חלק שני

מאמר זה נאמר בראש השנה תקס"ט שחל אז ביום חמישי וששי, וקודם ראש השנה זה סיפר מעשה נפלאה וכו', ואמר אחר כך שהמאמר הזה הוא פירוש על המעשה וכו' וקצת מזה מבואר לקמן:

שם במאמר הנ"ל אות ב' ויבן ה' את הצלע נראה לעניות דעתי דרוצה לומר, כי המלאכים מתקנאים מאד באדם כזה שיש לו ממשלה עליהם באשר שילוד אשה יזכה למעלה כזאת, ועל כן רוצין להפיל אותו, העיקר על ידי תאוות נשים חס ושלום, שמזה נמשך תולדתו שזה בחינת מעשה דרב עמרם המבואר לקמן ועל כן בתחילת הבריאה כשברא הקדוש ברוך הוא את חוה בשביל קיום המין המשיך תיכף התיקון, שלא יוכלו המלאכים להפיל אותו בתאווה הגשמיות חס ושלום על ידי קנאתם שמתקנאין בו ועיין בתיקונא שבעין סמוך לסופו שדרש שם (בראשית א) נעשה אדם וכו' למלכא דהוא ליה שלוחא מהימנא וכו', אמר לחיילוי אנא בעינא לשלטאה האי שלוחא דילי עלייכו וכו' נעשה אדם דיעביד פיקודי אורייתא וכו' ויהא ליה אגרא טבא ושלטנו עלייכו וכו', דהא מלאכי עילאי אף על גב דאינון (תהלים ק"ג) גבורי כח עושי דברו לא עבדין גבורה פולחנא דקודשא בריך הוא דאינון פלחין בהכרח ולית לון עירובא דבשרא ויצרא בישא, ובגין דא נעשה אדם וישלוט בכו, הדא הוא דכתיב (בראשית א) וירדו בדגת הים ובעוף השמים וכו', ומה דרעינא דליהוי שליט וממנא עלייכו אצדיקו דינא דילי ויהא ברעו דלכון דאנא אשרי שמי עליה וחותמא דילי בידיה דאיהו חותם הברית, מלאכייא דסטרא דימינא ברכו ליה וכו', והוו אחרנין דהוו שנאין ליה ואמרו (תהלים ח) מה אנוש כי תזכרנו, ומזה מובן כל ענין הנ"ל ביותר ועל כן תיכף המשיך השם יתברך התיקון והעצה שיוכל האדם להתקיים בהממשלה על ידי שיאחז בכסא כבודו ועל הכסא דמות כמראה אדם וכו', ועל ידי זה יש כח להאדם התחתון לעמוד בממשלה זו ובזה מובן ביותר גם כן מה שאמר רב עמרם אנא בשרא וכו' היינו כמבואר בתיקונים הנ"ל, רק מה שזכה לזה היא על ידי עצה הנ"ל כמבואר בפנים:

שם אות ד', משמרה ראשונה חמור נוער וכו' כי מחמת שרוב טרדת האדם בעולם הזה הוא בתאוות ממון והיא מפורסמת ביותר, על כן נקראת משמורה הראשונה ואחריה תאוות אכילה שמפורסמת גם כן קצת ואחריה תאוות משגל שהיא מדברים שבצינעא וכו':

שם, וזהו שאמרו רז"ל (עבודה זרה ע"ב) לא היה דוד וכו' היינו שמביא ראיה מדברי רז"ל שפירשו (תהלים ק"ט) לבי חלל בקרבי שלא היה לו חמימות כל כך לתאוה זו ל'בי ח'לל ב'קרבי ראשי תיבות חל"ב, וכן ח'ם ל'בי ב'קרבי ראשי תיבות חל"ב, כי הכל לפי החלב:

שם ושואג כארי היינו על הפסד היראה בחינת (עמוס ג) אריה שאג מי לא יירא רוצה לומר, נמצא שעל ידי שאגת האריה בא יראה, ועל כן על כל משמר ומשמר שעל ידו בא הפסד היראה בחינת חורבן ירושלים, על כן שואג השם יתברך כארי על חורבן ירושלים כפשוטו שזה בחינת הפסד היראה, ועל כן שואג כארי דייקא שהוא בחינת יראה ונוכל לומר בדרך צחות, אריה שאג מי לא יירא, היינו שזהו גופא בחינת שאגת האריה מי לא יירא, היינו על הפסד היראה כנ"ל:

שם אות ה', בבחינת (בכורות ו:) דם נעכר ונעשה חלב רוצה לומר כמובא בכוונות ספירה ושבועות ומובא גם כן בבאר היטב סימן תצד ס"ק ח' שזה רמז אכילת מאכלי חלב בשבועות:

שם, אכילה כמו שכתוב (רות ד) וקרא שם בבית לחם וכו' רוצה לומר בדרך רמז ואסמכתא בעלמא, ודרש בית לחם מלשון לחם ומאכל ועיין בזוהר רות שבספר הר אדני שמפרש גם כן בית לחם מלשון לחם ומאכל (ויש לרמז עוד שאכילה הוא בחינת שם מדכתיב (יואל ב) ואכלתם אכול ושבוע והללתם את שם ה'):

שם, וזהו בחינת קרואי מועד אנשי שם וכו' הגם כי זה כתיב אצל עדת קרח, הלא ידוע שקודם שנכשלו במחלוקת הזאת היו באמת במדריגה גדולה כמו שאמרו רז"ל ולפי מה שמבואר אחר כך באות ז' שזה שזוכה ליראה יש לו השתוקקות להתמנות, אפשר לומר שזה גם כן כוונת הכתוב שהודיע מעלתן שזכו להמשיך בחינת התלת מוחין שבג' רגלים שזה בחינת קרואי מועד, ועל ידי זה זכו לתקן הג' מדות הנ"ל וזכו ליראה שזה בחינת אנשי שם, ומחמת זה היה להם תאוה והשתוקקות להתמנות וכו':

שם אות ז', אדני משה כלאם וכו' נראה לעניות דעתי כי רומז רבינו ז"ל, כי אז פגמו ישראל בכל הג' מדות הנ"ל כמו שכתוב (במדבר י"א) מי יאכילנו בשר בחינת תאוות אכילה, זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם, חנם דייקא בלא ממון כפשוטו, כי הזמין להם השם יתברך דגים בכדיהם כמו שאמרו רז"ל ובזה מיושב כפשוטו מה שהקשה רש"י והלא מקנה רב היה להם וכו', כי לא רצו לאכול מהמקנה מחמת תאוות ממון כי חסו על ממונם, ורצו לאכול בשר בחנם דייקא בלא חסרון ממון על ידי זה ובזה מדוקדק לשון מי יאכילנו דייקא, כי הלוקח וקונה מחבירו מאכל אין שייך לומר על זה לשון מאכילו, מאחר שאוכל משלו ומאכיל שייך באם מאכיל אותו בחנם כמו המאכילך מן וכו', וכמו שפירשו המפרשים ז"ל על משנת (דמאי פ"ג א) מאכילין את העניים דמאי עיין שם נמצא מבואר בזה שפגמו גם בתאוות ממון, ורבותינו ז"ל דרשו ביומא דף עה אין חנם אלא עריות וכן (במדבר י"א) וישמע את העם בוכה למשפחותיו וכו' זה בחינת שפגמו בתאוות משגל וזה שאמרו רז"ל במדרש איכה הובא בילקוט פרשת בהעלותך, שתי בכיות בכו ישראל כאן בוכה למשפחותיו ובמרגלים, וגרם להם שתי בכיות קול ברמה נשמע וכו' ועל נהרות בבל וכו' גם בכינו וכו', כי ג' מדות אלו הם מחריבי ירושלים כנ"ל וזה שאמר לו השם יתברך (במדבר י"א) אספה לי שבעים איש ודרשו רז"ל (מובא בילקוט שמעוני שם) כנגד שבעים ימים טובים של ישראל, ז' ימי הפסח, ח' ימי החג, ראש השנה, יום הכפורים, עצרת, נ"ב שבתות היינו שרצה השם יתברך להמשיך אז תיקון לאלו המדות שתיקונם על ידי הרגלים, וראש השנה ויום הכפורים גם כן שייכים לענין זה כמבואר קצת במאמר זה בסופו, וכמובן בהמעשה שעל המאמר הנ"ל, ושבת היא תחלה למקראי קודש, ואי אפשר להאריך עוד בזה כאן אך אף על פי כן מחמת פגם אלו המדות מרמזת התורה הקדושה שנפגם אז הנבואה, ועל כן לא יכלו הזקנים לקבל נבואה בעצמם רק באמצעות משה רבינו ע"ה, כמו שכתוב (שם) ויאצל מן הרוח אשר עליו וכו', וזה שכתוב ויתנבאו ולא יספו ופירש"י לא נתנבאו אלא אותו יום לבדו (וגם לפירוש התרגום ומתנבאין ולא פסקין יש לומר בהיפוך, שרומז הפסוק שזה מחמת שקבלו מנבואת משה, אבל אם היו בעצמם מקבלין הנבואה היה הדבר רק לפי שעה ולא היו יכולים לעמוד בנבואתם מחמת התגברות הפגמים הנ"ל אך שיטת רוב המפרשים והמדרשים ז"ל הוא כפשוטו שלא הוסיפו להתנבאות עוד והוא מחמת הנ"ל) וזה שכתוב (שם) וישארו שני אנשים וכו' ותנח עליהם הרוח והמה בכתובים וכו' ויתנבאו במחנה, היינו שנבואתם היה רק מבחינת כתובים שהוא בחינת רוח הקודש ולא בחינת נבואה (וכן מבואר להדיא פירוש זה בדברי הר' חיים ויטאל ז"ל בפירוש אחר התיקונים), ואז אמר יהושע אדוני משה כלאם וכו', כי המלאך הנ"ל הוא בחינת השכינה כמבואר בסוף המאמר, והוא עצמו בחינת הכתובים כאשר יבואר לקמן, ועל כן הטל עליהם וכו', ואז אמר משה מי יתן כל עם ה' נביאים כי יתן ה' את רוחו עליהם, היינו מי יתן שיתתקנו המדות הנ"ל אצל כל ישראל ואז יזכו ליראה ולהשפעת הנבואה עד שיהיו כולם נביאים, ויקבלו הנבואה מרוח ה' בעצמו ולא באמצעות שום אדם

וזה שאמרו רז"ל במדרש תהלים י"ד הקדוש ברוך הוא אמר (דברים ה) מי יתן והיה לבבם זה ליראה, משה אמר (במדבר י"א) מי יתן והיה כל עם ה' נביאים, ודוד אמר (תהלים י"ד, נ"ג) מי יתן מציון ישועת ישראל שני פעמים, ואז יתקיימו שני הבחינות הנ"ל (יחזקאל ל"ו) ונתתי לכם לב חדש, וכתיב (יואל ג) והיה אחרי כן אשפוך רוחי על כל בשר ונבאו בניכם ובנותיכם, היינו כנ"ל שהשם יתברך אמר מי יתן והיה לבבם וכו' ליראה אותי וכו', היינו שיזכו ליראה שלימה התלויה בלב ומשה אמר מי יתן והיה כל עם ה' נביאים וכו', היינו בחינת השפעת הנבואה שנמשך על ידי שלימות היראה שבלב הנ"ל ודוד אמר מי יתן מציון ישועת ישראל וכו', היינו בנין ירושלים בפועל ממש אז יתתקנו שני בחינת הנ"ל בשלימות דכתיב ונתתי לכם לב חדש וכו', בחינת תיקון הלב על ידי שלימות היראה התלויה בלב (וכמו שכתוב ירמיה ל"ב ונתתי לכם לב אחד וכו' ליראה אותי וכו'), וכתיב אשפוך רוחי על כל בשר וכו' היינו בחינת השפעת הנבואה הנ"ל (ועיין ספרי שופטים פרשה קע"ו נביא אקים להם הא למדת שבשכר יראה זכו שעמדו להם נביאים היינו כנ"ל):

שם אות ח' ט', ועל ידי הנבואה נגאלת התפלה מן הגלות וכו' כי התפלה היא בחינת בורא ניב שפתים בחינת נבואה וכו' נראה לעניות דעתי דרוצה לומר, כי שלימות כוונת התפלה היינו לכוון לבו לשמים, ולשפוך את נפשו לפני השם יתברך כמדבר עמו פנים אל פנים, וזאת ההארה והתנוצצות אלקות שבלבו כאלו רואה אותו יתברך ומשיח לפניו את כל אשר עם לבבו זה בחינת רוח נבואה ממש כמובן וזה שאמר ר' חנינא בן דוסא לא נביא אנכי וכו' אלא אם שגורה תפלתי בפי וכו', ולמדו רז"ל דבר זה מפסוק בורא ניב שפתים וכו' כי כשיש השפעת הנבואה בעולם, אף על פי שאין מי שיתנבא ממש, אף על פי כן על ידי זה נגאלת התפלה עד שהיא בבחינת נבואה כנ"ל, ואז התפלה היא בבחינת דבר ה' שזה עיקר בחינת נבואה בחינת (ישעיה נ"א) ואשים דברי בפיך וכו' (ועיין גם במאמר על אשר מעלתם סימן מ"ח):

שם אות י' אך יש ג' עבודות המפסיקין עבודת התפלה וכו' רוצה לומר אפילו מי שזכה לתקן הג' מדות התלויים בלב שהם תאוות ממון ותאוות אכילה ותאוות משגל וכו', עד שזכה על ידי זה לגאול את התפלה מגלותה וכנ"ל, אף על פי כן צריך ליזהר מג' עבודות הללו המפסידין עבודת התפלה, והם ביזוי אנשים ופגם אמונה ופגם הברית כי אף על פי שזכה לכל הנ"ל עד שעל ידי זה זכה לבחינת בנין ירושלים שהוא בחינת יראה שלימה התלויה בלב, ואז בוודאי יש לו גם אמונה בשלימות, כי שלימות היראה תלוי באמונה כידוע, ומובא גם בדברי רז"ל, אף על פי כן צריך ליזהר שלא להכשל באיזה בחינת פגם אמונה בדקות גדול מאד (וכמובן במאמר סוד כוונת המילה סימן ס"ג ובשאר מקומות), כי על ידי זה נפגם עבודת התפלה שלא תהא בשלימות גדול כזה שהוא בחינת דבר ה' שהוא שורש הכל וכן אף על פי שזכה לתקן בחינת חמימות תאוות המשגל, אף על פי כן עדיין נשאר בו איזה חמימות מעט המוכרח למצוות הבורא יתברך כמבואר שם, על כן צריך להשמר מאד שלא לפגום בזה איזה פגם כל שהוא, שהוא בחינת פגם הברית ועיין בליקוטי הלכות, הלכות ערלה הלכה ד מה שמבואר בזה והכל עולה בקנה אחד:

שם אות י"א, שסמך גאולה לתפלה וכו' היינו שגאל את התפלה מן הגלות וכו' והנה לעיל אות ח' מבואר בפנים שעל ידי נבואה נגאלת התפלה וכו' ואפשר שלזה תקנו רז"ל לסמוך גאולה לתפלה בפסוקי נביאים דייקא, כמו בשחרית ונאמר (ישעיה מ"ז) גואלנו ה' צבאות, ובערבית (ירמיה ל"א) כי פדה ה' את יעקב וכו' שהם פסוקי נביאים:

שם אות י"ג, גם ואדעך בשם זה בחינת הנפשות וכו' דהיינו התקשרות לשרשי הנשמות שהם בחינת כסא כבוד רוצה לומר כי אף על פי שכבר הוא במדרגה גבוה כזו, אף על פי כן צריך התקשרות לשרשי הנשמות בכדי שלא יפילו אותו המלאכים העומדים לשמאל (כמובן מלשון התיקונים הנ"ל), ומתקנאים בו ומקטרגים עליו, אף על פי שבאמת גם הם מקבלים מתפלתו שהיא בחינת דבר ה' וכמו כן לענין המפורסמים שהם רק על ידי עזות, ועזותם נופל לפניו כי (בבא מציעא ג) אין אדם מעיז פניו לפני בעל חובו, אף על פי כן נראה לעניות דעתי שרק הוא לבדו היינו הבעל תפלה הנ"ל מבין על דבר זה איך שעזותם נופל לפניו, כי באמת הוא ברוחניות ודקות גדול ורק לפי שעה בעלמא, ובתוך כך יכולין להתגבר בעזותם עד שיעיזו פנים כנגדו גם כן וירבו במחלוקת עליו ומי לנו גדול ממשה רבינו ע"ה שהוא בחינת משיח, שהתגברו כנגדו עדת קרח וחלקו עליו, וכן כנגד המלאכים אמר לו השם יתברך אחוז בכסא הכבוד כמבואר לעיל בפנים ולפעמים על ידי זה בעצמו שנופל בדעתו לפניו, הוא מתגבר אחר כך כנגדו לחלוק עליו, וכיוצא בזה מצינו במקרא כמה פעמים, כגון אצל קין והבל וכו', וכן אצל הצדיקים הגדולים, כגון השבטים עם יוסף (בראשית ל"ז) ויקנאו בו אחיו וכו', וכן שאול ודוד וענין זה מצינו כמעט בכל דור ודור:

שם ואדעך בשם וכו' כנ"ל נמצא נעוץ סופן בתחלתן, כי על ידי בחינת שם המובא לעיל בפנים באות ה', היינו על ידי תיקון הג' מדות שהם בחינת שם, ועל ידי זה זוכה ליראה שבלב שהוא בחינת שם, על ידי זה זוכה לידע ולהכיר המפורסמים בעלי השם, ולקשר עצמו עם נפשות ישראל שהם בחינת שם, בחינת (בראשית ב) נפש חיה הוא שמו:

שם אות י"ד, (תהלים צ"ג) ה' לאורך ימים היינו שהוא יתברך יכול לעשות ראש השנה שהוא יומא אריכתא וכו' רוצה לומר כי מה ששני ימים של ראש השנה הם כיומא אריכתא, הוא מחמת שראש השנה הוא בראש חודש (כידוע בדברי רז"ל בראש השנה ל: ומסכת ביצה ד') שזה בעצמו גם כן חסד גדול מהשם יתברך, כי הוא יודע מקומו של כל אחד ודן את הכל לכף זכות לכל אחד כפי מקומו וכמבואר בפניםבכסא ליום חגינו היינו ראש השנה רוצה לומר כי רז"ל דרשו בכסה ליום חגיגו (תהלים פ"א) איזה חג שהחודש נתכסה בו (רוצה לומר שהוא בראש חודש) זה ראש השנה היינו כנ"ל:

שופר זה בחינת הלב וכו' וגם שופר הוא בחינת יראה ובחינת נבואה ובחינת תפלה וכו' הנה ג' דברים אלו שהם יראה נבואה ותפלה כולם הם תלויים בבחינת הלב יראה הוא דבר המסור ללב בחינת (דברים ה) מי יתן והיה לבבם זה ליראה וכו' כנ"ל נבואה שנאמר (תהלים צ) ונביא לבב חכמה כמו שדרשו רז"ל שהוא מלשון נבואה תפלה הוא עבודה שבלב כמו שדרשו רז"ל (תענית ב) ובדרך דרש נוכל לומר שתיקון ג' דברים אלו הם בחינה אחת עם בחינת תיקון הג' מדות שבלב יראה הוא בחינת תיקון תאוות המשגל בחינת (בראשית כ) כי אמרתי רק אין יראת אלקים וכו' והרגוני על דבר אשתי, וכתיב (משלי ל"א) שקר החן והבל היופי אשה יראת ה' היא תתהלל, וכמבואר במאמר פתח ר' שמעון סימן ס' נבואה הוא בחינת תיקון תאוות ממון כמו שאמרו רז"ל נדרים ד' לט שכל הנביאים היו עשירים וכו' וכמובן גם בדבריו ז"ל לקמן בסי' ס"ד כי הממון הוא מנפילת העשירות של הנביאים וכו' תפלה הוא בחינת תיקון תאוות אכילה בחינת (תהלים ס"ג) כמו חלב ודשן תשבע נפשי ושפתי רננות יהלל פי, בפרט כי התפלה הוא בחינת פרנסתו של הקדוש ברוך הוא כמבואר במאמר תהומות יכסיומו בליקוטי א' סימן ט', והוא במקום קרבן שנאמר בו (במדבר כ"ח) את קרבני לחמי וכו', ועל ידה נמשך כל פרנסתן ואכילתן של ישראל, שזה בחינת מה שאמרו רז"ל (ברכות י:) לא תאכלו על הדם (קדושים י"ט) לא תאכלו קודם שתתפללו וכו', בפרט כפי המבואר במאמר זה כי עיקר גידול כל הצמחים וכל מיני מאכל הוא רק על ידי התפלה שהוא בחינת דבר ה', וכמו שאמרו רז"ל על פתח הקרקע היו עומדין עד שבא אדם הראשון והתפלל וכו':

שם, גם שופר הוא בחינת שיח השדה שחוזרים כחם לתוך התפלה וכו', יוב"ל ראשי תיבות ו'יצא, י'צחק, ל'שוח, ב'שדה יש לפרש כי יובל הוא בחינת חירות, והכח המלובש שבכל שיח השדה כשחוזר ועולה לשרשו שהוא התפלה בחינת דבר ה' זה בחינת יובל וחירות בחינת בשנת היובל וכו' תשובו איש אל אחוזתו:

שם, כשהוא עולה למעלה מהם וכו' וכו' עיין בכוונת מוסף של ראש השנה מה שמקדימין אז פסוקי כתובים לפסוקי נביאים וכו':

וזו הוא המעשה שסיפר רבינו ז"ל סוף קיץ תקס"ח קודם ראש השנה תקס"ט הנ"ל, ובאותו העת הביא לו השוחט דקהילת טעפליק כסא נפלאה (צבוע בצבע אש), וסמוך לזה סיפר שראה במראה או בחלום שהביאו לו כסא והיה אש סביבה, והלכו כל העולם אנשים ונשים וטף לראותה, וכשחזרו משם אזי תיכף נתקשרו זה עם זה ונעשו שידוכים ביניהם, וגם כל מנהיגי הדור כולם הלכו לראותה ושאלתי כמה היא רחוקה ומפני מה תיכף נעשו שידוכים, והלכתי והקפתי סביבם לילך שם ושמעתי שהולך ובא ראש השנה, והייתי מסופק אם לחזור אם להתעכב שם (והיה נבוך בדעתו בזה), ואמר בלבו איך אשאר בכאן על ראש השנה, ואמרתי בדעתי לפי הגוף חלש שיש לי למה לי לחזור, והייתי שם ובאתי להכסא וראיתי שם ראש השנה ראש השנה ממש, וכן יום הכיפורים יום הכפורים ממש, וכן סוכות סוכות ממש גם שמעתי שהיו צועקים (ישעיה א) חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי, מה לכם לדון את העולם ראש השנה בעצמו ישפוט, וברחו כולם עם כל מנהיגי הדור כולם ברחו וראיתי שם שהיה חקוק על הכסא כל צורות של כל ברואי העולם, וכל אחד היה חקוק עם בת זוגו אצלו, ובשביל זה נעשין תיכף שידוכים, כי כל אחד מצא שם וראה את בת זוגו ומאחר שבימים הקודמים למדתי, נפל בדעתי שפסוק (דניאל ז) כ'רסיה ש'ביבין ד'י נ'ור ראשי תיבות שדכ"ן, כי על ידי הכסא נעשין שידוכים כנ"ל גם כרסי"ה ראשי תיבות ר'אש השנה, י'ום הכ'פורים, ס'וכות, ועל כן בשמיני עצרת זווגא דמטרוניתא ושאלתי מה יהיה פרנסתי, ואמרו לי שאהיה שדכן, והאש הקיף סביבו:

כי באמת ראש השנה הוא טובה גדולה, כי הוא מועד שהלבנה נתכסה, שעל זה נאמר (חולין ס:) הביאו עלי כפרה, והוא טובה גדולה להעולם, כי על ידי כל זאת אנו יכולין לבקש כפרה בראש השנה וכו' כמבואר בפנים במאמר הנ"ל וכו' והדברים סתומים ונעלמים מאד מאד גם חסר קצת כי לא נכתב בשלימות ואחר סיפור זה בראש השנה אמר מאמר תקעו ממשלה הנ"ל, ואמר שהוא פירוש על המראה הנ"ל ופעם אחת דיבר מהמעשיות וכו' והזכיר אז ענין זה מקשר המעשה הזאת עם התורה הנ"ל, כמה נורא ונפלא ונשגב מאד הענין הזה למי שיש לו לב להבין ואז אמר אם אין אתם שמחים איני יודע מה לכם, כלומר שראוי לנו על כל פנים לשמוח מאד תמיד כשזכינו לטעום אורות נוראות כאלו וכו' גם אחר שסיפר המעשה הזאת אמר שאתם יכולין לומר עליה תורה כל ימי חייכם

אמר המחבר, כבר מבואר לעיל שהדברים סתומים ונעלמים מאד גם חסר קצת וכו' כנ"ל, ועל כן בוודאי אי אפשר להבין על נכון סוד הקדוש של הסיפור הזה עם המאמר תקעו הנ"ל, ואיך המאמר הזה הוא ביאור ופירוש על המראה הזאת אף על פי כן אמרתי לרשום איזה הערות קטנות בענין זה כפי הנראה לעניות דעתי הגם כי דברים פשוטים המה הכסא שהיה האש סביבה הוא בחינת הכסא העליון שעליה נאמר בדניאל ז' חזי הוית עד דא כרסון רמיו ועתיק יומין יתיב (ופרש"י כסאות הוטלו ונתקנו לישב במשפט וכו' ועתיק יומין יתיב הקדוש ברוך הוא יושב למשפט וכו') כרסיה שביבין די נור גללוהי נור דליק וכו' דינא יתיב וספרין פתיחין וזה שסיפר שהלך והקיף סביבם לילך שם אל הכסא ושמע שהולך ובא ראש השנה (שהוא יום המשפט וכתיב (תהלים ט) כונן למשפט כסאו וכמוהו רבים) וכשבא לשם ראה ראש השנה ראש השנה ממש, יום כפור יום כפור ממש, סוכות סוכות ממש (כי כל הימים הללו הקדוש ברוך הוא יושב על כסא המשפט עד גמר הדין בהושענא רבא כידוע), ושמע שהיו צועקין חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי, מה לכם לדון את העולם, ראש השנה בעצמו ישפוט (כי ראש השנה הוא בראש חודש והוא בחינת חודש ומועד ביחד וכמו שדרשו רז"ל בכסה ליום חגינו איזה חג שהחודש מתכסה בו זה ראש השנה וכשאדם יושב לדבר בחבירו זה בחינת שעושה ראש השנה שיושב ודן את חבירו, ומי הוא זה שיכול לשפוט את חבירו כי המשפט לאלקים הוא, כי רק הוא יתברך מקומו של עולם ויודע מקומו של כל אחד ויכול לדון את כל אדם לכף זכות כל אחד כפי מקומו ואנו רואין רחמנותו יתברך במה שקבע יום הדין של ראש השנה בראש חודש וכו' כמבואר בפנים במאמר תקעו הנ"ל אות י"ד וזהו שהיו צועקין חדשיכם ומועדיכם, היינו היום הדין שלכם שאתם יושבין ודנין את האדם שזה בחינת ראש השנה שהוא חודש ומועד ביחד זה שנאה נפשי, מה לכם לדון את העולם מאחר שאין אתם בחינת מקומו של עולם לידע מקומו של כל אחד ולקיים אל תדין את חבירך עד שתגיע למקומו והוי דן את כל אדם לכף זכות, ועל כן מה לכם לדון את העולם ראש השנה בעצמו ישפוט, כי ראש השנה שהוא בראש חודש שאז אמר הקדוש ברוך הוא בעצמו כביכול הביאו עלי כפרה זהו בעצמו שורש הדבר לדון את כל אחד לכף זכות, ושיוכל כל אחד להרים פניו לפניו יתברך ולבקש ממנו כפרה כמבואר בפנים) וברחו כולם עם כל מנהיגי הדור כולם ברחו (כי אפילו המנהיגי הדור, לא מיבעיא המפורסמים של שקר שפרסומם הוא רק על ידי עזותם ואינם כלל בבחינת שרשי נשמות ישראל שהם בחינת הכסא הכבוד אלא אפילו מנהיגי הדור אמתיים שהם באמת בחינת שרשי נשמות ישראל וכל נשמות ישראל נחלקים תחתם, אף על פי כן עדיין לאו כל אחד מהם זוכה לבחינת כל התיקונים המבוארים בפנים בשלימות, עד שיהיה בבחינת (איוב כ"ו) מאחז פני כסא לאחוז בבחינת כסא הכבוד שרשי נשמות ישראל, עד שיהיה בבחינת מקומו של עולם, עד שעל ידי זה יוכל לעשות ראש השנה כמבואר בפנים וזה מובן גם כן ממה שאמר הקדוש ברוך הוא למשה (שמות ל"ג) כי מצאת חן בעיני ואדעך בשם וכו' על כן ברחו משם) וראה שם שחקוק על הכסא כל צורות של כל ברואי עולם, וכל אחד היה חקוק עם בת זוגו אצלו, ובשביל זה נעשין תיכף שידוכים וכו' כנ"ל (כי כסא זו היא בחינת כסא הכבוד שרשי נשמות ישראל, ושם כל הנשמות כל אחת עם בת זוגו כמובן בדבריו ז"ל בליקוטי א' סי' רס"ה (ועיין זוהר לך לך פה:) כ'רסיה ש'ביבין ד'י נ'ור ראשי תיבות שדכ"ן כי על ידי הכסא נעשין שידוכים (היינו כנ"ל) גם כרסי"ה ראשי תיבות ראש השנה יום כפור וכו' (היינו גם כן כנ"ל) ועל כן בשמיני עצרת זווגא דמטרוניתא (כי כמו שבחזירתם מן הכסא נעשו שידוכים כן הוא בשורש העליון גם כן שאחר ראש השנה יום כפור סוכות שהם בחינת הכסא אז הוא בחינת זווגא דמטרוניתא שמשם שורש השפעת נשמות ישראל זכרים ונקבות כמובן בזהר לך לך הנ"ל ועיין בפרדס הרימונים שער מהות והנהגה פרק כב) ושאל מה יהיה פרנסתו, ואמרו לו שיהיה שדכן (היינו בחינת שדכן הנ"ל שהוא מאחז פני כסא שאי אפשר לזכות לזה כי אם מי שתפלתו הוא בבחינת דבר ה' שהיא שורש הכל והוא בחינת המלוה הגדול שכולם לוים אצלו וצריכין להחזיר כחותם אליו מי שזוכה לזה בוודאי פרנסתו בריוח, כי הפרנסה רודפת אחריו שזה בחינת (שמות כ"ג) (ועבדתם את ה' אלקיכם) ובירך את לחמך ואת מימך כפשוטו, היינו שיהיה לו ברכה בפרנסתו ובדרך צחות נוכל לומר כי מי שהוא בבחינת שדכן הנ"ל אז הוא יכול לעשות ראש השנה ומשם נמשך פרנסה, על דרך שאמרו רז"ל (ביצה ט"ז) מזונותיו של אדם קצובין לו מראש השנה) (והאש הקיף סביבו כי הכסא הוא בחינת אש כנ"ל ותיקוני הכסא היינו לזכות לזה לבחינת מאחז פני כסא שהוא על ידי בנין ירושלים, היא בחינת אש בחינת (בתפילת נחם) ובאש אתה עתיד לבנותה כאמור (זכריה ב) ואני אהיה לה חומת אש סביב גם ירושלים הוא בחינת הכסא כמו שכתוב (ירמיה ג) בעת ההיא יקראו לירושלים כסא ה', וכמובא במאמר היכל הקודש בליקוטי א' סי' נ"ט ובנין ירושלים הוא בחינת יראה שלימה התלויה בלב, זה בחינת אש כמו שכתוב (דברים ה) כי יראתם מפני האש ועל ידי יראה בא השפעת הנבואה וכו', זה בחינת אש בחינת (שמות ג) וירא מלאך ה' אליו בלבת אש הנאמר בתחילת נבואת משה, ואחר כך במעמד הר סיני כתיב (דברים ד) ודבריו שמענו מתוך האש, וכן כתיב הרבה פעמים אש בענין זה ועל ידי זה נגאלת התפלה עד שהתפלה היא בבחינת דבר ה', זה בחינת אש כמו שכתוב (שם) הלא כה דברי כאש וכו' גם כי שלימות התפלה הוא להתפלל בכוונת הלב ובהתלהבות רשפי אש שלהבת יה בבחינת (תהלים ל"ט) חם לבי בקרבי בהגיגי תבער אש וכו' ועל ידי זה יכול לעשות ראש השנה שהוא יום המשפט, זה בחינת אש כמו שכתוב (ישעיה ס"ו) כי באש ה' נשפט וכמובן בסימן נ"ט

וכן תיקון הג' מדות שבלב הוא גם כן בחינת אש תאוות ממון הוא בחינת נור דליק בחמימות תאוות ממון כמבואר במאמר אשרי העם סי' י"ג, ושם נאמר שתיקון תאוות ממון הוא על ידי צדקה עיין שם וזה בחינת (שמות ל) זה יתנו ואמרו רז"ל (מדרש מנחומא צ"א) שהראה לו כמין מטבע של אש אכילה הוא בחינת אש אוכלה, כי עיקר האכילה הוא לקיים הליחות שרשיות שבאדם שלא יכלו חס ושלום על ידי האש היסודי שבאדם כידוע וכשזוכין לאכילה דקדושה אז השלחן הוא בחינת מזבח, ואכילתו הוא בחינת קרבנות שנאמר בהם (במדבר ס"ח) את קרבני לחמי לאשי משגל הוא בחינת אש בחינת (תהלים ל"ט) חם לבי בקרבי המבואר במאמר הנ"ל, ונאמר (משלי ו) היחתה איש אש בחיקו וכו', ואמרו רז"ל (סוטה י"ז) איש ואשה וכו' לא זכו אש אוכלתן, זכו שכינה שרויה ביניהם היינו על ידי שם י"ה שבאיש ואשה נמתק האש עד שהוא בקדושה בבחינת שכינה שרויה ביניהם, ואז האש בבחינת שלהבת י"ה המבואר בכוונת שבת כידוע וכן ענין תיקון הג' עבודות המפסידין עבודת התפלה זה גם כן בחינת אש אל תהי בז לכל אדם, על דרך שאמרו רז"ל (ברכות ו:) הנצרך לבריות כאלו נידון באש ובמים שנאמר (תהלים ס"ו) הרכבת אנוש לראשנו באנו באש ובמים וכן דרשת רבותינו ז"ל בבא מציעא ע"ה: לענין מי שהנושה שלו עובר לפניו, ופירוש החידושי אגדות כי מחמת שנתבייש ואזיל סומקא ואתי חוורא ובתחלה פניו מאדימות מחמת בושה זה בחינת אש ואחר כך אתי חוורא זה בחינת מים וכתיב (תהלים ע"ח) בחוריו אכלה אש ובתולותיו לא הוללו ודרשו רז"ל במדרש תהלים על נדב ואביהוא שהיו אומרים איזה אשה הוגנת לנו וכו', שבזה פגמו בבחינת אל תהי בז הנ"ל ונידונו באש, ואמרו רז"ל (ברכות מ"ג:) מוטב שיפיל אדם עצמו לכבשן אש ואל ילבין פני חבירו וכו' תיקון פגם עבודה זרה הוא בחינת אש בחינת פסילי אלהיהם תשרפון באש ובעגל כתיב (שמות ל"ב) ואשליכהו באש וכו' וכן התיקון היה על ידי אש שנאמר (שם) וישרוף את העגל וכו' ונאמר (דברים ט) ואשרוף אותו באש וכו' פגם הברית הוא בחינת אש כמו שכתוב (איוב ל"א) כי אש הוא עד אבדון תאכל ונאמר (משלי ו) היחתה איש אש וכו' כנ"ל ושמירת הברית היא בחינת אש בחינת בראשית ברית אש, וכמובא במאמר סוד כוונת המילה סי' ס"ג ועל ידי תיקון ג' עבודות הנ"ל זוכין לעבודת התפלה עד שהוא בבחינת דבר ה' שזה בחינת אש וכנ"ל, עד שזוכין על ידי זה לאחוז עצמו בכסא הכבוד שהוא בחינת אש כנ"ל, ועל ידי זה יש לו ממשלה על המלאכים שהם בחינת אש בבחינת שאמר רב עמרם (קידושין פ"א) אנא בשרא ואנת אש ואנא עדיפנא מנך כמבואר בפנים:

והנה מבואר במאמר זה על פסוק (בראשית ב) ויבן ה' את הצלע שהיא חוה אם כל חי בחינת כסא הכבוד שרשי נשמות ישראל ומבואר בפרי עץ חיים בכוונת ראש השנה שהיה ראוי שיבוא העולם לשלימות תיקונו ביום שנברא בו אדם הראשון שהוא בראש השנה, אך מחמת הפגם נתקלקל הענין, וצריכין לעסוק בתיקון זה בכל שנה ושנה מראש השנה עד שמיני עצרת וכו' נמצא מבואר שהתיקון של בחינת ויבן ה' את הצלע הנ"ל שהוא בחינת הכסא הנ"ל נעשה בכל שנה מראש השנה עד שמיני עצרת כמובן שם בכוונות הנ"ל ואפשר לומר שזה גם כן בכלל דבריו ז"ל שראה שם ראש השנה ראש השנה ממש, וכן יום כפור וסוכות הנ"ל:

וכל זה כתבתי בדרך דרש בעלמא, כי מאד עמקו מחשבותיו של רבינו ז"ל, ודבריו עומדים ברום רומו של עולם וכלולים בהם סתרי תורה הרבה ותעלומות חכמה עד אין חקר, בפרט בענין זה אשר הוא בעצמו ז"ל הפליג בנפלאות הענין כנ"ל ועיין נפלאות רבות על פי מאמר תקעו ממשלה הנ"ל בליקוטי הלכות, הלכות ציצית הלכה ג, והלכות ערלה הלכה ד, והלכות שלוחין הלכה ד ועוד בכמה מקומות בדבריו ז"ל ועיין בזוהר פנחס רנ"ג: שהשלש רגלים הם כנגד השלשה אבות שהם בחינת חסד גבורה תפארת, וראש השנה הוא בחינת דינא דמלכותא וכו' עיין שם וידוע שהם בחינת רגלי הכסא עיין במאמר אבא שאול סי' נ"ה וזה גם כן בחינת הג' תפלות שתקנו האבות כמבואר שם ואפשר לומר שזה גם כן בחינת תיקון הג' מדות שנתתקנין על ידי השלש רגלים, ועל ידי זה נבנית ירושלים שהיא בחינת יראה שזה בחינת ראש השנה שהוא מקור היראה כידוע

וזה בחינת תקעו בחדש וכו' המבואר בסוף המאמר, תקעו זה בחינת ממשלה הנ"ל וכו', בחודש זה בחינת התחדשות המוחין שבשלש רגלים בבחינת (תהלים ק"ד) עשה ירח למועדים שכל המועדים והרגלים הם על ידי חידוש הירח וכו' וענין התיקון להתקיים בהממשלה הנ"ל שהוא על ידי שיאחז בבחינת כסא הכבוד וכו' כנ"ל, זה אינו מרומז להדיא בפסוק זה, רק באמת כל הבחינות האלו הם בעצמם גם כן בחינת הכסא כנ"ל ועיין בזוהר תצא רפ"ג שדרש הפסוק (ישעיה נ"ח) א"ז תקרא וה' יענה על ענין השלש רגלים וראש השנה וכו' א"ז ז' יומין דסוכות וחג שמיני עצרת א"ז מצה וז' יומין דפסח א"ז סוכה וז' מינין דלולב וכו' עיין שם

ולענינינו אפשר לרמז שזה בחינת (תהלים צ"ג) נכון כסאך מאז היינו בחינת אז הנ"ל, שהם בחינת תיקוני הכסא מעולם אתה כי הקדוש ברוך הוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו כי הוא יתברך קודם לעולם וכן הכסא היא גם כן בבחינת (שמואל א ב) וכסא כבוד ינחילם כי לה' מצוקי ארץ וישת עליהם תבל כמבואר בפנים וזה (תהלים צ"ג) נשאו נהרות ה' נשאו נהרות קולם וכו', היינו הקטרוגים שמתעוררים על האדם וכו' מקולות מים רבים וכו' אדיר במרום ה' כי השם יתברך אדיר מכולם וממתיק ומשתיק את כל הקטרוגים, כי הוא יתברך מקומו של עולם ודן את כל אחד לכף זכות לפי בחינת מקומו של כל אחד וזה עדותיך נאמנו מאד, כי רק עדותו יתברך נאמנה, והוא יתברך יכול להעיד על כל אחד כפי שיודע תכלית נקודת מקומו של כל אחד, לביתך נאוה קודש ה' לאורך ימים כמבואר בפנים ובאמת שורש מקומו של כל אחד מישראל ברוחניות הוא בבחינת הכסא הנ"ל ששם שרשי נשמות של כל ישראל כנ"ל

ועיין זוהר תרומה קל"ה: לית אתערותא דלעילא לאתרעא עד דישראל מתערי לתתא כמה דאוקימנא דכתיב בכסה ליום חגינו ליום חג לא כתיב אלא ליום חגינו וכו' (והוא על דרך שאמרו רז"ל שהמלאכים שואלים להקדוש ברוך הוא אימתי ראש השנה, והקדוש ברוך הוא אומר להם אני ואתם נשאל לבית דכן שלמטה וכן אמרו רז"ל במסכת ראש השנה כי חק לישראל הוא וכו' אין בית דין שלמעלה נכנסין לדין אלא אם כן קדשו בית דין של מטה את החודש) ואפשר שמרומז בזה הלשון של הזוהר הקדוש סוד הענין המבואר במאמר זה שצדיק הגדול וכו' יכול לעשות ראש השנה שזה בחינת בכסה ליום חגינו המבואר בסוף המאמר ואפשר שגם הראש השנה של מעלה תלוי בו כמובן מלשון הזוהר הקדוש הנ"ל ועיין שם גם כן מענין תיקוני הכסא ומילוי הירח ועיין שם גם בדף קל"ח ומרומז גם בדברי רבינו ז"ל בהמעשה של הבנים שנחלפו וכו':

מאמר זה נאמר בשבת חנוכה תקס"ט ויבואר עוד לקמן:

שם במאמר הנ"ל אות ג', ומזה בא הולדה בנקל וכו' אמר המחבר בזה יובן סוד מאמר רז"ל בסנהדרין צא: המונע הלכה מפי תלמיד אפילו עוברים שבמעי אמן מקללין אותו וכו', כי על ידי לימוד ההלכות שהם בחינת תודה מזה באה הולדה בנקל ועל כן כשמונע זאת, אז העוברים מקללין אותו כי יהיה לידתם בקושי חס ושלום על ידי זה, בפרט כפי המבואר בסוף המאמר שהקישוי לילד הוא על ידי שיש קליפה שאומרת גם לי גם לך לא יהיה וכו', והמונע הלכה מפי תלמיד הוא גם כן חס ושלום בבחינה זו, כי גם לו היה מגיע טוב אם היה לומד לתלמידיו כמו שאמרו רז"ל שם, ואם למדו זוכה לברכות כיוסף וכו', היינו על ידי השפעת החסד שבא על ידי לימוד ההלכות כמבואר בפנים וכן אמרו שם שזוכה ללמד גם בעולם הבא, היינו בחינת שעשוע עולם הבא המובא בפנים:

שם, כי ההלכות הם תיקון וקיום הרגלין וכו' רוצה לומר כי על ידי ההלכות שהם בחינת חסד חוזר ונתמלא החסרון של התמכי אורייתא כנ"ל:

שם אות ד', הוא יהיה לך לפה וכו' היינו זה יהיה לך לפה, היינו זה יאיר להדיבור שלך מה שאתה תהיה לו לאלקים ותרגומו לרב כי על ידי שהרב מורה דרך ישר לתלמידיו בתורתו על ידי זה זוכה לבחינת (ירמיה ט"ו) אם תוציא יקר מזולל כפי תהיה וכו':

שם, ה' זה בחינת שידוכים וכו' הגם כי מסתמא רוצה לומר גם כפשוטו, כי על ידי שידוכים הגונים נשלם הדיבור וכו' מכל מקום אי לאו דמסתפינא הוי אמינא, כי תורה ותפלה הם בעצמן בחינת תודה הלכה הנ"ל כי שלימות התפלה הוא בחינת תודה הודאה כמו שאמרו רז"ל כל התפלות בטלות לעתיד לבוא והודאה אינה בטילה כל הקרבנות בטלות לעתיד לבוא וקרבן תודה אינו בטל שנאמר (תהלים נ"ו) אשלם תודות לך שני תודות כנגד תפלה וכנגד הקרבן וכו' וכן לענין התורה העיקר הוא לימוד ההלכה למעשה, כי (אבות א) לא המדרש עיקר אלא המעשה, וכן אמרו רז"ל בכמה מקומות שעיקר תכלית הלימוד של פשטי תורה הוא לידע ההלכה למעשה נמצא שתודה הלכה הם בחינת תפלה ותורה בחינת אל אלקים, והחיבור של תורה ותפלה ביחד זה בחינת יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה כידוע וזה בחינת שידוכים בשרשם כידוע וזה בחינת ה' ששם זה בעצמו קריאתו וכתיבתו ביחד מורה על יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה וכנ"ל, והוא בחינת שלימות הדיבור שהוא על ידי אמת, היינו שיהיה פיו ולבו שוים שזה גם כן בחינת יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה, יחוד שני השמות הנ"ל כמבואר בזוהר הקדוש:

שם אות ו', כי ר' אליעזר הלכה כמותו בכל מקום וכו' רוצה לומר כמו שאמרו שם שיצא בת קול מה לכם אצל ר' אליעזר שהלכה כמותו בכל מקום:

שם, וזה בחינת עבדו את ה' בשמחה וכו' עיין בפרי עץ חיים בכוונת מזמור לתודה מבואר שם ענין מאמר רז"ל (מדרש רבה צו ט) כל הקרבנות בטלים חוץ מקרבן תודה וענין הריעו לה' כל הארץ ראשי תיבות הלכה וענין עבדו את ה' בשמחה, עבד הוא בחינת מט"ט וכו' עיין שם:

שם שנתיים ימים בחינת הימים שנחשבים לשנים על ידי לימוד הלכות בחינת (ישעיה נ"ח) יום יום ידרושון וכו' נראה לעניות דעתי דרוצה לומר, כי בזה מבואר ענין מאמר רז"ל (חגיגה ה:) על האי בר בי רב ד יומא שיום אחד בשנה חשוב שנה כי מאחר שלימוד הלכות הוא בחינת שיעשוע עולם הבא, ועולם הבא הוא בחינת יום שכולו ארוך, על כן יום אחד בשנה חשוב שנה גם לפי מה שנתבאר לעיל ששיעשוע עולם הבא הוא בחינת (ישעיה ל) והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים ופירש"י שבעה פעמים שבעה היינו מ"ט פעמים שבעה וכו' וידוע דברי המפרשים ז"ל על ענין (תהלים צ) שמחנו כימות עניתנו, היינו על פי הנ"ל כי לעתיד יהיה יום אחד ארוך כמו שנה שלימה ועל כן על ידי לימוד הלכות שהם בחינת שעשוע עולם הבא על כן יום אחד בשנה חשוב שנה כנ"ל ועיין נפלאות רבות על פי המאמר זה בליקוטי הלכות, הלכות כלאי בהמה, הלכה ד ושם מבאר בזה כל הכוונות של חנוכה ועיין גם כן בהלכות פריקה וטעינה הלכה ד:

עיין בספר חיי מוהר"ן (שיחות השייכות לתורות כ) שכתב הר"ר נתן ז"ל שלפי דעתו המשיך רבינו ז"ל בזה המאמר בחינת תיקון הקרבן תודה שהיה צריך להביא על שחזר מלבוב לביתו קודם ראש השנה תקס"ט הנ"ל כי זה היתה ישועה גדולה ונפלאה מאד לנו ולכל ישראל כי אם היה נשאר שם בלעמברג אפשר האור היה מסתלק לגמרי חס ושלום ולא היינו שומעים כל הנוראות שגילה אחר כך בתורותיו ושיחותיו הקדושים, ובפרט המעשיות שעיקר המעשיות הגדולות גילה אחר כך, בפרט המעשה של הז' בעטלערס ובוודאי ראוי להביא קרבן תודה על ישועה כזאת גם כמה פעמים נשמע מפיו הקדוש בעצמו גם כן שנתן שבח והודיה גדולה להשם יתברך על שחזר משם גם מבואר שם שמה שנאמר במאמר זה בסוף המאמר מענין בר בי רב ד יומא, זה נתגלגל על ידי איש אחד מבני הנעורים שנסע אליו ז"ל על שבת חנוכה מבראהילוב ונתעכב בנעמריב ולא בא על אותו שבת ואחר שבת בא לכאן ורבינו ז"ל בעת שאמר התורה הנ"ל בשבת חנוכה לא סיים לפרש המקרא ויהי מקץ על פי המאמר הנ"ל, עד שבא האיש הנ"ל אחר שבת ואז התחיל לפרש המקרא הנ"ל על פי מה שאמרו רז"ל מענין בר בי רב ד יומא, והוה מענינא כי זה האיש הנ"ל היה אז ממש בר בי רב ד יומא, כי בשבת לא היה אצלו רק אחר כך בחול יום אחד לבד וכו' גם מה שכתב שם על הד' דברים שהראה ר' אליעזר חרוב יוכיח וכו', לא גילה בשעת אמירת התורה רק בדרך כלל אבל לא ביארם בפרט כמו שמפורש עתה, עד שבא אחיו ר' יחיאל ז"ל עם עוד אנשים שנסעו גם כן על אותו שבת ונתעכבו גם כן, ואחר כך כשבאו אז דייקא גילה ענין הנ"ל, וביאר הד' דברים הנ"ל על פי המאמר הנ"ל בפירוש הנ"ל והכלל כי כל דיבור ודיבור יצא מפיו הקדוש בפלס ובמשקל גדול, והכל כפי הנפשות שנמצאו אז לפניו וכו' עיין שם עוד:

מאמר ואת העורבים צויתי לכלכלך נאמר בשבועות תקס"ט שחל אז ביום א' וביום ב' ויבואר עוד לקמן:

שם במאמר הנ"ל אות א', כי בתחלה כשמתחילין להתנדב לצדקה אזי צריכין לשבר את האכזריות שלו להפכו לרחמנות רוצה לומר כפשוטו, כי בטבע ישראל הם רחמנים בני רחמנים, וענין האכזריות על העניים הוא רק מחמת שגובר אצלו הרחמנות שיש לו על עצמו ובני ביתו, עד שעל ידי זה הוא חס על ממונו ונתאכזר על העניים, ואינו רוצה לפזר להם ממונו על כן צריך כל אחד כפי בחינתו לשבר את האכזריות שלו להפכו לרחמנות, היינו שאדרבא יתעורר ברחמנות כל כך על העניים עד שיתאכזר על עצמו ובני ביתו ולא יחוס עליהם יותר מעל העניים האחרים ויותר טוב שיקמץ קצת מהנהגת בני ביתו ויכלכל דבריו במשפט עד שיהיה נראה בעיניהם כאכזר קצת עליהם, וירחם על העניים שזה בחינת מה שאמרו רז"ל (אבות א) ויהיו עניים בני ביתך, היינו שינהיג בני ביתו כעניים וכמו שפירשו הקדמונים ז"ל ודוד המלך עליו השלום אמר (דברי הימים א כ"ב) ואני בעניי הכנותי וכו' כמו שאמרו רז"ל ולקמן יבואר יותר:

שם אות ה', ועיקר היראה נעשה על ידי התגלות הרצון בבחינת (תהלים קמ"ה) רצון יראיו יעשה וכו' רוצה לומר כי מה שתפס הכתוב בזה לשון יראיו דייקא רימז לנו בזה שורש טעם הדבר, כי מחמת שעיקר היראה נעשה על ידי התגלות הרצון, היינו שמתגלה שהכל מתנהג רק ברצונו יתברך בלי שום חיוב הטבע כלל, על כן אלו היראים שבוודאי יש אצלם בחינת התגלות הרצון שעל ידי זה זכו ליראה כנ"ל, על כן השם יתברך משנה הטבע בשביל לעשות רצונם:

שם אות ו', וזה ניכר בשמחת יום טוב וכו' רוצה לומר כי כשחס ושלום אינו שומע קול הקריאה של יום טוב שמכריז וקורא ומגלה את הרצון, וזה בא על ידי שאגת הצוררים והחיות רעות שהם חכמי הטבע שכופרין ברצון ואפילו האותות נוראות שעשה עמנו השם יתברך בהימים טובים הקדושים משימין הכל בתוך דרך הטבע, אזי ממילא על ידי זה חס ושלום נשבת שמחת יום טוב, כי לשמחה מה זו עושה מאחר שהכל על פי חיוב הטבע, ואם היו שמחים אז בצאתם ממצרים אבל עכשיו אכתי עבדי אחשורוש אנן ועול צרות הגלות מתגבר בכל יום, ואם כן מה לנו לשמוח עכשיו במה דהוה הוה אבל כשזוכין לשמוע קול הקריאה של יום טוב שמכריז וקורא ומגלה את הרצון שהכל מתנהג רק ברצונו יתברך ואין שום חיוב הטבע כלל, אזי יודעים שכמו שעשה השם יתברך עמנו נסים ונפלאות גדולות ונוראות בהוציאנו ממצרים, כמו כן יעשה השם יתברך עמנו עוד נסים ונפלאות ביותר, ויגאלנו מכל הגליות וינקום מהמצירים לנו, מאחר שהכל מתנהג רק ברצונו יתברך ויש (תהלים נ"ח) אלקים שופטים בארץ ועל ידי זה בא שמחה בבחינת (שם) ישמח צדיק וכו', בפרט בשמחת יום טוב שאז עיקר התגלות הרצון כנ"ל, שבזה עצמו צריכין לשמוח מאד אשר בחר בנו מכל עם ועשה עמנו נסים נפלאים כאלה, להודיע לנו שהכל מתנהג רק ברצונו יתברך, וזה עיקר שמחתינו בבחינת (שיר השירים א) נגילה ונשמחה בך דייקא כמו שדרשו רז"ל:

שם, והחכמים האלו הם בחינת חיות רעות וכו' אפשר דרוצה לומר כי חיה הוא מבחינת חכמה כידוע וכ"ש החכמה תחי' וכו' על כן אלו החכמים הרעים חכמי הטבע הם בחינת חיות רעות וכו':

שם, שאגו צורריך בקרב מועדיך וכו' רוצה לומר כפשוטו גם כן, כי כמו שבבחינת הזמן עיקר התגלות הרצון הוא בהימים טובים מקראי קדש, כמו כן בבחינת המקום עיקר מקום התגלות הרצון שהוא בחינת התגלות אלקותו יתברך היה בבית המקדש ועל כן באמת היו שם נסים ונפלאות הרבה כמו שאמרו רז"ל (אבות ה) עשרה נסים נעשו לאבותינו בבית המקדש, וכשנכנסו הצוררים ושאגו בבית המקדש בבחינת (תהלים ע"ד) שאגו צורריך בקרב מועדיך, זה בעצמו הוא גם כן ממש הבחינה זו שקול החיות רעות שהם חכמי הטבע נכנס בתוך קול הקריאה של יום טוב ושואגים שהכל רק על פי חיוב הטבע כנ"ל, בבחינת (שם) שמו אותותם אותות וכו' וכינה הכתוב כאן את מקום המקדש בשם מועדיך לרמז על הנ"ל וזה שמאריך לבאר שם בקפיטל ע"ד הנ"ל אתה פוררת בעזך ים וכו' זה בחינת התגלות הרצון שעל ידי הנסים של קריאת ים סוף וכו' לך יום אף לך לילה וכו', היינו שגם הנהגת הטבע הוא מתנהג רק ברצונך יתברך זכר זאת אויב חרף ה' וכו' אל תתן לחית נפש תורך וכו', היינו שלא יבלעו החיות רעות הנ"ל את נפשות ישראל שדבוקים בהשם יתברך כתור בבן זוגה אף בזמן הגלות כמו שפירש"י שם וזה שהתחיל בקאפיטיל זה זכור עדתך קנית קדם גאלת שבט נחלתך הר ציון זה שכנת בו, הרימה פעמיך למשואות וכו' ודרשו רז"ל (מובא בילקוט שמעוני שם) שאמרת לנו שלש פעמים בשנה וכו', היינו שהתפלל שיתגלה הרצון על ידי קול הקריאה של השלש פעמים בשנה שעל ידי זה יכנעו האויבים והחיות רעות הנ"ל:

אות ז', וצריך לקשר כל הרצונות שיש בעולם לשורש הרצון וכו' יש לפרש דרוצה לומר, כי גם כל דרכי הטבע והנהגת העולם על פי מערכת השמים הוא גם כן רק ברצונו יתברך, כי רצונו יתברך היה לברוא עולם כזה ושמים וארץ כאלו עם כוחותיהם והנהגותיהם, הכל רק כפי חיוב רצונו יתברך רק מחמת שרצונו יתברך מתלבש בדברים אלו, הם מתנהגים בהנהגה חזקה מאד ובתמידיית וזרח השמש ובא השמש וכו', עד שעל ידי זה יש כח לחכמי הטבע לכפור לגמרי בהרצון כאלו אין שום רצון כלל חס ושלום רק טבע ועל כן זה החכם שבקדושה שיכול לקשר כל הרצונות שיש בעולם, היינו כל הרצונות שלו יתברך המלובשים בטבע והנהגת העולם, והוא יכול לקשרם לשורש הרצון, היינו לרצון הקדום העליון שהוא בחינת שורש ומקור של כל אלו הרצונות שמלובשין בטבע הבריאה, ועל ידי זה מכניע וסותר דעות חכמי הטבע ומגלה שהטבע עצמה מתנהגת רק ברצונו יתברך ועיין כעין זה בליקוטי הראשון סימן ד' מאמר אנכי וכו'

עוד יש לפרש דרוצה לומר, כי שורש כל הדברים אפילו שורש כל המחשבות והדיעות הוא רק הרצון, כי יש רצון שהוא קודם לכל כידוע ומבואר בספרים ועל כן זה החכם שיכול לקשר כל הרצונות שיש בעולם, היינו כל הרצונות של כל ישראל אל שורש הרצון, על ידי זה מכניע וסותר דעות חכמי הטבע שכופרים ברצון, כי ממילא נופל ונתבטל חכמת הטבע, עד שאין שום רצון משום אדם מישראל נוטה כלל אל חכמת הטבע, רק להתקשר ולהכלל בשורש הרצון וגם בזה גופא מראה להם עין בעין, כי יש שורש הרצון שהכל מתנהג על ידו והוא שורש הכל, כי אם כדעת חכמי הטבע חס ושלום שאין שום רצון כלל רק עולם כמנהגו נוהג חס ושלום, אם כן מאין היה להחכם כח כזה שיוכל להטות לב בני אדם ורצונם שלא יהיה להם שום רצון לחכמת הטבע רק להכלל ולהתקשר באמונת הרצון דקדושה והחכם פועל זאת בלי שום וויכוחים וטענות רק על ידי שמקשר כל רצונותיהם ברוחניות לשרש הרצון, ומזה עצמו נתגלה לעין כל בחינת התגלות הרצון, ונופל ונסתר דעות חכמי הטבע הכופרים ברצון

ומזה מובן ומבואר ביותר קצת אחר כך באות ד' בביאור מאמר רז"ל (בבא בתרא ע"ד:) וחזינא האי אבן טבא דהדר ליה תנינא, זה מצח הנחש שמסבב ומתגבר על הרצון לפי הפירוש הראשון היינו כי המצח הנחש מתגבר להעלים ולהכחיש בחינת הרצון שלו יתברך המלובש בהנהגת הטבע, וכאלו אין שום רצון מלובש בזה מהשגחתו יתברך ונחית בר אמוראי לאתויי היינו שהחכם שבקדושה רצה להעלות ולקשר את הרצון המלובש בהנהגת הטבע אל שרש הרצון כנ"ל ולפי פירוש השני רוצה לומר שהמצח הנחש מסבב ומתגבר את עצמו על איזה רצון של אחד מישראל, ורוצה להטות רצונו אל חכמת הטבע ולכפור בהרצון חס ושלום והחכם שבקדושה מקשר הרצון של זה האדם אל שרש הרצון, ועל ידי זה אין לו שוב שום רצון לחכמת הטבע רק להכלל בהרצון העליון, ועל ידי זה בעצמו שרואין שיש להחכם כח כזה על ידי זה מכניע וסותר דעות חכמי הטבע כנ"ל והנה שרש הענין של מצח הרצון עיין באוצרות חיים דפוס קארעץ דרוש עתיק דף ל"א ושם מבואר שזה סוד המבואר בזוהר הקדוש כד סליק ברעותיה למברי עלמא וכו' עיין שם:

שם אות ח', אבל כשהזקנים וכו' פוגמים את ימיהם וכו' מזה יונק מצח הנחש חכמת הטבע וכו' אפשר לקרב זה אל השכל גם כן, כי כשמאמין שהכל מתנהג רק ברצונו יתברך ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית, ומאמין שהכל ברא השם יתברך רק לכבודו יתברך, דהיינו להוסיף בו תוספות קדושה ודעת בבחינת (בראשית א) ויקרא אלקים לאור יום, שקרא הקדוש ברוך הוא את היום רק בשביל אור, כי כל יום צריך שיאיר ביותר מה שאין כן אם אינו מוסיף קדושה ודעת בכל יום, מזה נראה כאלו סובר שאין היום מתחדש ברצונו יתברך ורק לכבודו יתברך כנ"ל, רק עולם כמנהגו נוהג חס ושלום ועל כן אף שבאמת אין זאת עולה על דעתו כלל, מכל מקום כיון שממעשיו נראה כן, על כן מנפילת הדעת של הימים הללו מזה יונק מצח הנחש ומתגבר חס ושלום דעת חכמי הטבע שכופרין בהרצון:

שם אות ט', כי מניה וביה אבא ליזול ביה נרגא, מאחר שמתגבר ומהפך אכזריות שבטבעו לרחמנות על ידי זה נתהפך הרוגז לרצון וכו' נראה לעניות דעתי דרוצה לומר, כי שרש הענין של נפילת הימים והדעת של המאריכי ימים שבדור שאין בהם שלימות, הוא ממה שהתחיל רבינו ז"ל בזה המאמר אות ג' לבאר כי צרכי הגוף הם רבים מאד וכו' שיכולין לבלות ימיו ושניו אפילו על ההכרחיות לבד והם מונעים את האדם מאד מעבודת הבורא ואף על פי שגם הם בעצמן עבודת הבורא יתברך כי הם בחינת אתערותא דלתתא וכו', אף על פי כן אם היה שופע עלינו חסדו לא היינו צריכין לכל זאת וכו' אך כשהחסד נתעכב חס ושלום ואין משפיע עלינו חסדו, אזי צריכין לעשות מלאכה ועסק בשביל אתערותא דלתתא וכו' נמצא כשנתעכב חס ושלום השפעת החסד (והיינו על ידי שאין יראה שהוא הכלי לקבל על ידה השפעת החסד כמבואר אות ד'), אזי צריכין לבלות ימים ושנים על מלאכה ועסק, וזה מונע את האדם מאד מעבודת הבורא יתברך, היינו ממה שהיה צריך האדם בכל יום שנתוסף ובא לו מימי חייו להוסיף בו קדושה ודעת והוא נמנע מזה מחמת טרדת הפרנסה כנ"ל, ומזה יונק מצח הנחש שהוא בחינת (איוב י"ד) שבע רוגז, ועל כן התחלת הצדקה קשה מאד דהיינו לשבר האכזריות וכו'

כי באמת (מכילתא פרשת יתרו) כל התחלות קשות כמבואר באות ב', היינו כי עיקר היסוד של כל המצוות והעבודות דקדושה הוא אמונת הרצון, להאמין שהכל מתנהג רק ברצונו יתברך, והוא יתברך משגיח על הכל ולפניו יתברך עתידין כל אחד ליתן דין וחשבון על כל תנועה ותנועה וכו' וכמו שאמרו רז"ל (מכות כ"ד) בא חבקוק והעמידן על אחת (חבקוק ב) וצדיק באמונתו יחיה כי זה שרש הכל וכן היראה שבא על ידי התגלות הרצון, הוא גם כן יסוד ושרש כל העבודה כמאמר (קהלת י"ב) סוף דבר הכל נשמע את האלקים ירא וכו' ונאמר (ישעיה ל"ג) יראת ה' היא אוצרו כפי מה שאמר רבינו ז"ל בהשיחות (שאחר הסיפורי מעשיות) סימן נ"א המתחלת העולם הזה אינו כלום וכו' והשיחה הזאת היתה בליל ראשון של שבועות תקס"ח הנ"ל ושייך למאמר הנ"ל כאשר יבואר לקמן ושם מבואר שאמר שעיקר פנימיות עבודתו יתברך הוא רצון להיות רצונו חזק ותקיף מאד ולכסוף בכיסופין גדולים ובהשתוקקות חזק מאד להתקרב אליו יתברך, ובתוך כך מתפללין ולומדין ועושין מצוות וכו' עיין שם

ואחר כך כשאמר המאמר הזה מענין התגלות הרצון, היה מובן ממילא כי זה תלוי בזה כי כשזוכין להתגלות הרצון בשלימות אזי זוכין גם כן לעבוד את ה' ברצון חזק וכיסופין גדולים שזה עיקר שלימות העבודה כנ"ל, ומחמת נפילת הימים הנ"ל שמשם יונק המצח הנחש חכמת הטבע הכופרים ברצון, על כן ההתחלה של כל העבודות וכל התשובות קשה מאד וכו', ואפילו לאחר ההתחלה צריכין כמה יגיעות קודם שזוכין לעשות איזה עובדא שיהיה לה הידור, היינו שיהיה הרצון מאיר לו בשלימות בעבודתו כנ"ל ואפשר שזה בעצמו גם כן בחינת הפתח שצריך לעשות קודם שנכנס לאיזה עבודה, היינו לעשות לו רצון חזק לזה ומחמת שעדיין לא נכנס להעבודה הזאת על כן אין רצונו חזק אליה עדיין כראוי ואז קשה לו ההתחלה, אך התחלת הצדקה קשה וכבידה מאד, כי היא ההתחלה של כל ההתחלות, היינו כי מאחר שעיקר הקישוי והכבידות של כל ההתחלות דקדושה העיקר הוא על ידי התגברות המצח הנחש שמתגבר כנגד הרצון דקדושה כנ"ל ומחמת שעיקר יניקת מצח הנחש הוא מנפילת הימים והדעת שבא על ידי טרדת הממון ופרנסה שרוב בני אדם מבלים כל ימיהם ושנותיהם כנ"ל, על כן שם בעצמו עיקר התגברות האכזריות והרוגז של בחינת מצח הנחש, ומזה בא האכזריות של האדם כנגד מצות הצדקה ועל כן ההתחלה של הצדקה שהוא לשבר את האכזריות ולהפכו לרחמנות, היינו לפזר ממונו שבא לו על ידי שבלה ימיו על זה, מחמת שנתעכב השפעת החסד עד שהיה צריך לבלות ימיו על מלאכה ועסק ומזה היה יניקה למצח הנחש שהוא בחינת אכזריות ורוגז ועל כן עכשיו שנתעורר ברחמים על העני ורוצה ליתן לו ממונו שהוא בחינת רוגז ואכזריות ולשבר האכזריות ולהפכו לרחמנות כנ"ל, אז מתגבר מצח הנחש מאד כי משם עיקר יניקתו ועל כן התחלת הצדקה היא קשה וכבידה מאד, כי הוא ההתחלה של כל ההתחלות בבחינת (דברים ט"ו) פתוח תפתח וכו' כמבואר בפנים היינו כי על ידי הצדקה שמשבר האכזריות ומהפכו לרחמנות על ידי זה מכניע המצח הנחש ומתגבר הרצון דקדושה לכל העבודות דקדושה שזהו עיקר ההתחלה של כל העבודות וזה עיקר שלימותן כנ"ל, ועל כן מתגבר מצח הנחש מאד על ההתחלה של מצוות הצדקה כנ"ל

אך התועלת של הצדקה גדול מאד, כי בזה מתקן ומעלה פגם נפילת הימים והדעת שבא לו על ידי טרדת הפרנסה והממון ומזה היה יניקת מצח הנחש, ועל ידי זה בא לו כל כך התגברות האכזריות בלבו כנגד מצוות הצדקה, כי מצח הנחש הוא בחינת רוגז ואכזריות, ועכשיו כשנותן זה הממון שבלה ימיו עליו להעניים על ידי שמשבר את האכזריות שבלבו ומהפכו לרחמנות, על ידי זה בעצמו מכניע מצח הנחש שהוא בחינת רוגז ואכזריות ומתגבר בחינת הרצון דקדושה, כי מניה וביה אבא ליזול ביה נרגא היינו שדייקא בממון הזה שבלה ימיו עליו, מחמת שנתעכב השפעת החסד מחמת שלא היה לו כלי היראה, ועל כן היה צריך לבלות ימיו על מלאכה ועסק, ומזה היה יניקה לבחינת מצח הנחש עכשיו כשמשבר האכזריות ומהפכו לרחמנות ונותן ממונו זה לצדקה, אז על ידי זה הממון בעצמו מכניע מצח הנחש ונתגלה בחינת מצח הרצון, ונכנע בחינת חכמת הטבע ובא התגלות הרצון, ועל ידי זה נמשך יראה ויכולין לקבל השפעת החסד, ואז אין צריכין לעשות שום עסק ומלאכה, ואפילו ההכרחיות נעשין על ידי אחרים בבחינת (ישעיה ס"א) ועמדו זרים וכו' ואתם כהני ה' דייקא בחינת חסד כמבואר בפנים וכן ברוחניות זוכין על ידי זה לבלות ימים ושנים רק על עבודת ה', שעיקר שלימות העבודה הוא הרצון החזק היינו לכסוף ולהשתוקק אליו יתברך ולהתקרב אליו יתברך ולעשות רצונו באהבה גדולה ורצון חזק וכו' כנ"ל, שעבודה הזאת היא גם כן בחינת חסד בחינת (מיכה ו) אהבת חסד כמובן בדברי רבינו ז"ל במקום אחר (ועיין במאמר אית לן בירא סימן לא) וכשזוכין להשפעת החסד הנ"ל, שאז אין צריכין לבלות ימים ושנים אפילו על ההכריחות של העולם הזה, ואז ממילא אין שום יניקה למצח הנחש, ונתבטל ונופל חכמת הטבע ומתגלה הרצון בכל פעם ביותר, וזוכין לכלי היראה ולקבל השפעת החסד בכל פעם ביותר, והכל נמשך ונעשה על ידי הצדקה כנ"ל נמצא שתועלת הצדקה גדול מאד:

שם אות יו"ד, כמו שאמרו רז"ל (בבא בתרא ט) ונוגשיך צדקה וכו' רוצה לומר לא מבעיא כמו שפרשו המפרשים ז"ל כי העשירים נותנים גם בעד העניים וכו', זה בוודאי צדקה גמורה כאלו נותן ליד העני ממש, וצריך גם בזה לשבר האכזריות שבלבבו ולהפכו לרחמנות ולקבל משא העני עליו, ועל ידי זה נעשין גם כן כל התיקונים הנ"ל אך אפילו כשנותן ממון להעכו"ם בשביל הצלת נפשו וממונו ולחפות קצת על השנאה שיש להעכו"ם בלבו עליו מחמת שנאת הדת, זה גם כן בחינת צדק, ונעשין על ידי זה גם כן כל התיקונים הנ"ל כי הגם כי בנתינתו זה הממון להעובדים כוכבים ומזלות אין צריך לשבר האכזריות ולהפכו לרחמנות רק אדרבא, וכמו שכתוב אצל יעקב (בראשית ל"ב) ותעבור המנחה על פניו ואמרו רז"ל (בראשית רבה ע"ו) אף הוא שרוי בכעס שהיה צריך לכל זאת, וכמו ששמעתי מאבי ז"ל בענין זה, אף על פי כן על ידי שבממון זה משבר קצת האכזריות שבלב העכו"ם על ישראל ומהפכו לרחמנות קצת עליו, על ידי זה גם ברוחניות מכניע מצח הנחש ומתגבר הרצון דקדושה כנ"ל

וזה שאמר יעקב לעשו (בראשית ל"ג) ולקחת מנחתי מידי בחינת צדקה וכו', כי על כן ראיתי פניך כראות פני אלקים, היינו הימים טובים שנאמר בהם (שמות כ"ג) ג' פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני ה', כי אז הוא התגלות הרצון שהוא ראיית פנים היפוך בחינת (מלכים ב ג) אם אביט אליך ואם אראך שבסוף אות ח' הנ"ל בפנים ועל כן ביום טוב שאז זמן התגלות הרצון מצוה ליראות פנים בבית המקדש ששם הוא מקום התגלות הרצון כנ"ל ועיקר קדושת יום טוב שהוא קול הקריאה של יום טוב שמכריז וקורא את הרצון נמשך ונתגלה על ידי צדקה כנ"ל, ועל כן מצוה לשמח לב עניים ביום טוב וזה כי על ידי צדקה מהפכין הרוגז לרצון ומכניעין את המצח הנחש ונתגבר הרצון ונשמע קול הקריאה של יום טוב כמו כן אני רוצה שעל ידי המנחה שהזאת יתהפך האכזריות שבלבך עלי לרצון בחינת ותרצני כנ"ל ואז גם ברוחניות יהיה נעשה כך כנ"ל:

שם אות י"א, וזה בחינת מלחמת דוד וגלית וכו' אמר המחבר זהו שאמרו רז"ל ויגש הפלשתי השכם והערב כדי לבטלם מקריאת שמע שחרית וערבית וכו' ויתייצב ארבעים יום כנגד ארבעים יום שניתנה בהם התורה כי עיקר הקריאת שמע שחרית וערבית הוא בחינת התגלות הרצון וכן מ' יום של מתן תורה הם בחינת התגלות הרצון וזה שנאמר גם כן (שמואל א י"ז) ויבחר לו דוד חמשה חלוקי אבנים שהם כנגד החמשה תיבות (דברים ו) שמע ישראל ה' אלקינו ה' וכו' כמובא בתיקונים היינו בחינת אמונת הרצון וזהו שאמרו רז"ל חמשה חלוקי אבנים, אחד לשמו של הקדוש ברוך הוא, ואחד לשמו של אהרן, ושלשה לשלשה אבות העולם אמר אהרן לא אני גואל הדם (היינו על שהרג לבני עלי) עלי לפרוע ממנו, אמר הקדוש ברוך הוא ולא לפני חירף וגידף עלי לפרוע ממנו היינו גם כן כנ"ל, אחד לשמו של הקדוש ברוך הוא, כי חירף מערכות אלקים חיים וכפר ברצון השם יתברך ואחד כנגד אהרן שבו נאמר (שמות כ"ח) והיה על מצחו לרצון, והוא אבי הכהנים בחינת (ישעיה ס"א) ואתם כהני ה' תקראו, בחינת השפעת החסד שזוכין לקבל על ידי היראה שבא על ידי התגלות הרצון שנתגלה על ידי הג' רגלים שהם כנגד האבות כידוע, שזה בחינת (במדבר י"ז) והנה פרח מטה אהרן וכו', וגלית שכפר ברצון ממילא פגם בכל זאת וזה ושלשה לשלשה אבות העולם שהם עיקר יסוד אמונת ישראל בחינת התגלות הרצון שבג' רגלים הנ"ל

וזה שאמרו רז"ל במדרש פרשת קרח לענין דתן ואבירם שנאמר בהם (במדבר ט"ז) יצאו נצבים יצאו מחרפין ומגדפין וכו', ובגלית נאמר (שמואל א י"ז) ויתייצב ארבעים יום, כי הם שחלקו על משה ואהרן פגמו גם כן בבחינת הרצון הנ"ל בחינת הסתלקות משה שהוא בחינת מצח הרצון כמבואר בפנים ובזה מבואר יותר הסמיכות של (במדבר י"ז) והנה פרח מטה אהרן לבית לוי שנאמר אחר מחלוקת קרח וכו' וזה שאמרו שם גם כן (שם) ויוצא פרח ויצץ ציץ שנמצא עליו שם המפורש שהיה בציץ וכו', היינו בחינת והיה על מצחו לרצון שנאמר בציץ וכו' וזהו שאמרו שם ואותו המטה היה ביד כל מלך ומלך וכו' ובילקוט תהלים ק"י מבואר שהוא המטה שהיה ביד דוד שנאמר (שמואל א י"ז) ויקח מקלו בידו (היינו כאן במלחמת דוד עם גלית) כמבואר לענינינו ועיין מדרש רבה צו פרשה י' ציץ מכפר על המגדפים, כאן כתיב והיה על מצחו, ובגלית כתיב (שם) ותטבע האבן במצחו מכוון גם כן להנ"ל, שצריכין כאן להכניע המצח הנחש בחינת מצחת נחשת של גלית על ידי מצח הרצון שהוא בחינת הציץ שנאמר בו והיה על מצחו לרצון:

שם באות הנ"ל ונשא זה מהעדר וכו' יש לומר כפשוטו גם כן כפי הקרי ונשא שה מהעדר, היינו שרצו החיות רעות לטרוף נפש אחת מישראל שנקראין שה פזורה ורצו להטות דעתו מן האמת ולכפור ברצון חס ושלום (רק שהכתיב שהוא ז"ה והוא פליאה לפי פשוטו מורה ביותר על רמז זה) וזהו שנאמר (שם) ויצאתי אחריו והכתיו והצלתי מפיו ויקם עלי, היינו כמבואר בסוף אות ז' שיש שנכנס המצח הנחש וכו' בתוך החכם שבקדושה וכו' והחזקתי בזקנו, היינו שתפס שם בשרש יניקתו בזקני הדור, והכתיו והמתיו, על כן והיה הפלשתי כאחד מהם וכו' כמבואר בפנים (והנה בענין זה רימז רבינו ז"ל להדיא, לענין המחלוקת שהיה עליו על ידי הידוע וכו' וזה ובא הארי וכו' והחזקתי בזקנו וכו' כמבואר במקום אחר, וכפי שהבאנו לעיל מה שאמרו רז"ל לענין דתן ואבירם יצאו נצבים וכו' מבואר ביותר):

שם באות הנ"ל, ודע וכו' אם אין התגלות הרצון חזק ותקיף דהיינו שעדיין יש ספק ברצון וכו' עדיין יש יכולת חס ושלום למצח הנחש חכמת הטבע שיחזור ויתגבר וכו' רוצה לומר גם כן כנ"ל, כי מאחר שאין התגלות הרצון חזק ותקיף עדיין ממילא לא נשלם עדיין כלי היראה, ואין לו עדיין כלי שלימה לקבל בתוכה השפעת החסד, ואז צריך לבלות ימיו על מלאכה ועסק, ומזה יש יניקה למצח הנחש כנ"ל, ועל כן יכול לחזור ולהתגבר כבתחלה ועל כן צריכין לחזור ולהשתמש עם כח הצדקה כנ"ל וכמבואר בפנים:

שם, אתא פושקנצא דהיינו צדקה, כי עיקר עבודת הצדקה בבחינת עורב וכו' רוצה לומר כנ"ל, שצריך לשבר האכזריות ולהפכו לרחמנות, רוצה לומר לרחם על העני ולהתאכזר על עצמו ובני ביתו לקמץ בפרנסת ביתו בכדי שיוכל לרחם על העניים, שזה בחינת עורב ממש כמו שאמרו רז"ל (עירובין כ"ב) שנעשה אכזרי על בניו כעורב וכו' רק שבכאן האכזריות הזאת הוא בשביל רחמנות על העניים כנ"ל, ודייקא על ידי האכזריות הזאת שהוא בחינת עורב מכניע את מצח הנחש שהוא בחינת רוגז ואכזריות, כי מניה וביה אבא ליזול ביה נרגא כנ"ל וזהו ופסקיה לרישיה שפסק לראש הנחש היינו שהכניע את מצח הנחש הנ"ל:

שם, הוו ציפרי מליחי בהדן וכו' היינו נפשות ישראל שטעו אחריהם אחרי חכמי הטבע וכו' ועכשיו פרחו להו ויצאו לשלום וכו' וזה גם כן בחינת ופרחו להו בחינת (במדבר י"ז) והנה פרח מטה אהרן לבית לוי היינו בחינת השפעת החסד על ידי יראה שנעשה על ידי התגלות הרצון כנ"ל רוצה לומר כי שלימות פריחתם ויציאתם של נפשות ישראל ממצודת הנחש חכמת הטבע לשלום, הוא כשזוכין על ידי הצדקה להמשיך בחינת התגלות הרצון חזק ותקיף, עד שנעשה על ידי זה כלי היראה בשלימות, ואז זוכין לקבל השפעת החסד, ואין צריכין לבלות ימים על שום מלאכה ועסק, ואז אין למצח הנחש שום יניקה, ואז נופל ונתבטל חכמת הטבע לגמרי על ידי החכם גדול שבקדושה שמקשר כל הרצונות לשרש הרצון, שהוא בחינת קבורת משה בחינת (דברים ל"ג) כי שם חלקת מחוקק ספון (כי משה רבינו ע"ה גם לאחר הסתלקותו עוסק בזה ללחום עם מצח הנחש ולהכניעו, ולהמשיך בחינת התגלות הרצון בעולם וכמובן גם בליקוטי א' סימן רט"ו שזה סוד קבורת משה מול בית פעור להעלות משמד לרצון ולעשות גרים ועיין בליקוטי הלכות, הלכות ברכות השחר הלכה ה' שמקשר מאמר זה שבסימן רט"ו הנ"ל למאמר זה שאנו עוסקים בו עיין שם נפלאות ומזה תבין נפלאות הבירורים הקדושים שנעשו על ידי קבורת משה בארץ מואב מול בית פעור, עד אשר אחר כמה וכמה דורות היה המעשה של נעמי וכלותיה בארץ מואב, ואז נפרדה ערפה ממנה וחזרה לבית אביה לבחינת שמד שהוא בחינת קליפת פעור בחינת עורף כמבואר בעץ חיים שער הארת המוחין פ"ה, ועל כן נקראת ערפה, והוא בחינת מצח הנחש מצח אשה זונה, ועל כן זינתה אז הרבה כמו שדרשו רז"ל (סוטה מ"ב:), ויצא ממנה גלית הפלשתי ימ"ש שמבואר ענינו במאמר זה ורות דבקה אז בחמותה ונתגיירה, ויצא ממנה דוד שלחם עם גלית והכניעו, וערפה ורות שניהם יצאו מבלק מלך מואב כמו שאמרו רז"ל (רות רבה ב ט) (ואי לאו דמסתפינא הוה אמינא שלכך סיפר רב יהודה הינדואה ענין זה שהלך בספינתא, זה בחינת שרש הרצון ששם קבורת משה וכו' כי רב יהודה הנ"ל היה גר כמבואר במסכת קידושין כ"ב:, והמשכת הגרים הוא מסוד קברו של משה כנ"ל) ומחמת שעיקר המשכת התיקונים הנ"ל הוא על ידי צדקה, על כן נוהגין כשהולכין להשתטח על קברי צדיקים (וכל צדיק יש בו מבחינת משה כידוע) ליתן צדקה וכן ציוה רבינו ז"ל בפירוש ליתן צדקה כשבאים על קברו הקדוש היינו כנ"ל:

שם במאמר הנ"ל אות יב, כי רפואת המכה הוא על ידי כמה בחינות וכו' לכאורה אין הדברים מובנים כלל מה תוכן ענינם למאמר זה הנ"ל, ובאמת הם דברים נפלאים מאד כמובן להמעיין אך לא נודע ענינם ושמעתי בזה סיפור שלם, היינו שקודם שבועות תקס"ט שנאמר בו המאמר הנ"ל נסעו אנשי לאדיזען להיות אצל רבינו ז"ל על חג השבועות שאז היה זמן קהלה לכל כמבואר במקום אחר (עיין חיי מוהר"ן אות כ"ב), והר"ר געציל מלאדיזין שהיה גם כן מהמקורבים של רבינו ז"ל לא נסע עמהם, כי היה מוטל על ערש דוי בסכנה גדולה עד שנתייאשו ממנו כל הרופאים והדאקטורים והחולאת שלו היה, שהיה לו מכה גדולה בתוך נקב הכרכשתא בפנים, ואמרו הרופאים באשר שלרפואת המכה צריכין כמה בחינות, היינו לפתוח פי המכה ולהמשיך ולהוציא ממנה כל הליחות והדמים המקולקלים וכו', ואחר כך לסגור פי המכה וכו' כמבואר בפנים, ומחמת שהמכה היתה במקום שאין יד אדם מגעת שם לעסוק ברפואות הנ"ל, על כן נתייאשו מרפואתו ואנשי לאדיזין באו וספרו ענין זה לרבינו ז"ל, ואחר כך ביום א' של שבועות סמוך לערב אמר רבינו ז"ל מאמר זה הנ"ל, וכלל בתוכו ענין רפואת המכה וכל הענין הנ"ל ואחר כך כשחזרו אנשי לאדיזין לביתם מצאו שכבר נתרפא הר"ר געציל הנ"ל, וסיפר להם שבלא שום תחבולות נפתח פתאום פי המכה ויצא ממנה ליחות הרבה וכו' עד שנתרפאה בשלימות, וכפי שסיפר להם העת והזמן של פתיחת פי המכה פתאום, היה במכוון ממש בעת שאמר רבינו ז"ל זה המאמר, וכלל בתוכו ענין רפואת המכה הנ"ל

ותוכן הענין מה שיש לזה שייכות עם מאמר הנ"ל נראה לעניות דעתי, כי בזה גילה רבינו ז"ל כלל קשר כל המאמר, איך מקושר ומשולב זה בזה כפי אשר ביארנו לעיל כי כמו שענין צמיחת המכה וגודל כאבה רחמנא ליצלן הוא, כי מסתמא היה איזה קלקול קצת במקום ההוא, וגרם שנתקבצו לשם כל הקלקולים והעכירות שהיו בהדמים שבגוף, עד שעל ידי זה התחיל לצמוח שם הנגע, והמכה בכל פעם נתגדלה ביותר, והכאב היה הולך וגדול בכל פעם ביותר כידוע, עד שנפתח פי המכה ונתמעט הכאב קצת, אחר כך צריכין להוציא ממנה כל הליחות הרעות וכו' כמבואר בפנים וכל הבחינות הנ"ל עובר על האדם המתחיל לעסוק בעבודת ה' כפי המבואר במאמר זה הנ"ל, כי כל ההתחלות קשות וצריך לצעוק כמה קלין וכו', וזה בא מחמת התגברות בחינת מצח הנחש וחכמת הטבע נגד הרצון דקדושה, עד שמעכרין ומבלבלין ומקלקלין מחשבותיו של אדם ורצונותיו, שהם בחינת מרוצת הדמים שבנפש כי כמו שהדמים הולכים ומסבבין את הגוף וכמבואר בפנים, כן המחשבות והרצונות הולכים ומסבבים כסדר בהנפש, וכשהם זכים ונקיים בלי שום עכירות אזי הולכים ומסבבין כסדר, ואז תמיד כל מחשבותיו ורצונותיו דבוקים בהשם יתברך, ונכסף ומשתוקק תמיד בכל לבבו ובכל נפשו וברצון חזק מאד להתקרב אליו יתברך שזהו עיקר שלימות העבודה כנ"ל אבל מחמת התגברות מצח הנחש על ידי שיונק מנפילת הימים והדעת שבא על ידי טרדת המלאכה והעסק בשביל ממון ופרנסה, על ידי זה נתעכרין מחשבותיו ורצונותיו של האדם, ומזה בא מה שקשה לו מאד להתחיל איזה עבודה מעבודת ה', בפרט התחלת הצדקה קשה וכבד מאד, כי לשם מתכנסין כל העכירות מחמת שעיקר יניקת מצח הנחש הוא משם, מבחינת הימים שנפלו על ידי שהיה צריך לטרוח במלאכה ועסק מחמת שנתעכב השפעת החסד, ומזה יש להם איזה אחיזה וסיוע קצת להטות לב האדם לסברתם שהוא חכמת הטבע, כי הלא הוא רואה שצריך לעשות דייקא איזה עסק ומלאכה על פי דרך הטבע בשביל פרנסתו (ובאמת הוא סיוע של הבל, כי אדרבא מחמת זה בעצמו מוכרח לעשות איזה מלאכה ועסק מחמת שאין התגלות הרצון אצלו בשלימות ואין לו כלי היראה לקבל בתוכה השפעת החסד כנ"ל), ועל כן לשם היינו לענין הכבידות של התחלת עבודת הצדקה שהוא לשבר את האכזריות, לשם מתכנסין כל העכירות שיש בהדמים, היינו כל הבלבולים והעכירות שהיו לו גם כשרצה להתחיל בעבודה אחרת מעבודות ה', אשר הכל בא על ידי התגברות מצח הנחש כנ"ל שהוא בחינת רוגז ואכזריות ועל כן עיקר התגברותו במדת האכזריות שיהיה האדם חס על ממונו מחמת שבילה עליו ימיו ושניו, עד שנתאכזר על ידי זה באכזריות גדול ואין לו רחמנות על העניים כנ"ל, ועל כן שם במדת האכזריות שם עיקר צמיחת המכה והנגע ולשם מתכנסין כל הקלקולים ועל כן כשזוכה לשבר את האכזריות ולהפכו לרחמנות ולהתחיל בעבודת הצדקה, זה בחינת פתיחת פי המכה, כי שיבר ועשה פתח לשבר את האכזריות שהוא עיקר הנגע והמכה וזה בחינת (דברים ט"ו) פתוח תפתח שעל ידי הצדקה נפתח פי המכה, ועל ידי זה ממילא נתרחבין כל הפתחים של כל ההתחלות שהתחיל בעבודת ה' שזה גם כן בחינת פתוח תפתח כמבואר בפנים אות ב', נמצא ששני הפירושים של פתוח תפתח עולים בקנה אחד ממש ועל ידי הצדקה מעלה נפילת הימים והדעת שזה בחינת זקן זה קנה חכמה וחכמה הוא בחינת כח המושך שמושכת ומוציאה גם הליחות והקלקולים ממקומות הפנימיים, היינו שלא יהיה נמצא בו שום סברה ונטיה לחכמת הטבע אפילו בדקות וברוחניות ובהעלם גדול, ועל ידי זה שמוציא כל יניקותיו של מצח הנחש, אזי נתגלה בחינת מצח הרצון וזוכין לשמוע קול הקריאה של הרגלים, שקורין ומכריזין ומגלין את הרצון

וזה בחינת הת וכיבוס הדמים שלא יהיה בהם שום קלקול ועכירות, היינו שלא יהיה לו שום ספק בהרצון, כי לפעמים אף שחכמת הטבע נכנעת (שזה בחינת שהוציאו כל הליחות שבגוף המכה אפילו הליחות הטמונות הפנימיית כנ"ל), אף על פי כן אם אין הרצון חזק ותקיף עדיין בשלימות, אז יכול חס ושלום להתגבר עוד מצח הנחש כנ"ל, שזה בחינת מה שמבואר גם כאן שצריך להדיח ולכבס את הדמים שיהיו זכים ונקיים, כדי שיהיו יכולים לסבב סיבובם כסדר, היינו כנ"ל שיהיו כל מחשבותיו ורצונותיו דבוקים תמיד להשם יתברך ברצון חזק ובאהבה גדולה (שזה גם כן בחינת ואתם כהני ה' תקראו כנ"ל) ולא יתעכבו עוד הפעם במקום המקולקל, היינו שלא יצטרך עוד למלאכה ועסק על ידי שיש לו ספק ברצון כנ"ל ואז כשזוכה להתגלות הרצון נעשה יראה וזוכה לקבל השפעת החסד, ואז אין צריכין לעשות שום מלאכה ועסק ואין להמצח הנחש שום יניקה, ואז נסגר פי המכה ונתרפא בשלימות, שזה בחינת (ויקרא י"ג) והסגיר הכהן את הנגע, שעל ידי הכהן בחינת חסד בחינת (ישעיה ס"א) ואתם כהני ה' תקראו נסגר פי הנגע והמכה לגמרי ונתרפא בשלימות (אמר המחבר בזה מובן גם מה שאמרו רז"ל בזוהר הקדוש בלק ר"י שזרחה צרעת במצחו של גלית, דכתיב (שמואל א י"ז) היום הזה יסגרך ה' בידי וכתיב (ויקרא י"ג) והסגירו הכהן, היינו מאחר שפגם בבחינת מצח הרצון שעל ידי זה זוכין לבחינת ואתם כהני ה' תקראו שזה בחינת רפואת הנגע והצרעת, על כן זרחה צרעת במצחו דייקא ועל כן מצינו להבדיל גם אצל עוזיהו כשרצה לשמש בכהונה נאמר בדברי הימים ב' כ"ו והצרעת זרחה במצחו היינו כנ"ל) וזה שסיים גם בסוף המאמר (ויקרא כ"ג) כל מלאכת עבודה לא תעשו, כי אין צריכין לעשות שום מלאכה ועסק, כי נתקיים העולם בחסדו בחינת ואתם כהני ה' תקראו, כי זה עיקר גמר התיקון כנ"ל:

שם כי חכמת הטבע וכו' שאוחזין בחכמת הטבע להנאתם וכו' נראה לעניות דעתי דרוצה לומר, כי לפי זה נמצא שהרצון שיש להם לחכמת הטבע הוא מלובש באיזה דבר שהוא להנאתם ועל כן על ידי שהחכם מקשר כל הרצונות לשרש הרצון, הוא מכניע וסותר כל חכמתם אבל מי שהוא בחינת מצח הנחש, הוא רשע וכופר בלי שום הנאה וכו' נמצא שאין הרצון שלו בחכמתו הרעה מתלבש בשום דבר להנאתו, על כן הוא בקליפה וסטרא אחרא כנגד בחינת הרצון הקדום, שאין בו טעם כמובא בספרים הקדושים כי אין טעם ברצון, על כן קשה להכניעו אם לא על ידי שמוציא ממנו על ידי הצדקה כל חיותו ויניקתו כמבואר בפנים:

