לְפִי עֹצֶם קְדֻשָּׁתָם מִשָּׁרְשָׁם. אֲבָל אַף־עַל־פִּי־כֵן, אֲפִלּוּ מִי שֶׁפָּגַם כְּמוֹ שֶׁפָּגַם רַחֲמָנָא לִצְלָן, בְּוַדַּאי צָרִיךְ לְקַיֵּם מַאֲמַר הַכָּתוּב - אַל תִּרְשַׁע הַרְבֵּה, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: מִי שֶׁאָכַל שׁוּם וְרֵיחוֹ נוֹדֵף יַחֲזֹר וְיֹאכַל שׁוּם וִיהִי רֵיחוֹ נוֹדֵף יוֹתֵר?! וּבְוַדַּאי צָרִיךְ הָאָדָם לְהַחֲיוֹת וּלְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ בְּכָל עֵת תָּמִיד יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה, כִּי צְרִיכִין לִזָּהֵר שֶׁלֹּא לְקַבֵּל הַיִּרְאָה וְהַמּוּסָר לְרָעָה חַס וְשָׁלוֹם לְהִתְרַחֵק עַל־יְדֵי־זֶה בְּיוֹתֵר, רַק שֶׁיִּהְיֶה בִּבְחִינַת יִרְאַת הַשֵּׁם לְחַיִּים דַּיְקָא, דְּהַיְנוּ לְקָרֵב אֶת עַצְמוֹ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל־יְדֵי הַיִּרְאָה וְהַמּוּסָר, וְלֹא לְהִתְרַחֵק חַס וְשָׁלוֹם רַק אַדְּרַבָּא, מֵעֹצֶם הַיִּרְאָה יְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ לְקַיֵּם דִּבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, שֶׁהִזְהִירוּנוּ לְהַאֲמִין בְּחַסְדּוֹ וְטוּבוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁאֵינוֹ נִפְסָק לְעוֹלָם, וּלְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ בְּכָל עֵת לְהַתְחִיל מֵחָדָשׁ בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם: שם, אות כ”ח.

בָּזֶה שֶׁאָנוּ רוֹאִין שֶׁצִּוְּתָה הַתּוֹרָה עַל עֶבֶד עִבְרִי: אִם בְּגַפּוֹ יָבֹא בְּגַפּוֹ יֵצֵא, בָּזֶה אָנוּ רוֹאִים רַחֲמָנוּת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֵיךְ שֶׁהוּא חוֹשֵׁב מַחֲשָׁבוֹת לְבַל יִדַּח מִמֶּנּוּ נִדָּח, כִּי הֲלֹא אֲפִלּוּ הָעֶבֶד שֶׁיָּרַד לְמַדְרֵגָה פְּחוּתָה כָּל כָּךְ, עַד שֶׁהִתִּירָה הַתּוֹרָה לְרַבּוֹ לִמְסֹר לוֹ שִׁפְחָה כְּנַעֲנִית שֶׁהוּא עָווֹן חָמוּר מְאֹד, אִם כֵּן הָיָה אֶפְשָׁר לוֹמַר שֶׁהוּא כְּבָר הֶפְקֵר גָּמוּר וְאֵין לוֹ שׁוּם תִּקְוָה עוֹד. וּבֶאֱמֶת לֹא כֵן הוּא, כִּי אָנוּ רוֹאִים שֶׁגַּם בְּהָעֶבֶד יֵשׁ כַּמָּה דִּינִים וְאַזְהָרוֹת שֶׁהִזְהִירָה הַתּוֹרָה לְרַחֵם עָלָיו הַרְבֵּה, וְשֶׁלֹּא לְהַפְקִירוֹ לְגַמְרֵי חַס וְשָׁלוֹם, וְזֶה אָנוּ רוֹאִים גַּם בַּמֶּה שֶּׁהִזְהִירָה הַתּוֹרָה, “אִם בְּגַפּוֹ יָבֹא וְכוּ’”, הַיְנוּ שֶׁאִם אֵין לוֹ אִשָּׁה בַּת יִשְׂרָאֵל, אָסוּר לְרַבּוֹ לִמְסֹר לוֹ שִׁפְחָה לְאִשָּׁה בִּכְדֵי שֶׁלֹּא יֹאבַד לְגַמְרֵי חַס וְשָׁלוֹם. כִּי אִם יֵשׁ לוֹ כְּבָר קֶשֶׁר וְחִבּוּר בְּאִשָּׁה יִרְאַת הַשֵּׁם מִבַּת יִשְׂרָאֵל, אֲזַי אַף־עַל־פִּי שֶׁמִּשִּׁפְלוּת מַדְרֵגָתוֹ שֶׁיָּרַד לְמַדְרֵגַת עֶבֶד הֻתַּר לוֹ לִשָּׂא שִׁפְחָה, אַף־עַל־פִּי־כֵן יֵשׁ לוֹ תִּקְוָה. אֲבָל אִם לֹא נִתְחַבֵּר עֲדַיִן בְּבַת יִשְׂרָאֵל, אֲזַי אִם הָיָה נוֹשֵׂא שִׁפְחָה שֶׁהוּא הַהֶפֶךְ מַמָּשׁ, הָיָה נֶאֱבָד לְגַמְרֵי, עַל־כֵּן אָסְרָה הַתּוֹרָה לִמְסֹר לוֹ שִׁפְחָה אַף־עַל־פִּי שֶׁנָּפַל לְעַבְדוּת. כִּי אֲפִלּוּ עַל הַנּוֹפֵל לְעַבְדוּת גָּמוּר שֶׁהוּא תֹּקֶף זֻהֲמַת הַנָּחָשׁ, בְּחִינַת עֲמָלֵק, אַף־עַל־פִּי־כֵן גַּם לְשָׁם מַגִּיעִין רַחֲמָנוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, וְחוֹשֵׁב מַחֲשָׁבוֹת לְבַל יִהְיֶה נִדְחֶה לְגַמְרֵי חַס וְשָׁלוֹם: שם, אות כ”ו.

צָרִיךְ לְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ תָּמִיד בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לִבְלִי לְיָאֵשׁ אֶת עַצְמוֹ בְּשׁוּם אֹפֶן, רַק לֵידַע תָּמִיד, כִּי מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ וַעֲדַיִן הַשֵּׁם עִמּוֹ וְאֶצְלוֹ וְכוּ’, עַד שֶׁיִּזְכֶּה לְהִתְחַזֵּק בִּשְׁעַת הָאֲכִילָה עַד שֶׁיַּגִּיעַ לְהֶאָרַת הָרָצוֹן, שֶׁדַּיְקָא בְּעֵת הָאֲכִילָה יַגִּיעַ עָלָיו רָצוֹן וְהִשְׁתּוֹקְקוּת חָזָק וְנִמְרָץ מְאֹד לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְזֶהוּ הַהֶפֶךְ מַמָּשׁ מֵהַנְּפִילוֹת שֶׁל רֹב הָעוֹלָם, שֶׁרֹב הַנְּפִילוֹת הֵם עַל־יְדֵי הָאֲכִילָה, הַיְנוּ שֶׁנּוֹפְלִים בְּדַעְתָּם מְאֹד מֵחֲמַת הָאֲכִילָה שֶׁלָּהֶם שֶׁאֵינָהּ בִּקְדֻשָּׁה כָּרָאוּי. וּבֶאֱמֶת אַף־עַל־פִּי שֶׁבְּוַדַּאי צָרִיךְ כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל לְקַדֵּשׁ אֲכִילָתוֹ בִּשְׁלֵמוּת, אַף־עַל־פִּי־כֵן אָסוּר לוֹ לִפֹּל בְּדַעְתּוֹ מִשּׁוּם דָּבָר, רַק אַדְּרַבָּה, צְרִיכִין לְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ בְּכָל פַּעַם, וּבִפְרָט בִּשְׁעַת הָאֲכִילָה, שֶׁאָסוּר לִהְיוֹת אָז אִישׁ עָצֵל, רַק לִהְיוֹת אִישׁ חַיִל. הַיְנוּ כִּי לֹא דַּי שֶׁאָסוּר לִפֹּל בְּדַעְתּוֹ עַל־יְדֵי אֲכִילָתוֹ, אַדְּרַבָּה, צְרִיכִין לֵידַע וּלְהַאֲמִין שֶׁאֲכִילַת אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי יְקָרָה מְאֹד, מֵאַחַר שֶׁאֲכִילָתוֹ עַל־פִּי הַתּוֹרָה עַל־כָּל־פָּנִים שֶׁאֵינוֹ אוֹכֵל דָּבָר הָאָסוּר חַס וְשָׁלוֹם, רַק הַכֹּל עַל־פִּי הַתּוֹרָה. וְגַם מְבָרֵךְ עַל כָּל דָּבָר תְּחִלָּה וָסוֹף, וְעַל־יְדֵי־זֶה כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל מְבָרֵר בֵּרוּרִים הַרְבֵּה בַּאֲכִילָתוֹ, וְיֵשׁ לוֹ לֶאֱכֹל בְּשִׂמְחָה וּבְהִתְחַזְּקוּת גָּדוֹל בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְלֵידַע כִּי מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ וְהַשֵּׁם עִמּוֹ וְכוּ’ כַּנַּ”ל, עַד שֶׁיִּזְכֶּה בִּשְׁעַת אֲכִילָתוֹ דַּיְקָא לְהֶאָרַת הָרָצוֹן, שֶׁיִּשְׁתּוֹקֵק אָז דַּיְקָא לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּרָצוֹן מֻפְלָג מְאֹד, שֶׁזֶּה עִקַּר קְדֻשַּׁת אֲכִילַת יִשְׂרָאֵל. כִּי עַל־יְדֵי זֶה הוּא תַּכְלִית שְׁלֵמוּת הַבֵּרוּר שֶׁל כָּל הַנִּיצוֹצוֹת שֶׁבַּמַּאֲכָל וְעוֹלִים עַל־יְדֵי־זֶה לְשָׁרְשָׁם הָעֶלְיוֹן בִּשְׁלֵמוּת כַּמְבֹאָר בִּפְנִים: הלכות חלה הלכה ד. אות ג.

אֵין הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מְקַפֵּחַ שְׂכָר כָּל בְּרִיָּה, וְכָל מַה שֶּׁפָּעַל וְעָשָׂה אָדָם אֵיזֶה טוֹב לְשֵׁם שָׁמַיִם בִּשְׁבִיל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, דָּבָר גָּדוֹל וְדָבָר קָטֹן, לֹא יֹאבַד שׁוּם דָּבָר לֶעָתִיד, אֲפִלּוּ אִם עָבַר חַס וְשָׁלוֹם כַּמָּה פְּעָמִים עַל כָּל הַתּוֹרָה. כִּי אַף־עַל־פִּי שֶׁמְּבֹאָר בְּסִפְרֵי קֹדֶשׁ, שֶׁמִּי שֶׁהוּא רָשָׁע הוּא מוֹסִיף כֹּחַ בַּקְּלִפָּה עַל־יְדֵי מַעֲשָׂיו הַטּוֹבִים, יֵשׁ בָּזֶה דְּבָרִים בְּגוֹ אֲשֶׁר אִי אֶפְשָׁר לְבָאֲרָם כָּל כָּךְ, בִּפְרָט בִּכְתָב, אַךְ הַכְּלָל שֶׁכָּל מִי שֶׁרוֹצֶה לָחוּס עַל עַצְמוֹ, שֶׁלֹּא יְאַבֵּד אֶת עוֹלָמוֹ לְגַמְרֵי, וּמִתְגַּעְגֵּעַ לָשׁוּב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אֲזַי אַף־עַל־פִּי שֶׁאֵינוֹ זוֹכֶה לָשׁוּב כָּרָאוּי לוֹ, אַף־עַל־פִּי־כֵן כָּל מַה שֶּׁיַּעֲשֶׂה אֵיזֶה דָּבָר שֶׁבִּקְּדֻשָּׁה יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה, בְּוַדַּאי לֹא יִהְיֶה נֶאֱבָד שׁוּם דָּבָר, אֲפִלּוּ אִם לֹא יִזְכֶּה לִתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה בֶּאֱמֶת חַס וְשָׁלוֹם, מִכָּל־שֶׁכֵּן שֶׁעַל־פִּי הָרֹב כְּשֶׁיִּהְיֶה חָזָק בְּדַעְתּוֹ וְיַרְגִּיל עַצְמוֹ מְעַט מְעַט בְּתוֹךְ דַּרְכֵי הַקְּדֻשָּׁה, אֲזַי סוֹף כָּל סוֹף יִזְכֶּה לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי אֵין שׁוּם יֵאוּשׁ בָּעוֹלָם כְּלָל, כַּמְבֹאָר כְּבָר כַּמָּה פְּעָמִים: הלכות תרומות ומעשרות, הלכה ג, אות ב.

כְּשֶׁהָאָדָם הוּא בְּמֵצַר גָּדוֹל וְהַתַּאֲווֹת וְהַסִּטְרָא אַחֲרָא מִתְגַּבְּרִים עָלָיו מְאֹד, עַד שֶׁאֵין לוֹ דֶּרֶךְ לִנְטוֹת יָמִין וּשְׂמֹאל, בִּבְחִינַת: “כָּל רֹדְפֶיהָ הִשִּׂיגוּהָ בֵּין הַמְּצָרִים”, עַד שֶׁנִּדְמֶה שֶׁאָפֵס תִּקְוָה חַס וְשָׁלוֹם, וְהוּא בְּעֹצֶם דָּחְקוֹ וּמְצָרֵי נַפְשׁוֹ פּוֹנֶה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְצוֹעֵק אֵלָיו יִתְבָּרַךְ מִן הַמֵּצַר, בִּבְחִינַת: “מִן הַמֵּצַר קָרָאתִי יָּהּ”, אַף־עַל־פִּי שֶׁמַּה שֶּׁפּוֹנֶה עַצְמוֹ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הוּא רַק כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה, אַף־עַל־פִּי־כֵן הוּא יָקָר בְּעֵינֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְנַעֲשֶׂה מִמֵּצַר צֶמֶר, שֶׁהֵם בְּחִינַת שְׂעָרוֹת דְּדִיקְנָא קַדִּישָׁא, הַיְנוּ שֶׁנִּתְעוֹרְרִין וְנִמְשָׁכִין עָלָיו כָּל הַשְּׁלֹשׁ־עֶשְׂרֵה מִדּוֹת שֶׁל רַחֲמִים, שֶׁהֵם תְּלֵיסַר תִּקּוּנֵי דִּיקְנָא קַדִּישָׁא [שְׁלוֹשׁ עֶשְׂרֵה תִּקּוּנֵי הַזָּקָן הָעֶלְיוֹן], שֶׁשָּׁם כֻּלּוֹ רַחֲמִים וְטוֹב, וְשָׁם נִתְהַפֵּךְ הַכֹּל לְטוֹבָה וּזְכוּת כַּיָּדוּעַ, וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁמְּבֹאָר בַּכַּוָּנוֹת, מִן הַמֵּצַר קָרָאתִי יָּהּ, מֵצַר אוֹתִיּוֹת צֶמֶר, בְּחִינַת תִּקּוּנֵי דִּיקְנָא וְכוּ’, הַיְנוּ כַּנַּ”ל. וְזֶה בְּחִינַת חוּט שֶׁל צֶמֶר בְּיוֹם כִּפּוּר שֶׁהָיָה מַלְבִּין הָעֲווֹנוֹת שֶׁל כָּל הַשָּׁנָה, בִּבְחִינַת: “אִם יַאְדִּימוּ כַתּוֹלָע כַּצֶּמֶר יִהְיוּ”, כִּי עִקַּר סְלִיחַת עֲווֹנוֹת בְּיוֹם כִּפּוּרִים נִמְשָׁךְ עַל־יְדֵי בְּחִינָה זֹאת, עַל־יְדֵי שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מוֹצֵא בְּיִשְׂרָאֵל אֲפִלּוּ בַּחוֹטְאִים רַחֲמָנָא לִצְלָן כַּמָּה וְכַמָּה שְׂעָרוֹת טוֹבוֹת, הַיְנוּ מַה שֶּׁמְּנַתְּקִין עַצְמָם כַּמָּה פְּעָמִים מִן הָרָע אֶל הַטּוֹב כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה עַל־כָּל־פָּנִים, שֶׁגַּם זֶה יָקָר מְאֹד אֶצְלוֹ יִתְבָּרַךְ, עַד שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה מְאִירִין הַשְּׂעָרוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת בְּחִינַת תִּקּוּנֵי דִּיקְנָא בְּחִינַת צֶמֶר, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה מְחִילַת כָּל הָעֲווֹנוֹת כַּנַּ”ל: הלכות ראשית הגז הלכה ד, אות ב.

מִיכָאֵל כַּהֲנָא רַבָּא [הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל] מְלַמֵּד תָּמִיד זְכוּת עַל יִשְׂרָאֵל, וְכָל הַזְּכֻיּוֹת שֶׁמּוֹצְאִין בְּיִשְׂרָאֵל הוּא עַל־יְדֵי בְּחִינַת שְׂעָרוֹת הַנַּ”ל, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה יְכוֹלִין לִמְצֹא זְכוּת אֲפִלּוּ בַּגָּרוּעַ שֶׁבַּגְּרוּעִים, כִּי בְּכֻלָּם נִמְצְאוּ כַּמָּה שְׂעָרוֹת טוֹבוֹת מַה שֶּׁמַּמְשִׁיכִין עַצְמָם כַּמָּה פְּעָמִים מֵרַע לְטוֹב כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה. וְעַל־יְדֵי מִצְוַת נְתִינַת רֵאשִׁית הַגֵּז אֶל הַכֹּהֵן, עַל־יְדֵי־זֶה נִתְתַּקֵּן בְּחִינַת הַצֶּמֶר בְּשָׁרְשׁוֹ, שֶׁהוּא בְּחִינַת שְׂעָרוֹת עֶלְיוֹנוֹת הַנַּ”ל, וְעַל־יְדֵי־זֶה נִמְשָׁכִין חֲסָדִים עַל יִשְׂרָאֵל עַל־יְדֵי הַשְּׂעָרוֹת טוֹבוֹת שֶׁנִּמְצָא בָּהֶם כַּנַּ”ל: שם, אות ג.

כָּל הַתּוֹכָחוֹת שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מוֹכִיחַ אֶת יִשְׂרָאֵל, וְכָל הַבִּזְיוֹנוֹת שֶׁמְּבַזֶּה אוֹתָם לִפְעָמִים בְּדֶרֶךְ בִּזָּיוֹן, הַכֹּל לְטוֹבָה גְּדוֹלָה, כְּדֵי לְלַמֵּד עֲלֵיהֶם זְכוּת וָחֶסֶד כְּדֵי שֶׁיָּשׁוּבוּ אֵלָיו בֶּאֱמֶת. כִּי לִפְעָמִים כְּשֶׁיִּשְׂרָאֵל מְקַלְקְלִין מַעֲשֵׂיהֶם מְאֹד מְאֹד, עַד שֶׁכִּמְעַט אֵין נִכָּר מְעַט הַטּוֹב שֶׁבָּהֶם מֵעֹצֶם רִבּוּי הַפְּשָׁעִים וְהַקִּלְקוּלִים רַחֲמָנָא לִצְלָן, וְאִם יִרְצֶה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְלַמֵּד עֲלֵיהֶם זְכוּת עַל־יְדֵי מְעַט הַטּוֹב שֶׁבָּהֶם יִתְעוֹרְרוּ הַמְקַטְרְגִים חַס וְשָׁלוֹם, וְיִמְצְאוּ כְּנֶגֶד זֶה אֲלָפִים פְּעָמִים לְהֵפֶךְ חַס וְשָׁלוֹם, אֲבָל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ חָפֵץ חֶסֶד הוּא, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן הוּא רוֹצֶה בְּעַמּוֹ וְחָפֵץ לְהַטּוֹת עִמָּהֶם כְּלַפֵּי חֶסֶד, אָז בְּטוּבוֹ וְחָכְמָתוֹ הַנִּפְלָאָה הוּא בְּעַצְמוֹ מְבַזֶּה אֶת יִשְׂרָאֵל בְּתַכְלִית הַבִּזָּיוֹן, עַד שֶׁאוֹמֵר עֲלֵיהֶם שֶׁכְּבָר הֵם אֶצְלוֹ חַס וְשָׁלוֹם כְּמוֹ כָּל הָאֻמּוֹת מֵאַחַר שֶׁכְּבָר קִלְקְלוּ כָּל כָּךְ. וְתֵכֶף שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְהַפֵּךְ הַדָּבָר וְאוֹמֵר עַל יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם כְּמוֹ הָאֻמּוֹת מַמָּשׁ, אֲזַי תֵּכֶף נִתְגַּלֶּה וְנִתְרָאֶה עַל־יְדֵי־זֶה דַּיְקָא אֲמִתַּת הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת שֶׁבָּהֶם. כִּי בְּוַדַּאי בַּתְּחִלָּה לֹא הָיָה נֶחְשָׁב הַטּוֹב שֶׁבָּהֶם כְּלָל, עַד שֶׁכִּמְעַט לֹא הָיָה נִרְאֶה כְּלָל, כִּי בְּוַדַּאי לְפִי קְדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל בְּשָׁרְשָׁם, אֲזַי אֲפִלּוּ אִם אֵין פּוֹגְמִין כָּל יָמָיו רַק כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה אַחַת, הוּא גַּם כֵּן פְּגָם גָּדוֹל וְנוֹרָא מְאֹד, כִּי יִשְׂרָאֵל הֵם רְחוֹקִים לְגַמְרֵי מֵעָווֹן וּמִכָּל מִינֵי פְּגָמִים, מִכָּל שֶׁכֵּן כְּשֶׁפּוֹגְמִים חַס וְשָׁלוֹם יוֹתֵר מִחוּט הַשַּׂעֲרָה, מִכָּל־שֶׁכֵּן כְּשֶׁהַפְּגָמִים וְהַחֲטָאִים מְרֻבִּים מְאֹד רַחֲמָנָא לִצְלָן, עַד שֶׁמְּעַט הַטּוֹב אֵינוֹ נִכָּר כְּלָל, בִּפְרָט כִּי גַּם מְעַט הַטּוֹב עַצְמוֹ מְעֹרָב בִּפְסֹלֶת הַרְבֵּה, אָז בְּוַדַּאי כְּשֶׁיִּרְצֶה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְהִסְתַּכֵּל עַל עֹצֶם רִבּוּי הַפְּגָמִים שֶׁלָּהֶם, לְפִי קְדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל כְּפִי מַה שֶּׁרָאוּי לָהֶם לִהְיוֹת, אָז בְּוַדַּאי כִּמְעַט אָפֵס תִּקְוָה חַס וְשָׁלוֹם.