כבר מבואר לעיל שמאמר זה נאמר בשבועות תקס"ט שחל אז ביום ב', ובמוצאי שבת קודש שהוא לילה ראשונה של שבועות, אז סיפר רבינו ז"ל ענין השיחה הנדפסת [בסמפ"ע] בהשיחות סימן נ"א המתחלת, העולם הזה אינו כלום רק למשוך עצמו אל התכלית הנצחי, ואין להסתכל אם יהיה לו מעות אם לאו, כי בין כך ובין כך יבלה ימיו בשוה וכו' עיין שם מוסר השכל ולעניות דעתי זה שייך למה שנאמר במאמר זה, מענין שיכולין לבלות ימים ושנים רק על ההכרחיות לבד, ומענין נפילת הימים ודעת של הזקנים שאינם כראוי, שעל פי רוב העיקר הוא על ידי טרדת הממון והפרנסה כפי שביארנו לעיל ועיין שם גם כן מה שכתב שם ולעבוד ה' איני יודע וכו' רק עיקר הוא הרצון וכו', ובתוך כך מתפללין ולומדין ועושין מצוות וכו', זה שייך לבחינת התגלות הרצון שבמאמר הנ"ל, כי זה תלוי בזה כנ"ל

וגם למה שכתוב שם במאמר הנ"ל שכשיש השפעת החסד אין צריכין לשום מלאכה ועסק וכו', שזה בחינת ואתם כהני ה' תקראו, בבחינת (תהלים ס"ב) ולך ה' החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו בשני אופנים כמבואר בפנים זה גם כן שייך לענין זה כי עיקר העבודה הוא הרצון דהיינו ההשתוקקות והכיסופין וכו' שזה בחינת אהבת חסד, וכל העבודה שעובדין בפועל ממש הוא רק בדרך כאלו וכו' כשזוכין להתגלות הרצון וממילא מובן שבוודאי מחוייב האדם לעבוד את ה' בפועל ממש גם כן כדי שלא יהיו מעשיו סותרין את רצונו חס ושלום אבל אף על פי כן מי שזוכה להתגלות הרצון אז אפילו אם עובד את ה' הרבה מאד כמו שעובד, אינו יכול למלאות רצונו בזה כי יודע שהעבודה הזאת אינה כלום, והוא כמו שחוק בעלמא ממש כנגד גדולתו יתברך וכו' על כן העיקר הוא הרצון כמבואר בפנים גם אין טוב להיות זקן וכו' כי צריך רק להתחדש בכל יום וכו', זה שייך למה שמבואר במאמר הנ"ל מענין הזקנה דקדושה שהוא להוסיף אור קדושה ודעת בכל יום

ועיין שם עוד בשיחה הנ"ל שסיים, רק יש מה שמשביח כשהוא זקן היינו דבר אחר וכו' נראה לעניות דעתי דרוצה לומר, על דרך שאמרו רז"ל בבא קמא פ"ב: ארור האיש שיגדל חזרים, וארור האיש שילמד את בנו חכמת יונית וכו' נראה מזה כי הם מבחינה אחת, שזה בחינת מה שמבואר במאמר זה שיניקת מצח הנחש שרש חכמת הטבע הוא מהזקנה דסטרא אחרא וכו', ועל כן אמרו בזה לשון ארור וכו' כנ"ל בחינת הנחש שנאמר בו ארור וכו' ועיין במאורי אור, ועיין מסכת שבת ע"ז: שיב שם ג' דברים שמוסיפין גבורה כשמזקינין והם דג נחש וחזיר, חזיר הוא כנ"ל ונחש מבואר גם במאמר זה היינו בחינת מצח הנחש שיונק מהזקנים וכו' וענין דג עיין בלקוטי הלכות, הלכות דגים הלכה ג' שדגים הם מבחינת מצח הרצון זקנה דקדושה שמתחדש בכל יום להוסיף גבורה בקדושה, רק שיש גם דגים טמאים שהם מבחינת מצח הנחש (ואפשר לומר שזה הענין מה שאמרו רז"ל חולין ק"ט: אסר לן חזירא שרי לן שיבוטא, היינו מוח דג ששמו כן וטעמו כטעם חזיר וכן מה שדגים נקראים תנינים וכן הנחשים כ"ש (שמות ז) והשלך לפני פרעה יהי לתנין גם במאמר זה מבואר דהדר ליה תנינא), ועל כן צריכין סימני טהרה שהם קשקשת וסנפיר, שמרמז על צדקה ורצון שזה בחינת זקנה דקדושה כמבואר שם ועיין עוד נפלאות רבות על פי מאמר זה בלקוטי הלכות, הלכות ברכות השחר הלכה ה' ובהלכות ערב הלכה ג' ועוד במקומות רבים מדבריו ז"ל:

עוד יש לומר, כי ידוע כי הצדיקים והחסידים נקראים דגים כמאמר רז"ל (זוהר ח"ג מ"ב) מה דגים אסיפתן מטהרתן אף צדיקים נאמר בהם אסיפה וכן אצל חסידים מצינו לשון זה כמו שכתוב (ישעיה נ"ז) ואנשי חסד נאספים וכו' נאסף הצדיק וכן אספו לי חסידי וכו' וזה שכתב שם רבינו ז"ל הן חסיד זקן הן צדיק זקן זקן אינו טוב וכו', היינו כשנדמה בדעתו שכבר נזקן וכלה כחו מלעסוק ביותר בעבודת השם זה אינו טוב, רק צריכין להוסיף כח בכל יום בעבודת השם כמו הדג שמוסיף גבורה וכו', ובזה מכניעין קליפת נחש וחזיר שהם בחינת מצח הנחש וחכמת הטבע כנ"ל:

מאמר תקעו אמונה נאמר בראש השנה שנת תק"ע שחל אז ביום ב' ג', ויש בענין זה המאמר סיפורים נפלאים הרבה ומעט מזה יבואר לקמן:

שם אות א' וצריך כל אחד לחפש את עצמו ולחזק את עצמו באמונה וכו' רוצה לומר כי לפעמים אם האדם מחפש את עצמו בענין האמונה ורואה שאין אמונתו שלימה יוכל ליפול בדעתו על ידי זה ולפגום באמונתו עוד יותר חס ושלום על כן צריך להיות החיפוש העיקר באופן זה בכדי שיחזק את עצמו באמונה שלימה ביותר:

שם אות ג', ולדלות ולגלות המים הנ"ל וכו' נראה לעניות דעתי דרוצה לומר, כי התיקון של בחינת (איכה ב) צעק לבם אל ה' הנ"ל באות ב' בפנים, זה רק מחמת כי שם מקור העצה בחינת (משלי כ) מים עמוקים עצה בלב איש על כן כשצועק מעומקא דליבא ששם מקור העצות שמהם גדילה האמונה, על כן ממשיך על ידי זה איזה בחינת תיקון משם לגדל את האמונה אבל בחינה זאת הוא רק ליחיד ולפי שעה, בכדי שיוכל לקבל רפואה על ידי זה וגם כי לא נתגלה על ידי זה רק מקור העצות שהם בחינת מים עמוקים אבל לדלות ולגלות המים הנ"ל שהם העצות, ולדלותם ולגלותם לכל העולם שיהיה כל אחד מישראל יוכל ליתן עצה לנפשו בשלימות לזה צריכין איש תבונות וכו' ואפשר לומר כי בינה ליבא ובה אתמר (פתח אליהו) הלב מבין, ועל כן האיש תבונות הוא יכול לשאוב ולגלות העצות ממקורם שהם בעומק הלב בבחינת (משלי כ) מים עמוקים עצה בלב איש ואיש תבונות ידלנה וכו':

שם, כי על ידי המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים דהיינו לתוך גופים על ידי זה נכפל ונתרבה פרנסתו וכו' הגם כי הדברים עומדים ברום רומו של עולם ואין לנו שום השגה בהם, אף על פי כן נראה לעניות דעתי כי גם זה בכלל דבריו ז"ל, דהיינו על ידי שהצדיק ממשיך השגותיו ממקור עליון וקדוש מאד ושם הם רוחניות אלקות ממש, והוא ממשיך אותם לתוך אותיות המחשבה, ואחר כך לתוך אותיות הדיבור, והאותיות אלו הם בחינת גופים ממש לגבי אור ההשגה במקורה ופנימיותה שהוא בחינת נשמה נגד בחינת האותיות, בפרט כשהאותיות עוברין במחשבתו של הצדיק המלובשת בגופניות שהם כלי המוחין הגופניים שלו, בפרט כשממשיך אותם לתוך בחינת הדיבור ומדבר אותם בכלי הדיבור הגופנים שלו, זה ממש בחינת בריאה חדשה

ועל כן באמת אמרו רז"ל (עיין זוהר ח"א ה) שהצדיקים בוראים עולמות חדשים בדברי תורתם, וכמובא בדברי רבינו ז"ל כמה פעמים כי חידושי תורתם איך שמשיגין אותם בשרשם ברוחניות גדול ונורא מאד עד ששם הם רוחניות אלקות ממש, ואחר כך מצמצמין אותם בצמצומים נפלאים וממשיכין ומורידין אותם ממדריגה למדריגה דרך אלפים ורבבות מדריגות עד שבאים לתוך אותיות ודיבורים וכו', זה בחינת חידוש מעשה בראשית ובריאת עולמות חדשים ממש, ותיכף שיש בריאה תיכף השם יתברך נותן פרנסה וכו' כמבואר בפנים כי גם הרוחניים כשנתצמצמין בבחינת צמצום שהוא בחינת גוף נגד פנימיות רוחניותם אזי צריכין פרנסה, כמו שמצינו אצל המלאכים שהם גבוהים ורוחניים וצריכין גם כן פרנסה רוחניות, כמו שדרשו רז"ל (תהלים ע"ח) לחם אבירים אכל איש לחם שמלאכי השרת ניזונין ממנו (ברכות ס"ג) ועל כן גם אלו הבריאות החדשות ועולמות החדשים שנתהוו על ידי הצדיק צריכין בחינת פרנסה, ומחמת שכולם הם כלולים בהצדיק בעצמו מאחר שנתהוו על ידו, על כן כופלין לו פרנסתו על ידי זה, בבחינת כל המשתף שם שמים בצערו כופלין לו פרנסתו עיין שם ברש"י ובחידושי אגדות כי באמת גם בחינה זו של המשתף שם שמים בצערו כפירוש רש"י או כפירוש חידושי אגדות שפירש שהוא על דרך (תהלים צ"א) עמו אנכי בצרה וכו', גם זה הוא בחינת המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים להשיג השגת רוחניות אלקותו יתברך, כי בוודאי לא בא הצער ויסורין רק בשביל זה, וכמובן בדבריו ז"ל בליקוטי הראשון סימן ס"ה במאמר ויאמר בועז וכו' שהצדיקים זוכין על ידי היסורים שעוברין עליהם לבוא להשגות גדולות ולדברים גבוהים מאד וכו' עיין שם וזה בחינת משתף שם שמים בצערו בחינת (איוב כ"ב) והיה שדי בצריך, כי יודע שהיסורין אלו הם בחינת שדי בחינת התלבשות רוחניות אלקות בתוך צמצומים, כי השם יתברך כביכול מצמצם את עצמו ומתלבש עצמו בתוך הצער והיסורין האלו, שהם בכדי שהצדיק יתקרב אליו יתברך וישיג אותו ביותר (וכל הנ"ל קרוב גם לפירוש רש"י ולפירוש החידושי אגדות), והמשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים הוא בחינת בריאה וצריכה פרנסה ועל כן כופלין לו פרנסתו

ובזה יש לומר בדרך צחות על מה שאמרו רז"ל (בראשית מ"ג) ואל שדי יתן לכם רחמים האומר לעולמו די יאמר לצרותי די (מובא ברש"י שם), כי ענין כלליות הבריאה הוא בחינת המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים שזה בחינת שדי, רק לפי זה היו יכולין הצמצומים שהם כלל הבריאה להתפשט עד בלי די, עד שאמר השם יתברך לעולמו די, היינו שיתצמצמו הצמצומים ולא יתפשטו יותר מדאי, ועל שם זה נקרא כביכול שדי שאמר לעולמו די על כן אמר גם יעקב אבינו, יודע אני שכל הצרות והיסורין שעברו עלי הם רק בחינת צמצומים ולבושים להשיג על ידם השגות רוחניות אלקותו יתברך על ידי הצמצומים האלו, שזה בחינת שדי בחינת והיה שדי בצריך כנ"ל, שזה בחינת כלל הבריאה גם כן כנ"ל, אך בכדי שלא יתפשטו ויתגברו עלי הצמצומין והיסורין יותר מדאי, על כן התחנן שבבחינה זו עצמו שהוא בחינת שדי, יתן גבול וצמצום להצמצומים והיסורין שלא יעברו עליו עוד, כמו שעל ידי בחינה זו נתן גבול וצמצום לכלל הצמצומים של כלל הבריאה שלא יתפשטו עוד, שזה בחינת האומר לעולמו די יאמר לצרותי די, בחינת ואל שדי דייקא יתן לכם רחמים וכו' כנ"ל ויש לומר שזה עצמו הוא גם כן בכלל המשתף שם שמים בצערו, היינו כמו שפירש"י בפירוש השני שמבקש רחמים מלפניו, והוא באופן הנ"ל שמבקש רחמים מלפני השם יתברך ואומר, יודע אני שהיסורין האלו הם לטובתי בכדי להשיג אותך ביותר ולשוב אליך באמת ולהתקרב אליך ביותר על ידי זה דייקא, שזה בחינת המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים בחינת שדי בחינת בריאה, אבל אף על פי כן מתחנן אני לפניך שבבחינה זו עצמה תסיר ממני היסורין בבחינת האומר לעולמו די יאמר לצרותי די, כי ירא אנכי שלא יתפשטו הצמצומים ביותר עד שיסתירו ממני אור רוחניות אלקותך ביותר וכשמתפלל לפניו יתברך באופן כזה, זה גם כן בחינת המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים בחינת המשתף שם שמים בצערו וכופלין לו פרנסתו כנ"ל וכל זאת כתבתי להפיס דעתו של המעיין ולקרב הדברים אל השכל קצת, אבל באמת ידעתי כי מאד עמקו מחשבותיו של רבינו ז"ל בכל עניניו כמבואר במקום אחר:

שם אות ו', כי על ידי חרב הגאוה דקדושה מתגברים על תאוות ניאוף וכו' רוצה לומר כי כשמתגברין חס ושלום המחשבות רעות של תאוה זו רחמנא ליצלן אזי צריך לחגור חרב הגאוה על יריכו בבחינת חגור חרבך על ירך, היינו להזכיר אח עצמו גודל מעלת יקרת נפשו ונשמתו בשרשה העליון, ושהוא מבני אברהם יצחק ויעקב מזרע ישראל הקדושים, אשר משה רבינו ע"ה אמר להם אשריך ישראל מי כמוך וכו' ואשר חרב גאותך, כי השם יתברך בעצמו כביכול הוא מגן עזרינו וחרב גאוותינו, ואיך יעלה על מחשבתו לטמא את נפשו הקדושה בתאוה זו רחמנא ליצלן, אשר הוא מעשה בהמה ממש ושייך רק לעכו"ם אשר (יחזקאל כ"ג) בשר חמורים בשרם וזרמת סוסים זרמתם וכו', ועל ידי חרב הגאוה הזאת הוא מתגבר על תאוה זאת:

שם אות ז' וזה בחינת (שמות ג) ומשה היה רועה וכו' בחינת מוחין תפילין הוא רועה דקדושה היפך רועה זונות רוצה לומר כי מנהיג ישראל הוא בחינת רועה, ואלו המנהיגים שעל ידם מתגבר תאוות ניאוף הם בבחינת רועה זונות:

שם, בחינת הצמצום שצריך כל אחד לצמצם את מוחו שלא לצאת חוץ לגבול שיש לו וכו' היינו כשם שצריכין לשמור את הליחות והשמנונית שהם בחינת קיום המוחין שלא לצאת לחוץ חס ושלום בבחינת (ויקרא ט"ו) החתים בשרו וכו', כמו כן צריכין לצמצם את המוחין עצמן שלא לצאת חוץ לגבול שלו וכו':

שם אות י"ד, כי ראש השנה הוא בחינת תיקון האמונה בבחינת (תהלים פ"ט) אף אמונתך בקהל קדושים וכו' וזה שכתוב ויודו שמים פלאך ה' אף אמונתך וכו', כי תיקון האמונה הוא על ידי בחינת פלא בחינת (ישעיה כ"ה) אודה שמך כי עשית פלא וכו' אמונה אומן כנ"ל באות ב' בפנים:

שם אות ט"ו, היפוך ארץ לא זרועה (ירמיה ב) שהוא בחינת פגם האמונה רוצה לומר כי אמונה זה סדר זרעים כנ"ל באות א' וזה שכתב באות ט"ז ארץ לא זרועה זה בחינת פגם אמונה, שעל ידי זה נתקלקלו הזרעים, היינו כנ"ל:

שם, מתוקה שנת העובד וכו' (קהלת ז) רוצה לומר שמסלק כל חכמתו ועושה עבדות כעבד ממש בשביל אהבתו יתברך כמבואר לקמן, שזה בחינת בנו העובד וכו':

שם, כי אזי זוכה להשיג אפילו מה שהוא למעלה מהמוחין מה שגם משה בחייו לא השיג וכו' נראה לעניות דעתי דרוצה לומר, כי בכל אחד מישראל בפרט בהצדיקים הגדולים יש בוודאי בכל אחד מהם בחינת משה שהוא בחינת הדעת והמוחין שלו שהם בחינת (שמות ג) ומשה היה רועה וכו' בחינת שדי של תפלין, שמבואר שם באות ז' שבחינת שדי הזה הוא לכל אחד כפי ערכו ובאות ט' מבואר לענין הנעלם של שדי וכו', דהיינו כשבחינת שדי שהוא המוחין נסתלק וכו' שזה בחינת הסתלקות משה וכו' והנה בחינת שדי הוא הצמצום של המוחין לכל אחד לפי ערכו שזה עיקר תיקון המוחין שלו, ועל כן יש לכל אחד לפי ערכו השגות כאלו, שגם בשעת קיום המוחין שלו בשלימות שזה בחינת משה בחייו לפי בחינתו, אף על פי כן אסור לו לכנוס בהם בחינת (חגיגה י"ג) במופלא ממך בל תדרוש וכו', כי אי אפשר לו להשיג אותם שזה בחינת מה שכתב כאן באות ט"ו, כי אפילו הבן שהוא מחפש בגנזיא דמלכא, אף על פי כן יש מקומות שגם הבן אסור ליכנס לשם ועיין בזוהר בדף קיא: שבכל אדם מישראל צריך להיות עבודתו את ה' בבחינת בן ובבחינת עבד בן היינו לחפש בגנזיא דמלכא על ידי הארת המוחין שלו שזה בחינת בן בחינת משה שיש בו ועבד הוא לעבוד את ה' בתמימות וכו' כמבואר כאן וכל אחד לפי בחינתו יש בחינת השגות שאסור לו לכנוס בהם אפילו עם בחינת הבן שלו, היינו עם הארת המוחין שלו שהם בחינת משה בחייו, כי לפי בחינתו הם בחינת במופלא ממנו, אף שהגדול ממנו במדריגה מותר לו ליכנס בהשגות אלו עם בחי' הארת המוחין שלו, כי בחינת משה בחייו שיש לו הוא גדול ממדריגת השני, על כן מותר לו לחפש בגנזיא דמלכא במקום שאסור לו להשני ליכנס לשם נמצא שכל צדיק וצדיק לפי בחינתו יש בו בחינת מה שמשה בחייו לפי בחינת המוחין שלו לא השיג, שזה בעצמו בחינת שדי בחינת צמצום וגבול המוחין שיש לכל אחד לפי ערכו דייקא וכל צדיק כפי ערכו כשזוכה לסלק במכוון השגת המוחין שלו ועובד את ה' בתמימות, זוכה על ידי זה להשיג אפילו מה שהוא למעלה מבחינת השגת המוחין שלו, שלפי בחינתו הוא בחינת מה שמשה בחייו לא השיג, היינו מה שלא היה יכול להשיג עד הנה עם הארת המוחין שלו שהם בחינת משה בחייו כנ"ל ועל ידי זה נמשך לפי בחינתו בחינת תיקון המשפט

(ועיין בסוף המאמר מענין (תהלים ל"ו) משפטיך תהום רבה, ועל ידי העבודות הפשוטות שעובד את ה' בתמימות ובפשיטות שזה בחינת השיתין שמחוללין עד התהום על ידי זה מעלין את המשפט מנפילתו עד התהום וכו' ונראה לעניות דעתי דרוצה לומר, על פי המובא בסוף מאמר לשמש שם וכו' בלקוטי א' סימן מט גם כן מענין השיתין שמחוללין עד התהום ושם מבואר תהום דא לבא וכו' וכמו כן לענינינו מבואר לעיל אות יג טז כי מקום המשפט הוא בלב כמו שכתוב (שמות כ"ח) ונשא אהרן את משפט בני ישראל על לבו וזה גם כן בחינת משפטיך תהום רבה תהום דא לבא, כי מאד עמקו מחשבות לבו של השם יתברך ומי יוכל להשיג יושר משפטיו, ועל כן הצדיק על ידי שמשליך כל חכמתו ושכלו והשגתו ועובד את ה' בתמימות ופשיטות, ובאמת העבודה הזאת הוא רק מבחינת עומקא דליבא בלי שום השגת המוחין רק בפשיטות מעומק הלב, על כן על ידי זה זוכה להשיג מה שהוא בבחינת למעלה מהמוחין, שאין המוחין יכולין להשיג שם רק כל חד כפום דמשער בלביה, היינו שזוכה להשיג בחינת תיקון המשפט ולהעלות המשפט מן בחינת התהום הנ"ל וזה בחינת (תענית כ"ה) תהום אומר לחבירו אבע מימך, היינו שעבודתו שעובד את ה' מעומקא דליבא שהוא בחינת תהום פועל זאת שיגלה לו השם יתברך בחינת יושר משפטיו ששרשם גם כן בבחינת עומק מחשבות לבו יתברך, שזה בחינת שער החמשים של בינה שגם משה בחייו לא השיגו עד אחר הסתלקותו (ועיין בזה בכתבי האריז"ל ובסידור קול יעקב בכוונת שבועות) שזה בחינת תהום רבה הנ"ל וזה אבע מימך בחינת (עמוס ה) ויגל כמים משפט, ואם שגיתי והוא רחום יכפר)

נמצא כל צדיק וצדיק לפי בחינת השגתו יש לו בחינת השגות כאלו שהם אצלו לפי בחינתו מה שמשה בחייו לא השיג, היינו מה שבחינת משה שלו בחייו היינו בזמן הארת המוחין שלו אינו יכול להשיג אותם, כי הם בחינת במופלא ממנו והם בחינת שער החמשים אצלו לפי בחינתו, ועל ידי שמסלק במכוון את חכמתו והשגתו ועובד את ה' בתמימות וכו', על ידי זה השם יתברך מרחם עליו וזוכה להשיג גם השגות אלו, שזה בחינת (מלאכי ג) וחמלתי עליהם וכו' כמבואר בפנים ומה מאד יומתק בזה התכת הכתוב (תהלים ל"ו) משפטיך תהום רבה אדם ובהמה תושיע ה' ודרשו רז"ל (חולין ה:) שערומים בדעת כאדם ומשימין עצמן כבהמה, היינו כנ"ל שמסלק כל חכמתו ועובד את ה' בפשיטות ותמימות, על ידי זה נתתקן ועולה המשפט מבחינת משפטיך תהום רבה כנ"ל:

ועיין שם בסוף המאמר מענין כשמנסכין מים בחג תהום אומר לחבירו אבע מימיך, ורבותינו ז"ל סיימו שם (תענית כ"ה:) קול שני רעים אני שומע רוצה לומר נסכי יין ונסכי מים כי המים הן פשוטים בתכלית הפשיטות כידוע, וזה בחינת תמימות ופשיטות, ויין הוא בחינת חכמה ודעת כידוע, והחכמה והתמימות הם שני ריעים זה לזה, כי גם בתמימות אסור להיות שוטה כמבואר בהשיחות וכן עיקר שלימות החכמה היא על ידי תמימות, ועל ידי כל זה נתתקן המשפט והארכתי בזה קצת הגם כי דברים פשוטים המה ומבוארים בפנים, אף על פי כן אמרתי לבאר קצת הענין ביותר, בכדי שלא יפול לב המעיין בראותו פשטות הלשון מה שכתב שם, שאזי זוכה להשיג מה שגם משה בחייו לא השיג, על כן הוכרחתי לבאר איך שבחינה זאת נמצאת אצל כל צדיק כפי בחינתו כנ"ל ובאמת ידעתי כי מאד עמקו מחשבותיו ז"ל, אך אף על פי כן צריכין לבאר קצת גם לפי קט שכלנו ועיין נפלאות רבות על פי מאמר זה בליקוטי הלכות הלכות תחומין ה"ה ר"ח ה"ו הפקר ונכסי הגר ה"ד נזיקין וכו' ה"ה:

השיחה הנדפסת (בסוף סיפומ"ע) סימן כ"ד מעלת הזוכה ליתן מעות לצדיקי אמת וכו' ושם מבואר שהצדיק זוכה על ידי פרנסתו ואכילתו לבחינת אורות הצחצחות בבחינת (משלי י"ג) צדיק אוכל לשובע נפשו בחינת (ישעיה נ"ח) והשביע בצחצחות נפשיך וכו', זה נאמר בסוף קיץ תקס"ט סמוך לראש השנה הנ"ל, וכפי הנראה הוא מעין המבואר במאמר זה אות ג' גם קודם לראש השנה הנ"ל סיפר, שהרבה אנשים קבלו לפניו בקובלנא רבה על חסרון אמונה, וכמה סובלי חולאים היו מהם שקיבלו גם כן לפניו ז"ל על חסרון אמונה אחר כך נכלל זאת במאמר הנ"ל אות א' גם קודם לראש השנה הנ"ל סיפר מענין מה שקרא החולק הידוע להר"ר נתן והר"ר נפתלי ז"ל בשם מגיני ארץ וכו', וגם זה נכלל במאמר זה אות ז', ואינני בקי בסיפור זה היטב כי בחיי מוהר"ן כתוב זה רק ברמז, וכתב שם הר"ר נתן ז"ל על זה בזה הלשון, ואז ראיתי מרחוק נפלאות ה' אשר עדיין אני רחוק להשיגם אפס קצתם עד כאן לשונו ועיין שם גם באות ח' במאמר הנ"ל, בענין שיש נשמות שנפלו וצריכין להחיות ולהשיב אותם בכל מיני מטעמים המשיבים את הנפש, ועל ידי תיקון וזיכוך המוחין שנעשה על ידי המגיני ארץ, על ידי זה נעשין דיבורים כשרים שהם בחינת אמרות טהורות להחיות ולהשיב את הנשמות הנפולות בבחינת שבעה משיבי טעם, עד שיהיה בבחינת (משלי כ"ד) שבע יפול צדיק וקם ועיין שם גם באות ט' שכשהמוחין זכים שעל ידי זה נעשין האמרות טהורות הנ"ל, אזי גם כשנסתלק המוח שהוא בחינת (שמות ג) ומשה היה רועה וכו', ואין נשאר רק הרשימה של המוח שהוא בחינת הדיבור, אז גם הרשימה זכה בבחינת חלום על ידי מלאך, שזה בחינת שאחר הסתלקות משה בא שר צבא ה' ואמר (יהושע ה) עתה באתי וזה בחינת (תהלים ס"ח) ה' יתן אומר המבשרות צבא רב, כי אלו המאמרות טהורות הן בחינת מלאך, שזה בחינת מה שנעלם של שם שדי גימטריא צבאות, היינו כשבחינת שדי שהוא בחינת המוחין נעלם ונסתלק ואזי נשאר רק הרשימה שהוא בחינת נעלם של שדי, אזי זאת הרשימה הוא בבחינת צבאות בחינת מלאך וכו', ושזה בחינת (בראשית א) בצלמנו כדמותינו שגם כח המדמה הוא בצלמינו בבחינת מלאך וכו' וזה אותיות מלא"ך ראשי תיבות כ'י ל'אלקים מ'גיני א'רץ וכו'

ולעניות דעתי רומז בדברים אלו דברים גבוהים ונעלמים בענין מה שעיקר השארת הרשימה הקדושה של רבינו ז"ל היה על ידי הר"ר נתן ז"ל, ומה שעסק הר"ר נתן ז"ל כל ימיו לדבר עם אנשים הרבה מעבודת השם, והקים הרבה נפשות הנפולות והחיה והשיב אותם בשבעה משיבי טעם ממש, כנראה קצת גם מהרשימה הקדושה שנשאר אחרי הר"ר נתן ז"ל בהחיבורים הקדושים שחיבר שהם ליקוטי תפלות וליקוטי הלכות, ויותר מזה אשר הרבה לדבר עם אנשים הרבה בעל פה והשיב את נפשם ממש, והכל הוא על ידי האמרות טהורות שנעשו מהרשימה הקדושה של המוחין הקדושים של רבינו ז"ל, וביותר עסק בזה הר"ר נתן ז"ל אחר הסתלקותו של רבינו ז"ל

גם בראש השנה הנ"ל קודם שאמר המאמר הנ"ל, הלך רבינו ז"ל לומר תשליך ונפל על הרפש וכו' ואחר כך נכלל גם ענין זה במאמר הנ"ל בדרך נפלא ונורא מאד כמבואר שם באות ט"ו שצריך לגלגל עצמו בכל מיני רפש וטיט כדי לעשות נחת רוח לאביו שבשמים, ועיין שם מה שזוכין על ידי זה גם לעניות דעתי רומז בענין זה ענין נפלא מהתיקונים הגדולים שנעשו גם אחר הסתלקותו ז"ל, על ידי שבאים על קברו הקדוש וצועקים שם אל השם יתברך מעומק הלב כל אחד לפי בחינתו, בפרט על אודות תיקון הברית תיקון הכללי כאשר פקד עלינו בחייו ז"ל על ענין זה, והבטיח לנו להשתדל בטובתינו ובתיקון נפשותינו לנצח, ושרק בשביל זה בחר לו להסתלק במדינתנו באומין בשביל שיוכלו אנ"ש לבוא על קברו וכו' וזה עיקר בחינת העבודה של הצדיק הגדול שמבואר שם באות ט"ו שמסלק כל חכמתו והשגתו שהוא בבחינת בן שמחפש בגנזיא דמלכא ועובד את אביו שבשמים בעבדות פשוט ומשליך ומגלגל עצמו בכל מיני רפש וטיט בשביל עבודת ה' ולעשות איזה רצון ונחת רוח להשם יתברך

והנה באמת הצדיק הגדול זוכה גם בחיים חיותו להיות בבחינת בן ולחפש בגנזיא דמלכא וכמבואר בליקוטי הראשון סימן ער"ה וגם אז הוא משליך ומסלק כל חכמתו ועובד את ה' בתמימות ובפשיטות, ומגלגל עצמו בכל מיני רפש וטיט כפשוטו כנ"ל וגם מקבל על עצמו כל מיני מחלוקות ובזיונות והכל בשביל לעשות רצונו יתברך, וזוכה על ידי זה למה שזוכה כמבואר באות ט"ו הנ"ל וגם מה שמוריד את עצמו ממדריגתו והשגתו הגבוה והנוראה בבחינת בן המחפש בגנזיא דמלכא, והוא מסלק עצמו מכל זאת ומוריד את עצמו אל נפשות הקטנות והנמוכות והירודות והנפולות מאד, ומשתדל עמהם ביגיעות הרבה ובכל טצדקי דאפשר להעלות אותם מנפילתם וירידתם ולקרבם אל השם יתברך, זה בוודאי בכלל מה שמגלגל עצמו בכל מיני רפש וטיט בשביל לעשות רצונו יתברך, וכמו שאמר רבינו ז"ל על עצמו בפירוש כמה צלם אלקים היו מונחים ברפש וטיט וכו' ואני הוצאתים משם וכו' וכן אמר על עצמו ואני ידיי מלוכלכות בדם ובשפיר ובשליא וכו', וכל זה היה בחיים חיותו אבל באמת גם עכשיו אחר הסתלקותו כפשוטו ממש שאז בוודאי מחפש בגנזיא דמלכא, אף על פי כן גילה רצונו שגם עכשיו חפץ ביותר שיבואו על קברו, וכל אחד כפי בחינתו יהרהר בתשובה ויתחרט על מעשיו שאינם הגונים, ויצעק אל ה' מעומק הלב, ויאמר שם העשרה קפיטיל תהלים הידועים, ולא עוד אלא אפילו אם יאמרם כמו שיאמרם, ואז יוריד את עצמו כביכול מבחינת מדריגתו הגבוה והנפלאה והנוראה מאד מאד, בפרט אחר הסתלקותו זה שנים רבות, וישתדל ביותר בטובת ותיקון נפשות השפלות והירודות מאד באופן שיזכו גם המה לשוב בתשובה שלימה ולהתקרב אליו יתברך, והעבודה הזאת הוא ממש בבחינת שמגלגל עצמו בכל מיני רפש וטיט בשביל לעשות רצונו יתברך, ועל ידי זה זוכה גם עכשיו בכל פעם ביותר להעלות המשפט מתהום רבה, ולברר בירורים נפלאים ונוראים מאד עד שעל ידי זה יתתקנו כולם וכמו שדרשו רז"ל סוכה י"ד לענין קברו של משה, ויתן את רשעים קברו וכו' ואת פושעים נמנה וכו' תחת אשר הערה את נפשו למות וכו' ולפושעים יפגיע (ישעיה נ"ג), שביקש בעד פושעי ישראל שיחזרו בתשובה, וכבר נתבאר מזה קצת לעיל במה שביארנו בלקוטי א' סימן רט"ו

ובזה תבין קצת מה שמבואר במ"א (עיין חיי מוהר"ן, נסיעתו וישיבתו באומין, סימן ז' ח') שאמר סמוך להסתלקותו, כמה קדושת השם היו כאן (כי גם קדושת השם הוא בבחינה זו שמסרו גופם למלכות בשביל לברר בירורים וכו' כמבואר בכתבי האריז"ל בענין עשרה הרוגי מלוכה וכו'), כמה משפטים יש כאן וכו', היינו שנפל המשפט בתהום רבה בהריגת הקדושים כאלה ותינוקות של בית רבן שלא טעמו טעם חטא על ידי עכו"ם רוצחים כאלה וכו', שעל זה נאמר (תהלים ל"ו) ומשפטיך תהום רבה, והוא ז"ל עוסק אחרי הסתלקותו בתיקון ענין זה, ובזה תלוי תיקון נפשות ישראל גם בחיים חיותם על ידי זה שממשיך בחינת תיקון המשפט כמובן במאמר זה הנ"ל:

וכלל הדברים האלה הוא, שבכאן אות ט"ו עוסק רבינו ז"ל לבאר מענין התיקונים הגדולים שנעשים על ידי הרבי אמתי עם התלמידים, ומענין תיקון האמונה שנעשה על ידי לימוד הישיבה הקדושה הזאת, ומענין הגרים ומענין תיקון המוח שנעשה על ידי זה ועיקר זמן הקיבוץ הוא בראש השנה, ושעל ידי זה נתתקן בחינת החותם דקדושה שזה בחינת תיקון הברית ותיקון המוחין בחינת תפילין וכו', ואחר כך מתחיל לדבר מענין שכשנתתקן המוח בבחינת משה בחינת תפילין אזי גם בבחינת ההסתלקות משה וכו' אזי גם הרשימה שנשאר שהוא בחינת שינה היא טובה גם כן מאד בבחינת (קהלת ה) מתוקה שנת העובד ראשי תיבות משה וכו' (וכבר ידוע מה שדרשו רז"ל (מדרש קהלת שם) פסוק זה על ענין הצדיק לאחר הסתלקותו שאז הוא בבחינת שינה וכו'), מתוקה דייקא בחינת מיין מתיקין בחינת תיקון הברית וכו', ושצריכין דייקא לסלק את המוח, כי צריכין להשליך כל החכמות ולעבוד את ה' בפשיטות וכו' ועל ידי זה זוכה וכו' ולהמשיך בחינת תיקון המשפט וכו' ומסיים נמצא שעל ידי רבי אמת עם תלמידים נעשין ונתתקנין כל הבחינות הנ"ל

ולפי פשוטו רוצה לומר, שהתיקונים אלו נעשין על ידי קיבוץ התלמידים אל הישיבה של הרבי האמתי בחיים חיותו, בפרט בראש השנה שאז עיקר זמן הקיבוץ וכו' כמבואר בפנים ולעניות דעתי רומז בזה גם על ענין קיבוץ הקדוש שמתקבצין ומתאספין אליו על ראש השנה גם עכשיו אחר הסתלקותו, וקודם ראש השנה משתטחין על קברו הקדוש ומרבין בתפלות ותחנונים כל אחד כפי ענינו, והעיקר לזכות לתשובה שלימה ולתיקון האמונה ולתיקון הברית ולתיקון המוחין וכו' ואחר כך מתפללין באגודה אחת בבית המדרש הקדוש הנקרא על שמו ז"ל, בוודאי נעשין על ידי זה גם כן כל התיקונים הקדושים המבוארים במאמר זה הנ"ל וביתר שאת, כי (חולין ז:) גדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם ואפילו משה רבינו ע"ה השיג אחר הסתלקותו מה שלא השיג בחייו וכמו שאמרו רז"ל (עיין בליקוטי הש"ס להאריז"ל מסכת ברכות על מאמר רז"ל (סוף ברכות) תלמידי חכמים אין להם מנוחה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא שנאמר (תהלים פ"ד) ילכו מחיל אל חיל הענין כי בעולם שלאחר המיתה תלמידי חכמים עוסקין בתורה ועולין ממדריגה למדריגה ומישיבה לישיבה, כי אפילו משה רבינו ע"ה בכל יום ויום עולה ומשיג יותר, כי כמו שהשם יתברך אין לו סוף כך תורתו אין לה סוף וכו'), ולא מיבעיא תיקון האמונה שבוודאי נתתקן גם עכשיו על ידי קיבוץ התלמידים, שעל ידי זה נתקבצין ונתלקטין חלקי האמונה, כי כל הקיבוץ הוא רק על ידי נקודת האמונה המושרשת בכל אחד כפי בחינתו, וכמבואר בפנים שהרב האמת הוא משגיח על כל חלקי האמונה של כל אחד ואחד לקבצם ולהעלותם בבחינת (תהלים ק"א) עיני בנאמני ארץ לשבת עמדי וכו' כי ידוע שכל עסקו של רבינו ז"ל גם בחיים חיותו, היה העיקר להכניס מדת האמונה הקדושה בישראל לגדלה ולהשלימה בבחינת (תהלים ל"ז) ורעה אמונה כמבואר במאמר חותם בתוך חותם בליקוטי הראשון סימן כ"ב עיין שם, וכמובן בכמה מאמרים ממאמריו ז"ל, וכאשר נשמע מפיו הקדוש בעל פה גם כן הרבה מענין זה וכמבואר במקום אחר וביותר עוסק בזה גם עכשיו אחר הסתלקותו ז"ל וכמובן בסימן רט"ו הנ"ל

ואפשר שזה בחינת שכן ארץ ורעה אמונה, כי הצדיק הגדול אחר ששוכן בארץ ובעפר שמרמזת על מדת האמונה בחינת (תקוני זוהר ק"כ:) עפר מאנא דכלהו המבואר במאמר זה אות א' ובאות ט"ו, אז דייקא עוסק ביותר לתקן מדת האמונה אצל כלל ישראל לגדלה ולהשלימה נמצא שבחינת תיקון האמונה נמשך גם על ידי הקיבוץ של עכשיו, בפרט על ידי שבאין על קברו וצועקין מעומק הלב בבחינת (תהלים ק"ל) ממעמקים קראתיך וכו', שעל ידי זה נתגדל האמונה בבחינת (ישעיה כ"ה) אודה שמך כי עשית פלא עצות מרחוק אמונה אומן המבואר באות ב' בפנים:

כי עכשיו בוודאי אין עצה ואין חכמה ואין תבונה כי אם לצעוק אל השם יתברך מעומק הלב בבחינת (איכה ב) צעק לבם אל ה' המבואר שם, ועל ידי קיבוץ חלקי האמונה נעשין גרים בכח או בפועל, כמו שגם בימינו אלה נתגיירו גרים הרבה הן במדינתנו והן במדינות אחרות כידוע, בפרט מי יודע כמה גרים נעשו בכח כמבואר באות ד', אף גם בחינת תיקון המוחין בוודאי נמשך גם עכשיו ביתר שאת על ידי הקיבוץ, כי כבר מבואר במאמר זה שעיקר תיקון המוחין הוא על ידי תיקון הברית, היינו על ידי שמעלין מבחינת החתים בשרו וכו' לבחינת חותם דקדושה בחינת מוחין תפילין וכו', והלא עיקר הקיבוץ עכשיו הוא בשביל לבוא ולהתפלל על קברו וכו', שזה בחינת תיקון הברית כאשר הבטיחנו בחייו ז"ל, וזה ממש בחינת התיקון של (ירמיה ט"ו) אם תוציא יקר מזולל המבואר באות י"ד, עד שנעשה על ידי זה בחינת מוחין תפילין שנקראים יקר כמבואר באות ז', ובוודאי על ידי זה נמשך בחינת התנוצצות המוחין כל אחד לפי בחינתו וזה בחינת מה שמוח התלמידים נתחדש ונתתקן על ידי הרב (גם מוח הרב נתחדש על ידי התלמידים אפשר שבחינה זו גם כן נעשה גם עכשיו, כי על ידי שמוריד את עצמו אלינו לעסוק בתיקוני נפשותינו, על ידי זה בא גם הוא להשגה גדולה ונוראה ביותר כנ"ל, ואז יכול להשלים תיקון נפשותינו ביותר וכן מבואר גם בליקוטי הלכות בכמה מקומות, אך אין לנו עסק בענינים גבוהים ונוראים כאלה)

וכן תיקון החמשה חושים שבמוח נעשה גם עכשיו, כי חוש הריח שנתתקן על ידי היגיעות וטירחות שיש לכל אחד, וכן חוש המישוש שנתתקן על ידי ההוצאות שיש לכל אחד לבוא אל הרב זה בוודאי נעשה גם עכשיו, אף גם חוש הראיה והשמיעה והטעם נתתקן גם עכשיו על ידי שמסתכלין על ציונו הקדוש ועל כלל הקיבוץ הקדוש המתאספין ומתקבצין אליו והכל בכחו וזכותו הקדושה ז"ל, ובכל אחד מהקיבוץ בוודאי יש איזה בחינת הארה ונקודה הקדושה מה שקיבל על ידי התקרבותו אליו ז"ל, ועל ידי שנכלל גם כן בהקיבוץ הקדוש הזה נמצא שזה גם כן בכלל (ישעיה ל) והיו עיניך רואות את מוריך, בפרט שכבר מבואר בדבריו ז"ל בליקוטי הראשון בסימן קצ"ב ובסימן ר"ל שעל ידי שמקבל חכמת רבו ודברי אמת שלו על ידי זה הוא מקבל בחינת פניו ועיין גם בסימן קנ"ג מענין קבלת פני תלמיד חכם, שתלמיד הגון כראוי זוכה לקבל פני הרב היינו שיתראה בתוכו פני הרב וכו', וכבר מבואר מזה במקום אחר גם כן וכן חוש השמיעה שנתתקן על ידי שכל אחד שומע המוסר של הרב זה שייך עכשיו גם כן, דעל ידי ששומע ההתעוררות הגדול והקולות והצעקות והבכיות הגדולות מעומק הלב שיש אז בין כלל הקיבוץ שאין צריכין מוסר גדול מזה, כי מתפעל נפש הרואה והשומע גם מרחוק כידוע וכן חוש הטעם מה שכל אחד טועם מתיקות וכו', זה בוודאי שייך גם עכשיו, כי אז כל אחד טועם מתיקות טעם הזכות הקדוש שזכה להתקרב אליו ז"ל ולהכלל בכלל הקיבוץ הקדוש שלו, עד שכל אחד נותן הודאה על חלקו ואומר בפה מלא (תהלים ט"ז) חבלים נפלו לי בנעימים וכו', בפרט כי כבר מבואר באות ט"ו הנ"ל שגם אצל הצדיק הגדול הבעל מוחין ובעל השגה אמיתית אף על פי כן הוא מסלק כל חכמתו והשגתו ועובד את ה' בפשיטות וכו' ועל ידי זה דייקא זוכה להשגות גבוהות מאד וכו'

ומזה מובן ממילא כי אדרבא דייקא עכשיו שאין אנו זוכין לראות את מורנו בעיני אדם ממש, וכן לשמוע מוסר מפיו הקדוש ולטעום מתיקות אמרי נועם שלו בפועל ממש בשעת הקיבוץ כמו שהיה בחיים חיותו ז"ל, ואף על פי כן מתקבצין אליו ונשענין על זכותו הקדושה, וכל אחד צועק מעומק לבבו בתמימות ובפשיטות גדול לזכות לשוב אל ה' ולהתקרב אליו יתברך באמת והחולקים רואים את כל זה ותמהים ושואלים וחורקין שיניהם מאד על ענין הקיבוץ הזה בכל שנה ושנה ביגיעות וטירחות גדולות כל כך ומה אתם רואים ומה אתם שומעים וכו', ואי אפשר להשיב להם שום תשובה נוצחת כלל, כי ענין זה הוא רק כל חד כפום מה דמשער בלביה יודע ומרגיש גודל קדושת הענין הזה, וגודל הפעולה הקדושה והתועלת הגדול שמגיע על ידי זה לכל אחד מהקיבוץ הזה נמצא שהעבודה הזאת היא עבודה פשוטה ותמימה שצריכין לסלק כל החכמות ולעבוד את ה' בתמימות ולעשות גם דברים הנראים כשגעון ממש בעיני העולם, והכל בשביל אהבתו ועבודתו יתברך בבחינת (משלי ה) באהבתה תשגה תמיד המבואר שם באות ט"ו הנ"ל, ועל ידי זה דייקא זוכה כל אחד לפי בחינתו להשיג מה שהוא למעלה מבחינת המוחין שלו, שזה עיקר תכלית שלימות תיקון המוחין כנ"ל נמצא שגם עכשיו זוכין על ידי הקיבוץ הנ"ל לקבל גם בחינת תיקון המוחין, וכן כל התיקונים המבוארים בפנים כנ"ל:

והנה רבינו ז"ל בשנת תקס"ט סמוך לפסח ואיני יודע אם לפניו או לאחריו גילה ענין הנורא של העשרה קפיטיל תהלים בפרטיות שהם תיקון למקרה לילה חס ושלום ואז אמר שכמה וכמה צדיקים גדולים שרצו לעמוד על ענין זה וכו' וקצתם לא ידעו כלל מה הוא ענין זה וקצתם התחילו לידע קצת וכו' כמבואר בהשיחות (שבסוף סיפורי מעשיות) סימן קמ"א ואחר כך בראש השנה תק"ע אמר רבינו ז"ל מאמר זה הנ"ל, ובו מבואר הרבה מענין זה ואולי גם זה נוגע להשיחה הזאת רוצה לומר של היוד קפיטיל הנ"ל, ואז בשעה שגילה ענין התיקון הנ"ל אמר שגם כי ימלאו ימיו אזי אחר הסתלקותו מי שיבוא על קברו ויאמר שם אלו היו"ד קפיטל תהלים ויתן פרוטה לצדקה וכו' אזי אתאמץ ואשתדל לאורך ולרוחב להושיעו ולתקנו וכו' כמבואר בשיחה הנ"ל:

והנה אחר ראש השנה הנ"ל בין כסא לעשור סיפר רבינו ז"ל ממה שחלם לו על איש אחד וכו' שנפטר ושאל אותו מדוע לא היה אצלו ז"ל על ראש השנה, והשיב לו שכבר נפטר לעולמו ואמר לו רבינו ז"ל ואם האדם נפטר אינו רשאי לבוא על ראש השנה ושתק ומחמת שכמה בני אדם דיברו עם רבינו ז"ל מאמונה כנ"ל דיבר עמו גם כן רבינו ז"ל מזה וכו', והגביה עצמו האיש הנ"ל עד החמה וכו', והיה לרבינו ז"ל רחמנות גדול עליו וכו' והכלל שצריך להתחזק מאד בהאמונה ולא יוכלו להטעותו שם בשום אופן וכו' כמבואר כל זאת בחיי מוהר"נ ז"ל ולעניות דעתי יש לסיפור זה גם כן איזה שייכות למה שמבואר במאמר הנ"ל באות ט' מענין (תהלים מ"ט) אדם ביקר בל ילין וכו', שצריכין לזכך המוחין כל כך עד שגם לאחר שנסתלקין המוחין בבחינת שינה ולא נשאר רק הכח המדמה ובחינת הרשימו של המוחין יהיה גם זה בבחינת חלום על ידי מלאך ולא חלום על ידי שד רחמנא ליצלן וכן באות ט"ו לענין התיקונים שנעשין על ידי רבי אמתי עם תלמידים וכו', מדבר גם כן מזה שזה בחינת מתוקה שנת העובד וכו' והגם שכאן מדבר מבחינת הסתלקות המוחין בחיים חיותם בבחינת שינה, אף על פי כן נראה מהסיפור הנ"ל שזה שייך גם לאחר הסתלקות האדם ממש, כי אם אינו זוכה אזי יכולין להטעותו אחר כך ביותר בבחינת חלום על ידי שד, שזה בחינת העונש של עולם התוהו רחמנא ליצלן כידוע ואם הוא זוכה והמוחין שלו זכים, אזי זוכה לאחר הסתלקותו להשגה יתירה ביותר כנ"ל:

מאמר כי מרחמם ינהגם נאמר בשבת חנוכה ב' ימים לחדש טבת תק"ע:

במאמר הנ"ל אות ה"א, אמנם מי שרוצה לדבר עם חבירו ביראת שמים רוצה לומר כי מי שיש לו י"ש דבריו נשמעין לכל בני אדם כמו שאמרו רז"ל (ברכות ו:), ולמדו הדבר ממה שכתוב (קהלת י"ב) סוף דבר הכל נשמע את האלקים ירא וכו' (עיין חידושי אגדות שם) רוצה לומר שאז נשמעין דבריו לכל, מה שאין כן מי שאין בו יראת שמים, אז דבריו שמדבר בענין יראת שמים אין נשמעין, רק לאיש כשר החפץ ביראת ה' באמת בוודאי זה יכול לקבל מוסר מכל אדם על דרך (רמב"ם בהקדמתו לאבות) קבל האמת ממי שאמרו וכו', היינו אפילו מי שאין בו יראת שמים, כשמדבר דברי מוסר ויראת ה' בוודאי צריכין לקבל גם ממנו, רק מחמת שאין בו יראת שמים ויראת חטא על כן אין חכמתו מתקיימת אצל חבירו, ואף על פי שחבירו קיבל דבריו הוא רק לפי שעה ותיכף ומיד הולך ועובר הדיבור מלב חבירו ואינו מתקיים אצלו כלל מחמת שיצא הדיבור ממי שאין בו יראת חטא על כן מי שרוצה להכניס דעת בחבירו עד שיתקיים זה הדעת אצל חבירו וכו' כמבואר בפנים, צריך שיהיה לו בעצמו גם כן יראת שמים כדי שיהיה דבריו נשמעין וכדי שיתקיימו דבריו היינו כנ"ל:

שם אות וא"ו, על ידי זה נכנסין אורות המקיפים כו' עיין מסכת עבודה זרה ל"ה:

שם אות ח', על כן אם לא יהיה נזהר בדבריו וכו' על ידי זה יהיה נכנס בקשיות ותירוצים שאין הזמן מספיק לבארם כי הם בחינת מקיפין שהם למעלה מהזמן רוצה לומר כי אף על פי שכבר נתבאר למעלה באות ו' שהמקיפים של החכם והרבי שבדור הם בחינת עולם הבא שהוא יום שכולו ארוך כי שם הוא למעלה מהזמן וכו' רוצה לומר שהוא למעלה מכל בחינת הזמן של עולם הזה, אבל אף על פי כן גם שם יש בחינת סדר הזמנים ברוחניות בחינת תקופת הימים תקופת השנים וכו' כמבואר שם באות ו' הנ"ל ועל כן זה החכם אם לא יעשה סייג לדבריו, אזי יוכל ליכנס בהשגת המקיפים שהם למעלה מהזמן גם לפי בחינת הזמן הארוך והרוחני שלו שהוא בחינת סדר הזמנים של עולם הבא וגם כי אף על פי שהמקיפים שלו הם בחינת עולם הבא שהוא בחינת למעלה מהזמן, היינו שמשיג אותם בשרשם ברוחניות בהארה גדולה ובהרחבה כל כך עד שהם בבחינת למעלה מהזמן, אבל אף על פי כן עדיין הוא עצמו בבחינת הזמן של עולם הזה, כי הלא הוא מלובש בגופניות כשאר בני אדם, ומי לנו גדול ממשה רבינו ע"ה והיו ימיו מאה ועשרים שנה ועל כן ההכרח לצמצם כל כך את אור השגתו הגדולה והרחבה מאד עד שתוכל להתלבש בתוך הזמן, ועל כן אם לא יעשה סייג לדבריו אזי יוכל ליכנס בהשגות מקיפים כאלו שהם למעלה מהזמן, היינו שלא יוכל להלביש ולצמצם אותם כל כך עד שיתלבשו בבחינת תוך הזמן כנ"ל וגם כי הלא החכם והרבי שבדור כל עסקו הוא להאיר הדעת בבנים ותלמידים, וכל השגות שלו אף על פי שהוא משיג אותם בבחינת השגת עולם הבא שהוא בחינת למעלה מהזמן, אף על פי כן הוא מוכרח לצמצם אותם ולהלביש אותם בצמצומים ולבושים רבים עד שיוכל להמשיך הארת הדעת הזה בבנים ותלמידים שהשגתם עדיין הוא בבחינת תוך הזמן, ואם לא יעשה סייג לדבריו אזי יוכל ליכנס בהשגות מקיפים כאלו שהם בבחינת למעלה מהזמן, היינו שלא יהיה יכול להלביש אותם כל כך עד שיאיר מהם גם לבחינת תוך הזמן בבנים ותלמידים שזה עיקר שלימות ההשגה של הצדיק כמבואר בפנים וכל אלו האופנים הנ"ל שביארנו הכל עולה בקנה אחד למבין קצת ועיין במדרש שיר השירים על פסוק (שיר השירים ח) האלף לך שלמה וכו' אין הרב נוטל שכר על תלמודו עד שישלימנו לאחרים, מבואר מזה שהצדיק צריך לצמצם השגתו שהיא בבחינת אלף להתלמידים שהשגתם בבחינת מאתים עיין שם ותבין לענינינו:

שם, כשעלה משה למרום מצאו להקדוש ברוך הוא שהיה קושר כתרים לאותיות וכו' (מנחות כ"ט:) רוצה לומר כי כל ענין מאמר רז"ל הזה מבואר בזה, כי גם הקדוש ברוך הוא בעצמו מקיים גם כן בחינת הסייג הנ"ל כי באמת שלימות ביאורי התורה הוא בחינת אין סוף, רק מחמת שאין ביכלתנו להשיג כל כך, על כן צמצם הקדוש ברוך הוא את אור התורה ועשה סייג לדבריו ושיער בדעתו הקדושה מה לגלות בפרטיות בכתב ועל פה, ומה שלא לגלות רק ברמז בעלמא, וכמבואר לקמן בפנים באות יו"ד שגם החכם אומר לפעמים דיבורים שהם רק בחינת רמזים בעלמא בחינת ידים וכו', וזה גם כן מחמת שצריך לעשות סייג לדבריו כאשר יבואר לקמן וכו'

וזה בחינת מה שהיה הקדוש ברוך הוא קושר כתרים לאותיות, לרמז על ידם מה שאי אפשר לגלות בפרטיות מחמת הסייג הנ"ל וזהו שאמרו קושר כתרים וכו' כתרים דייקא, לרמז בהם על בחינת המקיפים העליונים והגדולים מאד שהם בחינת כתר כנ"ל אמר לו משה רבינו ע"ה רבונו של עולם מי מעכב על ידך, כי בשלמא החכם צריך לעשות סייג לדבריו מחמת שהוא מלובש עדיין בגופניות בבחינת תוך הזמן, ואם לא יעשה סייג לדבריו אזי יוכל ליכנס בהשגות מקיפים כאלו שהם למעלה מהזמן ככל האופנים הנ"ל, אבל אצל השם יתברך אין שייך זאת ואם תאמר שאי אפשר לבאר הכל בפרטיות כי יהיה למעלה מאד מהשגת דעתינו, אם כן למה לי הכתרים כיון שאי אפשר לנו להשיג אותם אמר לו הקדוש ברוך הוא עתיד אחד לעמוד וכו' שיהיה דורש על כל קוץ וקוץ וכו' כי ר' עקיבא ישיג סוד הרמזים שבכתרים הללו ואז אמר אם כן ראוי שתנתן תורה על ידו ומסתמא היה לו למשה רבינו ע"ה בשאלה זו עמקות גדול וחכמה עליונה מאד אך תיכף כשאמר משה הקשיא נפל בשכלו תירוץ על הקשיא, כי נכנסו בו מקיפים עליונים ביותר אך אם היה אומר גם את התירוץ היו נכנסים בו מקיפים עליונים עוד יותר, והיה בא אל שאלה וקשיא חזקה ורחבה יותר מבתחלה על כן אמר לו שתוק על התירוץ כנ"ל כמבואר בפנים:

שם, (אבות א) הוו מתונים בדין וכו' שצריך החכם להיות לו מתינות לידע איך לדבר עם כל אחד ואחד שלפני בחינת דרי מעלה יגלה להם ההשגה שלימה וכו' רוצה לומר היינו כי זה עיקר לימודם, כי כבר הם בעלי השגות גדולות ותכלית הידיעה אשר לא נדע, על כן צריך ללמוד עמם ולהאיר להם שעדיין אינם יודעים כלל מגדולתו יתברך, שזה בחינת (בקדושה) משרתיו שואלים זה לזה איה מקום כבודו וכו' כי זה תכלית השגתם ואם ידבר עמהם מבחינת הלימוד של מלא כל הארץ כבודו, ויאיר להם איך שהם סמוכים וקרובים אליו יתברך, וכבר יש להם ידיעה שלימה בהשגת אלקותו יתברך, אין הלימוד הזה להם תכלית השלימות (וכמובן גם כן בליקוטי הראשון סימן ס"ג במאמר סוד כוונת המילה), כי שלימות לימודם הוא להאיר להם ביותר בכל פעם שאינם יודעים עדיין כלל מגדולתו יתברך שזה בחינת מה, וכמבואר בזוה"ק בהקדמה א: כיוון דשאל בר נש ומפשפש לאסתכלא ולמנדע מדרגא לדרגא עד סוף כל דרגין, כיון דמטי תמן מ"ה מה ידעתה מה אסתכלת מה פשפשת, הא כלא סתים כקדמיתא וכו' עיין שם במפרשי הזוהר, כי אדרבה מאחר שהם בעלי השגות ומפשפשין למנדע מדרגא לדרגא וכו' כנ"ל, צריך להאיר להם בכל פעם ביותר כי עדיין אינם יודעים כלל כי גדולת השם יתברך אין סוף וכו'

אבל לפני הדרי מטה שהם בני אדם המונחים במדריגה התחתונה ונדמה להם שהם רחוקים מאד ממנו יתברך, ואם גם החכם ידבר עמהם ויאיר להם כפי חכמתו הגדולה וכפי מה שהוא יודע מגדולתו יתברך, עד שגם הדרי מעלה עליונים מאד כביכול הם רחוקים ממנו יתברך כפי פחיתות ושיפלות דעתם הקטנה בידיעת הבורא יתברך, גם זה מחליש דעתם מאד וגורם להם התרחקות ביותר מכל שכן אם יאיר להם החכם ידיעת ריחוקם מהשם יתברך כפי מה שהוא יודע מגדולת הבורא יתברך, אזי יתרחקו על ידי זה ביותר עד שיכולין ליפול על ידי זה בנפילה גדולה ביותר רחמנא ליצלן על כן צריך החכם אדרבא לעוררם ולהקיצם בבחינת (ישעיה כ"ו) הקיצו ורננו שוכני עפר, כי טל אורות טליך, כי יש אצל השם יתברך טל של תחיה שיוכל להחיות בו את המתים ממש שוכני עפר ממש, ולגלות להם כי אדרבא כפי מה שהוא יודע מגדולתו יתברך הוא יודע שעדיין ה' עמם ואצלם וסמוך להם, ואפילו בתוך הארץ ממש אפילו אם נפל לשאול תחתיות חס ושלום, אף על פי כן גם שם נמצא כבודו יתברך כי מלא כל הארץ כבודו וכו' כמבואר בפנים, ועל ידי זה הוא מחיה אותם ומקים אותם מנפילתם עד שזוכין לשוב אל השם יתברך ולהתקרב אליו יתברך באמת

נמצא שזה החכם העוסק להכניס הארת הדעת האמת בבני אדם לכל אחד כפי בחינתו ומדריגתו, צריך להיות לו מתינות גדול לידע בחינתו ומדריגתו של כל אחד בכדי שיוכל לידע מה לדבר עמו, שזהו בעצמו כוונת דברי רבינו ז"ל במאמר זה אות א' שצריך לידע איך להתנהג עם הרחמנות כי על רשעים וכו' אסור לרחם וכו', וכן מי שאינו יודע איך להתנהג עם הרחמנות יוכל לרחם על תינוק וכו' ליתן לו מאכל הצריך לגדול וכו', וכן על כל אחד ואחד צריך לרחם במה שצריך לו וכו' היינו כנ"ל כי כבר מבואר שם באות ב', ג', שעיקר הרחמנות הוא להאיר להם הדעת, על כן צריכין לידע כי על רשעים גמורים חס ושלום אסור לרחם, כי הם בבחינת (משלי כ"ט) ושחק ורוגז ואין נחת, כי אם יאיר להם גודל ריחוקם מהשם יתברך יתרחקו ביותר כנ"ל, ואם יחזק אותם כנ"ל אפשר שיתחזקו ברשעתם ביותר, על כן גם הצדיק צריך לרחק אותם אם יודע ומכריע בדעתו שהרשעות שלהם והרע שבהם גבר כל כך עד שאי אפשר להכריע אותם אל הטוב, וכמובן דבר זה גם בדברי רבותינו ז"ל במקומות הרבה, רק שגם על אלו שצריכין לרחם עליהם צריכין לידע איך להתנהג עם הרחמנות, היינו שלהגדולים במעלה יאיר להם בחינת הדעת של בחינת איה מקום כבודו שזה בחינת מה חמית מה פשפשת כנ"ל, ולהדרי מטה שהם בחינת שוכני עפר ממש צריך להאיר להם הדעת של מלא כל הארץ כבודו כנ"ל (ואי לאו דמסתפינא הוה אמינא, שמה שתפס רבינו ז"ל בלשונו הקדוש לרחם על תינוק של ד' ימים לזונו על ידי חלב דייקא, רומז בזה על דרך שאמרו רז"ל על פסוק (דברים ד) כי שאל נא לימים ראשונים ולמקצה השמים וכו' ועיין בזה גם בזוהר הנ"ל ובמפרשיו ז"ל ועל כן מי שהוא במדריגה קטנה, הוא בבחינת תינוק של ד' ימים, שמרמזין על מדריגות התחתונות של הקדושה שהם בחינת נ"ה"י"מ, או שהוא בבחינת מלכות לבד העומדת נגד נ"ה"י"ם הנ"ל, או רק בבחינת נ"ה"י"ם שבבחינת מלכות לבד כידוע ותינוק כזה צריכין לזונו במאכל דק ורוחני דייקא שהוא החלב כי האמת שבהלימוד הזה של מלוא כל הארץ כבודו יש עמקות גדול ורוחני ביותר, וצריכין להמשיכו ממקור עליון וגדול ביותר, שזה גם כן בחינת מה שכתב רבינו ז"ל גם באות ד', שמי שיודע קצת בידיעתו יתברך הוא יודע שעיקר התענוגים והשעשועים של השם יתברך הוא רק שאנחנו מעולם הזה השפל נגדל ונקדש שמו יתברך כמו שכתוב (בפייט) ואבית תהלה מגושי עפר ומקרוצי חומר וכו'):

שם (אבות א) ועשו סייג לתורה וכו' כי באמת כל הגדרים וסייגים שגדרו חז"ל הם באמת בוודאי גם כן רצונו יתברך, וכאשר מצווין אנחנו מפיו יתברך לשמוע דברי חכמים ולקיימם רק שאף על פי כן לא ציוה השם יתברך בפירוש, גם על עניני הגדרים וסייגים ובאופנים שגזרו החכמים עצמם כגון בספקן להקל וכל כיוצא בזה הנוהג בדברי חכמים כי שיער השם יתברך בחכמתו מה לגלות בפירוש והשאר לא ביאר בפירוש מחמת הסייג שצריך לעשות לדבריו, וידע שהחכמים אמיתים ישיגו רצונו יתברך והם יעשו הסייגים והגדרים נמצא מבואר שהסייג לתורה שהם הגזירות שגזרו רז"ל הכל נמשך מבחינת (אבות ג) סייג לחכמה שתיקה הנ"ל:

שם אות ח', כי משה ראה באספקלריא המאירה וכו' וישעיה אמר (ישעיה ו) ואראה את ה' וכו' עיין זוהר וארא כ"ג: משה זכה באספקלריא דנהרא וכו' ורזא דעינא סתים וגליא סתים חמי אספקלריא דנהרא, אתגליא חמי אספקלריא דלא נהרא ועל דא וארא וכו' באספקלריא דלא נהרא דאיהו באתגליא כתיב ביה ראיה וכו' מבואר לענינינו:

שם אות ט', וצריך לכלול העולמות וכו' כדי שיהיה להם יראה וכו' רוצה לומר כי מדת היראה אינו שייך אלא בשנים שזה ירא מפני זה, וזה צריך הרגשת שניהם דהיינו שירגיש את עצמו וירגיש את חבירו שמתיירא מלפניו, מה שאין כן אם הוא בעצמו בטל במציאות עד שאינו מרגיש את עצמו כלל מי יתיירא וכן אם אין לו הרגשה בחבירו שאינו יודע ממנו כלל אז לפני מי יתיירא וכמו כן למעלה ברוחניות בענין יראת ה', צריך להאיר להבן מבחינת ההשגה של מלא כל הארץ כבודו, שזה בחינת ואראה את ה' שיש לו הרגשה קצת בידיעת אלקותו יתברך בכדי שיהיה לו יראה וכן להתלמיד צריכין להראות לו קצת מההשגה של בחינת מה, בכדי שלא יתבטל במציאות לגמרי ואז יש יראה כנ"ל

ובזה תבין דבר נעלם מה שתקנו חז"ל בתפלה לומר ובכן תן פחדך ה' אלקינו על כל מעשיך, בחינת עשיה בחינת דרי מטה ואימתך על כל מה שבראת בחינת עולם הבריאה בחינת דרי מעלה והוא על דרך מה שפירש"י בפרשת בשלח (שמות ט"ו) תפול עליהם אימתה ופחד אימה על הרחוקים ופחד על הקרובים כי לפי הלימוד הזה הנ"ל בדרי מעלה הם הרחוקים בחינת איה מקום כבודו, והדרי מטה הם הקרובים בחינת מלא כל הארץ כבודו, שזה בחינת עליונים למטה ותחתונים למעלה המבואר בסוף המאמר (ובזה מיושב היטב קושית הש"ס בגמרא ברכות ל"ד: על פסוק שלום לרחוק ברישא והדר לקרוב, והא אמר ר' יוחנן שגדולה מעלת הצדיקים ממעלת הבעלי תשובה עיין שם מה שתרצו לרחוק רוצה לומר לרחוק מעבירה וכו' ולפי הדברים הנ"ל מיושב על נכון, כי אדרבא הצדיקים גמורים שהם רחוקים מעבירה והם בבחינת דרי מעלה הם נקראים רחוקים בחינת עליונים למטה, כי זה עיקר השגתם לידע שהם רחוקים ממנו יתברך בחינת איה מקום כבודו כנ"ל), אך מחמת שעיקר היראה הוא על ידי כלליות העולמות כנ"ל, שזה בחינת שמראין להדרי מטה גם קצת מההשגה של איה הנ"ל שהוא בחינת התרחקות, וכן להדרי מעלה מראין קצת מההשגה של מלא שהוא בחינת התקרבות, וכל זאת בשביל היראה כנ"ל על כן אמר אחר כך וייראוך כל המעשים על דרך שפירש"י סוף פרשת עקב מורא על הרחוקים וזה וייראוך כל המעשים, כי מראים להם גם בחינת התרחקות בכדי שיהיה להם יראה וישתחוו לפניך כל הברואים, זה בחינת ההתקרבות שמראין לבחינת הדרי מעלה כנ"ל וזה ויעשו כולם אגודה אחת וכו', היינו בחינת כלליות העולמות הנ"ל עליון בתחתון ותחתון בעליון כמבואר בפנים:

שם אות יו"ד, ועל ידי כלליות בן ותלמיד נראה לעניות דעתי דרוצה לומר, שאז נמשך על ידי הדעת הקדושה של המקיפין גם בחינת יראה שהוא בחינת מלכות, בחינת מוראה של מלכות כמבואר לקמן בפנים באות י"ג ועל כן על ידי זה מי שהוא איש חיל וכו', היינו שיש לו קצת ממשלה ויש לו איזה שייכות עם המלכות, על כן יכול לקבל בשעת האכילה הארת הרצון שהוא בחינת הארת הרצון בחינת הארת המקיפים העליונים הנ"ל, שמשם מקבלת המלכות שהיא בחינת יראה את הפרנסה וזה גם כן בחינת (רות כ) לעת האוכל גשי הלום אין הלום אלא מלכות וכו' המבואר לקמן, היינו בחינת היראה הבאה להאדם בעת האכילה כמבואר לקמן במאמר רצועה היתה יוצאת וכו' סימן ע"ז עיין שם וזה גם כן בחינת (קהלת י) אשריך ארץ שמלכך בן חורין המובא לקמן, היינו כשיש בחינת כלליות בן ותלמיד שהוא בחינת יובל בחינת חירות, ועל ידי זה נמשך יראה שהוא בחינת מלכות, והמלכות מקבלת פרנסה מן המקיפים העליונים, ואז (שם) ושריך בעת יאכלו, היינו שמי שהוא איש חיל ויש לו איזה שררות וממשלה זוכה לקבל בשעת האכילה הארת הרצון שהוא בחינת בעת יאכלו כמבואר בפנים:

שם, כי כשהחכם מגלה חכמתו לפעמים אומר איזה דיבור שמרמז בו רמזים לתלמידיו דהיינו מה שאי אפשר לבאר בפיו בפירוש וכו' נראה לעניות דעתי דרוצה לומר, על פי המבואר למעלה באות ז' שהחכם צריך לעשות סייג לדבריו כי יש מקיפים שאין צריך להמשיכם על כן יש דברים שאסור לגלותם וכו' רק מחמת שהחכם הנ"ל רוצה להטיב מטובו לאחרים ולהודיע לתלמידיו הארת דעתו הקדושה בשלימות, על כן גם הדברים שאינו רשאי לגלותם לפני התלמידים הוא מרמז להם על כל פנים בדיבורים כאלו, שאם יזכו התלמידים אז יבינו כוונת רבם גם באלו הרמזים, והרמזים האלו הם בחינת הידים שיש בים החכמה וממילא מובן שבאלו הידים שהם בחינת הרמזים שם מאירין המקיפים ביותר, כי בהם מרומז השכל העליון של החכם שאינו רשאי לגלותם בפירוש לפני תלמידיו, בכדי שלא ימשיך על ידי זה מקיפים עליונים מאד שאין צריך להמשיכם כנ"ל ומחמת שהמלכות מקבלת הפרנסה מהידים הנ"ל, על כן מתגלה שם בתוך האכילה והפרנסה הארת המקיפים שהם בחינת הארת הרצון וזה שסיים רבינו בסוף אות יו"ד הנ"ל וזה בחינת (תענית ה:) אין מסיחין בסעודה, כי אז בשעת סעודה מאיר הארת הרצון שהוא בחינת הארת המקיפים שהם בחינת שתיקה בחינת (מנחות כ"ט:) שתוק כך עלה במחשבה, כי בחינת הרמזים הנ"ל הוא מחמת שיש דברים שאינו רשאי לגלותם, והם בבחינת סייג לחכמה שתיקה בחינת שתוק כך עלה במחשבה כמבואר לעיל באות ז', ומשם מקבלת המלכות הפרנסה כנ"ל וזה בחינת אין מסיחין בסעודה שמא יקדים קנה לושט וכו', רוצה לומר שלא יבוא להמשיך בעולם הזה מקיפין כאלו שאי אפשר להמשיכם עד לעתיד לבוא בעולם הבא כי קנה הוא בחינת עולם הבא, וושט הוא בחינת עולם הזה כמבואר בזוהר פינחס רל"ב:

שם, (תהלים ק"ד) זה הים גדול ורחב ידים וכו' היינו שהים החכמה שנתגלה על ידי החכם האמת בוודאי הוא ים גדול ורחב ידים, כי יש בו דיבורים כאלה שהם בחינת רמזים בחינת ידים, והם רמזים רחבים וגדולים מאד וכלולים בהם דברים עליונים וגדולים מאד שם רמש ואין מספר חיות קטנות עם גדולות, כי הלימוד של ים החכמה הזה עם הרמזים שבו הוא כולל את כולם גדולים וקטנים דרי מעלה ודרי מטה וזה שם אניות יהלכון, היינו ששם מאירין המקיפין שהם בחינת אניות בחינת (משלי ל"א) היתה כאניות סוחר המבואר לקמן באות י"ג לויתן זה יצרת לשחק בו, לויתן זה בחינת מלכות וכו' כמבואר בפנים כולם אליך ישברון וכו', והמלכות מלקט ומקבץ כל אלו הבטחונות וכו' ועולה עמהם ומקבלת הפרנסה מהידים כנ"ל וזה לתת אכלם בעתו, בחינת הארת הרצון שמתגלה בתוך הפרנסה וכו'

נראה לעניות דעתי דרוצה לומר, כי הפרנסה הוא לכאורה רק קיום החיות של האדם וצריכין לצפות ולקוות ולייחל על זה ולישא עיניו למרום שישפיעו לו פרנסתו, והחיות עצמו של אדם שופע והולך כסדר, כל זמן שהשם יתברך רוצה שיחיה האדם אזי שופע והולך לו שפע החיים כסדר ואין צריך לקוות ולייחל על זה כל כך והגם כי מסתמא ישרים דרכי ה' ואין לנו להרהר אחריהם חס ושלום, מכל מקום לפי דברי רבינו ז"ל הנ"ל יכולין להבין קצת רמזים בענין זה כי באמת החיות של האדם בעצמו צריכין להאיר בו בכל פעם הארה עליונה והתחדשות חדש ממקור עליון שהוא שורש החיים והנה ידוע כי החיים הוא בחינת החכמה כמו שכתוב (קהלת ז) והחכמה תחיה וכו', ושורש חיות החכמה בעצמה הוא מהרצון העליון שהוא בחינת כתר ועל כן על ידי האכילה שמאיר בה הארת הרצון העליון הנ"ל, על ידי זה נתחדש חיות האדם ומאיר ביותר, ומזה נשתלשל שורש הענין שצריכין לקוות ולייחל על פרנסה, שזה בעצמו בשרשו הוא בחינת הארת הרצון, שזה בחינת השתוקקות וגיעגועים וקיווי ויחול אליו יתברך וזה שכתוב (תהלים קמ"ה) עיני כל אליך ישברו, היינו הגם שנראה שבוטחין ומייחלין ונושאין עיניהם על הפרנסה, אבל באמת אליך ישברו אליך דייקא, שבשרשו נמשך זה מבחינת הארת הרצון, שצריך כל אחד לכסוף ולהשתוקק ולהתגעגע אליו יתברך תמיד בכל עת ועל כן על ידי הבטחון שנמשך בשרשו מבחינת הארת הרצון, על ידי זה ואתה נותן להם את אכלם בעתו דייקא, בחינת הארת הרצון שבשעת האכילה, וזה פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון כמבואר בפנים וזה שדקדק לכל חי דייקא, כי הרצון הזה מאיר בהחיות כנ"ל, ואם שגיתי בענין זה והוא רחום יכפר ויהיה איך שיהיה, על כל פנים מחמת שבחינת הבטחון שהכל מצפין ומסתכלים ומייחלים על השפעת הפרנסה זה גם כן בחינת רצון, על כן המלכות מלקט ומקבץ כל אלו הבטחונות ועולה עמהם אל בחינת הידים שבים החכמה שבהם מאירין המקיפין שהם בחינת רצון ומקבלת משם הפרנסה, ועל כן יכולין לקבל בשעת האכילה והפרנסה הארת הרצון כנ"ל, וזהו כולם אליך ישברון לתת אכלם בעתו וכו' כמבואר בפנים:

שם אות י"א, כל אחד כפי מה שזוכה לפעול בקשת סלח נא וכו' כמו כן נעשה בחינת חנוכת הבית בחינת חנוכה וכו' נראה לעניות דעתי דרוצה לומר, על דרך שאמרו רז"ל (ברכות ל"ג) כל מי שיש בו דעת כאלו נבנה בית המקדש בימיו, נמצא כי הדעת הוא בחינת בנין בית המקדש ועל ידי הדעת ניצולין מעוונות כנזכר לעיל אות ג', שזה בחינת הבית המקדש שעל ידו היינו נקיים מעוונות וכו' כמבואר בפנים, והדעת הזה הוא כלול מבחינת בן ותלמיד, ובחינה זו היה גם כן בבית המקדש וכו', וכן כל הבחינות הנ"ל כמבואר בפנים:

שם אות י"ג, נזדעזע ר' יהושע וננער ר' אליעזר וכו' נראה לעניות דעתי שרומז בזה למה שמבואר לעיל באות ד' שצריכין לדבר אחד עם חבירו ביראת שמים, ואז כשאחד מאיר לחבירו באיזה דיבור נחשב חבירו אצלו בחינת תלמיד ולפעמים הוא להיפך, דהיינו שהוא מקבל מחבירו אז הוא בבחינת תלמיד לגבי חבירו וכו' ובאות ט' מבואר מענין כלליות בן ותלמיד והגם כי רוצה לומר שהחכם בעצמו צריך לכלול העולמות ולהאיר גם להדרי מעלה מבחינת הלימוד של מלא כל הארץ כבודו, וכן להדרי מטה גם בחינת הלימוד של איה כנ"ל, אף על פי כן לפעמים נעשה זאת הכלליות גם בין התלמידים בעצמן שהם כלולים מבנים ותלמידים, כי יש בהם דרי מעלה ודרי מטה ומדברים זה עם זה ומקבלין דין מן דין, ואז הדרי מעלה נכללין גם בבחינת הלימוד של הדרי מטה, והדרי מטה נכללין גם בבחינת הלימוד של דרי מעלה ונעשה יראה וזה מרומז גם כאן, שעל ידי זה שנזדעזע ר' יהושע ננער ר' אליעזר, ונכלל מבחינת השגה של התלמיד אמר לו מה זה יהושע שר' אליעזר הביא את ר' יהושע לבחינת ההשגה של הבן שהוא בחינת מ"ה וכו' כמבואר בפנים:

שם ויהי מקץ וכו', ופרעה הוא בחינת יובל וכו' היינו שמבחינת המקיפים העליונים של החכם והרבי שבדור, שהמקיפין שלו הם בחינת עולם הבא בחינת תקופות הימים תקופות השנים, משם נמשך ונתגלה בחינת הלימוד של כלליות בן ותלמיד שהוא בחינת יובל וכו' והנה פשוטו של מקרא מספר איך שהודיעו לפרעה בחלום אודות שנות השבע והרעב שעתידין לבוא, וזה מחמת שהיה מלך על כן הודיעו לו כמו שאמרו רז"ל ולפי דברי רבינו ז"ל מבואר היטב, כי הפרנסה נמשכת דרך המלכות וכו' כנ"ל, ועיקר התיקון היה על ידי יוסף שכלול מכל הבחינות הנ"ל, כי יוסף הוא בחינת הצדיק שנקרא כל, והיו לו בנים ותלמידים שהם מנשה ואפרים, וגם הוא בעצמו היה כלול מבחינת בן ותלמיד, כמו שכתוב (בראשית ל"ז) כי בן זקונים הוא לו, שכל חכמתו של יעקב נמסרה לו, ונאמר בו (שם מ"א) אין נבון וחכם כמוך, ונאמר בו (שם מ"ב) את האלקים אני ירא, ונאמר בו ויוסף הוא השליט בחינת מלכות, הוא המשביר לכל עם הארץ בחינת הפרנסה שנמשך על ידי המלכות, ונאמר בו (שם מ"א) איש אשר רוח אלקים בו:

שם, וזה בחינת קבורת משה וכו' נראה לעניות דעתי דרוצה לומר, כי קברו של משה כלול גם כן מבחינת המקיפים הנ"ל שהם בחינת (תהלים ל"א) מה רב טובך אשר צפנת ליראיך (ליראיך דייקא כי מהם נעשה יראה כנ"ל), כי הם ספונים וטמונים מעין כל, והם בחינת תכלית הידיעה אשר לא נדע וזה בחינת (דברים ל"ד) ולא ידע איש את קבורתו וכו' ודרשו רז"ל (סוטה י"ד) שגם משה בעצמו לא ידע, כי הוא בחינת תכלית הידיעה הנ"ל, ושם הוא בחינת הארת הרצון שהוא למעלה מכל הידיעות, שזה בחינת רעוא דרעווין רצון שברצונות שנסתלק בו משה ומאחר שקבורת משה הוא בחינת המקיפין הנ"ל, ועל כן עליונים נדמה להם למטה ותחתונים נדמה להם למעלה כמבואר בפנים:

שם, וענוה גדולה מכולם וכמו שאמרו רז"ל וכו' עיין תוספות שם במסכת ע"ז כ: ד"ה ענוה וכו' שענוה גדולה מיראה וכן הוא בתוספות יבמות קג: ד"ה המסוליים, שהביאו שם מאמר רז"ל (ירושלמי שבת א- ג) מה שעשתה חכמה עטרה לראשה היינו יראה עשתה ענוה עקב לסוליתה וכו' וכבר מבואר לעיל שיראה הוא בחינת מלכות, וענוה מבואר בכתבים שהיא נמשכת מבינה ועל כן משה רבינו ע"ה שזכה למ"ט שערי בינה נאמר בו (במדבר י"ב) עניו מאד וכו' (ועיין גם במאמר כי אקח מועד בליקוטי הראשון סימן קל"ה), ובינה הוא בחינת יובל הנ"ל שהוא בחינת כלליות בן ותלמיד שנמשך מהמקיפין הנ"ל, שכל זה הוא בחינת חנוכה כמבואר לעיל אות י"א או יש לומר, דרוצה לומר ענוה גדולה מכולם, כי ענוה הוא בחינת מ"ה בחינת (שמות ט"ז) ונחנו מ"ה בחינת מה הנ"ל שהוא בחינת שפע הכתר (ואי לאו דמסתפינא הוה אמינא שזה רומז רבינו ז"ל בפסוק ויהוש"ע ב"ן נו"ן מל"א רו"ח חכמ"ה כ"י סמ"ך מש"ה א"ת ידי"ו עלי"ו בסופי תיבות יש בהם צרוף חנוכ"ה כמבואר בפנים, ויש בהם צירוף עני"ו את"ה, עניו הוא בחינת יובל הנ"ל או בחינת שפע הכתר הנ"ל, אתה הוא בחינת יראה שהוא בחינת גבורה כידוע, והם אלף ות"ה גבוראן שזה בחינת אתה כמבואר בכוונות אתה גבור וכו'):

שם כי אלו הדברים נאמרו וכו' היינו מענין וזה בחינת קבורת משה וכו' עד כאן הם מהדברים שאמר רבינו ז"ל לפני אנשי שלש סעודות אחרים היינו לפני העליונים כי יש אנשי שלש סעודות אחרים שאומר לפניהם גם כן, ומובן מדבריו שבשעה שאומר תורה לפני מקורביו ותלמידיו (שהם דרי מטה ממש), עומדים שם אז מי שעומדים (היינו דרי מעלה ממש), ואומר לפניהם גם כן מעין התורה שאומר לפני התלמידים מקורביו אבל בוודאי אותה התורה שהוא אומר לפניהם אז היא גבוהה יותר הרבה ומעט מעט מן אותן הדיבורים אמר לפני התלמידים אז ברמז בעלמא וכו', והן הן הדברים הנכתבים שם אחר המאמר הנ"ל, כך כתוב בס' חיי מוהר"ן ז"ל:

עיין לקמן בסימן ס"ח עיקר שלימות הצדיק וכו', ושם מדבר גם כן מבנים ותלמידים וכו' ושייך גם כן למאמר הנ"ל וקודם שגילה הענין שבסימן ס"ח הנ"ל אז דיבר שהיו כמה גדולים שכל אחד עשה ותיקן מה שתיקן ואחר כך נפסק וכוונתו לענין ההארה שהאירו דעתם בתלמידיהם וקרבו כמה אנשים להשם יתברך אבל אחר כך נפסק הארתם, אבל צריכין לעשות דבר שלא יהיה נפסק לעולם, שאלו אנשים יעשו אנשים אחרים ויקרבו אותם להשם יתברך והם יעשו עוד אנשים וכן לעולם וכן נשמע מפיו הקדוש מכבר גם כן, שהמקורבים שלו בהכרח שיאירו בחבריהם ותלמידיהם, וכל אחד מוכרח שיעשה איזה פעולה ויאיר בחבירו וחבירו בחבירו, כי יש ענפים להאילן ומאותן ענפים יוצאים עוד ענפים וכן להלן יותר וכו' וכו', וכבר מבואר במקום אחר (חיי מוהר"ן, נסיעתו וישיבתו באומין סימן מה) מה שאמר שהאש שלו תוקד לעולם ולא תכבה, (ואמר בזה הלשון מיין פאייריל וועט שוין טליען ביז משיח וועט קומען) והתחלת השיחה שבסימן ס"ח הנ"ל התחיל, ממה שהוכיח לאיש אחד שיחזיק בלימודו וכו' המבואר במקום אחר ואחר כך ענה ואמר הלא גם אנכי לומד גם כן והלימוד שלי הוא חידוש וענה ואמר אני יכול ללמוד, אני יכול להראות ללמדן הגדול שבגדולים שעדיין אינו יכול ללמוד כלל ואינו יודע כלל וכן להיפך אני יכול להראות להקטנים במעלה שגם הם קרובים להשם יתברך ולהתורה וכו', ונכנס משיחה זאת לתוך שיחה הנ"ל, וגילה כל הענין הנאמר שם מענין בן ותלמיד מה שדרי מעלה שואלים דייקא איה מקום כבודו ולהיפוך דרי מטה אומרים מלא כל הארץ כבודו וכו' וכל הענין שם ואחר כך בשבת חנוכה הנ"ל נכלל כל זאת גם כן במאמר הנ"ל, עיין בספר חיי מוהר"ן:

גם בימים האלו נאמר השיחה (הנדפסת בסוף סיפורי מעשיות) סימן ל"ב המדבר שם הרבה מחיזוק אמונה, ושעל ידי אמונה יכולין לבוא לבחינת רצון שהוא למעלה אפילו מבחינת חכמה וכו' כמבואר שם גם אז נאמר השיחה שנדפסת שם בסימן מ"ם מענין גלגל החוזר שקורין דריידיל, ומענין חנוכת הבית המקדש ששם היו בחינת עליונים למטה ותחתונים למעלה וכו' וכל זאת שייך למאמר כי מרחמם ינהגם הנ"ל כמבואר שם:

אמר המחבר שמעתי מאבי ז"ל ששמע מגדולי המקורבים של רבינו ז"ל, שהבינו מרמיזותיו הקדושים של רבינו ז"ל, שבזה המאמר הקדוש סמך ידיו על הר"ר נתן ז"ל שהוא יהיה המוציא והמביא בכל עניניו הקדושים של רבינו ז"ל לאחר פטירתו, כמו שראינו בעינינו שכן היה שכל עיקר קיום השארתו הקדושה של רבינו ז"ל לנצח היה רובו ככולו כמעט רק על ידי הר"ר נתן ז"ל כידוע ולעניות דעתי רימז רבינו ז"ל במה שמבאר בסוף המאמר ברמז בענין קבורתו של משה ומענין ויהושע בן נון וכו' כי סמך משה את ידיו עליו, לענין שקיום ההשארה הקדושה של הדעת הקדוש שלו שצריכין להאיר אותה לנצח בבנים ותלמידים וכמו שאמר בפירוש קודם שאמר המאמר הנ"ל (והנ"ל), וכמבואר להדיא גם במאמר הנ"ל אות ד' שזה עיקר שלימות הצדיק שגם אחר הסתלקותו יאיר דעתו הקדושה בבני עולם הזה השפל בבנים ותלמידים, כי הדעת הקדושה שלו כלול מבנים ותלמידים בחינת דרי מעלה ודרי מטה וכו' כמבואר בפנים ורימז כאן שעיקר הארת דעתו הקדושה לאחר פטירתו הוא על ידי קדושת קברו הקדוש שציוה בחיים חיותו לבוא לשם ולהתפלל שם הרבה להשם יתברך ולומר תהלים וכו', ומי שיקיים דבריו הבטיח לו שבוודאי ישתדל לטובתו בכל טצדקי דאפשר וכמבואר כבר כמה פעמים ורימז לנו כאן שממש כמו בחיים חיותו היה מאיר דעתו הקדושה לכל אחד ממקורביו כפי בחינתו, למי שהוא מבחינת הדרי מעלה היה מאיר בו ההשגה של מה בחינת איה מקום כבודו ולמי שהוא מבחינת הדרי מטה היה מאיר בו בחינת ההשגה של מלא כל הארץ כבודו וכו' כמו כן ממש גם עכשיו יש כח זה בבחינת קבורתו של משה שמקבל משם כל אחד תועלת לנפשו כפי בחינתו בחינת עליונים נדמה להם למטה ותחתונים נדמה להם למעלה כמבואר בפנים, והעיקר על ידי שיקיימו כאשר פקד עליהם שיחזיקו את עצמם כולם באהבה ואחדות גדול כמבואר כבר במקום אחר (חיי מוהר"ן שם ל"ד)

ורוצה לומר על דרך שמבואר כאן במאמר זה אות ד' שצריכין ליזהר להשתדל בזה לדבר אחד עם חבירו ביראת שמים, שזהו העיקר מה שהיה רצונו ז"ל שיחזיקו את עצמו אנשי שלומינו באחדות והתחברות ואהבת החבירים, היינו להתוועד יחד ברוב הפעמים ולדבר אחד עם חבירו ביראת שמים ולחזק אחד את חבירו מאד בהאמונה הקדושה ולילך בתמימות וכו' כמבואר בהשיחות הנ"ל שהיה אז, ולחזור ולשנות בכל פעם אחד עם חבירו מגודל נפלאות קדושת הארת הדעת הנפלא והנורא שנמשך ממקור עליון קדוש ונורא מאד שעסק רבינו ז"ל כל ימי חייו הקדוש להאיר בתלמידיו, וצוה בפירוש שהתלמידים אלו יאירו עוד להלן בתלמידים וכן עוד להלן להלן וכו' כנ"ל, וכמבואר גם במקום אחר מה שאמר ברתת וזיעה ורעדה גדולה את הפסוק (דברים ד) והודעתם לבניך ולבני בניך, ואמר בזה הלשון: אייערע קינדער זאהלט איר מודיע זיין וואס דא האט זיך גיטאהן וכו' נמצא שכל אחד מאנשי שלומינו עד דורות עולם מחוייבים להשתדל בזה להמשיך קדושת הארת הדעת הזה מדור לדור עד עולם כנ"ל ועל ידי זה נכנסין אורות המקיפין דהיינו שזוכין לידע ולהבין בכל פעם בעניניו הקדושים מה שלא ידעו מתחלה אך בוודאי עיקר הכח והזכות לקיים קשר האחדות והעסק בענייניו הקדושים של רבינו ז"ל לדורות עולם הוא על ידי בחינת קבורתו של משה כנ"ל

ובמה שביאר עוד אחר כך בפסוק ויהושע בן נון וכו' כי סמך משה את ידיו עליו וכו' נראה לעניות דעתי כי בזה רימז בחינת הסמיכה להר"ר נתן ז"ל, אשר על ידו יהיה עיקר קיום ההשארה הקדושה של רבינו ז"ל, כי כבר מבואר גם במקום אחר (עיין חיי מוהר"ן סימן ב) בביאורינו על מאמר קרא את יהושע סימן ו' בליקוטי הראשון שאמר רבינו ז"ל להר"ר נתן ז"ל אז שבכל מקום שנתוועדים יחד רבי אמיתי עם תלמידים הוא בחינת משה ויהושע וכו' ועיין גם בביאורינו למאמר חדי ר' שמעון סימן ס"א ולסימן רט"ו, ובביאורינו למאמר תקעו אמונה סימן ה"א, ומבואר משם שרבינו ז"ל רימז על עצמו שיש בו מבחינת משה, ועל תלמידו הר"ר נתן ז"ל שיש בו מבחינת יהושע וגם במאמר כי מרחמם הנ"ל אות ז' שמתחיל לבאר המשנה (אבות א) הם אמרו שלשה דברים הוו מתונים בדין וכו', נראה לעניות דעתי גם כן שרבינו קיצר בדבריו, כי כן דרכו בקודש כידוע, וכוונתו גם כן על מה שנאמר שם בתחלה (שם) משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע וכו', כי במשנה זו הורה לנו סדר שלשלת קבלת תורה שבעל פה איש מפי איש עד משה רבינו ע"ה כי כן העיקר שצריך החכם האמת שהוא בחינת משה שיהיה הארת דעתו הקדושה מאיר מדור לדור עד עולם גם אחר הסתלקותו

וזהו שכשאמר הקדוש ברוך הוא למשה עלה אל הר העברים וכו', ביקש מלפניו יתברך (במדבר כ"ז) יפקוד אלהי הרוחות לכל בשר איש על העדה וכו' רוצה לומר על דרך שאמרו רז"ל בששי נברא האדם שיש בו מעליונים ותחתונים וכו' נמצא שכל אדם מאחר שיש בו גוף ונשמה הוא כלול מבחינת דרי מעלה ודרי מטה בפרט לפי מה שפירש"י אלקי הרוחות וכו' שיהא סובל כל אחד ואחד לפי דעתו, היינו שידע להמשיך הארת הדעת לכל אחד כפי בחינתו, להדרי מעלה כפי בחינתם ולהדרי מטה כפי בחינתם וזה (במדבר כ"ז) אשר יצא לפניהם ואשר יבא לפניהם, היינו שהוא בעצמו יהיה בבחינת עייל ונפיק, שזה בחינת הלימוד של בן ותלמיד והכל לטובת ישראל וזה אשר יוציאם ואשר יביאם, היינו שיכניס בהם גם כן זה הלימוד וזה (שם) ולא תהיה עדת ה' כצאן אשר אין להם רועה, כי בוודאי צריכין ישראל רועה נאמן מנהיג אמתי שיהיה בבחינת משה רבינו ע"ה שהיה רחמן אמתי ועסק בזה לרחם על ישראל ולהאיר להם הדעת וכו'

וזה שאמרו רז"ל (ילקוט שמעוני פנחס) שביקש משה שיירשו בניו את גדולתו, והוא על דרך ששמעתי מפיו הקדוש של הר"ר נתן ז"ל שיחה נפלאה ונוראה בענין זה, באשר שרבינו ז"ל היה משתוקק שישאיר אחריו בן זכר ממלא מקומו והאריך הר"ר נתן ז"ל אז בביאור דבר זה קצת על פי מאמרינו זה הנ"ל, כי באם היה נשאר מרבינו ז"ל בן שהוא תלמיד אמיתי שיקבל הארת דעתו הקדושה של אביו הקדוש, בוודאי כבר היה העולם בא לתכלית השלימות והתיקון ויש לומר שבעבור זה התפלל משה גם כן שיירשו בניו, שהם בחינת ר' אליעזר שהשגתם קרובה להשגת אביהם והם יירשו את גדולתו, והשם יתברך השיב לו (במדבר כ"ז) קח את יהושע בן נון איש אשר רוח בו שיוכל להלוך נגד רוחו של כל אחד כי אף על פי שהוא תלמיד ועיקר לימודו הוא התחזקות והתקרבות בחינת הלימוד של מלא כל הארץ כבודו, שזה בחינת מה שאמר הקדוש ברוך הוא (דברים ג) וצו את יהושע וחזקהו ואמצהו, וכן הקדוש ברוך הוא בעצמו אמר גם כן ליהושע אחר פטירת משה שלשה פעמים חזק, אף על פי כן הלא התלמיד כלול גם מבחינת הלימוד של איה מקום כבודו בחינת מה הנ"ל, על כן גם יהושע יוכל להלוך נגד רוחו של כל אחד ולדבר עם כולם לכל אחד כפי בחינתו ומחמת שעיקר התענוגים שלו יתברך הוא דייקא מהעבודה של עולם השפל הזה שזה בעצמו בחינת מלא כל הארץ כבודו הנ"ל, על כן דייקא יהושע צריך להנהיג את העולם והכל בכחו של רבו משה רבינו ע"ה ועל כן נאמר באמת ביהושע (יהושע ו) ויהי ה' את יהושע ושמעו הולך בכל הארץ בחינת מלא כל הארץ כבודו וגם נקרא איש אשר רוח בו על שם שקיבל הארת המקיפים הקדושים שהם בחינת רוח כמבואר באות י"ב וזה (במדבר כ"ז) וסמכת את ידך עליו, היינו להאיר עליו הארת הידים הקדושים שבים החכמה בכדי להבין הרמזים שבהם עיקר הארת המקיפין כנ"ל וכו' ונתת מהודך עליו פירש"י זה קרון אור הפנים, בחינת המקיפין הנ"ל שהם בחינת אור הפנים ולפני אלעזר הכהן יעמוד וכו', כי הכהונה הוא בחינות כלליות בן ותלמיד כמובא באות י"א וזה על פיו יצאו ועל פיו יבואו, שזה בעצמו בחינת בן ותלמיד כנ"ל ועיין מגלה עמוקות אופן א' שפירש שביקש משה שיהיו לישראל שני מנהיגים, היינו בניו ויהושע וכו' עיין שם לשיטתו ולשיטת רבינו ז"ל מבואר ביותר, כי רצה שאחר פטירתו יהיה שני מנהיגים לישראל, אחד שיהיה בבחינת בן שידבר עם אותן שהן בחינת דרי מעלה, ואחד שיהיה בחינת תלמיד שידבר ויעסוק עם בחינת הדרי מטה והשיב לו הקדוש ברוך הוא כי צריך להיות רק מנהיג אחד שיהיה בו בחינת כלליות בן ותלמיד כלליות דייקא בכדי שיהיה הכל בבחינת אחדות אחד, רק שהעיקר יהיה כלול מבחינת תלמיד כפי הדור שהיה אחרי מות משה ואז היו צריכין דייקא ליהושע (ועיין זוהר בראשית דכ"ב ותבין יותר) ואף על פי כן אמרו רז"ל סנהדרין ח' שאמר משה ליהושע אתה והזקנים שבדור עמהם (שזה בחינת מה שרבינו ז"ל לא אמר בפירוש על הר"ר נתן ז"ל), ואמר לו הקדוש ברוך הוא דבר אחד לדור וכו'

והנה רמזנו לעיל שבסופי תיבות של פסוק ויהושע בן נון מלא רוח חכמה וכו', מרומז בזה עני"ו את"ה ותיבת חנוכה כנ"ל ובזה תבין מה שכתב בתרגום יונתן על פסוק (במדבר י"ג) ויקרא משה להושע בן נון יהושע, וכדי חמי משה ענוותנותיה קרא משה להושע בר נון יהושע, ורז"ל דרשו (סוטה ל"ד:) שהתפלל עליו י"ה יושיעך מעצת מרגלים וכן פירש"י היינו כי משה ראה שהמרגלים יפגמו בעצתם עד שעל ידי זה ימותו כולם במדבר, וגם הוא יהיה מוכרח לישאר עמהם במדבר בשביל זה ולא יכניס את ישראל לארץ, וגם יהיה על ידי זה חורבן בית המקדש, ועל כן התפלל שעל כל פנים יהושע ינצל מעצתם בכדי שיוכל הוא על כל פנים להכניס את ישראל לארץ בחינת (תהלים ל"ז) וענוים ירשו ארץ וזה יה יושיעך וכו', היינו (תהלים מ"ט) פי ידבר חכמות והגות לבי תבונות שהכנסתי בך, שזה בחינת יה שהם חכמה ובינה, זה יעמוד בעזרתך להנצל מעצת מרגלים בכדי שיהיה יוכל הוא על כל פנים להכניס את ישראל לארץ, ושיהיה בחינת חנוכת הבית וזה יש לומר בדרך צחות הרמז בתיבת עניו אתה חנוכה כי בשביל שהיה עניו התפלל משה עליו שיהיה ניצול מעצת מרגלים, ושיהיה לישראל בחינת חנוכה כנ"ל וזה שאמרו רז"ל (סוטה ל"ד:) על כלב שאמר יהושע בטוח שינצל בתפלתו של משה אבל אני מה אעשה, הלך ונשתטח על קברי אבות, היינו שהשתמש עם הכח של קברי הצדיקים, שכל צדיק הוא בחינת משה כידוע ובפרט האבות, וכמובן גם בדברי רבינו ז"ל במאמר תלת נפקין מחד סימן נ"ח בליקוטי הראשון

והנה מבואר בכוונת חנוכה שחנוכה הוא בחינת תיקון ההוד וכן מבואר בתיקוני תליסר, ועיין זוהר בראשית כ"א: יהושע אתנבי מהודו של משה דכתיב (במדבר כ"ז) ונתת מהודך עליו וכו' ומבואר גם כן בכוונת הדלקת נר חנוכה, שהוא להמשיך לה הג' יחודים שהם בגימטריא נר, כי בג' ראשונות שם יש יחוד הוי"ה אהי"ה, ובחג"ת הויה אלקים, ובנה"י שם היחוד הויה אדני (ועיין גם בכוונות של ברכת שים שלום וכו'), והמלכות עומדת אז נגד נה"י דז"א ואין לה אלא היחוד התחתון הנ"ל, וצריך להמשיך לה גם השני יחודים העליונים, והיחוד העליון ביותר שהוא הויה אהיה הוא במילוי ע"ב קס"א גימטריא רגל, וזה בחינת עד שתכלה רגל מן השוק גם להדליק גימטריא ע"ב ס"ג מ"ה, חנוכה אותיות חנ"ה כ"ו, כי המלכות יונקת מאימא שבה שם ס"ג בגימטריא חנה וכו' ומשם זה יוצא שני פעמים אל וכו' ובמילוי הם גימטריא ש"ע ועל ידי זה נמתק הבחינת אלקים שביחוד השני שבמילויו הוא גמטריא שין ועם האותיות הוא ש"ה וזה שעשה נסים וכו' עיין שם עוד נמצא שבחינת נר חנוכה להמשיך להמלכות אור הג' יחודים שהם בחינת מן הראש ועד הרגל וכו' שזה בחינת הענוה של משה שאמר ונחנו מה כנ"ל וגם הם בחינת עולם הבא שהוא בחינת בינה אימא עילאה כידוע שהוא גם כן בחינת ענוה כנ"ל עד שמאיר אותם בבנים שהם בחינת חג"ת בחינת מה שם בנו דא תפארת וההלכות בעצמם הם בחינת חסד וגבורה שהיא בחינת יראה כמבואר שם בסוף המאמר וגם מאיר אותם בתלמידים שהם בחינת לימודי ה' בחינת נצח והוד, והצדיק הוא בחינת כל דא יסוד וצריך לכלול העולמות וכו' וכלליות בן ותלמיד הוא בחינת יובל בחינת אימא עילאה בחינת בינה דכל נהורין אתפרען ואתגליין מינה ועל ידי זה נעשה יראה שהוא בחינת מלכות ומשם גם כן מקבלת המלכות פרנסה ושם נתגלין אורות המקיפין שהם בחינת ש"ע נהורין של אור הפנים בחינת שני פעמים אל הנ"ל וזה גם כן מרומז בהסופי תיבות של הפסוק הנ"ל שהם אותיות עניו אתה חנוכה כי עניו הוא בחינת אור היחוד העליון שבג' ראשונות על ידי שממשיך החכם והרבי שבדור אור המקיפין שלו שהם בחינת שפע הכתר בחינת מ"ה בחינת עניו הנ"ל ומדבר מזה עם בניו ותלמידיו בבחינת פי ידבר חכמות והגות לבי תבונות וגם הם בחינת עולם הבא בחינת ענוה בחינת בינה כנ"ל את"ה הוא בחינת היראה כנ"ל, כי צריך שיהיה לו יראה כדי שיהיו דבריו נשמעין, וכדי שיתקיימו דבריו גם על ידי כלליות בן ותלמיד נעשה יראה, ומשם מקבלת המלכות שהוא בחינת יראה את הפרנסה שזה בעצמו בחינת חנוכה שמרמז שהמלכות יונקת מאימא בחינת היראה שנתגלה על ידי כלליות בן ותלמיד שהוא בחינת יובל בחינת אימא וכן הפרנסה שמקבלת משם וגם חנוכה מרמז על כל התיקונים הנ"ל, ובו נתתקן ההוד שהוא בחינתו של יהושע שנתנבא מהודו של משה כנ"ל ועיין במקדש מלך בפירושו על הזוהר בראשית כא:

הנ"ל ותבין ביותר

ואי לאו דמסתפינא הוה אמינא שזהו שהתפלל משה רבינו ע"ה שיכנס לארץ, כי רצה שיושלמו הג' יחודים כנ"ל על ידו ואז היה התיקון בוודאי בתכלית השלימות וזה שהתפלל אדני יקוק ובניקוד אלקים, ובזה רימז בחינת היחודים של הויה אדני והויה אלקים שצריך לכוון בו גם כן על דרך זה הויה בניקוד אלקים כמבואר בכוונות וזה הפסוק מתחיל בא' ומסתיים בכ' וגם יש בו כ"א תיבות רומז לשם אהי"ה כמבואר בבעל הטורים, ורומז על היחוד העליון של הויה אהיה כנ"ל, כי רצה להמשיך בעצמו הג' יחודים הנ"ל ויכניס בעצמו את ישראל לארץ, והשיב לו השם יתברך (דברים ג) רב לך וכו' וצו את יהושע וחזקהו ואמצהו וכו' ויש עוד לבאר בזה על דרך המבואר בכוונות החילוק שבין נר שבת לנר חנוכה וכו' ואין אנו עתה בביאורם

(ונחזור לענינינו שבזה מבואר יותר ענין רמז הסמיכה שסמך להר"ר נתן ז"ל בחנוכה דייקא, ומרומז בפסוק הנ"ל בהצירופים שבסופי תורה כי כבר ידוע מעלת הענוה הקדושה שהיה להר"ר נתן ז"ל כידוע לכל יודעיו ומכיריו, וכאשר רבינו ז"ל בעצמו הפליג בשבחו בענין המדה זו של ענוה וענוה גדולה מכולם כנ"ל על כן היה ראוי ביותר לקבל הלימוד הזה של כלליות בן ותלמיד בחינת עליונים למטה ותחתונים למעלה שזה בחינת חנוכה כנ"ל כי מדת הענוה שהוא בחינת מה אינו תופס מקום והוא למעלה ולמטה וכו' כנ"ל אך בוודאי עיקר הכל הוא בכח קבורתו של משה, כמו שאמרו רז"ל (סוטה יג:) משה לא מת אלא עדיין עומד ומשמש במרום ועוסק בזה שיתקיים השארת דעתו הקדושה בישראל לנצח לדורות עולם כנ"ל):

עוד יש לפרש בענין הג' יחודים הנ"ל באופן אחר קצת היינו שהדיבורים שמדבר החכם עם בניו ותלמידיו ומגלה להם הים החכמה, זה בחינת היחוד שנעשה בבחינת נה"י העליונים שהם בחינת השפתים ולשון כידוע והיחוד הזה הוא בבחינת הויה אדני בחינת אדני שפתי תפתח, ועיין בליקוטי הראשון סימן ל"ב והדיבורים שאומר החכם ומרמז בהם רמזים לתלמידיו והרמזים הם בחינת ידים, זה בחינת היחוד של חג"ת העליונים ופנימיות החכמה שנשאר בדעת החכם שאינו רשאי לגלותה כלל מחמת בחינת (אבות ג) סייג לחכמה שתיקה, זה בחינת היחוד העליון שבשלש ראשונות ואם שגיתי והוא רחום יכפר וכבר אמר רבינו ז"ל בעצמו שהמאמר הזה מדבר מכל העשר ספירות, ויש ספירות שמדבר מהם כמה פעמים כמבואר בסוף המאמר בפנים ועיין נפלאות רבות מענין המאמר הזה בליקוטי הלכות במקומות רבים בפרט בהלכות נטילת ידים לסעודה הלכה ו', ובהלכות נדרים הלכה ד', ובהלכות פדיון בכור הלכה ה', ובהלכות חזקת מטלטלין הלכה ג', ובהלכות שותפין בקרקע הלכה ה':

נשמט שם אות י"ג, מבואר בפנים שר' אליעזר הוא בחינת בן וכו' ועיין בזוהר חדש סוף איכה מבואר שר' אליעזר הנ"ל הוא בחינת ראובן וכו' וזה שאמרו רז"ל ברכות ז: ובמדרש רבה על שם ראובן ראו בן היינו בחינת בן הנ"ל וזהו שנאמר אצלו יתר שאת ויתר עז כי היה ראוי ליטול כהונה ומלכות, היינו בחינת הנני לכהונה הנני למלכות המבואר בסוף אות י"א כי תיבת ראובן עצמו מורה על בחינת כלליות בן ותלמיד שהוא בחינת כהונה ומשם מקבל המלכות הפרנסה כנ"ל כי ראו הוא בחינת השגת התלמיד שהוא בחינת ראיה בחינת ואראה את ה' וזה ראו בן כי צריכין לכלול התלמידים גם בבחינת השגת הבן בכדי שיהיה להם יראה כנ"ל ועל כן זכה ראובן דייקא למצוא הדודאים שעל ידי זה נמשך לידת יששכר וזבולון כמו שאמרו רז"ל (עיין מדרש אגדה בראשית מ"ד י"ד) וכתיב (דברי הימים א י"ב) ומבני יששכר יודעי בינה לעיתים לדעת מה יעשה ישראל, שזכו להעמיד תלמידים הרבה ולגלות הים החכמה שמשם מקבלת המלכות הפרנסה, שזה בחינת מה שזבולון היה עוסק בפרנסה כמו שכתוב (דברים ל"ג) שמח זבולון בצאתך ויששכר באהלך וכמו שדרשו רז"ל (בראשית רבה צ"ט ט) וזה (בראשית מ"ט) זבולון לחוף ימים ישכון בחינת הימים הנ"ל

ובזה יש לכוון קצת דברי המדרש פליאה הובא בספר מים יחזקאל ובשאר ספרים, הדודאים נתנו ריח זה ראובן שמצא את הדודאים וכו', ועל פתחינו כל מגדים זה נר חנוכה כי כל הנ"ל כלול במצות נר חנוכה כנ"ל, וזה נתנו ריח דייקא כי הארת הרצון שזוכין על ידי שמקבלת המלכות הפרנסה מהידים שבים החכמה הנ"ל זה בחינת ריח כמובא בלקוטי הלכות וכן היראה שזוכין על ידי כלליות בן ותלמיד הוא גם כן בחינת ריח כמו שכתוב (ישעיה י"א) והריחו ביראת ה' וזה (שיר השירים ז) חדשים גם ישנים דודי צפנתי לך, כי צריכין לעסוק בהמשכת הארת הדעת הזה בתמידיות, הן עם התלמידים הישנים שנתקרבו כבר, גם צריכין להעמיד בכל פעם תלמידים חדשים כנ"ל, ועל ידי כל זה נכנסין אורות המקיפין והחכם הדור זוכה על ידי זה להמקיפין הגדולים שהם בבחינת מה רב טובך אשר צפנת וכו' וזה שדרשו רז"ל במדרש שיר השירים על פסוק זה אתם צופנים לי ואני צופן לכם וכו' דכתיב מה רב טובך אשר צפנת וכו' היינו כנ"ל:

שמי שרוצה לקבל פרנסה וכו' צריך שיהיה איש חיל ולא ההיפוך וכו' בכדי שיהיו לו איזה שייכות עם בחינת המלכות שעל ידה נמשכת הפרנסה וכו' אמר המחבר בזה יש להבין ענין הפסוק לך אל הנמלה עצל וכו' (משלי ו), היינו שהכתוב מזרז את העצל ומוכיחו שילמוד דעת מן הנמלה אשר אין לה קצין שוטר ומושל ואף על פי כן תכין בקיץ לחמה וכו', היינו אף על פי שאין ביניהם בחינת מלכות היא מזדרזת מעצמה להכין פרנסתה מכל שכן אתה העצל שיש לך מלך שעל ידו ממשיכין הפרנסה ממילא, בוודאי צריך אתה להזדרז ולהיות איש חיל ולא ההיפוך כנ"ל, בכדי שיהיה לך איזה שייכות עם בחינת המלכות ותוכל לקבל פרנסה, כי על ידי הזריזות יש לו שייכות עם בחינת המנהיגות והמלכות בבחינת (משלי כ"ב) חזית איש מהיר במלאכתו לפני מלכים יתיצב, וכמובא במקום אחר על פסוק (בראשית מ"ט) משם רועה אבן ישראל, וזה רועה דייקא מלשון מנהיג ומושל ופרנס כי ממשיך להם פרנסה גשמיות גם כן כנ"ל, ובפרנסה זאת מלובש שפע רוחניות נפלאה ונוראה שהוא בחינת הארת הרצון המבואר בפנים וזה גם כן בחינת הנמלים עם לא עז ויכינו בקיץ לחמם (משלי ל), כי כאן מדבר בפרטיות מענין הנמלים, כי מלבד שאין להם בחינת מלך בכלל, הלא גם בפרטיות הן עם לא עז שהוא ההיפך מבחינת המלכות שהוא בעזות ותקיפות בחינת (שמואל א ב) ויתן עוז למלכו ואף על פי כן מזדרזין בזריזות גדול בשביל פרנסתם, ומזה ילמוד האדם לעצמו מוסר ודעת כנ"ל:

מאמר תקעו תוכחה נאמר בראש השנה תקע"א שחל אז ביום שבת קודש וביום א':

שם אות א', מושכין עליו חוט של חסד וכו' יש לומר דרוצה לומר שמושכין ופושטין עליו את החוט שנקלע ונשזר מע"ב נימין שהם גימטריא חסד, ועליהם יתנגן השיר שלעתיד כשיחדש את עולמו בבחינת (תהלים פ"ט) עולם חסד יבנה וכו':

שם, מענין הקול המשקה את הגן ששם גדלים כל הריחות וכו' אפשר לומר שזה סוד מה שאמרו רז"ל (ירושלמי יומא פ"ד ה"ה) שהקול יפה לבשמים:

שם אות ג', ויפל"ל ראשי תיבות והשלך לפני פרעה יהי לתנין וכו' נראה לעניות דעתי דרוצה לומר, כי ידוע שגלות מצרים היה על חטא עץ הדעת שהיה על ידי שינק הנחש מן הרחמנות והדעת שזה בחינת (בראשית ג) והנחש היה ערום שמזה בא חס ושלום תאוות ניאוף, שזה בחינת מה שאמרו רז"ל (עיין ילקוט ראובני בראשית לט:) על אדם הראשון עצמו שפגם בזה שלא המתין בזווגו עד שבת וכו', וכן אחר כך באו שדים וחממו אותו וכו' כמו שאמרו רז"ל, ואחר כך גבר הפגם הזה מאד בפרט בדור המבול וכו' וגלות מצרים היה לתקן את הדורות ההם כמבואר בכתבי האריז"ל, והתיקון היה על ידי בחינת התפלה בבחינת דין שזה בחינת מטה עוזו של משה רבינו ע"ה וזה שציוה עליו השם יתברך להשליך המטה לפני פרעה ויהיה נעשה ממנו נחש ותנין, לרמז שהנחש בלע את התפלה בבחינת דין ואחר כך נחזר הנחש למטה, ויבלע מטה אהרן את מטותם, לרמז שזו התפלה בבחינת דין תעמוד בצווארם עד שיהיו מוכרחים להחזיר כל הקדושות שבלעו וכו' וכן אחר כך בקריעת ים סוף שאז היה גמר הכנעת מצרים היה גם כן על ידי בחינת המטה עוז בחינת (תהלים ע"ד) אתה פוררת בעזך ים וכו', וכן אצל מלחמת עמלק נאמר (שמות י"ז) ומטה האלקים בידי וכו' וזה (שמות י"ח) וישמע יתרו ששמע קריעת ים סוף ומלחמת עמלק ובא ונתגייר, כי על ידי זה נעשין גרים כמבואר בפנים (חסר עדיין קצת ועיין מ"ש בסוף המאמר):

שם אות ו' רוצה לומר תיבה בת ג' אותיות כגון אשר יכולין לעשות ממנו ששה צרופים שהם אשר שאר רשא ראש שרא ארש וכיוצא בכל תיבה בת ג' אותיות ד' אבנים בונות כ"ד בתים היינו תיבה בת ד' אותיות יכולין לעשות ממנה כ"ד צירופים כי כשנתוסף האות הרביעית נתוספו הצירופים ארבעה פעמים נגד הקודמים, דהיינו שמתחלה שהיה רק ג' אותיות היו בונין ששה צירופים, ועכשיו שנתוסף אות הרביעית ונעשו ארבע אותיות ביחד הם בונין ד' פעמים ששה שהם כ"ד צירופים וגם כן כפי הנ"ל ועל כן בשם אד"ני יש בו כ"ד צירופים כידוע חמשה אבנים דהיינו תיבה בת חמשה אותיות בונים חמש פעמים כ"ד צירופים שהם מאה ועשרים צירופים ועל כן בשם אלקים יש בו מאה ועשרים צירופים כידוע ששה אבנים היינו תיבה בת ששה אותיות הם בונים ששה פעמים ק"כ שהם תש"כ צירופים שבתיבת בראשית שבעה אבנים היינו תיבה בת שבעה אותיות בונים שבעה פעמים תש"כ צירופים וכן עוד להלן עד שמשלשה עשר אבנים נעשו ששה אלפים ושני מאות ושבעה עשרים מיליאן ועשרים אלף ושמונה מאות צירופים וכן עוד להלן כשנתוסף עוד אבן אחד על הי"ג הנ"ל נתוסף הצירופים י"ד פעמים ככל הנ"ל וכן עוד להלן עד שאין הפה יכול לדבר והפה לחשוב, כל זה מבואר בספר יצירה לענין צירופי אותיות ממש

ורבינו ז"ל ביאר גם כן ענין זה לענין מעלת הקיבוץ הקדוש של ישראל לדבר מצוה, ועל דרך שאמרו רז"ל (תורת כהנים ויקרא כ"ו) אינו דומה מרובין העושין מצוה למועטין העושין מצוה (ועיין בזה במגלה עמוקות אופן קצז) ורבינו ז"ל ביאר ענין זה העיקר לענין תיקון התפלה, כי נפשות ישראל נקראים אבנים בחינת (איכה ד) תשתפכנה אבני קדש בראש כל חוצות, וצריכין להכניס אותם לתוך בחינת בית שהם בתי התפלה, בחינת (ישעיה נ"ו) כי ביתי בית תפלה ועל ידי שנתוסף עוד שכן אחד להקיבוץ העוסקים בתיקוני התפלה, על ידי זה נתרבין בתי התפלה בריבוי גדול ומופלג מאד מאד כנ"ל ועל ידי ריבוי התפלה על ידי זה הוא סליחות עון שהוא בחינת רפואה וכו' כמבואר בפנים

ויש לפרש דרוצה לומר שעל ידי התפלה בבחינת דין שמתפלל הבעל כח הגדול שעל ידי זה מוכרחת הסטרא אחרא להקיא ולהוציא כל הקדושות שבלעה אף גם מוכרחת להקיא ולהוציא עצמות החיות שלה ממש שזה בחינת גרים שמתגיירין, שזה בחינת ענני דשפכי מיא כמבואר באות ד' שהקליפות שהם בחינת עננים המעכבים את התפלה הם מחזירים מימי הדעת שבלעו וכו' ואפשר שזה בעצמו גם כן ענין העננים שמבואר כאן שהם בחינת העוונות שהם בחינת חושך שמחשיכים את אור השמש שעל ידה הרפואה, היינו שמונעים הארת זריחת אור כבודו יתברך שעל ידי זה בא התפשטות הנבואה שהוא בחינת הרפואה ועל ידי התפלה נתכפרין העוונות והעיקר הוא על ידי ריבוי ושלימות הגדלת התפלה שנעשה על ידי שנתוספין ונתרבין השכנים, היינו על ידי התפלה בבחינת דין הנ"ל שעל ידי זה נעשין גרים נמצא שנתוספין שכנים על ישראל, כי גם הגרים האלו שנתקרבו אל הקדושה על ידי התפלה הנ"ל מסתמא יש בהם גם כן מבחינת חלקי נפשות ישראל שהם בחינת אבני קדש וכן הבעלי תשובה הם גם כן בבחינת גרים, כמובא במדרש קהלת רבה א כ"ה) מעשה באשה אחת שבאת לפני ר' אליעזר להתגייר ופירשו שם לקבל תשובה (וכמובא כבר לעיל מענין זה), כי כבר היו משוקעים כל כך ביד הסטרא אחרא עד שכמעט שנטמעו בין העכו"ם והיו נאבדין לגמרי חס ושלום ועכשיו חזרו ונתקרבו לקדושת ישראל

וכן כל הניצוצות הקדושות היוצאות מבטן הסטרא אחרא והקליפות, על ידי התפלה של הבעל כח הנ"ל כולם הם בחינת חלקי נפשות ישראל בחינת אבני קדש רק שהיו מושלכין בראש כל חוצות, כי היו נטבעים ומשוקעים אצל החיצונים שהם הסטרא אחרא והקליפות רחמנא ליצלן ועכשיו יצאו משם וחזרו ונתוספו אל הקדושה בבחינת שכנים, ועל ידי זה נשלמה התפלה מאד, כי נתרבו בתי התפלה בריבוי עצום ומופלג מאד עד שעל ידי זה נעשה סליחת עוונות, ואז כל העננים שהם הקליפות והחיצונים שנעשו על ידי העוונות כלים והולכים לגמרי בבחינת מחיתי כעב פשעיך וכענן חטאתיך, ואז הוא בחינת זריחת השמש שמשם הרפואה כנ"ל:

שם, ובל יאמר שכן חליתי וכו' (ישעיה ל"ג) היינו כי על ידי שנתקרב אל הקיבוץ הנ"ל בבחינת שכן, על ידי זה הוא ניצול מיסורים וחולאת שבא על ידי עוונות, כי (שם) הלא העם היושב בה נשוא עוון, על ידי שנתרבה ונתגדלה התפלה על ידי השכן הנ"ל, וממילא גם השכן זוכה ביניהם לסליחת עוון וניצול מחולאת אמנם כשאין בני הקיבוץ זכאים, אזי אין זוכין לבחינת נשוא עוון היינו כי בוודאי הבחירה חפשית והצדיק פועל בתפלתו שהסטרא אחרא מוכרחת להוציא מבטנה כל הקדושות שבלעה, ועל ידי זה נתוספין שכנים ונתרבין בתי התפלה, עד שכל העוונות נתכפרים, וכל העננים כלים והולכין וזוכין לזריחת השמש ועל ידי זה בא רפואה אף על פי כן חס ושלום כשאין בני הקיבוץ זכאים אזי נותנין כח על ידי זה חס ושלום לבחינת העננים והקליפות להתגבר, ואז היו באין עליהם יסורים וחולאת חס ושלום אך הצדיק מקבל על עצמו יסורים בשביל ישראל, ועל ידי זה הם ניצולין מחולאת, והצדיק חולה חס ושלום בשבילם בבחינת (ישעיה נ"ג) אכן חליינו הוא נשא וכו', וכתיב שם ועוונותם הוא יסבול

ובזה מיושב מה שרואין לפעמים שמתקבצין אצל הצדיק קיבוץ גדול ומתפללין ביחד שעל ידי זה נתרבין בתי התפלה בריבוי גדול מאד, עד שזוכין על ידי זה כל הקיבוץ לסליחת עוונות, וגם השכן הנתוסף עליהם זוכה לזה, ועל ידי זה בא רפואה וניצולין מחולאת ואם כן הצדיק בעצמו שהוא הראש של כל הקיבוץ ושל כל בתי התפלה שנתרבו על ידי זה, בוודאי היה צריך לקבל רפואה שלימה על ידי זה ולהנצל מכל מיני יסורין וחולאים רחמנא ליצלן אך זה אם היו בני הקיבוץ ותפלתם הגונה בוודאי היה גם הצדיק ניצול מחולאת, אך אם אינם זכאים אזי הצדיק בעצמו דייקא אינו ניצול מחולאת על ידי הקיבוץ, כי אדרבא הוא מקבל על עצמו יסורין בשביל הצלת ישראל כך נראה לעניות דעתי לפרש אמנם מפשיטות הלשון נראה, שהצדיק קורא לעצמו שכן בשעת הקיבוץ כי עושה עצמו כשירים, אף על פי שהוא עיקר הקיבוץ כי כולם נתקבצו אליו להתפלל בעבורם ולעסוק בתיקונם, אף על פי כן הוא עושה עצמו כשכן בבחינת (שמות כ"ה) ושכנתי בתוכם בפרט כי באמת הוא רחוק מאד ממדריגת כולם רק שמוריד את עצמו אליהם ונעשה שכן אצלם בשביל טובת הקיבוץ וגם מחמת כי עיקר תוספת השכנים הוא רק על ידו, על כן נקרא הוא גם כן שכן, ואם כן ומה אם כל הקיבוץ זוכה על ידו לבחינת כפרת עוונות ולהנצל מחולאת ויסורין, מכל שכן הצדיק בעצמו בוודאי היה ניצול מיסורין וחולאת על ידי זה, רק שזה תלוי באם בני הקיבוץ זכאים כנ"ל:

שם אות יו"ד, וזה בחינת (בראשית מ"ט) וירא מנוחה כי טוב וכו' עיין מדרש רבה ויחי פרשת צ"ו שדרש שם יששכר חמור גרם וכו' פירותיו של יששכר גסין היו וכו' והרבה גרים היו באין ומתגיירין וכו', ועל ידי גרים בא התגלות הכבוד ועל ידי זה בא התפשטות הנבואה כמבואר שם באות הנ"ל ובאות ד' ה' וזה שנסמך לזה וירא מנוחה כי טוב וכו' כמבואר בפנים:

המאמר הזה נאמר בראש השנה תקע"א כנ"ל, והוא ראש השנה האחרון מימי חייו וסמוך להסתלקותו, ומתחיל לדבר בו מענין תוכחה וכו', ואחר כך מבאר בו מאמר רז"ל מענין מלחמת עוג, ובכל זאת יש דברים נפלאים ועמוקים מאד כמובן קצת ממה שנאמר אצל משה רבינו ע"ה (דברים א) אלה הדברים אשר דיבר משה וכו' אחרי הכותו את סיחון וכו' ואת עוג וכו' ורז"ל דרשו על זה (דברים רבה נ"ד) לפי שהן דברי תוכחות מלמד שלא הוכיחן אלא סמוך למיתה וכו', וכן יהושע וכן שמואל וכן דוד וכו' ובכל ימי הקיץ הקודם לזה היה מצפה מאד על ענין הקיבוץ שיתקבצו אליו ז"ל שם על ראש השנה, כי העיקר הוא אצלו ראש השנה, ואמר שכל עסקו הוא ראש השנה ובימי חג השבועות נתקבצו לשם גם כן הרבה מאנ"ש והיו סבורים שיאמר לפניהם תורה כאשר היה מנהגו בכל חג השבועות, אבל לא אמר אז שום תורה בשבועות הנ"ל ואמר אז דברי צחות על ענין זה כמבואר במקום אחר (עיין חיי מוהר"ן, נסיעתו וישיבתו באומין סימן י"ח) (ולעניות דעתי מרומז זה גם כן בסוף המאמר שכתב שם, ועל כן ראש השנה שהוא בחינת אמונה עיקר ראש השנה תלוי בסיון וכו' היינו שרימז שגמר הענין של סיון שהוא קבלת התורה, שזוכין על ידי זה לתיקון האמונה הוא בחינת ראש השנה וכן ענין ראש השנה שהוא בחינת חידוש העולם תלוי בסיון, על דרך שדרשו רז"ל (שבת פ"ח) על ה"א דהששי, שכל העולם היה תלוי עד ששה בסיון שקבלו התורה כמבואר בפנים לעיל אות ח' ועל כן באמת בתפלת ראש השנה אומרים אתה נגלית וכו', ומזכירין פסוקים הרבה ממתן תורה כי קשורים וכלולים זה בזה)

ואחר כך בראש השנה שחל אז ביום שבת קודש וביום א', אמר אז מאמר תקעו תוכחה הנ"ל בלילה שאחר יום א' של ראש השנה דהיינו מוצאי שבת קודש, ואמרו במסירת נפש בפועל ממש, כי ביום א' של ראש השנה הנ"ל התגבר עליו החולאת שלו מאד מאד ויצאו ממנו דמים הרבה מפיו כמו קילוח מים ממש ונתמלאו כמה כלים מדמו והיו לו אז הקאות הרבה וכו', ותוקף ההתגברות החולאת אז היה בלי שיעור שכמעט שנגוע ונסתלק ונמשך כך עד כמה שעות בלילה וכמה מאות אנשים שנתקבצו אליו ז"ל על ראש השנה הזה לבד מאנשי העיר הרבה מאד, וכלם היו עומדים ומצפים ומייחלים שיכנוס רבינו ז"ל אליהם לומר תורה, ולא היה שום אופן לזה מחמת התגברות החולאת שלו ואחר כך שלח רבינו ז"ל לקרוא להר"ר נתן ז"ל שיכנוס אליו, ודיבר עמו מזה ושאל אותו מה לעשות, כי אי אפשר לו כעת לומר תורה, אך שיש לו רחמנות גדול מאד על אנשי הקיבוץ שנתקבצו אליו קיבוץ גדול כל כך ובטירחות ויגיעות כאלה וכולם עומדים ומשתוקקים מאד מאד לשמוע דברי תורה מפיו הקדושה, והבין הר"ר נתן ז"ל שרצונו של רבינו ז"ל הוא שיחזק אותו בענין זה שיכנוס אל בית הקיבוץ ויאמר לפניהם תורה, והתחיל לחזק אותו בענין זה וכו', ענה רבינו ז"ל ואמר אם כן אמסור נפשי, והרים ידיו כמדבר ואומר הריני מוכן ומזומן למסור נפשי בשביל זה לומר תורה, וציוה להעמיד הכסא שלו סמוך לפתח, כי אולי יהיה ההכרח להוציאו באמצע חס ושלום ואחר כך נכנס בחלישות גדול מאד וישב על כסאו בשתיקה קצת כדרכו ואחר כך אמר תורה נפלאה הנ"ל בקול נמוך, וכשהתחיל לומר לא היה אפשר לו לדבר כמעט אפילו דיבור אחד מעוצם חלישותו, אך השם יתברך היה בעזרו וגמר כל המאמר הנ"ל בשלימות, רק סיום הפירוש על הפסוק תקעו וכו' לא אמר אז עד אחר יום כפור וכו', ואחר אמירת התורה התגבר עליו החולאת שלו ביותר וכו' כמבואר כל זאת באריכות בס' חיי מוהר"ן ובספר חיי נתן (ימי מוהרנ"ת)

ואני רשמתי הענין בקיצור בכדי שידע המעיין איך שרבינו ז"ל מסר נפשו ממש באמירת המאמר הנ"ל, והכל לטובת נפשות ישראל, וגם זה מבואר במאמר הנ"ל אות י"ב שכתב שם, כי זה הבעל כח וכו' הוא בחינת ציר נאמן לשולחיו כי הוא מוסר נפשו בשביל ישראל, וכן ענין הדמים שיצאו ממנו מרומז באות ו' בענין (איכה ד) תשתפכנה אבני קדש בראש כל חוצות שאמרו רז"ל (מדרש רבה שם), שזה אמר ירמיה שהיה מתאונן על הדמים שיצאו מהצדיק יאשיהו המלך וכו' וכן פירש"י שם, ועליו אמר גם כן רוח אפינו משיח ה' וכו', וזה מובא שם גם כן בסוף אות יו"ד, והכל קיבל על עצמו ז"ל בשביל תיקון נפשות ישראל הקדושים שהם בחינת אבני קדש הנ"ל, לקבץ אותם מבחינת הראש כל חוצות ולהכניסם לתוך בחינת הבתים דקדושה כמבואר שם באות ו' שהוא בחינת אכן חליינו הוא נשא ודברים כאלו אי אפשר להאריך בהם, והמבין יבין מדעתו כל חד כפום מה דמשער בלביה

גם סמוך להסתלקותו בעת התגברות החולאת עליו ז"ל מאד מאד וכמעט שנגווע בכל עת, סיפר עם אנ"ש מגודל יסוריו, ובתוך כך סתם ידיו בחזקה ועשה אגרוף ונענע באגרוף ידו בכח והמובן מדבריו שגם בעוצם חלישות הגוף עדיין כחו חזק ואמיץ, ועדיין כחו הולך ומתגבר לגמור הכל כרצונו בעזרת השם גם פעם אחד כשהיה שוכב וגונח גניחות הרבה מאד מגודל חלישותו, אחר כך אמר אין זה שייך אלי כלל, רק אחד עומד ומכה והוא במקום שהוא (כאומר שהוא עוסק בחזקה בענין שלו לגמור דייקא על ידי היסורים הגדולים הנ"ל מה שרוצה לגמור) וכבר נתבאר גם במקום אחר (חיי מוהר"ן שם מ"א) שכבר הבטיח רבינו ז"ל בחייו וייחד על זה שני עדים כשרים, שכשיסתלק ויבאו על קברו ויאמרו העשרה קפיטיל תהלים הידועים לנו בשביל תיקון למקרה לילה חס ושלום, אז יניח רבינו ז"ל את עצמו לאורך ולרוחב ובוודאי יושיע לזה האדם, ואמר שבהפיאות יוציא אותו מהגיהנם אפילו אם יהיה אותו האדם איך שיהיה אפילו אם עבר מה שעבר, רק שמעתה יקבל על עצמו שלא ישוב עוד לאוולתו חס ושלום ובלילה שקודם הסתלקותו אמר בפירוש לאנ"ש העומדים לפניו מה לכם לדאוג מאחר שאני הולך לפניכם ומה הנשמות שלא הכירו אותי כלל הם מצפין על תיקונים שלי מכל שכן אתם וכו' כמבואר במקום אחר (עיין חיי מוהר"ן שם סימן ז) וכבר גילה דעתו בפירוש וברמז שכל מה שעסק עם אנ"ש המקורבים אליו, הוא את אשר ישנו פה ואת אשר איננו פה, וכמו שפירש"י אף עם דורות העתידין לבוא ונשמע מפיו הקדוש שאמר באומין כצאתי את העיר אפרוש את כפי (היינו כאומר שאחר הסתלקותו אז יעסוק בשלימות תיקוני התפלה לגמור את שלו כרצונו)

וקודם ראש השנה האחרון הנ"ל סיפר עם אנ"ש מענין הסתלקותו, ואז היו אנ"ש מתאנחים לפניו מאד כאומרים מה נעשה ועל מי יעזוב אותנו, והשיב רק אתם תחזיקו עצמכם ביחד אז תהיו אנשים כשרים, ולא כשרים בלבד אלא אפילו צדיקים וטובים תהיו, כי השם יתברך יעזור לי בוודאי שיהיה כרצוני כאשר רציתי מכבר, כי בעזרת השם יתברך גמרתי ואגמור כרצונו בוודאי בעזרת השם, איך האב אויב גיפירט אין וועל אויס פירין ואמר שכל מי שיגע ויתחבר לאחד מאנ"ש בוודאי יהיה איש כשר באמת ולא איש כשר לבד אלא אפילו צדיק גמור כמו שאני רוצה וכו' ובערב ראש השנה האחרון הנ"ל דיבר הרבה מגודל מעלת יקרת הבאים אליו ז"ל על ראש השנה, ואמר בפירוש מה אומר לכם אין דבר גדול מזה דהיינו להיות אצלו על ראש השנה וכו', ואמר שכל עסקו הוא רק ראש השנה, והפליג אז מאד מאד בגודל האזהרה להיות אצלו בראש השנה גם בקיץ הזה נשמע ממנו הרבה פעמים שסיפר בשבח מעלת קדושת הבית חיים שבאומין, כי מונחים שם קדושים הרבה אלפים ורבבות, והיה שם קידוש ה' הרבה מאד וכל פעם אמר בפירוש לפני אנ"ש שטוב לפניו לשכוב שם מחמת שהיה שם קידוש ה' הרבה מאד, וכבר מבואר מזה במקום אחר ופעם אחד בקיץ תק"ע שקודם ראש השנה הנ"ל סיפר עם אחד מאנ"ש מגודל יקרת תפארת החידושים והצירופין והשיעשועין הנעשים בכל עת ובכל שעה ובכל רגע על ידי ישיבתו באומין והתפלות העולין בכל פעם על ידי זה וכו'

ותוכן דבריו היו כי ישראל נקראים אבני קדש כמו שכתוב תשתפכנה אבני קדש, ומבואר בספר יצירה מענין שתי אבנים בונות שתי בתים ג' אבנים בונות ששה בתים וכו' וכו' כמבואר לעילוהבתים הם בחינת כי ביתי בית תפלה נמצא כשיש קיבוץ של ישראל אזי בכל פעם ופעם שנתוסף אבן אחד היינו נפש אחד מישראל נעשה צירוף אחר לגמרי ונתחדש הצירוף לגמרי, וגם נעשים בתים חדשים לגמרי כי מקודם שהיה רק שתי אבנים היו בונים רק שתי בתים וכל בית רק מצירוף, ועכשיו שנתוסף אבן אחד אזי נעשים בתים אחרים חדשים לגמרי וכל בית מצורף מג' אבנים וכן נתוספין ונתחדשין בתים חדשים ויקרים ונפלאים בכל פעם שנתוסף עוד אבן אחד, וכל פעם שנתוסף אבן ביותר נתרבין הבתים ביותר וכו' עד שאין הפה יכול לדבר והלב לחשוב כנ"ל ועל פי זה ראה והבן והבט גודל השיעשועים והצירופים והחידושים והתפלות היקרים והנפלאים והנוראים הנעשים בכל עת ובכל שעה על ידי נפשות ישראל (היינו על ידי הצדיק הגדול העוסק לקבץ נפשות ישראל ולהכניסם ולקרבם אל הקדושה) ודע שיש אבנים בחינת נפשות שהם מושלכים בחוצות בחינת תשתפכנה אבני קדש בראש כל חוצות, אבל כשנתוספין אבנים ונעשין בתים חדשים כנ"ל אזי מכניסים בתוך הבתים האלו את האבני קדש שהיו מושלכים בראש כל חוצות, כי נכנסין ונתאספין בתוך אלו הבתים החדשים שנעשו כנ"ל והבן ענה ואמר זה זמן רב שיש לי חלק בתפלות ישראל וכו' כמבואר במקום אחר, כל זאת הועתק מספר חיי מוהר"נ (שם כ"א) (וכתב על זה הר"ר נתן ז"ל אמנם לא ביאר רבינו ז"ל מה שייכות ענין זה הנ"ל לאומין דייקא, אך כפי המבואר במקום אחר ממה שרימז לנו רבינו ז"ל מענין ישיבתו באומין, כי היה שם קידוש ה' הרבה מנפשות רבות שנהרגו שם וכו' על פי זה יכולין להבין קצת רמז הענין הנ"ל, כי הריגת ישראל חס ושלום זהו בעצמו בחינת תשתפכנה אבני קדש בראש כל חוצות אבל עדיין הדברים סתומים וחתומים מאד מאד ואין אתנו יודע עד מה וכו' עיין שם) וגם בקיץ הנ"ל ישב באומין בשכינות, ענה ואמר מעולם לא ישבתי בשכינות עתה אני שכן ראוי שיתבטל החולאת שלי, ואז אמר פסוק זה (ישעיה ל"ג) ובל יאמר שכן חליתי בדרך דברי צחות שקורין ווערטיל וכו' אחר כך בראש השנה נכלל זה הפסוק במאמר תקעו תוכחה הנ"ל, והוא מחובר להשיחה הנוראה של הבתים הנ"ל עיין שם באות ו', והבט והתבונן היטב עד היכן היו מגיעין שיחותיו ודיבוריו הקדושים ובפרט דברי צחות שלו (גם זה הועתק מספר חיי מוהר"ן)