אֲבָל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ רַב חֶסֶד וֶאֱמֶת וְחָפֵץ בְּקִיּוּם הָעוֹלָם, וְרַק הוּא יָדַע יִצְרֵנוּ, וְהֵיכָן הָאָדָם כָּבוּשׁ בְּזֶה הָעוֹלָם וְכוּ’, עַל־כֵּן בְּרַחֲמָיו הָעֲצוּמִים הוּא בְּעַצְמוֹ מְהַפֵּךְ הַדָּבָר לְטוֹבַת יִשְׂרָאֵל, וּמַתְחִיל לְהַשְׁווֹת אוֹתָם לְכָל הָאֻמּוֹת, בִּבְחִינַת: “הֲלוֹא כִבְנֵי כֻשִׁיִּים אַתֶּם לִי” וְכוּ’, וְתֵכֶף כְּשֶׁמְּדַמֶּה וּמַשְׁוֶה אוֹתָם לִשְׁאָר הָאֻמּוֹת, בְּוַדַּאי הַכֹּל יוֹדוּ וְיֹאמְרוּ בְּפֶה מָלֵא שֶׁעֲדַיִן יֵשׁ חִלּוּק רַב וְנִפְלָא כִּרְחוֹק מִזְרָח מִמַּעֲרָב בֵּין הַגָּרוּעַ שֶׁבְּיִשְׁרָאֵל לְבֵין הָעַכּוּ”ם, כִּי כְּנֶגֶד הָעַכּוּ”ם נִמְצָא תָּמִיד בְּיִשְׂרָאֵל כַּמָּה שְׂעָרוֹת וּנְקֻדּוֹת טוֹבוֹת לַאֲלָפִים וְלִרְבָבוֹת, כִּי אֲפִלּוּ פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל מְלֵאִים מִצְווֹת כָּרִמּוֹן כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה.

נִמְצָא שֶׁדַּיְקָא עַל־יְדֵי שֶׁמְּדַמֶּה יִשְׂרָאֵל לָעַכּוּ”ם וְלִבְנֵי כּוּשִׁיִּים, עַל־יְדֵי־זֶה דַּיְקָא נִתְגַּלֶּה וּמֵאִיר לְעֵין כֹּל הַזְּכוּת וְהַטּוֹב שֶׁבָּהֶם, כִּי כְּנֶגֶד הָעַכּוּ”ם בְּוַדַּאי עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל כֻּלָּם צַדִּיקִים, כִּי כֻּלָּנוּ מַנִּיחִין טַלִּית וּתְפִלִּין בְּכָל יוֹם וּמִתְעַנִּין בְּיוֹם כִּפּוּרִים וְכוּ’. וְעַל־כֵּן אַחַר שֶׁאָמַר הַנָּבִיא: “הֲלוֹא כִבְנֵי כֻשִׁיִּים” וְכוּ’, חוֹזֵר וּמְסַיֵּם תּוֹךְ כְּדֵי דִבּוּר לְטוֹבָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר שָׁם (עמוס ט, ח): “אֶפֶס כִּי לֹא הַשְׁמֵיד אַשְׁמִיד” וְכוּ’, “בַּיּוֹם הַהוּא אָקִים אֶת סֻכַּת דָּוִיד הַנֹּפֶלֶת” וְכוּ’, כִּי דַּיְקָא עַל־יְדֵי שֶׁמְּהַפֵּךְ הַדָּבָר וּמְדַמֶּה יִשְׂרָאֵל לְעַכּוּ”ם חַס וְשָׁלוֹם, עַל־יְדֵי־זֶה דַּיְקָא נִתְגַּלֶּה וְנִתְרָאֶה כַּמָּה וְכַמָּה נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם כְּנֶגֶד הָעַכּוּ”ם, וְעַל־יְדֵי־זֶה יָבוֹא מָשִׁיחַ וְיָקִים אֶת סֻכַּת דָּוִיד הַנֹּפֶלֶת, כִּי מָשִׁיחַ הוּא מִבְּחִינַת עַתִּיק, בְּחִינַת: “וְעַד עַתִּיק יוֹמַיָּא מְטָה” (דניאל ז, י”ג) וְהוּא יוֹדֵעַ לְלַמֵּד זְכוּת עַל יִשְׂרָאֵל, לִמְצֹא כָּל הַשְּׂעָרוֹת טוֹבוֹת שֶׁבְּיִשְׁרָאֵל שֶׁזֶּה בְּחִינַת הַחֶסֶד הָרַב שֶׁל בְּחִינַת עַתִּיק. וְזֶה גַּם כֵּן בְּחִינַת: “קְרָא שְׁמוֹ לֹא עַמִּי כִּי אַתֶּם לֹא עַמִּי” (הושע א, ט) וְכוּ’, וְתֵכֶף חוֹזֵר וְאוֹמֵר (שם ב, א): “וְהָיָה בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יֵאָמֵר לָהֶם לֹא עַמִּי אַתֶּם יֵאָמֵר לָהֶם בְּנֵי אֵל חָי”, הַיְנוּ כַּנַּ”ל, כִּי דַּיְקָא עַל־יְדֵי־זֶה נִתְגַּלֶּה עֹצֶם מַעֲלָתָם וְתִפְאַרְתָּם שֶׁל יִשְׂרָאֵל כְּנֶגֶד הָעַמִּים: שם, אות ד ה.

לִפְעָמִים נוֹפֵל הָאָדָם בְּדַעְתּוֹ כָּל כָּךְ, עַד שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהַחֲיוֹת אֶת עַצְמוֹ בְּשׁוּם דָּבָר, כְּאִלּוּ אֵין בּוֹ שׁוּם טוֹב כְּלָל, אֲזַי צָרִיךְ גַּם כֵּן לַהֲפֹךְ הַדָּבָר וּלְהַתְחִיל מִצַּד הַשֵּׁנִי כַּנַּ”ל, וְלַחֲשֹׁב בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ, אִם כֵּן כְּפִי דַּעְתִּי אֲנִי כֻּלִּי רַע לְגַמְרֵי, וְאֵין בִּי שׁוּם טוֹב כְּלָל, וְאָז דַּיְקָא מַתְחִיל לְהַרְגִּישׁ בְּעַצְמוֹ הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת שֶׁנִּמְצְאוּ בּוֹ עֲדַיִן, כִּי כְּנֶגֶד הַגָּרוּעַ וְהָרָע לְגַמְרֵי, בְּוַדַּאי יִמְצָא בְּעַצְמוֹ גַּם בְּעֹצֶם גְּרִיעוּתוֹ כַּמָּה וְכַמָּה נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת, וְעַל־יְדֵי־זֶה יְחַיֶּה אֶת עַצְמוֹ. וְכֵן הוּא גַּם כֵּן לְגַבֵּי חֲבֵרוֹ, כִּי צָרִיךְ לָדוּן אֶת הַכֹּל לְכַף זְכוּת, וְלִמְצֹא הַטּוֹב שֶׁיֵּשׁ בַּחֲבֵרוֹ, בְּחִינַת (תהלים ל”ז, י): “וְעוֹד מְעַט וְאֵין רָשָׁע”, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים: שם, ו; ועין לקוטי עצות חדש, שלום כ”ז.

בַּתְּחִלָּה הַיֵּצֶר הָרָע מַחֲטִיא אֶת הָאָדָם עַל־יְדֵי שִׁקְרוֹ שֶׁמַּטְעֶה אוֹתוֹ בְּכַמָּה מִינֵי הַטְעָאוֹת, וְאַחַר־כָּךְ כְּשֶׁבָּא עַל דַּעְתּוֹ לָשׁוּב, הוּא מַחֲלִישׁ דַּעְתּוֹ וּמַכְנִיס בְּלִבּוֹ שֶׁכְּבָר נִסְתַּלֵּק הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מִמֶּנּוּ, וְהוּא רָחוֹק כָּל כָּךְ, עַד שֶׁכְּבָר אִי אֶפְשָׁר לוֹ לָשׁוּב. וּבֶאֱמֶת הוּא לְהֵפֶךְ, כִּי מַלְכוּתוֹ בַּכֹּל מָשָׁלָה אֲפִלּוּ בָּעֶשֶׂר כִּתְרִין דִּמְסָאֲבוּתָא [עֶשֶׂר כְּתָרִים שֶׁל הַטֻּמְאָה] רַחֲמָנָא לִצְלָן, וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: “הַשֹּׁכֵן אִתָּם בְּתוֹךְ טֻמְאֹתָם”, וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: אֲפִלּוּ כְּשֶׁהֵם טְמֵאִים - שְׁכִינָה בֵּינֵיהֶם, וְזֶה עִקַּר דֶּרֶךְ הַתְּשׁוּבָה שֶׁעָשָׂה מֹשֶׁה בָּאַרְבָּעִים יוֹם הָאַחֲרוֹנִים מֵאֱלוּל עַד יוֹם כִּפּוּרִים, שֶׁהָעִקָּר הוּא לֵידַע שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עֲדַיִן עִם כָּל אֶחָד וְאֶחָד אֲפִלּוּ עִם הַגָּרוּעַ שֶׁבַּגְּרוּעִים, בִּבְחִינַת “וְאַצִּיעָה שְׁאוֹל הִנֶּךָּ”. וְכָל זְמַן שֶׁהָאָדָם חוֹזֵר זֹאת בְּדַעְתּוֹ וּמַכְנִיס זֹאת בְּלִבּוֹ בֶּאֱמֶת, שֶׁזֶּה בְּחִינַת הָאַזְהָרָה וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וְכוּ’ כִּי ה’ הוּא הָאֱלֹקִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתַּחַת, הַיְנוּ בְּחִינַת “אִם אֶסַּק שָׁמַיִם שָׁם אָתָּה וְאַצִּיעָה שְּׁאוֹל הִנֶּךָּ”, אֲזַי בְּוַדַּאי יֵשׁ לוֹ תִּקְוָה גְּדוֹלָה כָּל יְמֵי חַיָּיו לִזְכּוֹת לְדֶרֶךְ הַתְּשׁוּבָה בֶּאֱמֶת, כִּי זֶה עִקַּר דֶּרֶךְ הַתְּשׁוּבָה בְּחֹדֶשׁ אֱלוּל, שֶׁהוּא בְּחִינַת: “הַנּוֹתֵן בַּיָּם דָּרֶךְ” וְכוּ’, שֶׁזֶּה סוֹד כַּוָּנַת אֱלוּל כַּמּוּבָא בַּכַּוָּנוֹת. וְהַכַּוָּנָה הַפְּשׁוּטָה שֶׁיּוֹצֵא מִזֶּה לְכָל בְּנֵי אָדָם הַפְּשׁוּטִים, הוּא לֵידַע שֶׁאֲפִלּוּ בְּתוֹךְ מְצוּלוֹת יָם הַשּׁוֹטְפִים מְאֹד עַל הָאָדָם כַּהֲמוֹן גַּלֵּי הַיָּם מַמָּשׁ, בִּבְחִינַת: “וַתַּשְׁלִיכֵנִי מְצוּלָה בִּלְבַב יַמִּים”, אַף־עַל־פִּי־כֵן גַּם שָׁם יֵשׁ דֶּרֶךְ וְנָתִיב תָּמִיד לָשׁוּב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ עַל־יְדֵי בְּחִינַת: “אִם אֶסַּק שָׁמַיִם שָׁם אָתָּה וְאַצִּיעָה שְּׁאוֹל הִנֶּךָּ”, שֶׁזֶּה סוֹד כַּוָּנַת אֱלוּל בְּחִינַת הַדֶּרֶךְ הַנַּ”ל, שֶׁכָּל אָדָם יָכוֹל לִזְכּוֹת אֵלָיו תָּמִיד בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוּא, בִּפְרָט בֶּאֱלוּל, אִם יַאֲמִין בָּזֶה בֶּאֱמֶת וּבִפְשִׁיטוּת: הלכות עדות הלכה ה, אות ט.

אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: “וְאָעִידָה לִּי עֵדִים נֶאֱמָנִים אֵת אוּרִיָּה הַכֹּהֵן וְאֶת זְכַרְיָהוּ”, אוּרִיָּה סִימָן לִזְכַרְיָה, כִּי כְּמוֹ שֶׁנִּתְקַיְּמָה נְבוּאַת אוּרִיָּה שֶׁהִתְנַבֵּא עַל הַחֻרְבָּן, כֵּן תִּתְקַיֵּם נְבוּאַת זְכַרְיָה שֶׁהִתְנַבֵּא עַל הַגְּאֻלָּה וְעַל בִּנְיַן בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ. וְזֶה הָעִנְיָן הוּא בִּכְלָל, וּבִפְרָט גַּם כֵּן לְעִנְיַן גְּאֻלַּת הַנֶּפֶשׁ שֶׁל כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל וְתִקּוּן מַעֲשָׂיו, שֶׁזֶּה בְּחִינַת בִּנְיַן בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ בִּפְרָט, כִּי בְּטֶבַע הָאָדָם לְהַאֲמִין בְּהַקִּלְקוּל, הַיְנוּ שֶׁמַּאֲמִין שֶׁעַל־יְדֵי מַעֲשָׂיו שֶׁאֵינָם הֲגוּנִים קִלְקֵל וּפָגַם הַרְבֵּה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת חֻרְבָּן בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, אֲבָל עַל־יְדֵי־זֶה נֶחֱלָשׁ דַּעְתּוֹ מְאֹד, עַד שֶׁנִּדְמֶה לוֹ שֶׁכְּבָר אָבְדָה תִּקְוָתוֹ וְאִי אֶפְשָׁר לוֹ לָשׁוּב וּלְתַקֵּן מַעֲשָׂיו עוֹד, וְזֶה רַק מַעֲשֵׂי בַּעַל־דָּבָר, כִּי עַל־יְדֵי־זֶה הוּא פּוֹגֵם בְּכָל פַּעַם בְּיוֹתֵר חַס וְשָׁלוֹם. וּבֶאֱמֶת צְרִיכִין לֵידַע וּלְהַאֲמִין, כִּי כְּמוֹ שֶׁיְּכוֹלִין לְקַלְקֵל, כְּמוֹ־כֵן יְכוֹלִין לְתַקֵּן גַּם כֵּן, וּלְהֵיטִיב מַעֲשָׂיו וְלָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה, עַד שֶׁיִּתְתַּקֵּן כָּל מַה שֶּׁפָּגַם. וְאַדְּרַבָּא, מִדָּה טוֹבָה מְרֻבָּה, וּצְרִיכִין אָנוּ לְהִתְחַזֵּק בְּכָל פַּעַם בְּבִטָּחוֹן חָזָק בְּרֹב חֲסָדָיו וְרַחֲמָיו יִתְבָּרַךְ, כִּי סוֹף כָּל סוֹף בְּוַדַּאי נִזְכֶּה לָשׁוּב אֶל הַשֵּׁם בֶּאֱמֶת, וְיִבָּנֶה הַבֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, כְּמוֹ שֶׁהִבְטִיחָנוּ עַל־יְדֵי כַּמָּה נְבִיאִים וְצַדִּיקִים, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים: שם, אות י”א.

הַתּוֹרָה נִקְרֵאת עֵדוּת בְּחִינַת שְׁנֵי לוּחוֹת הָעֵדוּת, שְׁנֵי דַּיְקָא, כִּי צְרִיכִין שְׁנֵי עֵדִים שֶׁהֵם כְּנֶגֶד שְׁנֵי הַבְּחִינוֹת הַנַּ”ל בְּאוֹת צ”ה, הַיְנוּ בְּחִינַת נְקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה וּנְקֻדָּה הַתַּחְתּוֹנָה, בְּחִינַת שָׁמַיִם וָאָרֶץ, לְהוֹדִיעַ כִּי מַלְכוּתוֹ בַּכֹּל מָשָׁלָה בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת, בְּחִינַת: “אִם אֶסַּק שָׁמַיִם שָׁם אָתָּה וְאַצִּיעָה שְּׁאוֹל” וְכוּ’, שֶׁזֶּה עִקַּר דֶּרֶךְ הַתְּשׁוּבָה שֶׁנִּגְמָר בְּיוֹם כִּפּוּרִים כַּנַּ”ל. וְזֶה בְּחִינַת: “וְאָעִידָה בָּם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ” (דברים ל”א, כ”ח). וְעַל־כֵּן נִתְּנוּ שְׁנֵי לוּחוֹת הָעֵדוּת בְּיוֹם כִּפּוּרִים דַּיְקָא, כִּי הַתּוֹרָה בְּחִינַת שְׁנֵי לוּחוֹת הָעֵדוּת הֵם עֵדִים נֶאֱמָנִים שֶׁמַּזְכִּירִין וּמְזָרְזִין אֶת הָאָדָם בְּכָל פַּעַם לְבַל יִתְיָאֵשׁ עַצְמוֹ מִן הָרַחֲמִים, כִּי בִּשְׁבִיל זֶה נִתְּנוּ לוּחוֹת הָעֵדוּת בְּיוֹם כִּפּוּרִים, שֶׁהוּא עֵת רָצוֹן, יוֹם מְחִילָה וּסְלִיחָה, יוֹם שֶׁנִּגְמָר בּוֹ הַדֶּרֶךְ לִתְשׁוּבָה כַּנַּ”ל, לְהָעִיד לְיִשְׂרָאֵל אֲמִתַּת טוּבוֹ וְחַסְדּוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁהַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה לוּחוֹת הָעֵדוּת נִתְּנוּ בְּיוֹם כִּפּוּרִים עַל יְסוֹד זֶה, שֶׁכּוֹלֵל שְׁנֵי הַנְּקֻדּוֹת הַנַּ”ל. הַיְנוּ שֶׁאַף־עַל־פִּי שֶׁבְּוַדַּאי צְרִיכִין לְהִזָּהֵר בְּנַפְשׁוֹ וְלִשְׁמֹר אֶת הַתּוֹרָה מְאֹד, וְשֶׁלֹּא לִפְגֹּם אֲפִלּוּ פְּגָם כָּל שֶׁהוּא, כִּי בִּתְנוּעָה קַלָּה פּוֹגֵם וּמְקַלְקֵל מְאֹד כְּשֶׁנּוֹטֶה מִדֶּרֶךְ הַתּוֹרָה חַס וְשָׁלוֹם, וְאַדְּרַבָּא, צָרִיךְ הָאָדָם לְהֵיטִיב מַעֲשָׂיו בְּכָל פַּעַם, וְלַעֲלוֹת בְּכָל פַּעַם מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה עֶלְיוֹנָה בְּיוֹתֵר, בִּבְחִינַת: “אִם אֶסַּק שָׁמַיִם שָׁם אָתָּה” בְּחִינַת נְקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה. אַף־עַל־פִּי־כֵן כְּמוֹ שֶׁצְּרִיכִין לְהַאֲמִין בָּזֶה שֶׁאִם עוֹבְרִין עַל דִּבְרֵי תּוֹרָה פּוֹגְמִין וּמְקַלְקְלִין מְאֹד וְגוֹרְמִין חֻרְבָּן גָּדוֹל בְּכָל הָעוֹלָמוֹת חַס וְשָׁלוֹם, כְּמוֹ־כֵן צְרִיכִין לְהַאֲמִין גַּם כֵּן לְהֵפֶךְ, שֶׁיֵּשׁ בְּכֹחַ הָאָדָם לְתַקֵּן כָּל מַה שֶּׁפָּגַם, כִּי עֲדַיִן הַשֵּׁם עִמּוֹ וְאֶצְלוֹ בִּבְחִינַת: “וְאַצִּיעָה שְּׁאוֹל הִנֶּךָּ”, בְּחִינַת נְקֻדָּה הַתַּחְתּוֹנָה, כִּי יְמִינוֹ יִתְבָּרַךְ פְּשׁוּטָה תָּמִיד לְעָזְרֵנוּ לָשׁוּב וּלְקָרְבֵנוּ אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, עַל־יְדֵי הַדֶּרֶךְ הַתְּשׁוּבָה שֶׁנִּגְמָר בְּיוֹם כִּפּוּרִים, שֶׁהוּא בְּעַצְמוֹ כּוֹלֵל שְׁנֵי הַנְּקֻדּוֹת הַנַּ”ל, שֶׁזֶּה עִקַּר דֶּרֶךְ הַתְּשׁוּבָה, רַק אָנוּ צְרִיכִין לָשִׂים לִבֵּנוּ לָזֶה וּלְהַאֲמִין בָּזֶה בְּכָל עֵת.

וְזֶה בְּחִינַת: “עֵדוּת ה’ נֶאֱמָנָה מַחְכִּימַת פֶּתִי”. כִּי בֶּאֱמֶת הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה הִיא רוֹצָה לְהַחְכִּים אֲפִלּוּ אֶת הַפֶּתִי, הַיְנוּ אֲפִלּוּ אֶת מִי שֶׁכְּבָר נִתְפַּתָּה אַחַר יִצְרוֹ וְנִתְעָה לְמָקוֹם שֶׁנִּתְעָה, אַף־עַל־פִּי־כֵן הַתּוֹרָה מַכְרֶזֶת וּמְעִידָה לְפָנָיו שֶׁאִם יָשׁוּב מִיָּד יְקַבֵּל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ תְּשׁוּבָתוֹ בְּרָצוֹן, וִיקָרְבוֹ אֵלָיו בְּאַהֲבָה גְּדוֹלָה, וְהַתּוֹרָה בְּעַצְמָהּ מְעִידָה לְפָנָיו הַדֶּרֶךְ לִתְשׁוּבָה, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה יָכוֹל גַּם הַפֶּתִי לְהִתְחַכֵּם, רַק הַמְּנִיעָה הוּא מֵחֲמַת שֶׁקָּשֶׁה לוֹ לְהַאֲמִין בְּעַצְמוֹ שֶׁיָּכוֹל לְתַקֵּן עֲדַיִן, וְעַל זֶה קוֹרֵא הַכָּתוּב וּמַכְרִיז כִּי “עֵדוּת ה’ נֶאֱמָנָה” (תהלים י”ט, ח), כִּי בְּוַדַּאי הִיא נֶאֱמָנָה מְאֹד בְּעֵדוּתָהּ שֶׁמְּעִידָה שֶׁמַּלְכוּתוֹ יִתְבָּרַךְ בַּכֹּל מָשָׁלָה בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת כַּנַּ”ל, וְאִם אַתָּה מַאֲמִין לְעֵדוּתָהּ עַל הַפְּגָם וְהַקִּלְקוּל חַס וְשָׁלוֹם, מִכָּל שֶׁכֵּן אֵיךְ אַתָּה צָרִיךְ לְהַאֲמִין לְעֵדוּתָהּ עַל כֹּחַ הַתִּקּוּן, כִּי בְּוַדַּאי מִדָּה טוֹבָה מְרֻבָּה כַּנַּ”ל.

וְזֶה גַּם כֵּן בְּחִינַת: “עֵדוֹתֶיךָ נֶאֶמְנוּ מְאֹד וְכוּ’ ה’ לְאֹרֶךְ יָמִים”, הַיְנוּ אַף־עַל־פִּי שֶׁכְּבָר אָרְכוּ הַיָּמִים שֶׁאָנוּ מְצַפִּים לְבִנְיַן בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ שֶׁהוּא שְׁלֵמוּת הַתְּשׁוּבָה וְהַתִּקּוּן, וַעֲדַיִן לֹא נוֹשָעְנוּ בִּשְׁלֵמוּת, אַף־עַל־פִּי־כֵן צְרִיכִין עֲדַיִן לְהִתְחַזֵּק מְאֹד בְּתִקְוָתֵנוּ, כִּי בְּוַדַּאי עֵדוּת ה’ נֶאֶמְנוּ מְאֹד כַּנַּ”ל: שם, אות ט, י, י”א, י”ב, י”ד.

הַיֵּצֶר הָרָע וְחֵילוֹתָיו הֵם בְּחִינַת עֵדֵי שֶׁקֶר, שֶׁמַּכְנִיסִין בְּלֵב הָאָדָם הַהֶפֶךְ מִכָּל הַנַּ”ל, כִּי הוּא הַמֵּסִית הוּא הַמַּדִּיחַ הוּא הַמַּסְטִין, כִּי בַּתְּחִלָּה מֵסִית לְהָאָדָם וּמְבִיאוֹ לְמַה שֶּׁמְּבִיאוֹ, וְאַחַר־כָּךְ הוּא מַסְטִין וּמְקַטְרֵג עָלָיו לְמַעְלָה וּלְמַטָּה, וּכְמוֹ שֶׁהוּא מַסְטִין וּמְקַטְרֵג לְמַעְלָה לְהַרְחִיק רַחֲמָיו יִתְבָּרַךְ מִיִּשְׂרָאֵל חַס וְשָׁלוֹם, כְּמוֹ־כֵן הוּא מַסְטִין בְּיוֹתֵר בְּלֵב הָאָדָם בְּעַצְמוֹ, וּמַחֲלִישׁ דַּעְתּוֹ כְּאִלּוּ כְּבָר אָפֵס תִּקְוָה חַס וְשָׁלוֹם, וְעַל זֶה צוֹעֵק הַכָּתוּב: “כִּי קָמוּ בִי עֵדֵי שֶׁקֶר” (תהלים כז, יב), שֶׁהֵם הַסִּטְרָא אַחֲרָא שֶׁרוֹצִים לְהָעִיד בְּלֵב הָאָדָם הֶפֶךְ מִן הָאֱמֶת וּלְהַרְחִיקוֹ בְּיוֹתֵר חַס וְשָׁלוֹם. וְעַל־כֵּן נָתַן לָנוּ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ תְּרֵין סַהֲדִין [שְׁנֵי עֵדִים], שֶׁהֵם מִילָה וּתְפִלִּין אוֹ מִילָה וְשַׁבָּת, כִּי כָּל זְמַן שֶׁיֵּשׁ לְהָאָדָם שְׁנֵי עֵדִים נֶאֱמָנִים הַנַּ”ל, הֵם מְעִידִין וּמַבְטִיחִין לוֹ בְּכָל עֵת שֶׁעֲדַיִן חֲבִיבוּתֵהּ גַּבָּן [אַהֲבָתוֹ אֶצְלֵנוּ], מֵאַחַר שֶׁאָנוּ זוֹכִין עֲדַיִן לִשְׁנֵי עֵדִים קְדוֹשִׁים כָּאֵלּוּ, וְעַל־יְדֵי־זֶה יֵשׁ לָנוּ כֹּחַ לְבַטֵּל וּלְהַכְנִיעַ הָעֵדֵי שֶׁקֶר הַנַּ”ל, עַל־יְדֵי בְּחִינַת הַדֶּרֶךְ לִתְשׁוּבָה שֶׁכָּלוּל גַּם כֵּן מִבְּחִינַת שְׁנֵי עֵדִים נֶאֱמָנִים בְּחִינַת לוּחוֹת הָעֵדוּת: שם, אות י”ד.

צָרִיךְ כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל לְהִזָּהֵר מְאֹד, לִבְלִי לְיָאֵשׁ אֶת עַצְמוֹ בְּכָל הַיָּמִים הָרָעִים וְעִתִּים לְרָעָה הָעוֹבְרִים עָלָיו, רַק אַדְּרַבָּא, כָּל מַה שֶּׁמִּתְגַּבְּרִין עָלָיו הַיְמֵי רָע שֶׁהֵם הַמִּדּוֹת רָעוֹת וְכַיּוֹצֵא יוֹתֵר וְיוֹתֵר, הוּא צָרִיךְ לְהִתְגַּבֵּר בְּיוֹתֵר לְחַפֵּשׂ וּלְבַקֵּשׁ גַּם בָּהֶם, עַד שֶׁיִּמְצָא גַּם בָּהֶם אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה וְחִיּוּת אֱלֹקוּת הַמְלֻבָּשׁ שָׁם. כִּי בֶּאֱמֶת אֵין שׁוּם מָקוֹם נָמוּךְ וְיָרוּד בָּעוֹלָם, וְלֹא שׁוּם יוֹם וְעֵת וּזְמַן בָּעוֹלָם שֶׁאֵין שָׁם דִּבְרֵי תּוֹרָה וְחִיּוּת אֱלֹקוּת בְּהֶעְלֵם וּבְצִמְצוּם, שֶׁמְּחַיֶּה אוֹתוֹ הַמָּקוֹם וְהַזְּמַן. וְלִפְעָמִים מַפִּיל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֶת הָאָדָם לִמְקוֹמוֹת כָּאֵלּוּ בִּמְכֻוָּן בִּשְׁבִיל נִסָּיוֹן אִם יִתְגַּבֵּר שָׁם לְחַפֵּשׂ וּלְבַקֵּשׁ כָּרָאוּי אֶת הַטּוֹב הַמְלֻבָּשׁ בְּתוֹךְ מָקוֹם וּזְמַן רָע כָּזֶה, וְאָז תִּהְיֶה הַיְרִידָה שֶׁלּוֹ תַּכְלִית הָעֲלִיָּה, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים: הלכות הלואה הלכה ה, ה ו.

בְּעֵת שֶׁהָאָדָם רָחוֹק מִקְּדֻשָּׁתוֹ יִתְבָּרַךְ, וְהוּא נָע וָנָד וּמְטֻלְטָל, וְדוֹחִין אוֹתוֹ מִקְּדֻשָּׁתוֹ מִדֶּחִי אֶל דֶּחִי רַחֲמָנָא לִצְלָן, אַף־עַל־פִּי־כֵן אִם הוּא חָזָק וְאַמִּיץ לְבַקֵּשׁ וְלִדְרֹשׁ וּלְחַפֵּשׂ וְלַחֲתֹר בְּכָל עֵת, וּלְהִתְגַּעְגֵּעַ וְלִכְסֹף וּלְבַקֵּשׁ אֶת שֶׁאַהֲבָה נַפְשׁוֹ, הַיְנוּ לִזְכּוֹת לִמְצֹא אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ, אֲזַי אַף־עַל־פִּי שֶׁעֲדַיִן עוֹבְרִים עָלָיו יָמִים וְשָׁנִים הַרְבֵּה, וְאֵינוֹ זוֹכֶה לְמָצְאוֹ יִתְבָּרַךְ וּלְהִתְקָרֵב אֵלָיו, אַף־עַל־פִּי־כֵן יֵדַע וְיַאֲמִין, כִּי בְּכָל עֵת וָעֵת עַל־יְדֵי כָּל בַּקָּשָׁה וְחִפּוּשׂ, וְעַל־יְדֵי כָּל דְּרִישָׁה וּדְרִישָׁה שֶׁדּוֹרֵשׁ וּמְבַקֵּשׁ וּמְחַפֵּשׂ לִמְצֹא כְּבוֹד קְדֻשָּׁתוֹ יִתְבָּרַךְ, וְעַל־יְדֵי כָּל הַבָּטָה וְגַעְגּוּעַ שֶׁמַּבִּיט וְתוֹלֶה עֵינָיו לְרַחֲמָיו יִתְבָּרַךְ, וְעַל־יְדֵי כָּל תְּנוּעָה וּתְנוּעָה שֶׁפּוֹנֶה אֶל הַקְּדֻשָּׁה, עַל־יְדֵי כָּל זֶה זוֹכֶה בְּכָל פַּעַם לְשַׁבֵּר חוֹמוֹת בַּרְזֶל וְדַלְתוֹת נְחֹשֶׁת, אַף־עַל־פִּי שֶׁאַחַר־כָּךְ מִתְגַּבְּרִין עָלָיו בְּכָל פַּעַם רַחֲמָנָא לִצְלָן, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן אֵין יְגִיעוֹ לָרִיק חַס וְשָׁלוֹם, וְאֵין שׁוּם תְּנוּעָה שֶׁפּוֹנֶה לַקְּדֻשָּׁה נֶאֱבֶדֶת חַס וְשָׁלוֹם, וְאִם הוּא חָזָק וְאַמִּיץ לְבַקֵּשׁ וּלְחַפֵּשׂ יוֹתֵר, אַף אִם יַעֲבֹר עָלָיו מָה, בְּוַדַּאי סוֹף כָּל סוֹף יִזְכֶּה לִמְצֹא אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ.

וּבְוַדַּאי צְרִיכִין לַעֲבֹר עַל הָאָדָם עִדָּן וְעִדָּנִין [זְמַן וּזְמַנִּים] הַרְבֵּה, וְכַמָּה יָמִים וּנְהָרוֹת וּתְהוֹמוֹת וּמֵימוֹת מְחֻלָּפִין צְרִיכִין לַעֲבֹר עָלָיו, וּבְכַמָּה מִדְבָּרִיּוֹת הַמְּלֵאִים נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים גְּדוֹלִים וְנוֹרָאִים צָרִיךְ לַעֲבֹר בָּהֶם, עַד אֲשֶׁר זוֹכֶה לְהִכָּנֵס לְשַׁעֲרֵי הַקְּדֻשָּׁה בֶּאֱמֶת, וְזֶה הַדָּבָר אִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר כְּלָל עַד הֵיכָן הָאָדָם צָרִיךְ לְהִתְחַזֵּק, אַף־עַל־פִּי שֶׁכְּבָר זָכַרְנוּ בָּזֶה הַרְבֵּה בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם, אַף־עַל־פִּי־כֵן עֲדַיִן צְרִיכִין לְמֹדָעֵי. כִּי לְכָל אֶחָד נִדְמֶה שֶׁעָלָיו אֵין אָנוּ מְכַוְּנִים בִּדְבָרֵינוּ, כִּי הוּא יֵשׁ לוֹ מְנִיעוֹת כָּאֵלֶה וְנִתְפָּס בְּתַאֲווֹתָיו וּבִמְצוּדָתוֹ כָּל כָּךְ, עַד שֶׁלְּאִישׁ כְּמוֹתוֹ אִי אֶפְשָׁר עוֹד לָשׁוּב בֶּאֱמֶת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי כְּבָר נִלְכַּד יָמִים וְשָׁנִים הַרְבֵּה בְּמַה שֶּׁנִלְכַּד, עַד אֲשֶׁר לֹא יַאֲמִין שׁוּב מִנִּי חֹשֶׁךְ, כָּךְ נִדְמֶה לְכָל אֶחָד.

וְרַבֵּנוּ זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה, הָיָה קוֹרֵא תַּגָּר עַל זֶה מְאֹד, וְאָמַר בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: “אֲהָהּ, לְבַל תִּתְיָאֲשׁוּ עַצְמְכֶם”, וּבִלְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז: “גִּיוַואלְד זַייט אַיְיךְ נִיט מְיָאֵשׁ” וּמָשַׁךְ מְאֹד תֵּיבַת גִּיוַואלְד, כִּי בֶּאֱמֶת הַכֹּל יְכוֹלִין לִזְכּוֹת לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אֲפִלּוּ עַל־יְדֵי עֵצָה זוֹ לְבַד, דְּהַיְנוּ שֶׁיְּחַפְּשׂוּ וִיבַקְּשׁוּ וְיִצְטַעֲרוּ וְיִתְגַּעְגְּעוּ לָשׁוּב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, וְסוֹף כָּל סוֹף יִתְקָרְבוּ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל־יְדֵי־זֶה, וְאָז יִרְאוּ שֶׁאֵין שׁוּם תְּנוּעָה דִּקְדֻשָּׁה נֶאֱבֶדֶת חַס וְשָׁלוֹם. וְעַל־יְדֵי כָּל תְּנוּעָה וּבַקָּשָׁה שֶׁהוּא מְבַקֵּשׁ אֶת כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ, זוֹכֶה לַעֲשׂוֹת אֵיזֶה תִּקּוּן, עַד אֲשֶׁר יִזְכֶּה לַעֲלוֹת בְּתַכְלִית הָעֲלִיָּה: הלכות גבית חוב מהיתומים הלכה ג, אות י”ז.

עִנְיַן מַה שֶּׁאָסוּר לְיָאֵשׁ אֶת עַצְמוֹ לְעוֹלָם, וּצְרִיכִין לְהִתְחַזֵּק מְאֹד בִּרְצוֹנוֹת וְכִסּוּפִין חֲזָקִים דִּקְדֻשָּׁה, וּלְהַאֲמִין שֶׁהָרָצוֹן בְּעַצְמוֹ הוּא גַּם כֵּן טוֹב, וְשֶׁיְּכוֹלִין עַל־יְדֵי־זֶה לִזְכּוֹת לִתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה, עַד שֶׁהַהִתְרַחֲקוּת יִהְיֶה תַּכְלִית הַהִתְקָרְבוּת, וְהַיְּרִידָה יִהְיֶה תַּכְלִית הָעֲלִיָּה: עיין לקוטי עצות חדש, רצון אות כ”ז, כ”ח, כ”ט.

עִנְיַן אֵיךְ שֶׁצְּרִיכִין לְהִתְחַזֵּק מְאֹד לְהַרְבּוֹת בְּתַחֲנוּנִים וּצְעָקוֹת וְהִתְבּוֹדְדוּת, אַף־עַל־פִּי שֶׁנִּדְמֶה לוֹ שֶׁזֶּה כַּמָּה שֶׁהוּא עוֹסֵק בָּזֶה, וְאֵינוֹ רוֹאֶה שׁוּם פְּעֻלָּה כְּלָל, אַף־עַל־פִּי־כֵן עַל־כָּל־פָּנִים הוּא בִּבְחִינַת מְחָאָה נֶגֶד הַסִּטְרָא אַחֲרָא, שֶׁלֹּא תּוּכַל עַל־יְדֵי־זֶה לְהַחֲזִיק בְּנַחֲלָתוֹ חַס וְשָׁלוֹם לְעוֹלָם: עיין שם, התבודדות כ”ט.

הָאָדָם יֵשׁ לוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת בְּכָל מָקוֹם, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: ‘אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁל אָדָם קוֹנוֹת לוֹ’ וְכוּ’, וְאֵלּוּ הָאַרְבַּע אַמּוֹת הֵם בְּחִינַת אַרְבַּע אוֹתִיּוֹת הֲוָיָה כַּמּוּבָא, הַיְנוּ כִּי בְּכָל אָדָם יֵשׁ בּוֹ שֵׁם הֲוָיָה בָּרוּךְ הוּא כַּמּוּבָן בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ, וְשֵׁם הַשֵּׁם זֶה בְּחִינַת אוֹר הָאֱמֶת בְּחִינַת ה’ אוֹרִי, כִּי אֱמֶת ה’ לְעוֹלָם, כִּי בְּכָל אָדָם בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוּא, אֲפִלּוּ בַּדְּיוֹטָא הַתַּחְתּוֹנָה בְּחִינַת רְשׁוּת הָרַבִּים שֶׁיֵּשׁ שָׁם אֲחִיזַת הַחִיצוֹנִים, אַף־עַל־פִּי־כֵן בְּוַדַּאי גַּם שָׁם יֵשׁ בּוֹ עֲדַיִן אֵיזֶה נְקֻדָּה טוֹבָה הַמֻּשְׁרֶשֶׁת בּוֹ, וְזֹאת הַנְּקֻדָּה הִיא בְּחִינַת שֵׁם הֲוָיָה בָּרוּךְ הוּא הַמֻּשְׁרָשׁ בְּכָל אָדָם שֶׁהִיא בְּחִינַת אוֹר הָאֱמֶת, וּמֵאוֹר הַזֶּה נִמְשָׁכִין אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁיֵּשׁ לְכָל אָדָם שֶׁקּוֹנוֹת לוֹ אֲפִלּוּ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, כִּי אֲפִלּוּ אִם הָאָדָם בִּמְקוֹמוֹת הַחִיצוֹנִים בְּחִינַת רְשׁוּת הָרַבִּים, גַּם שָׁם יֵשׁ לוֹ מָקוֹם וְאֵין שׁוּם מְנִיעָה וּבִטּוּל בָּעוֹלָם, כִּי גַּם שָׁם יֵשׁ לוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁהֵם נִמְשָׁכִין מִבְּחִינַת אוֹר הָאֱמֶת, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה רוֹאֶה כָּל הַפְּתָחִים שֶׁיֵּשׁ בְּתוֹךְ הַחֹשֶׁךְ וְהַסִּטְרָא אַחֲרָא, וְזוֹכֶה לְבָרֵר וּלְהוֹצִיא כָּל הַנִּיצוֹצוֹת הַקְּדוֹשִׁים הַמְשֻׁקָּעִים שָׁם, וְעַל־יְדֵי־זֶה קוֹנֶה כָּל הַקִּנְיָנִים, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים.

וְזֶה גַּם־כֵּן בְּחִינַת אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁיֵּשׁ לְהָאָדָם בְּשַׁבָּת גַּם בִּרְשׁוּת הָרַבִּים. וְכֵן אֲפִלּוּ הַיּוֹצֵא חוּץ לַתְּחוּם יֵשׁ לוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת, כִּי אֵלּוּ הָאַרְבַּע אַמּוֹת הֵם בְּחִינַת רְשׁוּת הַיָּחִיד, יְחִידוֹ שֶׁל עוֹלָם, כִּי הֵם נִמְשָׁכִין בְּשָׁרְשָׁן מִשֵּׁם הֲוָיָה בָּרוּךְ הוּא שֶׁהוּא בְּחִינַת אוֹר הָאֱמֶת הַמֵּאִיר לְהָאָדָם בְּכָל מָקוֹם, אֲפִלּוּ אִם יָצָא בַּעֲווֹנוֹתָיו חוּץ לִתְחוּם הַקְּדֻשָּׁה, אַף־עַל־פִּי־כֵן יֵשׁ לוֹ מָקוֹם גַּם שָׁם, וְגַם מִשָּׁם יָכוֹל לְדַבֵּק אֶת עַצְמוֹ וְלָשׁוּב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ. וְהָעִקָּר עַל־יְדֵי שֶׁאֵיךְ שֶׁהוּא אַף־עַל־פִּי־כֵן יִמְשֹׁךְ עַצְמוֹ בְּכָל כֹּחוֹ רַק אֶל נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, וְאָז יָאִיר לוֹ הָאֱמֶת בְּתוֹךְ הַחֹשֶׁךְ, וְיִזְכֶּה לִרְאוֹת הַפֶּתַח אֵיךְ לְהִכָּנֵס אֶל הַקְּדֻשָּׁה, וְיִשְׁבֹּר כָּל הַמְּנִיעוֹת וְהָעִכּוּבִים וְהַבִּלְבּוּלִים הַנִּמְשָׁכִים מֵהַקְּלִפּוֹת, שֶׁהֵם נְטוּרֵי תַּרְעָא [שׁוֹמְרֵי הַפֶּתַח] הָעוֹמְדִין אֵצֶל הַפֶּתַח דִּקְדֻשָּׁה, בִּבְחִינַת: “לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ”, וְהֵם מַחְשִׁיכִין עֵינֵי הָאָדָם כָּל כָּךְ, עַד שֶׁאֵינוֹ רוֹאֶה הַפֶּתַח, וְנִדְמֶה לוֹ כְּאִלּוּ אֵין שׁוּם פֶּתַח לְפָנָיו לְהִכָּנֵס אֶל הַקְּדֻשָּׁה מֵחֲמַת גֹּדֶל הַמְּנִיעוֹת שֶׁמִּשְׁתַּטְּחִין לְפָנָיו. וְעַל־כֵּן עִקַּר הַתִּקּוּן וְהָעֵצָה לָזֶה הוּא רַק אֱמֶת, כִּי עַל־יְדֵי שֶׁיַּמְשִׁיךְ עַצְמוֹ אֶל הָאֱמֶת, יִרְאֶה שֶׁאֵין שׁוּם מְנִיעָה כְּלָל, וְהַכֹּל הוּא רַק בַּאֲחִיזַת עֵינַיִם, וְיִזְכֶּה לִרְאוֹת הַפֶּתַח דִּקְדֻשָּׁה וּלְהִכָּנֵס שָׁם לָבֶטַח. וְזֶה בְּחִינַת אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁנּוֹתְנִין לוֹ לְהָאָדָם לִפְנֵי הַפֶּתַח לְפָרֵק שָׁם מַשָּׂאוֹ, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים: הלכות חלקת שתפות הלכה ד, אות ג ד ה ו.