גם מבואר במקום אחר מה שהזהיר רבינו ז"ל מאד להר"ר נתן ז"ל בעת שעסק להעתיק המאמר הנ"ל, שיזהר מאד להעתיק היטב מה שמבואר שם באות ח' שצריכין לחפש ולבקש מאד אחר מנהיג אמתי להתקרב אליו, כי על ידי בחינת רוח נבואה שלו בחינת רוח הקודש שלו, על ידי זה כל המתקרבים אליו זוכין לבירור המדמה ולשלימות האמונה אמתיית דקדושה וכו', ושצריכין ליזהר מאד מלהתקרב למנהיג של שקר חס ושלום וכו' כמבואר בפנים ועיין בלקוטי הלכות, הלכות שלוחין הלכה ה' שהאריך שם לבאר, שעיקר הכוונה הוא שצריכין לחפש ולבקש מאד את הרוח הקודש רוח נבואה של הצדיק המנהיג האמתי, ואפילו כשכבר זכה להתקרב להצדיק האמת והוא בחיים חיותו ויושב אצלו בסמוך לו ממש, אף על פי כן לפעמים נחשך אצלו אור הצדיק, על כן גם אז צריכין ליזהר מאד לחפש אחר אור קדושת הרוח הקודש שלו וכן גם אחר הסתלקות הצדיק צריכין לידע ולהאמין כי עדיין הוא חי, כי (ברכות י"ח) צדיקים במיתתם קרויים חיים ולא מת ונסתלק כי אם מסיטרא דילן, וצריכין ליזהר ולהזדרז אז ביותר לחפש ולבקש אחר הרוח הקודש שלו הגנוז בתוך ספריו הקדושים ובין תלמידיו הקדושים וכו' עיין שם שהאריך בזה בדברים נפלאים:

אמר המחבר, עיין בסוף המאמר בפירוש מאמר רז"ל (ברכות נ"ד:) מחנה ישראל כמה וכו' שעיקר קדושת מחנה ישראל הוא על ידי שמירה מתאוות ניאוף חס ושלום בחי' מקרה לילה חס ושלום ועיקר השמירה מתאווה זו הוא על ידי התלת מוחין שמשם נמשך ג' מיני רחמנות שהם בחינת הג' תפלות שביום והסטרא אחרא שיש לה יניקה מן הדעת חס ושלום בחינת עוג, היא רוצה לעקור חס ושלום תפלת ישראל ולהמשיכם אליהם ולבולעם חס ושלום, ואחר כך כשיהיה לו אחיזה בתפלות ישראל אזי הוא מרוצה לחזור ולהשליכם על ישראל וכו' עיין שם ועיין גם באות ב' שכשהדעת נפגם חס ושלום על ידי שיונקת הסטרא אחרא מן הרחמנות שעל ידי זה נקטן הדעת ונעשה בבחינת מוחין דקטנות, ואזי הם יונקים חס ושלום מפגם הדעת שזה בחינת והנחש היה ערום ומזה בא חס ושלום תאוות ניאוף (שזה בחינת מקרה לילה חס ושלום שבא על ידי בחינת עמלק כמבואר באות ג'), ואזי אי אפשר להתפלל בבחינת רחמים ותחנונים ואז התפלה בבחינת דין, ואזי הסטרא אחרא נאחזת חס ושלום בתפלה זו שהיא בבחינת דין ובולעת אותה חס ושלום ועיין שם באות ג' שאז צריכין בעל כח גדול שיתפלל תפלה בבחינת דין והסטרא אחרא רוצה לבלוע אותה, ואזי זאת התפלה עומד בבית הבליעה שלה בבחינת (איוב מ"א) בצווארו ילין עוז, ואז הסטרא אחרא מוכרחת להקיא ולהוציא כל הקדושות של הדעת והרחמנות והתפלות שבלעה בבחינת (איוב כ) חיל בלע ויקיאנו מבטנו יורישנו אל, כי היא מוכרחת להקיא ולהוציא גם עצמות חיותה ממש וזה בחינת גרים שמתגיירין, ועל ידי זה בא התגלות הכבוד, ועל ידי זה בא התפשטות הנבואה ונתברר המדמה וזוכין לאמונה שלימה בחידוש העולם, ועל ידי זה נמשך בחינת חידוש העולם שלעתיד, שאז יתנהג העולם על ידי השגחה ונפלאות ונתבטל הטבע לגמרי, ואז יתער שיר חדש, והשיר הזה הוא בחינת הקול המשקה את הגן, שעל ידי זה מכניעין העקב דסטרא אחרא שנתגדל על ידי מזונא דגופא, וזוכין לבחינת הריח בחינת יראה שהוא בחינת מזונא דנשמתא וכו' בחינת משיח וכו' כמבואר בפנים

והנה הגם כי בוודאי דברי רבינו ז"ל הנ"ל עומדים ברום רומו של עולם ומי יודע עד היכן הדברים מגיעין, אף על פי כן אמרתי לקרב אל השכל קצת גם לאנשים פשוטים כערכינו הנה ידוע כי רבינו ז"ל עסק כל ימיו להכניס אמונה בישראל בפרט בסוף ימיו עסק הרבה לדבר בזה, והיה מתאנח וצועק מאד בקולות משונות ואנחות וזעקות גדולות על הכפירות ואפיקורסות שעתיד להתפשט בעולם רחמנא ליצלן כמבואר במקום אחר (שיחות הר"ן סימן ל"ה ל"ו), אשר בעוונותינו הרבים בימינו אלה פשתה הנגע המספחת הזאת במדינות אחרות, וכבר היו אז באומין קצת אנשים קלי עולם שנלכדו גם כן במצודה הזאת ורבינו ז"ל היה לו קצת עסק עמהם, הגם שלא היה בדרך ויכוח ותוכחה, אך אף על פי כן קצת מהם נמשכו מאד אחר רבינו ז"ל ונתבטלו ונכנעו לפניו מאד, עד שאמרו בפה מלא שאם לא היה נסתלק רבינו ז"ל בקירוב הזמן כל כך מישיבתו באומין אזי היו גם הם חוזרים בתשובה וכו' כמבואר במקום אחר גם היה עוסק רבינו ז"ל הרבה לזכות את ישראל בשמירת הברית כמבואר בדבריו ז"ל הרבה מזה גם גילה תיקון לפגם הברית על ידי מקרה לילה חס ושלום, היינו העשרה קפיטיל תהלים שגילה שהם התיקון לדבר זה ואמר שגם אחר הסתלקותו כשיבואו על קברו ויאמרו שם אלו העשרה קפיטיל תהלים אזי ישתדל בטובתם כנ"ל, ואמר שהוא תיקון הכללי

והנה רואין בחוש שדרך אלו האפיקורסים הרוצים להתעות את ישראל לדעתם הרעה של כפירות ואפיקורסות חס ושלום, אזי בתחלה אינם מגלים רשעתם כל כך, כי יודעים קדושת ישראל שהם מאמינים בני מאמינים, על כן תחלת דבריהם מתחילין מבחינת רחמנות, שיש להם רחמנות על ישראל ורוצים להכניס בהם גם השכלה טבעית להיות מלומדים בלשונות העכו"ם ובקיאים בטבעי העולם והנהגותיו וכו', ומכנים זאת רק בשם רחמנות שאומרים להם בפירוש שרצונם שיחזיקו באמונת ישראל בתכלית השלימות רק שיהיו מלומדים גם בעניינים אלו לטובתם ולהבדיל כמו שבקדושה עיקר הרחמנות על האדם הוא להאיר לו הדעת האמתי שזה בחינת (תהלים מ"א) אשרי משכיל אל דל וכמבואר במאמר כי מרחמם ינהגם סימן ז' כמו כן זה לעומת זה מכנין הם גם כן בשם רחמנות מה שרוצים להשכיל את ישראל, וכן כל דרכי הסטרא אחרא הכל על ידי התלבשות תחלה ברחמנות ובאמת (משלי י"ב) רחמי רשעים אכזרי, כי הם בוודאי כוונתם רק להרע חס ושלום, אך אפילו הרחמנות שנשאר אצל ישראל נפגם על ידי זה ונעשה אכזריות ועל ידי זה נקטן הדעת, ואז הם יונקים מפגם הדעת בבחינת והנחש היה ערום, ואז מגלים קלונם ביותר שרוצים להטות את לב ישראל לדעתם הרעה ממש חס ושלום שבאמת הוא רוח שטות ממש ומזה בא חס ושלום תאוות ניאוף ומקרה לילה (ועיין בהשיחות (בסוף סיפורי מעשיות) סימן ק"ו אמונה הוא בחינת אור וכו'), ואז אין התפלה בבחינת רחמים ותחנונים רק בבחינת דין כמבואר בפנים

ובדרך השתלשלות נמשך מזה מה שבני אדם מזלזלין בתפלה ואינם מקיימין מה שאמרו רז"ל (אבות ב) אל תעש תפלתך קבע אלא רחמים ותחנונים והם פוגמים בזה, כי תפלתם הוא רק שרוצים לפטור את עצמם ממה שהדין מחייב אותם להתפלל, ועל כן הם מתפללין בבחינת תפלת קבע ובלי כוונה מעומק הלב בבחינת רחמים ותחנונים וזה נמשך ממה שגברו הפגמים כל כך עד שאינה יכולה להיות התפלה בבחינת רחמים ותחנונים רק בבחינת דין כנ"ל, ואז בולעת הסטרא אחרא כל התפלות האלו חס ושלום, ואז צריכין בעל כח גדול שיתפלל תפלה בבחינת דין כפשוטו בבחינת (תהלים ק"ו) ויעמוד פנחס ויפלל שעשה פלילות עם קונו, והסטרא אחרא רוצה לבלוע גם זאת התפלה אך מחמת שיצאה מבעל כח גדול, היא עומדת להסטרא אחרא בבית הבליעה שלה, עד שמוכרחת על ידי זה להוציא כל הקדושות שבלעה כנ"ל, ועל ידי זה נמשכים כל התיקונים הנ"ל

והנה הענין הזה הוא אצל הבעל כח מסירת נפש ממש כמובן בפנים באות י"ב הנ"ל ובאמת מסירות נפש ממש על קדושת השם הוא גם כן בבחינת התפלה של הבעל כח הנ"ל, וכמובן בזוהר הקדוש ובכתבי האריז"ל, שזה סוד הבירורים הגדולים שנעשים גם עכשיו, על ידי שמזכירין זכות העשרה הרוגי מלכות שמסרו גופם למלכות דסטרא אחרא, בשביל לברר בירורי ניצוצי הקדושה מהסטרא אחרא עד עולם שזה בחינת (איוב ב) חיל בלע ויקיאנו הנ"ל, וכמבואר גם כן בליקוטי הלכות, הלכות עכו"ם ובהלכות חול המועד הלכה ד', ושם מבואר שזה גם כן סוד מיתת הצדיקים בחוץ לארץ וכו' עיין שם (ועיין בספר ויקהל משה פרק ט"ז מענין הבירורים הגדולים שנעשה על ידי מיתת הצדיקים בפרט על ידי עשרה הרוגי מלכות וכיוצא בהם) אך לא מדריגות כל הנפשות שוין, ולא בחינת כל המסירות נפש שוין, ויש שמסרו נפשם וכו' ואף על פי כן גם הם צריכין תיקון עדיין כידוע ועל כן עיקר התיקון על ידי זה הבעל כח הגדול שיש מסירות נפש ממש בכל עת גם בחיים חיותו בכמה וכמה בחינות, אשר אי אפשר לבאר כלל ואינם ידועים לנו כלל כי גבהו דרכיו מדרכינו וכו', והוא עוסק בזה לגמור התיקון להוציא כל הקדושות מבטן הסטרא אחרא שבלעם, בפרט על ידי פגם הברית חס ושלום שזה בחינת חיל בלע ויקיאנו הנ"ל, שמרומז בו השם הקדוש שמסוגל לזה כמובא בתפלת תקע בשופר וכו' כי הוא גומר ומשלים התיקון שנעשה על ידי המסירות נפש של הקדושים שבכלל ישראל שנהרגו על קידוש השם ממש, והתיקונים שנעשים על ידי בחינת המסירות נפש שלו ועל ידי התפלה בבחינת דין שלו ואז הסטרא אחרא מוכרחת להקיא כל קדושת הדעת והרחמנות והתפלות שבלעה (שזה בחינת איזיל ואיעקר טורא וכו' ואשדי עלייהו, כי כיון שיש להם אחיזה חס ושלום בהתפלות אזי ממילא פגומים אף שמחזירים לישראל, והיינו כנ"ל כי נמשך מזה בלבול התפלה וזלזולה חס ושלום כנ"ל), ואזי בוודאי נעשים שעשועים גדולים למעלה על ידי הניצוצות הקדושים שהם בחינת נפשות ישראל שעולים בכל פעם ומצטרפין אל הקדושה וכן על ידי התפלות שעולין בכל פעם על ידי שמוציאין מהסטרא אחרא כל התפלות שבלעה, בפרט על ידי השכנים הקדושים שנתרבים בכל פעם ונצטרפין אל הקדושה, שעל ידי זה נתרבין בתי התפלה בריבוי גדול מאד כנ"ל, ועולים צירופים חדשים ונפלאים ובריבוי גדול מאד, ותפלות יקרות וקדושות בכל עת ובכל רגע, ונשלמה התפלה בכל פעם ביותר גם אצל כלל ישראל וכמובן בהשיחות הנ"ל

ורימז לנו בהשיחות הנ"ל ובמאמר הנ"ל, שזה עסק ישיבתו באומין, והטלטולים אשר עברו עליו שם מדירה לדירה וכו', וגודל היסורים ומסירות נפש ממש שהיו לו שם, בפרט באלו הימים האחרונים שהיו סמוך להסתלקותו וכמבואר קצת מזה במקום אחר (עיין ימי מוהרנ"ת סימן נ"ח) וכן ההסתלקות בעצמו וגניזתו הקדושה שהיה בשם, הכל היה בשביל לגמור התיקונים הנ"ל, ולעסוק שם בתיקון נפשות ישראל ולזכותם לבחינת תיקון הברית ולשלימות האמונה הקדושה כמבואר בפנים, שעל ידי התיקונים הנ"ל זוכין לשלימות האמונה בחידוש העולם, שעל ידי זה נמשך בחינת חידוש העולם שלעתיד, שיהיה בבחינת ארץ ישראל שיתבטל הטבע ויתנהג העולם על ידי השגחה ונפלאות, שבזה תלוי עיקר הכנעת דעת האפיקורסים הנ"ל שכל חכמתם בנויה על חכמת הטבע גם על ידי זה נתבטלין כל האמונות כוזביות, שכל זאת נמשך מצד זוהמת הנחש שנאמר בו (בראשית ג) והנחש היה ערום בחינת הדעת דסטרא אחרא הנ"ל וגם משם נמשך בחינת כל המנחשים והקוסמים, בחינת אמונות כוזביות כמבואר באות ח' ועל ידי התפשטות הנבואה שזוכין על ידי כל הנ"ל, על ידי זה נתברר המדמה וזוכין לאמונה שלימה וישרה על כן צריכין לחפש ביותר אחר המנהיג האמתי שיש לו בחי' רוח נבואה רוח הקודש אך עיקר זמן הקיבוץ אליו הוא בראש השנה כמבואר לעיל מה שהזהיר על זה הרבה בערב ראש השנה האחרון, כי אז הזמן של המשכת כל התיקונים הנ"ל ביותר כמבואר באות י"א

וזה גם כן בחינת מה שהזכרנו לעיל שהזהיר לאנ"ש שיחזיקו עצמן ביחד וכו', כי אף על פי שעיקר תיקון נפשות ישראל תלוי רק בהצדיק האמת הבעל כח הגדול הנ"ל, אף על פי כן גם עיקר כח הצדיק תלוי בקדושת הקיבוץ של ישראל כמארז"ל (ברכות לב) כלום נתתי לך גדולה אלא בשביל ישראל, וכמבואר גם בדברי רבינו ז"ל במאמר לשמש סימן מ"ט בליקוטי הראשון ובסימן קס"ו כשהעולם אצל הצדיק וכו' בפרט זה העסק שצריך לעסוק בתיקון נפשותם בעצמם, שצריכין לזה איזה אתערותא דלתתא גם מהם עצמם על כל פנים, שהוא על ידי מה שבאין אל הצדיק בכדי שישתדל בטובת נפשם, והעיקר הוא על ידי מעלת הקיבוץ שמתקבצין הרבה נפשות ביחד שעל ידי זה נתרבין הצירופין והבתים מאד, עד שגם הנפשות הנשפכין בראש כל חוצות חס ושלום נכללין גם כן בהבתים הנ"ל ומקבלין תיקון כמבואר לעיל בשיחתו הקדוש ועיקר ריבוי הצירופין הוא על ידי שמחזיקין עצמן ביחד שאז הם בחינת תיבה אחת של הרבה אותיות שנצטרפין ממנה צירופין הרבה מאד כנ"ל מה שאין כן אם היו אלו האותיות מתחלקין לכמה תיבות קטנות, שאזי לא היה ריבוי צירופים כל כך כמו למשל שתי תיבות של שלש אותיות אזי יש ששה צירופים לכל תיבה ולא יותר, אבל תיבה אחת של ששה אותיות אזי יש לה תש"ך צירופים כנ"ל ומזה תבין מעלת האחדות של רבים מישראל ועל כן כשיחזיקו עצמם ביחד ויהיו נקראים על שמו ז"ל, אזי בנקל לו יותר גם אחר הסתלקותו ז"ל להשתדל בתיקון נפשותם עד שיהיו אנשים כשרים וצדיקים כנ"ל

וכבר מבואר במקום אחר (עיין לעיל ח"א סימן ס"א) שזה אנו רואין בחוש גם כן, שעיקר קיום קשר האחדות שבין כלל אנ"ש הנקראים על שמו ז"ל, הוא רק על ידי הקיבוץ הקדוש שנתקבצין רובם ככולם על ראש השנה באומין ומי יודע גם עכשיו גודל התיקונים הנפלאים והשיעשועים הגדולים מאד והצירופין החדשים והנפלאים ונוראים שנעשו בכל שנה ושנה על ידי הקיבוץ הנ"ל, בפרט כי אז הזמן מסוגל לכל התיקונים הנ"ל ביותר כנ"ל ועיין מדרש רבא ויקרא פרשה ד' עשו שש נפשות היו לו, ונקראים נפשות הרבה על שעובדין אלהות הרבה, ויעקב שבעים נפש ונקראין נפש על שעובדין לאלוק אחד ועל כן הם הרוב וכו' עיין שם היינו כנ"ל כי עיקר מעלת הריבוי הוא כשנצטרפין ונכללין באחד וכמשל האותיות הנ"ל כל זאת כתבתי להפיס דעתו של המעיין להבין קצת רמזים מהשיחות הנ"ל וממאמר הנ"ל גם בשכל הפשוט והנמוך מאד אמנם בוודאי יש בכל ענינים הנ"ל רזין דרזין עמוקין ונוראים מאד מאד עין לא ראתה וכו' ועיין נפלאות רבות על פי מאמר זה בליקוטי הלכות במקומות רבים מדבריו ז"ל בפרט בהל' ציצית ה"ז ובהל' ברכות הריח והודאה ה"ד ובהל' חוה"מ הנ"ל ובהל' קה"ת ובהל' ביהכ"נ ה"ו ובהל' ס"ת ומזוזה ה"ה ובהל' שילוחין הנ"ל ובהל' פ"ו ה"ו:

ודע עוד אחי המעיין, שבעניין השיר חדש שיתער לעתיד המבואר במאמר זה שהוא בחינת הקול המשקה את הגן ששם גדילים כל הריחות והיראות שזה בחינת קול המוכיח הראוי שזה יסוד כל המאמר הנ"ל כמו שמבאר באות א' מענין השיר והקול הנ"ל, ואחר כך באות ב' מתחיל לבאר איך זוכין לבוא להקול הנ"ל, וזה הקול הוא מוסיף ונותן ריח טוב בנשמות ישראל שזה בחינת משיח בחינת (בראשית מ"ט) ויהי למס עובד המבואר באות יו"ד, יש בכל אלה סודות עמוקים וגבוהים מאד סתרי נסתרות רזין דרזין גבוהים ועמוקים ונוראים מאד כמובן מרמזיו הקדושים בשעה שהזכיר הפסוק (רות ב) ברוך ה' אשר לא השבית לך גואל וכו' ושמעתי שמתנועותיו הקדושות ז"ל אז, ומנעימת הקול והניגון שאמר פסוק זה, היה נראה כנותן בעצמו גם כן שבח והודאה להשם יתברך שנתן להם גואל כזה לעסוק בתיקון וגאולת נפשותם, ובהמשכת רוחו של משיח על ידי המשכת תיקונים נפלאים ונוראים כאלה ואז בראש השנה הזה סיפר מענין הניגון והשיר שיהיה העולם הבא של כל הצדיקים והחסידים כמבואר במקום אחר (חיי מוהר"ן סימן מ"ד ש"מ):

והמובן היה שזה שייך לבחינת השיר חדש המבואר במאמר זה וגם התבונן היטב בענין קברו של משה בארץ מואב מול בית פעור וכיפר על עוון פעור שהיה כלול מפגם הברית על ידי בנות מואב ופגם אמונה על ידי עוון פעור ומשה רבינו עליו השלום נקבר שם דייקא, בכדי לעסוק גם אחר הסתלקותו בתיקון נפשות ישראל לברר בירורים קדושים מהסטרא אחרא ולהעלותם מבחינת שמד לרצון שזה בחינת גרים כמבואר בליקוטי הראשון סימן רט"ו (ועיין גם כן מה שביארנו שם בזה), עד שאחר כמה דורות באה רות בת בתו של בלק מלך מואב ונתגיירה, וממנה יצא דוד שריוה להשם יתברך בשירות ותשבחות וחיבר כל ספר תהלים, וממנו יסוד התיקון של כל תפלות ישראל, כמו שדרשו רז"ל (מועד קטן ט"ז:) על פסוק (שמואל ב) הוקם על ונאמר בו (תהלים קי"ח) אבן מאסו הבונים, כי נפשות ישראל הם בחינת אבנים כנ"ל, ובהאבן הקדושה הזה שהוא נפש דוד רצו הבונים למאוס בו, כי רצו לפסול אותו מלבוא בקהל ישראל ולהצטרף עמהם, אפילו רק בבחינת שכן על כל פנים להיות מותר בבת ישראל כשאר בן גרים, ושיהיו נבנין ממנו בתי ישראל הקדושים, ולבסוף היתה לראש פינה, כי בו תלוי יסוד ותיקון כל נפשות ישראל ובנין כל הבתים הקדושים הנעשים על ידי נפשות ישראל ותפלתם הקדושה, שזה בחינת מה שביארנו לעיל בענין הצדיק הקדוש שהוא יסוד כל הקיבוץ, ויסוד כל בנין הבתים שנעשין ונבנין על ידי זה וקורא את עצמו שכן כנ"ל ואצל דוד המלך היה כמה וכמה ספיקות ויגיעות, עד שנתקבל לשכן על כל פנים לכלל קהל ישראל, ואחר כך ראו ונתגלה לכל שהוא יסוד כל הבנין דקדושה וממנו יצא משיח, שזה בחינת מה שמבואר במאמר זה מענין הגרים שנעשים על ידי התפלה בבחינת דין של הבעל כח שעומדת להסטרא אחרא בבית הבליעה שלה עד שמוכרחת להקיא ולהוציא גם עצמות חיותה ממש, שזה בחינת הגרים, שזה ממש בחינת הענין של קברו של משה מול בית פעור (כמובן בזוהר הקדוש וכמו שמבואר לעיל), ושם עוסק לעשות גרים כנ"ל

ואחר כך מבאר שם באות וא"ו מענין ריבוי הבתים הקדושים שנבנין על ידי שנתוספין שכנים להקיבוץ, שזה בעצמו בחינת ענין הגרים שנתוספין על כלל ישראל כנ"ל, ועל ידי זה נתרבין הצרופין כל כך ונבנין בתי התפלה בריבוי גדול ובשלימות כזה, שזה בחינת מה שהילד הראשון שנולד לרות נאמר בו (רות ד) ותקראנה לו השכנות שם וכו' השכנות דייקא כנ"ל (וכמובא גם בליקוטי הלכות) לאמור יולד בן לנעמי (דייקא שמרמזת על מדריגה עליונה מאד בחינת הא עילאה בחינת בינה כמבואר בזוהר הקדוש) ותקראנה שמו עובד שהוא בחינת (מלאכי ג) בנו העובד אותו המבואר במאמר תקעו אמונה סימן ה"א, שאף על פי שהוא במדריגה גבוה כזו שהוא בבחינת בן לנעמי, אף על פי כן יעבוד את ה' במסירות נפש עצום כזה בכל עת ובכל רגע, ועל כן על ידו יהיה גמר ישועת ישראל על ידי שיצא ממנו דוד ומשיח, שזה בחינת הוא אבי ישי אבי דוד וכו' ועיין במדרש רות בסופו שדרש שם הפסוק (תהלים מ) אז אמרתי הנה באתי, שירה הייתי צריך לומר שבאתי, ואין אז אלא שירה שנאמר (שמות ט"ו) אז ישיר משה, בכלל לא יבא הייתי ובאתי, היינו כנ"ל כי אז ישיר משה מרמז על השיר שישיר לעתיד כמו שדרשו רז"ל (סנהדרין צ"א:) שר לא נאמר אלא ישיר, וזה נאמר אחר קריעת ים סוף על ידי בחינת מטה עוז הנ"ל, שעל ידי זה נמשכין כל התיקונים הנ"ל עד שזוכין לבחינת השיר שיתער לעתיד וזהו שאמר דוד לאחר שנתבררה נשמתו ממקום רחוק כזה עד אשר היה בכלל לא יבוא, שלא רצו לצרף אותו גם בבחינת שכן אל קהל ישראל, ואחר כך הנה באתי ונתקרבתי אל הקיבוץ הקדוש של ישראל, וזה נעשה רק על ידי בחינת התפלה של הבעל כח הנ"ל שעל ידי זה נמשכין כל התיקונים הנ"ל, עד בחינת השיר של נפלאות שהוא בחינת השיר שיתער לעתיד, על כן צריך אני גם כן לומר שירה בבחינת אז ישיר ובאמת ענין זה בעצמו של הבירורים הקדושים של בחינת הגרים שהם בחינת שכנים, עד שלפעמים נתברר מהם ניצוץ הקדוש כזה שהוא בחינת ראש פינה כנ"ל, הוא גם כן בבחינת נפלאות שזה בחינת מה שאמר דוד אבן מאסו הבונים היתה לראש פינה מאת ה' היתה זאת היא נפלאת בעינינו (תהלים קי"ח) ועיין בהשיחה הנפלאה מענין נפלאות ריבוי הצירופים והבתים וכו' שהיה בקיץ תק"ע הנ"ל, שמתחיל שם מענין שאמר תמה אני כמו שאין לנו שום חלק בעולם הזה כלל (שזה בחינת שאין לו מקום אפילו להיות שכן), אף על פי כן בכל מקום שאנו באים יש לנו מקום והכל שלנו:

נשמט שם בפנים אות א' כי עיקר יניקת הנשמה הוא מהריח וכו', כי יש מזונא דנשמתא ומזונא דגופא, ועל ידי מזונא דגופא נחלש מזונא דנשמתא וכו' אמר המחבר בזה מובן דברי רז"ל בברכות מב: והוא אומר על המוגמר אף על פי שאין מביאין את המוגמר אלא לאחר הסעודה, ופירש"י שהיו רגילין להביא אחר הסעודה עצי בשמים וכו' לריח טוב היינו כנ"ל כדי לחזק את הנשמה על ידי הריח ולהגביר מזונא דנשמתא על מזונא דגופא (אחר כך מצאתי כעין זה בספר חסד לאברהם מעין רביעי עין יעקב נהר כב עיין שם):

שם אות חי"ת, כי באמת חידוש העולם הוא על ידי בחינת אמונה כמו שכתוב (תהלים ל"ג) וכל מעשהו באמונה וכו' ועל ידי אמונה יהיה חידוש העולם לעתיד וכו' עיין אותיות דרבי עקיבא אות ה"א, אהיה אשר אהיה, אמר הקדוש ברוך הוא במדת אמונה בראתי את העולם, ובמדת אמונה אני מנהיגו, ובמדת אמונה אני עתיד לחדשו:

שם אות יו"ד, וירא מנוחה כי טוב (בראשית מ"ט) זה בחינת נבואה וכו' ואת הארץ היינו ארץ ישראל וכו' ושם אות י"א תרועה זו בחינת נבואה וכו' ותרועת מלך בו (במדבר כ"ג) ותרגומו ושכינת מלכהון בהון וכו' אמר המחבר בזה יש להבין קצת מה שאמרו רז"ל (יונה א) ויקם יונה לברוח תרשישה, לפי שאין השכינה והנבואה אלא בארץ ישראל וכו' היינו כנ"ל כי מאחר שעיקר קדושת ארץ ישראל נמשך על ידי בחינת נבואה שהוא בחינת השראת השכינה, על כן שם דייקא עיקר הנבואה ועל כן באמת מבואר פה לעיל אות ה"א שגלות בני ישראל הוא בחינת ביטול הנבואה, כי מאחר שנתגרשין וגולין מארץ ישראל לחוץ לארץ זה בחינת ביטול הנבואה שעיקרה בארץ ישראל כנ"ל ומחמת שעיקר התפשטות הנבואה בא על ידי התגלות הכבוד שנעשה על ידי הגרים שנעשין על ידי התפלה בבחינת דין וכו', שעל ידי זה בא סליחת עוונות בבחינת (ישעיה ל"ג) ובל יאמר שכן חליתי וכו' היינו כנ"ל

והנה ענין יונה הנ"ל שברח תרשישה וכו' (יונה א) ויהי סער גדול בים וכו' ויאמר אליהם שאוני והטילוני אל הים וישתוק הים מעליכם וכו' וישאו את יונה ויטילוהו אל הים וכו' וימן ה' דג גדול לבלוע את יונה וכו' ויתפלל יונה אל ה' אלקיו ממעי הדגה וכו' מבטן שאול שועתי וכו' וכל התפלה שם ויאמר ה' לדג ויקיא את יונה אל היבשה וכו', וכבר נאמר על ענין זה סודות נפלאות בזוהר הקדוש ובתיקונים כידוע, ואי לאו דמסתפינא הוה אמינא שזה סוד התפלה בבחינת דין שמתפלל הבעל כח הגדול, והסטרא אחרא בולעת אותה חס ושלום והתפלה הזאת עומדת בבית הבליעה שלה, ואזי הוא מוכרחת ליתן הקאות בבחינת (איוב כ) חיל בלע ויקיאנו מבטנו יורישנו אל, שזה בחינת הגרים שמתגיירין על ידי זה וזה בחינת (תהלים ע"ד) אתה פוררת בעזך ידם וכו' ועל ידי זה בא יתרו ונתגייר וכו' וזהו שאמר יונה גם כן בתפלתו (יונה ב) משמרים הבלי שוא חסדם יעזובו ופירש רש"י שמלחים של הספינה הזאת נתגיירו ובזוהר פקודי רל: מבואר, שכל אותן שהיו בספינה הזאת כשראו שהדג פלט את יונה ליבשה לעיניהן דכולהו אתו לגביה ואתגיירו כולהו וכו' הדא הוא דכתיב משמרים הבלי שוא חסדם יעזובו וכו' עיין שם וזה מובן ביותר על פי מה שאמר רבינו ז"ל באות י"ב שבחינת גרים זה בחינת הבל נחית הבל סליק וכו' ועיין זוהר ויקהל קצ"ט שמפרש שם כל הענין על חולאת האדם ומיתתו וכו' ונונא דבלע ליה דא איהו קיברא וכו' וזמינא קלא חדא לאתערא בבי קברי ויימא (ישעיה כ"ו) הקיצו ורננו שוכני עפר וכו' אימתי יהא דא בזמנא דיתעבר מלאך המות מעלמא דכתיב (שם כ"ה) בלע המות לנצח וכו' כדין כתיב ויאמר ה' לדג ויקיא את יונה וכו' כדין כל קבריא יקיאון לאינון מיתייא דבהון וכו' עיין שם

ובזה מבואר ביותר מה שכתבנו לעיל, כי עיקר מיתת הצדיקים וגניזתם בקבר הוא בחינת התפלה בבחינת דין שבולעת אותה וכו', ועל ידי זה דייקא מוכרחת ליתן הקאות ועיין בקרנים מאמר ג נפלאות מענין יונה בן אמתי הנ"ל, יונה במילואו (כזה יוד וו נון הה) בגימטריא נצח וכו' הדא הוא דכתיב בלע המות לנצח וכו' ומזה תבין גם כן לענין המבואר לעיל מגניזתן של הצדיקים ז"ל בפרט וכו' ועיין זוהר ויקהל ר"כ בהאי זמנא דאתערו מיתי עלמא וכו' יקומון חיילין חיילין כלהו על ארעא דגליל וכו' בגין דאיהו חולקיה דיוסף וכו' עיין שם, מרומז שם גם כן כי עיקר הגאולה ותחיית המתים יהיה בזכות עצמות יוסף וכו' בחינת קבר הצדיק כמו שכתוב גם בגאולה הראשונה (שמות י"ג) ויקח משה את עצמות יוסף עצמו ובתחלה כתיב אצלו (בראשית נ) ויישם בארון במצרים דייקא, עד אשר אחר כך ביציאתן ממצרים העלו את עצמותיו וכו' כי ירידת יוסף למצרים יש לומר שהיתה גם כן בבחינת התפלה של הבעל כח הנ"ל ועל כן באמת עיקר קריעת ים סוף בחינת אתה פוררת בעזך ים וכו', אמרו רז"ל שהיה בזכות ארונו של יוסף וכו' ועיין זוהר פקודי ר"ל הנ"ל ששאלו ליונה אי מזרעא דיוסף קא אתי וכו' ועיין זוהר ויקהל קצז יונה מחילא דאליהו קאתי, אליהו סליק יונה נחית וכו', שהביא שם במקדש מלך בשם האריז"ל שאליהו נתן ליונה החלק שהיה בו מנשמת יוסף וכן ידוע מה שאמרו רז"ל (מדרש שוחר טוב כ"ו) על יונה בן אמתי שהוא בן הצרפית והוא עתיד להיות משיח בן יוסף עיין תוספות בבא מציעא קי"ד ד"ה מהו שיסדרו ועיין קרנים מאמר ג' הנ"ל בפרשת אליעזר שם, ובילקוט חדש ערך אליהו ואלישע אות יב לט:

בענין מה שמבואר שם באות ב' ג' שלפעמים אי אפשר להתפלל בבחינת רחמים ותחנונים, ואז התפלה בבחינת דין וכו' ודייקא על ידי זה נעשין תיקונים נפלאים עיין שבת פ"ט: מה שעיקר הצלת ישראל לעתיד יהיה רק על ידי תפלתו של יצחק דייקא שהוא בבחינת דין כידוע, וזה שכתוב (בישעיה ס"ג) הבט משמים וכו' וכתוב (שם) המון מעיך ורחמיך אלי התאפקו (היינו שנפגם כביכול בחינת רחמנות) וזה (שם) כי אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו, כי אברהם וישראל הם בחינת חסד ורחמים, ועל ידם אי אפשר לקבל הצלה כעת רק על ידי יצחק שזה בחינת אתה ה' אבינו וכו' כמו שדרשו רז"ל בשבת שם וזהו שאמר יצחק הא קריבת נפשי קדמך, כי מסירות נפש על קדוש ה' על ידי זה נמשך ביותר שלימות התפלה עד שנעשה על ידי זה בחינת סליחת עוונות כמבואר לעיל ואפשר שזהו שאמרו רז"ל (ברכות ו:) להיות זהיר בתפלת המנחה דייקא, מחמת שתפלת המנחה תיקן יצחק ועיין בפרי עץ חיים שער חג המצות פרק ז' על פסוק (ישעיה נ"ב) חנם נמכרתם ולא בכסף תגאלו, כי הגאולה שלעתיד יהיה מבחינת זהב בחינת יצחק דין קשה וכו' ומובא שם גם כן מאמר רז"ל שבגמ' שבת הנ"ל ועיין שם גם כן לעיל מזה מה שדרשו על פסוק (ישעיה א) לכו נא ונוכחה וכו' לכו אל אבותיכם ויוכיחו וכו', מובן גם כן קצת לפי דברי רבינו ז"ל שבמאמר זה הנ"ל:

נשמט ושייך קודם אות ב' הנ"ל, שם באות ג' מבואר שקריעת ים סוף הוא בחינת תיקון למלחמת עמלק ועיין שמואל א' ט"ו ויחמול שאול והעם על אגג, שזה בחינת מה שהסטרא אחרא ינקה מבחינת הרחמנות, עד שעל ידי זה נפגם הרחמנות ונעשה אכזריות (שזה בחינת מה שדרשו רז"ל (ילקוט שמעוני שם) על ענין זה בעצמו כל המרחם על אכזרים לבסוף נתאכזר וכו'), ועל ידי זה בעצמו מתגבר ביותר קליפת עמלק שיונק מבחינת הדעת וזה שכתוב שם ויאמר שאול מעמלקי הביאום אשר חמל העם וכו' ויאמר שמואל הלא אם קטן אתה בעיניך ראש שבטי ישראל אתה וכו' וישלחך ה' בדרך ויאמר לך והחרמת את החטאים את עמלק וכו' ופירש רש"י בשם התרגום יונתן ראש שבטי ישראל אתה, שבטא דבנימין עבר בימא בריש כל עמא וכו' כי על ידי קריעת ים סוף זוכין בשלימות לבחינת מלחמת עמלק ללחום בו עד כלותם וכו' ועיין מדרש רבה וירא פרשה מ"ט, זה שהוא עובר לפני התיבה אין אומרים לו וכו' אלא בא וקרב עשה קרבנינו ומלחמותינו מבואר על פי הנ"ל שלפעמים צריכין להתפלל בבחינת דין, ותפלה זו היא בחינת מלחמה כמובן ועיין עוד במדרש רבה ויצא פרשה ס"ח מענין התנין של נבוכדנצר שהכניעו דניאל עיין שם, נטל תבן והטמין לתוכו מסמרים והשליך לפניו ובלעו ונקבו מסמרים את בני מעיו הדא הוא דכתיב (ירמיה נ"א) והוצאתי את בלעו, עיין שם מפיו מכוון ממש לענין התפלה בבחינת דין הנ"ל:

במאמר איה מקום כבודו, ואפילו כשנופל חס ושלום בספיקות רוצה לומר שמסופק באיזה דבר אם כבוד השם יתברך לעשותו או שלא לעשותו וזה גם כן בחינת נפילה, כי מאחר שכבר זכינו לקבל התורה וכו' לא שייך שוב להסתפק בשום דבר, כי איך אפשר להסתפק בדבר מהיפך אל היפוך, אם הוא כבוד השם יתברך אם לאו שהוא ההיפוך חס ושלום לגמרי וזה רק מחמת ששכלו מבולבל ואינו יכול להכריע על פי התורה לידע אמתת הדבר, ועל כן בוודאי זה נחשב לבחינת נפילה גדולה ויש שנפילתו גדולה מאד מאד רחמנא ליצלן וכו', ואף על פי כן אם זוכה לחפש באמת אחר כבודו יתברך אזי הירידה הוא תכלית העליה וכו' כמבואר בפנים:

שם, וזה בחינת בעשרה מאמרות וכו' רוצה לומר על דרך שפירש בספר מבוא שערים חלק ב' פרק ב' דף י"א דפוס קארעץ וכן הוא באוצרות חיים שער העבורים סו: דפוס קארעץ, על ענין המשנה בעשרה מאמרות הנ"ל, כי המלכות לא יצאה וכו' רק חלק יוד שבה וכו' והענין הוא כי אין שליטת החיצונים והקליפות אלא בזו"נ וכו', וכשישראל חוטאין חס ושלום, אזי בתחלה מגיע הפגם במלכות וכו' ויש פגם שיכול לפגום בחלק העשירי התחתון שבה, וכתיב בו (תהלים ה) כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע וכתיב (ישעיה מ"ב) וכבודי לאחר לא אתן, ולכן לא חלק הכבוד ההוא לאחר שהיא הקליפה אלהים אחרים וכו' והוא יכול להתקרב שם בדין גמור מחמת עוונות ישראל, ואז מוכרח החלוקה ההיא להסתלק משם ולהתכסות מעיניהם לבל ינקו מהם וכו' ויש פגם יותר שעולה עד היסוד בה שהוא החלק התשיעי שבה ואז מסתלקים ב' החלקים הנ"ל שהם התשיעי והעשירי וכן כיוצא בהם, עד שיוכל הפגם לסלק ולהעביר טית חלקים התחתונים שבמלכות מחכמה שבה ולמטה, אך חלק העליון שבה שהוא הכתר אי אפשר להסתלק, עיין שם הטעם לזה וכו' ונמצא המלכות נתמעטה טית חלקים תחתונים, אשר להיותם תחתונים יכולין להתאחז בהם הקליפות ולכן מסתלקים אמנם הכתר שבה אינו מסתלק לעולם, כי אין בה כל כך שליטת ואחיזת הקליפות וכו', שגם אם יתאחזו הקליפות בה ברדתה למטה ביניהם בסוד (משלי ה) רגליה יורדות מות אינה מתבטלת ביניהם וכו' עיין שם עוד הנה העתקתי לפני המעיין קצת בדברי האריז"ל בכדי שיבין על ידי זה ביותר דברי רבינו ז"ל שבמאמר זה ועיין גם כן בשער ההקדמות דף מה:

שם, במאמר זה ואיה השה לעולה וכו' היינו על דרך שאמרו רז"ל (ילקוט שמעוני רמז ק"א) שהס"מ הלך תחלה אצל אברהם ואחר כך אצל יצחק וכו' עד שהביאו לזה ששאל (בראשית כ"ב) ואיה השה לעולה נמצא ששאלה זו היתה מבחינת הספיקות הנ"ל, רק שמסתמא היה בדקות גדול מאד כמובן ועל כן בזה בעצמו מרומז התיקון לזה, שזה בחינת ואיה השה לעולה כמבואר בפנים:

שם, בראשית ברא תיש וכו' ויש לומר שזהו שאמרו רז"ל (אבות ה) שנברא בערב שבת בין השמשות שאז נגה נכללת בקדושה כידוע:

שם, ואלו הספקות הם בחינת עץ הדעת וכו' ויש לומר שזהו שאמר לו הקדוש ברוך הוא איכה, היינו שרימז לו התיקון הנ"ל שעל ידי בחינת איה וכו' ועיין נפלאות רבות על פי מאמר זה בלקוטי הלכות, הלכות נפילת אפים ה"ו ובהלכות תחומין ה"ו ובהל' גביית חוב מהיתומים ה"ג ועוד בשאר מקומות בדבריו ז"ל:

עיקר התכלית וכו' כי זה כל האדם היינו כי זה יכול כל אדם לקיים ולהשיג על ידי זה את התכלית וכו' רוצה לומר אף על פי שרז"ל דרשו על זה (ברכות ו:) כל העולם לא נברא אלא לצוות לזה וכו', נמצא גם זה התכלית לאו כל אדם זוכה להשיג ומי שזוכה להשיגו אז בשבילו נברא כל העולם, אבל על כל פנים כל אדם יש בבחירתו להשיג זה התכלית של האלקים ירא וכו', רק שלא כל אדם בוחר בזה ומי חייב לו בזה מאחר שהוא עצמו הגורם בדבר, מה שאין כן השגת התכלית על ידי חקירות וחכמות כפי דעת המחקרים חס ושלום, זה אינו תלוי בבחירת האדם כלל, כי רוב ועיקר העולם אינם מסוגלים לזה כלל מה שאין כן השגת התכלית על ידי תמימות ויראת ה' וקיום מצוותיו בפשיטות גמור, לזה מסוגל כל אדם וכו' כמבואר בפנים:

שם, וזהו עיקר התכלית אצלינו שתהיה התפלה נכללת באחדותו יתברך וכו' נראה לעניות דעתי דרוצה לומר, כי לדעת המחקרים התכלית הוא שיהיה נעשה אחד מהמשכיל ומושכל והשכל וכו' כמבואר בפנים בתחלת המאמר ובאמת כל חכמתם וחקירתם הולכים על פי הטבע ובחינת טבעיות הוא בחינת פירוד וגבול בין דבר לחבירו בין גלגל לגלגל ובין שכל לשכל כידוע, ואיך אפשר על ידי חקירות כאלו לבוא לבחינת אחדות, מאחר שהם בעצמם בבחינת הטבע וענין האחדות אפילו לפי דעתם הוא למעלה מהטבע, וכמובן אפילו בשכל הפשוט מה שאין כן על ידי מצוות מעשיות שהם בחינת אמונה בחינת תפלה שמשנה הטבע, על ידי זה בעצמו זוכה האדם גם כן לצאת מבחינת הטבעיות לבחינת למעלה מהטבע, ואז זוכה להתפלל בדביקות גדול עד שבא להתפשטות הגשמיות, ויוצא מבחינת הגבול והטבעיות לגמרי, ונכלל בבחינת האחדות האמיתי שזה בחינת (דברים י) הוא תהלתך והוא אלקיך, שהתפלה והשם יתברך הם אחד ממש כביכול, וזהו עיקר התכלית באמת אך שהמחקרים רוצים לפרש גם ענין קיום המצות מעשיות שהם רק בבחינת אמונה, כי הם למעלה מהשכל הטבעי שבאדם, רק בבחינת אמונה כמו שכתוב (תהלים קי"ט) כל מצותיך אמונה, והם רוצים למצוא להם טעמים על פי שכל הטבעי ויש שכופרין בפשוטן של המקראות וקיום מצוות מעשיות לגמרי חס ושלום, ואומרים שמרמזין רק על השכליות שלהם ועיקר הכנעתם הוא על ידי אמונה, היינו לבלי לכנוס עמהם בטוען ונטען על פי שכל כלל, רק לרחק עצמו מהם ומסברותיהם לגמרי, ולהחזיק רק באמונה שלימה ובקיום המצוות וביראת אלקים, אזי זוכין לבוא על ידי זה לשלימות התפלה עד שמשנה הטבע, ואזי ממילא נתבטלין החכמות והחקירות שלהם ההולכין על פי הטבע, וזוכין ליכלול באחדותו יתברך באמת כנ"ל:

על ידי הנגינה וכו' וסימן בכתף ישאו וכו' אמר המחברתב יש לפרש בזה בדרך צחות מאמר רז"ל בסוכה ל"ה מפני מה נענש דוד בעוזא וכו' מפני שקרא לדברי תורה זמירות שנאמר (תהלים קי"ט) זמירות היו לי חוקיך עיין רש"י שם ובחידושי אגדות, אמר לו הקדוש ברוך הוא וכו' הריני מכשילך בדבר שאפילו תינוקות של בית רבן יודעין דכתיב (במדבר ז) ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו, ואיהו אייתיה בעגלה כי באמת פירוש הפשוט של בכתף ישאו שישאו את הארון על הכתף ולא על העגלה, רק שרז"ל דרשו מזה לענין שירה, דאי כתיב בכתף לבד ידעינן גם כן דישאו, על כן דרשו אין ישאו אלא שירה שנאמר (תהלים פ"א) שאו זמרה וכו' כמבואר בש"ס שם ומחמת שעל ידי נגינה אדם ניכר אם קבל עליו עול תורה, על כן אמר דוד זמירות היו לי חוקיך והקדוש ברוך הוא הקפיד על זה כי לשון זמירות משמע אדרבא שאינם עליו עול, אלא לשעשע בהם בשעת צער כפי פירש"י, או שאין צריך לחזור עליהם כפי פירוש חידושי אגדות על כן אמר לו הקדוש ברוך הוא דברי תורה דכתיב בהם (משלי כ"ג) התעיף עיניך בו ואיננו וכו', היינו שצריכין להיות לעול על האדם שיהגה בהם תמיד ויחזור עליהם בכל עת ואתה קורא אותן זמירות, חייך שאני מכשילך בדבר שאפילו תינוקות של בית רבן יודעין וכו' כנ"ל כי זה הפירוש הפשוט שצריכין לישא את הארון בכתף דייקא, זה יודעין אפילו תינוקות של בית רבן והגדולים יודעים שמרמז גם על השיר מדכתיב ישאו ולא בכתף לבד כנ"ל אבל הפירוש הפשוט שיודעים אפילו תינוקות של בית רבן בוודאי צריכין לקיים, ואיהו אייתי לה בעגלה נמצא שיש בענין זה קצת מבחינת מדה כנגד מדה, מחמת שאמר זמירות היו לי חוקיך נענש בזה שדרש ישאו לשון זמרה ושירה דכתיב שאו זמרה ושכח הפירוש הפשוט כנ"ל