לִפְעָמִים הָאָדָם נִכְנָס לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם וּמַתְחִיל לַעֲלוֹת מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא, וּפִתְאֹם נִדְמֶה לוֹ שֶׁהוּא נִתְרַחֵק מֵהַקְּדֻשָּׁה מְאֹד לִבְחִינַת קַצְוֵי אֶרֶץ וְיָם רְחוֹקִים, כִּי רוֹאֶה שֶחוֹזְרִין וְעוֹלִין עַל מַחֲשַׁבְתּוֹ מַחֲשָׁבוֹת וְתַאֲווֹת וְהִרְהוּרִים וְכוּ’ מַה שֶּׁלֹּא עָלוּ עַל מַחֲשַׁבְתּוֹ זֶה כַּמָּה יָמִים אוֹ שָׁנִים, אַל יִפֹּל לֵב הָאָדָם עָלָיו עַל־יְדֵי־זֶה, כִּי לִפְעָמִים זֶהוּ לְתַכְלִית שְׁלֵמוּת טוֹבָתוֹ, כִּי מֵחֲמַת שֶׁכְּבָר הִגִּיעַ לְמַדְרֵגָה כָּזוֹ שֶׁהוּא בְּסָמוּךְ אֶל הַקְּדֻשָּׁה מַמָּשׁ, וְרוֹצֶה לִכְנֹס לִפְנִימִיּוּת הַקְּדֻשָּׁה, עַל־כֵּן אִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהִכָּנֵס לְשָׁם, עַד שֶׁיַּחֲזֹר וְיֵלֵךְ דֶּרֶךְ הַמְּקוֹמוֹת הַפְּגוּמִים שֶׁהָיָה שָׁם בַּתְּחִלָּה, וִיתַקֵּן מַה שֶּׁפָּגַם וְיַחֲזֹר וִיבָרֵר וְיַעֲלֶה כָּל הַנִּיצוֹצוֹת הַקְּדוֹשִׁים שֶׁהוֹרִידָם לְשָׁם עַל־יְדֵי עֲווֹנוֹתָיו. וְאָז נַעֲשֶׂה מִזֶּה תִּקּוּנִים גְּדוֹלִים בִּבְחִינַת קְטֹרֶת, וְאָז יִזְכֶּה לְהִכָּנֵס לִפְנִימִיּוּת הַקְּדֻשָּׁה מַמָּשׁ. כִּי זֶה עִקַּר תַּעֲנוּגָיו וְשַׁעֲשׁוּעָיו יִתְבָּרַךְ, כְּשֶׁמַּעֲלִין הַנִּיצוֹצוֹת הַקְּדוֹשִׁים מֵעִמְקֵי הַקְּלִפּוֹת, וְיָכוֹל לִהְיוֹת כְּשֶׁנִּתְרַחֵק הָאָדָם בְּיוֹתֵר, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן הוּא מַמְשִׁיךְ עַצְמוֹ אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּכָל פַּעַם, שֶׁיְּקַבֵּל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מִמֶּנּוּ נַחַת רוּחַ גָּדוֹל מְאֹד, כִּי מֵאַחַר שֶׁהוּא בַּמְּקוֹמוֹת הָרְחוֹקִים מְאֹד וּמַמְשִׁיךְ עַצְמוֹ מִשָּׁם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אֲזַי בְּכָל תְּנוּעָה וּתְנוּעָה וּבְכָל הַמְשָׁכָה וְהַמְשָׁכָה, הוּא גּוֹרֵם שַׁעֲשׁוּעִים גְּדוֹלִים לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְאִם יִהְיֶה חָזָק בְּדַעְתּוֹ לִמְשֹׁךְ אֶת עַצְמוֹ תָּמִיד אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה אֲזַי סוֹף כָּל סוֹף יַחְמֹל עָלָיו הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְיִכָּנֵס עַל־יְדֵי־זֶה דַּיְקָא לִפְנִים מַמָּשׁ לְתוֹךְ בֵּית הַקְּדֻשָּׁה עַיֵּן פְּנִים: שם הלכה ה, אות ו ח; עיין לקוטי עצות חדש, יראה אות קכ”ג.

הָעִקָּר הוּא הָאֱמֶת, כִּי בְּוַדַּאי אִם יִסְתַּכֵּל עַל הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, בְּוַדַּאי יַחְתֹּר לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַד שֶׁיָּשׁוּב אֵלָיו בֶּאֱמֶת, כִּי אַף־עַל־פִּי־כֵן מַה יִּהְיֶה בְּסוֹפוֹ, וְסוֹף כָּל סוֹף יִהְיֶה מֻכְרָח לְהִתְתַּקֵּן עַל־יְדֵי עֳנָשִׁים קָשִׁים וּמָרִים, עַל־כֵּן הֲלֹא טוֹב לוֹ שֶׁיָּשׁוּב מִיָּד. כִּי בֶּאֱמֶת אֵין שׁוּם יֵאוּשׁ בָּעוֹלָם כְּלָל כַּמְבֹאָר אֶצְלֵנוּ כַּמָּה פְעָמִים, כִּי כָּל הַנְּפִילוֹת וְהַיְּאוּשִׁים שֶׁל הָעוֹלָם הוּא רַק מֵחֲמַת הָרִחוּק מֵאֱמֶת, שֶׁמַּטְעֶה אֶת עַצְמוֹ לוֹמַר שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל עוֹד לָשׁוּב, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: “לֹא יַאֲמִין שׁוּב מִנִּי חֹשֶׁךְ” (איוב ט”ו, כ”ב), שֶׁאֵינוֹ מַאֲמִין שֶׁאֶפְשָׁר עֲדַיִן לָשׁוּב מִנִּי חֹשֶׁךְ, וְכָל זֶה מֵחֲמַת הַשֶּׁקֶר, כִּי הוּא מְבַקֵּשׁ לְעַצְמוֹ עֲלִילָה לִפְטֹר עַצְמוֹ מֵעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. כִּי כָּל אָדָם בְּטִבְעוֹ יֵשׁ לוֹ רַע הַמּוֹנְעוֹ מֵעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, וְצָרִיךְ לִסְבֹּל צַעַר וִיגִיעוֹת גְּדוֹלוֹת לְשַׁבֵּר זֶה הָרָע, וְעַל־כֵּן הוּא מְבַקֵּשׁ בְּכָל פַּעַם לִפְרֹשׁ עַצְמוֹ מֵעֲבוֹדַת הַשֵּׁם מֵחֲמַת הָרָע שֶׁבְּטִבְעוֹ. אַךְ אַף־עַל־פִּי־כֵן אוֹי לוֹ מִיִּצְרוֹ אוֹי לוֹ מִיּוֹצְרוֹ, כִּי אֵימַת הַדִּין עָלָיו מַה יַּעֲשֶׂה לְיוֹם פְּקֻדָּה. אַךְ כְּשֶׁרוֹאֶה שֶׁמַּתְחִיל כַּמָּה פְּעָמִים לִמְשֹׁךְ עַצְמוֹ קְצָת לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲמֹד בְּשׁוּם נִסָּיוֹן קַל, אֲזַי מוֹצֵא לְעַצְמוֹ תֵּרוּץ לוֹמַר: מָה אֶעֱשֶׂה, בֶּאֱמֶת הָיִיתִי רוֹצֶה לָשׁוּב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אֲבָל יִצְרִי מִתְגַּבֵּר עָלַי בְּכָל פַּעַם, וּמַה כֹּחִי כִּי אֲיַחֵל עוֹד, כִּי כְּבָר נִתְפַּסְתִּי בְּגָלוּת גָּדוֹל עַד שֶׁאִי אֶפְשָׁר לָשׁוּב עוֹד חַס וְשָׁלוֹם.

אֲבָל בֶּאֱמֶת כָּל זֶה הוּא פִּתּוּי הַיֵּצֶר הָרָע וְהַסָּתַת הַבַּעַל דָּבָר מֵעֹצֶם הָרָע שֶׁבְּטִבְעוֹ שֶׁרוֹצֶה לִפְטֹר עַצְמוֹ וְלִפְרֹשׁ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל־יְדֵי דְּחִיָּה וְטָעוּת זֶה. וּבֶאֱמֶת הוּא מַטְעֶה אֶת עַצְמוֹ, כִּי סוֹף כָּל סוֹף מַה יִּהְיֶה בְּסוֹפוֹ, כִּי אֵין חֹשֶׁךְ וְאֵין צַלְמָוֶת לְהִסָּתֵר שָׁם כָּל פּוֹעֲלֵי אָוֶן, וּבְוַדַּאי יִהְיֶה מֻכְרָח לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְלֹא יְוַתְּרוּ לוֹ דָּבָר אֶחָד, וְאִם יֵשׁ לוֹ רַק דַּעַת כָּל שֶׁהוּא, רָאוּי לוֹ לִבְלִי לְהַנִּיחַ לְהַטְעוֹת אֶת עַצְמוֹ, כִּי בֶּאֱמֶת אֵין שׁוּם יֵאוּשׁ כְּלָל, וְאֵיךְ שֶׁהוּא צָרִיךְ לוֹ לַחְתֹּר וּלְבַקֵּשׁ הַצָּלָה וּמָנוֹס מֵעִמְקֵי שְׁאוֹל תַּחְתִּיּוֹת וּמִתַּחְתָּיו. וְאִם הוּא רוֹאֶה שֶׁאַף־עַל־פִּי שֶׁהוּא חוֹתֵר יָמִים וְשָׁנִים לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וַעֲדַיִן לֹא שָׁב מִטָּעוּתוֹ, אַף־עַל־פִּי־כֵן יִהְיֶה עַקְשָׁן גָּדוֹל מְאֹד וְיֹאחַז בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּדֶרֶךְ עַקְשָׁנוּת, כַּמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר, וְיִתְלֶה עֵינָיו לַמָּרוֹם תָּמִיד אֵיךְ לְהִנָּצֵל מֵעַתָּה עַל־כָּל־פָּנִים מִמַּה שֶּׁהוּא צָרִיךְ לְהִנָּצֵל כָּל אֶחָד לְפִי בְּחִינָתוֹ.

וְרָאוּי לְהָאָדָם הַבַּר דַּעַת, שֶׁיִּהְיֶה מְרֻצֶּה שֶׁאֲפִלּוּ אִם לֹא יִפְעַל בְּכָל טָרְחוֹ וִיגִיעָתוֹ שֶׁמִּתְיַגֵּעַ בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, וְאֵינוֹ עוֹלֶה בְּיָדוֹ בִּשְׁלֵמוּת, רַק שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה יִזְכֶּה עַל־כָּל־פָּנִים לְהִנָּצֵל פַּעַם אַחַת בְּכָל יְמֵי חַיָּיו מִפְּגָם אֶחָד, מֵעֲבֵרָה אַחַת, אוֹ מֵהִרְהוּר וְתַאֲוָה אַחַת וְכַיּוֹצֵא, הַיְנוּ שֶׁזּוֹכֶה עַל־יְדֵי עֲבוֹדָתוֹ וּתְפִלָּתוֹ וְהִתְבּוֹדְדוּת שֶׁלּוֹ וְכוּ’, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה יֵשׁ לוֹ עֲבֵרָה אַחַת פְּחוּתָה מֵחֶשְׁבּוֹן עֲווֹנוֹתָיו מֵאֲשֶׁר הָיָה לוֹ אִם לֹא הָיָה חוֹתֵר וּמִתְפַּלֵּל לְהִנָּצֵל מֵהֶם, גַּם זֶה דַּי לוֹ. כִּי סוֹף כָּל סוֹף לֹא יִהְיֶה נִשְׁאָר מִכָּל עָמָל וִיגִיעַת הָאָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה כִּי אִם מַה שֶּׁזָּכָה לִפְעָמִים לְהִנָּצֵל מֵרַע וַעֲבֵרוֹת, וְלַחֲטֹף לִפְעָמִים אֵיזֶה מִצְווֹת וְדָבָר טוֹב. וְאִי אֶפְשָׁר לְהַאֲרִיךְ בָּזֶה עַד הֵיכָן צְרִיכִין לְהִתְחַזֵּק תָּמִיד בְּהִשְׁתּוֹקְקוּת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְלֹא יַנִּיחַ אֶת הָרָצוֹן לְעוֹלָם. וְהָעִקָּר הוּא הָאֱמֶת, כִּי מִי שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לְהַטְעוֹת אֶת עַצְמוֹ, וּמִסְתַּכֵּל עַל הָאֱמֶת שֶׁלֹּא יְאַבֵּד עוֹלָמוֹ הַנִּצְחִי, בְּוַדַּאי יָשׁוּב אֶל הַשֵּׁם מִכָּל מָקוֹם שֶׁהוּא כִּי אֱמֶת ה’ לְעוֹלָם: הלכות שלוחין הלכה ג.

כְּשֶׁאָדָם רוֹצֶה לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְלָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה, צָרִיךְ שֶׁיַּעַבְרוּ עָלָיו אֲלָפִים וּרְבָבוֹת יְרִידוֹת בְּלִי שִׁעוּר, וְצָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה גִּבּוֹר חָזָק לְחַזֵּק לְבָבוֹ בְּכָל פַּעַם לִבְלִי לְהַנִּיחַ אֶת מְקוֹמוֹ מִשּׁוּם יְרִידָה שֶׁבָּעוֹלָם, וְכָל אֵלּוּ הָעֲלִיּוֹת וִירִידוֹת שֶׁעוֹבְרִין עַל כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל, הֵם בְּחִינַת כְּלָלִיּוּת הַמִּלְחָמוֹת וְהַצָּרוֹת שֶׁעָבְרוּ עַל כְּלָלִיּוּת יִשְׂרָאֵל מִימוֹת עוֹלָם כַּמְבֹאָר בִּפְנִים (עיין לקוטי עצות חדש גלות וגאלה אות י”ח). וְהָעִקָּר הוּא הִתְחַזְּקוּת לְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ תָּמִיד אַף אִם הוּא כְּמוֹ שֶׁהוּא, לְהַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה שֶׁאֵין שׁוּם יְרִידָה בָּעוֹלָם, כִּי בְּכָל מָקוֹם יְכוֹלִין לִמְצֹא אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, בִּבְחִינַת: “אִם אֶסַּק שָׁמַיִם שָׁם אָתָּה וְאַצִּיעָה שְּׁאוֹל הִנֶּךָּ”, כִּי אֲפִלּוּ כְּשֶׁנּוֹפֵל לִשְׁאוֹל תַּחְתִּיּוֹת רַחֲמָנָא לִצְלָן, אַף־עַל־פִּי־כֵן צָרִיךְ לְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ תָּמִיד וְלִבְלִי לְיָאֵשׁ אֶת עַצְמוֹ לְעוֹלָם, כִּי גַּם שָׁם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נִמְצָא, בְּחִינַת וְאַצִּיעָה שְׁאוֹל הִנֶּךָּ. וְזֶה עִקַּר הַכְּלָל בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם וְהַיְסוֹד שֶׁהַכֹּל תָּלוּי בּוֹ, לִבְלִי לִפֹּל בְּדַעְתּוֹ לְעוֹלָם אַף אִם יַעֲבֹר עָלָיו מָה. וְכָל הַצַּדִּיקִים שֶׁהָיוּ מִימוֹת עוֹלָם שֶׁזָּכוּ לְמַה שֶּׁזָּכוּ - אַשְׁרֵי לָהֶם אַשְׁרֵי חֶלְקָם, כֻּלָּם לֹא בָּאוּ לִשְׁלֵמוּתָם כִּי אִם עַל־יְדֵי בְּחִינָה זוֹ, עַל־יְדֵי שֶׁלֹּא הָיוּ מְיָאֲשִׁין עַצְמָן לְעוֹלָם, כִּי גַּם עֲלֵיהֶם עָבְרוּ יְרִידוֹת וּנְפִילוֹת הַרְבֵּה, רַק שֶׁהֵם הִתְחַזְּקוּ עַצְמָן בְּכָל פַּעַם, אַף־עַל־פִּי שֶׁעָבַר עֲלֵיהֶם מַה שֶּׁעָבַר. וְעַל־יְדֵי הִתְחַזְּקוּת שֶׁלָּהֶם (שֶׁקּוֹרִין דֶער הַאלְטִין זִיךְ) זָכוּ לְמַה שֶּׁזָּכוּ - אַשְׁרֵי לָהֶם: הלכות אונאה הלכה ג, א.

עִקַּר הַהִתְחַזְּקוּת שֶׁיִּזְכֶּה לְהִשָּׁאֵר קַיָּם עַל מַעֲמָדוֹ לְעוֹלָם, וְלֶאֱחֹז עַצְמוֹ בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ תָּמִיד בְּכָל הַנְּפִילוֹת וְהַיְרִידוֹת שֶׁבָּעוֹלָם, וַאֲפִלּוּ בִּשְׁאוֹל תַּחְתִּיּוֹת חַס וְשָׁלוֹם, וְלֹא יִתְיָאֵשׁ בְּשׁוּם אֹפֶן בָּעוֹלָם, הוּא עַל־יְדֵי תְּפִלָּה, כִּי עִקַּר הַתְּשׁוּבָה הוּא תְּפִלָּה, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים: שם, אות ב; ועין לקוטי עצות חדש, התבודדות אות ל”ב, ל”ג, ל”ד, ל”ה.

מְבֹאָר בִּדְבָרֵינוּ כַּמָּה פְּעָמִים שֶׁהַחֲסָדִים מִתְחַדְּשִׁים בְּכָל בֹּקֶר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים וְכוּ’, מִכָּל־שֶׁכֵּן בְּכָל שָׁבוּעַ וּבְכָל חֹדֶשׁ וּבְכָל שָׁנָה, מִכָּל שֶׁכֵּן בְּכָל דּוֹר וָדוֹר. כִּי סוֹף כָּל סוֹף חַסְדּוֹ יִתְבָּרַךְ יִתְגַּבֵּר עָלֵינוּ וְיָבִיא לָנוּ מָשִׁיחַ צִדְקֵנוּ, וְכָל מַה שֶּׁקָּרוֹב יוֹתֵר לְבִיאַת הַמָּשִׁיחַ, הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַמְשִׁיךְ עָלֵינוּ חַסְדּוֹ הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר, בִּבְחִינַת: “וְעֹשֶׂה חֶסֶד לִמְשִׁיחוֹ”, כִּי מָשִׁיחַ יַמְשִׁיךְ הַחֲסָדִים בִּשְׁלֵמוּת, וְעַל־יְדֵי אֵלּוּ הַחֲסָדִים יֵשׁ לָנוּ תִּקְוָה תָּמִיד לְהִתְקָרֵב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, אֲפִלּוּ הַגָּרוּעַ שֶׁבַּגְּרוּעִים. אַךְ כָּל אֵלּוּ הַחֲסָדִים הַגְּדוֹלִים שֶׁהוּא יִתְבָּרַךְ רוֹצֶה לְהַמְשִׁיךְ עָלֵינוּ בְּכָל עֵת, אֵין מִי שֶׁיֵּדַע מֵהֶם בִּשְׁלֵמוּת, כִּי אִם הַצַּדִּיק הָאֱמֶת. וְכָל מִי שֶׁמְּקֹרָב אֵלָיו הוּא מוֹדִיעַ לוֹ רַחֲמָיו וְטוּבוֹ הַגָּדוֹל יִתְבָּרַךְ, שֶׁהֵם עַד אֵין חֵקֶר, אֲשֶׁר עַל־יְדֵי־זֶה יָכוֹל כָּל אֶחָד לְהָכִין אֶת עַצְמוֹ מֵעַתָּה עַל־כָּל־פָּנִים לְקַבֵּל הָאוֹצָר מַתְּנַת חִנָּם שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְהָעִקָּר עַל־יְדֵי אֱמוּנָה וְרָצוֹן שֶׁיֵּדַע הָאֱמֶת בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, עַל מָה אָתֵי לְהַאי עָלְמָא [עַל מַה בָּא לָזֶה הָעוֹלָם], וְיִתְחַזֵּק בִּרְצוֹנוֹת חֲזָקִים תָּמִיד לָשׁוּב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, וְיַחְתֹּר בְּכָל כֹּחוֹ לְהִתְקָרֵב לְצַדִּיקִים וּכְשֵׁרִים שֶׁיּוֹדְעִים לְחַזְּקוֹ וּלְיַעֲצוֹ בְּעֵצוֹת נְכוֹנוֹת וַאֲמִתִּיּוֹת, עַד אֲשֶׁר יִזְכֶּה לָשׁוּב אֶל הַשֵּׁם וִירַחֲמֵהוּ וְכוּ’: הלכות מתנה ד, ח; עיין לקוטי עצות חדש, יראה קל”ב.

בְּוַדַּאי צָרִיךְ לַעֲבֹר עַל הָאָדָם כַּמָּה וְכַמָּה עֲלִיּוֹת וִירִידוֹת, כִּי אִי אֶפְשָׁר לַעֲלוֹת מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא כִּי אִם עַל־יְדֵי הַיְרִידָה שֶׁקֹּדֶם הָעֲלִיָּה, וְאָז הַיְּרִידָה הִיא תַּכְלִית הָעֲלִיָּה, אַךְ אַף־עַל־פִּי־כֵן יֵשׁ הַרְבֵּה שֶׁנָּפְלוּ עַל־יְדֵי הַיְרִידוֹת שֶׁעָבְרוּ עֲלֵיהֶם, וְעַל־כֵּן צָרִיךְ שֶׁתֵּדַע שֶׁצְּרִיכִין הִתְחַזְּקוּת הַרְבֵּה וְעַקְשָׁנוּת גָּדוֹל בְּלִי שִׁעוּר, שֶׁכָּל זֶה הוּא בְּחִינַת עַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה שֶׁצְּרִיכִין קֹדֶם שֶׁזּוֹכִין לְהִכָּנֵס אֶל מְדוֹר הַקְּדֻשָּׁה, בִּבְחִינַת: “נֵהַלְתָּ בְעָזְּךָ אֶל נְוֵה קָדְשֶׁךָ”. וְעִקַּר הַכֹּחַ שֶׁל הַהִתְחַזְּקוּת צְרִיכִין לְקַבֵּל מֵהַצַּדִּיקִים הַגְּבוֹהִים בְּמַּעֲלָה מְאֹד שֶׁזָּכוּ לִבְחִינַת תּוֹרַת הַשֵּׁם וּתְפִלַּת הַשֵּׁם מַמָּשׁ, שֶׁשָּׁם הַחֶסֶד וְהַצְּדָקָה עַד אֵין סוֹף, בְּחִינַת: “חַסְדֵּי ה’ כִּי לֹא תָמְנוּ”, שֶׁזֶּה הַחֶסֶד מַמְשִׁיכִין בְּיוֹתֵר בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה כַּמְבֹאָר בִּפְנִים. וּבֶאֱמֶת אִי אֶפְשָׁר לְהָבִין וּלְהַשִּׂיג כְּלָל הַחֶסֶד וְהַצְּדָקָה הַנִּמְשָׁךְ מִשָּׁם, כִּי הוּא בְּחִינַת תְּפִלַּת הַשֵּׁם, שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ כִּבְיָכוֹל מִתְפַּלֵּל עַל זֶה, לְהַמְשִׁיךְ וּלְגַלּוֹת הַחֶסֶד הַנִּפְלָא הַנֶּעְלָם הַזֶּה. וּבָזֶה יְכוֹלִין לְהִתְחַזֵּק הַכֹּל בְּכָל עֵת, מֵאַחַר שֶׁמַּאֲמִין בְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁגִּלּוּ לָנוּ שֶׁיֵּשׁ תְּפִלַּת הַשֵּׁם, שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ כִּבְיָכוֹל מִתְפַּלֵּל: ‘יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנַי שֶׁיִּכְבְּשׁוּ רַחֲמַי אֶת כַּעֲסִי’ וְכוּ’, וְשָׁם הַחֶסֶד וְהַצְּדָקָה עַד אֵין קֵץ, וְהוּא בְּחִינַת סִתְרֵי נִסְתָּרוֹת גְּבוֹהִים מְאֹד שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיגָם כִּי אִם גְּדוֹלֵי הַצַּדִּיקִים הַמֻּבְחָרִים שֶׁזָּכוּ לָזֶה, וְהֵם יְכוֹלִים לְעוֹרֵר וּלְהַמְשִׁיךְ עָלֵינוּ הַחֶסֶד וְהַצְּדָקָה הַנִּפְלָאִים הַנַּ”ל. וּבְכֹחָם יְכוֹלִין הַכֹּל לְהִתְחַזֵּק וּלְהִתְגַּבֵּר בְּעַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה וְלָשׁוּב אֶל הַשֵּׁם: שם הלכה ה, אות ו; עיין לקוטי עצות חדש יראה אות קל”ד.

עִקַּר בְּרִיאַת הָאָדָם וִירִידָתוֹ לָעוֹלָם הַגַּשְׁמִי הַזֶּה הַמָּלֵא קְלִפּוֹת וְהַסָּתוֹת וְכוּ’, הוּא כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לְהוֹצִיא הַחֲסָדִים הַנֶּעְלָמִים מְאֹד מֵהֶעְלֵם אֶל הַגִּלּוּי, שֶׁזֶּה עִקַּר גְּדֻלָּתוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּי מִדַּת הַחֶסֶד נִקְרָא גְדוּלָה, וְכָל מַה שֶּׁמּוֹצִיאִין חַסְדּוֹ מֵהֶעְלֵם אֶל הַגִּלּוּי נִתְגַּלֶּה גְּדֻלָתוֹ יִתְבָּרַךְ יוֹתֵר. וְזֶה בְּעַצְמוֹ גַּם כֵּן הָעִנְיָן שֶׁל בְּחִינַת יְרִידָה תַּכְלִית הָעֲלִיָּה, כִּי עַל־יְדֵי שֶׁמְּחַזֵּק עַצְמוֹ גַּם בְּעֵת הַיְרִידָה עַל־יְדֵי הָאֱמוּנָה בְּעֹצֶם חֲסָדָיו יִתְבָּרַךְ עַד אֵין קֵץ וְתַכְלִית, עַל־יְדֵי־זֶה מוֹצִיא הַחֲסָדִים הַנֶּעְלָמִים אֶל הַגִּלּוּי, שֶׁזֶּה עִקַּר גְּדֻלָּתוֹ יִתְבָּרַךְ, וְעַל־יְדֵי־זֶה זוֹכֶה לַעֲלוֹת בַּעֲלִיָּה גְּדוֹלָה וּלְהַשִּׂיג הַשָּׂגָה יְתֵרָה בִּגְדֻלָּתוֹ יִתְבָּרַךְ. וְזֶה גַּם כֵּן בְּחִינַת: בְּמָקוֹם שֶׁבַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה עוֹמְדִים אֵין צַדִּיקִים גְּמוּרִים יְכוֹלִים לַעֲמֹד, כִּי עַל־יְדֵיהֶם נִתְגַּלֶּה גְּדֻלַּת חַסְדּוֹ וְטוּבוֹ יִתְבָּרַךְ בְּיוֹתֵר: שם, אות ט”ו.

אִי אֶפְשָׁר לֵילֵךְ בְּדֶרֶךְ צְדָקָה וָחֶסֶד חִנָּם לְבַד, כִּי אִם כֵּן לֹא יַעֲשֶׂה כְּלוּם חַס וְשָׁלוֹם, רַק אַדְּרַבָּא, יַעֲשֶׂה מַה שֶּׁלִּבּוֹ חָפֵץ חַס וְשָׁלוֹם וְיִסְמֹךְ עַל חַסְדֵּי ה’, וְאֵין זֶה דֶּרֶךְ הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה. אֲבָל גַּם לֵילֵךְ בְּדֶרֶךְ מִשְׁפָּט לְבַד גַּם כֵּן אִי אֶפְשָׁר, כִּי אֵין הָעוֹלָם מִתְקַיֵּם עַל־פִּי מִדַּת הַדִּין לְבַד, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, וּכְמוֹ שֶׁרוֹאִין בְּחוּשׁ שֶׁהַרְבֵּה נָפְלוּ וְנִתְרַחֲקוּ עַל־יְדֵי רִבּוּי הַמִּשְׁפָּט וְהַדִּין יוֹתֵר מִדַּי, שֶׁהֶחְמִירוּ עַל עַצְמָן הַרְבֵּה, עַד שֶׁאָמְרוּ בִּלְבָבָם שֶׁאָפֵס תִּקְוָתָם חַס וְשָׁלוֹם לְפִי רִבּוּי עֲווֹנוֹתֵיהֶם וְקִלְקוּלֵיהֶם וּפְגָמֵיהֶם הָעֲצוּמִים. וְאִם כִּי אֱמֶת שֶׁפָּגְמוּ וְקִלְקְלוּ הַרְבֵּה, אַף־עַל־פִּי־כֵן צְרִיכִין לִבְטֹחַ בְּחַסְדֵּי הַשֵּׁם וְרַחֲמָיו שֶׁאֵינָם כָּלִים לְעוֹלָם, שֶׁעֲדַיִן עֲדַיִן יֵשׁ תִּקְוָה בְּכָל יוֹם וּבְכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה כָּל יְמֵי חַיָּיו, אֲפִלּוּ אִם הוּא כְּמוֹ שֶׁהוּא, כִּי חַסְדֵּי הַשֵּׁם לֹא תָמְנוּ וְכוּ’.

וְעַל זֶה אָמַר שְׁלֹמֹה: “אַל תִּצְדַּק הַרְבֵּה וְאַל תִּרְשַׁע הַרְבֵּה”, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: אִם רָשַׁעְתָּ מְעַט אַל תִּרְשַׁע הַרְבֵּה, וַאֲפִלּוּ אִם כְּבָר הִרְשִׁיעַ הַרְבֵּה חַס וְשָׁלוֹם, אַף־עַל־פִּי־כֵן לֹא יוֹסִיף וְיַרְשִׁיעַ עוֹד הַרְבֵּה בְּיוֹתֵר, וְכֹל מַה שֶּׁמְּמַעֵט קְצָת מִלְּהַרְשִׁיעַ בְּוַדַּאי הוּא טוֹבָתוֹ לָנֶצַח, וְגַם עַל־יְדֵי־זֶה יוּכַל לִזְכּוֹת בַּסּוֹף לָשׁוּב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּשְׁלֵמוּת, כִּי אֵין שׁוּם יֵאוּשׁ בָּעוֹלָם כְּלָל, כִּי מִדָּה טוֹבָה מְרֻבָּה מִמִּדַּת פֻּרְעָנוּת. וּמַה כְּשֶׁאָדָם פּוֹגֵם אוֹ עוֹבֵר עֲבֵרָה חַס וְשָׁלוֹם, הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַשְׁגִּיחַ וּמִסְתַּכֵּל עַל כָּל פְּרָט וּפְרָט, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: “אִם יִסָּתֵר אִישׁ בְּמִסְתָּרִים וַאֲנִי לֹא אֶרְאֶנּוּ”, וּכְתִיב, “מִמְּכוֹן שִׁבְתּוֹ הִשְׁגִּיחַ וְכוּ’ הַמֵּבִין אֶל כָּל מַעֲשֵׂיהֶם”, מִכָּל שֶׁכֵּן וְכָל שֶׁכֵּן בְּמִדָּה טוֹבָה שֶׁבְּוַדַּאי אֵין שׁוּם תְּנוּעָה טוֹבָה נֶאֱבֶדֶת לְעוֹלָם. וְעַל־כֵּן מִי שֶׁרוֹצֶה לִסְמֹךְ רַק עַל הַחֶסֶד חִנָּם וְיִפְרֹק עֹל לְגַמְרֵי חַס וְשָׁלוֹם, זֶה בְּחִינַת קְלִפַּת יִשְׁמָעֵאל, שֶׁיָּצָא מֵאַבְרָהָם שֶׁהָיְתָה עִקַּר מִדָּתוֹ חֶסֶד וּצְדָקָה. וְכֵן לְהֵפֶךְ, מִי שֶׁנּוֹפֵל מֵחֲמַת רִבּוּי הַמִּשְׁפָּט וְהַדִּין וְהַחֻמְרוֹת יְתֵרוֹת וְהַמָּרוֹת שְׁחֹרוֹת שֶׁמַּכְבִּיד עַל עַצְמוֹ, זֶה בְּחִינַת קְלִפַּת עֵשָׂו, שֶׁיָּצָא מִיִּצְחָק שֶׁמִּדָּתוֹ דִּין וּמִשְׁפָּט, וְעַל־כֵּן שָׁאַל אֶת אָבִיו הַאֵיךְ מְעַשְּׂרִין תֶּבֶן וָמֶלַח, חֻמְרוֹת יְתֵרוֹת הַנַּ”ל, כִּי חֻמְרוֹת יְתֵרוֹת הֵם גַּם כֵּן פְּגָם גָּדוֹל לִפְעָמִים וְכַמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר. וְעִקַּר הַשְּׁלֵמוּת הוּא כְּשֶׁנִּכְלָל מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בְּיַחַד, שֶׁזֶּה בְּחִינַת יַעֲקֹב בְּחִינַת מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בְּיַעֲקֹב וְכוּ’, וְעַל־כֵּן הָיְתָה מִטָּתוֹ שֶׁל יַעֲקֹב שְׁלֵמָה וְעַיֵּן פְּנִים: שם, אות ל”ז, ל”ח.

עִנְיָן הִתְחַזְּקוּת בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם עַל־יְדֵי שֶׁיֵּדַע הָאָדָם הֵיטֵב, כִּי אֵין לוֹ כִּי אִם אוֹתוֹ הָעֵת וְהָרֶגַע שֶׁהוּא עוֹמֵד בָּהּ עַכְשָׁו, וְלֹא יַחֲשֹׁב כְּלָל מִשָּׁעָה לַחֲבֶרְתָּהּ: עיין לקוטי עצות חדש, יראה אות קל”ה, קל”ו, קל”ז.

כָּל זְמַן שֶׁאֵין הָאָדָם מְיָאֵשׁ אֶת עַצְמוֹ מִלְּחַפֵּשׂ אַחַר אֲבֵדוֹתָיו הָרַבִּים בִּרְצוֹנוֹת וְכִסּוּפִין טוֹבִים וְגַעְגּוּעִים חֲזָקִים לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אָז יֵשׁ לוֹ תִּקְוָה עֲדַיִן שֶׁיַּחֲזִירוּ לוֹ אֲבֵדוֹתָיו בִּשְׁלֵמוּת: עיין לקוטי עצות חדש, רצון אות ל”ח.

אָסוּר לְיָאֵשׁ עַצְמוֹ חַס וְשָׁלוֹם אַף אִם תָּעָה כְּשֶׂה אוֹבֵד, כִּי אֵין שׁוּם יֵאוּשׁ בָּעוֹלָם כְּלָל בִּבְחִינַת: “וְאַצִּיעָה שְּׁאוֹל הִנֶּךָּ”, וְזֶה עִקַּר הַתְּשׁוּבָה כַּמְבֹאָר בִּפְנִים, וְזֶה בְּחִינַת מִצְוַת הֲשָׁבַת אֲבֵדָה קֹדֶם יֵאוּשׁ דַּיְקָא: הלכות אבדה ומציאה הלכה ב, אות ב.

צָרִיךְ הָאָדָם לְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ תָּמִיד מִכָּל מַה שֶּׁיַּעֲבֹר עָלָיו בְּגוּף וָנֶפֶשׁ וּמָמוֹן, כִּי יֵשׁ מִי שֶׁמַּטְעֶה אֶת עַצְמוֹ שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מֵחֲמַת רִבּוּי הַיִּסּוּרִין וְהַתְּלָאוֹת וְדַחֲקוּת הַפַּרְנָסָה שֶׁעוֹבֵר עָלָיו. וְאִם יִסְתַּכֵּל בְּעֵין הָאֱמֶת יִרְאֶה שֶׁכָּל הַיִּסּוּרִים הָעוֹבְרִים עָלָיו הֵם בְּחֶסֶד גָּדוֹל, וְלֹא בָּאוּ עָלָיו לְרַחֵק אוֹתוֹ עַל־יְדֵי־זֶה מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ חַס וְשָׁלוֹם, רַק אַדְּרַבָּא, לְקָרֵב אוֹתוֹ בְּיוֹתֵר וּלְעוֹרְרוֹ בִּתְשׁוּבָה, וְלִפְדּוֹתוֹ עַל־יְדֵי זֶה מֵעֳנָשִׁים קָשִׁים רַחֲמָנָא לִצְלָן, וּמִדִּינָהּ שֶׁל גֵּיהִנֹּם, וְלִזְכּוֹת לָעוֹלָם הַבָּא. וּבִפְרָט שֶׁבְּתוֹךְ הַצָּרָה וְהַיִּסּוּרִים בְּעַצְמָן יְכוֹלִין לִמְצֹא בָּהֶם הַרְחָבוֹת גְּדוֹלוֹת, בְּחִינַת: “בַּצָּר הִרְחַבְתָּ לִּי” (תהלים ד, ב), וְכַמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר. וְכֵן יֵשׁ מִי שֶׁמַּטְעֶה אֶת עַצְמוֹ שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מֵחֲמַת עֹצֶם רִבּוּי פְּגָמָיו שֶׁנִּתְרַחֵק עַל־יָדָם מְאֹד מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.

וּכְבָר מְבֹאָר בִּדְבָרֵינוּ הַרְבֵּה, שֶׁאָסוּר לָאָדָם לְיָאֵשׁ עַצְמוֹ חַס וְשָׁלוֹם, כִּי אֲפִלּוּ אִם הוּא כְּמוֹ שֶׁהוּא, אַף־עַל־פִּי־כֵן עֲדַיִן יָכוֹל לַחֲטֹף תּוֹרָה וּמִצְווֹת וְלִזְכּוֹת לְחֵלֶק טוֹב לָעוֹלָם הַבָּא. וְצָרִיךְ לְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ מְאֹד בְּהַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת שֶׁמּוֹצֵא בְּעַצְמוֹ עֲדַיִן, וְיֵדַע וְיַאֲמִין, כִּי עֲדַיִן יֵשׁ לוֹ תִּקְוָה לָשׁוּב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת. וְאִם יֹאמַר: הָאֱמֶת שֶׁהַיִּסּוּרִים בַּחֲסָדִים גְּדוֹלִים, וְגַם יֵשׁ בִּי נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת עֲדַיִן, אַךְ אַף־עַל־פִּי־כֵן מָה אֶעֱשֶׂה שֶׁרִבּוּי הַפְּגָמִים וְהַקִּלְקוּלִים גָּבְרוּ עָלַי כָּל כָּךְ, עַד שֶׁקָּשֶׁה לִי לִסְבֹּל גַּם מְעַט הַיִּסּוּרִים וְכֵן עֹצֶם הַקַּטְנוּת וַחֲלִישַׁת הַדַּעַת שֶׁיֵּשׁ בְּלִבִּי מֵרִבּוּי פְּגָמַי וְקִלְקוּלַי, אַף־עַל־פִּי־כֵן עַל־יְדֵי שֶׁיְּחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ וְיִסְתַּכֵּל עַל הַחֲסָדִים וְהַהַרְחָבוֹת, וְכֵן עַל הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת, עַל־יְדֵי זֶה יוּכַל עַל־כָּל־פָּנִים לְחַזֵּק לְבָבוֹ לִשְׁפֹּךְ שִׂיחוֹ וּתְפִלָּתוֹ לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּרַחֲמִים וְתַחֲנוּנִים הַרְבֵּה, עַד שֶׁיּוֹשִׁיעוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּשְׁלֵמוּת, וְיַצִּיל אוֹתוֹ מִכָּל הַיִּסּוּרִים, וְיִמְחַל לוֹ עַל כָּל עֲווֹנוֹתָיו, וִיזַכֵּהוּ לִתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה: הלכות פריקה וטעינה הלכה ד, אות י”ג.

צָרִיךְ כָּל אֶחָד אֲפִלּוּ אִם נָפַל וְנִתְרַחֵק כְּמוֹ שֶׁהוּא, אַף־עַל־פִּי־כֵן צָרִיךְ לְהִתְגַּבֵּר לַחֲטֹף אֵיזֶה טוֹב בְּכָל עֵת, וְלִלְמֹד עַל־כָּל־פָּנִים מְעַט בְּכָל יוֹם וָיוֹם אֵיזֶה הֲלָכוֹת מֵהִלְכוֹת הַתּוֹרָה, וּלְהַטּוֹת אָזְנוֹ הֵיטֵב לִשְׁמֹעַ וּלְדַבֵּק עַצְמוֹ בְּקוֹל הַשֵּׁם הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא הַקּוֹרֵא בְּלֵב הָאָדָם בְּכָל יוֹם וּבְכָל עֵת שֶׁיָּשׁוּב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, וְצָרִיךְ כָּל אָדָם לְהַטּוֹת אָזְנָיו וְלִבּוֹ לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל הַשֵּׁם, שֶׁעַל־כָּל־פָּנִים יִהְיוּ לוֹ רְצוֹנוֹת חֲזָקִים וְכִסּוּפִין גְּדוֹלִים לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁזֶּה יָקָר מְאֹד. וְהָעִקָּר לִשְׂמֹחַ בְּכָל עֹז, וּלְבָרֵךְ וּלְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּכָל עֵת עַל הַחֶסֶד הַנִּפְלָא וְהַנּוֹרָא שֶׁעָשָׂה עִמָּנוּ, אֲשֶׁר בָּחַר בָּנוּ מִכָּל הָעַמִּים וְנָתַן לָנוּ אֶת תּוֹרָתוֹ חֶמְדָּה גְּנוּזָה אֲשֶׁר הִיא חַיֵּינוּ וְכוּ’. וְזֶה עִקַּר בִּרְכַּת הַתּוֹרָה שֶׁהָאָדָם צָרִיךְ לְהִזָּהֵר בָּהּ מְאֹד, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, הַיְנוּ לְהוֹדוֹת וּלְבָרֵךְ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּכָל עֵת עַל מְעַט דִּמְעַט הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת שֶׁיֵּשׁ בּוֹ עֲדַיִן מֵהַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה. וְעִקַּר כָּל הַחֻרְבָּן וְגָלוּת יִשְׂרָאֵל הָיָה רַק בִּשְׁבִיל זֶה, שֶׁלֹּא קִיְּמוּ כְּכָל הַנַּ”ל, שֶׁזֶּה בְּחִינַת (ירמיהו ט, י”א-י”ב): “עַל מָה אָבְדָה הָאָרֶץ וְכוּ’, עַל עָזְבָם אֶת תּוֹרָתִי”, הַיְנוּ שֶׁעֲזָבוּהָ לְגַמְרֵי, וְלֹא נִזְהֲרוּ לַחֲטֹף עַל־כָּל־פָּנִים מְעַט לִמּוּד הַתּוֹרָה בְּכָל יוֹם, וְזֶה (שם): “וְלֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹלִי”, הַיְנוּ שֶׁלֹּא הִטּוּ אֶת אָזְנָם לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל הַשֵּׁם הַקּוֹרֵא בְּלִבָּם בְּכָל עֵת. וְעִקַּר, “וְלֹא הָלְכוּ בָהּ” (שם), וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: שֶׁלֹּא בֵּרְכוּ בַּתּוֹרָה תְּחִלָּה, הַיְנוּ כַּנַּ”ל וְזֶהוּ: “וְלֹא הָלְכוּ בָהּ” דַּיְקָא, כִּי זֶה הִלּוּךְ וְדֶרֶךְ נִפְלָא מְאֹד לְהִתְקָרֵב עַצְמוֹ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מִכָּל מִינֵי נְפִילוֹת וִירִידוֹת שֶׁבָּעוֹלָם, עַל־יְדֵי בְּחִינַת בִּרְכַּת הַתּוֹרָה, הַיְנוּ לְבָרֵךְ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּכָל עֵת עַל נְעִימַת חֶלְקֵנוּ וְגוֹרָלֵנוּ שֶׁזָּכִינוּ לְתוֹרָה קְדוֹשָׁה כָּזֹאת. וְאֵיךְ שֶׁהוּא אֵיךְ שֶׁהוּא אַף־עַל־פִּי־כֵן אָנוּ זוֹכִין בְּכָל יוֹם לַחֲטֹף אֵיזֶה נִיצוֹצוֹת וּנְקֻדּוֹת טוֹבוֹת מֵהַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה. וּבָזֶה יֵשׁ לָנוּ לְשַׂמֵּחַ נַפְשֵׁנוּ מְאֹד, וּלְחַזֵּק לְבָבֵנוּ בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְאִם הָיוּ הוֹלְכִים גַּם אָז בְּדֶרֶךְ זֶה לֹא הָיוּ בָּאִים לִידֵי נְפִילוֹת כָּאֵלּוּ רַחֲמָנָא לִצְלָן, שֶׁהָיָה בְּבַיִת רִאשׁוֹן גִּלּוּי עֲרָיוֹת וַעֲבוֹדָה זָרָה וְכוּ’, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, וְלֹא הָיוּ לָהֶם צָרוֹת כָּאֵלֶה וְגָלֻיּוֹת וְכוּ’. וְעַתָּה כָּל תִּקְוָתֵנוּ לָשׁוּב לְאַרְצֵנוּ וּלְבֵית מִקְדָּשֵׁנוּ הוּא רַק עַל־יְדֵי־זֶה, כִּי לֵית מִלְּתָא דָּא תַּלְיָא אֶלָּא בִּתְיוּבְתָּא [אֵין הַדָּבָר הַזֶּה תָּלוּי אֶלָּא בִּתְשׁוּבָה], וְעִקַּר הַתְּשׁוּבָה הוּא רַק עַל־יְדֵי־זֶה: שם, אות ל”ה.