מאמר זה נאמר בשבת פרשת יתרו תקס"ט, ושמעתי שנאמר על ידי שאלה ששאל הרב הצדיק וכו' מוה' יקותיאל ז"ל המגיד דק"ק טארהאויצע ששבת אז אצל רבינו ז"ל, ושאל אותו ענין זה כאשר שבוודאי הצדיקים הגדולים הקדמונים עשו ספרים הרבה והיכן הם, ועל ידי זה נתגלה ענין זה המבואר במאמר הנ"ל ושמעתי שהמגיד ז"ל הפליג מאד בשבח נפלאות המאמר הזה ואמר שדיבר מהשאלה הנ"ל עם כמה צדיקים גדולים ולא מצא בפיהם מענה על זה עד ששאל את פי רבינו ז"ל כנ"ל, ואמר שבשעה שאמר רבינו ז"ל המאמר הנ"ל ראה להבות אש יוצאין מפי רביז"ל, ולא היה יכול לצייר עצמו כלל איך יהיה נכתב זאת בספר ואחר שבת בא הר"ר נתן ז"ל והביא זה המאמר כתוב על הספר והתפלא המגיד הנ"ל מאד:

שם, וכמו שמספרין מעשה מהבעל שם טוב עם הדרשן וכו' רוצה לומר כמבואר במקום אחר שדרשן אחד ישב פעם אחד בסעודה אצל השלחן שהיה מיסב עליו הבעל שם טוב ואמר הדרשן הזה דברי תורה לפני המסובין, והם שחקו ממנו על שמילא את לבו לומר תורה על השלחן שהיסב עליו הבעל שם טוב ז"ל, וחרה להדרשן קצת על זה ששחקו ממנו ונשמע להבעש"ט ז"ל וציוה על הדרשן לומר לפניו הדברי תורה שאמר לפניהם ואמר אחר כך הבעל שם טוב ז"ל שהדרשן הזה הוא אומר תורה מפי אליהו ז"ל:

שם, או שמשקה אותה מים מאררים ואזי נבדקת וכו' נראה לעניות דעתי דרוצה לומר, כי פרשת סוטה נקראת ספר כמו שכתוב (במדבר ה) וכתב את האלות האלה הכהן בספר, ושם שורה גם כן הרוח קנאה של משיח ועל כן כשנמחק זה הספר אל המים והיא שותה המים, אזי אם נטמאה נענשת תיכף על ידי הרוח קנאה הנ"ל, ואם לאו ונזרעה זרע כי אלו הספרים הם שורש כל התולדות בחינת (בראשית ה) זה ספר תולדות אדם וכמובא בזוהר הקדוש דף לז:

הנ"ל (משלי י"ח) מגדל עוז שם ה' וכו' דא הוא ספר תולדות אדם וכו' עיין שם (ועיין ספרי ומדרש רבה נשא פרשה ט' אמר המקום ספר שנכתב בקדושה ימחה על המים ספרי מינין וכו' על אחת כמה וכמה וכו'):

שם, ודע שיש יחודא תתאה וכו' אחי המעיין ראה והתבונן גודל מעלת יקרת קדושת היחודא תתאה כשהיא בקדושה וטהרה כראוי, עד שכדאי אצל הצדיקים הגדולים בני עליה שזכו לחבר ספרים יקרים וקדושים מאד מלאים רזין דרזין, ויש בהם שמות הקדושים בחינת שמי שנכתב בקדושה גם כלל הספר בעצמו הוא בחינת שם ה', ואם היה הספר נתפשט בעולם היה עושה שם גדול בישראל, ואף על פי כן כדאי אצלם לשרוף הספרים קדושים הנ"ל, בשביל שלא יקלקל חס ושלום השלום של הזוג הקדוש שיחודא תתאה שלהם בקדושה ובטהרה כראוי כמבואר בפנים:

מי שיודע מארץ ישראל וכו'

כבר מבואר במקום אחר שענין זה המאמר נוהג גם עכשיו כי על ידי שמסתכלין על כלל הקיבוץ שמתקבצין אליו ז"ל על ראש השנה, ובערב ראש השנה משתטחין על קברו הקדוש ואומרים העשרה קפיטיל תהלים כפקודתו ז"ל, ומתפללין שם הרבה על התשובה, ולזכות לעבוד את ה' כראוי כל אחד כפי בחינתו ואחר כך בראש השנה מתפללין ביחד בבית המדרש הנקרא על שמו ז"ל ובוודאי השם יתברך מקבל התפארות גדול מזה ומי שמסתכל על זה בעין האמת ומתבונן בגודל כח וזכות הצדיק שזכה וזיכה את הרבים בחייו כל כך, עד שגם עכשיו זה שנים רבות אחר פטירתו ז"ל עומד ומשמש במרום ומזכה את הרבים כל כך בספריו הקדושים ובקברו הקדוש, וזה מה שנראה גם לעיני בשר הגשמיים, מלבד מה שעוסק ברוחניות בתיקון נפשות ישראל, להחזירם בתשובה ולקרבם להשם יתברך, וביותר נראה זכות ההתפארות הזאת בראש השנה בזמן הקיבוץ הגדול ומי שיש לו עינים לראות הוא מתפלא מאד בכל שנה ושנה בעת וזמן הקיבוץ כי מי פועל ועוסק זאת לקבץ בכל שנה ושנה קיבוץ גדול כזה ה' עליהם יחיו, ורובם ככולם הם בעלי תורה, והרבה מהם גם בעלי עסק, ויש שיש להם עסקים גדולים מאד בביתם, ולפני ראש השנה משליך כל אחד מהם כל עסקיו שבביתו ובא ביגיעות וטירחות גדולות ויש שבאים ממקומות רחוקים וכו' ואין עושים שם שום דבר, רק כל אחד מבקש ומתחנן ושופך נפשו לפני ה' לזכות לתשובה שלימה וכו', ושיתתקנו כל פגמיו שפגם עד עתה ושמעתה לא יפגום עוד, ומרבים שם בתחנונים רבים ובבכיות גדולות והתעוררות גדול עד אין חקר, הן על קברו הקדוש קודם ראש השנה הן בבית מדרשו הקדוש בראש השנה בעצמו, וכל אחד מקבל הארה והתעוררות מחבירו ובכל שנה ושנה מתחדש ומתחזק בעזרת השם האהבה וההתקשרות והאחדות שבין כל הקיבוץ לשם שמים ושאינה תלויה בשום דבר כלל וגם בעזרת השם בכל שנה נתוספין נפשות חדשות אל כלל הקיבוץ ורואין בחוש ממש הפעולה הטובה שיש לכל אחד מאנשי הקיבוץ בכל השנה על ידי זה ברוחניות וכמעט שהחיות וההתחזקות של כל אחד בעבודת ה' כל השנה כולה הוא על ידי החיות דקדושה וההארה הגדולה שמקבלין אז בזמן הקיבוץ וכשנתתקן ברוחניות ממילא מסתמא נתתקן גם בגשמיות גם כן כמבואר במקום אחר ומי שמסתכל על כל זה בעין האמת (וממילא מובן כי אי אפשר לבאר בשלימות כל ענייני ההתפארות הקדושים שיש להשם יתברך על ידי זה) בוודאי הוא גם כן בבחינת (ישעיה ל"ג) מלך ביפיו תחזינה עיניך וזוכה גם כן לכל הבחינות המבוארים בפנים:

שם, אבל יש שפע כפולה וכו' הקשר לענין זה עם המאמר הנ"ל עיין בליקוטי הלכות הל' ברכת המזון הלכה ד' אות ט"ז מה שביאר בזה, ועיין שם נפלאות ע"פ מאמר הנ"ל:

על ידי חלישות הלב וכו' וזה שכתוב (דברים כ) איש הירא ורך הלבב פירש רש"י וכו' נראה לעניות דעתי דרוצה לומר, כמו שלענין מלחמה גשמיות עיקר הגבורה הוא בלב שאל ירך לבבו ולא יתפחד מאויביו, רק יבטח בהשם יתברך שיעמוד בעזרתו לנצח המלחמה כמו כן לענין מלחמת מצוה בעבודת ה', עיקר הגבורה הוא בלב שיחזיק את לבו בה' שיהיה בעזרתו להתגבר על יצרו ולנצח המלחמה בשלימות, ואל ירך לבבו כלל אפילו מעבירות שבידו מכבר חס ושלום, רק יאמץ לבו בהשם יתברך ויתגבר בכל כחו להתגבר על יצרו מעתה על כל פנים, ולעסוק בעבודת ה' בכל כחו ויכלתו ועל העבר מה שפגם כבר יבקש סליחה ומחילה מלפני השם יתברך ויתחרט על זה מעומק לבבו, ויאמין בהשם יתברך כי הוא רב סליחות, ויהיה איך שיהיה אפילו אם חס ושלום אינו בטוח בשלימות שלא יקבל עונש על חטאיו בעולם הבא, כי יודע כי גדלו פשעיו רחמנא ליצלן, אף על פי כן יחזק את לבו שלא יתבלבל על ידי זה מעבודת ה' באמת מעתה על כל פנים כי הנפילה שנופל בדעתו על ידי זה זה גורם לו שיתגבר עליו יצרו ביותר חס ושלום, כי תחלת נפילה ניסה כמו שאמרו רז"ל (סוטה מ"ב:) ועל כן עיקר הגבורה והנצחון בשלימות מעתה על כל פנים הוא בלב, שיחזק את לבו שלא יבלבל אותו שום דבר כלל, ויהיה איך שיהיה לא יניח את מקומו מלעסוק בעבודת ה' ואם יהיה חזק בלבו באמת בזה, אזי סוף כל סוף יזכה לנצח המלחמה בשלימות כרצונו יתברך, וכמבואר מזה הרבה בדברי רבינו ז"ל ובספרי ליקוטי הלכות הקדושים:

השם יתברך למעלה מהזמן וכו'

שם, ועל כן יאמר לו השם יתברך (תהלים ב) אני ילדתיך וכו', כי כל הזמן שעבר אין ואפס לגמרי וכו'

אמר המחבר, בזה מובן מה שאמרו רז"ל סנהדרין צ"ח ששאל ר' יהושע בן לוי למשיח אימתי יבוא ואמר לו היום, ולמחר כשלא בא פירש לו אליהו דרוצה לומר, (תהלים צ"ה) היום אם בקולו תשמעו, היינו על ידי תשובה שהוא גם כן בחינת למעלה מהזמן שזה בחינת אם בקולו תשמעו גם כן כמבואר לקמן בסימן ע"ט ובספר המדות על ידי זה יבוא משיח, ואז יבינו כל ישראל אמתת דברי משיח שאמר שיבוא היום- היום ממש, כי כל הזמן שעבר אין ואפס לגמרי כנ"ל ובזה יש לפרש גם כן הפסוקים (איכה ה) אתה ה' לעולם תשב כסאך לדור ודור, כי השם יתברך בוודאי למעלה מהזמן, ואין כל הזמן של הגלות עולה אצלו כהרף עין אך למה לנצח תשכחנו תעזבנו לאורך ימים, כי דעת שלנו קטן ואנחנו בתוך הזמן וקשה לנו לסבול אורך הזמן של הגלות, השיבנו ה' אליך ונשובה חדש ימינו כקדם היינו כנ"ל

ועיין בליקוטי הלכות הל' מילה והל' עבדים אות י"ז, שנשמע מפי רבינו ז"ל סמוך להסתלקותו שאמר שהוא הולך עתה רק עם זה המאמר הנ"ל שגילה על פסוק (תהלים ב) אני היום ילדתיך שהוא בחינת למעלה מהזמן וכו' והמובן מדבריו היה שאמר זאת, לענין מה שהוא עושה ביגיעות גדולות כל כך לקרב נפשות ישראל להשם יתברך ועדיין לא עלתה בידו כרצונו, והמחלוקת והמניעות בגשמיות ורוחניות מתגברין ומתפשטין מאד מאד בכלליות ובפרטיות על כל אחד ואחד עד אשר כשל כח הסבל וכו' ולענין זה אמר שהוא מחיה את עצמו עם ענין זה של אני היום ילדתיך, היינו שהשם יתברך יעזרהו לדלג על הכל, וסוף כל סוף יתגלה האמת וכולנו נשוב להשם יתברך באמת, וכל הימים הראשונים יפלו כי כל הזמן יתבטל ויוכלל הכל בבחינת למעלה מהזמן וכו' ועיין שם עוד דברים נפלאים מאד על פי מאמר הנ"ל:

שם במאמר הנ"ל, וכן אנו רואים במקום גם כן וכו' הגם כי הדברים מבוארים בפנים, אף על פי כן נראה לעניות דעתי כי גם זה בכלל כוונת דבריו ז"ל כי המקום מקושר לזמן והזמן מקושר למקום כמו למשל המעת לעת שהוא יום אחד ולילה אחת הוא מחמת המקום, כי במקום זה נראה השמש ונקרא יום ובמקום זה כבר אינו נראה ונקרא לילה וכן כלל המעת לעת הוא מה שהגלגל מקיף כל הכדור עד שחוזר למקומו זה הוא שיעור מעת לעת וכן שיעור החודש מה שהירח מקיף כל הכדור עד שחוזר למקומו וכו' וכן השנה מה שהשמש מקיף וכו' עד שחוזר למקומו ונקודתו נמצא כי שיעור הזמן הוא על ידי המקום וכן שיעור המקום הוא לפי הזמן, כי ממקום זה למקום זה מהלך שעה אחת, ולמקום זה מהלך שני ימים וכו', וכל זה כפי מהלך הבינוני, ומי שכחו גדול עוד יותר יכול לילך מהלך זה בזמן עוד פחות מזה, אבל על כל פנים הכל מקושר בהזמן אבל כשזוכין לדעת כזה שהוא בחינת ביטול הזמן בחינת למעלה מהזמן, אז ממילא נתבטל גם המקום והגם כי אין לנו שום תפיסה בענינים כאלה, אף על פי כן גם לפי קטנות דעתנו יכולין לפרש, דרוצה לומר כי רוב מחשבות האדם ותחבולותיו נופלין תחת בחינת הזמן ותחת בחינת המקום אבל מי שזוכה לדעת שלם כזה, אזי כל מחשבותיו ועניניו בבחינת למעלה מהזמן למעלה מהמקום מאחר שדעתו גדול כל כך עד שבחינת הזמן והמקום בטלים אצלו לגמרי כנ"ל אך גם זה אי אפשר לבאר היטב בפרט בכתב:

אלה מסעי בני ישראל וכו'

שם, וזה ישראל ר"ת וכו', כי הרחמנות נעשה על ידי מסעי בני ישראל נראה לעניות דעתי דרוצה לומר, כי שם ישראל מורה על בחינה זאת כשזוכין שנמסר בידינו הרחמנות אז נקראים ישראל בחינת (בראשית ל"ב) כי שרית עם אלקים ועם אנשים ותוכל, מאחר שכביכול הממשלה בידינו לרחם על עצמינו כפי חיוב דעתינו ולעניות דעתי בא ליישב בזה קושית המפרשים מה שכתוב תחלה (במדבר ל"ג) ויסעו מרעמסס, ואחר כך כתיב (שם) ויסעו בני ישראל מרעמסס ויחנו בסוכות כי בתחלה מספר בכלל מיציאתן ממצרים שיצאו מרעמסס, ואחר כך כשמתחיל לספר בפרטיות כל המסעות שלהם, שעל ידי זה נתתקן פגם אמונה וכו' אז קראם בני ישראל והנה אף על פי שבמסעות האלה יש מסעות שהיו קודם לחטא העגל, היה לתקן בזה פגם אמונה שהיה מכבר מדורות הראשונים שזה היה גם כן כל ענין גלותם במצרים לתקן הפגמים שמכבר כידוע ובמסעות אלה השלימו התיקון של פגם אמונה הנ"ל אך אחר כך על ידי חטא העגל חזר הקלקול למקומו, והוצרכו למסעות הרבה לתקן הפגם של (שמות ל"ב) אלה אלקיך וכו'

ויש לבאר בזה עוד כי עיקר ענין העגל וכן הענין של כל עבודות זרות היה מחמת זה הענין המבואר כאן כי בוודאי כל מה שעושה השם יתברך להאדם אפילו אם מביא עליו יסורים ועניות חס ושלום הכל הוא מחמת רחמנות אך להאדם קשה להבין את הרחמנות הזאת, ועל כן עשו את העגל להמשיך ההשפעה על ידו כרצונם וכפי דעתם בעל כרחו של השם יתברך כביכול (ועיין בליקוטי תורה פרשת כי תשא מבואר כעין זה) וזה היה הענין של כל העבודות זרות של הקדמונים כמבואר ברמב"ם הלכות עבודה זרה וגם עכשיו יש בחינות כאלו שפוגמין באמונה ובטחון, ואינו רוצה להשליך יהבו על ה' ולהתנהג בפשיטות ובתמימות לעשות משא ומתן באמונה, ושיהיה תורתו קבע ומלאכתו עראי וכמו שאמרו רז"ל (אבות א), ולסמוך על השם יתברך שבוודאי יצליח אותו גם במלאכתו המועטת, וכן כל כיוצא בזה בשאר צרכי האדם וכל זה מחמת שהאדם יודע שאי אפשר להבין רחמנותו יתברך, והוא רוצה דייקא שיהיה הרחמנות כפי רצונו דייקא שיהיה לו עושר וכבוד וכל כיוצא בזה, ומחמת זה הוא טרוד אחר פרנסתו ביגיעות גדולות ומחליף בדיבורו וכן כל כיוצא בזה, אף על פי שהוא יודע שהוא נגד רצונו יתברך, והוא בחינת פגם אמונה ועבודה זרה כמו שאמרו רז"ל (סנהדרין צ"ב) באמת כל המחליף בדיבורו כאלו עובד עבודה זרה ועיין בזה במאמר צוית צדק וכו' סימן כ"ג בליקוטי הראשון ועיין גם כן במאמר ויסב וכו' סימן ס"ב מענין שלא לעשות מהסיבות עיקר וכו' נמצא כי כל תחבולות האדם שהם נגד האמונה הקדושה, הכל הוא מחמת שהוא רוצה דייקא שיהיה הרחמנות כפי רצונו וחיוב דעתו ועל כן גילה לנו רבינו ז"ל במאמר זה כי הדיבור בהיפוך ממש חס ושלום, כי אדרבה על ידי זה שפוגם באמונה שזה בחינת פגם עבודה זרה, על ידי זה יש חרון אף חס ושלום ואז יתנהג עמו בוודאי ההיפוך מרצונו ודעתו חס ושלום ודייקא על ידי שזוכה לתקן פגם אמונה, על ידי זה זוכה שיהיה הרחמנות כפי רצונו בבחינת (בראשית מ"ג) ואל שדי יתן לכם רחמים וכו' כמבואר בפנים ועיין נפלאות על פי מאמר זה בליקוטי הלכות, הלכות תחומין הלכה ג' ועיין בפרשת ראה (דברים י"ג) ולא ידבק בידך מאומה וכו' למען ישוב ה' מחרון אפו ונתן לך רחמים ורחמך, מכוון ממש לדברי רבינו ז"ל הנ"ל:

הצדיק מוכרח לעשות תשובה וכו'

שם, שהצדיק הוא בחינת יסוד הפשוט שממנו נמשכין כל הד' יסודות בבחינת (בראשית ב) ונהר יוצא מעדן וכו' עיין זוהר בראשית כ"ז, אי זכה לנטרא לה איהו יהא רישא על ד' יסודין ואתעביד נהר דאתשקיין על ידיה ולא על ידא אחרא ואשתמודעין ביה דאיהו רבון ושליט עלייהו וכו' עיין שם עוד:

שם, ביקש משה שיעשה למען שמו הגדול וכו' עיין מדרש רבה כי תשא פרשה מ"ד אשר נשבעת להם בך בעבור קדושת שמך עשה וכו' ועיין ברכות ל"ב ועיין יהושע ז' ומה תעשה לשמך הגדול ופירש"י המשותף בשמנו, וכן הוא בליקוטי שם בשם הירושלמי עיין שם וכן בירמיהו י"ד אם עווננו ענו בנו ה' עשה למען שמך פירש"י ומדרש אגדה שמך המשותף בשמנו ועיין מדרש רבה קהלת בפסוק (קהלת ד) ושבח אני את המתים מבואר גם כן כיון שאמר משה (שמות ל"ב) אשר נשבעת להם בך למען שמך, באותה שעה נתמלא הקדוש ברוך הוא רחמים:

מאמר זה נאמר בליל שבת בראשית תק"ע ויש בזה סיפור שלם ותוכן הדברים הוא, כי בקיץ שלפני זה היינו בקיץ תקס"ט נסע הרב הצדיק המפורסם וכו' מוה' לוי יצחק ז"ל מבארדיטשעב על המדינה, והרחיק נדוד למדינת וואליחייא שקורין מאלדאווע, מה שלא היה דרכו כן לנסוע לשם, וסיפרו זאת לפני רבינו ז"ל וביום שלאחריו ציוה רבינו ז"ל לבדוק תפליו ונבדקו, והיו כשרים ויפים מאד מאד אחר כך ענה ואמר רבינו ז"ל, מה שבדק תפליו הוא מחמת הסיפור של נסיעת הרב הק' הנ"ל על המדינה, וכמבואר במקום אחר (חיי מוהר"ן, גדולת נוראות השגתו, סימן ל) ביאור הענין בשלימות בדרך נפלא ונורא ומתוך כלל דבריו נשמע שקורא להרב הנ"ל פאר ישראל (בחינת תפילין שנקראים פאר כמו שאמרו רז"ל (ברכות י"א), ובשנה הזאת היינו סמוך לימים טובים של שנת תק"ע הנ"ל היה צער גדול בעולם מחמת שלא היו אתרוגים מצויים במדינתנו כלל, ואז בין יום כפור לסוכות נאמר המאמר המבואר במקום אחר לפי הימים נוראים וכו' כן הוא האתרוג בבחינת והנה נער בוכה וכו' כנדפס בהשיחות (שבסוף סיפמ"ע) סימן פ"ז ועיין שם גם בסימן קכ"ה ואחר כך כשבאו האתרוגים והיה לו לרבינו ז"ל שמחה גדולה מזה עד אין שיעור כמבואר במקום אחר, ואז אמר רבינו ז"ל שהיה בטוח על הרב הנ"ל שהוא פאר הקהלה שלנו (היינו של כל המפורסמים שהיו אז), שבוודאי יפעול בתפלתו שיהיו אתרוגים וכו' כמבואר במקום אחר (חיי מוהר"ן, שיחות השייכות לתורות מ"ה)

גם בין יום כפור לסוכות הנ"ל נאמר המאמר שבסימן ס"ו הנ"ל מענין שהצדיק מוכרח לעשות תשובה בעד ישראל, שיש לו גם כן שייכות למאמר בראשית הנ"ל כמבואר להמעיין בפנים והר"ר נתן ז"ל לא היה אז אצל רבינו ז"ל, ואחר שמחת תורה תיכף באסרו חג שהיה אז ביום ד' פרשת בראשית, בא הר"ר נתן ז"ל אצל רבינו ז"ל ושמע מהחברים העניינים הנ"ל שנאמרו בין יום כפור לסוכות וכתבם על הספר ואחר כך בלילה השייך ליום ה' הביא לפני רבינו ז"ל כתיבת המאמר שבסימן ס"ו הנ"ל, ולקח רבינו ז"ל הכתב ועיין בו אז היטב, והיה ניכר שהיה טרוד בצער גדול ועיניו היו מלאים דמעות קדושים ולא נודע אז כלל מה ענין הצער שלו אחר כך בליל שבת קודש פרשת בראשית אז גילה הענין שבמאמר בראשית סימן ס"ז הנ"ל, ואמרו בהתלהבות גדול וביראה גדולה כדרכו, ועיניו היו מלאים דמעות, ושום אדם לא ידע מה הענין הזה אחר כך בלילה השייך ליום ב' פרשת נח הביא הר"ר נתן ז"ל לרבינו ז"ל המאמר בראשית הנ"ל ועיין בו היטב, וגם אז ישב משתומם בצערו אחר כך ענה ואמר התורה שלי גבוה מאד והיא כולה רוה"ק ויכולין לידע ממנה עתידות, מכל שכן כשכבר הדבר נעשה בוודאי יכולין למצוא הכל בתוך תורתי וכו' כמבואר בהשיחות הנ"ל אחר כך ביום ב' נשמע בבראסלב שהצדיק הנ"ל נסתלק אך שלא היה הדבר עדיין בבירור כל כך, אך מחמת המאמר הנ"ל שמדבר שם מענין הסתלקות והעלמת הצדיק שהוא בחינת הפאר וכו', וכבר מבואר לעיל שהצדיק הנ"ל היה נקרא אצל רבינו ז"ל פאר, וגם ממה שאמר רבינו ז"ל אז דייקא שמהתורה שלו יכולין לידע עתידות כנ"ל, מזה נתאמת אצלם הדבר שבוודאי נסתלק הצדיק הנ"ל אך אף על פי כן היו נשמרים מאד שלא לגלות הדבר בפירוש לפני רבינו ז"ל אחר כך בליל שבת פרשת נח אז אמר הענין המבואר במאמר הנ"ל שבראשית הוא הספד על נח היינו על סילוק הצדיק שהוא בחינת נח וכו' ואז זלגו עיניו דמעות וכל העומדים עליו רובם הורידו דמעות, מחמת שכבר ידעו כולם מענין הסתלקות הצדיק הנ"ל ואחר כך נמשך עוד איזה זמן ולא הודיעו לו בפירוש, עד שקרא רבינו ז"ל לאיש אחד שבא מבארדיטשוב, וציוה עליו שיספר לו מענין הסתלקות הצדיק הנ"ל וכו' ואחר כך נודע שבאותה הלילה שהביאו לפניו ז"ל המאמר שבסימן ס"ו הנ"ל שהוא מקושר ומחובר למאמר בראשית הנ"ל, אז נסתלק הצדיק הנ"ל, ואז הבינו למפרע שמחמת זה היה טרוד אז בצער כל כך כנ"ל

והנה במאמר הנ"ל מבואר שכשנסתלק ונתעלם זה הצדיק שהוא בחינת שם ה' ונתפרסם חס ושלום מי שאין בו שם ה' כלל וכו', אז נתגדלין בעולם בעלי שמות הטומאה הקדריים שקורין טאטערין וכו', וגם על ידי זה באים שריפות בעולם רחמנא ליצלן ואז אחר כך ראו זאת בחוש שתיכף בשנה הזאת שנת תק"ע הנ"ל, נתפרסמו בעולם מאד בפרט במדינתנו בעלי שמות הטומאה הקדריים במקומות הרבה, וגם היו אז שריפות גדולות כמעט בכל העולם, ונשרפו עיירות הרבה כמעט כל הבתים שבהם כידוע ומפורסם בעולם מענין השריפות שהיו אז בשנת תק"ע הנ"ל ומחמת השריפות היו נפשות הרבה מישראל מושלכים בראש כל חוצות ממש מחמת שלא היו להם בתים ליכנס בהם וזה מרומז גם כן במאמר הנ"ל גם ענין הידור האתרוג שמבואר במאמר זה שייך גם כן לזה כפי המבואר לעיל שנשמע מפי רבינו ז"ל מקודם שהיה בטוח על זכות הרב הנ"ל שיהיו אתרוגים:

ויש בזה עוד דברים בגו כי עיקר ההספד הנ"ל נאמר על ענין ההסתלקות של רבינו ז"ל בעצמו (כי כבר דיבר אז הרבה מענין הסתלקותו כמבואר במקום אחר) אך שנסמך על ענין הסתלקות הצדיק הנ"ל כדרכו הנפלא בכל המאמרים שלו שכולל דברים הרבה בלי שיעור במאמר אחד וכו' וכבר מבואר במקום אחר (חיי מוהר"ן נ"ט) מה שסמוך לכניסתו לאומין דיבר הרבה מהתורה בראשית לעיני כל ישראל הנ"ל, ואמר אז ענין (ירמיה ל"א) רחל מבכה על בניה זה בחינת עולימתא שפירתא דלית לה עיינין וכו' המבואר בסוף המאמר הנ"ל ואחר כך בסמוך מאד לכניסתו לאומין סיפר המעשה מהבעש"ט ז"ל, שבא לעיר אחת שהיו שם נשמות הרבה מכמה מאות שנים שהיו מצפים על ביאתו לשם לתקנם והבעש"ט ז"ל הבין שאי אפשר לו לתקנם בשלימות כי אם על ידי שיסתלק חס ושלום וכו' כמבואר במקום אחר (חיי מוהר"ן, נסיעתו וישיבתו באומין ו) ואחר כך סמוך להסתלקותו של רבינו ז"ל הזכיר זאת המעשה, ואז אמר שאלפים ורבבות רבבות רבבות נשמות עומדים סביבו ומצפים על התיקונים שיקבלו על ידי הסתלקותו ז"ל, וכמבואר במקום אחר (שם ז) שזה היה כל ענין נסיעתו וישיבתו באומין והסתלקותו בשם, וכל זה אי אפשר לבאר בכתב ועיין מזה הרבה בספר חיי מוהר"ן ובספר ימי נתן (מוהרנ"ת), כי כל הדברים הנ"ל העתקתי משם

ועיין במאמר תקעו תוכחה סימן ח' שנאמר בראש השנה אחרון סמוך להסתלקותו ז"ל ושם מבואר גם כן מענין (איכה ד) תשתפכנה אבני קדש בראש כל חוצות שמרמז על הנשמות שצריכין תיקון כמובן מהשיחה שהיה בקיץ שלפני זה (ועיין במה שבארנו שם קצת בזה), ומענין הבהים שצריכין להכניסם לשם, ומענין שעל ידי שמקרבין עצמן למפורסמים ומנהיגים של שקר על ידי זה נתבלבל המדמה ובאין לאמונות כוזביות להאמין במנחשים וכוזבים שזה בחינת זוהמת הנחש ועל ידי התקרבות למנהיג אמתי נתברר המדמה וזוכין לאמונה שלימה וכו'

ולעניות דעתי יש לכל זה גם כן שייכות למאמר הנ"ל מענין הראש בית ושהוא מאיר עיני ישראל וכו' כי זה עיקר בחינת הראש בית שעוסק לבנות הבתים בתי התפלה המבואר שם במאמר תקעו הנ"ל אות ו', ושעל ידי זה בא התפשטות הנבואה בעולם וכו' כמבואר שם וגם במאמר זה של בראשית הנ"ל נראה לעניות דעתי שרומז על ענין התנהגות שלאחר הסתלקותו ז"ל, שהעיקר הוא להתרחק מהמפורסמים שאין בהם שם ה', שעל ידי זה נתעלם ביותר שם ה' ונכנעין המאורי אור ומתגברין המאורי אש חס ושלום כמבואר בפנים על כן צריכין להתרחק מאד מהם וליזהר לקום בחצות לילה ולבכות ולהתאבל מאד על חורבן בית המקדש, ועל סילוקן של צדיקים שקשה כפליים כחורבן בית המקדש כמאמר רז"ל (רש"י ישעיה כ"ט, ועיין איכה רבה א ל"ט), כי הם בחינת שם ה' בחינת המוחין של התפילין, בחינת תלת גוונין דעינא ובת עין המאירין לבית המקדש שהוא בחינת עינים כמבואר בפנים, והשם יתברך הבטיח לשום לאבילי ציון (ציון הוא בחינת הצדיק יסוד עולם כידוע) פאר תחת אפר, היינו שעל ידי זה נכנעין המאורי אש שהם בחינת אפר ומתגברין המאורי אור שהם בחינת פאר בחינת תפילין בחינת מוחין בחינת ראש בית הנ"ל, היינו שעל ידי זה עצמו שמתרחקין מהמנהיגים שאין בהם שם ה' שמתפרסמין אחר הסתלקות הצדיק הנ"ל, רק מתאבלין ומקוננים על הסתלקות הצדיק הנ"ל שהוא בחינת שם ה', על ידי זה בעצמו זוכין שנמשך עליהם הארת הדעת והמוחין הקדושים של הצדיק הנ"ל שהם בחינת ראש בית בחינת הפאר הקדוש, ונכנעין המאורי אש ומתגברין המאורי אור כנ"ל

ועיין במקום אחר (חיי מוהר"ן) מבואר מענין התורה שאמר באומין על פסוק (שמות כ"ג) ושם אלקים אחרים לא תזכירו וכו' ושיש צדיקי אמת שנתעלם שמם (היינו שאין להם שם ופירסום) והוא בבחינת (שמות ג) זה שמי לעולם ודרשו רז"ל (פסחים נ ולעניות דעתי יש לזה גם כן שייכות לענין המאמר הנ"ל ועיין בסימן ל"ב יש צדיקים גנוזים וכו' מבואר שם גם כן מענין הספרים הקדושים שהם בבחינת שם ה' בחינת שמי שנכתב בקדושה, שלפעמים מתעלמין הספרים הנ"ל וכו' עיין שם ועיין גם במאמר זה שמדקדק ואומר וזה בחינת ההעלמה וכו', שהמשמעות מזה שלפעמים הצדיק בחיים חיותו ואף על פי כן נתעלם שמו הק' שאין העולם זוכין לידע שהוא היופי והפאר והחן וההידור של כל העולם, וכשנתגלה זה הצדיק וכו' אזי כל מי שזוכה להתקרב ולהכלל בהחן האמת שלו אזי נפתחין עיניו וכו' כמבואר בפנים וזה נוהג גם אחר הסתלקות הצדיק, על ידי שמתאבלין על הסתלקותו ומדבקין עצמם בספריו הק' שהם בחינת שם ה' כנ"ל ועיין נפלאות רבות על פי מאמר זה בליקוטי הלכות הל' תפלין ה"ז ובהל' שבת ה"ה ובהל' חלוקת שותפים ה"ה ובהל' מצרנות ה"ד ועוד בכמה מקומות מדבריו ז"ל:

עיקר שלימות הצדיק וכו' מאמר זה איך שנאמר נתבאר למעלה במה שביארנו במאמר כי מרחמם ינהגם סימן ז':

חבלים נפלו לי בנעימים

זה המאמר נאמר בליל שבת שירה, לענין השיחה שהיה אז מענין המחלוקת הגדול שהיה אז בין המפורסמים אודות המעות של ארץ ישראל וכו' וקצתם היה בהם פניות של כבוד וכו' וגם בארץ ישראל יש על פי רוב מחלוקת כעין זה כידוע ואחר כך ענה רבינו ז"ל ואמר כל המאמר הנ"ל, ושם נכלל כל ענין השיחה הנ"ל ועיין נפלאות רבות על פי מאמר זה בליקוטי הלכות הל' בה"פ ה"ד ובהל' תפלות המנחה הל"ו ובהל' כיבוד אב ואם ה"ב:

שם במאמר הנ"ל שפרה זה בחינת יוסף בחינת נועם עיין זוהר תולדות קמ"ב: לענין שופריה דיעקב:

שם בסוף המאמר וזה בחינת השירה וכו' וזה שאמרו רז"ל (ערכין י:) אין אומרים שירה אלא על נס שבארץ ישראל, כי שם בחינת נועם בחינת נועם זמירות ישראל:

מאמר חיים נצחיים וכו'

נאמר בשבת פרשת יתרו (ונראה שזה היה בשנת תק"ע), שבא אצלו על שבת קודש צדיק אחד מפורסם גדול ורבינו ז"ל לא אמר אז שום תורה בליל שבת קודש ולא ביום שבת קודש ואחר סעודת שחרית של שבת וכבר ברכו ברכת המזון נשאר רבינו ז"ל עדיין יושב על מקומו וגם הצדיק הנ"ל עדיין נשאר יושב לפניו בתוך כך ענה רבינו ז"ל ואמר כשרואין את עצמו עם הצדיק, אפילו כשאין שומעין תורה מפיו גם זה טוב מאד, כי על ידי זה מקבל גדולה, והתחיל לומר תורה הנ"ל בתוך דבריו כשנכנס באמירת התורה הנ"ל, ענה ואמר הלא בתוך כך אני אומר תורה, ואף על פי כן גמר כל התורה הנ"ל

ועיין נפלאות רבות על פי מאמר זה בליקוטי הלכות הל' תפילין ה"ו ובשאר מקומות בדבריו ז"ל, ועיין שם בהל' תפילין הנ"ל אות כ"ז, מובן משם שכשמעיינין היטב לשם שמים בספרים הקדושים של הצדיק האמת, ומתבוננין היטב בנפלאות נוראות השגתו הקדושה, ובנעימות אמתת דבריו ועצותיו הקדושים והתמימים וכו', על ידי זה ממשיכין התיקונים המבוארים בפנים שזוכין על ידי ראיית פני הצדיק, כי בהספרים הקדושים הנ"ל שם מאיר פניו ושכלו ונשמתו של הצדיק וכו':

שם, וזה אותיות יתרו וכו' נראה לעניות דעתי דרוצה לומר, כי יתרו הוא מלשון שמשים עצמו כשירים בבחינת (ישעיה ב) הנשאר בציון והנותר וכו', היינו בחינת שפלות:

שם במאמר הנ"ל למרק שתי חזיונות, דהיינו כפי מה שרוחצין עצמן מתאוה הזאת כמו כן ממרק ומצחצח שתי חזיונות בחינת (שמות י"ח) ואתה תחזה וכו', ובחינת (משלי כ"ב) איש מהיר במלאכתו וכו' נראה לעניות דעתי דרוצה לומר, כי התחלת המאמר הוא שהראיה לבד שזוכה לראות עצמו עם הצדיק הוא גם כן טוב מאד כי על ידי זה מקבלין גדולה וכו', ועיין שם מענין חזית איש מהיר במלאכתו וכו' ואחר כך מבאר שעל ידי שזה החכם הכולל רואה ומסתכל בו, על ידי זה מתנוצץ מוחו ועל ידי זה מקבל גדולה, ושזה בחינת ואתה תחזה וכו' על כן נראה לעניות דעתי, כי אף על פי שעיקר התיקון הוא על ידי שהחכם מסתכל בו בבחינת ואתה תחזה שנאמר על משה רבינו ע"ה, כי על ידי זה מאיר חכמה ומוחין, אף על פי כן צריך גם הוא להסתכל ולראות בפני החכם בבחינת (ישעיה ל) והיו עיניך רואות את מוריך, בכדי שעל ידי זה יזכה לקבל הארת התנוצצות המוחין שרוצה החכם להאיר בו ועל דרך שאמרו רז"ל עירובין י"ג: האי דמחדדנא טפי מחביראי זיתיה לר' מאיר וכו' דכתיב והיו עיניך רואות את מוריך וכו', וזה בחינת השתי חזיונות הנ"ל כי ואתה תחזה נאמר על הראיה שהחכם מסתכל בו ופסוק (משלי כ"ב) חזית איש מהיר במלאכתו נאמר על החזיון והראיה שחוזין ומסתכלין בפני החכם שהוא איש מהיר במלאכתו, וכמו שדרשו רז"ל (פס"ר ו ח) שזה נאמר על משה רבינו ע"ה ועל ידי קדושה ופרישות של הצדיק והחכם שזה בחינת (מלכים א כ"ב) והזונות רחצו, על ידי זה ממרק ומצחצח שתי חזיונות, כי לא די שהחכם עצמו זוכה על ידי זה לעינים זכים, עד שעל ידי ההסתכלות שלו לבד מאיר התנוצצות המוחין וכו' כנ"ל, כי אם אף גם על ידי זה ממרק ומצחצח העינים של תלמידיו המסתכלים עליו, כי גם עליהם נמשך קדושה ופרישות על ידי זה, שזה בחינת מה שבשעת מתן תורה זכו כל ישראל לקדושה ופרישות כמבואר בפנים לקמן, ועל ידי זה יש להם גם כן עינים זכים שיקבלו על ידי זה התנוצצות המוחין שרוצה החכם להמשיך להם כנ"ל:

כי פורים הוא דרך לפסח אמר המחבר עיין חסד לאברהם עין הקורא נהר נ"ז ששלשים יום קודם לפסח מתחיל הקדוש ברוך הוא להוציא נפשות ישראל מהיכלות הטומאה מעט מעט, באופן שבליל ביעור חמץ כל פושעי ישראל עומדים בפתח וכו' עיין שם מבואר שהתחלת התיקון של פסח מתחיל מליל פורים וזה שכתוב בשלחן ערוך סימן תכ"ט שואלין בהלכות הפסח קודם הפסח שלשים יום, וכתבו האחרונים על זה ומתחילין מיום הפורים עצמו היינו כנ"ל:

בענין הנהגת הפשיטות וכו'

זה נאמר בשבת נחמו שנת תק"ע באומן וכבר מבואר הענין קצת בהשיחות (שבסוף ספמ"ע) סימן קנ"ג קנ"ד עיין שם:

שם, כי יש אוצר של מתנת חנם וכו' נראה לעניות דעתי דרוצה לומר, וזה האוצר הוא בוודאי מבחינה גבוה מאד, מאחר שמשם מקבל אפילו מי שאין לו זכות כלל ואם כן איך אפשר לומר שזה האוצר מוכן רק בשביל הרשעים שאין להם זכות, כי אם כן הרשע מקבל מבחינה גבוהה ממדריגת הצדיק אך האמת כי מזה האוצר בוודאי אינו מקבל רק הצדיק לבד, אך על ידי שהוא מקבל משם על ידי זה יכול להגן בזכותו ולהמשיך חיות גם למי שבאמת אין לו זכות כלל על כן מוכרח הצדיק לירד וליפול לפעמים לתוך פשיטות להיות איש פשוט ממש איזה עת, כי על ידי זה הוא ממשיך חיות לכל הפשוטים אפילו אותם שרחוקים באמת מן התורה, אף על פי כן הוא ממשיך להם חיות מהתורה הנעלמת בתוך העשרה מאמרות וכל מה שהאדם סמוך ביותר אל קדושת התורה ואל הצדיק, הוא מקבל על ידי זה חיות גבוה יותר מבחינת התורה הנעלמת הנ"ל כמבואר בפנים:

שם, וזהו בחינת הדרך של ארץ ישראל וכו' נראה לעניות דעתי דרוצה לומר, כי באמת ארץ ישראל ניתנה לישראל רק בשביל שקבלו התורה ובשביל שיקיימוה כמו שכתוב (תהלים ק"ה) ויתן להם ארצות גוים וכו' בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו ינצרו אך אם כן היו יכולין העכו"ם לטעון ליסטים אתם, כי מה יש לכם אצל המקום שלנו, כי לפי דעת העכו"ם נדמה שהם מקבלים חיות שלא על ידי התורה, כי באמת הם רחוקים ממנה מאד, ואם כן יכולין ליטעון לישראל מה לכם ולנו אך על ידי בחינת כח מעשיו וכו', היינו שמגלין שכל העולם אפילו עכו"ם מקבלים חיות רק על ידי התורה, כי אף על פי שהם רחוקים מהתורה, אף על פי כן מקבלים חיותם בכמה וכמה השתלשלות ולבושין ובדרך נעלם מאד מהתורה הנעלמת בתוך העשרה מאמרות, רק שכל מה שהאדם סמוך להתורה ביותר מקבל חיות יותר גבוה משם, והכל מקבלין רק על ידי הצדיק שזכה לקיים התורה בשלימות, ואף על פי כן הוא מוכרח לפעמים להיות איש פשוט בכדי להמשיך חיות משם לכל הפשוטים, ודייקא הוא יכול לקבל משם מחמת שהוא סמוך להתורה ביותר ואז כשנגלה להם ענין זה שגם הם אינם הפקר לגמרי ורשות בפני עצמם חס ושלום, רק הם מקבלים בהעלם גדול גם כן חיות מהתורה הנעלמת, ודייקא על ידי ישראל שזכו לקבל התורה בנגלה גם כן, ודייקא על ידי הצדיק הגדול שבישראל שהוא סמוך ביותר להתורה, ואז כשנודע להם זאת בטלה טענת ליסטים אתם וכו' כי באמת כל העולם לא נברא אלא בשביל ישראל ובשביל הצדיקים שבישראל, ומה שהם ישבו שם עד עכשיו היה רק ברצונו יתברך, כי התורה היתה עדיין בהעלם וקדושת ארץ ישראל נעלמת, ועכשיו בא העת לגלות קדושת ארץ ישראל וליתנה לישראל דייקא וזה שכתוב לקמן שעל ידי כח מעשיו וכו' יש לנו רשות לכבוש כל העולם ולקדשו בקדושת ארץ ישראל וכו':

שם, וזה בחינת דרך ארץ וכו' אמר המחבר בזה יש לפרש מה שאמרו רז"ל בברכות ל"ב: ד' דברים צריכין חיזוק תורה ומעשים טובים תפלה ודרך ארץ היינו כנ"ל, כי בוודאי צריכין להתחזק ולהתאמץ מאד בלימוד התורה ובעשיית מעשים טובים שזה עיקר קיום העולם וחיותו, אך אף על פי כן מחמת שאי אפשר להיות דבוק בהתורה בתמידיות וצריכין להיות איש פשוט לפעמים, ואז צריכין לקבל חיות מבחינת האוצר מתנת חנם שזה בחינת דרך ארץ, והחיות שמקבלין משם הוא על ידי תפלה ותחנונים שזה בחינת ואתחנן המבואר לקמן וכמבואר בלקוטי הלכות הל' תפלה על כן צריכין להתחזק ולהתאמץ גם בתפלה ודרך ארץ, כי שניהם הם מבחינה אחת כנ"ל, על כן ואתחנן גימטריא תפלה כמובא, וכן הוא גימטריא דרך ארץ היינו כנ"ל

וזה שאמרו רז"ל (ברכות ל) יכוון את לבו כנגד ארץ ישראל שנאמר (מלכים א ח) והתפללו אליך דרך ארצם, דרך ארצם דייקא בחינת דרך דדרך ארץ הנ"ל היה עומד וכו' יכוון את לבו כנגד בית קדשי קדשים, ששם נקודת האבן שתיה שממנה הושתת העולם על ידי העשרה מאמרות, ושם היה עומד הארון והלוחות שבהם עשרת הדברות וזה שאמרו רז"ל שם דף ל"ב הנ"ל גדולה תפלה יותר ממעשים טובים, מי לנו גדול במעשים טובים יותר ממשה רבינו ולא נענה אלא בתפלה וכו', עיין תוספות שם היינו כנ"ל כי במעשים טובים אינו נענה אלא כפי ערך המעשים טובים, ועל כן לפעמים גורמין לו מעשיו שלא יהא נענה אפילו אם הוא אדם גדול, מה שאין כן בתפלה ממשיכין מהאוצר מתנת חנם כנ"ל:

שם במאמר הנ"ל, ועל כן משה רבינו ע"ה כשביקש לבוא לארץ ישראל ביקש מתנת חנם כ"ש (דברים ג) ואתחנן אל ה' וכו' יש לומר שביקש על דרך זה, הלא עיקר הדרך לכבישת ארץ ישראל הוא על ידי בחינת כח מעשיו וכו', היינו על ידי שמגלין שגם קודם מתן תורה, שנתקיים העולם רק בחסדו יתברך בחינת מתנת חנם, היה גם כן קיום העולם על ידי התורה הנעלמת בעשרה מאמרות, שבשביל זה מוכרח הצדיק להיות איש פשוט לפעמים בכדי שימשיך משם חיות להחיות כל הפשוטים כנ"ל, כי דייקא הצדיק הגדול שסמוך ביותר אל התורה שבנגלה, הוא יכול לקבל מבחינת התורה הנעלמת שהוא בחינת אוצר מתנת חנם הנ"ל ולהחיות בזה את הכל כנ"ל, ואם כן ראוי ביותר שאבוא לארץ ישראל, כי מי לנו גדול במעשים טובים וסמוך אל התורה יותר ממשה רבינו ואף על פי כן אמר לו השם יתברך לא תעבור את הירדן הזה נמצא שעל פי התורה ומעשים טובים שלו אינו יכול לבוא לשם אבל אף על פי כן מי לנו סמוך ביותר אל התורה עד שעל ידי זה יוכל לקבל גם מהתורה הנעלמת מבחינת האוצר מתנת חנם כנ"ל יותר ממשה רבינו ע"ה ועל כן אדרבא דייקא על ידי שאירע לו ענין מי מריבה וכיוצא עד שאפילו על פי התורה אינו רשאי לבוא לארץ ישראל, ומוכרח מחמת זה להמשיך מבחינת התורה הנעלמת בחינת אוצר מתנת חנם, ואם יבוא לארץ ישראל על ידי זה כי זה עיקר הדרך לכבישת ארץ ישראל כנ"ל, על ידי זה ימשיך ביותר החיות מהאוצר מתנת חנם להחיות בו כל הפשוטים והשיב לו השם יתברך שמוכרח לישאר שם במדבר בכדי להעלות מתי מדבר (עיין מדרש ואתחנן), ובזה נתגלה ביותר ענין זה שהצדיק בעצמו מוכרח לירד לפעמים ממדריגתו להיות איש פשוט שזה בחינת מדבר (שאינו מקום ישוב, כי עיקר קיום העולם וישובו הוא על ידי התורה וכנ"ל) בכדי שעל ידי זה יחיה כל הפשוטים שהם בחינת מתי מדבר וזה בחינת (דברים ג) ויתעבר ה' בי למענכם היינו כנ"ל ויאמר אלי רב לך וכו' וידוע מה שאמרו רז"ל לא נתאוה משה לכנוס לארץ ישראל רק בכדי לקיים כל המצוות הנוהגות בה נמצא שרצה לפעול בתפלתו להמשיך בחינת החסד חנם בחינת התורה הנעלמת, ולכנוס על ידי זה לארץ ישראל בכדי שיקיים התורה כפשוטה בפועל ממש, כי זהו העיקר באמת לקבל חיות מהתורה הנעלמת על ידי הצדיק הגדול, עד שיזכה על ידי זה בעצמו לקיים התורה בשלימות, שזה בחינת מה שכתב בסוף המאמר אשרי למי שזוכה להתקרב בעודו בחיים חיותו להצדיק האמת וכו' היינו כנ"ל, כי אז יכול לקבל ממנו עד שיזכה על ידי זה לקיום התורה ולתשובה שלימה בפועל ממש מה שאין כן הטובה שמקבל האדם אחר פטירתו על ידי הצדיק האמת הוא רק חסד חנם לבד, ואף על פי כן אמר הקדוש ברוך הוא למשה רבינו ע"ה שהתיקון הזה שלא בא לארץ ישראל לקיים את התורה שם בשלימות ונשאר במדבר שזה בחינת שירד לפשיטות, על ידי זה ימשיך ביותר מבחינת האוצר מתנת חנם הנ"ל, עד שדייקא על ידי זה יוכל יהושע להכניסם לארץ ושם יקיימו כל ישראל כל המצוות בפועל ממש נמצא שהוא יהיה לו חלק בכולם שזה בחינת מה שדרשו רז"ל (סוטה ד' י"ד עיין שם ותבין ביותר לענינינו) על פסוק (ישעיה נ"ג) לכן אחלק לו ברבים וכו' ואת עצומים יחלק שלל אלו האבות היינו שזכו לקיים התורה הנעלמת גם כן כמבואר בזוהר על יעקב שפיצל את המקלות וכו' ועיין נפלאות רבות על פי מאמר זה בליקוטי הלכות הל' תפלה הל"ב, בהכנ"ס הל"ה, נדרים ושבועות ה"ב, מילה הל"ג, שומר שכר ה"ד, גזילה ה"ג, ובשאר מקומות בדבריו ז"ל:

ולעניות דעתי יש למאמר זה שייכות עם מה שמבואר במקום אחר (חיי מוהר"ן קמ"ב) שבחזירתו מהנסיעה לארץ ישראל אמר שבהדרך הזה קיים כל התורה בכל האופנים, כי השיג קיום כל התורה ברוחניות שאפילו אם יהיה בין העכו"ם חס ושלום ולא יהיה לו טלית ותפילין וכו' ולא שום מצוה וכו' אף על פי כן יקיים כל התורה כולה וכו' עיין שם, היינו על ידי בחינת התורה הנעלמת הנ"ל ועיין בשבחי הר"ן הנדפסים בנסיעתו לארץ ישראל סימן כ"ד מבואר שם גם כן שזכה להשיג בחינת קיום התורה של האבות וכו' היינו כנ"ל, אך שם היה בעת חזירתו משם:

הקול קול יעקב וכו'

יצחק זמן קוף צדיק ישנים ויש אומרים שהוא טעות סופר וצריך לומר קוף צדיק שנים רוצה לומר הקוף צדיק שנה שהיה מלידת יצחק עד שירד יעקב למצרים כי חשבון הגירות והגלות של (בראשית ט"ו) כי גר יהיה זרעך וכו' ועבדום וכו' ארבע מאות שנה התחיל מלידת יצחק כמו שאמרו רז"ל (בראשית רבה מ"ד) וגירות וגלות הוא בחינת אחרית הימים, שזה בעצמו גם כן בחינת קץ כמבואר לקמן ועל כן יצחק הוא מרמז לבחינת זמן, וגם נולד למאה שנים של אברהם ותשעים של שרה שזה גם כן בחינת קוף צדיק שביצחק כמו שאמרו רז"ל (שם נ"ג), וקץ הוא בחינת זמן כנ"ל:

אחור וקדם צרתני ותשת עלי כפיך (תהלים נ"ג) אל תקרי כפיך אלא כפיך היינו יוד גימ' כף וכו' נראה לעניות דעתי דרוצה לומר, כי כשהמלכות בחינת שלא כסדר נכללת בבחינת כסדר אזי נעשה על ידי זה בחינת כלי וצמצום לקבל האור הגדול של החכמה בחינת מ"ה שזה בחינת ותשת עלי כפיך, שזה בחינת הצמצום והכסוי שלא יזיק לו האור, שזה בחינת וראית את אחורי דייקא ושכותי כפי עליך המבואר בפנים לקמן ועיין בעץ חיים בהקדמה כלל יט, שם מבואר בשלימות כל ענין היוד הנ"ל וענין יוד ודוי ואדם וחוה וכו':

שם במאמר הנ"ל וזה הסוד נרמז בעץ חיים בכלל יט (כצ"ל היינו כנ"ל) ובכונות של ראש חודש אלול עיין במאמר קרא את יהושע סימן ו' בליקוטי הראשון, שם מבואר כל הכוונות של אלול שהם בחינת ס"ג וקס"א גימטריא דרך, וצריך לכוון השם ס"ג בחיריק, והשם קס"א בסגול וכו' עיין שם ומזה תבין גם לכאן, כי גם כאן מבואר מענין ס"ג בחינת (שם) כולו סג יחדיו וכו', וזה בחינת חיריק וכו', וגם מענין (שם קל"ט) אם אס"ק שם אתה בחינת קס"א הנ"ל ובחינת סגול וכו' כמבואר בפנים, וס"ג וקס"א גימטריא דרך, היינו בחינת הדרך כבושה שעשה משה וכו' ועיין נפלאות רבות על פי מאמר זה בליקוטי הלכות הל' נטילת ידים שחרית ה"ג, ובהל' עדות ה"ה ובשאר מקומות בדבריו ז"ל:

תיקון למקרה לילה חס ושלום וכו'

ענין המאמר הזה איך שנאמר ומתי נאמר וכו' מבואר כבר בהשיחות (שבסוף סיפמ"ע) סימן קמא אך מה שכתב שם בהגה כי המעשה הזאת היתה בשבת פרשת שקלים שנת תק"ע לפ"ק וכו', נראה לעניות דעתי שהוא טעות סופר, שהרי כתב שם לעיל אחר כך אחר שעברו קרוב לארבעה שנים וכו' עיין שם, וזה היה בשנת תקס"ט, כי המאמר שבסימן ר"ה נאמר בשנת תקס"ה כמבואר לעיל, אם לא שנאמר שאז בשנת תקס"ט ציוה ליכתוב הרמזים לעשרה מיני נגינה שהם תיקון הנ"ל ומה שגילה בפרטיות העשרה קפיטיל זה היה אחר כך בשנת תק"ע וצריך חקירה ודרישה אצל אנ"ש בזה הגם שאין נפקא מינה בזה כל כך:

שם במאמר הנ"ל, כמבואר מזה שם בספר הראשון וכו' עיין שם בסימן ר"ה שמבואר ענין אשרי והללויה ומשכיל איך הם היפוך הקליפה והפגם הנ"ל ובכאן מביא רמזים ואסמכתות לכל העשרה מיני נגינה שהם תיקון לפגם הנ"ל כי הנה ידוע כי טומאה הזאת נקראת מקרה לילה וכו' כמו שכתוב בפרשת כי תצא (דברים כ"ג) כי יהיה בך איש אשר לא יהיה טהור מקרה לילה וכו' ועיין זוהר אחרי מות ד' עז שכתב מקרה לילה דייקא וכן דרשו רז"ל (שה"ש ג) איש חרבו על ירכו מפחד בלילות שהם זהירים בחטא שהוא מושל בלילה והקליפה הזאת שממנה בא החטא נקראת לילית כידוע

וזה שהביא רבינו ז"ל ברכה אברך את ה' אשר יעצני אף לילות יסרוני כליותי (תהלים ט"ז) נמצא שנאמר לילה אצל לשון ברכה (וגם כי תיקון העצות הקדושות בחינת כליות יועצות הם גם כן בחינת שמירת הברית כמבואר בליקוטי הראשון במאמר אלה המשפטים אמונה סימן ז'):

אשרי אשרי נשוי פשע כסוי חטאה (שם ל"ב) מבואר לעיל בסימן ר"ה הנ"ל משכיל ומה' אשה משכלת (משלי י"ט) מבואר גם כן שם ובמאמר תפלה לחבקוק סימן י"ט:

שיר ובלילה שירה עמי (תהלים מ"ב) נמצא שנאמר שיר אצל לילה:

ניצוח למנצח על תשחת (שם נ"ט) היינו כי הפגם הנ"ל הוא בחינת (בראשית ו) כי השחית כל בשר את דרכו וכו', ונאמר (שם ל"ח) ושיחת ארצה, וניצוח הוא היפוך מזה בבחינת למנצח אל תשחת:

ניגון אזכרה נגינתי בלילה (תהלים ע"ז) נמצא שנאמר ניגון אצל לילה:

תפלה היא כל תפל מבלי מלח (איוב ו) וסיים שם אם יש טעם בריר חלמות וכתב רש"י ויש פותרין לשון חלום וכו' או רוצה לומר כי ברית נקרא מלח כ"ש (ויקרא ב) מלח ברית אלקיך ופגם הברית הוא בחינת תפל מבלי מלח, ותפלה הוא התיקון לזה (ועיין בתיקון שבע וארבעין תפלה איהי בגין דאיהי סוס לקודשא בריך הוא, ואיהי איתעבידת טפלה לרוכב וכו', אית טפל בטית, ואית תפל בתיו כגון היאכל תפל מבלי מלח, והאי תפלה הכי הוא בתיו:

הודו פן תתן לאחרים הודך (משלי ה) ועיין בזוהר ויחי ר"מ: שדרש שם (תהלים מ"ה) חגור חרבך על ירך על תיקון הברית וסיים ועל דא הודך והדריך ועיין בזוהר בשלח סמ"ך: מאן דזכי בצדיק זכי בנצח הוד וכו' ושם בדף סא דרש גם כן הפסוק חגור חרבך וכו' הודך והדרך וכו' ועיין בפרשת תצוה קפ"ו: אף על גב דאיהו דרגא טמירא הידורא איהו דכל גופא ולא אישתכח הידורא לגופא אלא ביה וכו':

מזמור הנותן זמירות בלילה (איוב ל"ה) נמצא שנאמר זמירות אצל לילה, ודרש זמירות מלשון זמר ועיין זוהר תרומה קע"ב: שמפרש גם כן מלשון זמר ועיין עירובין יח:

הללויה אשה יראת ה' היא תתהלל (משלי ל"א) כי הפגם הנ"ל בא מהאשה רעה מר ממות כידוע והלל הוא ההיפוך מזה בבחינת (שם) שקר החן והבל היופי (בחינת (שם ו) אל תחמוד יפיה בלבבך שנאמר על אשה זונה) אשה יראת ה' היא תתהלל היא דייקא (ועיין גם כן לעיל בסימן ר"ה מה שביאר שם בזה כי הללי הוא היפך יללה שהיא בחינת אשה רעה אשה זונה הנ"ל):

והנה בענין העשרה מיני נגינה הנ"ל יש נוסחאות שונות בדברי רז"ל בפסחים קי"ז, מבואר שנאמר בניצוח בניגון במשכיל במזמור בשיר באשרי בתהלה בתפלה בהודאה בהללויה וכו' עיין שם ובמדרש שוחר טוב הובא בילקוט שמואל ב' כב מבואר שנאמר בניצוח בניגון במזמור בשיר בהלל בתפלה בברכה בהודאה באשרי בהללויה וכן הוא ברש"י בתהלים על פסוק (תהלים א) אשרי האיש והנה אפשר לומר, כי הלל ותהלה הם בחינה אחת אך במקום משכיל שבגמרא תפס כאן לשון ברכה ובזוהר אמור ק"א מבואר שנאמר בניצוח בניגון במשכיל במכתם במזמור בשיר באשרי בתפלה בהודאה בהללויה (נמצא שבמקום ברכה והלל שבמדרש הנ"ל תפס כאן משכיל ומכתם) ועיין שם במקדש מלך כי משכיל הוא היסוד דבינה דתליא ביה סליחה חירו ירין ולפעמים מרמז על יסוד דזעיר אנפין וכו' ועיין שם ברמז כי אל אלקים במילואם גימטריא תהלים, והשני שמות אלו הם כללי חסדים וגבורות (וזה מכוון למה שכתב רבינו ז"ל גם כן בסימן ר"ה הנ"ל) ומתחיל מן נה"י דהיינו ניצוח ניגון משכיל שמשם התחלת בנינה ואחר כך מכתם תפארת וכו' מלמטה למעלה עד שהללויה הוא העליונה בכתר שלה שמגיע עד אימא ולכן הללויה גימ' אדנ"י אהי"ה וכו' ושם מבואר גם כן כי אלו עשרה מיני זמר הם תיקון לנוקבא להאיר אליה מכל קומת זעיר וכו' והנה תהלה הוא סוד מלכות ולפי שאלו הן מן הזכר נקרא תהלים ולא תהלות וכו' משכיל הוא יסוד זעיר מפני שממשיך האור מן הדעת ששם יסוד אימא שהוא המשכיל האמתי שמאירין בו חכמה ובינה והוא השכל השלם וכו' עיין שם ועיין בפרדס רימונים שער ערכי הכינויים בערך תהלה שכתב גם כן, כי יוד מיני תהלים הם בעשר ספירות בסוד המלכות וכו' עיין שם ועיין זוהר פנחס רכ"ג: למנצח תמן נצח וכו' הוד ביה הודו לה' וכו' צדיק ביה רננו צדיקים בה' (תהלים ל"ג), תפארת ביה (שם ק"נ) הללו אל הללויה וכו' בניגון ובזמר חסד וגבורה בשיר וברכה חכמה ובינה באשרי כתר בתהלה מלכות ועיין שם עוד בענין מכתם מך איהו צדיק תם עמודא דאמצעיתא וכו' גוף וברית חשבינון חד וכו' ועיין בתיקונים תיקונא תליסר, אשרי איהו אקיה אשר אקיה רישא לכל רישין וכו' עיין שם תנינא בשיר דא חכמה וכו' תליתאה בברכה ודא שכינתא עילאה וכו' דא בינה וכו' רביעאה במזמור דא דרועא ימינא וכו' חמשאה בניגון מסטרא דשמאלא וכו' שתיתאה בהללויה וכו' ודא עמודא דאמצעיתא וכו' שביעאה בניצוח דאיהו נצח ישראל וכו' תמינאה בהודאה וכו' ודא הוד ודאי וכו' תשיעאה ברינה ודא דרגא דצדיק חי עלמין וכו' והנה רבינו ז"ל תפס בענין זה נוסחת הגמרא בפסחים קי"ז הנ"ל רק שבמקום תהלה שבגמרא הביא רבינו ז"ל לשון ברכה שבנוסחת המדרש וזוהר פנחס ושבתיקונים הנ"ל ואולי מצא רבינו ז"ל נוסחא כזו בדברי רז"ל:

ויותר נראה שתפס נוסח הירושלמי הנ"ל ודילג תיבת ברינה כדי שיהיה עשרה עם הללו ולא אחד עשר, וכאשר נק בזה בקרבן עדה ורצה למחוק תיבת בברכה, ורבינו ז"ל קיים נוסחת בברכה מאחר שמוזכר גם בשוחר טוב והובא בליקוטים וברש"י כנ"ל:

והנה ידוע כי בפגם עוון זה פוגמין בכל השיעור קומה רחמנא ליצלן כמבואר בכל הספרים הקדושים ועיין בראשית חכמה שער הקדושה פרק י"ז כי הטפה נמשכת מן הדעת עד היסוד, וכשיוצאת לבטלה רחמנא ליצלן שאזי נתאחזין בה הקליפות רחמנא ליצלן, ואזי הוא פגם גדול בכל המדות, והעיקר נוגע אל המלכות שהוא בחינת ארץ כידוע, שזה בחינת (בראשית ו) וירא ה' את הארץ והנה נשחתה כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ וכמבואר בזוהר הקדוש פרשת נח דף ס"א ס"ב ובלקוטח תורה להאר"י ז"ל בפרשת נח ועל כן העשרה מיני נגינה שהם גם כן העשר מדות הנ"ל הם תיקון לזה ואם שגיתי והוא רחום יכפר:

והנה רבינו ז"ל רומז בפסוקים אלו הנ"ל איך שעשרה מיני נגינה הם תיקון לענין זה, וכבר מבואר בהשיחה שבסימן קמ"א הנ"ל שקודם שגילה בפרטיות איזה עשרה קפיטיל תהלים שיאמרו, אז אמר בפירוש שכל עשרה קפיטל תהלים איזה שהם כולם הם נגד עשרה מיני נגינה שהם תיקון לזה אך אחר כך גילה בפרטיות איזה הם העשרה קפיטל שצריכין לומר לתיקון זה ואמר שהוא דבר חדש לגמרי ולא נודע זאת מיום בריאת העולם וכו' כמבואר בהשיחה הנ"ל וטעם הדבר מה שבחר באלו העשרה קפיטל דייקא, זה עמוק עמוק מי ימצאנו עין לא ראתה וכו', כי הוא מפלאי פלאות גודל נוראות השגותיו הקדושות ז"ל אשר לא יכילם כל רעיון וכו' ואלו העשרה קפיטל כלולים גם כן מעשרה מיני נגינה כפי כל הנוסחאות שבדברי רז"ל ולא עוד אלא שבכאן התחיל מלשון מכתם שהוא מכתם לדוד שלשון זה לא רימז כלל ברמז עשרה מיני נגינה שבפסוקים הנ"ל וכבר מבואר שבזוהר אמור דף ק"א שם חשב לשון מכתם בין העשרה מיני נגינה ובזוהר פנחס רכ"ג: לא חשב אותו אך שם מבואר שמכתם מרמז על יסוד וטמירא דאמצעיתא בחינת גוף וברית חשבינן חד כנ"ל ועיין גם ברש"י בתהלים שהביא בשם רז"ל שפירשו מכתם על שנולד מהול ורש"י ז"ל בעצמו פירש שהוא מלשון כתם ועטרה (עיין זוהר נח ס"ב כל חטאי דבר נש כלהו חבלותא דיליה תליין בתשובה, וחטאה דאושיד זרעא על ארעא וכו' ועליה כתיב (ירמיה ב) נכתם עווניך לפני וכו' עיין שם ועיין בראשית חכמה שהאריך בזה ועתה ראה נפלאות ד' איך שהתחלת התיקון לענין זה של מקרה לילה רחמנא ליצלן הוא מלשון מכתם כנ"ל), ובקפיטל זה כלול בו גם לשון ברכה כאמור (תהלים ט"ז) אברך את ה' אשר יעצני וכו' ונאמר בו שמחה שהוא ההיפוך מענין זה שבא על פי רוב על ידי עצבות כמבואר במקום אחר (ליקו"מ ח"א קס"ט) וכאן נאמר לכן שמח לבי וכו' כי לא תעזוב נפשי לשאול לא תתן חסידך לראות שחת (תהלים ט"ז) כי על ידי עוון זה יורדין חס ושלום לשאול ולשחת כמבואר בזוהר פקורי רס"ג: עיין שם ודף רס"ו: תודיעני אורח חיים שובע שמחות את פניך נעימות בימינך נצח (שם) הכל מרומז על תיקון עוון זה כמובן (גם נאמר בו (שם) לקדושים אשר בארץ המה וכו' בחינת קברי הצדיקים):

לדוד משכיל אשר נשוי פשע וכו' (שם ל"ב) מבואר בסימן ר"ה ובסימן צ"ב הנ"ל וכלול ממשכיל ואשרי ורינה ומרומז בו גם כן כמה לשונות מתיקון עוון זה, בפרט במה שהזהיר שם אל תהיו כסום כפרד וכו' כמבואר בזוהר הקדוש פרשת קדושים דף פ' שמרמז על ענין זה של התאוה הזאת וכן מבואר בכתבים כידוע ומסיים גם כן בלשון שמחה שמחו בה' וגילו צדיקים והרנינו וכו' שהוא לשון רינה הנ"ל:

למנצח מזמור לדוד אשרי וכו' (שם מ"א) כלול בו ג' לשונות ניצוח מזמור אשרי ומסיים בו בלשון ברכה ברוך ה' וכו' ויש בו גם כן כמה לשונות שמרמזין על תיקון עוון זה כמובן:

למנצח משכיל וכו' ניצוח ומשכיל וכו' ובלילה שירה עמי תפלה וכו' שיר ותפלה ויש בו גם כן לשונות מרמזין על תיקון עוון זה כמובן:

למנצח אל תשחת לדוד מכתם (תהלים נ"ט), ניצוח ומכתם ואני אשיר עוזך וארנן לבוקר חסדך וכו' עוזי אליך אזמרה וכו' (שם) שיר ורינה וזמר, ויש בו גם כן כמה לשונות מרמזין על תיקון עוון זה כמובן:

למנצח על ידותון לאסף מזמור (שם ע"ז) ניצוח ומזמור אזכרה נגינתי בלילה וכו' ניגון ויש בו גם כן כמה לשונות מרמזין על תיקון עוון זה כמובן:

למנצח על ידותון לאסף מזמור ניצוח ומזמור אזכרה נגינתי בלילה וכו' ניגון ויש בו גם כן כמה לשונות שמרמזין על תיקון עוון זה כמובן אלקים בקדש דרכך מי אל גדול כאלהים בחינת שני השמות הקדושים אל אלהים שבמילואם עולין כמספר תהלים וכמבואר בסימן ר"ה הנ"ל וגם דרך מרמז על תיקון הברית בחינת (ישעיה מ"ג) הנותן בים דרך כמבואר בליקו"ת סימן פ"ז וזה בחינת בים דרכך וכו':

תפלה למשה (שם צ) לשון תפלה ותפלה למשה מרמז על מדריגה עליונה שבבחינת תפלה כמובן בתיקונא שבעה וארבעין הנ"ל, ויש בו גם כן כמה לשונות שמרמזין על תיקון עוון זה כמובן, ומוזכר בו שני פעמים לשון שמחה וכן ונרננה לשון רינה הנ"ל:

הודו לה' וכו' לישראל ברית עולם וכו' (שם ק"ה) ומבואר שם בפרטיות ענין גלות מצרים שהיה לתקן עוון זה כמובא בכתבים ויציאתם ממצרים וירושת ארץ ישראל שכל זאת הוא בחינת תיקון עוון זה כידוע:

על נהרות בבל וכו' בזכרנו את ציון (שם קל"ז) (שמרמז על בחינת ברית בחינת יסוד כידוע ועיין בכוונות תיקון חצות), שירו לנו משיר ציון איך נשיר את שיר ה' על אדמת נכר וכו' זכור ה' וכו' ערו ערו עד היסוד בה בחינת פגם ענין הנ"ל, אשרי שישלם לך את גמולך וכו' בחינת מיתת הילדים רחמנא ליצלן על ידי עוון זה כמבואר בזוהר הקדוש אשרי שיאחז וניפץ את עולליך וכו' בחינת הזרע מרעים שלהם שנעשה על ידי זה רחמנא ליצלן, שיכלו ויאבדו וימחו לגמרי וכו' עיין גיטין דף נ"ח ובחידושי אגדות שם:

הללויה הללו אל וכו' כל הנשמה תהלל וכו' (שם ק"נ) נמצא שיש בו הללויה והלל ותהלה ויש בו עשרה הילולים כנגד עשר מדות שבמלכות הנ"ל כמו שאמרו רז"ל במסכת ראש השנה דל"ב הני עשרה מלכות כנגד מי כנגד עשרה הילולים שבספר תהלים וכו' ומסיק שם דרוצה לומר עשרה הילולים במזמור זה ועיין בכוונות שעל מזמור זה:

עיין זוהר בראשית ד' נ"ה שמדבר שם מענין זה ועיין שם בדף נ"ז מאן דמחבל ארחוי וכו' ולא עאל בפלטרין ולא חמי אפי שכינתא וכו' עי"ש ועי"ש בפרשת נח ס"ב כל חטאוי דבר נש וכו' תליין בתשובה וכו' ועל עוון זה כתיב (ירמיה ב) נכתם עוונך לפני וכו' לא יגורך רע (בר בתשובה סגי), וכתיב (בראשית ל"ח) ויהי ער וכו' רע בעיני ה' וימיתהו ה' ועי"ש מה שנענשו דור המבול במים דווקא וכו' ועי"ש בדף ס"ו: ובדף ס"ט מאן דמחבל ארחי' וכו' לא חזי אפי שכינתא ולא עאל בפלטרין וכו' ועיין בפ' וישלח ד' קסט ע"ב ועיין בפרשת וישב דף קפ"ח בגין דא לא עאל לפרגודא ולא חמי סבר אפי עתיק יומי וכו' ועיין בפרשת ויחי דף ריט: ועיין זוהר פיקודי דף רס"ג: ובדף רס"ד ובדף רס"ו: ובדף רס"ז רס"ח ועיין זוהר אחרי מות דף ע"ו:

ובדף ע"ז ועיין בפרשת אמור דף צ כל מאן דאפיק זרעיה לבטלה לא זכי למחמי אפי שכינתא וכו' ועיין עוד במקומות הרבה בדברי הזוהר והתיקונים מה שמבואר בענין זה ומשם תבין באר היטב כמה וכמה ענינים ולשונות שבקפיטלך הנ"ל שמרמזין על תיקון עוון זה כנ"ל:

אך כל זאת רשמתי להפיס קצת דעת המעיין מה שיש למצוא איזה רמזים קטנים גם לפי פשטות עניות דעתינו הקלושה אך עומק פנימיות מחשבותיו הקדושים שהיה לו לרבינו ז"ל בזה איך שדווקא אלו העשרה קפיטל הם מסוגלים לתיקון זה ושהוא תיקון גמור בוודאי וכו' כמבואר בסימן קמ"א הנ"ל ושגם אחר הסתלקותו יבאו על קברו ויאמרו שם אלו העשרה קפיטל וכו' כמבואר שם ובמקום אחר זה בוודאי נורא ונשגב ומרומם ומופלא מאד מדעתנו כי גבהו שמים מעל הארץ וכו' כן גבהו וכו' ומחשבותיו ממחשבותינו ועיין זוהר שופטים רע"ה: ובלילה שירה עמי וכו' ודא יסוד בן ישי חי על האדמה דתיקון עשר מיני תהלים בשירה ואיהו צדיק וכו', מובן גם כן שעשרה מיני תהלים הם תיקון הברית שהוא בחינת יסוד בחינת צדיק וכו':

הלא אדם בשביל תענוג קטן אחד של רבע שעה הוא יכול לאבד ולהפסיק כל העולם הזה עם העה"ב וכו' אמר המחבר עיין מדרש תלפיות ענף חלקים של השעה מענין מה שרבע שעה הוא ר"ע חלקים מתתר"ף חלקים שבשעה וכתב שם רמז לדבר (בראשית ל"ח) ויהי ער וכו' רע בעיני ה' וימיתהו ה' היינו ר"ע חלקים הנ"ל עיי"ש:

עיין דברי רז"ל ברכות ס"ג: על פסוק (דברים כ"ז) היום הזה נהיית לעם וכו' שהרי אדם קורא קריאת שמע וכו' מכוון לענייננו:

מענין יסורי העולם הזה וכו'

הנה הכל אומרים שיש עולם הזה ועולם הבא וכו' נראה לעניות דעתי דרוצה לומר, כי באמת כפי מה שאנו מאמינים בוודאי שיש עולם הבא, אם כן איך שייך כלל להפריד ולחלק בין עולם הזה לעולם הבא, כי כל מה שעובר על האדם בעולם הזה בגוף ונפש וממון, וכל מחשבה דיבור ומעשה שעובר עליו בכל יום, הכל הוא רק בשביל התכלית שהוא עולם הבא, וכמבואר להדיא בליקו"א במאמר ויהי מקץ זכרון וכו' סימן נ"ד, שצריך האדם להעמיק מחשבתו ולהגדיל בינתו בזה להבין הרמזים שיש בכל דבר מהעולם הזה להתקרב על ידי זה לעבודתו יתברך, שזה בחינת לאדבקא מחשבתא בעלמא דאתי בפרטיות, כי העולם הזה הוא בחינת רגלי הקדושה וכו' עיין שם וממילא מובן מזה, כי כמו שרגלי האדם הם גם כן בכלל קומת האדם ואי אפשר להפריד ביניהם כלל כי הכל קומה אחת, כמו כן ברבי רבבות קל וחומר בקומה הרוחנית כביכול, כי בוודאי הכל אחדות פשוט בלי שום פירוד כלל ועיקר חס ושלום וזה מרומז גם בדברי רז"ל שאמרו (אבות ד) העולם הזה דומה לפני עולם הבא כפרוזדור לפני טרקלין, התקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין נמצא שעיקר מעמד האדם בפרוזדור עם כל הכנותיו שהוא מכין עצמו שם הכל הוא רק כדי שיכנס לטרקלין וממילא מובן כי מאחר שעיקר ביאת האדם לעולם הזה וכל מה שעובר עליו הכל הוא רק בשביל התכלית הטוב של עולם הבא, אם כן אי אפשר להפריד ביניהם כלל וכעין שרואין בגשמיות בענין חיבור הגוף עם הנשמה, כי אף שהגוף הוא גשם עב נראה וניכר להדיא והנשמה היא רוחניות ואינה נראית כלל, אף על פי כן עיקר עצמיות האדם הוא הנשמה והגוף הוא רק בשר אדם (ועיין בתיקונא תלתין וחד ד' עו וגופא דהאי עלמא שפלא איהו סנדל לנשמתא וכו'), ותיכף כשהנשמה נפרדת ממנו אזי הגוף הוא כלא ממש ונעשה ממנו מה שנעשה אך כל זמן שהנשמה מחוברת בו אזי הגוף גם כן בכלל האדם אבל אי אפשר להפריד ביניהם כלל אפילו רגע אחת, כי אז שב הגוף אל העפר כשהיה והרוח תשוב אל האלקים וכו'

ועיין במאמר כי תצא סימן פ"ב שצריכין לחבר בחינת שלא כסדר בבחינת כסדר, ובאתר דאית דכר נוקבא לא אידכר תמן, ואז הולך לו להאדם כסדר וכו' וכמו כן לענינינו, העולם הבא הוא בחינת כסדר כי הוא עלמא דקשוט וקטן וגדול שם הוא ושם מתנהג הכל כסדר, והעולם הזה הוא בחינת שלא כסדר בחינת (פסחים נ) עולם הפוך צדיק ורע לו רשע וטוב לו עליונים למטה ותחתונים למעלה, אך כל זאת הוא רק בשביל הבחירה, שבשביל זה העלים השם יתברך את אור הקדושה בעולם הזה והסתירה מאד בבחינת אכן אתה אל מסתתר וכו' (ישעיה מ"ה), עד שאפשר להאדם בבחירתו להפריד בין העולם הזה לעולם הבא ולעשות איזה עיקר מעולם הזה חס ושלום שזה בחינת שמפריד בחינת שלא כסדר מבחינת כסדר, ואז בוודאי הולך לו שלא כסדר והוא מלא יסורים גדולים תמיד וכל ימיו כעס ומכאובות, כי העולם הזה כשאינו מחובר בבחינת עולם הבא חס ושלום אזי הוא גיהנם ממש שהוא היפוך מעולם הבא שהוא בחינת גן עדן, ואז אין לו בוודאי שום נחת גם בעולם הזה ועיקר שלימות העולם הזה הוא, כשהוא מחובר ומקושר היטב בבחינת עולם הבא, אז גם העולם הזה שלו הוא בחינת כסדר בחינת עולם הבא, כי באתר דאית דכר נוקבא לא אידכר תמן כי באמת גם העולם הזה מתנהג הכל כסדר ובהשגחה אמתיית עם כל אחד ואחד כפי בחינתו וכפי טובתו הנצחית בעולם הבא ומי שזוכה לידע זאת ולהאמין בזה באמונה שלימה בוודאי הוא חי חיים טובים גם בעולם הזה, וכמובן גם במאמר אנכי בליקוטי הראשון סימן ד' ובמאמר ויאמר בועז סימן ס"ה ובשאר מאמרים

ובזה יש לפרש כוונות דברי רבינו ז"ל במאמר זה שכתב אפשר יש עולם הזה גם כן באיזה עולם כי בכאן נראה שהוא הגיהנם וכו' היינו שכל מהות ענין עולם הזה מה שאפשר לכנות אותו בשם עולם הזה לבד ובלתי מחובר בעולם הבא הוא רק על צד הספק והאפשרות לומר כך בשביל הבחירה כנ"ל, ומי שפוגם בבחירתו ומפריד באמת העולם הזה מהעולם הבא חס ושלום אז הוא ממש בגיהנם גם בעולם הזה ומלא יסורים וכו' כנ"ל ומי שזוכה לדבק מחשבתו היטב בעולם הבא כנ"ל אז יש לו חיים טובים גם בעולם הזה, רק שבאמת חיי העולם הזה שלו הם גם כן בחינת חיי עולם הבא בחינת עולמך תראה בחייך, כמו שאמרו רז"ל (אבות ד) יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה יותר מכל חיי העולם הבא ועיין חגיגה דף ט"ו בענין אחר שקיצץ בנטיעות, ואחר כך אמר הואיל ואיטרד מההוא עלמא ליפק ליתהני בהאי עלמא וכו' כי על ידי זה שקיצץ בנטיעות בשרשו וכו' נשתבש אחר כך, עד שנדמה לו שיש איזה הנאת עולם הזה בלא עולם הבא חס ושלום שבאמת הוא להיפוך כנ"ל כי מט"ט שלטנותיה בימי החול שהם בחינת עולם הזה, אבל באמת כי שמי בקרבו, ועיין חידושי אגדות שם ותבין ובזה מובן היטב מאמר רז"ל במשנה סוף ברכות (פרק ט ה) כל חותמי ברכות שהיו במקדש היו אומרים מן העולם ועד העולם משקלקלו המינים וכו' התקינו שיהיו אומרים מן העולם ועד העולם עיין רש"י שם דף ס"ג בשם התוספתא להודיע שאין העולם הזה לפני העולם הבא כלום אלא כפרוזדור לפני הטרקלין וכו' היינו כנ"ל כי בתחלה היו אומרים רק מן העולם כי שני העולמות הם אחדות אחד כנ"ל, רק משקלקלו המינים וכו' הוכרחו לברר דבריהם, שאף על פי שהם שני עולמות מכל מקום העולם הזה זה אינו נחשב כלל נגד העולם הבא וכנ"ל ועיין בהשיחות (שבסוף סיפמ"ע) סימן מ' מענין שכל הד' בחינת שהם היולי נבדל גלגל שפל הם בחינת גלגל החוזר, כי בשורש הכל שם כולו אחד, ועיקר התגלות ענין זה היה בבית המקדש ששם היה בחינת עליונים למטה ותחתונים למעלה וכו'

ובזה מובן ביותר מה שכל חותמי ברכות שהיו במקדש היו אומרים מן העולם כנ"ל, היינו כי יש שם עיקר התגלות ענין זה, שבחינת עולם הזה מקושר ומחובר באחדות אחד עם בחינת עולם הבא, כי השם יתברך שהוא למעלה מהכל צמצם את עצמו כביכול והשרה שכינתו למטה בבית המקדש שהיה בעולם הזה הגשמי וכן הקרבנות מדברים גשמיים עלו לריח ניחוח לה' וסילוקא דקרבנות עד אין סוף כמובא בזוהר הקדוש נמצא מבואר להדיא כי הכל מקושר באחדות אחד, על כן היו אומרים מן העולם (ועל כן בבית המקדש ניתן רשות לזכיר את השם המפורש בבחינת (שמות כ) בכל מקום אשר אזכיר את שמי וכו' כמו שאמרו רז"ל (סוטה ל"ח) ומובא בפירש"י שם, שזה בחינת עולם הבא שאז בשם שהוא נכתב הוא נקרא כמו שאמרו רז"ל ברכות פרק ט), משקלקלו המינים ואמרו אין עולם אלא אחד, שכפרו לגמרי בעולם הבא שהוא פנימי ורוחני ואמרו שאין רק גשמיות העולם הזה, על כן התקינו לומר מן העולם ועד העולם וכו' היינו שאף על פי שהם נראין כשתי עולמות, כל זאת בשביל כח הבחירה, אבל באמת עולם הזה אינו נחשב לכלום כנגד עולם הבא, כי ממה נפשך אם מפרידים אותו חס ושלום לגמרי מעולם הבא אזי בוודאי אינו נחשב לכלום רק אדרבא הוא עיקר הגיהנם וכו', ואי אפשר לכנותו בשם עולם כלל (כי טוב לו שלא נברא וכו'), ועיקר שם עולם הזה באמת הוא כשהוא מקושר ומחובר בעולם הבא, ואז באתר דאית דכר נוקבא לא אדכר תמן, כי אז הוא כלול באחדות אחד עם העולם הבא (ועיין בזוהר הקדוש בהקדמה דף א: בענין (ישעיה מ) שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה וכו' אתחברו אתוון אלין באלין ואתעביד אלקים וכו' עיי"ש ושייך גם כן לענינינו)

ובזה מובן גם כן סמיכות המשנה שאמרו שם תיכף והתקינו שיהא אדם שואל את שלום חבירו בשם, ופירש הר"ב ולא אמרינן מזלזל הוא בכבודו של מקום בשביל כבוד הבריות להמציא שם שמים עליו וכו' היינו כי כל זאת היה שייך לפי סברת האומרים שהעולם הזה עם כל הנבראים שבו הם דבר בפני עצמו, אבל לפי האמת שגם בעולם הזה מלובש בו רגלי הקדושה, והשם יתברך מצמצם את עצמו מאין סוף עד אין תכלית ומזמין לכל אדם מחשבה דיבור ומעשה לפי האדם ולפי המקום ולפי הזמן, ומלביש לו בזה רמזים להתקרב לעבודתו יתברך כמבואר במאמר ויהי מקץ סימן נ"ד הנ"ל, וצריך האדם להעמיק מחשבתו בזה להבין הרמזים הנ"ל, וזה עיקר בחינת לאדבקא מחשבתא בעלמא דאתי בפרטיות כמבואר שם במאמר הנ"ל אם כן אדרבא כשפוגע בחבירו ושואל בשלומו, צריך דייקא להזכיר שמו יתברך, בכדי להודיע כי הכל מקושר בשמו יתברך ואדרבא זהו כבודו יתברך, כי דייקא מלא כל הארץ כבודו, כמובן במאמר כי מרחמם ינהגם בלק"ת סימן ז' ועל כן למדו דבר זה מבועז שאמר לקוצרים ה' עמכם (רות ב), היינו שהודיע להם שגם העוסקים במלאכתם צריכין להיות מקושרים ודביקים בהשם יתברך כי הוא עמכם ומלא כל הארץ כבודו

ובדרך צחות על פי המאמר ויאמר בועז סימן ס"ה כי קצירה מרמז על ענין התכלית, על כן הודיע להם שידבקו מחשבתם בשעת קצירה בגשמיות גם כן אל התכלית שהוא עלמא דאתי ומחמת שלשמור את הזכרון לאדבקא מחשבתא בעלמא דאתי צריכין להיות טוב עין וטוב עין הוא יבורך (משלי כ"ב) כמבואר שם במאמר מקץ סימן נ"ד הנ"ל, על כן אמרו לו הקוצרים יברכך ה' וזה גם כן שאמרו שם (שופטים ו) ואומר ה' עמך גבור החיל, וזה נאמר אצל ירובעל גידעון שהיה חובט חטים בגת שהוא עסק מעסקי העולם הזה, ועל כן אמר (שם) ויש ה' עמנו ולמה מצאתנו כל זאת, היינו אם כן למה ישראל בשפלות כל כך בעולם הזה מאחר שהוא מקושר גם כן בעולם הבא ויאמר לך בכחך זה והושעת את ישראל, עיין רש"י גם כי גדעון היה קטן ושפל בעיניו כמבואר שם (שופטים ואו) שאמר הנה אלפי הדל במנשה ואנכי הצעיר בבית אבי וגם רז"ל אמרו ראש השנה דף כ"ה שקל הכתוב שלשה קלי עולם וכו' והודיע לו המלאך שדייקא ה' עמך שזה בחינת תחתונים למעלה כמבואר במאמר כי מרחמם הנ"ל ושם בסימן ס"ח גם כן לשון זה עצמו ה' עמך ואתך ואצלך וכו' וזה שאמרו שם גם כן ואומר (משלי כ"ג) אל תבוז כי זקנה אמך, ואומר עת לעשות לה' הפרו תורתיך (תהלים קי"ט) ושניהם הם לימוד אחד כמבואר בגמרא ובפירוש הר"ב שם גם כן היינו שמה שמצינו אצל בועז שהזכיר את ה', יש לו על מה לסמוך שנאמר עת לעשות לה' הפרו תורתיך, היינו ע"ד המבואר במאמר פתח ר"ש סימן ס' על פסוק זה שמרמז על ענין שהצדיק מוכרח לפעמים לעסוק בסיפורי מעשיות בכדי לעורר בני אדם שנפלו מבחינת הפנים דקדושה לבחינת שינה ובאמת הסיפורי מעשיות ושיחות חולין אלו מלביש בהם הצדיק תורה גבוה דייקא וכו' כמבואר שם ומזה יש להבין וללמוד בקל וחומר שגם בעולם הזה עולם העשיה בודאי הלביש בו השם יתברך קדושה גבוה דייקא, והוא מקושר באחדות גמור עם בחינת עלמא דאתי כנ"ל וזה אל תבוז כי זקנה אמך, כי אלו הסיפורים הם בחינת זקנה בחינת תיקוני עתיק המבואר שם במאמר פתח ר"ש הנ"ל

ועיין בליקות"נ במאמר ואתחנן סימן ע"ח בסופו ושם מובא גם כן הפסוק הזה לענין מה שבכל עניני עולם הזה מלובש בהם תורה הנעלמת שמזה היה קיום העולם קודם מתן תורה ובשביל זה מוכרח הצדיק להיות איש פשוט לפעמים וכו' עיין שם מבואר גם כן מזה שהעולם הזה עם כל עניניו הוא מקושר בעולם הבא, ושכל חיותו הוא רק על ידי התורה, ואפילו קודם מתן תורה היה כל חיותו וקיומו רק על ידי התורה רק שהיה בהעלם וזה ר' נתן אומר הפרו תורתיך משום עת לעשות לה', היינו שגם הצדיק צריך לפעמים להתבטל מתורתו ולהיות איש פשוט בכדי לגלות שכל עניני עולם הזה נעלם בהם תורה שהוא בחינת עולם הבא כנ"ל ועיין בתיקונים בד' הנ"ל עלמא דין ועלמא דאתי אינון שמיא וארעא דקודשא ברוך הוא אינון, ועליהו אמר דוד השמים שמים לה' (תהלים קט"ו) ארעא אתהלך לפני ה' בארצות החיים (שם קט"ז) עליהו אתמר עלמא דין ועלמא דאתו בשמא דהוי אתנהרן הדא הוא דכתיב "ישמחו "השמים "ותגל "הארץ (שם צ"ו) אימתי בזימנא דאיתמר לגבי שמים וארץ דסמא' ונחש כי (ישעיה נ"א) שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה וכו' עיי"ש ועיין בהקדמת התיקונים ד' ב' תלת עלמין נינהו וכו' הדא הוא דכתיב (דברים ל) כי הוא חייך ואורך ימיך בעולם הזה, כי הוא חייך בעולם הזה דא גן דלתתא, ואורך ימיך דא עלמא דאתי עלמא אריכא, על האדמה אשר ה' אלקיך נותן לך דא עלמא שפלא וכו' ועיין בזוהר חדש פרשת אחרי מות נ"ו: לרעות בגנים גן עדן דלעילא וגן עדן דלתתא דאיקרי העולם הזה והעולם הבא וכו' (ועיין בשיחות (שבסוף סיפמ"ע) סימן ק"ב)

והיה טוב יותר להתפלל בלשון לעז שמדברים בו וכו' אמר המחבר עיין שלחן ערוך או"ח סימן ק"א סעיף ד' ובהרא"ש דברכות פרק היה קורא סימן ב' וזה שייך גם למה שכתב לעיל בסימן כ"ה לענין התבודדות שצריך להיות דייקא בלשון שרגילים לדבר בו וכו' ועיין במגן אברהם סימן ק"א הנ"ל ס"ק הא בשם ספר חסידים, ובילקוט חדש ערך מלאכים אות מא מה שהביא שם בשם בעל עשרה מאמרות:

תם ונשלם שבח לאל בורא עולם