יֵשׁ סוֹדוֹת כָּאֵלּוּ שֶׁעַל־יְדֵיהֶם יְכוֹלִין לְהִתְקָרֵב לַה’ יִתְבָּרַךְ אֲפִלּוּ הָרְחוֹקִים בְּיוֹתֵר, וְזֶה בְּחִינַת הַסּוֹדוֹת שֶׁמְּגַלִּין הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים בְּסוֹד וּבְלַחַשׁ, וְהַכֹּל רַק בִּשְׁבִיל תִּקּוּן הָעוֹלָם, כְּדֵי שֶׁיִּתְקָרְבוּ כָּל הָרְחוֹקִים לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ. וּמַה שֶּׁאוֹמְרִים דְּבָרִים אֵלּוּ בְּסוֹד וּבְלַחַשׁ, הוּא סוֹד מַה שֶּׁאוֹמְרִים ‘בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד’ בַּחֲשַׁאי וּבְלַחַשׁ דַּיְקָא. וּמִי שֶׁמַּאֲמִין בֶּאֱמֶת בְּסוֹד ה’ אֲשֶׁר לִירֵאָיו, יֵשׁ לוֹ תִּקְוָה תָּמִיד לָצֵאת מֵרֶשֶׁת זוּ טָמְנוּ לוֹ, וְזֶה בְּחִינַת: “סוֹד ה’ לִירֵאָיו” וְכוּ’, “עֵינַי תָּמִיד אֶל ה’ כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי”: הלכות הפקר ונכסי הגר הלכה ד, כ”ב.

מְבֹאָר בַּכַּוָּנוֹת, שֶׁבְּפֶסַח וּסְפִירָה מֻכְרָחִין לְקַבֵּל הַמֹּחִין שֶׁלֹּא כְּסֵדֶר, דְּהַיְנוּ שֶׁמְּקַבְּלִין הַמֹּחִין דְּגַדְלוּת קֹדֶם הַמֹּחִין דְּקַטְנוּת, וְעַיֵּן שָׁם בְּעִנְיַן הַשִּׁנּוּיִים הַנִּפְלָאִים שֶׁיֵּשׁ בַּיָּמִים הָאֵלּוּ מִיּוֹם אֶל יוֹם בְּעִנְיַן הַמְשָׁכַת הַמֹּחִין הַנַּ”ל. וּמְבֹאָר שָׁם שֶׁמַּה שֶּׁמֻּכְרָחִין לְקַבֵּל הַמֹּחִין אָז שֶׁלֹּא כְּסֵדֶר, הוּא מֵחֲמַת גֹּדֶל אֲחִיזַת הַסִּטְרָא אַחֲרָא שֶׁהוּא זֻהֲמַת מִצְרַיִם שֶׁנֶּאֱחֶזֶת אָז בָּהֶם עֲדַיִן, שֶׁמֵּחֲמַת זֶה הַהֶכְרֵחַ לְקַבֵּל הַמֹּחִין שֶׁלֹּא כְּסֵדֶר. וְהִנֵּה אַף־עַל־פִּי שֶׁשָּׁם מְבֹאָר שֶׁאֵין מְקַבְּלִין הַמֹּחִין שֶׁלֹּא כְּסֵדֶר רַק בַּיָּמִים הַלָּלוּ מֵחֲמַת הַנַּ”ל, אֲבָל תָּמִיד מְקַבְּלִין הַמֹּחִין כְּסֵדֶר. אַף־עַל־פִּי־כֵן מִמֵּילָא מוּבָן שֶׁכָּל זֶה לְעִנְיַן הַמְשָׁכַת הַמֹּחִין בִּכְלָל שֶׁנַּעֲשֶׂה עַל־יְדֵי הָעֲבוֹדָה שֶׁל כְּלַל יִשְׂרָאֵל, אֲבָל בִּפְרָטִיּוּת כָּל זְמַן שֶׁהָאָדָם אֵינוֹ נָקִי מֵעֲווֹנוֹתָיו, וְצָרִיךְ לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת יְצִיאַת מִצְרַיִם בִּפְרָטִיּוּת, אֲזַי הוּא צָרִיךְ גַּם בִּשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה לְקַבֵּל הַמֹּחִין שֶׁלֹּא כְּסֵדֶר, כְּפִי בְּחִינַת יְצִיאָתוֹ מִמִּצְרַיִם, דְּהַיְנוּ מִזֻּהֲמַת עֲווֹנוֹתָיו. וּכְלַל כָּל הַמְשָׁכַת הַמֹּחִין וְהַחָכְמָה וְהַשֵּׂכֶל, הוּא לָדַעַת וּלְהַכִּיר אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ וּלְהִתְקָרֵב אֵלָיו, שֶׁזֶּה עִקַּר הַתַּכְלִית. וּבְכָל יוֹם וָיוֹם יֵשׁ חָכְמָה וְשֵׂכֶל מְיֻחָד, שֶׁזֶּה עִקַּר הַטּוֹב שֶׁבְּכָל יוֹם וָיוֹם, וְהוּא עִקַּר אוֹר הַיּוֹם וְהַשֶּׁמֶשׁ שֶׁמֵּאִיר בְּכָל יוֹם, רַק ‘כָּל יוֹמָא אִית לֵהּ גָּדֵר מִלְּבַר דְּלָא יֵעוֹל כָּל בַּר נַשׁ לְהַאי טוֹב, כְּגוֹן חֲשׁוֹכָא דְּכַסְיָא לִנְהוֹרָא’ [כָּל יוֹם יֵשׁ לוֹ גָּדֵר מִבַּחוּץ, שֶׁלֹּא יִכָּנֵס כָּל אָדָם לְאוֹתוֹ טוֹב, כְּמוֹ הַחֹשֶׁךְ הַמְכַסֶּה עַל הָאוֹר] כַּמְבֹאָר בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ, שֶׁזֶּה בְּחִינַת קְלִפָּה הַקּוֹדֶמֶת לַפְּרִי, שֶׁזֶּה בְּחִינַת כְּלַל כָּל הַסִּבּוֹת וְהַמְאֹרָעוֹת שֶׁעוֹבְרִין עַל כָּל אָדָם בְּכָל יוֹם, וְהִתְפַּשְׁטוּת וְהִשְׁתַּטְּחוּת הַבִּלְבּוּלִים שֶׁמִּתְגַּבְּרִין עַל הָאָדָם בְּכָל יוֹם, עַד שֶׁבְּכָל פַּעַם נִדְמֶה לוֹ שֶׁבְּזֶה הַיּוֹם אִי אֶפְשָׁר לוֹ לַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְרוֹצֶה לִדְחוֹת אֶת עַצְמוֹ מִיּוֹם אֶל יוֹם בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, וְזֶה אִסּוּר גָּדוֹל, כִּי צָרִיךְ לְהִתְגַּבֵּר וּלְהִשְׁתַּדֵּל בְּכָל יוֹם וָיוֹם לְשַׁבֵּר הַגְּדָרִים וְהַמְּנִיעוֹת שֶׁמִּתְגַּבְּרִין עָלָיו, וְלִמְצֹא הַטּוֹב שֶׁבְּזֶה הַיּוֹם דַּיְקָא, וּלְהַמְשִׁיךְ הַמֹּחִין וְהַשֵּׂכֶל הַמְיֻחָד לְזֶה הַיּוֹם דַּיְקָא, וּלְהַכִּיר אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ עַל־יְדֵי־זֶה כְּפִי בְּחִינַת אוֹתוֹ הַיּוֹם דַּיְקָא, כַּמְבֹאָר כָּל זֶה בִּפְנִים בַּאֲרִיכוּת: עיין לקוטי עצות חדש - יראה, אות קמ”ה; פסח וספירה אות קנ”ז קנ”ח.

וְהִנֵּה כְּפִי הַמְשָׁכַת הַמֹּחִין שֶׁצָּרִיךְ לְקַבֵּל בְּכָל יוֹם בִּפְרָטִיּוּת, כְּמוֹ־כֵן זֶה לְעֻמַּת זֶה מִתְגַּבְּרִין וּמִשְׁתַּטְּחִין כְּנֶגְדּוֹ בְּחִינַת הַגְּדָרִים וְהַמָּסַכִים וְהַמְּנִיעוֹת שֶׁיֵּשׁ עַל הַטּוֹב שֶׁבְּכָל יוֹם וָיוֹם, כִּי כְּפִי הַשִּׁנּוּיִים הַגְּדוֹלִים שֶׁיֵּשׁ בֵּין הַמֹּחִין הַקְּדוֹשִׁים, כְּמוֹ־כֵן יֵשׁ שִׁנּוּיִים רַבִּים לְאֵין מִסְפָּר בְּעִנְיַן הַגְּדָרִים וְהַמְּחִצּוֹת שֶׁיֵּשׁ עַל כָּל יוֹם וָיוֹם, וּמִזֶּה נִמְשָׁכִין כָּל מִינֵי הַדְּחִיּוֹת וְהַבִּלְבּוּלִים שֶׁבָּאִין עַל הָאָדָם בְּכָל יוֹם. וְעַל־כֵּן אַל יִפֹּל לֵב הָאָדָם עָלָיו אִם רוֹאֶה שֶׁבַּיָּמִים הַקּוֹדְמִים הִתְפַּלֵּל קְצָת בְּכַוָּנָה, וְהָיָה לוֹ אֵיזֶה נַיְחָא קְצָת מִן הַבִּלְבּוּלִים וְכוּ’, וְעַכְשָׁו מִתְגַּבְּרִין עָלָיו הַבִּלְבּוּלִים וְהַמְּנִיעוֹת בְּיוֹתֵר, כִּי יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁהַיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ בִּבְחִינַת הַמְשָׁכַת הַמֹּחִין דְּגַדְלוּת אֶצְלוֹ, שֶׁשָּׁם אֵין אֲחִיזַת הַחִיצוֹנִים שֶׁהֵם הַמְּנִיעוֹת וְהַבִּלְבּוּלִים כָּל כָּךְ, וְעַכְשָׁו צָרִיךְ לְקַבֵּל גַּם בְּחִינַת מֹחִין דְּקַטְנוּת, וְלִפְעָמִים הֵם בְּחִינַת קַטְנוּת דְּקַטְנוּת, שֶׁשָּׁם הַסִּטְרָא אַחֲרָא נֶאֱחֶזֶת בְּיוֹתֵר, וְעַל־כֵּן נִדְמֶה לוֹ שֶׁקָּשֶׁה לַעֲמֹד כְּנֶגֶד הַמְּנִיעוֹת וְהָעִכּוּבִים שֶׁבְּזֶה הַיּוֹם.

אֲבָל בֶּאֱמֶת צָרִיךְ לְהַאֲמִין, שֶׁבְּוַדַּאי גַּם בְּזֶה הַיּוֹם יֵשׁ בּוֹ טוֹב, רַק שֶׁצְּרִיכִין לְשַׁבֵּר הַגֶּדֶר שֶׁכְּפִי אוֹתוֹ הַיּוֹם, כְּדֵי לִזְכּוֹת לְזֶה הַטּוֹב שֶׁבְּזֶה הַיּוֹם דַּיְקָא כַּנַּ”ל. וְעַל־כֵּן צְרִיכִין לְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ בְּכָל יוֹם וָיוֹם כְּפִי אוֹתוֹ הַיּוֹם, וְאִם לִפְעָמִים מִשְׁתַּטְּחִים כְּנֶגְדּוֹ מְאֹד, עַד שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ בְּשׁוּם אֹפֶן לְהִתְפַּלֵּל כָּרָאוּי, אַף־עַל־פִּי־כֵן צָרִיךְ לֵידַע וּלְהַאֲמִין שֶׁגַּם הַיּוֹם הַזֶּה הוּא יוֹם, וְהוּא מָנוּי וְסָפוּר בִּימֵי חַיָּיו, וְעַל־כֵּן אִם אִי אֶפְשָׁר לוֹ בְּשׁוּם אֹפֶן לְהִתְפַּלֵּל כָּרָאוּי בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם, יִשְׁתַּדֵּל לַעֲשׂוֹת בּוֹ עֲבוֹדָה אַחֶרֶת, לוֹמַר שְׁאָר תְּחִנּוֹת וּבַקָּשׁוֹת בְּכַוָּנָה, וְשִׂיחָה בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ, אוֹ לִלְמֹד יוֹתֵר אוֹ לַעֲסֹק בְּמִצְווֹת וּגְמִילוּת חֲסָדִים. כִּי רָצָה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְזַכּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל לְפִיכָךְ הִרְבָּה לָהֶם תּוֹרָה וּמִצְווֹת, וּבָרוּךְ הַשֵּׁם יֵשׁ לָנוּ בַּמֶּה לְהַחֲיוֹת עַצְמֵנוּ בְּכָל יוֹם בְּכַמָּה מִינֵי לִמּוּדֵי הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, וּבְכַמָּה מִינֵי מִצְווֹת וְכוּ’. וְהָעִקָּר שֶׁיִּשְׁתַּדֵּל שֶׁלֹּא יִטְעֶה חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁהַיּוֹם הַזֶּה בָּטֵל וְהוֹלֵךְ, כִּי צָרִיךְ לַחֲשֹׁב בְּכָל יוֹם שֶׁאֵין לוֹ כִּי אִם אוֹתוֹ הַיּוֹם לְבַד בִּבְחִינַת: “הַיּוֹם אִם בְּקֹלוֹ תִשְׁמָעוּ”: הלכות פקדון ד, אות ה, ו, ז, ח.

אַף־עַל־פִּי שֶׁצָּרִיךְ הָאָדָם לְהִזְדָּרֵז בַּעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ, וְלִפְרֹעַ חוֹבַת כָּל יוֹם וָיוֹם בִּזְמַנּוֹ דַּיְקָא בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, אַף־עַל־פִּי־כֵן צָרִיךְ גַּם־כֵּן לְהִתְחַזֵּק מְאֹד לְהַמְתִּין וּלְצַפּוֹת לִישׁוּעַת הַשֵּׁם, אַף־עַל־פִּי שֶׁהוּא רוֹאֶה שֶׁעֲדַיִן הוּא רָחוֹק לְגַמְרֵי מֵעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, אַף־עַל־פִּי־כֵן לֹא יַרְפֶּה יָדָיו חַס וְשָׁלוֹם מִלְּהוֹחִיל וּלְהַמְתִּין לִישׁוּעַת הַשֵּׁם תָּמִיד, וְעַל־יְדֵי־זֶה דַּיְקָא יִזְכֶּה לִשְׁלֵמוּת יְשׁוּעָתוֹ: עיין לקוטי עצות חדש - יראה, אות קמ”ה; פסח וספירה אות ק”ס.

עִנְיַן מַה שֶּׁעִקַּר שְׁלֵמוּת אֱמוּנַת חֲכָמִים הוּא לְהִתְחַזֵּק כָּל כָּךְ עַד שֶׁיַּאֲמִין גַּם בְּעַצְמוֹ, כִּי בְּגֹדֶל כֹּחַ צִדְקָתָם שֶׁל הַצַּדִּיקֵי אֱמֶת יַעֲלוּ גַּם אוֹתוֹ מַעְלָה מַעְלָה, וּלְעֵת עַתָּה גַּם הַהִתְקָרְבוּת בְּעַצְמוֹ שֶׁמִּתְקָרֵב אֲלֵיהֶם וּמַאֲמִין בָּהֶם, הוּא טוֹב וְיָקָר מְאֹד. וְעִקַּר הָאֱמוּנָה הוּא בַּמֶּה שֶּׁאֵין מְבִינִים בַּשֵּׂכֶל כַּיָּדוּעַ, וּכְמוֹ־כֵן גַּם בְּעִנְיַן זֶה, אַף־עַל־פִּי שֶׁלְּפִי שִׂכְלוֹ וִידִיעָתוֹ הוּא רָחוֹק עֲדַיִן מְאֹד מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אַף־עַל־פִּי־כֵן צָרִיךְ לְהַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה, כִּי בְּוַדַּאי גַּם מְעַט נְקֻדּוֹתָיו הַטּוֹבִים יְקָרִים מְאֹד בְּעֵינֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ: עיין לקוטי עצות חדש - אמונה, אות קנ”ו.

עִנְיַן מַה שֶּׁאֵין שׁוּם יֵאוּשׁ בָּעוֹלָם כְּלָל, וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְצַמְצֵם עַצְמוֹ מֵאֵין סוֹף עַד אֵין תַּכְלִית, וּמְרַמֵּז לְהָאָדָם רְמָזִים לְהִתְקָרֵב לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ לְכָל אָדָם כְּפִי הָרָאוּי לוֹ עַכְשָׁו בִּמְקוֹמוֹ וּשְׁעָתוֹ, וְעַל־יְדֵי־זֶה יְכוֹלִין לִזְכֹּר אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ תָּמִיד בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן וּבְכָל הַמַּדְרֵגוֹת שֶׁבָּעוֹלָם: עיין לקוטי עצות חדש - יראה, אות קנ”ז.

עִנְיַן מַה שֶּׁעַל־יְדֵי הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה אֲנַחְנוּ יִשְׂרָאֵל מְקֻשָּׁרִין בּוֹ יִתְבָּרַךְ תָּמִיד, וְהַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה הִיא יוֹרֶדֶת אֲפִלּוּ בְּעִמְקֵי תְּהוֹם לְעוֹרֵר אֲפִלּוּ אֶת הַפָּחוּת שֶׁבַּפְּחוּתִים לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְעַל־יְדֵי עֵסֶק הַתּוֹרָה יְכוֹלִין הַכֹּל לְהִתְקָרֵב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, אֲפִלּוּ אֵלּוּ שֶׁכְּבָר נִשְׁקְעוּ בְּתוֹךְ סִטְרָא דְּמוֹתָא חַס וְשָׁלוֹם, וְדִבְרֵי תוֹרָה אֵינָם מְקַבְּלִים טֻמְאָה לְעוֹלָם, רַק אַדְּרַבָּא מַעֲלִין אֶת הָאָדָם מִטֻּמְאָה לְטָהֳרָה: עיין לקוטי עצות חדש תורה, אות ק”ב.

שֹׁרֶשׁ הַבַּעַל דָּבָר וְהַסִּטְרָא אַחֲרָא, הַיְנוּ שֹׁרֶשׁ הִשְׁתַּלְשְׁלוּת יְנִיקָתָם, הוּא מִבְּחִינַת תְּחִלַת הַצִּמְצוּם שֶׁל חָלָל הַפָּנוּי שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כִּבְיָכוֹל הֶעֱלִים וְהִסְתִּיר אוֹר חָכְמָתוֹ בִּשְׁבִיל הַבְּחִירָה. וְהַהַעֲלָמָה וְהַהַסְתָּרָה הִיא כִּבְיָכוֹל כְּמוֹ בְּחִינַת גְּנֵבָה, כִּי בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ יֵשׁ שָׁם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, רַק שֶׁהוּא מַעֲלִים וּמַסְתִּיר עַצְמוֹ, כִּבְיָכוֹל, בִּשְׁבִיל הַנִּסָּיוֹן וְהַבְּחִירָה, בִּבְחִינַת: “אַתָּה אֵל מִסְתַּתֵּר”, וּכְעֵין שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, שֶׁאָמַר הַקֵּיסָר: אֱלֹקֵיכֶם גַּנָּב הוּא, וְהֵשִׁיב לוֹ שֶׁהוּא לְטוֹבָה, וְכַמְבֹאָר שָׁם הַמָּשָׁל. וּמִשָּׁם שֹׁרֶשׁ הַגְּנֵבָה וְהָעָרְמוֹת וְהַמִּרְמוֹת שֶׁל הַבַּעַל דָּבָר, שֶׁהוּא רֹאשׁ לְכָל הַגַּנָּבִים, וּבָא עַל הָאָדָם בְּעָרְמָה וּבְמִרְמָה גְּדוֹלָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: “יֶאֱרֹב בַּמִּסְתָּר” וְכוּ’ “יֶאֱרֹב לַחֲטוֹף עָנִי” וְכוּ’. וְעַל־כֵּן עִקַּר הַתִּקּוּן עַל־יְדֵי אֱמֶת, עַל־יְדֵי שֶׁיּוֹדְעִים שֶׁבְּכָל מָקוֹם נִסְתָּר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אֲפִלּוּ בְּתוֹךְ תֹקֶף הִתְגַּבְּרוּת הַחֹשֶׁךְ שֶׁל הַיֵּצֶר הָרָע וְחֵילוֹתָיו, אַף־עַל־פִּי־כֵן גַּם שָׁם יְכוֹלִין לְהַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ אוֹר הָאֱמֶת, עַד שֶׁיָּאִיר לוֹ לָצֵאת מִתּוֹךְ הַחֹשֶׁךְ וְהָאֲפֵלָה, וּלְהִתְגַּבֵּר עַל מַה שֶּׁצָּרִיךְ לְהִתְגַּבֵּר, כִּי גַּם הֶחָלָל הַפָּנוּי מָלֵא מֶאֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ. וְעַל־כֵּן כְּשֶׁיַּמְשִׁיךְ עַצְמוֹ אֶל הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, אָז בְּוַדַּאי אֵין חֹשֶׁךְ וְאֵין צַלְמָוֶת לְהִסָּתֵר שָׁם, כִּי “גַּם חֹשֶׁךְ לֹא יַחְשִׁיךְ מִמֶּךָּ” (תהלים קל”ט, י”ב) וּכְתִיב: “כִּי אֵשֵׁב בַּחֹשֶׁךְ ה’ אוֹר לִי” (מיכה ז, ח). וְאָז לֹא דַּי שֶׁיִּזְכֶּה לָצֵאת מִתּוֹךְ הַחֹשֶׁךְ, אַף גַּם יִזְכֶּה לְהוֹצִיא כָּל הַטּוֹב שֶׁהָיָה כָּבוּשׁ בָּהֶם מִכְּבָר. וְכָל מַה שֶּׁהַחֹשֶׁךְ מִתְגַּבֵּר עָלָיו בְּיוֹתֵר, יֵדַע שֶׁצָּרִיךְ לְהִתְגַּבֵּר בְּיוֹתֵר לְהַמְשִׁיךְ עַצְמוֹ אֶל הָאֱמֶת, וְאָז יִזְכֶּה לְהוֹצִיא עַל־יְדֵי־זֶה הַטּוֹב הַכָּבוּשׁ בָּהֶם יוֹתֵר וְיוֹתֵר, שֶׁזֶּה בְּחִינַת מַה שֶּׁהַגַּנָּב כְּשֶׁנִּמְצָא הַגְּנֵבָה בְּיָדוֹ מְשַׁלֵּם כֶּפֶל, וְאִם טְבָחוֹ אוֹ מְכָרוֹ אָז מְשַׁלֵּם אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים: הלכות גנבה ה, אות ט י; ועין לקוטי עצות חדש אמת, אות ע”ז ע”ח.

עִקַּר קְדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל בְּכָל יוֹם הוּא צִיצִית וּתְפִלִּין, שֶׁהֵם בְּחִינַת אוֹר הָאֱמֶת כַּמְבֹאָר בִּפְנִים, וְהֵם בְּחִינַת שוֹר וָשֶׂה. וְלִפְעָמִים מִתְגַּבֶּרֶת הַסִּטְרָא אַחֲרָא כָּל כָּךְ, עַד שֶׁגּוֹנֵב חַס וְשָׁלוֹם גַּם בְּחִינַת הַשּׁוֹר וָשֶׂה “וּטְבָחוֹ אוֹ מְכָרוֹ”, שֶׁמַּטִּיל פְּגָם אוֹ מְבַטְּלוֹ לְגַמְרֵי חַס וְשָׁלוֹם אֲפִלּוּ מֵעִקַּר קְדֻשָּׁתוֹ, שֶׁהוּא צִיצִית וּתְפִלִּין. וְהוּא גַּם הוּא צָרִיךְ לְהִתְגַּבֵּר לִבְלִי לְיָאֵשׁ עַצְמוֹ, וְלִמְשֹׁךְ עַצְמוֹ מֵעַתָּה עַל־כָּל־פָּנִים אֶל הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, וְלִדְרֹשׁ וְלַחֲתֹּר לָשׁוּב אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת. כִּי סוֹף כָּל סוֹף מַה יִּהְיֶה מִמֶּנּוּ, וִיחַפֵּשׁ וִיבַקֵּשׁ וְיִדְרֹשׁ מֵעַתָּה עַל־כָּל־פָּנִים אַחַר תַּכְלִיתוֹ הַנִּצְחִי, עַד שֶׁיַּעֲזֹר לוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶּׁיִּמָּצֵא הַגַּנָּב, וְאָז יוֹצִיא מִמֶּנּוּ בְּכִפְלֵי כִּפְלַיִם, בִּבְחִינַת תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה הַנַּ”ל (שם, אות ט”ו). וְעַיֵּן עוֹד הִתְחַזְּקוּת גָּדוֹל מִמַּה שֶּׁיְּכוֹלִין הַכֹּל לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל־יְדֵי אוֹר הָאֱמֶת שֶׁמֵּאִיר גַּם בְּעֶצֶם חֶשְׁכַת לַיְלָה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת תְּפִלַּת עַרְבִית בַּלַּיְלָה, שֶׁאָז אֵין זְמַן צִיצִית וּתְפִלִּין: עיין לקוטי עצות אמת, אות פ.

כָּל זְמַן שֶׁהָאָדָם מְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה וְכוּ’ אָז יֵשׁ לוֹ תִּקְוָה לְעוֹלָם: עיין לקוטי עצות אמונה, אות קע”ז.

אַף־עַל־פִּי שֶׁכָּל הָרוֹצֶה לָגֶשֶׁת אֶל הַקֹּדֶשׁ מֻכְרָח לְעוֹרֵר מַטֵּה עֹז שֶׁל עֲבוֹדָתוֹ, הַיְנוּ הַכֹּחַ וּזְכוּת שֶׁל נְקֻדּוֹתָיו הַטּוֹבִים, בִּפְרָט הַכֹּחַ וּזְכוּת שֶׁל צַדִּיקֵי אֱמֶת הַחוֹסֶה בָּהֶם, אֵין זֶה רַק בִּשְׁבִיל לְהַכְנִיעַ הָרָע שֶׁבּוֹ, הַיְנוּ מֵחֲמַת שֶׁהַבַּעַל דָּבָר בָּא לְבַלְבֵּל אוֹתוֹ גַּם מִמְּעַט עֲבוֹדָתוֹ וּלְהַחֲלִישׁ דַּעְתּוֹ מֵרִבּוּי קִלְקוּלָיו וּפְגָמָיו הַמְרֻבִּים, עַל־כֵּן מֻכְרָח לְחַפֵּשׂ בְּעַצְמוֹ אֵיזֶה נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת בִּכְדֵי לְהַחֲיוֹת וּלְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ, בִּבְחִינַת: “וְעוֹד מְעַט וְאֵין רָשָׁע” וְכוּ’, כַּמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר. אֲבָל לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יַעֲמֹד כַּדָּל וְכָרָשׁ, וְיִשְׁפֹּךְ לִבּוֹ כַּמַּיִם, וְרַק בְּרַחֲמִים וּבְתַחֲנוּנִים, וְלֹא יִתְלֶה בְּשׁוּם זְכוּת כְּלָל, וְגַם לֹא יִדְחוֹק אֶת הַשָּׁעָה כְּלָל וְכוּ’. וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁנֶּאֱמַר בְּדָוִד: “עֲדִינוֹ הָעֶצְנִי”, וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: כְּשֶׁיּוֹצֵא לַמִּלְחָמָה מִתְקַשֶּׁה עַצְמוֹ כָּעֵץ, וּכְשֶׁהָיָה עוֹסֵק בְּדִבְרֵי תּוֹרָה מְעַדֵּן עַצְמוֹ כְּתוֹלָעַת: ועין לקוטי עצות חדש תלמוד תורה, אות ק”ד.

בֵּאוּר הַרְבֵּה בְּעִנְיַן מַה שֶּׁאִי אֶפְשָׁר לִדְחֹק אֶת הַשָּׁעָה אֲפִלּוּ בְּעִנְיַן הַהִתְקָרְבוּת אֶל הַקְּדֻשָּׁה, רַק צְרִיכִין לְהַמְתִּין הַרְבֵּה וּלְצַפּוֹת לִישׁוּעַת הַשֵּׁם עַד שֶׁיִּזְכֶּה לְפָרֵשׁ שִׂיחָתוֹ הֵיטֵב לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּרַחֲמִים וְתַחֲנוּנִים, עַד שֶׁיִּזְכֶּה לְקַבֵּל דִּבּוּרִים חַמִּים כְּגַחֲלֵי אֵשׁ, וְאַחַר־כָּךְ צְרִיכִין לְהַמְתִּין עוֹד הַרְבֵּה, עַד שֶׁיִּתְמַלֵּא בַּקָּשָׁתוֹ, וְעַד שֶׁיִּתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּשְׁלֵמוּת. וְאַף־עַל־פִּי־כֵן גַּם בְּתוֹךְ זְמַן הַהַמְתָּנָה וְהַשְּׁהִיָּה אָסוּר לִשְׁכֹּחַ וּלְהַסִּיחַ דַּעְתּוֹ מִן הַהִשְׁתּוֹקְקוּת וְהַכִּסּוּפִין וְהַגַּעְגּוּעִים אֵלָיו יִתְבָּרַךְ: עיין לקוטי עצות חדש התבודדות מ”ז; יראה קס”ו; פסח קס”ה קס”ו.

צָרִיךְ כָּל אָדָם לֵידַע שֶׁחוּט הַשַּׂעֲרָה יָקָר מְאֹד מְאֹד, וְהוּא תָּלוּי בְּכָל עֵת בְּחוּט הַשַּׂעֲרָה. שֶׁיָּכוֹל הָאָדָם לְקַלְקֵל הַרְבֵּה עַל־יְדֵי חוּט הַשַּׂעֲרָה חַס וְשָׁלוֹם, וּמִכָּל שֶׁכֵּן שֶׁיָּכוֹל לְתַקֵּן הַרְבֵּה עַל־יְדֵי חוּט הַשַּׂעֲרָה, כִּי מִדָּה טוֹבָה מְרֻבָּה מִמִּדַּת פֻּרְעָנִיּוּת, כִּי חוּט הַשַּׂעֲרָה בַּקְּדֻשָּׁה יָקָר מְאֹד מְאֹד. וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּרַחֲמָיו זִכָּה אוֹתָנוּ בְּמִצְווֹת רַבּוֹת בְּכָל יוֹם, וְכָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל מוֹשֵׁךְ אֶת עַצְמוֹ מֵהָרָע אֶל הַטּוֹב בְּכָל יוֹם וָיוֹם, כִּי הוֹלֵךְ מִבֵּיתוֹ וּמֵעֲסָקָיו לְבֵית הַכְּנֶסֶת, וּמַנִּיחַ טַלִּית וּתְפִלִּין וּמִתְפַּלֵּל וְכוּ’, וּבְוַדַּאי נִמְצָא בְּכָל זֶה כַּמָּה וְכַמָּה נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת שְׂעָרוֹת קְדוֹשׁוֹת, שֶׁהֵם יְקָרִים אֶצְלוֹ יִתְבָּרַךְ מְאֹד מְאֹד. וְכֵן אֲפִלּוּ בְּעִנְיְנֵי תַּאֲווֹת וְהִרְהוּרִים שֶׁמִּתְגַּבְּרִים עַל הָאָדָם בְּכָל יוֹם, וּבְוַדַּאי מִי שֶׁהוּא אִישׁ כָּשֵׁר קְצָת יֵשׁ לוֹ יִסּוּרִים גְּדוֹלִים מִזֶּה, וּמִתְגַּבֵּר בְּכָל עֵת נֶגֶד הַמַּחֲשָׁבוֹת וְהִרְהוּרִים. וְכֹל תְּנוּעָה שֶׁמְּנַתֵּק אֶת עַצְמוֹ מֵהֶם כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה הוּא יָקָר בְּעֵינָיו יִתְבָּרַךְ מְאֹד מְאֹד, כִּי הוּא יָדַע יִצְרֵנוּ וְכוּ’, וְיוֹדֵעַ אֵיךְ הַיֵּצֶר הָרָע מִתְגַּבֵּר עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד, וְעַל־כֵּן יָקָר בְּעֵינָיו יִתְבָּרַךְ כָּל תְּנוּעָה וּתְנוּעָה אֲפִלּוּ הִיא כַּשַּׂעֲרָה מַמָּשׁ, מַה שֶּׁהָאָדָם מוֹשֵׁךְ אֶת עַצְמוֹ מֵהַסִּטְרָא אַחֲרָא אֶל הַקְּדֻשָּׁה.

כִּי הָאָדָם בְּעוֹלָם הָעֲשִׂיָּה שֶׁהוּא מָלֵא קְלִפּוֹת, וְהֵם כְּרוּכִים אַחַר הָאָדָם מְאֹד מְאֹד, וְלוּלֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא עוֹזְרוֹ הָיָה נוֹפֵל בְּיָדוֹ חַס וְשָׁלוֹם, עַל־כֵּן צָרִיךְ כָּל אָדָם לְהַשְׂכִּיל עַל דְּרָכָיו בְּכָל עֵת לִשְׁמֹר עַצְמוֹ מְאֹד שֶׁלֹּא תַּתְחִיל מַחֲשַׁבְתּוֹ לָצֵאת חוּץ מֵהַגְּבוּל דִּקְדֻשָּׁה חַס וְשָׁלוֹם, אֲפִלּוּ כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה. כִּי עַל־יְדֵי פְּגָם כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה שֶׁנּוֹטֶה מִן הַדֶּרֶךְ הַטּוֹב חַס וְשָׁלוֹם יָכוֹל לְהַטּוֹת הַרְבֵּה לִדְרָכִים נְבוֹכִים, וְכַאֲשֶׁר יוֹדֵעַ כָּל אֶחָד בְּנַפְשׁוֹ שֶׁעִקַּר קִלְקוּלָיו וּפְגָמָיו וַחֲטָאָיו רַחֲמָנָא לִצְלָן כֻּלָּם הִתְחִילוּ מִחוּט הַשַּׂעֲרָה עַל־יְדֵי שֶׁלֹּא הָיָה נִזְהָר בַּתְּחִלָּה לִשְׁמֹר מַחֲשַׁבְתּוֹ הֵיטֵב, וְנִמְשַׁךְ אַחַר הַמֵּסִית מְעַט מְעַט רַחֲמָנָא לִצְלָן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: “הוֹי מֹשְׁכֵי הֶעָוֹן בְּחַבְלֵי הַשָּׁוְא וְכַעֲבוֹת הָעֲגָלָה חַטָּאָה”, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: ‘הַיּוֹם אוֹמֵר לוֹ עֲשֵׂה כָּךְ’ וְכוּ’. וּכְפִי הִתְגַּבְּרוּת הַיֵּצֶר הָרָע עַל הָאָדָם הָיָה חַס וְשָׁלוֹם אָפֵס תִּקְוָה, אַךְ מִדָּה טוֹבָה מְרֻבָּה, כִּי חוּט הַשַּׂעֲרָה דִּקְדֻשָּׁה יָקָר מְאֹד מְאֹד, וְעַל־כֵּן צָרִיךְ הָאָדָם לֵידַע גַּם הַהֶפֶךְ, שֶׁכְּשֶׁמִּתְגַּבְּרִים עָלָיו מְאֹד, וְנִדְמֶה לוֹ שֶׁכְּבָר נִתְעָה כָּל כָּךְ עַד שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לַעֲמֹד נֶגְדָּם, צָרִיךְ לֵידַע וּלְהַאֲמִין שֶׁכָּל תְּנוּעָה וּתְנוּעָה שֶׁיְּנַתֵּק וְיַמְשִׁיךְ אֶת עַצְמוֹ מֵהֶם אֲפִלּוּ כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה, הוּא יָקָר מְאֹד בְּעֵינָיו יִתְבָּרַךְ בְּלִי שִׁעוּר, וְאֵלּוּ הַשְּׂעָרוֹת יִתְלַקְּטוּ יַחַד בִּרְבוֹת הַיָּמִים, וְיִזְכֶּה עַל־יָדָם לְהַשָּׂגַת אֱלֹקוּת שֶׁנִּמְשָׁךְ עַל־יְדֵי צִמְצוּמִים קְדוֹשִׁים, שֶׁהֵם בְּחִינַת שְׂעָרוֹת שֶׁהֵם נַעֲשִׂים עַל־יְדֵי בְּחִינַת הַשְּׂעָרוֹת הַנַּ”ל, הַיְנוּ עַל־יְדֵי שֶׁאִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי מוֹשֵׁךְ אֶת עַצְמוֹ מֵרַע לְטוֹב בְּכָל פַּעַם, שֶׁעִקָּרוֹ תָּלוּי בְּחוּט הַשַּׂעֲרָה, כִּי אֲפִלּוּ צַדִּיקִים גְּדוֹלִים תְּלוּיִים בְּכָל עֵת בְּחוּט הַשַּׂעֲרָה, בִּבְחִינַת: “וּסְבִיבָיו נִשְׂעֲרָה מְאֹד”, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: הלכות נזיקין הלכה ד, אות ג; ועין לקוטי עצות חדש, צדיק ע”ד.

עִקַּר הַיַּהֲדוּת תָּלוּי בְּהִתְחַזְּקוּת, שֶׁהוּא בְּחִינַת עַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁכָּל מִי שֶׁמְּחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ בְּכָל פַּעַם אֲפִלּוּ כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה, כְּמוֹ־כֵן הוּא נִכְנָס בִּגְבוּל הַקְּדֻשָּׁה בִּבְחִינַת: “נֵהַלְתָּ בְעָזְּךָ אֶל נְוֵה קָדְשֶׁךָ”, וְיִתְקָרֵב יוֹתֵר אֶל תּוֹרָה וּתְפִלָּה וּלְצַדִּיקֵי אֱמֶת. וְכָל מַה שֶּׁזּוֹכֶה לְתוֹרָה וְלִתְפִלָּה יוֹתֵר, כְּמוֹ־כֵן זוֹכֶה לְעַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה וְהִתְחַזְּקוּת גָּדוֹל בְּיוֹתֵר, וְכֵן חוֹזֵר חָלִילָה, עַד שֶׁיָּכוֹל עַל־יְדֵי־זֶה לָבוֹא לְמַדְרֵגוֹת גְּדוֹלוֹת בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, אִם יִזְכֶּה לְחַזֵּק וּלְאַמֵּץ אֶת עַצְמוֹ תָּמִיד בְּכָל עֵת, וְלִהְיוֹת עַז כַּנָּמֵר בְּכָל הַבְּחִינוֹת, הֵן שֶׁיִּהְיֶה לוֹ עַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה כְּנֶגֶד גּוּפוֹ הַמְּגֻשָּׁם שֶׁהוּא עַז פָּנִים בְּיוֹתֵר בְּעִנְיְנֵי הַתַּאֲווֹת, וְהֵן שֶׁיִּהְיֶה לוֹ עַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה כְּנֶגֶד כָּל מִינֵי הָעַזֵּי פָּנִים שֶׁבַּדּוֹר, שֶׁהֵם כְּלַל כָּל הַמּוֹנְעִים וְהַמְּסִיתִים וְהַמַּדִּיחִים אוֹתוֹ מִדֶּרֶךְ הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, וְכֵן גַּם לְהֵפֶךְ חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁעַל־יְדֵי חֲלִישׁוּת הַדַּעַת כָּל שֶׁהוּא יָכוֹל לִפֹּל בְּדַעְתּוֹ, וְעַל־יְדֵי־זֶה יִתְרַחֵק מִתּוֹרָה וּתְפִלָּה, וּכְמוֹ־כֵן נֶחֱלָשׁ דַּעְתּוֹ יוֹתֵר חַס וְשָׁלוֹם, וְכֵן חוֹזֵר חָלִילָה עַד שֶׁהַרְבֵּה נָפְלוּ עַל־יְדֵי־זֶה לְגַמְרֵי. וְעַל זֶה אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: יִצְרוֹ שֶׁל אָדָם מִתְגַּבֵּר עָלָיו בְּכָל יוֹם, וְאִלְמָלֵא הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא עוֹזְרוֹ וְכוּ’, כִּי עִקַּר הִתְגַּבְּרוּתוֹ הוּא לְהַחֲלִישׁ לֵב הָאָדָם בְּתַחְבּוּלוֹתָיו, וְאִלְמָלֵא הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא עוֹזְרוֹ בְּכָל יוֹם לְחַזֵּק לִבֵּנוּ בְּכַמָּה מִינֵי הִתְחַזְּקוּת שֶׁחִזְּקוּ אוֹתָנוּ הַצַּדִּיקֵי אֱמֶת בְּתוֹרָתָם וְשִׂיחָתָם הַנִּפְלָאוֹת וְהַנּוֹרָאוֹת וְהָעֲמֻקּוֹת מְאֹד מְאֹד, כְּבָר הָיָה מַה שֶּׁהָיָה חַס וְשָׁלוֹם. וְעַל־כֵּן עִקַּר הַסֻּלָּם לַעֲלוֹת מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם הוּא רַק עַל־יְדֵי הִתְחַזְּקוּת וְעַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה כַּנַּ”ל: הלכות מעקה ושמירת נפש הלכה ד, אות ב ג.

בְּכָל פַּעַם שֶׁרוֹצִין לַעֲלוֹת מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא, בְּוַדַּאי הַהֶכְרֵחַ שֶׁיִּהְיֶה יְרִידָה קֹדֶם הָעֲלִיָּה, וְאָז בְּוַדַּאי הָאָדָם בְּסַכָּנָה גְּדוֹלָה, וְיֵשׁ עָלָיו מִלְחָמוֹת גְּדוֹלוֹת, וְצָרִיךְ לְהִתְחַזֵּק הַרְבֵּה הַרְבֵּה עַד שֶׁיְּבַטֵּל הַמָּסָךְ הַמַּבְדִּיל וְהַחֹשֶׁךְ שֶׁקֹּדֶם לָאוֹר, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַיְרִידָה שֶׁקֹּדֶם לַעֲלִיָּה, עַד שֶׁתִּתְהַפֵּךְ הַיְרִידָה לַעֲלִיָּה, וְזֶה עֲבוֹדַת הַצַּדִּיקִים וְהַכְּשֵׁרִים כָּל יְמֵי חַיֵּיהֶם, כִּי עַל כָּל אָדָם שֶׁבָּעוֹלָם עוֹבֵר כָּל זֶה, כִּי אֲפִלּוּ מִי שֶׁהוּא בְּמַדְרֵגָה פְּחוּתָה מְאֹד מְאֹד, וַאֲפִלּוּ אִם עָבַר מַה שֶּׁעָבַר, וְגַם עַתָּה הוּא כְּמוֹ שֶׁהוּא, אַף־עַל־פִּי־כֵן בְּכָל עֵת שֶׁמִּתְעוֹרֵר בְּאֵיזֶה תְּנוּעָה קַלָּה לְהִתְקָרֵב לְאֵיזֶה דָּבָר שֶׁבִּקְּדֻשָּׁה, אֲזַי לְפִי בְּחִינָתוֹ יֵשׁ לוֹ תֵּכֶף עֲלִיּוֹת וִירִידוֹת הַרְבֵּה כְּפִי הִתְעוֹרְרוּתוֹ לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.

כִּי אֲפִלּוּ מִי שֶׁהוּא בְּתוֹךְ הָאָרֶץ מַמָּשׁ, אֲפִלּוּ בִּשְׁאוֹל תַּחְתִּיּוֹת וּמִתַּחְתָּיו רַחֲמָנָא לִצְלָן, גַּם מִשָּׁם כְּשֶׁמִּתְעוֹרְרִין לַעֲלוֹת מִשָּׁם, גַּם שָׁם יֵשׁ בְּוַדַּאי כַּמָּה וְכַמָּה מַדְרֵגוֹת בְּלִי שִׁעוּר. כְּמוֹ לְמָשָׁל בְּגַשְׁמִיּוּת כְּשֵׁם שֶׁיֵּשׁ מַדְרֵגוֹת רַבּוֹת מִבַּיִת לַעֲלִיָּה וּמֵעֲלִיָּה לַעֲלִיָּה, וְכָל שֶׁכֵּן אִם יְשַׁעֵר בְּדַעְתּוֹ כַּמָּה מַדְרֵגוֹת יֵשׁ מֵאֶרֶץ לַשָּׁמַיִם, מִכָּל שֶׁכֵּן מִשָּׁמַיִם לְמַעְלָה וּלְמַעְלָה לְמַעְלָה, כְּמוֹ־כֵן תּוֹךְ גּוּף עֳבִי הָאָרֶץ בְּוַדַּאי יֵשׁ שָׁם כַּמָּה וְכַמָּה מַדְרֵגוֹת, אִם יְשַׁעֵר בְּדַעְתּוֹ בּוֹרוֹת וּמְחִלּוֹת בְּעִמְקֵי הָאָרֶץ הַרְבֵּה, בְּוַדַּאי אִם רוֹצֶה לַעֲלוֹת מִשָּׁם מֵעִמְקֵי הַבּוֹרוֹת וְהַמְּחִלּוֹת, בְּוַדַּאי הַהֶכְרֵחַ שֶׁיֵּלֵךְ וְיַעֲלֶה מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא, וַאֲזַי כְּשֶׁרוֹצֶה לַעֲלוֹת מִמַּדְרֵגָתוֹ לְאֵיזֶה מָעֲלָה וּמַדְרֵגָה גְּבוֹהָה מִמֶּנָּה קְצָת, אַף שֶׁגַּם זוֹ הַמַּדְרֵגָה עֲדַיִן בְּתוֹךְ עֹמֶק הָאָרֶץ הַרְבֵּה, אַף־עַל־פִּי־כֵן אֲזַי מִשְׁתַּטְּחִין כְּנֶגְדּוֹ הַרְבֵּה בְּכָל פַּעַם. וְעַל־כֵּן יֵשׁ לְהָאָדָם מִלְחָמוֹת גְּדוֹלוֹת וּמְנִיעוֹת רַבּוֹת בְּכָל פַּעַם שֶׁרוֹצֶה לָגֶשֶׁת לְאֵיזֶה עֲבוֹדָה שֶׁל קֹדֶשׁ. וְלִפְעָמִים מֵעֹצֶם הַמִּלְחָמָה הוּא נִכְשָׁל לִפְעָמִים, וְאֵינוֹ עוֹמֵד בַּנִּסָּיוֹן חַס וְשָׁלוֹם, וְאָז צָרִיךְ לְהַתְחִיל מֵחָדָשׁ. עַל־כֵּן צְרִיכִין הִתְחַזְּקוּת גָּדוֹל וְעָצוּם מְאֹד בְּכָל פַּעַם בְּכָל יוֹם וּבְכָל עֵת, לְרַחֵם עַל עַצְמוֹ וְלַחֲשֹׁב עַל תַּכְלִיתוֹ וְסוֹפוֹ בְּכָל פַּעַם, כִּי סוֹף כָּל סוֹף מַה יִּהְיֶה מִמֶּנּוּ, וְאֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה וְאֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה הוּא מְחֻיָּב וּמְשֻׁעְבָּד לִלְחֹם מִלְחֶמֶת הַשֵּׁם בְּכָל מַה שֶּׁיּוּכַל. כִּי הַיְגִיעָה בְּעַצְמָהּ מַה שֶּׁמִּתְיַגֵּעַ וְחוֹתֵר עַל־כָּל־פָּנִים בְּכָל פַּעַם לָצֵאת וְלַעֲלוֹת מִפְּחִיתוּת מַדְרֵגָתוֹ, זֶה גַּם כֵּן יָקָר מְאֹד מְאֹד בְּעֵינֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְאִם יִתְיַגַּע וְיַחְתֹּר וְיִתְפַּלֵּל בְּכָל יוֹם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁיּוֹצִיאֵהוּ מִמְּקוֹמוֹת אֵלּוּ שֶׁנָּפַל בָּהֶם, בְּוַדַּאי יִהְיֶה אַחֲרִיתוֹ לְטוֹבָה, כִּי סוֹף כָּל סוֹף יִתְהַפֵּךְ הַכֹּל לְטוֹבָה, וְכָל הַיְרִידוֹת יִתְהַפְּכוּ לַעֲלִיּוֹת גְּדוֹלוֹת בִּבְחִינַת יְרִידָה תַּכְלִית הָעֲלִיָּה: שם ב, ה.

מִי שֶׁחָס עַל חַיָּיו הָאֲמִתִּיִּים הַנִּצְחִיִּים, אֲזַי כָּל מַה שֶּׁרוֹאֶה שֶׁהַסִּטְרָא אַחֲרָא שֶׁהֵם בְּחִינַת הֵיכְלֵי הַתְּמוּרוֹת מִתְגַּבְּרִים וּמִתְפַּשְּׁטִים וּמִשְׁתַּטְּחִים כְּנֶגְדּוֹ יוֹתֵר וְיוֹתֵר, כְּמוֹ־כֵן הוּא מִתְגַּבֵּר וּמִתְאַמֵּץ וּמִזְדָּרֵז יוֹתֵר לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, מֵחֲמַת שֶׁרוֹאֶה שֶׁרוֹצִים לִדְחוֹתוֹ לְגַמְרֵי חַס וְשָׁלוֹם, וְזֶה בְּחִינַת הִתְרַחֲקוּת תַּכְלִית הַהִתְקָרְבוּת יְרִידָה תַּכְלִית הָעֲלִיָּה. וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, עַל מַמְרֵא: ‘הוּא שֶׁנָּתַן לוֹ עֵצָה עַל הַמִּילָה’, מַמְרֵא הוּא בְּחִינַת הֵיכְלֵי הַתְּמוּרוֹת שֶׁהִתְגַּבְּרוּ וְהִשְׁתַּטְּחוּ כְּנֶגְדּוֹ, וְעַל־יְדֵי־זֶה דַּיְקָא נִתְיַעֵץ לָמוּל אֶת לְבָבוֹ בִּשְׁלֵמוּת: הלכות אישות הלכה ד, אות י”ט.

כְּשֶׁרוֹצֶה הָאָדָם לִכְנֹס אֶל הַקְּדֻשָּׁה, אֲזַי מִתְגַּבְּרִין וּמִתְפַּשְּׁטִין כְּנֶגְדּוֹ הַסִּטְרָא אַחֲרָא שֶׁהֵם הֵיכְלֵי הַתְּמוּרוֹת מְאֹד, וְכָל מַה שֶּׁהוּא סָמוּךְ יוֹתֵר לְפֶתַח הַקְּדֻשָּׁה, מִתְגַּבְּרִין וּמִתְפַּשְּׁטִין כְּנֶגְדּוֹ מְאֹד מְאֹד, עַד שֶׁיֵּשׁ הַרְבֵּה שֶׁכְּבָר הָיוּ אֵצֶל הַפֶּתַח וְחָזְרוּ רַחֲמָנָא לִצְלָן, מֵחֲמַת שֶׁלֹּא יָדְעוּ שֶׁכְּבָר הֵם אֵצֶל הַפֶּתַח, אוֹ מֵחֲמַת שֶׁמִּשְׁתַּטְּחִין כְּנֶגְדּוֹ מְאֹד מְאֹד עַד שֶׁקָּשֶׁה לוֹ לְשַׁבְּרָם. אֲבָל הָאִישׁ הַכָּשֵׁר בֶּאֱמֶת, הוּא יוֹשֵׁב וּמַמְתִּין וּמִתְעַכֵּב יָמִים הַרְבֵּה אֵצֶל פֶּתַח הַקְּדֻשָּׁה, וְאַף־עַל־פִּי שֶׁבְּתוֹךְ זְמַן זֶה שֶׁהוּא מִתְעַכֵּב אֵצֶל הַפֶּתַח, וּמְקַוֶּה וּמְיַחֵל לְהִכָּנֵס לִפְנִים מִתְגַּבֵּר עָלָיו חֲמִימוּת הַיֵּצֶר הָרָע מְאֹד, אַף־עַל־פִּי־כֵן הוּא עוֹשֶׂה אֶת שֶׁלּוֹ, וְיוֹשֵׁב וּמַמְתִּין אֵצֶל פֶּתַח הַקְּדֻשָּׁה, וְאֵינוֹ רוֹצֶה לָשׁוּב לַאֲחוֹרָיו בְּשׁוּם אֹפֶן.

וְזֶה בְּחִינַת: “וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל”, יְשִׁיבָה מִלְּשׁוֹן עַכָּבָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, וּכְחֹם הַיּוֹם מְרַמֵּז עַל הִתְגַּבְּרוּת חֲמִימוּת הַיֵּצֶר הָרָע, אַף־עַל־פִּי־כֵן הוּא אֵינוֹ רוֹצֶה לְהַטְעוֹת אֶת עַצְמוֹ, וְחוֹשֵׁב עַל תַּכְלִיתוֹ הַנִּצְחִי בֶּאֱמֶת, וְאֵינוֹ שָׁב לְאָחוֹר בְּשׁוּם אֹפֶן, יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה, רַק הוּא יוֹשֵׁב וּמַמְתִּין וּמִתְעַכֵּב אֵצֶל פֶּתַח הַקְּדֻשָּׁה יָמִים רַבִּים כַּמָּה שֶׁיִּהְיֶה. וְאַף־עַל־פִּי שֶׁאֵין מַנִּיחִין אוֹתוֹ לְהִכָּנֵס לְתוֹךְ הַפֶּתַח, וְחֹם הַיּוֹם שֶׁהוּא חֲמִימוּת הַיֵּצֶר הָרָע לוֹהֵט אוֹתוֹ מְאֹד, אַף־עַל־פִּי־כֵן הוּא אֵינוֹ מַנִּיחַ אֶת מְקוֹמוֹ, וְיוֹשֵׁב וּמִתְעַכֵּב אֵצֶל פֶּתַח הָאֹהֶל שֶׁל הַצַּדִּיקִים וְהַכְּשֵׁרִים, עַד יְרֻחַם מִן הַשָּׁמַיִם. וְזֶהוּ גַּם כֵּן בְּחִינַת: “יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן נַעַר לֹא יָמִישׁ מִתּוֹךְ הָאֹהֶל”, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים: שם, אות הנ”ל.

עִקַּר הַמְתָּקַת כָּל הַצִּמְצוּמִים וְהַדִּינִים הוּא עַל־יְדֵי הַשֵּׂכֶל, וְיֵשׁ לְכָל צִמְצוּם בְּחִינַת שֵׂכֶל פְּרָטִי, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה הַשֵּׂכֶל דַּיְקָא נִמְתָּק זֶה הַצִּמְצוּם. אַךְ יֵשׁ בְּחִינַת שֵׂכֶל הַכּוֹלֵל בְּחִינַת חָכְמָה עִלָּאָה, שֶׁשָּׁם נִמְתָּקִים כָּל הַצִּמְצוּמִים וְהַדִּינִים, אַךְ אִי אֶפְשָׁר לְקַבֵּל מִשָּׁם כִּי אִם עַל־יְדֵי רִבּוּי הַסְּפָרִים שֶׁל הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, וְכַמְבֹאָר בִּפְנִים. וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁעִקַּר הִתְחַבְּרוּת אִישׁ וְאִשָּׁה שֶׁהֵם בְּחִינַת שֵׂכֶל וְצִמְצוּם הוּא עַל־יְדֵי סֵפֶר כְּתֻבָּה אוֹ קִדּוּשֵׁי שְׁטָר, וְכֵן הַפֵּרוּד שֶׁבֵּינֵיהֶם הוּא גַּם כֵּן עַל־יְדֵי סֵפֶר כְּרִיתוּת דַּיְקָא, כִּי בֵּין הַחִבּוּר וּבֵין הַפֵּרוּד אִי אֶפְשָׁר עַד שֶׁיַּעֲלוּ לְשָׁם, לִבְחִינַת שֵׂכֶל הַכּוֹלֵל הַנַּ”ל, שֶׁמְּקַבְּלִין מִשָּׁם עַל־יְדֵי בְּחִינַת סֵפֶר. וּמִזֶּה בָּא מַה שֶּׁלִּפְעָמִים יֵשׁ קְטָטוֹת וּמְרִיבוֹת בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ, עַד שֶׁבָּאִין אֵצֶל הָרַב לְסַדֵּר לָהֶם גֵּט וְאָז דַּיְקָא מִתְרַצִּין וּמִתְפַּיְּסִין זֶה עִם זֶה, וְנִתְחַזֵּק בְּיוֹתֵר הָאַהֲבָה וְהַקֶּשֶׁר שֶׁבֵּינֵיהֶם, וְזֶה מֵחֲמַת שֶׁנִּמְשָׁךְ עֲלֵיהֶם הֶאָרָה מֵהַמְתָּקַת הַשֵּׂכֶל הַכּוֹלֵל, שֶׁשָּׁם נִמְתָּקִין כָּל הַדִּינִים וְכָל הַמַּחֲלֹקֶת שֶׁבָּעוֹלָם.אַךְ מֵחֲמַת שֶׁעַל־פִּי רֹב אֵין לָהֶם כֹּחַ לְקַבֵּל מִשָּׁם הַהַמְתָּקָה בִּשְׁלֵמוּת, עַל־כֵּן נִגְמָר הַגֵּט עַל־פִּי רוֹב, כִּי אֵין לָהֶם כֹּחַ לְהַמְתִּיק הַמַּחֲלֹקֶת שֶׁבֵּינֵיהֶם בִּשְׁלֵמוּת, רַק אַדְּרַבָּא, עוֹלִין לְשָׁם לְבַטֵּל הַקֶּשֶׁר וְהַחִבּוּר בְּשָׁרְשׁוֹ הָעֶלְיוֹן, שֶׁזֶּה בְּחִינַת הַגֵּט: עיין לקוטי עצות זווגים וכו’, אות כ”ז כ”ח.

אֲבָל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ חָפֵץ חֶסֶד, וּכְבָר בָּחַר בָּנוּ מִכָּל הָעַמִּים בְּמַעֲמַד הַר סִינַי שֶׁנִּקְרָא יוֹם חֲתֻנָּתוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ זֶה מַתַּן תּוֹרָה, וּכְבָר נִשְׁבַּע לַאֲבוֹתֵינוּ וְלָנוּ שֶׁלֹּא לְרַחֵק אוֹתָנוּ לְעוֹלָם חַס וְשָׁלוֹם.

עַל־כֵּן מַה שֶּׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַזְכִּיר עָלֵינוּ כַּמָּה פְּעָמִים לְשׁוֹנוֹת שֶׁל הִתְרַחֲקוּת וּפֵרוּד כִּבְיָכוֹל, אֵין כַּוָּנָתוֹ כִּי אִם בִּשְׁבִיל הִתְקָרְבוּת, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ כַּעַס עִם אִשְׁתּוֹ, וְשָׁלַח אַחַר הַסּוֹפֵר לִכְתֹּב לָהּ גֵּט, וּבְתוֹךְ כָּךְ נִתְפַּיֵּס עִמָּהּ, אָמַר לַסּוֹפֵר, צֵא וּכְפֹל לָהּ כְּתֻבָּתָהּ. הַיְנוּ כַּנַּ”ל, כִּי הַהִתְרַחֲקוּת וְהַפֵּרוּד חַס וְשָׁלוֹם לְבַטֵּל הַקֶּשֶׁר שֶׁיֵּשׁ בֵּינֵיהֶם מִכְּבָר אִי אֶפְשָׁר כִּי אִם כְּשֶׁעוֹלִין עַד בְּחִינַת חָכְמָה עִלָּאָה, בְּחִינַת שֵׂכֶל הַכּוֹלֵל, וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מָלֵא רַחֲמִים, וְתֵכֶף כְּשֶׁעוֹלִין לְשָׁם, אֲזַי תֵכֶף נִכְמָרִין רַחֲמָיו יִתְבָּרַךְ, וַאֲזַי נִתְהַפֵּךְ הַדָּבָר, וְלֹא מִבָּעֲיָא שֶׁאֵינוֹ מְבַטֵּל הַקֶּשֶׁר שָׁם חַס וְשָׁלוֹם, אַדְּרַבָּא, מַמְשִׁיךְ מִשָּׁם הֶאָרָה גְּדוֹלָה לְבַטֵּל כָּל הַצִּמְצוּמִים וְכָל הַדִּינִים שֶׁבָּעוֹלָם, וְכָל הַכְּעָסִים וְכָל הַקְּפֵּדוֹת שֶׁהָיָה לוֹ עַל יִשְׂרָאֵל מֵעוֹלָם בִּכְלָל וּבִפְרָט, הַכֹּל מַמְתִּיק וּמְבַטֵּל עַל־יְדֵי בְּחִינַת חָכְמָה עִלָּאָה, שֶׁנִּתְעוֹרֵר לְהַמְשִׁיךְ הֶאָרָה מִשָּׁם בִּשְׁבִיל פֵּרוּד וְסֵפֶר כְּרִיתוּת חַס וְשָׁלוֹם. כִּי עַכְשָׁו נִתְהַפֵּךְ הַדָּבָר, עַד שֶׁאַדְּרַבָּא, נִמְשָׁךְ מִשָּׁם הַמְתָּקָה גְּדוֹלָה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת מַה שֶּׁאָמַר לַסּוֹפֵר, צֵא וּכְפֹל לָהּ כְּתֻבָּתָהּ, הַיְנוּ שֶׁנִּמְשָׁךְ הֶאָרָה גְּדוֹלָה מִשָּׁם בִּשְׁבִיל חִזּוּק הַהִתְחַבְּרוּת וְאַהֲבָה וְשָׁלוֹם.

וְזֶהוּ בְּחִינַת הִתְרַחֲקוּת תַּכְלִית הַהִתְקָרְבוּת, כִּי כָּל עִקַּר כַּוָּנָתוֹ יִתְבָּרַךְ מַה שֶּׁכִּבְיָכוֹל קָרָא הַסּוֹפֵר לִכְתֹּב הַגֵּט, הַיְנוּ מַה שֶּׁהִזְכִּיר שָׁם הִתְרַחֲקוּת חַס וְשָׁלוֹם, כָּל כַּוָּנָתוֹ הִיא לְטוֹבָה גְּדוֹלָה בִּשְׁבִיל הִתְקָרְבוּת כַּנַּ”ל. וְזֶה בְּחִינַת: “וְהָיָה בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יֵאָמֵר לָהֶם לֹא עַמִּי אַתֶּם, יֵאָמֵר לָהֶם בְּנֵי אֵל חָי” (הושע ב, א), בִּמְקוֹם דַּיְקָא, כִּי דַּיְקָא בִּמְקוֹם הַהִתְרַחֲקוּת בְּחִינַת גֵּט שֶׁרָצָה לִכְתֹּב חַס וְשָׁלוֹם וּלְהַמְשִׁיךְ הֶאָרָה מִשֵּׂכֶל הַכּוֹלֵל בִּשְׁבִיל פֵּרוּד וְהִתְרַחֲקוּת חַס וְשָׁלוֹם כִּבְיָכוֹל, וּבַמָּקוֹם הַזֶּה דַּיְקָא יִתְהַפֵּךְ וְיֻמְשַׁךְ מִשָּׁם הַמְתָּקָה לַכֹּל, עַד שֶׁיֵּאָמֵר לָהֶם בְּנֵי אֵל חָי, כִּי מִשָּׁם דַּיְקָא נִמְשָׁךְ כָּל הַהַמְתָּקוֹת שֶׁבָּעוֹלָם כַּנַּ”ל: הלכות גטין הלכה ג, אות ד; ועין לקוטי עצות חדש תורה, קי”ב.

בְּתֹקֶף הַגָּלוּת בְּתֹקֶף הַיְרִידָה שֶׁל נֶפֶשׁ מִיִּשְׂרָאֵל, כְּשֶׁנּוֹפֵל מְאֹד חַס וְשָׁלוֹם לְסִטְרָא דִּמְסָאֲבָא, אָז דַּיְקָא אֵינוֹ יָכוֹל לְקַבֵּל חִיּוּת מִשּׁוּם קְדֻשָּׁה פְּרָטִית, כִּי אִם מִבְּחִינַת הַקְּדֻשָּׁה הָעֶלְיוֹנָה מְאֹד, שֶׁהִיא יְכוֹלָה לְהִתְעַלֵּם וּלְהִסְתַּתֵּר גַּם בַּמְּקוֹמוֹת הַטְּמֵאִים לְגַמְרֵי, וּלְהַחֲיוֹת הַנּוֹפְלִים לְשָׁם חַס וְשָׁלוֹם, בִּבְחִינַת: “וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ מִצְרַיִם” וְכוּ’ אֲנִי וְלֹא מַלְאָךְ כַּיָּדוּעַ. וְעַל־כֵּן בֶּאֱמֶת לִפְעָמִים הַיְרִידָה הִיא תַּכְלִית הָעֲלִיָּה, כִּי מֵאַחַר שֶׁעַל־כָּל־פָּנִים בֶּאֱמֶת מְקַבְּלִין בְּעֵת הַיְרִידָה וְהַגָּלוּת מֵהַקְּדֻשָּׁה הָעֶלְיוֹנָה מְאֹד, עַל־כֵּן אֵין שׁוּם יֵאוּשׁ בָּעוֹלָם כְּלָל, כִּי מִכָּל הַמְּקוֹמוֹת הָרָעִים וְהַטְּמֵאִים שֶׁבָּעוֹלָם יְכוֹלִין לַחֲזֹר אֵלָיו יִתְבָּרַךְ. כִּי אַדְּרַבָּא, שָׁם דַּיְקָא מְלֻבָּשׁ וְנִסְתָּר וְנֶעְלָם קְדֻשָּׁה עֶלְיוֹנָה מְאֹד, וְעַל־כֵּן אִם יִזְכֹּר אָדָם זֹאת בְּתֹקֶף יְרִידָתוֹ וּנְפִילָתוֹ, וְיַאֲמִין זֹאת בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, שֶׁדַּיְקָא בִּמְקוֹמוֹ מַסְתִּיר עַצְמוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ לְהַחֲיוֹתוֹ, וּמְרַמֵּז לוֹ רְמָזִים מֵרָחוֹק לָשׁוּב אֵלָיו בְּשֵׁב וְאַל תַּעֲשֶׂה לְבַד, אָז בְּוַדַּאי יָכוֹל לִזְכּוֹת לְהִתְקָרֵב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ מִכָּל מָקוֹם שֶׁהוּא, וְלַהֲפֹךְ הַיְרִידָה לַעֲלִיָּה, וְכַמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר, דְּהַיְנוּ שֶׁיִּזְכֶּה לִתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה שֶׁהוּא בְּחִינַת יוֹם כִּפּוּרִים, שֶׁאָז עוֹלִין לְשָׁם לִבְחִינַת הַקְּדֻשָּׁה הָעֶלְיוֹנָה הַנַּ”ל בְּתַכְלִית הָעֲלִיָּה. כִּי עַל־יְדֵי הַתְּשׁוּבָה שְׁלֵמָה רְאוּיִים לַעֲלוֹת לְשָׁם, וּלְקַבֵּל מִשָּׁם שֶׁפַע גָּדוֹל וְרֹב טוּב לְבֵית יִשְׂרָאֵל וּלְהַמְתִּיק כָּל הַצִּמְצוּמִים וְהַדִּינִים עַד שֶׁעֲווֹנוֹת נִתְהַפְּכִין לִזְכֻיּוֹת: שם, אות כ”א כ”ב.

חָזָק חָזָק וְנִתְחַזַּק: תָּם וְנִשְׁלָם שֶׁבַח לָאֵל בּוֹרֵא עוֹלָם. זְכוּת רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ יָגֵן עָלֵינוּ וְעַל כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל, זְכוּת נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן

תם ונשלם